ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ערפה בורהאן נגד עו"ד מאג'ד ג'נאים :

לפני כבוד ה שופט מוחמד חאג' יחיא

התובע

ערפה בורהאן

ע"י ב"כ עו"ד זכי כמאל

נגד

הנתבע

עו"ד מאג'ד ג'נאים

ע"י ב"כ עו"ד שאול איבצן

פסק דין

עניינה של התביעה לפנינו הוא רשלנות מקצועית, כנטען, של הנתבע - שהוא עורך-דין במקצועו - בגין ייצוג וטיפול שלו בהליך משפטי קודם עבור התובע. התובע העמיד את תביעתו כנגד הנתבע על סך 1,000,000 ₪.

עיקר העובדות הרלבנטיות

כפי שעולה מחומר הראיות, בשנת 2004, שכר התובע את שירותי הנתבע כדי להגיש בשמו תביעה נזיקית לפסיקת פיצויים בגין נזקי ממון אשר נגרמו למשקו החקלאי בשנת 2000, עקב קריסת מבנה חממה שהתקין לגידול צמחים. בהתאם לאמור, הגיש הנתבע, כבא-כוח התובע, תביעה אזרחית נזיקית, בבית משפט השלום בירושלים, כנגד אחים רזקאללה חברה לייצור והרכבת חממות בע"מ ( להלן: "היצרן") ונגד דולב חברה לביטוח בע"מ ( להלן: "המבטחת") [ת.א. 7609/04 בורהאן ערפה נ' אחים רזקאללה] (להלן: "ההליך הקודם"). התובע אמד את נזקיו והעמיד את תביעתו נגד הנתבעים שם על סך כ-1,900,000 ₪.

לתמיכה בטענתו בדבר חבות היצרן בגין נזקיו, צירף התובע בהליך הקודם חוות דעת מקצועית מיום 15.5.2006 [ מוצג ת/2]. לעניין אומדן הנזקים, צירף התובע חוות דעת נוספת, מיום 8.9.2005, של שמאי ממשרד בר-טל שמאים (1991) בע"מ ( להלן בהתאמה: "השמאי" ו-"חוות הדעת השמאית").

כפי שעולה מכתבי ההגנה של היצרן ושל המבטחת בהליך הקודם, שניהם כפרו הן בשאלת החבות הן בשאלת הנזק. מטעם הנתבעים צורפה חוות דעת שמאית שלפיה אומדן הנזקים החקלאיים הנטענים הוא לכל היותר בסך 265,000 ₪ [ ראו חוות דעת של מר ד' כצנלסון, מיום 10.2.2007].

ההליך הקודם התנהל תחילה לפני כבוד השופט ( בדימ') י' מילנוב והתקיימו לפניו מספר דיוני קדם-משפט. עם פרישת המותב הנכבד לגמלאות, בחודש מאי 2011 עבר הטיפול בהליך לפני כבוד השופט ע' שחם, אשר לפניו התקיימו מספר דיונים.

כפי שעולה מחומר הראיות, ביום 6.3.2008 מינה בית המשפט ( כבוד השופט מילנוב), בהסכמת הצדדים, את מר נ' דרור, כמומחה מטעמו בהערכת נזקי חקלאות ( להלן: "המומחה"). עוד עולה כי עובר למינויו, התקיימה התכתבות בין הנתבע לבין המומחה ולפיה מינויו הוא בהסכמת הצדדים לאותו הליך [ ראו מכתבו של הנתבע מיום 27.11.2007 ומכתבו של המומחה מיום 16.12.2007].

ביום 12.3.2008 שלח המומחה לבית המשפט מכתב ובו ציין בין היתר: "עד למועד קבלתה של הודעת מינוי זה, טרם נענו הצדדים לפניותי וטרם נתקבלה כל פניה בנדון של ב"כ נתבעת מס' 2 ולפיכך לא התחלתי עד כה בכל פעולות הנדרשות לברור ולשומת הנזקים כנדרש". המומחה שב וציין במכתבו האמור את עלות שכר טרחתו.

כשנה לאחר המכתב האמור, ניתנה ביום 17.3. 2009 החלטת התראה מפני מחיקה מחוסר מעש. ביום 25.5.2009 ניתנה החלטה נוספת שמתריעה מפני מחיקה בשל חוסר מעש, אך מתוך אותה החלטה עולה כי הוגשה תגובה מטעם התובע מיום 24.5.2009.

ביום 16.2. 2010 הגישה המבטחת, כנגד התובע, בקשה למחיקת התובענה מחוסר מעש בטענה לפיה התובע זנח את תביעתו שכן המעש האחרון שלו בתיק היה כאמור, בחודש מאי 2009. רק לאחר חלוף כשמונה חודשים, ביום 20.10.2010, הגיב התובע, באמצעות הנתבע, על בקשת המבטחת למחיקה. לפי תגובתו, בתמצית, הוא למד על הבקשה רק מהחלטת בית המשפט, כי הדיון שהיה קבוע ליום 15.1.2009 נדחה לבקשת המבטחת, כי התובע היה הראשון שפנה למומחה ושילם את שכרו, כי המבטחת טרם שלחה למומחה את המסמכים הנדרשים, וכי " התובע מעולם לא זנח את תביעתו, ורק בשל טעות משרדית במשרדו של ב"כ התובע, לא קודם התיק על ידי התובע" (סעיף 6 בכתב התגובה).

ביום 24.1.2011 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה החלטת מינוי המומחה מיום 6.3.2008, בעינה עומדת, וכי ממכתבו של המומחה מחודש מרץ 2008 ניתן להבין שלא החל בעבודתו בשל אי-קבלת המסמכים מאת המבטחת.

בחודש מאי 2011 פנה התובע, אך הפעם באמצעות בא-כוחו הנוכחי, עו"ד ז' כמאל, למומחה מטעם בית המשפט, זאת לקידום מתן חוות הדעת. ברם, לפי מכתבו של המומחה מיום 16.5.2011, הוא הודיע כי אינו מסוגל " כיום ( טכנית ומעשית)" לבצע את הנדרש ממנו נוכח חלוף כ-11 שנה ממועד אירוע הנזק הנטען. עוד ציין המומחה במכתבו האמור כי ממועד המינוי " כארבע שנים שבמהלכן התעלמו הצדדים לחלוטין" מפניותיו אליהם.

ביום 30.5.2011 כתב המומחה מכתב נוסף, שמופנה לבא-כוח המבטחת, ולפיו הוא מייחס לצדדים את העדר שיתוף הפעולה עמו, וכי למבטחת " יש חלק כלשהו בעיכוב הביצוע המתמשך" בהעברת חלקה בשכר טרחתו. לפי מכתבו האמור, הוא נענה על דרישותיו באופן חלקי בלבד על-ידי בא-כוחו הנוכחי של התובע.

כאמור, לפני כבוד השופט שחם התקיימו מספר דיונים. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 25.10.2011, השמאי מטעם התובע נפטר. עקב כך, ביקש בא-כוח המבטחת להוציא את חוות דעתו מתיק בית המשפט. בתשובה, הודיע בא-כוח התובע, עו"ד כמאל, בזו הלשון:

"אין לי שליטה על כך, בדקתי את הנושא אחרי שווידאתי זאת, נכנסתי לייצוג בתיק זה לא מזמן. אני מבקש לאפשר לי להביא חוות דעת שמאי נוספת חרף העובדה שלדעתי לא צריך את זה. אם הויכוח הוא רק לגבי הנזק ניתן להעיד את התובע בעצמו על הנזק ומבחינה זו ניתן להתגבר על השאלה הזו כמה הנזק הנדרש מטעמנו וכמה הקבוע מטעם חברת הביטוח"
(ההדגשות אינן במקור)

ההליך נקבע לדיון הוכחות ביום 24.11.2011. כפי שניתן להבין מההחלטה מיום 25.10.2011 הדיון אמור היה להיות מוקלט. כעולה מההחלטות מיום 24.11.2011 ומיום 27.11.2011, נקבע דיון המשך הוכחות וגם סיכומים בעל-פה, ליום 27.11.2011 ( שאף הוא יתקיים בהקלטה). תמלילי הדיונים המוקלטים אינם קיימים בתיק ב-"נט המשפט" ולא הוצגו על-ידי מי מהצדדים.

בכל מקרה, כפי שעולה מחומר הראיות, ביום 27.11.2011, ככל הנראה לאחר שתם שלב שמיעת העדויות בהליך, התקיים דיון ולפיו הגיעו הצדדים בהליך הקודם להסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ( להלן: "הסדר הפשרה").

לשון הסדר הפשרה, כלהלן:

"אנו מקבלים את הצעת בית המשפט, לפיה, לסילוק מלא ומוחלט של כל הטענות נשוא התביעה, ובלא שמי מהצדדים מודה בטענה כלשהי, תשלם נתבעת 2 [ המבטחת] לתובע סך של 374,358 ₪, בתוספת שכר טירחת עורך דין בשיעור של 15% בצירוף מע"מ. סך הכל מדובר ב-439,496 ₪. הסכום האמור ישולם עד ליום 27.12.11, באמצעות בא כוח התובע עו"ד זכי כמאל או בהפקדה לחשבון על פי פרטים שנמסרו לבא כוח נתבעת 2.
כמו כן מוסכם כי הנתבעת 1 [ היצרן] תשלם לנתבעת 2 את דמי ההשתתפות העצמית בסך שווה ערך ל-15,000 דולר על פי השער היציג של הדולר במועד התשלום, וזאת עד ליום 27.12.11, בשיק לפקודת הפניקס חברה לביטוח, שיימסר לעו"ד גנץ"
(ההדגשות והתוספות אינן במקור)

עקב הסדר הפשרה, ומשלא קיבל את שכר טרחתו וההוצאות שבהן נשא לצורך ניהול התביעה בהליך הקודם, הגיש הנתבע כנגד התובע, תביעה כספית, בבית משפט השלום בירושלים בהליך סדר דין מקוצר [ ת.א. 56487-11-11 מאג'ד ג'נאים נ' בורהאן ערפה ( להלן: "ההליך הנוסף")]. הנתבע ( התובע שם) העמיד את תביעתו על סך כ-175,000 ₪.

ביום 29.6.2014 קיבל בית המשפט ( כבוד הרשם א' פוני ז"ל) את בקשת התובע ( הנתבע שם) למתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך 75,000 ₪. ערעור על ההחלטה האמורה - נדחה ביום 17.11.2014 [ ע"ר 38421-07-14 ערפה בורהאן נ' מאגד גנאים].

לאחר הליכי ביניים, משלא הופקד סכום ההתניה האמור (75,000 ₪), קיבל בית המשפט ( כבוד השופטת ת' בר-אשר צבן), ביום 16.12.2015 את תביעת הנתבע כנגד התובע. ערעור שהוגש על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי - נדחה בפסק דינו של כבוד השופט מ' יועד הכהן מיום 6.2.2017 [ ע"א 7846-01-16 בורהאן ערפה נ' עו"ד מאג'ד ג'נאים]. על פסק הדין האמור, הוגשה לבית המשפט העליון בקשה למתן רשות לערער. הבקשה נדחתה בהחלטת כבוד השופט נ' הנדל, מיום 26.11.2017 [ רע"א 2029/17 ערפה בורהאן נ' מאג'ד ג'נאים].

בין לבין, בקשה שהגיש התובע לבית משפט השלום לביטול פסק הדין ( של הערכאה הדיונית) מיום 16.12.2015 - נדחתה ביום 21.2.2017. בקשה למתן רשות לערער על ההחלטה האמורה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי - נדחתה אף היא בהחלטה מיום 29.5.2017 שניתנה מפי כבוד השופטת ת' בזק רפפורט [ רע"א 54763-02-17 בורהאן ערפה נ' מאג'ד ג'נאים].

יוצא אפוא כי פסק הדין מיום 16.12.2015 שקיבל את תביעת הנתבע כנגד התובע לתשלום שכר טרחה ויתר ההוצאות, הוא סופי וחלוט.

תמצית טענות התובע

התובע טוען בתביעתו, בין השאר, כי הנתבע ייצג אותו בהליך הקודם באופן רשלני, דבר שהסב לו נזק רב בהוכחת תביעתו, ולכן הוא נאלץ להגיע להסדר פשרה ולקבל סכום פיצוי שאינו משקף את כלל נזקיו האמתיים.

נוכח התרשלות הנתבע והשיהוי בהמצאת המסמכים הנדרשים למומחה מטעם בית המשפט במסגרת ההליך הקודם, המומחה לא יכל לבצע את עבודתו ולהגיש את חוות הדעת מטעמו לאור אי-שיתוף הפעולה של הנתבע ומשך הזמן שחלף מיום האירוע. בעקבות שיהוי זה וניהול ההליך בצורה לא יעילה, נמנעה מהתובע האפשרות להשתמש בחוות הדעת השמאית שהגיש בעקבות פטירת השמאי מטעמו. עקב זאת, נאלץ התובע להתפשר בתיק על סך כ-20% מהסכום אותו תבע ואשר היו לו סיכויים לקבלו בשלמותו.

לולא התרשלות הנתבע, המומחה היה מקבל את הכלים להכין חוות דעת מטעמו ולכל הפחות היה ניתן להשתמש בחוות הדעת של השמאי מטעם התובע לפני בית המשפט בכל הנוגע לנזק אשר נגרם לו.

קיים קשר סיבתי מובהק בין רשלנותו של הנתבע לבין הנזק שנגרם, באופן זה שבשל רשלנות הנתבע נותר התובע ללא חוות דעת עליה יכול היה לבסס את נזקיו שנגרמו עקב קריסת החממה.

מעשי הנתבע מהווים גם הפרת חובה חקוקה. בכלל זה, הפר הנתבע את כללי לשכת עורכי-הדין, את הדינים המחייבים בנדון ואת דיני השליחות, בין היתר כאשר ייצג בעת ובעונה אחת גם את התובע וגם את היצרן.

בנוסף, הנתבע נהג כלפי התובע בחוסר תום לב והפר את החוזה אשר נכרת ביניהם. הנתבע החתים את התובע על ייפוי כוח שבו הסכם שכר הטרחה, וזאת מבלי שתורגם לו לשפה הערבית. התובע לא ידע כי ייפוי הכוח כולל בתוכו את הסכם שכר הטרחה. כמו כן, הנתבע חתם על כתב התחייבות לתובע שישפה אותו בגין כל נזק שייגרם לו עקב ההליך.

על-פי דוקטרינת הנזק הראייתי, מוטלת על הנתבע אחריות כלפי התובע היות ומעשיו ורשלנותו, שללו את יכולתו של התובע להוכיח את גובה הנזק שנגרם לו ונתבע בהליך הקודם.

כתוצאה מהתנהלות הנתבע, נגרמו לתובע נזקים רבים, לרבות נזק לא ממוני. כאמור, עותר התובע לפסיקת פיצוי בסך מיליון ₪ ( לצורכי אגרה). התובע סבור כי יש לפסוק עבורו את מלוא הסכום הכספי שנתבע בהליך הקודם.

תמצית טענות הנתבע

הנתבע טוען מנגד כי יש לדחות את התביעה נגדו, על הסף ולגופה. הנתבע סבור כי מדובר בתובענה שהוגשה בחוסר תום לב, חסרת יסוד, התיישנה וכי בכל מקרה, משהסכים התובע לפשרה בהליך הקודם, הרי בכך הוא שקלל את סיכוייו ואת סיכוניו ואין לו דבר כיום נגד הנתבע.

הנתבע טוען כי לא נפל כל דופי בהתנהלותו בניהול התיק; הוא פעל במקצועיות ובסבירות כפי שעורך-דין סביר היה פועל בנסיבות העניין. ככל שחל עיכוב בניהול התביעה, זה לא היה בשליטתו. עוד גורס הנתבע כי אין קשר סיבתי בין התנהלותו הנטענת לאירועים הנטענים או לנזקים המוכחשים.

ככל שטענת התובע היא כי נזקיו עולים על הסכום ששולם לו בפשרה שהסכים לה, לא הייתה לפניו כל מניעה להמשיך ולנהל את ההליך הקודם ולהוכיח את נזקיו. בכל מקרה, התובע ובא-כוחו פעלו בניגוד לחובתם להקטין את הנזק.

הנזקים הנטענים על-ידי התובע מופרזים ולא הוכחו.

ראיות הצדדים

מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית והעיד במשפט. התובע הזמין מספר עדים לדיון הקבוע, ואולם רק עד אחד התייצב, הוא העד ממשרדו של השמאי המנוח שנתן את חוות הדעת בהליך הקודם מטעמו של התובע ( להלן: "העד").

מטעם הנתבע הוגש תצהיר עדות ראשית והעיד במשפט.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק, לאחר ששמעתי את עדויות עדי הצדדים וכן התרשמתי מעדויותיהם, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות, זאת נוכח מצבור הקשיים שהיא מעוררת, הן בשאלת החבות הן בשאלת הנזק, הכל כפי שיפורט להלן.

ובכן, כפי שעולה מחומר הראיות, נראה כי הנתבע השתהה זמן לא קצר בניהול ההליך ולא נראה כי במהלך השנים 2011-2008 הוא פעל באופן יזום ונמרץ לקידום בירור התובענה. מעיון במסמכים שהציגו הצדדים עולה התמונה הבאה: המומחה מונה ביום 6.3.2008. לפי החלטת המינוי, היה על הצדדים להעביר למומחה את המסמכים הרלבנטיים תוך 15 יום מיום ההחלטה ( סעיף 3), היה על המומחה לבקר בנכס כדי לבדוק אותו תוך 30 יום מיום ההחלטה ( סעיף 4) והיה עליו להגיש את חוות דעתו תוך 30 יום מיום שבדק את הנכס או מיום המצאת המסמכים, לפי המאוחר ( סעיף 5).

בפועל, במשך תקופה של כשנתיים וחצי - מיום 6.3. 2008 ועד יום 20.10. 2010 ( היום שבו הגיש הנתבע, כבא-כוח התובע, תגובה לבקשת המבטחת למחיקת התובענה מחוסר מעש) - לא הייתה כל התקדמות, כל שכן התקדמות של ממש, בהליך המשפטי. אמנם בין לבין, בחודש מרץ 2009 ניתנה התראה מפני מחיקה, ובחודש מאי 2009 נראה כי הוגשה תגובה כלשהי מטעם הנתבע, אך כאמור, אין כל אינדיקציה לכך שהייתה התפתחות כלשהי בהליך. חיזוק לכך ניתן למצוא במכתביו של המומחה משנת 2011 לעניין העדר שיתוף הפעולה מאת הצדדים בהליך הקודם.

מתגובתו שהגיש ביום 20.10.2010 עולה, כי הנתבע היה ער למצב דברים זה. בסעיף 6 בתגובה האמורה הוא כתב: "...ורק בשל טעות משרדית במשרדו של ב"כ התובע, לא קודם התיק על ידי התובע", ובסעיף 9 שם הוא כתב: "...והגם שחל איחור בקידום התביעה אך בכל הכבוד הראוי...".

אכן, היה מצופה מהנתבע, כעורך-דין שפועל לטובת לקוחו, כי יפעל באופן נמרץ יותר לקידום בירור התביעה בין השנים 2011-2008. גם אם נניח כי היו מחלוקות בין הנתבע לבין התובע ( במסגרת יחסי עורך-דין - לקוח), אין בכך כדי להטעים מדוע לא נקט יוזמה לקידום בירור התובענה או למצער להגיש הודעת עדכון מתאימה לבית המשפט. הנתבע העיד: "אני לא זוכר שאי פעם כתבתי שהתובע לא משתף פעולה, אני חושב שגם אם זה נכון, באופן אישי, אני מנסה להימנע כדי לא להחתים לקוח, מה גם שאני מניח שבאמת לא היה לו כסף באותה תקופה, אדון גרטל ביקש כסף וגם גזית, העניינים לוקחים זמן בבית המשפט, שמאי לא רץ, ועניין שכ"ט שהכסף באגרה לא שולמה ושהכסף מתעכב יש בעיה. אני לא זוכר אם היו דיונים באותה תקופה" (שורות 23-20, עמוד 31).

על אף האמור, חשוב לזכור כי התביעה בהליך הקודם, לא רק שלא נמחקה מחוסר מעש, ולא נדחתה על הסף או לגופה, אלא היא הבשילה לכדי הסדר הפשרה לאחר שהתקיים דיון או דיוני הוכחות, ובמסגרת זו נפסק פיצוי לתובע.

טענת התובע לפיה חלוף הזמנים בחוסר מעש גרם נזק ראייתי לתביעתו, מעוררת מספר קשיים אשר כל אחד מהם לחוד, ולבטח משקלם המצטבר ביחד, מקשה על קבלת הטענה.

ראשית: כפי שעולה ממכתבי המומחה מטעם בית המשפט, נראה כי הנתבעות בהליך הקודם ( היצרן והמבטחת) גם הן לא שיתפו עמו פעולה באופן משמעותי, כגון: העברת מסמכים ותשלום שכרו. כפי שעולה מנספח 16 לתצהירו של הנתבע ( הודעה שהגיש התובע בהליך הקודם), צוין שם ( בסעיף 4), על-ידי בא-כוח התובע, עו"ד כמאל, כי משני מכתבי המומחה לבית המשפט " עולה כי דווקא הנתבעת מס' 2, ..., עוד לא נקטה באף צעד לצורך ביצוע החלטת בית המשפט הנכבד מיום 6.3.2008 ". מכאן, נראה כי " בזמן אמת", טרוניית התובע בדבר חוסר המעש בהליך הופנתה אל עבר המבטחת דווקא. בהקשר זה אעיר כי גם אם אניח שהתובע נמנע מלבקר את בא-כוחו הקודם ( הנתבע) בעוד שההליך המשפטי הקודם נמצא באיבו, נראה כי בכל אופן, גם הנתבעים בהליך הקודם תרמו באופן משמעותי לחוסר המעש.

שנית: למרבה הצער, השמאי מטעם התובע נפטר. לא היה ברור דיה מדוע לא הובאה חוות דעת חלופית תחת חוות דעתו השמאית ומדוע התובע לא עמד על כך כי תינתן החלטה בבקשה להביא חוות דעת שמאית חדשה במקומה ( ראו " בקשה" - שורה 15, עמוד 3 בפרוטוקול הדיון מיום 25.10.2011). מעדות העד מטעם התובע אף עולה כי לפני ההליך דנן, התובע לא פנה למשרדו של השמאי מטעמו לאחר שכבר נודע לו כי הוא נפטר ( עמודים 12-11).

חשוב מכך, בנושא זה, לא ניתן להתעלם מדברי בא-כוח התובע באותו דיון, שמהם ניתן להתרשם כי ככל הנראה, התובע באמצעות בא-כוחו, ראה כי אין נחיצות בחוות דעת חלופית שכן הוא יכול להעיד על הנזק, וכפי שנרשם מפי בא-כוחו, עו"ד כמאל: "אם הויכוח הוא רק לגבי הנזק ניתן להעיד את התובע בעצמו על הנזק ומבחינה זו ניתן להתגבר על השאלה הזו" (שורות 17-16, עמוד 3).

התובע העיד לפניי כלהלן ( שורות 27-23, עמוד 18):

"ש. מדוע לא הגשת חוות דעת שמאי לאחר שהשמאי מטעמך נפטר?
ת. אף אחד לא ביקש מאיתנו.
ש. ב. ה. אחרי שעבר הייצוג לעו"ד כמאל, מדוע לא הגשת חוות דעת אחרי שהשמאי מטעמך נפטר?
ת. עו"ד כמאל לא אמר לי שביקשו מומחה, המומחה היה בתקופה שעו"ד ג'נאים ייצג, כל מה שידוע לי שהמסמכים שהיו אצל עו"ד ג'נאים הוא שם בתוך תיק בית המשפט ולא היה צורך בעוד חוות דעת"

שלישית: גם התזה של התובע לפיה חוסר המעש הוביל לכך שנבצר מהמומחה מטעם בית המשפט ליתן חוות דעת מקצועית בשל חלוף התקופה ממועד קרות הנזק, וכי הדבר פגע ביכולתו להוכיח את תביעתו - בכל הכבוד, תזה זו אינה משכנעת ואין בידי לקבל.

לטעמי, חרף הקשיים האובייקטיביים הנעוצים בעצם מרחק הזמן מאירוע הנזק, יש לזכור כי השמאי מטעם התובע נתן את חוות דעתו השמאית רק בשנת 2005 ( חמש שנים מאירוע הנזק בשנת 2000). המומחה מטעם בית המשפט מונה רק בשנת 2008 ( שמונה שנים לאחר אירוע הנזק). כזכור, המומחה ביקש את ביטול מינויו בשנת 2011. לא זו בלבד, מעדות התובע עולה כי החממה שקרסה בשנת 2000 תוקנה ונבנתה מחדש " מספר חודשים" לאחר הקריסה, וכלשון התובע: "לקח כשנתיים עד שהתחלתי להפעיל אותה" (שורות 26-15, עמוד 19; לעומת זאת, ראו עדות הנתבע ודברי בא-כוחו, עו"ד איבצן: שורות 11-4, עמוד 30).

לדידי, בנסיבות אלו קשה להתרשם כי נקודת הזמן בשנת 2008 הייתה " טובה" ו-"נוחה" יותר לתובע מאשר נקודת הזמן בשנת 2011; רוצה לומר, מדובר בשתי נקודות זמן, אשר לכל הדעות, רחוקות באופן ניכר מאירוע הנזק שהתרחש בשנת 2000. לא זו בלבד, נראה כי היה ניתן לבקש למנות מומחה חלף המומחה שמונה, שכן ממילא - וכך יש להניח בנסיבות העניין - כי כל מומחה אשר מונה או ימונה, יתבסס בחוות דעתו, בעיקר, על המסמכים הקיימים והתמונות שיוצגו [ ראו לדוגמה: מוצג ת/4], הכל בהתחשב באילוצים הקיימים.

העד מטעם התובע, שהוא שמאי במקצועו ( שורות 15-14, עמוד 10), העיד בין השאר, כלהלן ( שורות 24-22, עמוד 11):

"ש. נניח שהיו ממנים אותך בתור מומחה מטעם בית המשפט, בשנת 2011 כממונה כמומחה, אתה מסוגל לתת חוות דעת?
ת. כן. הייתי מבקש מהם את כל החומר שהיה בפניהם. לא בהכרח זה היה שונה ממה שכתוב כאן"

בהמשך הוא השיב על שאלות בא-כוח התובע, בחקירה חוזרת, כלהלן ( שורות 17-10, עמוד 12):

"ש. כשאמרת שאתה יכול לתת חוות דעת?
ת. הייתי לומד את כל המסמכים שהיו מגישים ונותן חוות דעת.
ש. בשנת 2011 היה אותם מסמכים שיש כאן?
ת. מסמכים של כצנלסון אין לי.
ש. אם הייתי פונה אליך בשנת 2011 היית מסתכל על המסמכים שיש כאן?
ת. הייתי מבקש ממך עוד מסמכים אם יש.
ש. בתיק שלך מה שהיה לך זה רק חוות הדעת?
ת. מה שראית עכשיו"

רביעית: כאמור, בהליך הקודם, למצער בתחילתו, עלתה גם שאלת חבות ולא רק שאלת אומדן הנזק ( ראו כתבי ההגנה מטעם היצרן והמבטחת). ברי אם כן, כי לפני תביעת התובע בהליך הקודם, היו יותר ממשוכה אחת, כך שבכל מקרה, גם אם נגרעה זכותו בהוכחת גובה נזקו - ואינני קובע כך - היה על התובע לעבור גם את משוכת החבות בהמשך ההליך. בהינתן כתבי ההגנה מצד אחד, ומצד שני, כפי שהיה ניתן להבין מסיכומי הנתבע ( שורות 20 ו-32, עמוד 40), הנתבעים הודו בשלב כלשהו בחבות.

חמישית: ההליך הקודם הסתיים כאמור בהסדר פשרה. ההסדר ניתן לאחר שמיעת עדויות העדים ( בהקשר זה לא ברור מי העיד בדיוק), אך אין מחלוקת כי התובע עצמו העיד. לא מן הנמנע, וזאת בלשון המעטה, כי הצעת הפשרה שהבשילה לכדי פסק דין, שקללה את שאלת הנזק, בין השאר, על-יסוד ההתרשמות מן העדויות שנשמעו ועדות התובע ביניהן וגם השאלה מה הן הראיות, אם בכלל, שבתצהיר עדות ראשית של התובע לעניין רכיב הנזק. כאמור, הפרוטוקולים של דיון ( דיוני) ההוכחות לא הוצג(ו). כך או אחרת, ההצעה נתקבלה על-ידי התובע, שהיה מיוצג באמצעות עורך-דין, מדעת ורצון. מכאן, נראה כי קיים קושי של ממש לייחס ולבסס את גובה ההצעה ( שהוא נמוך בעיני התובע) על " מחדליו" כביכול של הנתבע.

על-יסוד כל אלה, נמצא כי חרף ההשתהות שעמדתי עליה בסעיפים 40-37 לעיל, לא הוכח כדבעי שהנתבע התרשל במילוי תפקידו כעורך-דין, וחשוב מכך, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מעשי או מחדלי הנתבע לבין גובה הצעת הפשרה שהסכים לה התובע. טענת התובע, ממנה משתמע כי תביעתו מתייחסת גם להשתהות כביכול בעצם הגשת התביעה ( עמודים 39-38 בפרוטוקול) - אין בידי לקבל. התביעה הוגשה זמן רב לפני חלוף תקופת ההתיישנות, מה גם שהן השמאי מטעם התובע הן השמאי מטעם המבטחת, הגישו חוות דעת שמאיות חרף ריחוק הזמן לכאורה ממועד אירוע הנזק.

ממכלול התמונה המצטיירת, עולה דווקא כי העבודה שנעשתה על-ידי הנתבע ( הן ניסוח כתב התביעה, הן צירוף חוות הדעת המקצועיות) וחרף משוכות החבות והנזק, בסופו של יום היא הניבה הצלחה, אך אולי שלא במידה המיוחלת אצל התובע עצמו. בהקשר זה לא ניתן להתעלם כמובן גם מתרומתו של בא-כוחו הנוכחי של התובע להצלחה האמורה, שניהל בעיקר את שלב הראיות [ מוצג נ/1 ודיוני ההוכחות].

אשר לטענות התובע בהליך דנן לפיהן יש לבחון את סכום הפשרה ביחס לסכום התביעה המקורי, סבורני כי טענות אלו מעוררות קושי. תביעות נזיקיות, מטבען, מכוונות את אומדן הנזקים הנתבעים כלפי מעלה, במובן זה שסכומי התביעה מכוונים לרף הגבוה, ולעתים הגבוה ביותר, בספקטרום אומדן הנזקים. כידוע, לעתים חלק מראשי הנזק נדחים וחלקם מתקבלים, ואלה שמתקבלים לעתים נאמדים בסכומים נמוכים, ואף נמוכים בהרבה, מאלה שכיוון אליהם כתב התביעה. על כן, בנסיבות אלו, הבדיקה ההשוואתית בין הסכום שנפסק בסוף ההליך לבין הסכום שנתבע לכתחילה בתביעת נזיקין, עלולה להביא לעיוות בהצגת התוצאה המשפטית המתחייבת מחומר הראיות.

בכל אופן, בעניינו של התובע, יושם אל לב שבהליך הקודם, סכום הפשרה שהוסכם ( סך כ-375,000 ₪) עולה על סך השומה שהציגה המבטחת, בסך כ-110,000 ₪. כך שלא ניתן להתרשם, ולא הוכח כדבעי, כי קופחו זכויותיו של התובע או נפגעו סיכויו בתביעתו באופן ברור ומדיד.

לצד הקשיים שעמדתי עליהם לעיל, סבורני כי התביעה דה-כאן גם לא עוברת את משוכת הנזק. בשעה שהתובע עותר לפסיקת מלוא גובה הפיצוי שהיה מגיע לו לדידו בהליך הקודם, היה צורך להוכיח אותו כדבעי; שכן מדובר בנזק מיוחד אשר טעון הוכחה בראיות ממשיות; רוצה לומר, היה על התובע - אשר מוטל עליו הנטל להוכיח את רכיבי תביעתו - להוכיח כי הנזקים שנגרמו לו עקב קריסת החממה הוא 1,900,000 ₪. לצורכי אגרה העמיד התובע את תביעתו דה-כאן על סך מיליון ₪. נזק כאמור לא הוכח במשפט, בכלל זה, לא הוגשה חוות דעת שמאית חלופית, לא הוצגו קבלות, חשבוניות או אסמכתאות כלשהן שיש בהן לתמוך בסוגיית הנזק ( ראו והשוו: עדות התובע, עמודים 14 ו-17).

אשר לטענת התובע לפיה הוחתם על-ידי הנתבע על ייפוי כוח שכלל שכר טרחה מבלי שהדבר יתורגם או יוסבר לו - אין בידי לקבל טענה זו.

ראשית: מצרופות תצהירו של הנתבע, עולה כי במסגרת ההליך שנקט הנתבע נגד התובע, טען התובע כי מעולם לא חתם על ייפוי הכוח המדובר ( ראו סעיף 1 בכתב הבקשה למחיקת כותרת ומתן רשות להתגונן). ברם, מהחלטת כבוד הרשם המנוח, מיום 29.6.2014, עולה כי התובע אישר את חתימתו על ייפוי הכוח ( סעיף 4). בהליך דה-כאן נטען על-ידי התובע כי ייפוי הכוח מעולם לא הוקרא לו ולא ידע מה תוכנו ( סעיף 13 בתצהיר). לא מצאתי הסבר מניח את הדעת לשינוי בגרסה.

שנית: חזקה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהוא הבין את תוכנו ונתן את הסכמתו לאמור בו [ ע"א 8533/06 נורית גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ, מיום 5.8.2008 ( פסקה 5)]. על המבקש לסתור חזקה זו, מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת הסתברות של אפשרות קרובה [ עניין גילמן לעיל, פסקה 5; ע"א 84/80 כמאל קאסם נ' ד"ר נאדים קאסם, פ"ד לז (3) 60, 91 (1983)]. התובע לא הניח לפני בית המשפט תשתית ראייתית משכנעת שלפיה לא היה מודע לתוכן המסמך במעמד חתימתו, או שמא חתימתו אינה אותנטית. לעומתו, הנתבע העיד כי ייפוי הכוח תורגם לתובע, אמנם " לא מילה במילה", אך תוכנו, והסעיפים העיקריים לרבות שכר הטרחה, כן תורגמו ( שורות 19-16, עמוד 25; שורות 23-22, עמוד 36). מהתרשמותי מעדויות הצדדים, לא מצאתי בהקשר זה, כבהקשרים נוספים, להעדיף את גרסת התובע על גרסת הנתבע שהעיד לפניי ועדותו בכל רכיביה הייתה קוהרנטית והותירה רושם אמין.

שלישית ( וזה העיקר): דומה כי נושא שכר הטרחה, שנובע מהחתימה על ייפוי הכוח, כבר מוצה עם מיצוי ההשגות הערעוריות על פסק הדין שניתן בהליך הנוסף ואשר קיבל, כזכור, את תביעת הנתבע לשכר טרחתו.

ביחס לטענת התובע לפיה חתם הנתבע על כתב התחייבות אישית, ביום 15.10.2005 לפיו הוא יפצה אותו בגין כל נזק שייגרם לו עקב ההליך הקודם - לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון, הגעתי לכלל דעה כי דין הטענה להידחות. כאמור, התובע לא הוכיח כדבעי קיומה של רשלנות או של כל עילה נזיקית או חוזית בהתנהלות הנתבע בטיפולו בהליך הקודם. בנוסף, צודק הנתבע כי כתב ההתחייבות אליו מפנה התובע לא צורף לכתב התביעה. המסמך האמור צורף רק במסגרת הבקשה להגיש כתב תביעה מתוקן, בקשה שהוגשה ביום 5.1.2016 ( נקלטה ביום 12.1.2016). ביסוס תביעת התובע על הכתב האמור ובשים לב למועד הגשתו, מעורר קשיים בהיבטי ההתיישנות ( ראו: שורה 18, עמוד 41).

בכל מקרה, מעיון בכתב ההתחייבות שהציג התובע במסגרת ראיותיו, מתברר כי ההתחייבות אינה כלפי התובע אלא כלפי צד שלישי שאינו צד להליך [ ראו עדות הנתבע ( שורות 22-21, עמוד 27) לפיה ההתחייבות היא לטובת הצד השלישי בגין החלק שלו]. בכתב ההתחייבות ( נספח כ' לתצהיר התובע) נרשם באופן מפורש: "אני הח"מ עו"ד ג'נאיים מאג'ד מאשר, מצהיר ומתחייב בזאת כלפי מר ג'בארה עיסאם מעיר טייבה המשולש, נציגו של מר בורהאן ערפה משכם, כי הנני אחראי לכל הפסד כספי ו/או נזק מכל מין וסוג שהוא אשר יהא נובע ו/או קשור עם הטיפול שלי ו/או של מי מטעמי בתביעה שקיבלתי לטיפולי ממך לפני מספר שנים ( תביעה נגד חברת אחים רזקאללה וחברת הביטוח שלה) לרבות בשל רשלנות ו/או מעין רשלנות אשר אפיינה ו/או תאפיין את טיפולי בה".

מר ג'בארה, שהוגש תצהיר שלו במסגרת ראיות התובע, לא התייצב לעדות במשפט. מכאן, נראה כי גם אם קיימת הפרה של ההתחייבות - ואינני קובע כך - הרי הצד המופר אינו התובע.

ביחס לטענת התובע לפיה הנתבע פעל תוך ניגוד עניינים עת ייצג את התובע וגם את היצרן בו זמנית ( סעיף 38 בתצהירו) - אין בידי לקבל. מלבד זאת שמדובר בטענה שמהותה וטיבה הן במישור האתי, אלא שגם, התובע לא הניח תשתית ראייתית משכנעת לפיה בה בעת שייצג את התובע בהליך הקודם הוא ייצג גם את היצרן. בייפוי הכוח שחתום עליו התובע לטובת הנתבע, מופיע גם שמו של עורך-הדין שייצג את היצרן בהליך הקודם, עו"ד מצארווה. ברם, ייפוי הכוח נחתם בשנת 2000, עו"ד מצארווה ציין בתצהירו מיום 21.12.2017 כי סיפק שירותים משפטיים עבור הנתבע עד סוף שנת 2001, וחשוב מכך, הנתבע העיד כי עת הוגשה התביעה בשנת 2004 עורך-הדין האמור לא עבד במשרדו ( שורות 26-20, עמוד 28). עדות הנתבע לא נסתרה. מכאן, לא נראה כי היה קיים חשש לניגוד עניינים. בכל מקרה, גם אם היו קשרי עבודה בעבר בין הנתבע לבין היצרן, אין די בזאת כדי לבסס ניגוד עניינים כנטען במועד הגשת התביעה וניהולה.

סוף דבר

לאור האמור, התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין, לטובת הנתבע, בסך כולל 30,000 ₪.

הסכום שהופקד בקופת בית המשפט ( סך 15,000 ₪) לפי החלטה מיום 31.1.2017, יועבר לנתבע תוך 15 יום, והיתרה תשולם לנתבע, על-ידי התובע, תוך 30 יום.

זכות ערעור כקבוע בדין.

המזכירות - להודיע לצדדים ולהמציא להם את פסק הדין בהתאם.

ניתן היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, 28 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ערפה בורהאן
נתבע: עו"ד מאג'ד ג'נאים
שופט :
עורכי דין: