ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פהים פרח נגד חברת 012 סמייל טלקום בע"מ :

לפני כבוד ה שופטת אלואז זערורה-עבדאלחלים

תובע

פהים פרח ת.ז. XXXXXX758

נגד

נתבעים

חברת 012 סמייל טלקום בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית לחיוב הנתבעת בסכום של 14,000 ₪ בגין החזר חיובים שגבתה הנתבעת מאת התובע, לגרסתו שלא כדין, ופיצויים על פי הוראות חוק הגנת הצרכן התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

התובע התקשר עם הנתבעת בחודש יוני 2014 לניוד שני קווי טלפון מחברת פלאפון אל הנתבעת (קו אחד עבורו וקו נוסף עבור אמו שאינה תובעת בתביעה זו ).

התובע לא היה מרוצה מהשירות של הנתבעת ולאור קשיים טכניים בביצוע הניוד פנה לנתבעת בכתב , לגרסתו, והודיע לה על סיום ההתקשרות במכתב הנושא תאריך 24.7.14. התובע טען כי המכתב נשלח בדואר רגיל עוד באותו יום לכתובת: " 012 מובייל, הא צ"ל 53, ראש"ל".

התובע טען כי הנתבעת התעלמה מדרישותיו והמשיכה לחייב אותו בגין שני הקווים. התובע פנה שוב בחודש מאי 2016 תחילה בעל פה ולאחר מכן בכתב וביקש להפסיק את החיוב. בחודש נובמבר 2017 גילה התובע במהלך מעבר בין בנקים כי התובעת עדיין ממשיכה לחייב אותו ללא רשות עבור הקווים ובהתאם פנה שוב ביום 20.11.17 עם דרישה לפיצוי על פי הוראות סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן , אך הנתבעת שוב התעלמה מפניותיו. בהתאם הוגש התביעה שלפניי אשר במסגרתה דרש התובע החזר הסכומים אשר נגבו ממנו שלא כדין על סך 3140 ₪ , פיצוי עונשי על פי הוראות סעיף 31 (א) ו- 32 (א)(2ב) לחוק הגנת הצרכן על סך 10,000 ₪ והוצאות הכנת התביעה והגשתה על סך 860 ₪ ובסך כולל 14,000 ₪.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע וציינה כי פניית התובע מיום 24.7.14 לא הגיעה כלל לידיה. גם הפנייה אשר נשלחה לגרסתו בחודש מאי 2016 נשלחה לכתובתה הישנה של הנתבעת והפנייה הראשונה ששלח התובע ואשר הגיעה לידי הנתבעת הייתה מיום 20.11.17 והיא טופלה ולפנים משורת הדין החליטה הנתבעת להשיב לתובע את כל החיובים אשר נגבו ממנו החל מחודש מאי 2016 , המועד שבו נטען ביקש את הניתוק.
הנתבעת טענה כי הנטל רובץ על שכמו של התובע להוכיח כי הוא פנה אל הנתבעת עוד בשנת 2014 , פנייה אשר לגרסתה, לא הגיעה לידה. הנתבעת הפנתה לפסק דין בת"ק 58008-10-13 גופמן נ' בזק בינלאומי בע"מ (18.8.14) ות"ק 19920-07-14 תמסגן יאלאו נ' בזק בינלאומי בע"מ (20.11.14).

בתאריך 4.9.18 התקיים דיון אליו לא התייצבה הנתבעת ובסיומו ניתן פסק דין המקבל את התביעה. בעקבות בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות ולאור נימוקי הבקשה, בוטל פסק הדין בכפוף לתשלום סך של 750 ₪ לטובת התובע . בתאריך 15.1.19 התקיים דיון נוסף במעמד שני הצדדים. התובע חזר על נימוקי התביעה וחידד כי במועד העברת המכתב בשנת 2016 הנתבעת טרם החליפה כתובת (התובע צירף אסמכתאות מאתר האינטרנט של הנתבעת אשר תומכות בטיעוניו) והפנה לתנאי הרישיון הכללי של הנתבעת , סעיף 77.2 אשר לגרסתו מלמד כי אין כל דרישה למשלוח דואר רשום . התובע אישר כי הוא קיבל החזר עבור החיובים החל משנת 2016 אך טען כי הנתבעת חייבת להשיב את כל החיובים החל משנת 2014 מועד הפנייה הראשונה. התובע חזר וטען כי בשנת 2014 הוא העביר דרישה להפסקת החיוב אשר לא כובדה על ידי הנתבעת ובהתאם יש לפצות אותו בסכום ההפרש שטרם שולם.

הנתבעת הלינה על הפנייה המאוחרת של התובע בשנת 2016 ולגרסתה ככל שפנה בשנת 2014 הרי כי חלפו כשנתיים במהלכם לא נקט התובע בכל פעולה ולא ערך כל פנייה ולא בדק אם פנייתו נתקבלה כלל אצל הנתבעת. בתשובה לטענה זו, התובע טען כי היו לו 4 כרטיסי אשראי ו לכן לא היה יכול לעקוב אחר כל חיוב וחיוב (ראו: עמוד 4 לפרוטוקול הדיון שורה 27).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים אשר הוגשו לעיוני שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל חלקית.

הלכה פסוקה היא כי המוציא מחברו עליו הראיה. יפים בעניין הזה דבריה כל כבוד השופטת שטרסברג כוהן בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים " כרמל" חיפה, פ"ד נג(4) 526 (1999):

"הכלל הראייתי הבסיסי הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין " המוציא מחברו עליו הראיה". על-פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על 50%. שאז, תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו. כלל זה הוא לכאורה יעיל, הוגן, רציונלי, אחיד וישים לכל משפט אזרחי".

במקרה שלפניי טען התובע ביום 24.7.2014 בסמוך למועד ניוד שני קווים אל הנתבעת, ועקב חוסר שביעות רצון ושירותים ליקויים , ביקש להפסיק את השירות ואת החיוב בגינו. התובע לא צירף כל אסמכתא כי פנייה מתאימה אכן נשלחה לנתבעת בדואר רגיל או בפקס וכל אשר קיים לפני בית המשפט זה מכתב בכתב יד מאותו תאריך 24.7.14 ללא כל אינדיקציה כי המסמך א כן נשלח בפועל לנתבעת. על פי הממצאים הקיימים בתיק אני משוכנעת כי הפנייה ככל שנשלחה על ידי התובע, הרי כי זו לא הגיעה ליעדה ואין מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי העונשי המבוקש.

התנהלות התובע במקרה דנן, כאשר ישב בחוסר מעש משך שנתיים ללא שטרח לבדוק אם החיוב במקרה דנן לא הופסק זועקת דרשני. אדם סביר אמור לבדוק את החיובים בהם הוא מחויב על ידי גורמים שונים, גם כאשר הוא מחזיק ב- 4 כרטיסי אשראי . תדירות בדיקת החיוב אמנם משתנה מאדם לאדם אך טענת התובע כי משך קרוב לשנתיים לא בדק את החיובים שלו כלל אינה סבירה וככל שהיא נכונה הרי אין לתובע להליך אלא על עצמו בכך שלא טרח לבדוק אם פנייתו אצל הנתבעת נתקבלה.

נוסף על האמור אציין כי הפנייה מחודש מאי 2016 איננה מזכירה כלל את פניית התובע משנת 2014 ועל פניו מדובר בפנייה ראשונה לניתוק הקווים מאחר ו- "הניוד לא צלח". הפנייה משנת 2016 אינה מתריעה כי הייתה פנייה קודמת ועל פי ניסוח המכתב המדובר בפנייה ראשונה לביטול החיוב ולהשיב את החיובים רטרואקטיבית. משכך לא מצאתי לקבל את טיעוני התובע בדבר חיוב הנתבעת בתשלום פיצוי עונשי.

משנאמרו הדברים לעיל אציין כי הנתבעת לא התייחסה בכתב הגנתה לטענות התובע כי הניוד "לא צלח" ולא הובא פירוט המלמד כי התובע בפועל קיבל שירותים כלשהם עבור שני הקווים אשר נוידו אל הנתבעת. מידע אודות ניוד הקו והשירותים אשר נתקבלו על ידי התובע הם בידיעת הנתבעת אשר יכלה בקלות להראות כי הניוד בוצע בפועל וכי התובע עשה שימוש בקווים שלה החל משנת 2014 ועד לשנת 2016 לפחות . בהעדר מידע מתאים, עולה כי הנתבעת חייבה את התובע בתשלומים החל משנת 2014 בגין שירות אשר לא קיבל בפועל ובהתאם אני רואה מקום לחייב את הנתבעת לשלום לתובע את החזר הסכומים אשר גבתה לאור העובדה כי בפועל לא ניתן על ידה כל שירות.

ערה אני לטענת הנתבעת כי התובע הגיש את תביעתו בעניין שני קווים, האחד על שמו והשני על שם אמו הגב' אומיה פרח כאשר התשלום בפועל בוצע על ידי התובע. במקרה דנן, התובע זכאי להחזר התשלום לאור העובדה כי התשלום בפועל בוצע על ידו אך על מנת למנוע החזר כפול או פיצוי כפול מחד גיסא, ופגיעה בזכויות האם אשר יכול ותבקש לתבוע בנפרד מאידך גיסא , התשלום בגין המנוי של האם יועבר לידי התובע בכפוף לאישור והסכמת האם בכתב כי אין בפיה כל תלונה/תביעה בגין הניוד וכי היא מסכימה לקבלת הסכום על פי הוראות פסק הדין. בהעדר אישור מתאים מטעם הגב' אומיה פרח, תשלם הנתבעת מחצית הסכום (679 ₪) .

לסיכום- הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,358 ₪ בגין שני הקווים, בכפוף לאישור האם הגב' אומיה פרח כי היא מוותרת על זכות התביעה לטובת בנה ומקבלת את קביעת פסק הדין . הנתבעת שלם סך של 679 ₪ במקום 1,358 ₪ בהעדר אישור הגב' הנ"ל. הסכום ישולם בצירוף הוצאות והחזר אגרה על סך 350 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הפקידון אשר הופקד בקופת בית המשפט על סך 750 ₪ יועבר לידי התובע ככל שטרם הועבר, בהעדר כל מניעה על פי דין.

זכות להגשת בקשת רשות ערערו לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ו' אדר א' תשע"ט, 11 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פהים פרח
נתבע: חברת 012 סמייל טלקום בע"מ
שופט :
עורכי דין: