ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארז יומטוב נגד יהודה בר יוסף :

בפני כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובע

ארז יומטוב

נגד

נתבע

יהודה בר יוסף

פסק דין

1. בפני תביעה שראשיתה בבקשה לביצוע שטר. מדובר בשלושה שיקים שהוגשו ללשכת ההוצאה לפועל על ידי התובע ארז יומטוב (להלן: "התובע" או "ארז") נגד הנתבע. ההתנגדות שהגיש הנתבע יהודה בר יוסף (להלן: "יהודה" או "הנתבע") התקבלה והתביעה נוהלה בבית משפט זה.

א. רקע

  1. התובע שהינו סוחר, קיבל לידיו, לגרסתו, שקים של הנתבע במסגרת עסקה למכירת מוצרי סאונד והגברה לאדם בשם אבי גוזלן.
  2. הנתבע טען, כי השיקים נשוא התביעה מזויפים שנגנבו, וזאת כיוון שמדובר בשיקים השייכים לחשבון בנק שנסגר.

3. להלן תיאור השקים:
א. שיק שמספרו 66175628 ע"ס 20,000 ₪, זמ"פ 20.2.16. שם הנפרע הוא ארז יומטוב. על גב השיק מופיעה חתימה. השיק נמשך מחשבון של הנתבע בבנק מרכנתיל דיסקונט. (להלן: "השיק הראשון").
ב. שיק שמספרו 66175590, ע"ס 7,500 ₪, זמ"פ 28.2.16. שם הנפרע הוא גלעד מנשה. על גב השיק מופיעה חתימה. השיק נמשך מחשבון של הנתבע בבנק מרכנתיל דיסקונט. (להלן: "השיק השני").

ג. שיק שמספרו 66175629, ע"ס 20,000 ₪, זמ"פ 20.3.16. שם הנפרע הוא גי.טי.איי סאונד. השיק נמשך מחשבון של הנתבע בבנק מרכנתיל דיסקונט. (להלן: "השיק השלישי").

ב. טענות התובע

1. בבקשת ביצוע השטר, טען התובע, כי הוא אוחז בשקים, בחתימת הנתבע וכן בהסבת גלעד מנשה. בקשת הביצוע הינה עקב העובדה שהשיקים חוללו והתקבלה הודעה מהבנק הנמשך מרכנתיל דיסקונט, כי מדובר בחשבון סגור.

2. בתצהירו של התובע נטען, כי הוא בעל עסק לשיפוץ ושיקום רכבים ומערכות מוסיקה והגברה. במהלך 2016 פנה אליו אדם בשם אבי גוזלן לקנות סחורה בתחום מערכות הגברה. זאת לאחר שחבר משותף המליץ עליו וביקש ש"אעזור לו ככל שניתן והוא נהג לתת לי צ'קים או כסף ואני סיפקתי לו סחורה."

3. התובע טען בתצהירו, כי לאחר שבוצעו מספר עסקאות עם אבי גוזלן, פנה אליו גוזלן, וטען כי סיכם על עסקה גדולה לאספקת מערכות הגברה לכמה בתי עסק. אבי גוזלן נתן לתובע רשימה של מספר פריטים שצריך לספק. לפי הטענה "סוכם שבגלל ההיקף הגדול של העסקה הוא יביא לי צ'קים שייפרעו בהתאם לקצב התקדמות אספקת הסחורה".

4. לאחר הפקדת השיקים של הנתבע במועד, נודע לו שהשיקים לא כובדו, כיוון שהחשבון נסגר. לטענתו, התקשר לאבי גוזלן והוא כתב לו מפורשות, כי הנתבע קיבל ממנו את הטובין שנרכשו מהתובע. מאז ניסה לאתר את אבי גוזלן אך הוא נעלם.

5. לטענתו של התובע, הוא התקשר לנתבע, אך זה התעלם ממנו. לדברי התובע, הוא נסע לכתובת שכתובה על השיקים ושם אמרו לו הדיירים, שהם מכירים היטב את הנתבע שגר שם בעבר והוא מעורב ב"קומבינות של שיקים". התובע שכר חוקר פרטי לאיתור הנתבע ולאחר שאיתר אותו בקש להיפגש עימו, אך הוא סירב. במהלך דצמבר 2017 התקשר אליו אדם בשם הנתבע וביקש להגיע "להסדר טלפוני" לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט.

ג. טענות הנתבע:

1. במסגרת התנגדותו לביצוע שיקים, טען הנתבע, כי לפני כ-16 שנים פתח חשבון בבנק מרכנתיל בירושלים שמספרו 472034 עבור אדם בשם אברהם לוי, כדי שישמש להוצאת סכומים קטנים. לפני למעלה מ-12 שנים חשבון הבנק נסגר. כפי הנראה פנקסי שיקים שהיו בידי אברהם לוי נגנבו ממנו. אברהם לוי שוהה במוסד גריאטרי.

2. לטענת הנתבע, התובע התקשר אליו ואמר לו כי הוא מחזיק שיקים בחתימתו. הנתבע השיב שהשיקים גנובים. כן אמר לו שהוא לא מסר לו שיקים ואינו מכירו כלל.

3. השיק הראשון שמספרו 66175628 הינו על סך של 20,000 ₪. הנפרע הוא ארז יום טוב שאותו הוא לא מכיר. החתימה על השיק היא מזויפת ואינה חתימתו. שיק זה מיום 20.2.16 הופקד בבנק ביום 15.4.15 וחזר עם הערה שהחשבון נסגר.

4. שיק אחר שמספרו 66175590 הינו על סך של 7,500 ₪ הינו לפקודת גלעד מנשה וביכול הוסב לארז. שיק זה לפי הטענה הופקד בבנק ביום 6.4.16 וחזר עם הערה שהחשבון נסגר. החתימה על השיק מזויפת ואינה חתימת הנתבע. על גב השיק מופיעה חתימת גלעד מנשה ולא ברור איזה חשבון הופקד.

5. השיק השלישי הוא שיק מיום 20.3.16 שמספרו 66175629. לא ברור לפקודת מי השיק ניתן. כביכול, השיק הוסב לטובת ארז יום טוב. השיק הופקד בבנק ביום 30.3.16 וחזר עם הערת הבנק שהחשבון סגור.
6. הנה כי כן כל השיקים מזויפים. למרות שהשיקים מזויפים , התובע לא מצא לנכון לתבוע את המסבים ובחר לתבוע רק את הנתבע.

7. לטענת הנתבע, לאחר שארז יום טוב התקשר אליו פנה בתלונה למשטרת ירושלים, המשטרה אשרה שהתנהלה חקירה בעניין הזיוף.

8. המשיך הנתבע וטען, כי לא ברור מהו עיסוקו של התובע, אך כנראה שהתובע עצמו קשור לזיוף. אם אכן נתן התובע תמורה בעד השיקים היה צריך לפרט מהי התמורה שניתנה בעדם וכן היה צריך לפרט את החשבוניות שהוצאו בעד הסחורה האמורה.

ד. דיון

1. עדות התובע:

לפי עדותו, התובע עוסק במסחר ועיסוקו העיקרי הינו שיווק מכירה והתקנה של מוצרי מוליטמדיה ואלקטרוניקה. לדבריו, הוא סיפק מוצרים לאדם בשם "אבי גוזלן באישורו של בר יוסף". הוא הוציא חשבונית, אך החשבונית לא צורפה לתיק בית המשפט. החשבונית הייתה על שם אבי גוזלן אבל הסחורה יועדה לנתבע, לבר יוסף. אבי גוזלן הוא "בחור שמבצע התקנות וגם מכירה של מערכות מולטמדיה". בתמורה לסחורה שסופקה , המציא לו אבי גוזלן ארבעה שיקים. אבי גוזלן נהג לקנות ממנו ולכן נתן בו אמון. אבל אבי גוזלן נעלם. הוא התובע הגיש תלונה במשטרה כנגד אבי גוזלן, אך לא צירף את התלונה לתיק בית המשפט. אבי גוזלן הוליך אותו שולל ובלשונו "זה היה שיטת עוקץ מסויים". ביום קבלת השיקים גוזלן "נתן לי לשוחח עם בר יוסף בטלפון". המחזור השנתי של התובע הוא 800,000 ₪ עד 900,000 ₪. לשאלה מדוע לא המתין וסיפק את כל הסחורה , עד שייפרע השיק הראשון , השיב , כי בדק את השיקים "במסגרת הבדיקה שלי והכל היה בסדר". הוא בדק , והבדיקה העלתה שהשיקים תקינים. שם המוטב על גבי השיקים לא הופיע ועל כן התובע הוא שרשם את המוטבים. "היו שיקים שרשמתי לפקודתי היו שיקים שהעברתי לספקים". התובע מספר שהגיש תלונה כנגד אבי גוזלן בגין הונאה. הוא הגיע לכתובת הרשומה על השיקים ואנשים אמרו לו "היה פה בחור היה עושה קומבינות מטורפות בשיקים". מנשה גלעד הוא ספק לעסק בבעלותו והוא רשם בעצמו את שמו כמוטב על אחד השיקים.

2. עדות הנתבע:

לדברי הנתבע, הוא פתח חשבון נאמנות לאברהם לוי כי הוא היה מוגבל בבנק. הוא עשה את זה מתוך חברות. החשבון נסגר לפני 12 או 13 שנים. לשאלה האם יכול להיות שנשארו שיקים חתומים על ידו השיב: "אף שיק לא חתום על שמי בחשבון הזה מ-א' ועד ת'." לנתבע אין מושג מתי נגנבו השיקים בחשבון זה. המשטרה הודיעה לו כי כל השיקים בחשבון זה נגנבו. הוא נחקר במשטרה. נאמר לו שהשקים שלו נמכרים בשוק. "אמרתי שהשיקים האלה דינם כמו נייר שבחוץ, ... ולא יותר מזה. לא שווים שום דבר". הוא הגיש תלונה במשטרה. במענה לשאלה אמר "לא אמרתי שהשיקים האלה מזויפים. אני פניתי למשטרה ואמרתי שיש תביעה והראיתי להם על מה התביעה, הם השיבו לי שהשיקים האלה, כל השיקים גנובים. בהתחלה הם כתבו שהם מזוייפים אבל בא מישהו ותיקן אותם ואמר שהשיקים גנובים, אבל הם לא יכולים להגיש שהם מזוייפים כי אין להם דוגמת חתימה שלי בבנק". בגרסתו בדיון המקדמי אמר הנתבע כי "ומהחברה אמרו לי שאשאר על הקו, דיבר איתו ואמר לו שהשיקים האלה גנובים וכל החתימה היא מזוייפת".

3. לאחר שמיעת העדויות ועיון בתצהירי הצדדים ראיתי לבכר את עדותו של הנתבע על עדותו של התובע. התובע טוען, כי בדק את השיקים ומצא כי השיקים תקינים. אין זה סביר, כי השיקים הינם תקינים בעוד שמדובר בשיקים אשר נמשכו מחשבון שנסגר לפני שנים רבות. בנוסף, אינני משוכנע כלל שניתנה תמורה בעד השיקים , שכן לא הוצגה כל הוכחה לכך. מנגד אני נותן אמון בגרסתו של הנתבע לפיה מדובר בחשבון שנסגר לפני שנים רבות וכי השיקים נגנבו ואף זויפו. טענת התובע לפיה אבי גוזלן הוליך אותו שולל תומכת בגרסת הנתבע.

ה. הכרעה

1. ההלכה היא שכאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע. דברים ברוח זו נאמרו ע"י הנשיא שמגר ב- ע"א 5293/90, בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח', פ"ד מז(3) , 240 (להלן: "פס"ד בעניין בנק הפועלים"):

"הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע... כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוואנטי - כמו כתב הערבות בענייננו - חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על פי המסמך, והיא בגדר 'עמוד התווך של התובענה'". (שם, בעמוד 261 ).

2. בעניין פס"ד בעניין בנק הפועלים נאמר בבחינת הלכה פסוקה, כיצד יש להוכיח כי חתימה מסוימת היא חתימתו של פלוני וכך נאמר:
" קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה ...; שנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן (הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144- 145); והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (,supra cross).
המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור. מכיוון שכך, אין לקבל את התיזה לפיה בעצם הגשת המסמך הרים הבנק את הנטל להראות, כי לכאורה החתימה המופיעה בו שייכת למשיבה השלישית. בהסכמת המשיבה השלישית ובא כוחה להגשת המסמך אין כדי לשנות מצב דברים זה. דברים ברוח זו אומר המלומד הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144:
"כאשר תובע מסתמך על מסמך והנתבע מכחיש את חתימתו, על התובע להוכיח את אמיתות המסמך, גם אם הנתבע אינו חוזר ומכחיש זאת בעת הגשת המסמך כראיה".

3. בענייננו, לא הראה התובע בכל דרך מהדרכים האמורות לעיל, כי החתימה הינה חתימתו של הנתבע וכי החתימה המופיעה על השיקים מזויפת. כיוון שנטל ההוכחה חל על התובע, הרי שהתובע כשל בהוכחת תביעתו ומכאן, די בכך, כדי לקבוע שדין התביעה להידחות.

4. התובע טען כי הנתבע העיד מספר פעמים כי השיקים אינם מזויפים וביקש להסתפק בכך. התובע ציטט מדבריו של הנתבע ולפיהם אמר כי "לא אמרתי שהשיקים האלה מזויפים". בעניין זה טען התובע, כי הואיל שהנתבע עצמו מודה כי הוא נתן הרשאה למשטרה לקבוע באם השטרות מזויפים וכיוון שהמשטרה העבירה אחריות לבנק וזה טען בתגובה כי לא ניתן לקבוע שהשטרות מזויפים, הרי ש"מכאן עולה בבירור ששטרות אינם מזויפים אליבא הנתבע". כן נטען על ידי התובע, כי הנתבע לא צירף דוגמאות חתימה ועל כן אין לו להלין על עצמו בלבד ו"לפיכך יש לדחות על הסף את טענת הנתבע ונטל ההוכחה נופל על כתפיו עליו בלבד".

5. דא עקא, ההלכה המפורשת היא כי נטל ההוכחה בעניין זיוף חתימה מונח על התובע בלבד והתובע לא עמד בנטל זה ואף לא ניסה לעמוד בנטל כפי שמורה ההלכה בעניין. בנוסף, יש לשים לב, כי למעשה הנתבע טען , גם שהשיקים נגנבו וזאת בהתייחסו לדברים ששמע במשטרה ואולם תצהירו הוא טען באופן מפורש כי הש יקים זויפו. כיוון שנטען מפורשות כי השיקים זויפו צריך היה התובע להוכיח כי החתימה על השיקים אינה מזויפת, אך הוא חדל משלא עשה כן.

6. יש לציין, כי שיקים שנגנבו ניתנים לזיוף והטענות בדבר זיוף וגניבה אינן סותרות זו את זו. ראו בעניין זה יואל זוסמן, דיני שטרות, מהדורה 6, עמ' 251:
"שטר שנגנב מהנפרע והגנב מזייף חתימת הנפרע ומסב את השטר, הנסב אינו קונה כל זכות בשטר אפילו נתן בתום לב ערך בעדו."

7. יתר על כן, גם אם היה מוכח שהתובע הינו אוחז כשורה, במקרה דנן אין לקבוע שהוא בעל זכות קניינית בשיק . בעניין ת"א (מרכז) 53873-10-13 רפאל כהן נ' משתלת הכפר הירוק בע''מ נאמר על ידי כבוד השופט יחזקאל קינר כדלקמן :

"אין חזקה שחתימה על שטר היא חתימתו של אדם פלוני, אפילו זה הוא שמו. אם הנתבע כופר בחתימתו, על התובע להוכיח כי החתימה שעל השיק היא חתימתו של הנתבע [ע"א 268/56 נוי נ' עיריית חדרה, פ"ד י"ב 353 (1958); ע"א 2448/92 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אשכנזי, פ"ד מ"ח(3) 563 (1994); ע"א 232/77 רוזנברג נ' אברהמוף, פ"ד ל"ב(2) 197 (1978); ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' עוואד, פ"ד מ"ד(1) 422 (1990)]. אם התובע אינו עומד בנטל ההוכחה להוכיח כי החתימה שעל השיק היא חתימתו של הנתבע, כי אז, גם אם הוא אוחז כשורה, אין הוא בעל זכות קניינית בשיק."

8. בענייננו, התובע אינו אוחז כשורה וזאת, כיוון שהודה שהוא בעצמו הוסיף את שם הנפרע. להלן הסברי לכך:
סעיף 29(ב) לפקודת השטרות קובע: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".
סעיף 28(א) לפקודת השטרות קובע, כי אוחז עשוי להיחשב כאוחז כשורה אם מתקיימים בו התנאים הבאים: האחד, נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ונעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא הייתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; השני, נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא הייתה לו ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה.

9. מכאן, שהתנאים לאחיזה כשורה הם: תקינות השטר ושלמותו לפי מראהו; אחיזה בשטר טרם שעבר זמנו; מתן ערך בעד השטר; נטילת השטר בתום-לב. די בכך שייקבע כי אחד התנאים לא התקיים, על מנת לשלול מהתובע מעמד של אוחז כשורה בשיקים.

10. כאמור, בסעיף 28 לפקודה נקבע כי רק מי שנטל שטר שלם ותקין על פי מראהו עשוי להיות אוחז כשורה. בענייננו, הודה התובע כי הוא הוסיף את שמות הנפרעים.

11. מכאן, ניתן לקבוע, כי כיוון שהתובע השלים בשטר את שמו כנפרע או את שמם של אחרים הוא איננו אוחז בו כשורה. בע"א 377/68 מטע, בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' שאול פרל, פ"ד כג (1) 98, 100 (סעיף 3 לפס"ד של כבוד השופט זוסמן)), הוסבר:

"אדם הנוטל תורף של שטר וממלא בו את החסר, פועל אמנם לכאורה על ־ פי רשות הנתונה בידו לפי סעיף 19 לפקודה, אך אין הוא עצמו אוחז כשורה, כי במו ידיו עשה את השטר..." (ראה גם: יואל זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית, תשמ"ג-1983), (להלן: "זוסמן") בעמ' 266, סעיף 214).

12. ראו לעניין זה, שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה 2, בעמוד 367:
"וגם אוחז כשורה לא יהא זכאי לתבוע את פירעונו מהאדם שחתימתו זויפה."

13. מכל המקובץ, דין התביעה להידחות. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך 20 יום , אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

ניתן היום, י"ב אדר א' תשע"ט, 17 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ארז יומטוב
נתבע: יהודה בר יוסף
שופט :
עורכי דין: