ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברזל עילבון בע"מ נגד מנחם ליבוביץ :

בפני כבוד הרשם הבכיר ריאד קודסי

תובעת

ברזל עילבון בע"מ

נגד

נתבעים

1.מנחם ליבוביץ
2.פרחיה ליבוביץ
3.ורד נסאר

צדדי ג' 1. מנחם ליבוביץ
2. פרחיה ליבוביץ

פסק דין

לפניי תביעה כספית לתשלום סכום של 43,826 ₪ והודעת צד ג'.

העובדות וטענות הצדדים:

בשנת 2013, התובעת סיפקה ברזל לבניית בית לנתבעים 1 ו- 2 במבוא חמה, שנבנה בידי הקבלן " ראיד נסאר" (להלן: "הקבלן") באמצעות בנו הנתבע 3 בהתאם להסכם בניה בין הקבלן והנתבעת 2 ( נספח א' לכתב התביעה המתוקן), וטוענת כי הנתבעים נותרו חייבים לה בגין הברזל שסופק, בסכום התביעה.

התובעת טוענת ,כי הברזל סופק בהתאם להזמנותיהם ולצרכיהם של הנתבעים וכמפורט בתעודות המשלוח ( נספח ב' לכתב התביעה המתוקן) ובכרטסת הנהלת חשבונות ( נספח ג' לכתב התביעה המתוקן).

הנתבעים ו- 2 טוענים כי אין בינם לבין התובעת יריבות כלשהי. אכן הם בנו בית במבוא חמה, אך לצורך כך, התקשרו עם קבלן בשם " ראיק נסאר" בהסכם לבניית הבית ( להלן: "ההסכם"), וע"פ הסכם זה שילמו לקבלן תמורה כספית שכוללת עבודות וחומרים, מכאן שאם הקבלן הזמין חומרים מהתובעת, הם אינם חייבים לה דבר.

הנתבעים טוענים 1 ו- 2 כי, הם לא הזמינו חומרים מהתובעת, ומעולם לא התחייבו בפניה כל התחייבות. תעודות המשלוח שצורפו לכתב התביעה אינן חתומות על ידי מי מהם, ואין להם כל ידיעה מדוע שמם רשום על חלק מהתעודות. גם בקשר לכרטסת החשבונות, אינם יודעים מדוע שמם רשום על הכרטסת והם מכחישים את תוכנה ואת עצם זה שהיא מחייבת אותם.

הנתבע 3 טוען, כי הסכם עבודת הקבלנות היה בין אביו ראיק לבין הנתבעת 2 ועל כן, אין עילה נגדו ויש למחוק את התביעה נגדו.

לגופו של עניין, הנתבע 3 לא הכחיש את התחייבות אביו מכוח ההסכם ולא סכום החוב שלא שולם לתובעת בסכום כ- 45,000 ₪ ( ראה סעיף 2 להודעת צד ג' מטעמו), אך טען כי ידוע לו, שבנוסף לעבודות מכוח ההסכם, היו עוד עבודות נוספות אשר בוצעו עבור נתבעים 1 ו- 2 שבגינם, הם התחייבו מול הקבלן לשלם עבור החומרים. העבודות הנוספות הן: בניית קירות מסביב לבית שלא היו בתכנית או בהסכם, הוספת שכבה של קלקר, ברזל, ובטון מעל התקרה לצורך בידוד, שינויים בחלונות ותוספות בשטח של 40 מ' ( סעיפים 8 ו- 9 לכתב ההגנה של נתבע 3; סעיף 8 לתצהיר הנתבע 3).

הנתבע 3 טען כי הברזל אשר לא שייך לעבודה המקורית ע"פ ההסכם הובל לפי דרישת הנתבעים 1 ו- 2 באותה הובלה של הברזל ששימש את הבניה המקורית וחרף זאת הנתבעים מתכחשים לחוב הנוסף.

הנתבע 3 הגיש הודעת צד ג' נגד הנתבעים 1 ו-2 וטען כי באם יחויב בסכום כלשהו על הנתבעים 1 ו- 2 לשפותו בסכום החיוב, מאחר והנתבעים 1 ו- 2 התחייבו מול התובעת בתשלום עלות הברזל שיסופק בגין תוספות לעבודות שלא הופיעו בהסכם.

צדדי ג' דוחים את טענות המודיע וטוענים כי הם לא התחייבו לקבלת טובין כלשהם מהתובעת וכי התחייבותם היחידה הייתה מול הקבלן לשלם לו תמורה כספית כנגד בניית שלד הבית כולל חומרים, ולא היה כל הסכם אחר בע"פ או בכתב בין הצדדים או בין הנתבעים 1 ו- 2 לתובעת לעניין תוספת עבודות וחומרים.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לתיק, בטענות ובסיכומי הצדדים והתרשמתי מעדיהם באופן בלתי אמצעי, באתי למסקנה כי יש מקום לדחות את התביעה העיקרית ואת ההודעה לצדדי ג'. אנמק בתמצית לפי מצוות תקנה 214 טז ( ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984.

התביעה העיקרית:

השאלה המצריכה הכרעה בתביעה זו, הינה האם התובעת הצליחה להוכיח כי, הנתבעים התחייבו מול התובעת בכיסוי החוב בגין הברזל שנרכש מהתובעת, בדרך של התחייבות ישירה או ערבות לתשלום החוב בגין רכישת הברזל? ואת סכום החוב הנטען.

התובעת סומכת את תביעתה עדותו של מנהלה מר דאוד עילבוני, על כרטסת חוב שפתחה אצלה ומילאה בכתב יד – נספח ד' לתצהיר מטעם התובעת. ועל 4 תעודות משלוח 2 מהן צורפו לכתב התביעה המתוקן והן: 5157 תאריך 29.8.13, 5181 תאריך 19.9.13, ושתיים, צורפו לתצהיר מטעם התובעת והן: תעודות 5195 תאריך 28.9.13 ו- 5196 תאריך 30.9.13.
התובעת גם צירפה הזמנה 2667 מיום 3.9.13, שהינה רשימת הברזל שנדרשה בפרויקט. לא מצאתי לייחס לרשימה זו כל משקל בהוכחת התחייבות הנתבעים או סכום התביעה, מאחר ואין בה כל תמיכה לסכום התביעה שנדרש ואין בה כל תמיכה להתחייבות הנתבעים כלפי התובעת.

הנתבעים 1 ו- 2 מכחישים כל קשר לתעודות המשלוח, לכרטסת ולהתחייבותם מול התובעת לתשלום בגין הברזל או חלק ממנו. הנתבע 1 העיד לפניי ( עמ' 19) כי הוא לא נפגש עם דאוד ( למעט פעם אחת שראה אותו כשהסיע את הקבלן אליו), ומעולם לא התחייב בפניו כי ישלם עבור הברזל. הוא גם העיד כי אינו זוכר כי שוחח עם מנהל התובעת וכל כל ספק שהתקשר אליו הוא מסר לו כי עליו לפנות לקבלן והוא משלם אך ורק לקבלן ( עמ' 24, שורות 28-33).

התביעה נגד הנתבע 1: התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח התחייבות הנתבע 1 כלפיה ולא הוכיחה את סכום התביעה, וזאת גם אם אתעלם מהטענה שחלק מהמסמכים לא צורפו לכתב התביעה כנדרש בתקנות, אלא שחלקם צורף לתצהירים מטעם התובעת, עדיין אין במסמכים שהוגשו כדי להוכיח זכותה של התובעת בהתביעה;

ראשית, תעודות המשלוח שהומצאו, הינן העתק ולא מקור, ועל מנת להוכיח תוכנן על התובעת להעיד את מי שערך אותן, והתובעת לא עשתה זאת, מכאן, שאינן יכולות להוות הוכחה לתוכן ולהתחייבות מי מהנתבעים לתשלומן;

תעודת משלוח 5181 ותעודה 5157 נערכו בידי הפקידה שאדיה, כך לפי עדותו של דאוד ( עמ' 11, שורה 13 ועמ' 8, שורה 11), והיא לא הובאה לעדות בפניי, ועל כן, אין בהעתק תעודות אלו כדי ללמד על נכונות תוכנן.

בנוסף, דאוד עילבוני, מנהל התובעת ( להלן: "דאוד") הצהיר ( סעיף 5) כי מי שהזמין את הסחורה הקשורה לתעודות משלוח 5195 ו- 5196 הינו הנתבע 3, ובטרם אישר את האספקה הוא יצר קשר טלפוני עם הנתבע 1 והאחרון אישר אספקת הברזל. דאוד אינו טוען כלום בתצהירו, לגבי תעודות משלוח 5157 ו- 5181 שסופקו לפני שתי התעודות האחרות לגביהן הצהיר כי נתבע 3 הזמין ונתבע 1 אישר.

דאוד העיד לפניי כי התביעה הינה רק לגבי תעודות משלוח שלא שולמו ( עמ' 7, שורה 9). מכאן שלפי גרסת דאוד בתצהיר, התעודות שבמחלוקת הן 5196 ו- 5195 בלבד. דאוד אינו טוען לתעודות נוספות בתצהירו, מכאן, שנספח ב' לתצהיר של דאוד, שמתייחס לתעודת משלוח 5157 אינו רלבנטי לתביעה לפי גרסת מר דאוד בתצהירו כפי שפורט לעיל. ומטעם זה בלבד היה מקום לדחות את התביעה בכל הקשור לתעודות אלו.

לגבי תעודות משלוח 5195 ו- 5196, עיון בהם מלמד, כי מי שקיבל את הסחורה הינו הנתבע 3 באמצעות הובלה עצמית ברכבו הפרטי, כך גם העיד דאוד שנתבע 3 הוא זה שקיבל את כל הסחורה ( עמ' 10, שורה 12). אך, גם לגבי תעודות אלו לא ברור מי ערך אותן.

שנית, טענתו של דאוד בתצהיר לפיה הוא סיפק את תעודות המשלוח רק לאחר שקיבל אישור טלפוני מהנתבע 1, סותרת את עדותו לפניי לפיה, הנתבע 1 היה אצלו בתחילת הבניה ואמר לו כי אם הקבלן יזמין סחורה אז זה הקבלן שלו ולכן הסתמכו על המילה שלו ( פרוטוקול מיום 11.3.18, עמ' 6, שורה 26-27 , ועמ' 7 שורות 25-27). אם הנתבע 1 היה אצל דאוד בתחילת העסקה, מדוע היה צורך שוב להתקשר טלפונית לפני אספקת תעודות 5195 ו- 5196 שסופקו במועד מאוחר מהתחלת הבניה ולאחר שסופקה כבר סחורה קודמת!

עדותו של נתבע 3 כי בפעם האחרונה שבא לקחת ברזל, דאוד התקשר לנתבע 1 וקיבל את אישורו להוצאת הברזלים ( עמ' 26, שורות 11-12), אינה יכולה להוות חיזוק לעדותו של דאוד. ראשית מפני, שנתבע 3 לא שמע את דברי הנתבע 1 ולכן אינו יכול להעיד כי נתבע 1 התחייב לתשלום הברזל, או שמא אמר לו כי הקבלן יסדר את התשלום למשל. שנית, מדובר לגרסת התובעת ב- 4 תעודות משלוח החל מאוגוסט 2013 ועד סוף ספטמבר 2013, ולא ברור מתי הייתה שיחת הטלפון ועבור מה התחייב הנתבע 1, לגרסת התובעת והנתבע 3, הרי אם זה ב " פעם אחרונה" כגרסת הנתבע 3, אז זה יכול להתייחס רק לתעודת המשלוח האחרונה בלבד שיצאה ב- 30.9.13. מכאן, שעדותו של נתבע 3 אינה מחזקת את גרסת התובעת.

לאור האמור, אין בנמצא כל חיזוק גרסתו של דאוד בחומר הראיות שהוצג.

שלישית, דאוד העיד לפניי ביום 30.11.16, כי מי שהגיע אליו להזמין ברזל הינו הנתבע 3 והוא זה, שהייתה עמו היכרות קודמת, הנתבע 3 ציין בפני דאוד כי הוא מזמין ברזל עבור משפחת הנתבעים 1 ו-2, דאוד התקשר לנתבע 1 וזה אישר לו לספק, אך כשנוצר חוב ודאוד יצר קשר עם נתבע 1, האחרון הפנה אותו לנתבע 3 שלא הכחיש את חבותו והבטיח תשלום. אולם, ביום 11.3.18 כשהעיד בשנית לפניי, העיד כי הנתבע 1 הגיע אליו, רכש ממנו סחורה ושילם עבורה ואח"כ אישר למנהל התובעת שאם הקבלן יגיע אליו ויזמין סחורה לבנית ביתו אזי הוא מאשר. סתירה זו הינה מהותית מאחר והיא עומדת בלב הסכסוך בין הצדדים, היא חיונית להוכחת הדרך שבה התחייבו נתבעים 1 ו- 2 מול התובעת בגין התשלום בעד הסחורה, ובמיוחד לאור קיום הסכם בכתב בין הנתבעים 1 ו- 2 לבין הקבלן, שהאחרון הוא הנושא בעלות החומרים.

גרסתו של דאוד לא מצאה חיזוק בחומר הראיות, ולא רק שטענתו כי הנתבע 1 הגיע אליו ורכש קצת חומר ושילם עבורו ( עמ' 6), בטרם החל הקבלן להזמין סחורה עבור בית הנתבעים 1 ו- 2 אינה יכולה להתקבל בשל היותה הרחבת חזית אסורה שלא בא זכרה בכתב הטענות ולא בתצהיר מטעם התובעת, אלא שהיא עומדת ללא תימוכין כלשהו, והתובעת לא טרחה להמציא קבלה או חשבונית בגין הסחורה שנתבע 1 רכש בתחילת הדרך, לגרסתה.

לאור האמור, אינני יכול לייחס משקל לנסיבות ההתחייבות של הנתבעים 1 ו- 2 על סמך עדותו של דאוד לפניי, בשל הסתירות המהותית שנפלו בעדות.

רביעית, נספח ד'- העתק כרטסת החשבונות מכיל בכתב יד סכום כל תעודת משלוח ולפיו סכום תעודה 5157 הינו 5539 ₪, סכום תעודה 5181 הינו 34,658 ₪, סכום תעודה 5195 הינו 2275 ₪ ו- תעודה 5196 הינו 1954 ₪. סכומים אלו לא מופיעים בכרטסת המקורית שצורפה לתיק ( נ/1). דאוד העיד כי אינו יודע מי ערך את הכרטסת וכי זה מישהו מהמשרד והוא רק הוסיף את הסכומים של תעודות המשלוח לאחר שחישב את סכומי התעודות( עמ' 13), מאוחר יותר דאוד סותר דברים אלו ומעיד כי הוא זה שכתב את הכרטסת: " ש: אתה מקריא לי ממסך שאתה קורא לו כרטסת ובכרטסת הזו אתה לא כתבת אותה? ת. אני כתבי ואני עשיתי את החישוב". סתירה זו, שמתווספת לסתירות האחרות שנפלו בעדותו של דאוד ולצד העובדה כי העתק הכרטסת אינו זהה למקור שלה, מביאים למסקנה כי אין מקום לתת לכרטסת משקל כלשהו להוכחת היקף הסחורה שסופקה, לעצם זה שהיא סופקה, ולגורם אליו הסחורה סופקה.

לא אוכל גם לקבל את עדותו של דאוד לגבי סכומי תעודות המשלוח כפי שהופיעו בהעתק הכרטסת ( עמ' 13, שורות 15-16; עמ' 14 שורה 7) מאחר והוא לא פירט איך הגיע לסכומים אלו, הסכומים לא היו רשומים על גבי תעודות המשלוח, וגם יכול וסכומים אלו תקפים ליום עריכת החישוב, ערב הגשת התביעה, ולאו דווקא ביום אספקת הסחורה, ומאחר ועל גבי העתקי תעודות המשלוח יד מחיקות ושינויים ואין בפניי את התעודות המקוריות מהן אני יכול ללמוד על הכמות שסופקה.

לאור המקובץ לעיל, המסקנה הינה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה נגד הנתבע 1.

התביעה נגד הנתבעת 2: דין התביעה נגד הנתבעת 2 דחייה. הנתבעת 2 לא חתומה על אף מסמך שמחייב אותה כלפי התובעת. התובעת גם לא טענה כי הנתבעת 2 הזמינה ממנה סחורה או התחייבה בפניה לגבי מחיר הברזל. וכל הטענה שהיא חתומה מול הקבלן על הסכם לבניית בית. אין בראיות שהומצאו ואף לא בטענות התובעת דבר שקושר את הנתבעת 2 לטענות שהועלו בכתב התביעה. לפיכך, דין התביעה נגדה להידחות על הסף.

התביעה נגד נתבע 3: נתבע 3 לא הזמין את הברזל בשמו הוא, אלא בתור עובד אצל או יחד עם אביו הקבלן. מה גם, שמעדותו של דאוד ניתן ללמוד כי דאוד לא ראה בנתבע 3 כאחראי לתשלום בגין הסחורה. גרסתו התמקדה בהתחייבות נתבע 1 מולו בגין הסחורה, והוא גם העיד כי הנתבע 3 קיבל את הברזל לטובת הנתבע 1 ( עמ' 10, שורות 22-23): "ש. כל בתיק שלך בנוי על שאלה פשוטה, מי הלקוח שמשך ממך ברזל? ת. הוא וארד לטובת מנחם".

גם אם העסק, עבר בשלב מסוים על שמו של הנתבע 3 ( עמ' 27, שורות 2-3), אין בכך כדי להביא למסקנה חד משמעית כי הנתבע 3 הוא זה שהתחייב במקום אביו לשלם בגים הסחורה מכוח ההסכם. לא ברור מתי העסק הועבר על שם הבן ובאיזה תנאים ומה סוכם לגבי החובות שהצטברו בעסק עד לנקודה בה הועבר על שמו של הבן.

מכל האמור, בהעדר הוכחה, יש לדחות את התביעה נגד הנתבע 3.

סיכום ביניים: לאור הנימוקים שהובאו לעיל, התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבעים התחייבו כלפיה התשלום עבור הברזל כולו או חלק ממנו, ולא הצליחה להוכיח את סכום החוב אליו היא טוענת, מכאן שאין מקום לקבל את התביעה נגד הנתבעים.

ההודעה לצד ג':
לאור דחיית התביעה העיקרית, דין ההודעה לצד ג' להידחות על הסף.

התוצאה:
אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעים ודחיית ההודעה לצד ג'.

לאחר ששקלתי את עניין ההוצאות, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תסגור את התיק ותשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אדר א' תשע"ט, 05 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ברזל עילבון בע"מ
נתבע: מנחם ליבוביץ
שופט :
עורכי דין: