ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דניאל מזוז נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד השופט חגי ברנר, סגן נשיא

המבקש:

דניאל מזוז
ע"י ב"כ עו"ד משה דזנא

נגד

המשיבות:
1. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון
ע"י ב"כ עו"ד קרן יוסט (דון-יחייא)
מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

2. עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

החלטה

בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית שעניינה החלטת הוועדה הציבורית העליונה אצל המשיבה 1 מיום 6.3.12 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להקניית זכויות חוזיות כדייר ממשיך.
הרקע העובדתי:
העותר התגורר יחד עם אימו המנוחה, הגב' מרגריטה מזוז ז"ל, בדירה שברחוב משמר הירדן 7 ברמת גן (להלן: "הדירה") מכוח חוזה שכירות שנערך בין האם לבין המשיבה 2 ביום 17.7.90. זאת, לשיטת המבקש, עד ליום 24.12.11 (היום בו נספתה אמו כתוצאה משריפה שפרצה בדירה).
ביום 6.3.12, דחתה הוועדה הציבורית העליונה אצל המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") את בקשת המבקש להקניית זכויות חוזיות כדייר ממשיך, תוך שנקבע כי הוא לא התגורר עם האם ארבע שנים ברציפות לפני פטירתה. החלטת הוועדה התבססה על ביקור מעגל מחודש אפריל 2010 ועל הצהרת האם מיום 28.6.11 לפיה היא גרה בגפה.
זה המקום לציין כי ההחלטה נשלחה למבקש ביום 13.3.12 לכתובת בה מצויה הדירה (על אף שבהחלטה עצמה נקבע כי המבקש אינו מתגורר בה), תוך שצוין בה כי לא ניתן להגיש ערעור על ההחלטה במשך שנה מיום קבלתה.
ביום 11.12.18 פנה המבקש, באמצעות בא כוחו, למשיבה 2 ודרש כי תובהר עמדתם בנוגע להקצאת דירה למבקש. ביום 1.1.19, לאחר פנייה נוספת מטעם המבקש, נמסר מענה המשיבה 2 לפניית המבקש מיום 11.12.18, במסגרתו נדחו טענות המבקש וכן צוין, בין היתר, כי המשיבה 2 אינה הגוף המכיר או שולל זכויות "דייר ממשיך" אלא הגוף המבצע של החלטות המשיבה.
ביום 7.2.19 הוגשה הבקשה מושא החלטה זו להארכת המועד להגשת עתירה מנהלית (ולצדה העתירה גופה).

טענות הצדדים:
לטענת המבקש, הוא לא קיבל לידיו את החלטת הוועדה מיום 6.3.12, כאשר ההחלטה נשלחה לכתובת הדירה לגביה נקבע כי הוא אינו מתגורר בה. בהמשך לכך, טוען המבקש כי ידע על דבר ההחלטה רק לאחר שפנה אל המשיבה 2 ושאל אודות מצבו.
עוד טוען המבקש כי הסיבה העיקרית לשיהוי בהגשת העתירה נבע ממצבו הנפשי והרפואי הרעוע בו היה שרוי כתוצאה מקרות השריפה בה אמו קיפחה את חייה. לטענתו, עם היוודע נסיבות המקרה והמוות האכזרי של אמו, החל המבקש לחוש בהתקפי חרדה קשים ואף נזקק לטיפול נפשי ארוך וממושך שכלל נטילת כדורים פסיכיאטריים באופן קבוע ומעקב פסיכיאטרי צמוד.
זאת ועוד, לטענת המבקש לא הייתה לו יכולת כלכלית ונפשית להיוועץ עם עו"ד על מנת לממש את זכויותיו, כאשר הוא סבר כי נפל הפור ואין כל דבר אותו יכול הוא לעשות כדי לשנות את רוע הגזירה. עוד בהקשר זה טוען המבקש כי המשיבות מעולם לא פנו אליו על מנת לעדכנו אודות מצבו המשפטי ודרכי ההתמודדות.
לגופו של עניין, המבקש טוען כי נימוקי הוועדה מבוססים על נתונים שגויים וכי לא ניתנה לו הזדמנות לתקנם באמצעות ראיות מפריכות. כך לדוגמה, לשיטתו, החלטת הוועדה מסתמכת על תצהיר האם שעה שהיה ידוע כי מצבה הנפשי של האם היה מעורער תוך שנקבע לא אחת כי היא אינה נמצאת בקו הבריאות.
לטענת המשיבה, דינה של הבקשה להידחות נוכח השיהוי הרב שבהגשתה. זאת, כאשר לשיטתה הבקשה אינה נתמכת בסיבה הולמת המצדיקה שיהוי רב של כשבע שנים מאז ניתנה ההחלטה.
זאת ועוד, במסגרת תשובתה לבקשה, מציינת המשיבה כי מבדיקה שנערכה לגבי הדירה עולה כי היא אוכלסה במהלך אפריל 2010 על ידי משפחה חד הורית עם ילדים.
בתגובתו לתשובת המשיבה, שב המבקש על טענותיו תוך שהוא מדגיש כי אין המדובר בסכסוך כספי גרידא, אלא בדיני נפשות ובמציאת קורת גג למבקש אשר "נזרק" מביתו בשל התנהלות המשיבות אשר לשיטתו אינה עולה בקנה אחד עם רוח החוק וחובת תום הלב הנדרשת מגוף ציבורי.
כמו כן, המבקש מפנה לכך שהמשיבה לא התייחסה בתשובתה לרשלנותה בשליחת ההחלטה לכתובת לגביה היא עצמה טוענת שהמבקש אינו מתגורר בה.
לעניין אכלוס הדירה, המבקש מציין כי אין לו כל כוונה לחזור לדירת המגורים בה נספתה אמו וכי דרישתו היא למגורים בהתאם לזכאותו. זאת, כאשר לשיטתו אכלוס הדירה אינו מעלה או מוריד לעניין ההכרעה בבקשה להארכת המועד.
זה המקום לציין כי לא הוגשה תשובה לבקשה להארכת מועד מטעם המשיבה 2. זאת, על אף שהבקשה הומצאה לה כדין וחרף הארכות מועד חוזרות ונשנות שניתנו לפנים משורת הדין ומבלי שהדבר התבקש על ידה.

דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל כך שיוארך המועד להגשת העתירה המנהלית עד למועד הגשתה בפועל.
תקנה 3 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: " התקנות"), קובעת כי יש להגיש עתירה ללא שיהוי ולא יאוחר מ-45 ימים מהיום שבו נודע לעותר על ההחלטה (או מן היום בו ההחלטה פורסמה כדין), וזאת בכפוף להארכת מועד על-ידי בית המשפט על פי תקנה 3(ג) ותקנה 38.
החלטת בית משפט בעניין זה אמורה להיות מונחית על פי דיני השיהוי הכללים, המתחשבים בהיבט הסובייקטיבי והאובייקטיבי של השיהוי ובחשיבות הנושא העומד על הפרק מבחינת שלטון החוק והאינטרס הציבורי (( ע"א 6365/00 בר אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז צפון (26.3.02); בר"ם 7885/13 מגל נ' משרד הביטחון האגף לשיקום נכים - קצין התגמולים (12.5.14) (להלן: " עניין מגל"); בר"ם 3802/12 ארלט יזמות בנין והשקעות בע"מ נ' ועדת הערר מחוז דרום (12.09.16)).
בענייננו, בחינת השיהוי הסובייקטיבי אכן מעלה כי המבקש לכאורה לא נקט צעדים למימוש זכויותיו מאז קבלת ההחלטה בשנת 2012 ועד לשלהי שנת 2018, משך כשש שנים. עם זאת, לא ניתן להתעלם מטענות המבקש לעניין מצבו הנפשי הרעוע (טענות הנתמכות לכאורה בדו"חות כאלה ואחרים) וכן מהטרגדיה הנוראית אשר פקדה את חייו עת איבד את אמו אשר קיפחה את חייה בשריפה בדירה.
זאת ועוד, מהמסמכים שצורפו לבקשה ניתן ללמוד כי ההחלטה מיום 6.3.12 נשלחה לכתובת הדירה לגביה קבעה המשיבה עצמה כי המבקש אינו מתגורר בה. כל זאת, כאשר המשיבה נמנעה מלהתייחס לטענת המבקש בעניין זה ואף מלציין מתי לשיטתה הובאה ההחלטה לידיעת המבקש.
באשר לשיהוי האובייקטיבי, ניתן אמנם לראות באכלוס הדירה על ידי משפחה אחרת כהסתמכות מצד מי מהמשיבות (ויוער כי תמוהה הטענה לפיה הדירה אוכלסה בחודש אפריל 2010 עת צורף אישור על החזרת הדירה ביום 24.12.11 – אישור שמוען לאמו המנוחה של המבקש) , אלא שהמבקש הבהיר בתגובתו כי אינו מבקש לחזור לגור בדירה הספציפית אלא אך מבקש כי יכירו בזכותו לקבלת דיור ציבורי (מכוח היותו דייר ממשיך).
באשר לאינטרס הציבורי - בבסיסה של הבקשה דנן עומד חוק סוציאלי מכוחו מוענק הדיור הציבורי, כאשר נקבע זה מכבר בעניין מגל כי "כשמדובר בבקשה של פרט להארכת מועד בסוגיה הקשורה לזכויותיו מכוח חוק סוציאלי, יטה בית המשפט למתן ארכה וזאת לאור תכליתה של החקיקה הסוציאלית והאינטרס הציבורי הגלום בכך שפרט הזכאי להטבות מכוח חקיקה זו, ימצה את זכויותיו".

לאור כל האמור, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת המועד להגשת העתירה המנהלית עד למועד הגשתה בפועל.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

משהעתירה הוגשה זה מכבר במסגרת ההליך דנן, המזכירות תנתב את התיק לשמיעה בפני שופט מנהלי.

ניתנה היום, כ"ז אדר א' תשע"ט, 04 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דניאל מזוז
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: