ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יאיר פנחסי נגד ניקול יורק :

26 ינואר 2019
לפני: כבוד הרשמת תמר עציון פלץ

המבקשים/הנתבעים:

  1. יאיר פנחסי
  2. אוורסט 38 (ש.פ) 2014 בע"מ
  3. גל בוטנסקי

ע"י ב"כ: עו"ד פנחסי
-
המשיבה/התובעת:
ניקול יורק
ע"י ב"כ: עו"ד דן, מינוי מטעם הסיוע המשפטי

החלטה

לפניי בקשה לחייב את המשיבה/התובעת, אזרחית ישראל, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם של המבקשים/הנתבעים, בגין התביעה שהגישה נגדם (להלן: הבקשה ו התביעה, בהתאמה).
יצוין, כי מאחר שמתנהל כנגד התובעת תיק פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בירושלים (פש"ר 60887-10-13), קיבלה התובעת היתר לנהל את התביעה שלפניי בהחלטת בית המשפט המחוזי, כבוד השופט טפרברג, מיום 17.2.2018 (הוגשה לתיק בית הדין ביום 22.5.2018).
כמו כן יצוין, כי טרם הגשת תביעה זו (ביום 6.11.2017), הגישו הנתבעים תביעה כנגד הנתבעת בבית הדין זה (סע"ש 12138-11-17), אך ההליכים בה עוכבו משלא הוגש היתר מטעם המנהל המיוחד או בית המשפט המוסמך לנהלה.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה, בכתבי הטענות ובכל יתר המסמכים שבתיק בית הדין נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות מן הטעמים שיפורטו להלן.
זכות הגישה לערכאות הוכרה בפסיקה כ"זכות ה'נעלה' מזכות יסוד" (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577, 628; ע"ע (ארצי) 1424/02 פתחי אבו נסאר – Saint Peter In Gallicantu, לא פורסם, ניתן ביום ,6.7.2003, להלן: הלכת אבו נאסר). יחד עם זאת, וככל זכות, אין מדובר בזכות מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של הצד שכנגד שלא להיגרר להליך סרק ולחסרון כיס בעקבותיו. מאחר שחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע מהווה פגיעה בזכות הגישה של התובע לערכאות, יש לערוך את האיזון בין הזכויות המתנגשות בהתאם לכללים שהתוו בתקנות ובפסיקה.
עד ליום 2.9.2016 לא נכללה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה), תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).
תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי אמנם אומצה בפסיקת בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 אך נפסק, כי בבוא בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה "יש לתת משקל לעובדה שמתקין התקנות נמנע מלהתקין תקנות המטילות חובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות" וכן יש להביא בחשבון "את המיוחד שבמשפט העבודה" (בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, ניתנה ביום 26.11.2006; דב"ע (ארצי נה/218– 3 עלי איוב אל-הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, 394).
הלכה זו שונתה עם חקיקתו של התיקון לתקנות בית הדין לעבודה (תיקון תשע"ו, בתוקף מיום 2.9.2016, להלן: התיקון לתקנות בית הדין לעבודה), שבמסגרתו הותקנה תקנה 116א לתקנות, וכך היא קובעת:
( א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 ( סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה"

על פי לשון התקנה, כאשר התובע אינו תושב ישראל או אזרח מדינה זרה שהיא צד לאמנת האג, הכלל הוא כי יש לחייבו בהפקדת ערובה, למעט אם הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו או יכולת פירעון עתידית, או אם מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור את התובע מהפקדת ערובה. זאת, בין היתר, כעולה מדברי ההסבר לתיקון לתקנות, לנוכח הצורך הגובר "להבטיח כי נתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל, שעל דרך הכלל אין להם נכסים בישראל ועשוי להיות קושי לאתרם ולאכוף כלפיהם את פסק הדין, ככל שהתובעים לא יזכו בתביעתם וייפסקו הוצאות לזכות הנתבעים".
ומכלל ההן שומעים את הלאו – כאשר מדובר בבעל דין תושב ישראל, הכלל הוא (עוד בטרם הותקן התיקון לתקנות), כי אין לחייבו בהפקדת ערובה אלא "במקרים החריגים והנדירים, בהם הנתבע, המבקש את הטלת הערובה, יוכיח כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו" ( הלכת אבו נאסר, שם, בעמ' 6 פסקה 14, ההדגשה הוספה).
אמות המידה והשיקולים המנחים לבחינת תנאים מצטברים אלה (תביעה מופרכת על פניה והעדר יכולת פירעון בשל מצב כלכלי קשה של התובע ), הותוו בהלכה הפסוקה, וכך למשל, בפסיקת בית המשפט העליון בעניין נעמאת:
"סיכויי תביעה קלושים – במסגרת בקשה כאמור, נדרש בית המשפט לבחון על פניו את סיכויי התביעה בשלב מקדמי זה של ההליך, ואינו נדרש לניתוח מעמיק שלהם. נפסק כי אף שיקול זה אינו מצדיק לבדו חיוב בערובה, "אלא במקרים שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק" (רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן [פורסם בנבו] (16.1.2013) [להלן: פרשת יגרמן]; וראו גם: רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית [פורסם בנבו] (14.11.2013)). במקרה שכזה יגבר אינטרס הנתבע שלא להיות מוטרד מההליך והאינטרס הציבורי שלא לבזבז את זמנו של בית המשפט לריק. לצד זאת יש לזכור את " המגמה שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות אלא במקרי קיצון" (רע"א 3462 גנאם נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (17.9.2014)).
מצב כלכלי ירוד של התובע – שיקול זה מעורר בעייתיות. בוודאי כשיקול יחיד, ולטעמי אף כשיקול מן המניין. כאשר עסקינן בתובע השרוי במצב כלכלי ירוד, מתעורר ביתר שאת החשש שמא לא יוכל לשפות את הנתבע בגין הוצאותיו בתום ההליך. חרף זאת, בית משפט זה קבע לא אחת כי אין מטילים על תובע חיוב בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד 647,650 (1990); פרשת יגרמן, לעיל). אף נקבע כי כאשר עסקינן בתובע שהוא תושב הארץ, מצבו הכלכלי לא צריך להוות שיקול בבחינת השאלה האם לחייבו בהפקדת ערובה. התפיסה היא שהימצאותו של אדם בארץ, אפילו אם מצבו הכלכלי ירוד, משמעותה שהוא אישיות כלכלית שניתן יהיה להיפרע ממנה ברבות הימים (עניין אבו קבע, לעיל). לגישתי, שיקול זה מחייב את בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בטרם הפעלתו. על שערי בית המשפט להיות פתוחים בפני כל מתדיין, עני כעשיר, אביון כאמיד, ואוי לנו אם ייווצר הרושם כי צדק הוא נחלתם הבלעדית של בעלי הממון "
(רע"א (עליון) 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין, ניתן ביום 13.11.2014)

יישום כללים מנחים אלה במקרה שלפניי מצדיק, לטעמי, את דחיית הבקשה, שכן בשלב מקדמי זה לא ניתן לקבוע כי מדובר בתביעה מופרכת על פניה, לא כל שכן ב"הליך סרק מובהק".
כך למשל, יש לברר כנדרש את טענות הצדדים בנוגע לחוזה העבודה שצורף כנספח לכתב התביעה, ואינו חתום על ידי הנתבעת 2, שכן אם מדובר בחוזה תקף הרי שיש יסוד לטענת התובעת כי שכרה החודשי היה צריך להיות גבוה יותר מכפי ששולם לה בפועל; ואילו ככל שהחוזה אינו תקף, הרי שלא נמסרה לתובעת הודעה על תנאי עבודה כנדרש על פי דין, ואז הנטל להוכיח את טענותיה בנושאים השנוים במחלוקת עובר לכתפי הנתבעים (סעיף 5א לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002).
כמו כן, טענות הצדדים בנוגע ל"שיחת השימוע" ה עולה מתכתובות המסרונים שהוחלפו בין הצדדים מצריכות, לטעמי, בירור עובדתי אודות קיומה של השיחה, תוכנה, הרקע שקדם לה וההסכמות שהושגו בין הצדדים בעקבותיה, המשפיעות על אופן סיום יחסי העבודה בין הצדדים, והזכויות הנובעות ממנו, ככל שישנן.
לפיכך, משאין מדובר בתביעה מופרכת על פניה, ואף אין לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בשל מצבה הכלכלי בלבד, דין הבקשה להידחות.
אציין, כי לא נעלמו מעיניי טענות יהם כבדות המשקל של הנתבעים, שאף נתמכו בתכתובות בין הצדדים, אודות בקשות התובעת לשינויים בתלושי שכרה בשל הליך מקביל המתנהל בעניין גירושיה, וטענות נוספות הנוגעות להלוואות שנטלה, היעדרויותיה וכיוב'. ואולם, אף מקומן של טענות עובדתיות אלה בהליך גופו, ואין בעצם העלאתן בשלב מקדמי זה כדי להצדיק את חיוב התובעת בהפקדת ערובה, תוך פגיעה בזכותה הגישה החוקתית לערכאות.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון עם סיום ההליך, ובין היתר לאור תוצאותיו.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ט (26 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: יאיר פנחסי
נתבע: ניקול יורק
שופט :
עורכי דין: