ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד א. א . :


בפני כבוד ה שופט יורם ברוזה

מבקשת
מנורה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עוזי לוי ועו"ד אלעד כברי

נגד

משיב
א. א .
ע"י ב"כ עו"ד לאה טל

החלטה

1. לפני בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, אשר קבע כי כתוצאה מהתאונה שארעה לתובע, לטענתו, ביום 21.10.13 נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 10% בגין סעיף 48 (ז) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן:- " התקנות").

2. בכתב התביעה, אשר הוגש ביום 25.1.18, טען התובע כי ביום 21.10.13 נפגע בתאונת דרכים, כאשר נפל ממערבל הבטון עליו נהג, הנתבעת הינה מי שביטחה את הרכב בביטוח חובה.

על כן טוען התובע כי היא חייבת בתשלום הפיצוי בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן:- " החוק"). התובע סמך את תביעתו על קביעת ועדה לערערים של הביטוח הלאומי אשר ביום 3.4.16 קבעה כי נכותו הצמיתה הינה 10%

3. בכתב ההגנה, שהוגש ביום 11.3.18, הכחישה הנתבעת כי התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. בתחשיב הנזק שהוגש מטעם הנתבעת, ביום 19.6.18, היא הודיעה כי היא " שומרת" על זכותה להגיש ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי.

4. ביום 21.6.18 ניתנה החלטה המורה לתובע להגיש תצהירי עדות ראשית לעניין נסיבות התאונה (לאור המחלוקת האם מדובר בתאונת דרכים), כמו כן נקבע דיון, במעמד התובע ליום 7.11.18. באותו היום (21.6.18) ניתן, לבקשת הנתבעת, צו המורה למוסד לביטוח לאומי להעביר לנתבעת את מלוא התיק של ענף נפגעי עבודה.

5. ביום 7.11.18 התקיימה ישיבת קדם המשפט, במהלכה שמע בית המשפט את התובע ונתן הצעה לצדדים. הנתבעת הודיעה ביום 1.1.19 כי היא מסרבת להצעה מאחר והיא חולקת על סיווג התאונה כתאונת דרכים וכן כי בכוונה להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות על ידי המוסד לביטוח לאומי .

6. הצדדים התייצבו לישיבת קדם משפט ביום 9.1.19, במהלכה הודיעה ב"כ התובע כי היא מתנגדת שבשלב זה תוגש בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, בישיבת קדם המשפט ניתנו הנחיות להגשת מוצגים והתיק נקבע לישיבת הוכחות ליום 13.3.19

ביום 24.2.19 הוגשה הבקשה שבפני, התובע הגיב לה ביום 28.2.19 ואילו הנתבעת השיבה ביום 4.3.19.

טענות הצדדים:-

7. הנתבעת טוענת כי בעברו של התובע יש תלונות וממצאים בגין אותה ברך, טיעון זה מתבסס על מספר אדנים:-

א. בטופס הועדה הרפואית, מדרג ראשון, שהתקיימה ביום 15.5.15 נרשם בפתח הדברים כי מהות הפגיעה הינה:- "8920 – רגל שמאל – ברך החמרה " (ראה סעיף 3, פרטי הפגיעה לפרוטוקול). יצוין כי ועדה זו קבעה שלא נותרה כל נכות לתובע כתוצאה מהתאונה .

ב. קיימת בדיקת מיפוי עצמות, שנערכה ביום 26.8.13 (חודשיים טרם התאונה) המעידה על ממצאים בברך שמאל שיכולים להתאים לפגיעה במיניסקוס.

ג. קיימים בתיק הרפואי של התובע רישומים, כבר מחודש מרץ 2013 על חבלה בברך שמאל עקב נפילה ממשאית.

הנתבעת טענה כי יש בממצאים אלו כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי.

8. התובע ביקש לדחות את הבקשה ממספר סיבות:-

א. השיהוי הרב בהגשתה של הבקשה, שלושה שבועות טרם המועד שנקבע לשמיעת הראיות.

ב. מאחר והסתיים קדם המשפט, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 9.1.19, לא ניתן להגיש בקשה זו.

ג. אין כל חדש בממצאים אלו, אשר היו ידועים לוועדה הרפואית, ולפיכך אין כל מקום להביא ראיות לסתור.

9. הנתבעת השיבה לטענת השיהוי בטיעון ולפיו בדיון שנערך ביום 9.1.19 הודיעה כי בכוונתה להגיש את הבקשה וכי בית המשפט אמר שכאשר תוגש הבקשה היא תידון.

לאחר שעברתי על הבקשה, התגובה, התשובה וכן תיק המוסד לביטוח לאומי מצאתי כי דין הבקשה להדחות.

10. אין בכוונתי לחזור על אשר כתבתי במסגרת החלטתי בת"א 14654-06-16 י.ש. נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (14.5.17), אשר אושרה בבית המשפט המחוזי ברע"א 24440-06-17 הראל חברה לביטוח נ' י.ש. (7 .7.17) לגבי ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 6 לחוק ורק אחזור ואזכיר כי הבדיקה אינה האם, יתכן , ומומחה אחר היה קובע נכות אחרת אלא האם הועדה פעלה כאשר כל המידע היה בפניה (בדיקה מנהלית) .

11. כפי שהנתבעת מציינת, העובדה שמדובר בהחמרת מצב קודם הייתה ידועה לוועדה, שכן כך הוכרה הפגיעה והובאה לוועדה על ידי פקיד התביעות (מכתב ההכרה לא הוצג אולם פרטי ההכרה מופיעים כאמור בפרוטוקול).

ועדה מדרג ראשון קבעה כי לא נותרה כל נכות ורק לאחר ערעור, שהגיש התובע, נקבע כי יש נכות.

הועדה לעררים התכנסה פעמיים, פעם אחת בנוכחות התובע ופעם אחת ללא נוכחות התובע (לאחר עיון בבדיקות)

12. בוועדה לעררים שהתקיימה בנוכחות התובע, ביום 3.11.15, יש התייחסות מפורשת בסעיף 10 (סיכום ומסקנות) לבדיקת מיפוי העצמות שביצע התובע לפני התאונה . הועדה מבקשת במפורש לעיין בבדיקה זו וכן בבדיקת התהודה המגנטית שביצע התובע לאחר התאונה.

ואכן ביום 3.4.16 מתכנסת הועדה ללא התובע, מעיינת בשתי בדיקות העזר וקובעת את הנכות.

13. לא ניתן, על כן, לומר שהועדה לא הייתה מודעת לתלונות והממצאים שקדמו לתאונה, הועדה התייחסה להם במפורש ואף עיינה בעצמה בבדיקות ואז קבעה את הנכות.

יתכן, ורופא אחר היה סובר אחרת (כפי שסבר היועץ של הנתבעת) אולם לא די בכך. המידע לא הוסתר מהועדה, היה מונח על שולחנה והיא ביקשה לבדוק אותו תוך כדי עיון בבדיקות עצמן, וכך עשתה בפועל.

פעולה זו של הועדה הייתה כדין, הועדה ידעה על הממצאים בבדיקות ההדמיה הקודמות וביקשה לבחון אותם בעצמה, ומשכך, לא ניתן לומר כי הועדה לא ידעה על הדבר ואין מקום להיעתר לבקשה זו של הנתבעת (ראה רע"א 796/19 פלוני נ' "הפול" – המאגר הישראלי לביטוחי רכב (28. 2.19)).

14. הנתבעת מבקשת להסיק כי הועדה טעתה וייחסה את המצב הקודם לתאונה, מדובר בהשערה שלא ניתן לה כל בסיס. אין בפרוטוקול הועדה סימן לכך.

הנתבעת מפנה לשתי החלטות של מותב זה אשר קיבל בקשות להביא ראיות לסתור, אולם לא ניתן ללמוד מהם לעניין זה שכן כאן ישנה התייחסות מפורשת לחומר הרפואי ולבדיקת מיפוי העצמות.

15. לא אוכל לסיים החלטה זו מבלי להתייחס לעניין עיתוי הגשת הבקשה:-

א. הנתבעת ידעה על הקושי הקיים, מבחינתה, עם קביעתה ועדה כבר בעת הגשת תחשיב הנזק.

ב. הנתבעת ידעה על כך ביום 1.1.19, עת הודיעה בכתב לבית המשפט כי היא דוחה את ההצעה עקב הרצון להגיש בקשה זו.

ג. היה על הנתבעת להגיש את הבקשה טרם ישיבת קדם המשפט שנערכה ביום 9.1.19, כאשר הודיעה לבית המשפט כי היא מסרבת להצעה עקב כוונתה לעשות כן, או לכל הפחות בסמוך לאותה ישיבה ולא במועד שבו היא הוגשה (18 יום טרם המועד שנקבע לשמיעת הראיות)

אכן, בית המשפט הבהיר בדיון שהתקיים ביום 9.1.19 כי ככל שתוגש בקשה הוא יתייחס אליה, אולם אמירה זו נאמרה שכן הבקשה טרם הוגשה ואין זה מתפקידו של בית המשפט להתייחס לבקשות תאורטיות שלא הוגשה ואולי יוגשו.

16. אנו עומדים בפני תקנות סדר דין חדשות, אשר יגבילו את היכולת להגיש בקשות כגון זו בכלל , ובוודאי לאחר קיום קדם המשפט, וטוב יעשו הצדדים אם יחלו להיערך לעניין זה. אולם, גם בטרם תיקון התקנות לא היה מקום להמתין עד לרגע האחרון ואז להגיש את הבקשה.

בפועל, היה מקום לדחות את הבקשה גם מסיבה זו, אולם לאחר שמצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה לגופו של עניין איני נדרש לכך.

לפיכך הנני דוחה את בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור, הנתבעת תישא בהוצאות התובע, בגין בקשה זו, בסך 3,000 ₪ וזאת ללא קשר לתוצאות הליך.

המועד הקבוע לשמיעת הראיות, ביום 13.3.19, יתקיים במועדו והצדדים יוודאו התייצבות כל העדים מטעמם, שכן בסיום הדיון ישמעו סיכומים בעל פה.

המזכירות תשלח את העתק ההחלטה לצדדים בפקס ותודיע להם טלפונית על קיומה וזאת בשים לב למועד ההוכחות הקבוע.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ח אדר א' תשע"ט, 05 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מנורה חברה לביטוח בע"מ
נתבע: א. א .
שופט :
עורכי דין: