ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה חברה לביטוח בע"מ נגד יום טוב יצחק :

בפני כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובעת

שלמה חברה לביטוח בע"מ

נגד

נתבע

יום טוב יצחק

נגד

צד ג' חברת ביטוח מגדל

פסק דין

א. כללי וטענות הצדדים

1. ביום 6.2.15 אירעה תאונת דרכים שבה היו מעורבים רכב שברולט קוריאה מ.ר 36-539-72 הנהוג על ידי התובעת, (להלן: "רכב התובעת") לבין רכב ביואיק מ.ר 30-633-75, הנהוג על ידי הנתבע ( להלן: "רכב הנתבע") ומבוטח על ידי מגדל חברה לביטוח בע"מ ( להלן: "הצד השלישי").

2. לטענת התובעת, תאונת הדרכים אירעה, כאשר רכב הנתבע, פגע ברכבה, בחלקו הקדמי השמאלי, עת היה במצב חניה פסיבי ברחוב קריית משה. כתוצאה מהתאונה, רכבה ניזוק נזק ישיר וכן נזקים שנגרמו עקב הוצאות שכ"ט שמאי וירידת ערך של הרכב על סך 5,542 ₪, בהתאם לחוות דעת שמאי שצירפה. התובעת דורשת כי הנתבע יפצה אותה בגין נזקי התאונה.

3. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע התרשל וכתוצאה מהתרשלותו נגרם הנזק ועל כן האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע בעקבות רשלנותו או חוסר זהירותו.

4. התובעת מוסיפה וטוענת, כי נהג רכב התובעת יצא במרדף אחר נהג רכב הנתבע אשר חסם אותו לאחר כ-200 מטרים על מנת להחליף עמו פרטים.

5. לטענת הנתבע בכתב הגנתו, נהג הנתבע ברכבו מסוג ביואיק כשאשתו גב' אנה מאלה יושבת לצדו ברכב. כשהגיע הרכב למעגל תנועה ברחוב קרית משה , בקש הנתבע להמשיך ישר לכיוון מאפיית אנג'ל , ואולם רכב התובעת חנה ממש באמצע מעגל התנועה כך שרכבו של הנתבע שפשף את רכבה של התובעת. הנתבע נאלץ להמשיך בנסיעה , כי אין אפשרות עצירה במעגל התנועה והנתבע עצר את רכבו במרחק מה ממעגל התנועה. אשתו התיישבה במ ושב הנהג והנתבע ניגש לרכבה של התובעת להודיע לנהג שהוא עושה סיבוב ומגיע אליו להחליף פרטים. הנתבע ואשתו נסעו מהמקום כשנהג רכב התובעת נוסע מאחורי רכבם והרכבים עצרו ברחוב צדדי.

6. לטענת הנתבע, רכבו מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף והיה על התובעת לפעול כנגד חברת הביטוח של הנתבע ולא נגד הנתבע עצמו. לאור זאת שלח הנתבע הודעת צד ג' לחברת הביטוח.

7. לטענת הצד השלישי, חברת ביטוח מגדל, הנתבע שלח הודעה ודיווח דיווח כוזב והעלים מידע. כך, שהנתבע דיווח, כי הוא נהג ברכב הפוגע בעוד שלאחר בדיקה וחקירה התברר, כי הנהגת הייתה מאלה גאנה אשתו של הנתבע, לטענתו. לאור זאת מבקשת הצד השלישי, לדחות את ההודעה כנגדה בשל היעדר כיסוי ביטוחי לנהגת אשר לא הייתה מורשית לנהוג לפי תנאי הפוליסה.
8. עוד טוענת הצד השלישי, כי לאחר אירוע התאונה הנתבע שינה את הפוליסה וצירף גם את הנהגת מאלה גאנה כרשאית לנהוג על פי הפוליסה, החל מיום 19.05.2015.

ב. דיון

1. שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה. כן שמעתי עדים מטעם הצדדים. עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, ובכלל זה בכתבי הטענות, בחוות דעת שמאי של התובעת, בתמונות הנזק לרכב התובעת, בתמונות ממקום התאונה, בסיכומי ב"כ הצדדים וביתר הראיות.

2. במהלך המשפט הוצגו לפניי שתי גרסאות שונות לחלוטין באשר לנסיבות שהובילו להתרחשות התאונה. לאחר בחינת הגרסאות שהוצגו, מצאתי לנכון להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע.

ג. גרסאות הצדדים בבית המשפט

1. גרסת העד מטעם התובעת, משה מחלף:
"זה היה יום שישי, אני עצרתי ליד קיוסק בקרית משה לקנות כמה דברים לשבת. סוג האוטו שברולט קרוז שנת 2013 או 2012, אני כבר הרבה זמן לא עם הרכב הזה. הרכב עמד, הילדה שלי הייתה שם, זה היה עניין של כמה שניות, ראיתי איזה ילד שצעק לי מישהו נכנס לך ברכב. בזווית העין ראיתי שזה ביואיק לקרוס, המשכתי מרדף איתו של 200 מטר, ליד מאפיית אנג'ל. עצרתי וחסמתי אותו, יצאתי מהרכב בסערוריות? אמרתי לו איך ברחת, יש פה ילדה ברכב. הוא ישב ליד הנהג, יצחק, והייתה נהגת בחורה, לא יודע איך קוראים לה, לא נראה לי ישראלית. הוא הביא לי את הרישיון ואת הפרטים שלה, התנצל וכך זה הסתיים. ביום ראשון כבר מילאתי דו"ח והודעתי לחברה. מילאתי פרטים, ובפרטי הנהג כתבתי יום טוב יצחק, כי אני לא מבין רוסית. בתיאור אירוע תמצתי עד כמה שאני יכול מה קרה באמת באירוע".
2. במסגרת הודעה שכתב נהג התובע לחברת הביטוח סמוך לאירוע כתב:
"רכבי עמד בצד הכביש יצאתי לקנות דברים שחזרתי ראיתי רכב שנכנס בי ברכב וברח. עשיתי מרדף איתו חסמתי אותו אחרי כדקה. הוא עצר ונתן לי את הפרטים של הנהגת שנהגה ברכב . רשום שהרישיון שם לא ישראלי. אני כתבתי את הדוח הזה ב8.2.15.

3. גרסת הנתבע:
"אני נהגתי ברכב שלי, אשתי ישבה לצדי. מר משה החנה את הרכב שלו במקום לא חוקי, חסם כמעט את כל הנתיב שבתוך הכיכר. אני טוען שבעקבות החניה שלו יש לא מעט אשם תורם לפגיעה שאני פגעתי בו. לאחר שפגעתי בו המשכתי לנסוע, כ-50 מטרים כששדה הראייה שלי בוודאות לא נחסמה ממנו. יצאתי מתא הנהג על מנת לגשת אליו ולהודיע לו שאני מחנה את הרכב בצד, ומחליף פרטים. באותו הרגע היה פקק נוראי, היה אוטובוס מאחוריי, לא היה לי מקום לחנות. אני ראיתי את הילדים ואמרתי להם עם האצבע שאני עושה סיבוב וחוזר אליו כי מלא היה איפה להעמיד את האוטו. ברגע שאני יצאתי מתא הנהג, ביקשתי מאשתי מאלה אנה זה שמה, שתשב בהגה ותמצא חנייה כדי שאני אוכל להחליף איתו פרטים... אני כמובן פניתי לחברת הביטוח שלי וסיפרתי את הגרסה הזו. כתבתי בהודעה הזו שאני הנהג והייתי בקשר עם חברת הביטוח שלי על מנת לגמור את הסיפור הזה. אם אני אשם או הוא אשם. לא היה פה עניין של ויכוח על האשמה, אני סמכתי על סוכן הביטוח שלי שחברת הביטוח שלי ושלו יחליטו מי אשם. אם אני אשם אז אני אשם הביטוח שלי ישלם... לא הגיע אליי הזמנה לדיון, לא ידעתי על קיום המשפט, לא שלחו לסוכן הביטוח שלי הזמנה לדיון, התקיים דיון בלעדיי, התקיים פסק דין בלעדיי... חברת ביטוח מגדל שאני הוצאתי נגדם הודעה צד ג'. הם כתבו בכתב התביעה שהם עשו בדיקה וחקירה. הם גם כתבו שאני משום מה הודעתי שאשתי נהגה ברכב שזה שקר... הטענה של משה שהוא טוען שנתתי לו תעודת רישיון נהיגה של אשתי, אני אומר שהוא דרש רישיון נהיגה שלי ושל אשתי מהסיבה שהוא חשב שאנחנו ברחנו לו והוא רצה להזמין משטרה בגין הבריחה. זו הסיבה היחידה שנתתי לו את רישיון הנהיגה של אשתי".

4. לשאלת בית המשפט לנתבע, מדוע לא הביא את אשתו להעיד בבית המשפט, השיב:
ת. התקנות בחוק עד כמה שהתייעצתי עם העורך דין שלי קובעים שמי שגרם לתאונה בפועל ומי שהבעלים של הרכב בפועל האחריות עליו. תמיד הכחשתי שאשתי לא קשורה לתאונה הזאת. לכן אני לא ראיתי צורך שהיא תגיע.

5. במסגרת חקירה נגדית של הנתבע, לחברת הביטוח השיב:
ש. זו ההודעה שמסרת לחברת הביטוח? מציגה.
ת. כן.
ש. למה לא ציינת שברכב הייתה גם אשתך?
ת. לא נדרשתי.
ש. לא ראית לנכון למלא שהיה ברכב עוד אישה?
ת. לא ראיתי לנכון מכיוון שהיא לא קשורה. גם הסוכן ביטוח אמר.
ש. למה מילאת את ההודעה 3 חודשים לאחר האירוע?
ת. התקשרתי לסוכן הביטוח בסמוך לאירוע, נתתי לו את כל הפרטים שלחתי לו צילומים של הרישיון נהיגה של הנהג ושל רישיון הרכב וחברת הביטוח. הוא אמר לי בזמנך הפנוי תגיע ותמלא את הטופס, אני אדם עסוק.
6. גרסתו של נציג הצד השלישי, בר דודי:
"אני מתעסק בכל התביעות שמוגשות לחברה שלנו על רכבים שנפגעו ממבוטחים שלנו. תחתיי עוד 2 אנשים שגם עוסקים בנושא הזה, אני טיפלתי בתיק הזה מתחילתו ועד סופו. קיבלנו את החומר משלמה בפגישה על נזקי התאונה. מיד עם הפנייה שלהם, אנחנו רואים אם יש הודעה מהמבוטח או אין להתחיל לטפל, במקרה הזה לא הייתה הודעה. שלחנו מכתבים למבוטח ולסוכן הביטוח אם להעביר את ההודעה על התאונה. קיבלנו את ההודעה באיחור רב מיום התאונה 3 חודשים אחרי. בעת שקיבלנו את ההודעה מהמבוטח הצלבנו את הפרטים שהיו לנו עם החומר של שלמה התובעת והמבוטח והתברר שעל פי העדות של הנהג של שלמה, נהגה נהגת. לאור זאת, התקשרתי לנהג של שלמה כי לפעמים יש אינפורמציה שאנחנו בודקים לעומק. שאלתי את הנהג של שלמה את השאלות של איך קרתה התאונה וכו'... ושאלתי בנוסף האם אתה בטוח שנהגה נהגת והוא אמר שכן, נהגה נהגת. אמרתי לו שאני אשמח לקבל את רישיון הנהיגה שלה אם צילמת אותה לוואטסאפ שלי הפרטי. ואז הוא העביר לי בעקבות התכתובות שהיו לי איתו. המסמך נ/2 בעצם מעיד על כל התכתובות והאישור שלו שבעצם היא נהגה באירוע. התכתובות הם בין הנהג של שלמה לביני. ואז בעקבות זאת החלטנו שאחרי השיחה המתועדת שלי איתו והמסמך שהביא לנו באותו זמן של התאונה, שהמידע שהנתבע העביר לנו הוא מידע כוזב, זה הוכיח שמי שנהגה בתאונה זו בעצם הגב' מאלה. בעקבות זאת החלטנו לדחות את התביעה".

ד. הכרעה

1. המחלוקת בענייננו היא מחלוקת עובדתית. במצב כזה נדרשת הערכאה הדיונית "לשקול גרסה מול גרסה ולקבוע איזה מהן אמינה יותר בעיניו" רונן חצור נ' ניסים דותן, פורסם בנבו, ניתן ביום 16.2.04). לאחר שעיינתי בטענות הצדדים על מכלול הראיות שהוצגו לי, אני נוטה לקבל כגרסה אמינה את גרסת התובעת, שכן מדובר בגרסה עקבית הגיונית ומבוססת ולהעדיפה על פני גרסת הנתבע, אותה מצאתי גרסה שעליה לא ניתן לסמוך. להלן אפרט את יתר נימוקיי לכך;

2. בראש ובראשונה, האירוע נשוא התביעה אירע ביום 6.2.15. מהעדויות והראיות אשר הוצגו בפניי עולה כי מי שנהגה ברכב בעת קרות התאונה הייתה מאלה גאנה, בת זוגו של הנתבע . הנהגת לא הייתה מורשית לנהוג כפי תנאי הפוליסה. זאת, כאשר בפוליסת הביטוח של הרכב מורשים לנהוג ברכב רק יצחק יום טוב ומיכל יום טוב. רק לאחר אירוע התאונה, הנתבע צירף את מאלה גאנה כרשאית לנהוג על פי הפוליסה, וזאת החל מיום 19.5.18. יודגש כי אינני נותן כל אמון בעדותו של הנתבע ובסיפור המעשה שסיפר לפרוטוקול. אני סבור כי הוכח בפני שהנהגת בעת התאונה הייתה מאלה גאנה ולא הנתבע. זאת בהעדיפי את עדות נהג התובע על פני עדות הנתבע.

3. אכן, אני נותן אמון מלא בעדותו של עד התביעה משה מחלף, שהנו עד אובייקטיבי בסוגיה שהינה, האם לנתבע יש כיסוי ביטוחי אם לאו. נהג התובעת העיד שמי שנהגה ברכב הייתה אישה וכאמור, חזר על עובדה זו מספר פעמים בחקירתו הראשית והנגדית. זאת כאשר הנתבע לא מכחיש שמסר לו את רישיון הנהיגה של הנהגת. יתר על כן, נהג התובעת אישר לחברת הביטוח כי ברכב נהגה נהגת ולא נהג והוא אף זיהה את הנהגת. כך, טענת הנתבע, אשר הכחיש בטענותיו, כי מי שנהגה ברכבו בזמן התאונה הייתה נהגת, לא הוכחה בפניי.

4. אדגיש, כי מצאתי סתירות רבות בגרסתו של הנתבע, אשר יורדות לשורשו של עניין. ויש המדובר בהבדלים מהותיים בגרסאות אשר יש בהם כדי שבית המשפט יכריז כי מדובר בסתירות מהותיות במידה כזו שאין לסמוך על גרסת הנתבע. כך, אינני סבור, שהנתבע אכן היה זה שנהג ברכב הפוגע וזאת לאור כך, שמסר את רישיון הנהיגה של הנהגת בעת קרות התאונה.

5. לחובתו של הנתבע, יש לזקוף את העובדה שלא הביא לעדות את מאלה גאנה. בעדותו נשאל הנתבע מספר פעמים מדוע לא הביא את הגברת מאלה גאנה להעיד לחובתו, אך לא נתן תשובה הולמת לכך. ההלכה בעניין זה היא שהימנעות מהבאת עד מפתח פועלת כנגד הנמנע מהבאתו לעדות. בנסיבות אלו חלה החזקה הראייתית בדבר הימנעות התובע מהבאת ראיה, ולפיה, אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו מלהציגה כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595)).
"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראו ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד מד(1) 239 ,245).

6. מעל לצורך, עיינתי בתמליל השיחה אותה צירף הנתבע, מהשיחה לא עולה, כי נהג התובעת מודה באחריות כלשהי. כמו כן , במהלך השיחה נאמר כך: "ואז באתי ועצרתי אותך מקדימה וראיתי את האשה הבלונדינית נוהגת" . הנה כי כן, התמליל מחזק את גרסת התובעת ומערער את גרסת הנתבע.

7. אדגיש שבהתנהלות הנתבע עולה חוסר תום לב מובהק. למרות שפגע ברכב חונה, וראה שיש ברכב ילדה, ברח ממקום האירוע, עד אשר נהג התובעת חסם אותו. הנתבע התנהג בצורה אשר אינה סבירה לנסיבות המקרה. אין זאת אלא, כי היה בחובתו לעצור את רכבו ולתת פרטים לנהג התובעת וכמובן לבדוק לשלום הילד ששהה ברכב בזמן התאונה. התנהגות זו מעידה, כי יש בהתנהלות הנתבע התחמקות מאחריות וחוסר תום לב.

8. ככלל, התרשמתי שהתובעת סיפרה גרסה נכונה ואמיתית. לפי גרסתה, נהג התובעת החנה את רכב התובעת בכיכר, ונאמר לו על ידי קבוצת ילדים שנכחו במקום התאונה, כי רכב מסוג ביואיק לקרוס פגע ברכבו כאשר היה במצב עמידה מוחלט. וכן שנהג התובעת יצא במרדף אחר נהג רכב הנתבע אשר חסם אותו לאחר כ-200 מטרים על מנת להחליף עמו פרטים. עדותו של נהג התובעת לא נסתרה כלל הן בעדותו הראשית והן בחקירתו הנגדית שבהן חזר נהג התובעת על גרסתו לאופן קרות התאונה. מכאן דין התביעה העיקרית להתקבל.
9. מאידך מצאתי ממש בטענת הנתבע ולפיה יש לתובעת אשם תורם, עקב חניית רכב התובע בכיכר. התובעת הודתה בסיכומיה , כי רכב התובע חנה במעגל תנועה. בית המשפט בעניין רע"א 1953/03 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אדרי פ"ד נח (1) 817, 822 (כבוד המשנה לנשיא השופט אור) קבע :
"המונח 'חניה אסורה' צריך אפוא להתפרש כחניה במקום או באופן היוצרים סיכון תחבורתי בין שמדובר בחניה מותרת על פי דין ובין שמדובר בחניה שיש עליה איסור בדין. הקריטריון מהי 'חניה במקום שאסור לחנות בו' צריך להיות הסיכון התחבורתי אשר חניה כזאת יוצרת. חניה תהא 'חניה אסורה' גם במקרה שאין במקום שלט או תמרור האוסרים חניה, אולם עצם החניה במקום זה מהווה סיכון תחבורתי. לעומת זאת, חניה במקום שאינו מהווה סיכון תחבורתי לא תיחשב 'חניה אסורה' גם אם יש במקום שלט האוסר חניה במקום זה. ודוק, במקרים רבים האיסור שבדין יכול לשמש אינדיקציה לכך שבחניה גלום סיכון תחבורתי, ולהפך. ואולם, אין להסתמך באופן בלעדי על תקנות התעבורה לעניין הקביעה כי החניה גרמה לסיכון תחבורתי, יש לקבוע זאת על פי נסיבותיו של כל מקרה."
10. בענייננו אני סבור שעצם החניה בכיכר שהינה צומת ועל הינה מקום אסור לחניה, היוותה סיכון תחבורתי. מכאן , יש לקבוע כי רכב התובע יצר סיכון תחבורתי ועל כן יש לקבוע כי בעצם החניה בכיכר יש לקבוע לתובעת אשם תורם בשיעור של 20%.
11. על פי דו"ח השמאי של התובעת שלא נסתר, הנזקים שנגרמו לתובעת עומדים על סך 5,542 ₪. 20% מהסכום האחרון מעמיד ים את הסכום על סך של 4,433 ש"ח ₪. סכום זה ישולם על ידי הנתבע לתובעת. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,800 ₪ וכן סך של 1,500 ₪ הוצאות משפט לצד ג' . סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ט, 26 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שלמה חברה לביטוח בע"מ
נתבע: יום טוב יצחק
שופט :
עורכי דין: