ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלשייב נגד ארוך :


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 043521/06

בפני:

כב' השופט רחמים כהן

תאריך:

06/02/2008

בעניין:

משיח אלשייב ת"ז 14559330

ע"י ב"כ עו"ד

צדוק חוגי

התובע

נ ג ד

שלומי (מומי) ארוך ת"ז 57069791

ע"י ב"כ עו"ד

דוד סיני

הנתבע

פסקֿֿדין

התובע, סוחר בדים, הגיש נגד הנתבע תביעה על סך 250,000 ₪. לטענתו, הנתבע ערב לעסקאות אשר נעשו בין התובע לבין אדם בשם מחמוד ח'אדר, תושב שכם (להלן - מחמוד).

תמצית טענות התובע בכתב התביעה

במהלך חודש יולי 2005, פנה הנתבע לתובע והציע לו למכור באמצעותו בדים למחמוד. התובע לא הכיר את האחרון ושאל את הנתבע, האם אפשר לסמוך עליו. הנתבע השיב בחיוב ואף היה מוכן לערוב לביצוע התשלום עבור הסחורה. הנתבע דרש מהתובע 3 אחוזים מהסכום של כל עסקה ועסקה, בגין היותו ערב לביצוע התשלומים. התובע הכיר את הנתבע כאדם ישר ואמין העומד בהתחייבויותיו והסכים להצעתו.

הנתבע סיכם עם התובע את מחיר הבדים, את סוג הבדים ואת כמות הבדים, כאשר התובע מעולם לא פגש את מחמוד ולא ניהל עמו משא ומתן. הנתבע מילא חלק מתעודות המשלוח וגם מילא את פרטי השיקים שנמסרו על ידו לתובע, לרבות סכומים, מועדי פרעון וכו'.

התובע ביצע עם מחמוד עסקאות בסכום כולל של למעלה מ- 300,000 ₪, והנתבע גבה בגין ערבותו לעסקאות, סכום כולל של מעבר ל- 10,000 ₪.

בשלב מסוים הפסיק הבנק הנמשך לפרוע את השיקים של מחמוד ונותר חוב בסך של 220,000 ₪. התובע פנה לנתבע וביקש, שיקיים את התחייבותו וערבותו ויסדיר את התשלום באופן מיידי.

הנתבע השיב, כי הוא מטפל בהסדרת התשלומים. בחלוף כשבועיים אמר הנתבע לתובע, שאין לו מה לדאוג, שכן מחמוד עבר לעבוד עם בנק אחר והתשלום יוסדר בהקדם. בחלוף מספר ימים, מסר הנתבע לתובע 3 שיקים מבנק אחר בסכום כולל של כ- 40,000 ₪, וביקש לקבל את השיקים המקוריים שחזרו. גם השיקים החלופיים לא כובדו. משפנה התובע לנתבע שוב השיב לו הנתבע, שאינו מצליח ליצור קשר עם מחמוד.

חלק מהשיחות בין התובע לנתבע הוקלטו ובמהלכן מודה הנתבע, כי הוא היה היוזם והרוח החיה של העסקה ואת היותו ערב לעסקה, וכי גבה עמלה בגין כך.

פניות התובע וב"כ לנתבע לא הניבו פרי ולכן הוגשה תביעה זו.

תמצית טענות הנתבע בכתב ההגנה

הנתבע מכחיש את כל הנטען בכתב התביעה. הנתבע, עובד שכיר בבית מסחר לטקסטיל של חב' אריה נריה אליוף יבוא ושיווק טקסטיל בע"מ (להלן – חב' אליוף). מחמוד רכש משך שנים אחדות כמויות גדולות של ג'ינס מחב' אליוף, עוד בטרם באה לעולם העסקה בינו לבין התובע.

יצירת הקשר בין התובע לבין מחמוד משכם, היתה יוזמה עצמאית של מחמוד ולא של הנתבע. בחודש יולי 2005 או בסמוך לכך, פנה התובע לנתבע ושאל אותו, האם אפשר לסמוך על מחמוד. הנתבע השיב, כי מחמוד נחשב בחב' אליוף ללקוח טוב. הנתבע לא הציע ולא הסכים להיות ערב להתחייבויות הכספיות של מחמוד כלפי התובע. הנתבע לא הבטיח להיות אחראי באופן אישי לתשלום ולא הבטיח לשלם באופן אישי את חובותיו של מחמוד. לא התבצעה בין הנתבע לבין התובע שום עסקה, בשום סכום. כל העסקאות התבצעו בין התובע לבין מחמוד.

הנתבע מכחיש, כי היה מעורב בצורה כלשהי ברכישת סחורות מחנותו של התובע על ידי מחמוד. הנתבע מכחיש, שהיה מעורב בקביעת מחירי הבדים, סוגי הבדים, כמויות הבדים או בעסקאות שנערכו בין התובע לבין מחמוד. הנתבע מכחיש שמסר לתובע שיקים עבור הסחורות שרכש ממנו מחמוד. בהזדמנויות אחדות, כאשר מחמוד ביקר בבית המסחר של חב' אליוף, הנתבע עזר לו לרשום שיקים לפקודת התובע מאחר ואינו יודע לכתוב עברית. מחמוד השאיר את השיקים אצל הנתבע עבור התובע והתובע בא לקבלם.

בהתאם לתעודות המשלוח שצורפו לכתב התביעה, התובע שלח אריגים בכמויות גדולות לחב' פתחי-עודה למסחר בשכם, לראהד מוסא ניירות משכם ולחב' מועססת אל ג'אזירה משכם, חברות שאינן מוכרות לנתבע ולא היה לו שום קשר עימן.

הנתבע לא דרש ולא קיבל סכום כלשהו כעמלה או כדמי תיווך, בקשר לעסקאות עם מחמוד.

מחמוד נותר חייב מאות אלפי שקלים לחב' אליוף, עבור סחורות שקיבל באשראי. בחודש אפריל 2006, הביא מחמוד לחב' אליוף שיקים חלופיים במקום השיקים שחזרו וכן, מסר לנתבע שלושה שיקים חלופיים, שהיו מיועדים למסירה לתובע. אין בהסכמתו של הנתבע לקבל את השיקים עבור התובע משום הודאה בכך, שהיה מעורב בעסקאות שבין התובע למחמוד או כערבות לפרעון השיקים. לאחר מכן, מחמוד ניתק את קווי הטלפון שהיו לו ולא היה ניתן ליצור עמו קשר.

ככל שנאמרו אמירות כלשהן המביעות תקווה שמחמוד יעמוד בהתחייבויותיו, היתה זו משאלה או אופטימיות מצד הנתבע, אשר חשב לתומו שהשיקים ישולמו בסופו של דבר. אין באמירות אלה התחייבות או ערבות מצד הנתבע לכיסוי חובותיו של מחמוד לתובע.

הסכום הנקוב בכתב התביעה חסר פירוט, לא נכתב כיצד חושב הסכום ועל מה הוא מבוסס.

מטעם התובע העידו חתנו, מר פוזיילוב פנחס (להלן – פוזיילוב) והתובע עצמו. הנתבע העיד בעצמו ועדותו מהווה עדות יחידה של בעל דין.

דיון

השאלה העיקרית בתיק זה היא, האם ערב הנתבע לעסקאות עם מחמוד ולהתחייבויותיו של מחמוד כלפי התובע.

התובע הצהיר, שהיוזמה לביצוע העסקאות עם מחמוד היתה של הנתבע. עוד הצהיר, שלא הכיר את מחמוד ולא נפגש עמו מעולם ולכן שאל את הנתבע, האם אפשר לסמוך עליו. הנתבע השיב, שניתן לסמוך עליו וכי הוא מוכן לערוב לביצוע התשלום בגין הסחורה. הנתבע דרש בגין ערבותו לביצוע התשלומים 3 אחוזים מהסכום של כל עסקה ועסקה, כפי שנהוג בענף הטקסטיל. התובע הסתמך על דברי הנתבע וביצע את העסקאות עם מחמוד (סעיפים 3-6 לתצהיר התובע, סעיפים 5-9 לתצהיר פוזיילוב).

כידוע, אין בסעיף 3 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 ("יצירת הערבות") דרישה, שהערבות תהיה בכתב אלא, "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה...". (ראו לענין זה, בספרו של ד"ר רוי בר-קהן ערבות, עמ' 91 ואילך). התובע רשאי לדרוש מהערב את מילוי ערבותו, שכן החייב נמצא מחוץ לישראל, ברשות הפלסטינית, והדרישה מהחייב כרוכה בקשיים מיוחדים. לגרסת הנתבע עצמו, מחמוד חייב לחב' אליוף מאות אלפי שקלים וגם הם מתקשים בגביית החוב ממנו.

גרסתם של התובע ושל פוזיילוב עמדה איתנה ולא נסתרה בחקירתם הנגדית. זאת ועוד, העובדות והתנהגותו של הנתבע בפועל במהלך הארועים, מסתברת יותר עם גרסת התובע ופחות עם גרסת הנתבע, וזאת כפי שעולה מחקירתו של הנתבע עצמו: השיקים של מחמוד עבור התובע היו נשלחים באמצעות הנתבע או באמצעות נהג שעבד עם הנתבע (עמ' 21 לפרוטוקול). לעיתים, מחמוד היה שולח שיקים ריקים לנתבע, למעט חתימה, והנתבע היה משלים את התאריך ואת הסכומים (עמ' 27 לפרוטוקול). כאשר מחמוד היה מגיע לתל אביב, היה מגיע לנתבע, שהיה ממלא את השיקים בעברית (עמ' 27 לפרוטוקול). על 4 תעודות משלוח מופיע כתב ידו של הנתבע, שם, סוגי הבד וצבעים (עמ' 28 ו- 33 לפרוטוקול). לדברי הנתבע, גם התובע וגם פוזיילוב ביקשו ממנו לכתוב במקומם על תעודות המשלוח (עמ' 29 לפרוטוקול). כאשר מחמוד רצה לשלם במזומן עבור שיק שחולל, הכסף המזומן הועבר באמצעות נהג הנתבע (עמ' 31 לפרוטוקול). מחמוד דיבר עם הנתבע כל יום וסיפר לנתבע על העסקאות עם התובע ועל השיקים שחזרו (עמ' 31 לפרוטוקול).

התנהלות זו אינה מתאימה לאדם שהוא "זר" לעסקה. הנתבע היה מעורב בעסקאות, החל מהזמנת הסחורה, דרך התשלום עבורה וכלה בנסיון לגביית השיקים שלא נפרעו. מעבר לכך, הנתבע קיבל "טיפ" או עמלה בגין פעולותיו. גרסת התובע היא גרסה הגיונית ומסתברת יותר. מחד, התובע מעונין למכור סחורה רבה ככל הניתן ומאידך, מאחר ומדובר ברוכש תושב שטחים, ישנו סיכון רב במכר באשראי. כאשר הנתבע פנה לתובע והמליץ על מחמוד כאדם אמין ואף היה מוכן לערוב לו, הסכים התובע למכור לו בדים ואריגים.

זאת ועוד, הסתירות המהותיות שהתגלו בגרסאות הנתבע מסייעות ותומכות בגרסת התובע.

במכתב ב"כ הנתבע מיום 12.7.06 נכתב, כי הנתבע "מעולם לא קיבל עמלה או דמי תיווך כלשהם לגבי עסקות אלה" (סעיף 8 למכתב). בכתב ההגנה נטען, כי הנתבע "לא דרש ולא קיבל שום סכום או עמלה או דמי תיווך איזה שהם בקשר לעסקות שבין התובע למחמוד חאדר" (סעיף 10 לכתב ההגנה).

רק בתשובות לשאלון (ת/36) הודה הנתבע, שקיבל "מתנה חד פעמית" בסך של כ- 3,000 ש"ח (סעיף 9 לתצהיר התשובות לשאלון). בסעיף 15 לתצהיר מכנה הנתבע את הסך הנ"ל כ"תשר".

מעבר לכך שמדובר בסתירה מהותית ובוטה בין כתב ההגנה בו נטען, שהנתבע לא קיבל סכום כלשהו לבין גרסת ה"תשר", גם הנימוק למתן ה"תשר" תמוה. אם אכן, הנתבע הוא עובד שכיר בבית המסחר של חב' אליוף (סעיף 4 לתצהיר הנתבע) מדוע הוא זכאי לפיצוי בגין כך, שהוא לא מתנגד למכירה ישירה של סחורות שאינן קיימות במלאי החברה, למחמוד (סעיף 7 לתצהיר). בשולי הדברים יצויין, שבתמליל השיחה השניה (עמ' 19), שני הדוברים מתייחסים לעמלה שניתנה לנתבע והנתבע אינו מתרעם על השימוש בביטוי זו.

בסעיף 8 לכתב ההגנה נכתב, "מוכחש כי הנתבע כתב או היה מעורב בכתיבת תעודות המשלוח שצורפו לכתב התביעה כנספח א'". בסעיף 16 לתצהירו מתקן הנתבע את האמור בכתב ההגנה ומודה, כי "היתה פעם אחת שהתובע ביקש ממני לעזור לו ברישום הצבעים בתעודת משלוח אחת למחמוד חאדר כי גם הוא התקשה בכתיבה של עברית" (ההדגשה הוספה). בחקירתו הנגדית מודה הנתבע, שכתב ידו מופיע על 4 תעודות משלוח ומתרץ את האמור בכתב ההגנה בכך, ש"אם יש כתב שלי שכתבתי נניח לפקודת מי זה, או את הצבעים, או את הבד, זה לא אומר שאני מילאתי את התעודה, למלא את התעודה זה לכתוב אותה מתחילתה ועד סופה ולחתום למטה..." (עמ' 28 לפרוטוקול). עוד התברר בחקירה הנגדית, שלא רק התובע, שנטען לגביו כי הוא מתקשה בכתיבה ביקש מהנתבע לעזור לו ברישום תעודות המשלוח, אלא גם פוזיילוב, שאינו מתקשה בכתיבה, ביקש משום מה מהנתבע לעזור לו בענין זה (עמ' 29 לפרוטוקול). עדותו של הנתבע לא עוררה אמון רב.

הנתבע נשאל בשאלון, "האם נכון שרשמת בכתב ידך את פרטי השיקים, סכומים, תאריכים וכו'" (שאלה 3) והשיב, "מחמוד חאדר אינו יודע קרוא וכתוב בעברית וכנראה שגם בערבית אינו יודע קרוא וכתוב. היו מקרים שמחמוד חאדר בא אלי לבית המסחר של אליוף וביקש ממני שאעזור לו בכתיבת שיקים עבור משיח אלישייב". ובסעיף 10 לתצהיר התשובות לשאלון מצהיר הנתבע, שמחמוד לא מסר לו שיקים ריקים על מנת שישלים אותם עבור התובע, כי לא היו בידי הנתבע נתונים להשלמת השיקים. בחקירתו הנגדית של הנתבע התברר, שגרסה זו אינה מדוייקת, בלשון המעטה.


מתברר, שהנתבע מילא את השיקים בבית המסחר אליוף וכאשר מחמוד לא הצליח להגיע לתל אביב, היה שולח שיקים ריקים וחתומים לנתבע שהיה משלים אותם ודואג למסור אותם לתובע, "כל השיקים של מחמוד אני מילאתי את כל הסכומים שלהם, את כל המילים בעברית שלי מסיבה אחת פשוטה, מחמוד הזה הערבי הוא אנאלפבית, הוא לא יודע לקרוא ולכתוב, הוא רק חתום על השיק. הוא חותם ואומר באיזה תאריך ובאיזה סכום לעשות את זה לתובע. במידה ולא יכל להגיע לתל אביב... היה שולח את השיקים אליי, שולח את המעטפה שאני ימלא אותם למשה. הוא אמר לי את הסכומים בטלפון. ואני מילאתי את השיקים. תאריכים וסכום והכל..." (עמ' 27 לפרוטוקול). מדובר בסתירה מהותית ובוטה נוספת בין גרסאות הנתבע.

עיון בחקירתו הנגדית של הנתבע מעלה, שגם תוך כדי חקירה שינה את גרסתו ומסר גרסאות תמוהות במידת מה. לדוגמא, כאשר נשאל אם הוא מוכן ללכת להיבדק "במכונת אמת", כפי שכתב בתצהיר התשובות לשאלון, השיב, "כתבתי שאני מוכן, אבל אני לא מוכן" (עמ' 19 לפרוטוקול). כאשר נשאל לגבי העמלה שקיבל ומדוע במכתב של עורך דינו מיום 12.7.06 נאמר שלא קיבל סכום כלשהו השיב, "אמרתי שלא קיבלתי אף שקל מכיוון שהם אמרו שקיבלתי עמלה של 10 אלף ₪... אמרתי לעורך הדין שלי שלא קיבלתי עמלה, כי לא היה מדובר באחוזים..." (עמ' 20 לפרוטוקול). תשובה תמוהה לאור העובדה, שבעל דין אמור לספר לעורך דינו את העובדות הנכונות, ובוודאי את העובדות שניתנות להוכחה. בעמ' 22 לפרוטוקול נשאל הנתבע, האם זה נכון שאמר לתובע שיחזיר למחמוד רק חלק מהשיקים השיב בשלילה, "לא היה כזה דבר מעולם". כאשר הופנה לתמליל, חזר בו הנתבע ואמר, "בוודאי שאמרתי את זה למשה". בעמ' 24 לפרוטוקול משיב הנתבע, שאין לו "בלעדיות" על מחמוד, הוא בסך הכל קליינט. לאחר מכן הוא משיב, כי "זה לא מכובד למכור למישהו שעובד עם מישהו אחר", ובתשובה הבאה הוא משיב, שהלקוח לא צריך את ההסכמה שלו כדי לקנות בדים מהתובע. לאחר מכן הוא משיב, "משה ידע שמחמוד זה קליינט טוב של אליוף, לכן הוא רצה את ההסכמה שלנו". בתשובה הבאה הוא משיב, "הוא לא צריך ממני הסכמה. על דברים שאין לנו הוא צריך הסכמה. אם הוא קונה דברים שיש לנו אז אין הסכמה. דברים שמחמוד יכול לקנות אצלנו הוא לא יקנה ממנו, רק דברים שלנו אין, שיהיה ברור ועל זה ההסכמה". דברים מבולבלים. האם צריך הסכמה? מכח מה? לא ברור.

ממכלול העובדות שהוכחו עולה, שהנתבע פעל כבעל ענין ולא כ"מליץ יושר" בלבד. האינטרס של הנתבע ברור, על כל עסקה שתתבצע הוא זכאי לעמלה של שלושה אחוזים, לכן דאג הנתבע להזמנת הסחורה, לתשלום עבורה ואף ניסה לגבות את השיקים שלא נפרעו.

לאור כל האמור, אני מקבל את טענת התובע, שהנתבע ערב לתשלומים שמחמוד התחייב לשלם עבור הסחורה שסופקה לו על ידי התובע.

באשר לסכום התביעה. במכתב ב"כ התובע מיום 4.7.06 נאמר, שהתובע מכר למחמוד סחורה בשווי של 220,000 ₪. בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית נאמר, שהתובע מכר למחמוד סחורה בשווי כולל של למעלה מ- 300,000 ₪, וכי החוב עומד על סך 220,000 ₪. התובע הגיש כרטסות בכתב יד, חשבוניות ותעודות משלוח. הנתבע מכחיש את הסכום כפי שנקבע וטוען להעדר פרוט ולסתמיות.

לא ניתן לבסס את סכום התביעה על תעודות המשלוח וגם לא על החשבוניות, שכן חלק מהחשבוניות שולמו וחלק לא ולא ניתן פירוט מלא ומקיף בענין זה. כמו כן, לא ניתן להסתמך על הכרטסת שנכתבה בכתב יד, שכן אין היא מהווה אסמכתא לחוב. הסכום היחיד שהוכח הוא סכום השיקים שחוללו, המגיע לסך של 177,193 ₪.

בהקשר זה יצויין, שכל השיקים נמשכו מחשבונו של מחמוד חאדר עבדאללה.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 177,193 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 25.7.06 ועד התשלום בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ל' בשבט, תשס"ח (6 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

רחמים כהן, שופט

קלדנית:שולי