ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חבשי נגד רשות :


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

ת.א. 59140/97

בש"א 168010/07

בפני:

שופט: סובל משה

ת"א

06/02/2008

בעניין:

1. חבשי איברהים

2. חבשי סמי ז"ל

3. חבשי ג'לאלר

מערערים

נ ג ד

רשות הפיתוח ע"י מינהל מקרקעי ישראל

משיבה

פסק דין

1. ערעור על החלטתה מיום 13.6.07, של כב' הרשמת ורדה שוורץ הדוחה את בקשתם של המערערים לבטל את פסה"ד שניתן כנגדם ביום 9.11.97, במעמד צד אחד.

פסה"ד שניתן הורה על פינויים של המערערים מדירת מגורים וחיובם בתשלום דמי שימוש ראויים.

לאחר שהוגשו עיקרי הטיעון עתר ב"כ המערערים ביום 8.10.07, לעכב מתן פס"ד בערעור כדי לאפשר לצדדים למצות מו"מ למציאת הסדר, ואף ציין כי הבקשה מוגשת בהסכמתה של המשיבה.

הוריתי על עיכוב עד ליום 25.11.07, ואולם ב"כ המערערים לא עדכן אם הושג הסדר, אלא לאחר פניית העוזרת המשפטית, ואזי עתר לאורכה נוספת בציינו כי וועדת פשרות של המשיבה עומדת לדון בהצעת הפשרה שגובשה בין הצדדים.

בשל הבקשה הנוספת ניתנה אורכה עד ליום 31.12.07, ובשל בקשה נוספת ושלישית ניתנה אורכה עד ליום 30.1.08, תוך שצוין בהחלטה כי בהעדר הודעה על הסדר יינתן פס"ד בערעור.

ב"כ הצדדים ובמיוחד ב"כ המערערים לא מסר הודעה כלשהי בדבר הסדר או סיכויי ההסדר לקבל אישור אצל המשיבה ולכן ניתן פסה"ד להלן.

2. החלטתה של הרשמת הנכבדה נתנה על בסיס תצהירים שהוגשו במסגרת הבקשה לבטול פסה"ד ולאחר חקירתו הנגדית של המצהיר מטעם המערערים והתרשמותה ממנו.

הלכה פסוקה כי אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן.

חלק נכבד מטענות הערעור מופנות לקביעות עובדתיות של הרשמת הנכבדה ומתבססות על פרוטוקול הדיון.

לא מצאתי שיש מקום להתערב בממצאים ובקביעות שבהחלטה שכן הן מבוססות על חומר הראיות כפי שהיה בפני הרשמת הנכבדה, וכמי שהתרשמה מ החקירות בפניה.

3. עדותו של מערער מס' 1 בפרוטוקול הדיון מיום 15.9.05, ברורה וחד משמעית ועולה ממנה בבירור כי כבר בשנת 1998 עת נהרג בנו בתאונת דרכים ידע כי בדירתו בוצעה בניה בלתי חוקית (גם אם לא הוא במו ידיו בנה) וזאת בניגוד להסכם השכירות, וכן ידע על קיומו של צו פינוי: "אמרו לי שיש צו פינוי... נודע לי על צו הפינוי כשהבן נהרג... אני יודע שהבניה היתה לא חוקית ולכן הרסנו... אמרנו לאשתו שהיא צריכה לעזוב ויש צו פינוי".

4. אמירתו של המערער "צו הפינוי היה מהעירייה אני חושב" וכן האמירה "לא ידעתי בכלל שיש צו פינוי" אלו אמירות סתמיות שבצדק לא יחסה להן הרשמת משקל.

המערער לא הסביר מדוע סבר שמדובר בצו פינוי של העירייה, שכן אם בנה ללא היתר לכל היותר הוא צפוי לצו הריסה ולא לצו פינוי.

הטענה של המערער כי סבר שצו הפינוי ניתן ע"י העירייה מחזק הטענה כי בכל מקרה ידע על קיומו של צו פינוי, בנוסף מאשר המערער כי ידע על צו הפינוי לאחר שבנו נפטר, מפנית כלתו למשיבה כדי לרכוש את הנכס ומכאן גם שידע כי צו הפינוי ניתן לבקשת המשיבה ולא העירייה.

5. בנסיבות האמורות ניתן להחיל את כלל הידיעה, דהיינו שכבר בשנת 1998 ידעו המערערים על פסה"ד הכולל צו פינוי וזאת מהנסיבות שפורטו בהחלטה ושחלקן ציינתי לעיל.

בנוסף קיימים אישורי המסירה החתומים בידי מערער מס' 2, שהינו בן משפחה הגר עם המערער באותה עת.

בדין לא נתנה הרשמת הנכבדה משקל לטענתו של המערער מס' 1 לפיה באותה תקופה לא גר בבית בשל סכסוך עם אשתו.

הטענה מאולצת ומשלא התקבלה על דעתה של הרשמת, אין להתערב בכך.

6. עולה כי הבקשה לבטול פסה"ד שהוגשה בתאריך 15.2.04 הוגשה באחור וללא בקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לבטול פסה"ד, ואף בבקשה עצמה אין טעם מיוחד ואולי אף אין טעם סתם להארכת המועד.

הטענות שמעלה המערער בבחינת טענות הגנה שיכולות היו להוות סיבה להארכת המועד אין בהן כל ממש.

מסתבר כי המערער מודה בבניה שבוצעה בנכס ע"י מי מילדיו שגר עמו.

דא עקא שעפ"י חוזה השכירות הזכות המוגנת למגורים בנכס נתנה למערער 1 בלבד ולא לבני משפחתו הבוגרים ולכן עצם המגורים של הבנים יחד עם בני משפחותיהם מהווה הפרת הסכם.

גם הבניה שבוצעה בנכס, ואין זה משנה ע"י מי מבני המשפחה בוצעה, מהווה גם היא הפרת הסכם השכירות.

בגין ההפרות זכאית המשיבה לתבוע פינוי והמערער לא טען לסעד מן הצדק, ועל פניו לאור ההתנהלות אין הוא זכאי לסעד כזה.

7. התייחסותי הינה למערער מס' 1 שכן הוא למעשה בעל הדין הנכון בהיותו השוכר של הנכס ומי שמסר תצהיר לתמיכה בבקשה לבטול פסה"ד.

מערערים 2 ו- 3, בניו של מערער מס' 1, נתבעו רק משום השימוש שלא כדין שעשו בנכס אך אין בעובדת היותם נתבעים כדי להקנות להם זכות כלשהי בנכס.

8. אשר על כן נדחה הערעור.

המערערים ישלמו למשיבה את הוצאות הערעור בסך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ניתן היום ל' בשבט, תשס"ח (6 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

סובל משה, שופט