ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כפיר סמון נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט יצחק לובוצקי - שופט בכיר

נציג ציבור עובדים מר צביקה רוזנצויג

התובע
כפיר סמון
ע"י ב"כ עו"ד אתי בן ניסים .
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה .

פסק דין

מר כפיר אהרון סמון (להלן: "התובע"), טוען לקיומו של אירוע תאונתי בעבודה ביום 26.6.15 (להלן: "האירוע"), בעקבותיו נפגע בגבו. בנוסף , הוא מייחס את הפגימה בגבו גם לתנאי ואופי עבודתו כקבלן שיפוצים, וזאת על פי תורת ה "מיקרוטראומה".

התובע, יליד שנת 1977, עובד כעצמאי בעבודות בנייה שלד ושיפוצים החל משנת 1996 (סע' 1 לתצהיר התובע). התובע טוען, כי ביום 26.6.15 נפגע בעבודתו. זאת, תוך כדי טיפוס על סולם. לדברי התובע הוא איבד את שיווי המשקל, ומעד באופן שבו החליק במהירות על שלבי הסולם אל הקרקע, מעין נפילה מהירה מגובה על הרגליים. כתוצאה מהחבטה המהירה בקרקע, טוען התובע, גבו הזדעזע וחש כאב חזק מאוד בגב. הגב "נתפס" ולא יכול לזוז דקות ארוכות מעצמת הכאב (סע' 11 לתצהיר התובע).

אשר לתנאי ואופי עבודתו בהתייחס לתורת ה"מיקרוטראומה", טוען התובע, כי מדובר בתקופה שקדמה לשנת 2015, כאשר רוב הזמן הוא ביצע את העבודה לבד ולעיתים היה לוקח פועל "ככוח עזר" (סע' 3 לתצהיר התובע). לדברי התובע, עבודתו כקבלן שיפוצים נעה בין 10-12 שעות בממוצע ליום עבודה, בימים א-ה ולעיתים קרובות גם בימי ו' (סע' 4 לתצהיר התובע). במסגרת העבודה קיבל פרויקטים לשיפוץ ובנייה, שכוללים את כל השלבים של פירוק, הריסה ופינוי פסולת ההריסה, ולאחר מכן הקמה, בנייה וגמר. לטענת התובע, מדובר במגוון עבודות לביצוע בפרויקט, שמבוצעות לפי סדר פעולות מסוים ברצף קבוע. סוג עבודה אחד מבוצע מספר ימים, ואחר כך הוא עובר לשלב הבא לביצוע עבודה אחרת וכך הלאה (סע' 5 לתצהיר התובע).

לפי התובע, העבודה כוללת הרמת משאות כבדים וציוד כבד כגון: שקי חול, טיט ומלט, בלוקים, לוקחות גבס, ריצוף, צבע ופסולת בניין. סוג המשא תלוי בשלב העבודה. לטענת התובע, הרמת משאות כבדים ותנועות חוזרות של כיפוף, הטיה ויישור הגב, נדרשו באופן תכוף מדי יום ביומו. בנוסף , התובע השתמש באופן קבוע ותכוף במכשירים רוטטים: פטיש אוויר (קונגו), מקדחה, מברגה, מסורים חשמליים (ג'קסון) ודיסקים, סוג המכשיר תלוי בשלב העבודה (סע' 6 לתצהיר התובע).

התובע ממשיך ומפרט את השלבים העיקריים בפרויקט שיפוצים ממוצע, שאורך בד"כ כחודש וחצי עד חודשיים (סע' 6 לתצהיר התובע):

שלב הריסה ופינוי בפרויקט- שלב הנמשך בממוצע כ-10 ימי עבודה, במהלכו התובע שובר את קירות המבנה בפטיש 5 קילו, מסתת את הבטונים ואת שאריות חלקי הקירות עם פטיש אויר ("קונגו"), חותך ברזלים בדיסקים, מנסר משקופים וחלקי עץ במסור חשמלי מסוג ג'קסון. תוך כדי הריסה, התובע נדרש לאסוף ולפנות את פסולת ההריסות. לצורך הפינוי, השתמש בכלי חפירה, מכופף ומיישר את הגב לצורך איסוף הפסולת לתוך דליים, בנוסף היה מתכופף על מנת להרים את הדליים הכבדים והולך לרוקן את דליי הפסולת במכולה או בשרוול פסולת. לטענתו, מדובר בהרמת דליים במשקל כולל של 50 ק"ג, כאשר היה מרים בערך 250 דליים ביום בשלב עבודות ההריסה והפינוי.

שלב הבניה וחלוקת הקירות- התובע היה מרים ברזלי בניין, בלוקים, דליים של תערובת מלט, שקי חול, טיט ומלט, במשקל כולל ממוצע של כ-50 ק"ג, ולוחות גבס במשקל של כ- 35 ק"ג כל אחד. התובע היה מרים את החומרים הללו ממקום האספקה ועד לאתר ומשם מרים שוב למקום העבודה הספציפי.

בניית הקירות- עבודת הבניה כללה הרמת בלוקים מהקרקע לקיר שנבנה, תוך כיפוף הגב להרמת הבלוק, סיבוב הגב והנחת הבלוק בקיר שנבנה. בנית הקירות נמשכה כ-5 ימים בממוצע. אם משלבים בפרויקט גם קירות גבס, עליו לעבוד עם כלים רוטטים (פטישונים ומברגות), עליו לבנות את הקונסטרוקציה עם מכשירים רוטטים, תוך הרמה והנחה של הפרופילים. אח"כ התובע מרים את לוחות הגבס, תוך כיפוף והטיית הגב, מחבר את לוח הגבס לפרופילים , ושוב משתמש במכשירים רוטטים.

שלב עבודות החשמל והאינסטלציה- התובע היה משתמש בקונגו ודיסק כדי לחצוב בקירות וברצפה תעלות להנחת הצנרות. אח"כ היה מפנה את הפסולת בדליים כבדים, במשקל כולל של כ- 50 ק"ג לערך. לאחר מכן היה פורס צנרת תוך כריעה על הברכיים וכיפוף ויישור הגב (משך כ-4 שעות ביום במשך 3-4 ימים), לאחר מכן היה מרים שקי מלט וחול על מנת להכין תערובת ולמרוח את הבטון על הצינורות. לטענת התובע, פעולה זו בוצעה גם כן בתנועות של כיפוף ויישור הגב. עבודות האינסטלציה והחשמל נמשכו בממוצע כ-7 ימי עבודה יחד.

עבודות הטיח- התובע היה מרים שקי מלט, חול וטיט רבים ממקום האספקה במדרכה למקום העבודה. את השקים היה מסבל, מתכופף ומרים על הכתף. אחר כך, היה מכין את תערובת הטיח ומורח על הקיר מלמטה למעלה, תוך כדי כיפוף, סיבוב ויישור הגב. עבודות הטיח נמשכו כ-4 ימי עבודה.

עבודות הריצוף- התובע היה מרים אריזות של קרמיקה וריצוף, ממקום האספקה ועד לאתר העבודה ומשם למקום העבודה. האריזות היו במשקל כולל ממוצע של כ-50 ק"ג. לטענת התובע, הוא היה צריך להכניס את כל האריזות באותו יום והיה מסבל אותם עד הלילה. בשלב הבא היה מרים שקי מלט וטיט רבים לשם יישום והתקנת הריצוף.
עבודת הריצוף עצמה נעשית בכריעה כשהתובע רכון על ברכיו, מניח את תערובת הטיט על הקרקע ועליה מתקין את הריצוף תוך כיפוף הגב להרמת הטיט ופיזורו, אח"כ להרמת האריח והנחתו על הקרקע, וחוזר על העבודה. פעולה זו בוצעה, לאורך כל יום העבודה במשך 8 ימי עבודה בממוצע. לאחר השלמת התקנת הריצוף מתבצע תהליך יישום תערובת הרובה בין האריחים. התובע כורע על הברכיים חוזר ומכופף את הגב ליישום הרובה במשך כל יום העבודה, 2-3 ימי עבודה בממוצע.

עבודות צבע במשך כ- 4-5 ימים- התובע היה מרים את פחי השפכטל ופחי הצבע למקום העבודה במשקלים של כ 50-60 ק"ג. בתהליך יישום הצבע- התובע משפשף את הטיח עם נייר זכוכית כשהוא מכופף, מסובב ומיישר את הגב בתנועות חוזרות כדי לשפשף חזק את הקירות למעלה ולמטה. לאחר מכן התובע מורח את השפכטל על הקירות עם אותן תנועות של הגב. לאחר מכן שוב היה צריך לשפשף את השפכטל עם נייר זכוכית, בתנועות הגב כפי שתיאר לעיל. לאחר מכן מתבצע תהליך הצביעה כאשר הוא מתבצע עם מברשות וגלגלות. בצביעה עם מברשת, התובע מתכופף לדלי, אוסף צבע, מתרומם ומיישר את הגב וצובע בכל הפינות. בצביעה עם הרולר התובע מכופף את הגב עם הרולר למגש הצביעה, מרים את הרולר מניח על הקיר וצובע מלמטה למעלה בתנועות של כיפוף ויישור הגב. התובע טוען, כי יש פרויקטים בהיקפים שונים. סדר השלבים והפעולות בכל הפרויקטים זהים, אלא שכמות העבודה ומשך הזמן משתנים מפרויקט לפרויקט (סע' 7 לתצהיר התובע).

הנתבע דחה את תביעתו (החלטות מיום 21.12.15 ומיום 24.1.16), ומשכך הוגשה התביעה הנוכחית.

הפלוגתא, כפי שנוסחה בדיון מיום 10.9.17 היא:

האם ארעה לתובע פגיעה בעבודה ביום 26.6.15 בה נפגע בגבו, והאם ארעה לו פגיעה לפי "תורת הפגיעות הזעירות" בעבודתו כעצמאי בעבודות בנייה ושלד, בשל עבודות סבלות . קשר סיבתי ומאזן ההשפעות.

דיון והכרעה:

נקדים ונאמר כי לא שוכנענו בדבר קיומו של אירוע תאונתי במועד הנטען מהסיבות הבאות:

התובע לא הציג הוכחה כל-שהיא כי אכן עבד במועד האירוע הנטען. התובע עצמו הודה כי לא עבד בקביעות בימי שישי, ו הוא לא המציא כל ראיה כי עבד דווקא ביום 26.5.15 (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 15-17, עמ' 3 ש' 1-2).

התובע לא הציג כל סיוע בכתב או בעדות לגרסתו. אין עדים לאירוע הנטען (עמ' 3 ש' 6).

התובע הודה בעדותו כי: "הגב כאב לי כבר כשהגעתי לעבודה" (עמ' 3 ש' 28).

התובע אישר כי סבל מכאבי גב ממושכים גם טרם האירוע הנטען ואף היה מועמד לביצוע ניתוח טרם האירוע (עמ' 3 ש' 13-20, נ/1-נ/3).

במסגרת עדותו בבית הדין, ובניגוד לגרסה שמסר בתצהיר עדותו הראשית, העיד התובע: "הייתי עם כאבים ואז נתפס לי הגב בתנוחה אחת, עליתי על הסולם שני שלבים ונתפס לי הגב, עליתי לא בריא על הסולם וזה הספיק . ...לא נפלתי מהסולם לרצפה, אלא, אני לא יודע להסביר איך זה קרה. למשל אם זה היה קורה לאדם בריא אז הוא לא היה מרגיש כלום." (עמ' 3 ש' 24-27).

סיכומם של דברים- קיימת סתירה פנימית בגרסתו של התובע, ככל שזו נוגעת לאופן שבו נפגע במועד הנטען. לא שוכנענו כי במועד הנטען ביצע התובע תנועה כלשהי חריגה , כזו שהובילה להחמרה בכאבי הגב מהם סבל טרם האירוע , ואף בבוקרו של המועד הנטען. כלומר, אין כל הוכחה לחריגותו של האירוע הנטען ביחס לשגרת יום עבודתו הרגילה של התובע. כך וממילא גם לא הוכח כי התובע אכן עבד במועד לו טען.

התובע לא עמד אפוא בנטל לשכנע, בדבר קיומו של אירוע תאונתי בעבודה ביום 26.6.15 , ודין תביעתו בגין אירוע תאונתי להידחות.

מיקרוטראומה:

הלכה בדבר התנאים להוכחת תביעה בעילת ה"מיקרוטראומה" נדונה רבות בפסיקתו של בית הדין הארצי. כידוע על מנת לבסס תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה יש להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ועל קיומו של רצף בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים , במהלך שגרת העבודה. לעניין זה התגבשו בפסיקה המבחנים הבאים:

  1. אותן תנועות "חוזרות ונשנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה, ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר" [עב"ל 97/313 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529 (1999)].
  2. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי, ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו [עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי (20.12.2007)] . עם זאת יש צורך להראות כי התנועות חוזרות ונשנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" [עניין אשר יניב].
  3. אין בכוחה של עבודה פיסית קשה להפוך למיקרוטראומה, ויש לאבחן בין פעילות החוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה [עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי (28.7.2002)].
  4. במקרה של עבודה מגוונת, שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה [עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי (17.8.2006)].(ראו סיכום ההלכות בעב"ל 9262-07-14 פנינה ישראל- המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.12.15, וגם: 577-14-11-12 המוסד לביטוח לאומי- אסתר נוח, מיום 22.12.14).

ומן הכלל אל הפרט:

לא שוכנענו כי התובע הצליח להניח תשתית עובדתית על פי תורת ה"מיקרוטראומה".

התובע לא הציג ראיות ממשיות להיקף העבודות השונות שביצע בתחום השיפוצים במשך השנים הנטענות (1996-2015). התובע אישר בבית הדין, כי בשנות עבודתו הראשונות, היקף העבודה היה מצומצם , ולטענתו, גדל עם השנים. אך כאמור, לא הוצגו ראיות להיקף הפרויקטים שביצע לאורך השנים (ר' עדותו בבית הדין- עמ' 4 ש' 1-7).

התובע עצמו טען כי כל פרויקט שביצע ארך תקופה שונה. כמו כן, התובע לא הציג לפני בית הדין כל ראייה לעניין סוגי העבודות שנדרש לבצע בכל פרויקט מסוים.
גרסת התובע בתצהירו באשר לאופי העבודה, אינה נתמכת למעשה בכל ראיה אובייקטיבית הן לעניין היקף העבודות, סוגיהן, המשקלים אותן טען התובע כי נהג להרים, הכלים בהם טען כי השתמש, וכן לעניין תדירות ביצוע כל פעולה ופעולה, הרמת המשאות, והשימוש במכשירים השונים.

נזכיר את ההלכה לפיה, לא כל עבודה פיזית קשה יכולה להיחשב כעונה על תנאי המיקרוטאומה. כך שגם אם נרצה לקבל את גרסת התובע, הרי שבמסגרת עבודתו כקבלן שיפוצים, וכפי שתיאר, ביצע מגוון עבודות ופעולות, הרים משאות מסוגים שונים, במשקלים שונים והשתמש במגוון כלים ומכשירים, כך שאנו מתקשים לבודד פעולה דומה/זהה בתדירות / ואו רצף זמן מספיקים על מנת להחיל את תורת המיקרוטראומה (ר': עב"ל 27000-01-18 ב"ל נ. מרדכי סולצינר, פס"ד מיום 17.1.19).

אם לא די בכך, נזכיר כי התובע לא הביא לעדות מי מהעובדים שהיו עמו בעבודתו, ועל מנת לאמת את דבריו.

לאור האמור לעיל, משלא הונחה תשתית ראייתית כנדרש על פי תורת ה"מיקרוטראומה", התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר:

התביעה להכרה בפגיעה בגבו של התובע, כ"אירוע תאונתי" או על פי תורת ה "מיקרוטראומה", נדחית.

אין צו להוצאות.

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ט, (24 ינואר 2019), בהעדר הצדדים.

נ.ע. מר צביקה רוזנצויג

יצחק לובוצקי, שופט


מעורבים
תובע: כפיר סמון
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: