ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד פא.לו. פרוייקטים 2015 בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת עדי יעקובוביץ

מבקשת

מדינת ישראל

נגד

משיבים

  1. פא.לו. פרוייקטים 2015 בע"מ
  2. שרון שמעון בן ניסים בן מוחה
  3. ששון בריגה
  4. תומר קרול

בית המשפט אמוּן על שקילת מכלול השיקולים ואיזון בין שלל האינטרסים המונחים בפניו. בין היתר, עליו לבחון גם את הסיכון הטמון בהמשך הפעלת העסק ללא רישיון עסק, בהתאם לאופי פעילותו ולפי המעשים והמחדלים שהתרחשו בעסק שיש בהם להעיד על הסכנה הנשקפת לציבור, לשלומו, בריאותו או ביטחונו.

החלטה

לפניי בקשה דחופה מיום 14.2.2019 למתן צו הפסקת עיסוק לפי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "בקשה", "צו" ו-"חוק" בהתאמה), לבית עסק מסוג פאב-מועדון הידוע בשם "מונהמור" המתנהל ברחוב ריב"ל 32 פינת חומה ומגדל 5, תל-אביב – יפו (להלן: "מועדון"). המבקשת עותרת לצו למניעת הפעלתו של המועדון ללא רישיון עסק כדין, לאסור העברת בעלות במועדון לאחר, לאטום את הכניסות למועדון ולהסמיך את משטרת ישראל למנוע כניסה אל המועדון.

הרקע לבקשה וההליכים שקדמו לה
ביום 14.2.2019 הגישה המבקשת כתב אישום כנגד המשיבים וייחס להם עבירה על סעיף 14 (רישא) בשילוב סעיף 4 לחוק. כתב האישום כלל שלושה אישומים: האחד, ביום 15.2.2018, בשעה 23:31 לערך, נמצא כי המועדון פועל תחת סירוב המשטרה וללא רישיון עסק כדין, על-אף היותו עסק טעון רישוי. השני, ביום 9.10.2018, בשעה 02:30 לערך, אירעה קטטה בין באי המועדון וּבמהלכה נעשה שימוש בחפץ חד. המועדון פעל תחת סירוב משטרה וללא רישיון עסק וזאת, על-אף היותו עסק טעון רישוי. השלישי, ביום 8.1.2019 בשעה 00:31 לערך וביום 10.1.2019 בשעה 01:00 נמצא כי המועדון ממשיך לפעול ללא רישיון עסק כנדרש ותחת סירוב משטרה. בזיקה לכתב האישום הוגשה הבקשה דנא.

ביום 27.1.2019 הוציאה המבקשת למועדון צו סגירה מנהלי מכוח סעיף 23(א) לחוק. הצו ניתן לתקופה של 30 ימים מיום הוצאתו. הצו ניתן נוכח קיומו של חשד סביר כי המקום מאפשר לבאי המקום ועובדיו שימוש תדיר בסמים ובהם, סמים מסוכנים כהגדרתם בפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973.

ביום 29.1.2019 הגישו המשיבים 1 ו- 2 בקשה לביטול צו הסגירה המנהלי (בר"ש 72300-01-19 פא.לו. פרוייקטים 2015 בע"מ ואח' נ' משטרת ישראל (3.2.2019) (להלן: " צו הסגירה")). נטען, כי לא נמצאה ראשית ראיה להוכחת החשד בדבר סחר בסמים וזנות וככל שהתרחשו מעשים כאלו, נעשו שלא בידיעתם או בידיעת מי מטעמה ובניגוד למדיניות העסק. עוד נטען, כי היעדר רישיון עסק נעוץ במשטרת ישראל, אשר מסרבת להתיר את רישיון העסק מחמת מדיניותה בנוגע למופעי חשפנות המתקיימים במועדון.

ביום 3.2.2019 התקיים בפניי דיון, בו שמעתי את הצדדים, נחשפתי לראיותיהם, עיינתי וצפיתי בחומרי החקירה. בשקלול מכלול האינטרסים והחומרי החקירה שהוצגו בפניי, קבעתי כי צו הסגירה המנהלי בדין יסודו ויוותר על כנו ללא שינוי.

טענות הצדדים
בבקשה, סקר בא-כוח המבקשת את ההליכים המנהליים והמשפטיים שנוהלו אל מול המשיבים וטען כי המועדון הוא עסק הטעון רישוי לפי החוק ולפי פריטי רישוי 4.8, 7.7א' ו-7.6 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג-2013.

בדיון שהתנהל לפניי ביום 24.2.2019, חזר בא-כוח המבקשת על הנסיבות שהובילו להוצאת צו הסגירה המנהלי אשר פורט לעיל והזכיר את תקרית הקטטה רבת המשתתפים במועדון אשר דווחה למשטרה באיחור של שישה ימים, את הביקורת בה נתפס סם מסוכן בעמדת התקליטן וכן, סרטונים המתעדים שימוש בלתי חוקי בסם מסוכן המתחם ה- V.I.P במועדון תוך שידול החשפניות לצרוך סם מסוכן, אשר בחלקם נראה המשיב 2 עד להתרחשות, מבלי שיפעל לסילוקה.

בא-כוח המשיבה הגיש אסמכתאות (עי/1) על בקשות לרישיון עסק משנת 2015 שניתן להן אישור וטען, כי ביום 24.1.2019 נרשם המשיב 2 כבעל המניות המהותי במועדון, במטרה ליצור כלפי כולי עלמא מצג של רענון נהלים וניהול המועדון לפי החוק. מחומר הראיות עולה, כי המשיבים 4-2 שותפים בחלקים שווים במועדון (עי/2), אך המשיבים 4-3 אינם מנהלים בפעילים ואין להם ידיעה לגבי המתרחש בעסק באופן יומיומי.

המשיך וטען, המועדון פועל כשנה ושלושה חודשים ללא רישיון עסק, עם אותם הבעלים. בהגינותו ציין, כי למועדון היה רישיון עסק שפקע ביום 31.12.2017. רישיון העסק לא חוּדש מאז מחמת סירובו של מפקד מרחב יפתח, נצ"מ דוד פילו, לתת אישור משטרה נוכח חשד למתן שירותי מין במועדון. לטענתו, מיום 1.1.2018 פועל המועדון ללא רישיון עסק כדין ועד כה, ולמרות טענותיהם כלפי המשטרה, לא מצאו המשיבים לנכון, להגיש עתירה מנהלית.

בא-כוח המבקשת מנה חמישה קריטריונים אשר לדעתו מתקיימים בעניין דעסקינן ומחייבים קבלת הבקשה והוצאת הצו, כדלקמן: הראשון, בכוחו של כתב האישום להניח תשתית ראייתית מספקת להוצאת הצו. השני, עילת הפסקה מיידית נוכח חומר הראיות והזילות המופגן בחוק. השלישי, הדרישה לאיזון בין הנזק שייגרם למשיבים לבין הנזק הפוטנציאלי לשלום הציבור ולביטחונו. הרביעי, סעיף 22ב(א) לחוק שנכנס לתוקפו ביום 1.1.2019 ומסמיך את בית המשפט להורות על סגירת עסק לאלתר, גם מבלי שהוגש כנגדו כתב אישום, שעה שהעסק פועל ללא רישיון עסק כדין.

בהתאם, נקב בא-כוח המבקשת בפסיקה לפיה, צווי הפסקת עיסוק יוצאו ככל שקיימות ראיות לכאורה על היתר מצד מנהלי העסק על שימוש בסמים בבית העסק. כן, ביקש להגיש את תיק החקירה בצו הסגירה וציין, כי מאז התווספו לתיק שתי עדויות נוספות של עובדות המקום.

לקראת סיום הדיון, ובמענה לטענת החלפת המשיב 2 במשיב 4 והיות המשיב 4 נקי מהרשעות וכתבי אישום, הגיש בא-כוח המבקשת כתב אישום בגין הפרת תנאי סעיף 4 לחוק וגזר דין שנגזר על המשיב 4 בבית משפט זה ביום 23.5.2017, על-ידי כבוד השופט פרי.

בפתח דבריו התנגד בא-כוח המשיבים להגשת תיק החקירה בעניין צו הסגירה וביקש לדחות את הבקשה דנא על אתר. למשנתו, חומרי החקירה בעניין צו הסגירה אינם רלוונטיים לכתב האישום מהטעם שכתב האישום לא כלל אישום בגין שימוש בסם מסוכן, אלא רק לניהול עסק ללא רישיון עסק.
לטענתו, המשיבים קיבלו את ההחלטה בצו הסגירה ובחרו שלא לערער עליו, אלא לכבדו ולהיערך לפתיחה מחודשת של המועדון, תוך שינוי מחשבתי ותפיסתי של ממש. במסגרת השינוי – נעשה רה-ארגון בשדרה הניהולית והמשיב 2 לא ישמש מעתה מנהלו הפעיל של המועדון כי אם המשיב 4. בנוסף, נשכר יועץ אבטחה מקצועי - רפ"ק (בדימוס) יוני זילברמן, אשר שימש בעבר כקצין הרישוי והאבטחה במחוז תל-אביב במרחב ירקון וכן, כקצין רישוי ואבטחה במרחב יפתח (להלן: "יועץ אבטחה") וכתב פק"מ אבטחה (עי/3) מקצועי פרטני למועדון. לאור שינויים אלו, הוגשה בקשה חדשה לרישיון עסק ונשלח מכתב למבקשת בו פורטו השינויים מרחיקי הלכת והתבקשה פגישה עובר לדיון דהיום, אך המבקשת לא נענתה לבקשה.

לדעת בא-כוח המשיבים, המבקשת בחרה להצניע קריטריון נוסף שנקבע בפסיקה לעניין הוצאת הצו והוא בחינת הבקשה בראי הפגיעה בחופש העיסוק ועל השיקולים שבית המשפט צריך לשקול פגיעה חריפה זו תוך בחינת חלופה שתביא לתוצאה פוגענית פחות.

בא-כוח המשיבים טען, כי למועדון יש את כל האישורים הדרושים לרישיון עסק, למעט אישור משטרה. המשיבים ניסו לשווא להידבר עם המבקשת ובא-כוחה למעלה מעשרה חודשים (עי/4 ו- עי/5) ונותרו ללא מענה וללא ידיעה האם המבקשת עומדת בסירובה ועל-כן, לא התאפשר להם להגיש עתירה מנהלית. ניסיונות אלו והיעדר תשובות חד-משמעיות מצד המבקשת למעלה מעשרה חודשים מקימים לדעת בא-כוח המשיבים טענת שיהוי איתנה שכן, המבקשת עצמה לא הייתה בטוחה בכל ההאשמות המוטחות במשיבים כעת.

הוסיף וטען בא-כוח המשיבים, תיקון 34 לחוק מסיר אחריות פלילית מבעלי העסק שהיו שותפים רדומים ולא לקחו חלק פעיל בניהולו. כן טען, כי הפסיקה שהציג בא-כוח המבקשת אינה מתאימה למקרה דנא וכן, כנגד המשיבים לא הוגש מעולם כתב אישום פלילי ובוודאי שלא בגין שירותי מין או סחר בסמים.

דיון והכרעה
המבקשת, עותרת להפעלת סמכותו של בית משפט לפי סעיף 17 לחוק, לאחר שהוגש כנגד המשיבים כתב אישום. המבקשת תמכה בקשתה בשלל ההליכים המנהליים שקיימה מול המשיבים, כולל צו הסגירה שניתן על-ידי לאחרונה.

אל מולם, העלו המשיבים שלוש טענות מהותיות לשיטתם: האחת, חומרי החקירה מצו הסגירה לא נוגעים לבקשה שלפניי ואין להתייחס אליהם בהליך זה. השנייה, במשיבה 1 נערך רה-ארגון מקיף מתוך רצונם לעמוד בתנאי החוק ולקבל את אישור המשטרה. במסגרת שינוי זה, הוחלפה שדרת הניהול ונשכר יועץ אבטחה ולכן, אין לראות בהם כמי שמזלזלים בחוק. השלישית, טענת שיהוי בפעולת הרשות המנהלית.

חוק רישוי עסקים קובע את הסמכויות המסורות לבית המשפט וכן, לרשויות המנהליות האמונות על אכיפת החוק (תוך בקרה שיפוטית של בית המשפט). סעיף 17 לחוק מסמיך את בית המשפט להוציא צווים הנוגעים לפעילותו של העסק, לאחר הגשת כתב אישום:
"הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף 14, רשאי בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום לתת צו כאמור בסעיף 16, ותקפו יפקע עם ביטול כתב האישום, או עם מתן גזר הדין, או במועד שבו זוכה הנאשם זיכוי סופי, או בכל מועד קודם שנקבע בצו".

השיקולים להפעלת הסמכות לפי סעיף 17 לחוק לא הוגדרו בחוק, ולא נקבעה רשימה סגורה וממצה בהלכה בצורה ברורה לאורן יבחן בית המשפט בקשות מסוג זה. על-כן, כל מקרה ייבחן לגופו. עם זאת, ההלכה הפסוקה היא - על-מנת שבית המשפט יפעיל סמכותו הקבועה בסעיף 17 לחוק ויורה על הפסקת עיסוק, על המבקשת להניח תחילה תשתית מבוססת לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת כתב האישום ולהוכחת קיומה של עילת הפסקת עיסוק מיידית (להלן: "עילת סגירה").

על עילת סגירה והקריטריונים לבחינתה ניתן ללמוד מלשונו של סעיף 17 לחוק ומן התכלית בבסיס הצו להפסקת עיסוק - התכלית היא מניעתית ולא עונשית - צו הפסקת עיסוק שהוצא לעסק לפי סעיף 17 לחוק נועד למנוע סיכונים העלולים לבוא לעולם מהפעלת עסק ללא רישיון כדין (רע"פ 21/04 בסריון קוסאשוילי נ' מדינת ישראל (8.1.2004); ע"פ (מחוזי נצ') 25350-10-11 מפעלי ברודני בע"מ נ' עיריית נצרת עילית (6.11.2011)).

בית המשפט אמוּן על שקילת מכלול השיקולים ואיזון בין שלל האינטרסים המונחים בפניו. בין היתר, עליו לבחון גם את הסיכון הטמון בהמשך הפעלת העסק ללא רישיון עסק, בהתאם לאופי פעילותו ולפי המעשים והמחדלים שהתרחשו בעסק שיש בהם להעיד על הסכנה הנשקפת לציבור, לשלומו, בריאותו או ביטחונו.

כללים נוספים אותם ניתן לאמץ הם הכללים שננקטו בהליך רע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה פ"ד נז(3) 673, פס' 12 (2004):
"מטרתו של החוק היא לשמור ולהגן על ערכים שונים הנתפשים בחברתנו כערכים חשובים, ולקיומם של ערכים אלה נכונים אנו לצמצם את חופש העיסוק על דרך הטלתן של הגבולות להפעלתו של "עסק". כך הוא הערך של שלום הציבור, כך הוא הערך של שמירה על בריאות הציבור ובטיחותו, כך הוא הערך של שמירה על איכות הסביבה ועל איכות החיים בכלל וכך הם הערכים האחרים המנויים, אחד אחד בשורה עורפית, בהוראת סעיף 1(א) שלחוק רישוי עסקים: אלו הן תכליותיו המוצהרות, הברורות והחד-משמעיות של החוק: פיקוח על "עסקים" ועל בתי-עסק להגנה על מטרות חברה וסביבה אלו ואחרות. עצם קיומו והפעלתו של עסק עלול לסכן עניינים החשובים לכלל ולפגוע בהם, ובאמצעות החוק מבקשים אני לוודא כי כל "עסק" ו"עסק" ינהג דרכיו כך שאותם ערכים לא ייפגעו ולא יינזקו".

שיקול מהותי נוסף שעל בית המשפט להביא במכלול מערכת השיקולים הוא כיבוד שלטון החוק וההקפדה על הכלל לפיו, עסקים טעוני רישוי חייבים תחילה רישיון עסק ורק לאחר קבלתו לפעול. היטיב לתאר זאת כבוד השופט שפירא בע"פ (חי') 42024-05-10 עיריית חיפה נ' אנס דיב (7.6.2010):
"הכלל צריך להיות ברור. עסק ללא רישיון לא יופעל. התופעה של פתיחת בתי עסק ורק לאחר מכן הסדרת הרישיון היא תופעה פסולה. ביהמ"ש העליון הבהיר בשורה של פסקי דין כי אין מקום לאשר בדרך של מתן אורכות להסדרת הרישוי, תופעה של הנצחת פעילות עסקית ללא רישיון לאורך זמן". (ההדגשה כך במקור – ע.י.).

כאמור, אין זה השיקול היחידי. ברם, זהו שיקול כבד משקל.

עוד יש לשקול במסגרת מלאכת האיזון שיקולים קונקרטיים דוגמת מהות העסק, אופיו ופעילותו עד כה, הסיכונים הטמונים במשך הפעלתו ללא רישיון, אילו אישורים מצויים בידיו, ומהו הצפי להשגת רישיון. אין דינו של עסק שהגיש בקשה לרישיון ורק בעיה טכנית היא שמונעת ממנו קבלת הרישיון כדינו של עסק שכלל לא הגיש בקשה או כדינו של עסק שהגיש בקשה ובקשתו סורבה. מלאכת האיזון ושקלול השיקולים לא תושלם, גם בהתקיימן של ראיות לכאורה ועילת סגירה, לפני שייבחן צו הפסקת העיסוק בהתאם לאמות מידה שיביאו לפגיעה מידתית שלא תעלה על הנדרש לצורך מניעת הסיכונים הצפויים מאי-מתן צו הפסקת העיסוק אך תאפשר הגשמת תכלית החוק ושמירה על האינטרס הציבורי.

מן הכלל אל הפרט
נקודת המוצא המוסכמת על המשיבים והמבקשת כאחד היא שהמועדון הוא עסק טעון רישוי ומיום 1.1.2018 ועד כה, אין למועדון רישיון עסק כדין, שכן קיים סירוב משטרה לעסק.

בית המשפט לעניינים מקומיים אינו מחליף את שיקול דעתה של הרשות וגורמי הרישוי מטעמה. סירוב מצד המשטרה מבלי ש הוכח (ואף לא נטען) כי סירוב זה בטל מעיקרו או שנפל בו פגם חמור כזה שיוביל לביטולו, לא יוביל להתערבות מצדו של בית המשפט ולהפעלת שיקול דעתו במקום הרשות.

סבורני, כי די בהסכמה לעיל לסתום את הגולל על התנגדות המשיבים וזאת, מהטעם שביום 1.1.2019 נכנס לתוקפו תיקון מספר 34 לחוק וזוהי לשונו:

"היה יסוד סביר להניח כי עסק טעון רישוי לפי חוק זה פועל בלא רישיון, היתר זמני או היתר מזורז, בניגוד לתנאיהם, או בניגוד לתקנות לפי חוק זה, רשאי בית משפט השלום או בית המשפט לעניינים מקומיים שבתחום שיפוטו נמצא העסק, לבקשת תובע, לצוות על בעל העסק, על המחזיק בעסק, על מי שבפיקוחו או בהשגחתו פועל העסק, ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק את העיסוק בעסק, בין בסגירת החצרים ובין בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק (בחוק זה – צו הפסקה שיפוטי)".

משמע, סעיף 22(ב)א לחוק מסמיך את בית המשפט להוציא צו הפסקת עיסוק לבית עסק וּלבקשת הרשות המנהלית גם אם לא הוגש כנגד בית העסק כתב אישום. די בכך שנמצא יסוד סביר לחשש שעסק הטעון רישוי פועל ללא רישיון. במקרה דלהלן, מוסכם על הצדדים כי מדובר במועדון טעון רישוי הפועל ללא רישיון עסק מיום 1.1.2018.
אף-על-פי-כן, משהוגשה הבקשה לפי סעיף 17 לחוק, אדון בה כמבוקש.

אשר לטענתם הראשונה של המשיבים: על-מנת לדון בבקשה להוצאת צו שיפוטי, על בית המשפט לעיין במלוא התשתית הראייתית שעמדה בפני המבקשת עת פעלה בפן המנהלי כנגד המשיבים. חומרי החקיר ה הם חלק מפעולות חקירה וה ינם חלק מאותה תשתית ראייתית עליה ביססה המבקשת את החלטותיה. בהתאם, אינני מקבלת טענה זו של המשיבים.

אשר לטענה השנייה של המשיבים: אמנם המשיבים שכרו שירותיו של יועץ אבטחה בעל עבר מרשים שכתב עבור המועדון פק"מ אבטחה נכבד וסדור (נכון ליום 20/2/2019- ימים ספורים טרם הדיון שהתקיים לפני) , אך אין משמעות הדבר שפק"מ האבטחה דנא ייושם בחלקו או במלואו, שעה שהמשיבים 4-2 הם אותם הבעלים, בהם המשיב 2, שהוכח לכאורה כי מניעת התנהגות עבריינית כגון דא אינה בראש מעייניו. אדגיש, כי העסק נטול רישיון מזה שנה ורבע, ורק כעת מצאו המשיבים לנכון להמציא הפק"מ המדובר. הטענה לפיה, המשיב 4 ינהל את המועדון באופן יומיומי, אינה מניחה את הדעת, ולו מהטעם שמשיב 4 הוא מנהלו של עסק נוסף ,אשר הורשע בגין עבירות כלפי אותו העסק, על פי החוק לרישוי עסקים, על פי הודאתו. (וראה תיק 02/16/0004486).

למעלה מן הצורך אוסיף, פק"מ אבטחה כשמו כן הוא – תדרוך מערך צוות האבטחה. הדבר טוב ויפה, אך לא מלמד על אותו רה-ארגון נדרש ועל כן נראה שהמשטרה עמדה בסירובה להעניק לעסק רישוי. התייחסות המשיבים נעדרה כל יסוד לשינוי כגון דא. במה דברים אמורים? שינוי גישה מלמד על שינוי מחשבתי תוך הפנמת הפעילות העבריינית כאסורה (וכאן המקום להדגיש כי גם הפעלת עסק המכיל עשרות ומאות מבלים בערב - ללא רישיון עסק כדין מעל שנה- חוסה תחת ההגדרה פעילות עבריינית), קל וחומר כלפי אותה התנהגות עבריינית העולה מחומרי החקירה בעניין צו הסגירה. משלא נעשה כך, לא מצאתי כי אכן התבצע השינוי הנטען כך שיצדיק הותרת המועדון פעיל בהסכמת בית משפט – בניגוד לדין- מבלי שיהיה באמתחת המשיבים רישיון עסק כדין.

אשר לטענתם השלישית של המשיבים: מסכימה אני כי ישנה חשיבות למשך הזמן החולף בין פעילות העסק ללא רישיון לבין המועד בו נודע לרשות על פעולתה זו, לבין נקיטת הליכים אקטיביים לסגירתו ( בר"ש (שלום ר"ג) 30291-11-09 רם זלניק נ' עיריית רמת-גן (6.12.2009)). ברם, בעניין שלפניי, המבקשת לא שקטה על שמריה, אלא פעלה באופן מדוד, מידתי וקונסיסטנטי על-מנת לבסס טענותיה ואסוף תשתית ראייתית מספיקה להוכחת טענותיה. ב בג"ץ 170/87 דוד אסולין נ' ראש עיריית קרית גת, זאב בוים מב (1) 678 (9.5.1988) נקבע, כי כאשר מדובר על בפעילות בלתי חוקית בעליל, חובה לשקול אינטרס נוסף על כפות המאזניים, והוא האינטרס הציבורי בשמירה על שלטון החוק.

אי-מתן צו הפסקת עיסוק, בנסיבות שהובאו לפניי, משמעו מתן הכשר לקיומו של עסק ללא רישיון עסק, שיש בו כדי להוות סכנה לבאים בשעריו, לעובדיו ולעובדותיו וזאת, מבלי שתונח בפניי תכנית המניחה את הדעת ומסדירה את המשך פעולתו באופן שלא יהווה סכנה לשלום הציבור, בריאותו וביטחונו וזאת בעצימות גבוהה.

דווקא הקושי בקבלת רישיון העסק מלמד על החשיבות בסגירתו. במקרה שלפניי, קושי זה מתעצם נוכח אמירתו הנכונה למקרה זה מפי בא-כוח המבקשת " הפק"מ יכול להיות מצוין לכשעצמו אך כל עוד שהמשטרה איבדה אמון בבעלים, ומדובר באותם בעלים, הפק"מ לא יכול לשנות בעמדת המשטרה" (פרוטוקול דיון 24.2.2019, עמ' 14, ש' 18-17). בשונה מתגובת המשיבים, לא נראה שאישור המשטרה צפוי להתקבל בקרוב ואופק שלילי לקבלת היתר מתווסף גם הוא אל שיקוליי.

את החלטתי זו אני מבססת על הסיכון הנשקף לציבור בכללותו ובפרט לבאי המועדון, עובדיו ועובדותיו מהשארת המועדון פעיל . בהלימה לסעיף 17 לחוק, אין מדובר בהחלטה שמטרתה עונשית, אלא מניעתית גרידא. ואדגיש, צו בהתאם לסעיף 17 לחוק לא נועד להעניש את מפעיל העסק. הוא נועד כדי למנוע סיכונים שעלולים להווצר מהפעלתו של העסק ללא רישיון. אלה נגזרים בין היתר, ממהות הפעילות העסקית, וממעשים ומחדלים שונים שהתרחשו בו ומעידים על סיכון אינהרנטי לציבור, לביטחונו או בריאותו, ואלו הם שיקולים רלוונטיים לעניין קביעתה של עילת הסגירה.

אף בהתחשב בזכותם של המשיבים לחופש העיסוק ולהשלכות כבדות המשקל שיש לסגירת המועדון על המשיבים ופרנסתם, מצאתי כי האינטרס לשמירה על שלום הציבור, בריאותו וביטחונו גובר ומכריע את הכף. הן באי המועדון והן עובדיו ועובדותיו רשאים לבלות ולעבוד בבטחה ומבלי שיאונה להם כל רע. הותרת המועדון פעיל, מבלי שברשותו רישיון עסק או אופק לקבלת רישיון עסק ו זאת בחסות בית המשפט, חותרת תחת אמון הציבור במערכת.

לבסוף, שקלתי האם קיימת חלופת סגירה בת קיימא, אולם נראה כי נוכח מכלול השיקולים והאינטרסים, כף המאזניים נוטה באופן מובהק למנוע הפעלת העסק.

סיכומם של דברים
הבקשה מתקבלת.

ניתן בזה צו האוסר על הפעלת העסק, לרבות איסור העברת הבעלות בעסק לאחר.

צו הפסקת עיסוק לפי סעיף 17 לחוק מוגבל עד ליום גזר הדין .

ניתנה היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: פא.לו. פרוייקטים 2015 בע"מ
שופט :
עורכי דין: