ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית יבנה נגד משה בלאי :

בפני כבוד ה שופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ

המאשימה

עיריית יבנה

נגד

הנאשם
משה בלאי

החלטה

האם זכאי הנאשם לפסיקת הוצאות בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין לאחר ביטול תב האישום בעקבות חזרת המאשימה מהאישום?

ביום 26.11.17 בשעה 21:05 נרשם דוח לחובת הנאשם, בגין החניית/העמדת רכבו ב ניגוד לתמרור 433/432, עבירה לפי סעיף 11 לחוק עזר ליבנה (העמדת רכב וחנייתו), התשס"ה-2004.

הנאשם ביקש להישפט ולכן הוגש כתב האישום בתיק זה.
בדיון שהתקיים ביום 22.5.18 כפר הנאשם במיוחס לו וטען, כי לא הוצב כל תמרור האוסר על החניית רכבו במקום . בנסיבות אלה נקבע התיק לשמיעת ראיות.

בטרם שנשמעו הראיות הגישה המאשימה בקשה לאפשר לה לחזור בה מהאישום. הנאשם נתן הסכמתו וביקש לפסוק לו הוצאות משפט. נוכח הסכמת הצדדים הוריתי על ביטול האישום כנגד הנאשם.

ב"כ המאשימה בהתנגדה לבקשה לפסוק לנאשם הוצאות משפט.
על פי האמור בבקשה לחזרה מאישום, לאחר כפירת הנאשם במיוחס לו, פנתה ב"כ המאשימה לפקח שרשם את הדוח אז התברר, כי טענת הנאשם נכונה, וכי התמרור מתייחס לחלק מהרחוב אך לא למקום בו החנה הנאשם את רכבו. על פי תצהיר הפקח שצורף לבקשה עולה, כי הרכב חנה בקטע הרחוב בו לא חל התמרור ולכן הנאשם החנה את רכבו כדין ורישום הדוח נעשה בשוגג.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים דין הבקשה להתקבל.
סעיף 80 (א) לחוק העונשין מסדיר את נושא הוצאות ההגנה מאוצר המדינה, וקובע כך:
"משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט...".

לפיכך, כדי לפסוק פיצוי לנאשם, מכוח הוראות סעיף 80 לחוק העונשין, קיים צורך בשני תנאים מצטברים, שבהתקיימם רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים.
התנאי הראשון הוא , כי המבקש זוכה. תנאי זה הוא בבחינת תנאי סף לכניסה לתחום תחולתו של סעיף 80 לחוק העונשין, כי הנאשם זוכה בדינו, או לחלופין, כי האישום שהוגש כנגדו בוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, דהיינו לאחר תשובת הנאשם לכתב האישום.

התנאי השני נוגע לעילת הזכאות. דהיינו, בנסיבות בהן נמצא, כי לא היה יסוד לאשמה ולכן הביא הדבר לזיכויו או לביטולו של כתב האישום או במקרה בו ראה בית המשפט " נסיבות אחרות המצדיקות זאת".

מקום שנתקיים אחד מתנאי הסף, וכן התקיימה עילת זכאות, "רשאי בית המשפט לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו...".

הפיצויים אותם אפשר לפסוק לנאשם על פי סעיף זה הם בגין הוצאות הגנתו או פיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל האישום שבוטל, כאשר הסכומים מוגבלים לאלה הקבועים בתקנות.

המבחן הרלבנטי בהקשר של יסוד להאשמה הוא האם היה יסוד לרישום הדוח נגד הנאשם. מן האמור לעיל עולה כי לא היה כל יסוד להאשמתו של הנאשם שמקורה בטעות, ומתקיימת העילה הראשונה לפסיקת הוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין.

אין בידי לקבל טענות ב"כ המאשימה, כי הנאשם לא העלה טענותיו בשום שלב אלא במועד הדיון ועל כן לא ניתן היה לבדוק אותן, כפי שנעשה לאחר המענה לכתב האישום ובנסיבות אלה אין לומר "כי לא היה יסוד לאשמה".

אמנם העלאת הטענה על ידי הנאשם טרם הדיון יכלה לחסוך לנאשם את הגעתו לדיון, אך מלכתחילה לא היה יסוד להאשמה ולכן אין לתלות את אופן ניהול ההליך בנאשם אלא בטעותו של הפקח ברישום הדוח.

לנוכח האמור לעיל אני מחייבת את המאשימה לשלם לנאשם הוצאות משפט בסכום של 500 ₪. קבעתי את סכום הפיצוי לפי סכום ההוצאות המקובל בדיון בבית משפט לתביעות קטנות לתיק שהדיון בו התקיים בישיבה אחת, כפי שנעשה בעניינו בו התקיימה ישיבת הקראה בלבד. סכום ההוצאות ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד יום התשלום בפועל.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ט, 26 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עיריית יבנה
נתבע: משה בלאי
שופט :
עורכי דין: