ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נגד שלום פרץ :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה זהבית חמו

התובעים

1.איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
2.ליאת רביאן

נגד

הנתבעים
שלום פרץ

פסק דין

לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו, לפי הנטען, מפגיעת משאית ברכב חונה ברחוב חיות בתל-אביב ביום 12.7.17.

בכתב התביעה נטען שרכב התובעות חנה במקביל למדרכה כדין. עם שובה של התובעת 2 לרכב היא הבחינה בנזקים שנגרמו לרכבה וכן בפתק שהוצמד לשמשת החלון שבו נכתב: "משאית מספר 48-105-15 דפקה אותך". משכך, הוגשה התביעה שלפניי נגד בעל המשאית, מר שלום פרץ (להלן: "הנתבע").

בכתב ההגנה טען הנתבע, שאינו מיוצג, שאין לו כל מעורבות לפגיעה הנטענת שכן המשאית כלל לא נכחה במקום התאונה.

ביום 20.1.19 קיימתי דיון בתובענה. בדיון שמעתי את עדות התובעת 2, הגב' ליאת רביאן ואת עדות בן-זוגה, אבי דהרי (להלן: "דהרי"). כן שמעתי את עדות מר ישראל יפרח, נהג המשאית במועד הרלוונטי (להלן: "יפרח").

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את מכלול הראיות שהוצגו לפניי, ובכלל זה: תמונות הנזק; הפתק שהושאר על גבי שמשת הרכב וכן תמונות הרכבים לאחר התאונה, זה לצד זה, שצולמו על ידי דהרי (נ/1) וכן לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ התובעות וטיעוני הנתבע, סבורני שהורם על ידי התובעות נטל ההוכחה הדרוש להוכחת התביעה. אפרט את נימוקיי.

כאמור לעיל, מדובר בתאונה שהתרחשה, לפי הנטען, עת עמד רכב התובעות בחנייה, ללא נוכחות התובעת 2 ברכב, ומבלי שעלה בידיה לראות את אופן התרחשות הנזקים. עובר אורח שעבר במקום וצפה במתרחש השאיר על שמשת הרכב פתק עם מספר הרישוי של המשאית, והתובעות הציגו את הפתק האמור בפני בית המשפט. למרבה הצער, אותו עובר אורח נייטראלי בחר שלא השאיר את פרטיו, ועל כן לא ניתן היה לזמנו לעדות. חרף האמור, הואיל ומדובר בעובר אורח נטול כל אינטרס, סבורני שיש ליתן משקל ראייתי לפתק, אם כי אין המדובר בראייה שמכריעה לבדה את הכף לטובת התובעות.

דהרי העיד שהוגשה על ידו ועל ידי התובעת 2 תלונה למשטרה, הוגש דיווח לחברת הביטוח, נתלו שלטים ברחוב בניסיון לאתר עדים וכן נעשו ניסיונות לאיתור פרטי בעל המשאית. משאיתר את פרטי הנתבע באמצעות שאילתה ממשרד הרישוי, הוא שוחח עם הנתבע שהכחיש מעורבות אך הסכים לשאת בעלויות התיקון אם דהרי יביא את הרכב לירושלים (עמ' 3 שורות 10-7).

דהרי העיד עוד שהוא נסע עם הרכב לירושלים על מנת לראות את המשאית. לבית המשפט הוגשו תמונות של המשאית שצולמו על ידי דהרי שמהם עולה שהמשאית ניזוקה אף היא, כאשר מריחות של צבע כחול, הוא צבע רכב התובעות, מופיעות על גבי המשאית, וכפי שאישר גם יפרח בעדותו (עמ' 6, שורות 35-31). בנוסף, דהרי הציג תמונות של רכב התובעות כאשר הוא עומד במקביל למשאית, אשר מהן ניתן לראות התאמה בין חלקי המשאית לבין הנזקים שנגרמו לרכב (נ/1) . לא התעלמתי מטענות הנתבע בדיון ובכתב ההגנה, שלפיהן כאשר דהרי שוחח עמו טלפונית על מנת לברר את מיקום המשאית הוא התחזה לחוקר משטרה. טענה זו, ככל שנכונה, ייתכן ועשויה להקים עילה משפטית נגד דהרי, אך לא שוכנעתי שיש לה רלוונטית למחלוקת שלפניי, ומכל מקום אין חולק כי כאשר דהרי הגיע לירושלים וצילם את התמונות, הנתבע נכח במקום וידע את זהותו (עמ' 3, שורות 35-32; עמ' 4 שורות 27-26).

עוד אציין שעדותו של יפרח לא הותירה רושם חיובי . יפרח העיד בחקירתו שהוא לא היה במקום התאונה, ולאחר מכן כאשר נשאל על ידי בית המשפט אם הוא יודע מה המקום שבו ארעה התאונה הוא השיב בשלילה (עמ' 5, שורות 13-12). לאחר מכן, תיקן והשיב שהוא אינו יודע את מיקום התאונה אך הוא יודע שזה היה באזור תל אביב, ולמרות שהוא נוסע עם המשאית בתל-אביב הוא לא עשה כן באותו היום. כתמיכה לטענה זו, הוצגה לפני בית המשפט תעודת משלוח אחת שממנה עולה כי המשאית ביצעה משלוח ביום הרלוונטי בקרית מלאכי (נ/2). אין המדובר כמובן בראייה לכך שהמשאית לא הייתה בתל-אביב במועד הרלוונטי, ובהקשר זה אציין דברי יפרח בעדותו שלפיה הוא מבצע רק משלוח אחד ביום (עמ' 6, שורה 24) .

יפרח העיד בהמשך שהוא לא זוכר את מועד התאונה שכן חלף זמן רב (עמ' 6, שורות 9-4) אולם הוא ידע לציין שהוא התחיל את עבודתו על המשאית במועד הרלוונטי בשעה 10:00 בבוקר וכי מסלול נסיעתו היה: ירושלים, בית"ר עילית, קריית מלאכי ואלעד (עמ' 6, שורות 13-10), וכי הוא בוודאות לא היה בתל-אביב. כאמור לעיל, לא ראיתי ליתן משקל רב לעדות זו.

אוסיף ואציין שהטענה בדבר מסלול הנסיעה של המשאית במועד הרלוונטי הינה טענה עובדתית שניתן היה להוכיחה בנקל, אולם הנתבע בחר שלא לעשות כן. הוא הגיש לבית המשפט רק תעודת משלוח אחת שאינה מלמדת מאומה, כאשר הימנעותו מהבאת כל תעודות המשלוח הרלוונטיות לאותו יום עומדת לחובתו (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)). הנתבע אף לא ביקש שהות להצגת תעודות משלוח נוספות, וככל הנראה שלא בכדי.

בנוסף לאמור, ראיתי לציין את הסכמת הנתבע לשלם לדהרי סך של 1,300 ₪ על מנת שלא להגיע למצב של תביעה משפטית. גם אם אקבל את גרסת הנתבע שלפיה מדובר עבורו בערכי מטרד (עמ' 8, שורות 28-25), הנתבע השמיע לבית המשפט הקלטה של שיחה בינו לבין דהרי, שהתקיימה במועד המאוחר להגשת התביעה, שבה הנתבע אינו שולל אף תשלום גבוה יותר, בסך 4,000 ₪, ומבקש שהות לשקול את ההצעה. ככל שהנתבע יודע שאין לו כל אחריות לתאונה לא ברור מדוע הוא אינו מסרב מיד להצעה, וזאת כאמור כבר לאחר הגשת כתב ההגנה, ובאופן שמחזק את גרסת התובעות.

במכלול הטעמים דלעיל, לאור ההתאמה בין מיקום הנזקים ברכב התובעות לבין חלקי המשאית; קיומן של מריחות בצבע כחול הדומה לצבע רכב התובעות על גבי המשאית; קיומו של פתק שהושאר על ידי עובר אורח שראה את התרחשות התאונה; העדר יכולת הנתבע לשלול הימצאות המשאית בתל- אביב במועד הרלוונטי והסכמת הנתבע לתשלום כספי בגין ארוע שלטענתו אין לו כל אחריות בגינו , וכן לאחר ששקלתי שיקולי מהימנות עדים והתרשמתי שאין ליתן משקל רב לעדות יפרח , סבורני שהורם נטל ההוכחה הדרוש במשפט אזרחי. משכך, אני מקבלת את התביעה.

הנתבע ישלם לתובעות, באמצעות התובעת 1, סך של 11,402 ₪, בתוספת אגרה בסך 374 ₪, החזר הוצאות עדים בסך 350 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 2,001 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא התשלום הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי-מרכז תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ט, 27 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: שלום פרץ
שופט :
עורכי דין: