ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חן מרדכי נגד מרכז תורני אלוני הבשן :

לפני:

כבוד השופטת הבכירה אורית יעקבס
נציג ציבור (עובדים): מר אדהם עלי פלאח
נציג ציבור (מעסיקים): מ ר אריה להב

התובע:
חן מרדכי
ע"י ב"כ עוה"ד אלון כהן
-
הנתבעים:
1. מרכז תורני אלוני הבשן - צפון רמת הגולן
ע.ר. 580266864
2. אברהם שר - שלום
3. נמחק
4. דרור בן חיים
5. חיים ספיריה
6. חיה הדר
ע"י ב"כ עוה"ד מיכל גורן

פסק דין

1. התובע, שעבד אצל הנתבעת 1 כעשר שנים, הגיש תביעה בה טען, כי במהלך כל תקופה זו לא קיבל תשלום עבור השעות הנוספות הרבות שעבד, כן טען כי הוא זכאי לפיצוי בשל אי מסירת הודעה לעובד וכן בשל הפרת חוק הגנת השכר, תשי"ח -1958 ( להלן: "חוק הגנת השכר").

2. מהלך הדיון-
בתאריך 28.11.16 הגיש התובע, כנגד הנתבעת 1 ( להלן: "הנתבעת" ו/או "העמותה"), את תביעתו המקורית לתשלום בגין אי תשלום שעות נוספות ואי תשלום שעות במנוחה השבועית וכן בגין הפרת חוק הודעה לעובד וחוק הגנת השכר. ובתאריך 15.01.17 הגישה הנתבעת כתב ההגנה מטעמה.
בתאריך 05.03.17, עוד בטרם התקיים דיון מוקדם בתיק, הגיש התובע בקשה לתיקון טעות סופר, שלטענתו, נפלה בכתב התביעה. בית הדין, בהחלטתו, מיום 20.03.17, לאחר שקיבל את תגובת הנתבעת לבקשה ואת התייחסותה , ובהתחשב בשלב המקדמי בו הוגשה הבקשה, נעתר לה.
בהתאם הגיש התובע, בתאריך 30.03.17 , כתב תביעה מתוקן בעקבותיה, ובתאריך 06.04.17 , הגישה הנתבעת בקשה למחיקת כתב התביעה המתוקן שכן, לשיטתה, תיקן התובע באופן מהותי את התביעה והוסיף רכיבים חדשים וכן העלה טענות עובדתיות ומשפטיות- אשר כלל לא נתבעו בכתב התביעה המקורי וזאת תוך ניסיון לחמוק מתקופת ההתיישנות.
בית הדין, לאחר שקיבל עמדת התובע לפיה, הוא מוחק מכתב התביעה המתוקן את רכיבי התביעה אשר התיישנו, ובעקבות הודעת הנתבעת שבאה בעקבות כך, לפיה היא אינה עומדת על בקשתה למחיקת התביעה, הורה לתובע על הגשת עותק מסודר ומעודכן של כתב התביעה המתוקן שלא יכלול את הרכיבים שהתיישנו.
בתאריך 11.06.17, ולאחר שהוגשו כתבי הטענות המתוקנים, התקיים, לפני, ראש המותב, דיון מוקדם מקיף במהלכו שטחו הצדדים ובאי כוחם את טענותיהם בהרחבה והתייחסו זה לטענותיו של רעהו. בסיום הדיון, ונוכח הדברים שעלו במהלכו, ביקשה הנתבעת שהות על מנת להגיש תביעה נגדית בגין כספים ששילמה לתובע, לטענתה, ביתר ולאחדה עם התביעה דנן.
בתאריך 09.08.17 , ובתום מועד הארכה שניתן לה, הודיעה הנתבעת כי אין בכוונתה להגיש כנגד התובע כתב תביעה שכנגד זאת מתוך התחשבות בו ועל מנת שלא לגרום לו לחיסרון כיס, וזאת תוך כדי שהוסיפה וציינה כי היא עומדת על טענת הקיזוז כפי שפורטה בכתב ההגנה מטעמה.
נוכח הודעת הנתבעת, ניתנה בתאריך 10.08.17 , החלטה על השלמת ההליכים המקדמיים ועל הגשת תצהירי עדות ראשית.
בין לבין הגיש התובע הודעה ובקשה לזירוז ההליכים בעניינו, שכן מעיון ברשות התאגידים גילה כי הנתבעת הגישה בקשה לפירוק מרצון ולא טרחה להודיע לבית הדין ולתובע על צעדיה, אשר עלולים, לטענתו, לשלול ממנו מימוש זכויותיו אם פסק הדין לא יקדים את הליכי בקשת הפירוק. בנוסף ובשל כך הגיש התובע, בתאריך 30.08.17, בקשה דחופה ל"הרמת מסך ההתאגדות" של הנתבעת ו צירוף מייסדיה, הם הנתבעים 2,4,5 ו - 6, כנתבעים נוספים בתיק. יוער, כי מי שהיה נתבע 3 (מר משה אגרסט), שצורף בטענה כי נמנה על מייסדי העמותה, נמחק בהמשך משהתברר כי לא היה מעורב בניהולה והפסיק חברותו בה עוד בשנת 1997.
בית הדין, בהחלטתו מיום 23.09.17 ולאחר שקיבל תגובת הנתבעת ותשובת התובע לתגובתה, ובהתחשב בהשתלשלות העניינים ובהלכה הפסוקה בנוגע לתיקון כתבי טענות, התיר לתובע לתקן את כתב תביעתו, כפי שביקש בצורה עקיפה, במסגרת בקשתו להרמת מסך.
בזיקה להחלטה הנ"ל הגישו הצדדים כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן ( להלן יקראו לשם הקיצור: "כתב תביעה" ו"כתב הגנה" בהתאמה), ומשאלו הוגשו, ניתנה בתאריך 26.01.18 , החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית .
בהתאם הגישו הצדדים את תצהיריהם ובתאריך 18.06.18 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקרו על תצהיריהם התובע ועדי הנתבעים: הרב רן שם טוב ( להלן: "הרב שם טוב") ששימש כראש ישיבת אלוני הבשן החל מ- 01.09.11 והיה אחראי על ניהולה, וכן הנתבעת 6 - מנכ"לית העמותה, הגב' חיה הדר ( להלן: "הגב' הדר").
בסיום ישיבת ההוכחות קצב ביה"ד לצדדים מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו ( סיכומי התובע בתאריך 29.08.18 , סיכומי הנתבעים בתאריך 25.11.18 וסיכומי תשובה בתאריך 28.11.18) הבשיל התיק למתן פסק דין.

3. ואלה העובדות הרלוונטיות, העולות מחומר הראיות:
א. הנתבעת הינה עמותה הרשומה כחוק בישראל במרשם העמותות.
ב. הנתבעים 2, 4 ו- 5 הינם מייסדי העמותה.
ג. הנתבעת 6, הגב' הדר, אף היא ממייסדי העמותה והיא אף שימשה בועדת הביקורת שלה עד התפטרותה בתאריך 10.09.03 ומאז ועד לחודש 09/13 שימשה כמנהלת העמותה ומתוקף תפקידה היתה אחראית על התובע, כאשר לאחריה מונה מר אלי מוסקוביץ', לתפקיד הנ"ל.
ד. החל משנת 2000 החלה הנתבעת להפעיל את הישיבה התיכונית אלוני הבשן ( להלן: "הישיבה") במסגרתה עבד התובע.
ה. התובע עבד אצל הנתבעת החל מיום 01.11.05 ועד לסיום יחסי העבודה בין הצדדים ביום 31.08.15 ( להלן: " תקופת ההעסקה").
ו. התובע עבד במשרה מלאה ושכר היסוד שלו עמד על סכום של 9,200 ₪ ברוטו לחודש.
ז. הנתבעת לא ניהלה רישום של שעות עבודתו של התובע.
ח. בתאריך 04.09.12 , נפגע, התובע, במהלך העבודה ובעקבות כך עבד במשך חודשיים עד שלושה חודשים, רק עד השעה 14:00 .
ט. עבודת התובע בנתבעת הופסקה עקב חילופי מעסיקים, כאשר את מקומה של העמותה תפסה עמותת רוח הגולן, תחתיה המשיך, התובע, לעבוד, כעובד מן המניין.

4. להלן השאלות השנויות המחלוקת-
א. האם התובע זכאי לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות? במידה וכן- האם תהיה, זכאית הנתבעת , לקיזוז כספים ששילמה לו בגין ימים בהם כלל לא עבד?
ב. האם התובע זכאי לפיצויי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה?
ג. האם התובע זכאי לפיצויי בגין הפרת חוק הגנת השכר?
ד. האם יש " להרים מסך ההתאגדות" ולחייב את חברי העמותה בחובותיה?
להלן נדון בשאלות כסדרן;

5. האם התובע זכאי לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות? במידה וכן- האם תהיה, זכאית הנתבעת, לקיזוז כספים ששילמה לו בגין ימים בהם כלל לא עבד?
ב"כ התובע טען, כי
א. התובע הועסק כטבח וכעובד כללי של כל עבודות המטבח במשך כל תקופת העסקתו, כאשר הוא נדרש לעבוד בפרך וכאשר הנתבעים ניצלו את נכונותו לעזור ולסייע ודרשו ממנו לבצע, לבדו, עבודה של שלושה אנשים אשר כללה בין היתר : ביצוע עבודות ההכנה, בישול, הגשה, ניקיון לרבות שטיפת ציוד המטבח וריצפת המטבח, עריכת כלי האוכל לארוחות, עריכת מלאי וקבלת סחורה וכו'.
בשל כך העסיקו אותו הנתבעים שעות ארוכות ומרובות, מידי חודש בחודשו, למעט חודשים 07-08 בהם לא נדרש לעבוד שעות נוספות.
ב. התובע עבד 5 ימים בשבוע ופעם אחת בחודש עבד ביום שישי.
ג. התובע עבד בימים א' מהשעה 08:00 עד השעה 19:00 בימים ב' - ד' מהשעה 06:00 עד לשעה 19:00 וביום ה' מהשעה 06:00 עד לשעה 14:00 וביום שישי מהשעה 06:00 עד השעה 12:00 .
לתמיכה בטענותיו צירף התובע מסמך " הודעה לעובד" (נספח ת/2 לכתב התביעה) שנמסר לו עם קבלתו לעבודה זהה באותו המקום אצל עמותת רוח הגולן, ממנו הוא ביקש לגזור גזירה שווה לגבי מאפייני עבודתו בנתבעת.
ד. סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") לא חל על תפקיד התובע מכיוון שלא מדובר בתפקיד הנהלה או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי ואף לא בתפקיד שלא ניתן לפקח על שעות עבודתו.
ו. בנסיבות אלה יש לקבוע כי התובע זכאי לסכום של 393,146 ₪ בעד עבודתו בשעות נוספות.
מנגד טענה באת כח הנתבעים, כי
א. התובע לא הועסק כטבח וכעובד כללי, אלא כמנהל מטבח, כאשר במסגרת תפקידו הוא ניהל משא ומתן עם ספקים, ביצע הזמנות, אישר חשבונות והיה אחראי על ניהול המטבח, ובתוך כך גם על הפעלתו המלאה.
ב. במהלך תקופת עבודתו בנתבעת, נהנה התובע מתנאים חסרי תקדים ביחס לתפקיד בו שימש, והוא נמנה על חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה. לפיכך, ונוכח תפקידו הבכיר, חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עבודתו.
ג. ניסיונו של התובע לגמד את תפקידו, על מנת לטעון לתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה מהווה חוסר תום לב משווע ודינו להידחות מכל וכל.
ד. התובע טען למתכונת עבודה אשר אין לה אחיזה במציאות מה גם שהוא לא נדרש לבצע שעות נוספות במסגרת עבודתו וזאת בין היתר לנוכח העובדה שהוא, כמנהל המטבח, היה אחראי על שעות עבודתו וברגע שהשלים את עבודתו- הוא היה חופשי לענייניו.
ה. הוסכם בין הצדדים כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע וכי משולם לו שכר מלא גלובלי בגין עבודתו וכן הוסכם כי ישולם לו שכר מלא, גם בתקופות (חופשים וחגים) בהם לא פעילה הפנימייה.
ו. העמותה עמדה בסיכום שערכה עם התובע ושילמה לו משכורת מלאה גם כאשר הוא לא הגיע לעבודתו בשל אי פעילות הפנימייה עקב חופשות, טיולים שנתיים, ימי שלג וכיוצ"ב.
ז. התובע נהנה מ- 90 ימי חופשה בשנה בתשלום מלא אותם לא רק שהוא לא קיזז אלא אף טען כי גם בגינם הוא זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות.
ח. לפיכך וכלל שיקבע כי התובע זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות הרי שיש לקזז מהסכומים שיפסקו ל זכותו, את המועדים בהם הוא לא עבד כלל ובכל זאת שולם לו שכר מלא.
ט. לפי החישובים שערכה העמותה עולה, כי לא רק שהתובע אינו זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות אלא ששולם לו תשלום עודף בסכום של 162,258 ₪ בגין ימי חופשה ביתר.
י. לתובע ניתנו מענקים המשולמים לעובדי הוראה, על אף שהתובע לא היה עובד הוראה.
יא. סעיף 30 ( א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע מכיוון שהוא הועסק בתפקיד ניהולי או בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי וכן בתפקיד שאינו מאפשר פיקוח על שעות עבודתו.
יב. התובע, במהלך כל תקופת עבודתו, לא טען כי הוא זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות לפיכך הוא מושתק לטעון, כיום, אחרת.

דיון והכרעה-
השאלה הראשונה הדרושה ההכרעה היא האם הוראות סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה חלות על התובע ומחריגות אותו מתחולת החוק?

התשתית המשפטית-
תכלית חוק שעות עבודה ומנוחה היא למנוע העסקת עובד שעות רבות וארוכות כדי " להבטיח איזון ראוי בחייו של אדם בין השעות שאותן הוא מקדיש לעבודתו לבין שעות הפנאי" (בג"צ 1678/07 גלוטן - בית הדין הארצי לעבודה, מיום 29.11.09) ( להלן: " עניין גלוטן"). על תכלית החוק עמד כבוד הנשיא בדימוס ס. אדלר ב ע"ע(ארצי) 300271/98 טפקו - ייצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ, פד"ע לה 703 (2000) ( להלן: "עניין טפקו"):
"החוק מגביל את חופש הפרט לקבוע את שעות עבודתו, אך המטרה בהגבלה זו היא הגנה על העובד מפני פגיעה בצלם האנוש שבו. המטרה הראשונית היא לקדם את איכות החיים ולהגן על כבודו של מי שמבצע עבודה, על ידי כך שתוחמים את יום העבודה, ובכך למעשה מגדירים גם את שעות הפנאי. כך גם נמנע ניצול אפשרי של מעסיקים שלולא החוק המגביל את שעות ההעסקה, היו עלולים להעסיק עובד אחד במקום שני עובדים תוך דרישה למספר שעות רב וללא צורך לפצות את העובד על שעות העבודה הרבות.
אין מטרתו של החוק להטיל מעמסה על המעסיקים או למנוע תבניות העסקה בלתי שגרתיות. אולם, החוק קובע מהו הפיצוי על שעות העבודה הנוספות מעבר לאלו שנקבעו בחוק".
עוד נקבע בעניין טפקו שיש לפרש את החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום כך שעובדים רבים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק ומעטים יוצאו מתחולתו, בשל הצורך להגן על תכליתו הסוציאלית. עוד נציין כי הנטל להוכיח שיש להחיל את החריגים הקבועים בסעיף 30( א) לחוק שעות עבודה ומנוחה על עבודתו של התובע, מוטל על הנתבעת ( דב"ע(ארצי) מט/7 - 2 רבות - הורמון שירותי אחזקה ( אילת) בע"מ, פד"ע כא(1) 117 (1989); ע"א 268/68 מכמורת חברת פיתוח בתי-מלון - שוורץ, פ"ד כב(2) 703 (1968).

הנתבעת טענה לתחולת החריג הקבוע בסעיף 30( א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה הקובע כי החוק אינו חל בין היתר על עובדים "בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי" .

על מאפייניו של תפקיד הדורש " מידה מיוחדת של אימון אישי" פסק בית המשפט העליון בעניין גלוטן כי המונח מידה מיוחדת של אמון אישי, אינה מתייחס למצב של מתן אמון במשמעותו הרגיל שכן כמעט בכל עבודה נדרש אמון בעובד. אלא מדובר באמון הקשור לטיבה של העבודה המוטלת על העובד, ובלשונו:
"מדובר באמון הקשור למימד הזמן בעבודה, לגמישות המסורה לעובד בניהול שגרת יומו ותפקידיו. אכן, במרבית המקרים מדובר בתפקידי הנהלה או בתפקידים שבהם קיים חופש פעולה רב לעובד ואין בהם לוח זמנים סדור שעל פיו מגיע העובד למקום העבודה ויוצא ממנו ( ע"א 268/68 מכמורת חברת פיתוח בתי-מלון בע"מ נ' שורץ, פ"ד כב(2) 703, 705 (1968)). בסוגי תפקידים אלה קיים קשר הדוק בין האמון שניתן בעובד לבין היעדר היכולת להחיל בעניינו את חוק שעות עבודה ומנוחה כפשוטו. הגמישות המסורה לעובד בתפקידים אלה מעניקה לו, ברגיל, את האפשרות לנהל בעצמו את המתח שבין עבודה לפנאי, כך שמטרת החוק לכאורה נפגעת פחות במקרים אלה. יש לציין גם כי תנאי העבודה של עובדים אלה בדרך כלל טובים מן הממוצע, כך שהפיצוי שמעניק החוק על עבודה בשעות נוספות מגולם, ולו בצורה חלקית, במשכורתם ( אף כי ספק בעיני אם יש בתנאי עבודה משופרים משום תשובה מלאה לשינוי האיזון שבין עבודה ופנאי). מדובר בעובדים מועצמים אשר נזקקים פחות להגנת החוק. בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר מפורשות כי חריג האמון האישי נועד לחול על עובדים ש'אין הם נזקקים להגנת החוק בדבר שעות עבודה'"
כמו כן, פסק בית הדין הארצי בע"ע ( ארצי) 570/06 אגרון- כץ, מיום 14.10.07, כי תפקיד הדורש " מידה מיוחדת של אמון אישי" הוא ככלל תפקיד של " עובד בכיר, בעל אחריות מיוחדת, שמקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי המיוחד לו הוא זוכה" ו- "ההיבט של ' מידה מיוחדת' צריך להתבטא הן בדעות עבודתו של העובד והן בשכרו".

הכרעה-
התובע הצהיר, בסעיף 5 סיפא, כי "... להלכה ולמעשה הייתי עובד פשוט הכפוף להנהלת הישיבה והיה עלי לדווח על כל צעד ושעל על פעולותיי במטבח והציוד שלו" עוד הצהיר, בסעיף 6, כי " שעות עבודתי במהלך תקופת עבודתי נקבעו על ידי הנהלת הישיבה ולא היה לי כל שיקול דעת לגביהן...".
מנגד הצהירה הגב' הדר, בסעיפים 12 ו- 14, כי " התובע הועסק כמנהל מטבח. במסגרת תפקידו, התובע ניהל מו"מ עם ספקים, ביצע הזמנות אישר חשבוניות, והיה אחראי על ניהול המטבח, ובתוך כך גם על הפעלתו המלאה. במהלך כל תקופת עבודתו, התובע נמנה על חמשת מקבלי השכר הגבוהים בעמותה, ושכרו אף עלה על השכר ששולם לי, כמנכ"לית העמותה, והממונה על התובע! " ועוד כי "בהסכם העבודה של התובע הוא כונה " אחראי מטבח", ובדיווחי העמותה על חמשת מקבלי השכר הגבוה בעמותה בכל שנה, כונה התובע " מנהל מטבח". אף בפועל, ההתייחסות אל התובע היתה כאל מנהל, ואף התובע הציג את עצמו כלפי כולם כמנהל המטבח. המטבח היה " ממלכתו" של התובע, והוא ניהל אותה כפי הבנתו, ותוך עצמאות רבה. אני, כמנהלת של התובע, סמכתי עליו, וניתנו לו סמכויות רבות בכל הקשור בניהול המטבח, עבודה עם ספקים, חשבוניות וכיוצ"ב". לאישוש דבריה צירפה לתצהירה העתקי מדיווחי העמותה על חמשת מקבלי השכר הגבוהה בעמותה לשנים 2006-2014 ( נספחים 3 א'- 3ח'), עליהם נמנה התובע ובה מופיע גם כי הוא משמש כ"אחראי מטבח".
מעדותו של התובע עלה, באופן ברור וחד משמעי, כי למעשה הוא היה עצמאי בעבודתו וניהל את זמנו על פי צרכי העבודה וצרכיו האישיים ולא היה לו מסגרת שעות עבודה קבועה וזו לא נקבעה על ידי ההנהלה, כפי שהצהיר:
"ש. אתה לא ניהלת את כל המטבח ת. אני עבדתי במטבח כעובד שמכין את כל האוכל. זה אומר קילוף, בישול, שטיפת חדר האוכל, הגשה, הכנה, כל הדברים האלה כשאני הייתי שם ל- 60, 70 תלמידים, הייתי שם לבד
ש. מי היה מחליט כמה מוצרים צריך להזמין ת. אני הייתי מסתכל לפי מה שחסר לי ולפי זה הייתי מזמין
ש. מי היה מחליט עם איזה ספקים לעבוד ת. ספקים שהיו שם לפני שהגעתי, אם היה מישהו חדש שהציע אז הייתי הולך להנהלה, שואל אותם, מקבלים, ואז היינו מתחילים ש. אני שמעתי שמאוד סמכו עליך המטבח, לא התערבו לך בשום דבר ת. סמכו עליי בתור עובד שעשיתי את הכל, מ 6 בבוקר ועד 19:00 בערב, והכל לבד
ש. מישהו מעל הראש אמר לך " תבוא, תלך, תעשה" ת. שום דבר. אני הייתי צריך לעשות הכל מארוחת בוקר, ארוחת צהריים, וארוחת ערב, וגם ארוחות ביניים של 16:00
ש. מישהו אמר לך " אתה צריך להיות בשעה כזאת וכזאת, עד שעה 10 אתה צריך להספיק את כל הסלטים" ת. אמרו לי מהתחלה, הייתי צריך להיות מהבוקר עד הערב, זאת אומרת לתת את כל הארוחות ולהיות שם ש. חוץ מלתת את הארוחות ולבשל אותן, מישהו אמר לך עד איזו שעה אתה צריך להכין ארוחת בוקר, צהריים
ת. לא
ש. אתה ניהלת את הזמן שלך ת. לא. אני ידעתי שאני צריך להכין את ארוחת הבוקר, ואת ארוחת הצהריים והיו לפעמים גם ארוחת 10 וארוחת 16:00 וארוחת ערב, וכל זה אני מגיש אותן, אני לבד, עשיתי את הכל ש. אני מבינה שהיו לך מטלות. מישהו אמר לך איך לעשות אותן
ת. לא " (עמ' 5 שורות 11-28 לפרוטוקול ועמ' 6 שורות 1-9 שם) (ההדגשה אינה במקור- א"י).
גם בהמשך משנשאל התובע " נקבעו לך משימות ולא השעות שאתה צריך להגיע" השיב: "נכון" (עמ' 13 שורות 23-24 לפרוטוקול).
כך שניתן לראות את התובע כמי שהיה בעל גמישות מלאה בקביעת שעות עבודתו.
בנוסף, התברר כי המעסיק הפקיד בידיו של התובע " אימון אישי" בניהול המטבח ובעבודתו ואפילו אם יכול היה להשגיח על עבודתו, הרי שהוא לא עשה כן.
הגב' הדר, בעניין יכולת הפיקוח על שעות עבודתו של התובע, העידה באופן עקבי ומהימן כי " לא. אני סמכתי עליו בעיניים עצומות, בשיא הכנות" ו- "יכולתי, אם הייתי רוצה, אבל זה לא העסיק אותי. באמת סמכתי עליו, בכל מובן" ( עמ' 36 שורות 7 לפרוטוקול). הרב שם טוב אף הוא העיד באופן דומה כי לא פיקחו על שעות עבודתו של התובע, וכך העיד:
"ש. אתה פיקחת על שעות העבודה של התובע ת. היה מנהל אדמיניסטרטיבי שבעצם ניהל את התובע שהיה מנהל מטבח, כאשר התובע בעצמו החליט על השעות שלו, אבל היה לו מנהל מעליו שידע על השעות שלו ומה מצופה ממנו
ש. כלומר פיקחו על שעות העבודה של התובע
ת. היה פיקוח באופן כללי. התובע הוא זה שבעצם קבע את הספקים שהוא עבד איתם... ש. אני שואל על שעות העבודה. חיה ציינה בתצהירה שלא פיקחו על שעות העבודה. אתה אומר שפיקחו על שעות העבודה. תסביר איך זה יכול להיות שמצהירה מטעם הנתבעת מעלה טענה שהיא לא נכונה לשיטתך
ת. באופן כללי, אמרתי באופן כללי, שהתובע עובד בישיבה שלנו, אז המנהל האדמיניסטרטיבי ידע באופן כללי מה העבודה שלו, אבל המפקח בפועל על העבודה של התובע, היה התובע בעצמו, והוא גם מאוד שמח בזה והתהדר בזה ורצה בזה" (עמ' 20 שורות 15-28 לפרוטוקול) (ההדגשה אינה במקור- א"י).
זאת ועוד, מהראיות שהובאו עולה כי השכר ששולם לתובע היה ברמת שכר של עובד בכיר בנתבעת; התובע השתכר סכום של 9,200 ₪ ברוטו, כאשר, בתצהירו הוא ניסה להמעיט מגובה השכר ששולם לו, עת הצהיר, בסעיף 6, כי " בפועל משכורתי בחודש 05.2011 עמדה על סך של 8,600 ₪ ברוטו עבור היקף שעות חודשי של 255 שעות עבודה כמפורט בסעיף 21 לכתב תביעתי. כלומר, השכר השעתי שלי עמד על 33.72 שקלים לשעת עבודה ברוטו" אלא שטענתו זו עומדת בסתירה להודאתו במכתב הדרישה שנשלח, מטעמו, לנתבעת בתאריך 08.03.15 ( נספח 7 לתצהירה של הגב' הדר) שם ציין כי שכר היסוד שלו הינו 9,200 ₪ מה גם שלפי דיווחי הנתבעת על חמשת מקבלי השכר הגבוהים בעמותה לשנים 2006-2014 ( נספחים 3 א'-3ח')- הוא נמנה על חמשת מקבלי השכר הגבוה בנתבעת ושכרו היה ברמה של העובדים הבכירים שלה- ראש הישיבה, יועצת, מחנך ורכז מערכת ומנהלת אדמיניסטרטיבית.
הגב' הדר גם הצהירה ועדותה לא נסתרה, כי " ...שכרו אף עלה על השכר ששולם לי, כמנכ"לית העמותה, והממונה על התובע!" (סעיף 12 לתצהיר) .
יתרה מכך, מעדותם של הגב' הדר ו של הרב שם טוב, אשר לא נסתרה, עלה כי השכר הגלובלי ששולם לתובע היה גבוה כפליים (או משהו קרוב) מהשכר שמשולם לעובד שעתי המועסק במטבח; הגב' הדר בתצהירה, סעיף 17, העידה: "כי כיום מועסק בישיבה עובד מטבח (שאינו מוגדר כמנהל), שכרו עומד על שכר המינימום והוא משולם על בסיס שעתי, לפי שעות העבודה בלבד" ובעדותו של הרב שם טוב, כשנשאל אם למעשה התובע קיבל הטבות הסביר: "באופן כללי התובע כמנהל מטבח קיבל שכר גלובלי, אתה מגדיר את זה כהטבה. הוא קיבל שכר גלובלי. מי שמחליף אותו היום הפסיק לקבל שכר שעתי ולא מקבל גלובלי או חופש. התובע היה מאוד מוערך כמנהל מטבח, ואהבו אותו. יותר מזה, במעבר בין העמותות רצו לפטר את התובע מטעמים כלכליים והוא יודע את זה כי אני שיתפתי אותו. אני ביקשתי מהעמותה רק על התובע, להשאיר אותו במערכת ולא לפלוט אותו כי הוא מאוד חשוב לנו. התובע גם יודע את זה, שיתפתי אותו בזה והוא יודע את זה. והוא אומר שאם הוא היה במקום העמותה רוח הגולן הוא היה נוהג כמוהם ולא ממשיך להעסיק אותו כי מבחינה כלכלית מטבח קצה הרבה יותר זול ממטבח מבשל" (עמ' 28 שורות 3-12 לפרוטוקול).
זאת ועוד, התובע גם קיבל מהנתבעת הטבות ותשלומים נוספים לא מבוטלים אליהם הוא בחר לא התייחס בתצהירו, זאת על אף שלא הכחיש את קבלתם- כך למשל, שולמה לו אחזקת רכב בשווי של 1,000 ₪ וכך למשל הוא נהנה משכר מלא גם בימים בהם הנתבעת לא היתה פעילה והוא לא עבד כלל כגון: חופשת הקיץ, חופשת הפסח, חגי תשרי, חופשת חנוכה, פורים, שבועות גם במהלך טיולים שנתיים , צום ימי שלג וכו'. התובע נחקר בעניין זה וניכר כי הוא ניסה, בדוחק ובאופן שכלל לא שכנע אותנו במהימנותו, לטעון להשקעת עבודה ומאמצים בימי החופשה מהם נהנה: "ש. מציגה לך לוח שנה, בשבוע הראשון של דצמבר 2013 הייתה חופשת חנוכה. אתה לא עבדת בחופשת חנוכה נכון
ת. נכון
ש. ב- 12.12 התחיל שלג כבד מאוד
ת. נכון ש. כל השבוע לאחר מכן לא היו לימודים בגלל השלג, הייתה סופה מטורפת אתה זוכר ת. כן, אני זוכר. גם לקחו את אותם התלמידים לחיספין ואחר כך החזירו אותם
ש. שבוע שלם ת. לא. היו מצבים שמשם הייתי מספק להם אוכל ש. זה לא נכון שבשבוע הזה של הסופה הכבדה לא היית צריך לספק אוכל כי לא היו תלמידים במקום ת. כשהייתה הסופה, ביום הראשון ידעתי שצריך להגיע חלב
ש. הסופה הייתה ביום חמישי ת. אני מדבר על היום הראשון של אחרי התחלת הסופה. ביום חמישי ממילא הילדים חוזרים הביתה ש. אני אומרת לך ששבוע לא היו לימודים בגלל השלג ת. הילדים ביום חמישי כבר הולכים הביתה אז אין אף אחד שם, ראשון כי הזמנתי מוצרי חלב
ש. הכבישים היו סגורים, איזה מוצרי חלב ? ת. ואז שמו את זה בבית ספר שדה קשת יונתן, ואז אני עם כל הסיכון נסעתי בשלג הזה והגעתי לישיבה ושמתי את זה בישיבה, כן, ולא רוצה להגיד כמה שאני נפלתי על כל זה, ונכנסו הרגליים שלי בפנים, כדי לדאוג למוצרי החלב ש. זה לא היה מתקלקל כי היו 0 מעלות בחוץ. שבוע לא היו לימודים. מקריאה לך מכתב של עמוס פורת, שמתייחס לאירוע שהיה בירושלים בדצמבר 2013. "... עד ה – 14. לאחר שהסתיימה ירידת השלג... הפשרת השלג הייתה איטית מאוד.." – וזה בירושלים ולא בצפון. לא היו לימודים שבוע שלם ת. נכון, אבל הבאתי פעם אחת חלב. אחרי 3 ימים בערך הגיעו הילדים מחיספין ואני הכנתי להם מרק חם והייתי צריך להיות שם
ש. אבל ועבדת 13 שעות בהכנת מרק חם ת. לא אמרתי את זה. גם לא עבדתי 13 שעות ביום שהבאתי את האספקה
ש. אם היה שבוע חופש חנוכה ושבוע לא היו לימודים בגלל שלג, איך עבדת 255 שעות באותו חודש?
ת. באותם הימים לא עבדתי 13 שעות
ש. לא עבדת בכלל
ת. הייתי פעמיים שם" (עמ' 10 שורות 11-27 לפרוטוקול ועמ' 11 שורות 1-19 שם).
התובע לא פירט את ההטבות הללו, שנוספו לשכר שקיבל ומעדותו ניכר זלזול בהם.
למעשה, מכלול הדברים מעיד על כך שהנתבעים התייחסו אל התובע כעובד בכיר במבנה העמותה ואף נתנו לו חופש פעולה רחב וכן שיקול דעת ועצמאות בביצוע תפקידו.
כן עולה, מהאמור לעיל, כי לתובע היה שכר של מנהל ולא של עובד רגיל ופשוט בעמותה וגם אם היו לתובע משימות יחודיות, הרי שהתרשמנו, באופן ברור, כי הסכום הגלובלי, ששולם לו, בהתאם לסיכום איתו ובהתאם להסכמתו, נועד להטיב עימו והתאים ליחסי האימון המיוחדים שנרקמו בין הצדדים ומכאן ש ניסיונו של התובע להציג את עצמו כעובד פשוט בשכר זעום, לא הרשימה אותנו והיא אף אינה מתקבלת על דעתנו, מקום שנסיבות המקרה, הראיות ועדותם המהימנה, בענין זה, של גב' הדר ושל הרב שם טוב, מלמדים על ההיפך.
כך ומכלל האמור עולה, כי הנתבעת הפעילה מטבח וכי התובע שימש כמנהל המטבח ולמעשה היה האחראי על המטבח ( ניהול המטבח וקניות מצרכים למטבח לצורך מילוי תפקידו) והיה הגורם המקצועי והבכיר במטבח - מסקנה זו מתחזקת מהשכר הגבוה, ששולם לו וגם מהתנאים הנלווים המשופרים והמיוחדים להם זכה, הן בכלל והן ביחס לעובדים האחרים במקום העבודה ולכן הרינו קובעים כי, בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה על התובע.
מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה כי התובע במהלך כל עשר שנות עבודתו לא דרש, ולו פעם אחת, תשלום בגין שעות נוספות ( עמ' 13 שורות 25-27 לפרוטוקול) וזאת למרות שהיה לו "קו פתוח" עם הרב שם טוב וגם עם גב' הדר, עובדה זו מלמדת אף היא על האופן בו הוא עצמו ראה את תפקידו ומחזקת את המסקנה, כי בזמן אמת הוא לא סבר כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל עליו ו/או כי הוא זכאי לתשלום בגין שעות נוספות.

למעלה מהצורך, ואך למען שלמות הדיון נוסיף, כי גם אם ניתן להגיע למסקנה המשפטית לפיה הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה חלות על התובע, אין בכל כדי לשנות מהמסקנה בדבר זכאותו לתשלום בגין שעות נוספות להן הוא טוען וזאת כפי שנבהיר להלן ;
תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 ( להלן: "חוק הגנת השכר") קובע בסעיף 26 ב(א) שלו כי " בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו...". בע"ע 47715-09-14 עוזי ריעני - אליאסי שיווק בע"מ, שי אליאסי, מיום 29.3.2017 סוכמה דעת הרוב שניתנה בע"ע 15546-05-11 שמעון בוסקילה - נתיבי מעיין אביב בע"מ מיום 24.02.2015 ולפיה:
"...והרציונל החברתי המונח ביסוד תיקון 24 - כי כאשר העובד עמד בנטל הראשוני של מתן גרסה עובדתית, והמעסיק לא ערך רישום כנדרש של שעות ההעסקה, הרי שכבר בנקודת זמן זו - הסמוכה לתחילת הדיון - עובר נטל השכנוע לכתפי המעסיק. נטל זה ימשיך לרבוץ עליו אם תמצאנה בתום הדיון כפות המאזניים מעויינות, ואזי מכוח היפוך נטלי השכנוע תוטל על המעסיק החבות לתשלום שעות נוספות.
עם זאת, יש להבהיר כי " אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גרסתו". עוד נקבע כי " על מנת ששאלת השעות הנוספות תהיה ' שנויה במחלוקת' נדרש כי תהיה גרסה עובדתית של העובד הנתמכת בעדות ( לרבות תצהיר) שתעמוד לפני בית הדין, וכי העובד יוכל להחקר עליה" (ראו: סעיף 48( ג) בפסק דין בוסקילה- לעיל).
בסעיף 10 בפסק הדין ריעני קבעה השופטת חני אופק-גנדלר : " לטעמינו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין- בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות - קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) - כפי שהרחבנו לעיל - הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע".
בענייננו, לא מצאנו כי התובע עמד בנטל הראשוני של מתן גרסה עובדתית ביחס לכל השעות הנוספות הנטענות על ידו; התובע טען, בסעיפים 7 ו- 49 לתביעתו, כי עבד במתכונת עבודה קבועה של 5 ימים בשבוע ופעם אחת בחודש עבד ביום שישי. כאשר ביום א' עבד מהשעה 08:00 עד השעה 19:00 , בימים ב' – ד' מהשעה 06:00 עד לשעה 19:00 וביום ה' מהשעה 06:00 עד לשעה 14:00 וביום שישי מהשעה 06:00 עד השעה 12:00 .
התובע לא חזר על האמור בתביעתו ומשום מה לא התייחס לעניין, משמעותי זה בתצהירו, מלבד הצהרה כללית בפתח התצהיר כי " כל העובדות שבכתב התביעה המתוקן ובבקשות שהוגשו לבית הדין נכונות לפי מיטב ידיעתי והכרתי", אלא שלטעמנו, מקום בו ענין לנו בטענה כל כך מהותית, לא ניתן שלא להקדיש לה מקום ברור בתצהיר. לכך נוסיף, כי במכתב הדרישה ששלח התובע לנתבעת ( נספח 7 לתצהירה של הגב' הדר) הוא טען לעבודה במתכונת שונה לזו שהציג בתביעתו, שכן במכתב הדרישה טען, כי עבד בפועל החל מ 06:00 ועד 19:00 ופעם בחודש ביום שישי משעה 06:00 עד 14:00 סה"כ 8 שעות נוספות ושכרו שולם בגין 186 שעות בלבד ( סעיף 4).
מעבר לכך שהתובע לא מסר גרסה מסודרת וברורה, בתצהירו, בעניין שעות עבודתו, הרי שלהתרשמותנו הוא הפריז מאוד בתיאור שעות והיקף עבודתו ו נטה לערבב בין סוגיות ומטלות שונות על מנת ליצור מצג של עומס בלתי סביר בעבודתו, כך למשל , בעוד שבכתב תביעתו המקורי, הוא טען , בסעיף 9, כי " בתקופת עבודתו של התובע תחת הנתבעת היה יוצא להפסקה בין השעות 14:00-16:00 (מידי פעם היה מקבל בשעות הללו סחורה ו/או פרודוקטים מהם היה מכין אוכל לצוות ההדרכה והתלמידים) במהלכם היה נח בחדר האוכל, למעט 4 חודשים שבהם הוקצה לו חדר מנוחה בתחומי מקום עבודתו..." בעדותו לפנינו הכחיש כי יצא להפסקות כלל וכך העיד:
ש. מתי ארוחת הצהריים הייתה מוגשת
ת. ב- 13:00
ש. מתי זה היה מסתיים ת. ויש כאלה שגם מגיעים ב- 12:30, או יוצאים לאיזה טיול או לומדים, אבל בשעה 14:00 בערך מסתיימת ארוחת הצהריים
ש. מה עשית כשהסתיימה ארוחת הצהריים ת. זה להחזיר חזרה את הכל, לנקות את הכלים, לסדר, ולהתארגן לארוחת ארבע
ש. כמה זמן לקח לך לארגן את ארוחת ארבע ת. בין שעה וחצי לשעתיים, תלוי בדברים, ויש גם כאלה של 3 שעות, אם הייתי עושה להם ספינג' או סופגניות ש. 3 שעות מאז שמסתיימת ארוחת הצהריים אתה מכין ארוחת ארבע
ת. כן
ש. אז מתי אתה מכין את ארוחת הערב ת. בין לבין הייתי מכין, בין לבין הייתי עושה את הכל. בין ארוחת ארבע לארוחת ערב הייתי מתעסק
ש. מתי מוגשת ארוחת הארבע
ת. בארבע ש. אז לא יכול להיות שייקח לך 3 שעות להכין את ארוחת הארבע מ 14:00 עד 17:00 ת. אמרתי לך שזה בין לבין, שאני מכין. גם ספקים מגיעים בין לבין
ש. להכין את ארוחת ארבע לקח לך 3 שעות ת. בין לבין הייתי מכין. מה את חושבת, בלי ציוד, בלי כלום, הכל בידיים עבדתי, לא חותך ירקות, לא מקלף תפוחי אדמה. אני הייתי מכין הכל, מקלף, חותך, הכל עם הידיים. כולל ארוחת ארבע
ש. כמה זמן לקח להכין את ארוחת ארבע?
ת. זה לוקח גם 3, 4 שעות. אני מכונה?
ש. אז ארוחת ארבע מוגשת ב- 18:00?
..." (עמ' 11 שורות 23-28 לפרוטוקול ועמ' 12 שורות 1-21 שם).
וכשנשאל ביחס לקרוואן שהוקצה לו למנוחה, הכחיש והעיד כך: "ש. נכון שאמרת לרב שאתה צריך חדר כי אתה ישן בצהריים בחדר אוכל ולא נעים לך שהם יראו אותך ת. אני ביקשתי חדר להתקלח, להתרענן ולהתכונן, וקיבלתי את החדר הזה, הקרוואן הזה ל- 4 חודשים שאפילו לא הייתי מספיק לנוח, כי כל הזמן או שהתלמידים היפר אקטיביים שלא אכלו ארוחת צהריים ואז היו באים והייתי צריך לצאת חזרה ולתת להם, או ספקים שהיו מגיעים לפעמים אחרי הצהריים, והקרוואן הזה היה יותר למקלחת, להתרענן ולצאת החוצה. זה היה 4 חודשים, קודם זה היה מחסן
ש. ולא נחת במהלך היום שם בכלל
ת. לא " (עמ' 17 שורות 2-11 לפרוטוקול).
מנגד, עדת הנתבעת, הגב'' הדר מסרה בתצהירה ביחס לימי ושעות עבודתו של התובע , בסעיפים 19.3-19.5, כי " בימי ראשון ובימי ההגעה לאחר חופשות התובע לא נדרש להכין ארוחת בוקר לתלמידים, ובחלק ניכר מתקופת עבודתו של התובע, הוא לא נדרש להכין ארוחת צהריים חמה בימי ראשון, אלא סנדוויצ'ים בלבד. לפיכך, בהתאם לדרישות התפקיד התובע לא נדרש להגיע לעבודתו בימי ראשון ( או לאחר חופשות) לפני השעה 12:00 ובאם עשה כן- זה היה בהתאם לבחירתו ושיקוליו. כמו כן, אף אם לעיתים התובע הגיע בימי ראשון בשעה 08:00, היה זה לזמן קצר בלבד, ואח"כ התובע היה פנוי לענייניו, והוא לא עבד ברצף עד לשעה 14:00, מאחר ולא היה בכך כל צורך, והוא לא נדרש לעשות כן" "אף טענת התובע בדבר שעות עבודתו בימים ב'- ד' אינה נכונה ומוגזמת. התובע נדרש להגיע לעבודה בשעה 06:30 לערך. עם סיום ארוחת הצהריים, לכל המאוחר בשעה 14:00 ועד להגשת ארוחת הערב, בשעה 18:00 התובע לא נדרש לעבוד, והיה פנוי לענייניו. לעיתים התובע העדיף, משיקוליו האישיים, לא לנסוע הביתה. הוא ביקש וקיבל מקום לנוח. לצורך כך אף הוקצה לתובע קרוואן, לשימושו. לעניין זה אבהיר, כי הקרוואן עמד לשימושו של התובע במשך כ- 4 שנים, בין השנים תשע"ב- תשע"ה, ולא לתקופה קצרה, כפי שטוען התובע" הגב' הדר הוסיפה בתצהירה וציינה כי "בימי חמישי התובע היה מסיים את עבודתו בשעה 14:00 לכל המאוחר. לפיכך בימי חמישי לא רק שהתובע לא עבד בשעות נוספות, אלא שהוא עבד לכל היותר 7.5 שעות. הגם שמדובר בהיקף הנמוך ממשרה מלאה, התובע לא טרח להפחית מחישוביו את כל ימי החמישי, בהם התובע, אף לגישתו עבד בהיקף הנמוך ממשרה ממלאה"
גרסתה הנ"ל של העדה היתה סדורה ו עקבית והותירה עלינו רושם מהימן וכן, כאשר התובע, נמנע מלהציג לה, במסגרת חקירתה הנגדית, שאלה ישירה , בנקודה מהותית זו ובחר להפנות אליה שאלה רק לגבי תחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה על יחסי הצדדים והסכמותיהם (עמ' 34 שורות 21-28 לפרוטוקול ועמ' 35 שורה 1 שם), עובדה שמצאנו שיש לזקוף לחובתו.
כן נציין כי על טיבם של היחסים שנקשרו בין הצדדים ומידת האימון שנרקמה ביניהם ניתן ללמוד, לא רק מעדותם של גב' הדר ושל הרב שם טוב אלא גם מעצם העובדה שהגב' הדר הלוותה לתובע, מכספה האישי, כדי שרכבו לא יעוקל. וכך העיד התובע כשנשאל בעניין זה: ש. וזה נכון שבאו לישיבה מעקלים ורצו לעקל לך את הרכב
ת. נכון
ש. ולמה לא עיקלו לך ת. חיה עזרה לי. בשביל העיקול ביקשו 4,000 ₪, היא הלוותה לי ואחר כך החזרתי לה את הכסף
ש. בשיקים אישיים שלה ת. כן, ואפילו בויזה שלה, והחזרתי עד האגורה האחרונה
ש. ואתה רוצה שחיה תשלם את התביעה שלך של 400,000 ₪
ת. אין לי תשובה. מה אני אעשה? אם מגיע לי, אם זה שלי..." (עמ' 17 שורות 26-28 לפרוטוקול ועמ' 18 שורות 1-4 שם).
לנוכח כל האמור לעיל ומשלא מסר התובע בתצהירו כל גרסה לגבי שעות העבודה ומתכונת העבודה לה הוא טען, כך שלא ברור כלל על איזה יסוד נתבעו 393,146 ₪ בגין רכיב זה כאשר נראה כי מדובר בהערכה שרירותית (אשר התעלמה לחלוטין גם מימי החופשה המרובים להם זכה התובע) , כאשר מנגד, מסרה הנתבעת, גרסה סדורה ומפורטת ומהימנה לגבי שעות העבודה שדרשה ממנו, תוך שניתן היה להבין, היטב, מעדותה של הגב' הדר כי הוא עבד, למעשה, על פי דרישות וצרכי הנתבעת כפי שפורטה לעיל והיות ושוכנעו כי בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, בשל היחסים הטובים והמכבדים ששררו בין הצדדים, לאורך השנים, בשל רצונה של הנתבעת ומנהליה, לגרום לתובע להרגיש טוב ולהיות מרוצה (עדותה של ה גב' הדר עמ' 40 שורות 9-10 לפרוטוקול) והואיל והשתכנענו, כי הנתבעת לא ניהלה רישום על שעות עבודתו של התובע מתוך שהאמינה כי חוק שעות עבודה ומנוחה, לא חל עליו, בשים לב לכל האמור לעיל, הרינו דוחים את תביעתו לגמול בגין עבודה בשעות נוספות.

משהגענו לכלל מסקנה, כי התובע אינו זכאי לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות מתייתר הצורך לדון בטענת הנתבעים לקיזוז ימי החופשה ששולמו לו ביתר, למרות שבנסיבותיו המיוחדות של תיק זה ומבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, שאינו דרוש, מצאנו לנכון לציין כי נראה שגם אם היה מצליח התובע להוכיח כי הוא זכאי לגמול שעות נוספות (גמול אותו תבע גם בקשר לימים הרבים מאוד ו/או שבועות ו/או חודשים בהם לא רק שלא עבד שעות נוספות אלא היה בחופשה - בין אם מלאה, כפי שטענה הנתבעת ובין אם חלקית), הרי, שספק רב אם בהתאם לפסיקה בעניין קיזוז פנימי בחודש העבודה ו/או בהתאם לשכל הישר ו/או להגינות הבסיסית ו לדוקטרינת תום הלב ה יה אפשרי ו/או נכון להגיע לתוצאה שהיתה כרוכה בדחיה מוחלטת של טענת הקיזוז, שהרי משמעותה של תוצאה שכזו, היתה משום התעלמות מוחלטת מהסכמות הצדדים ומהתנהלותם, לאורך השנים וכן מסוגיית תום לב שצריכה להתקיים בין עובד למעסיק ולא רק בין מעסיק לעובד .

6. האם זכאי התובע לפיצויי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה?
ב"כ התובע טען, כי
א. הנתבעים הפרו חובתם החוקית, ליתן בידי התובע, תוך 30 יום, לכל המאוחר, ממועד תחילת עבודתו, הודעה, בכתב, במסגרתה פורטו תנאי העסקתו.
ב. לא נמסרה לתובע הודעה על תנאי העסקתו ו/או הסכם העסקה על ידי הנתבעת, במהלך תקופת העסקתו וזאת בניגוד גמור לדרישתו של המחוקק.
ג. בפסיקה נקבע כי החובה למסור לעובד פירוט תנאי עבודתו הייתה קיימת אף טרם כניסתו לתוקף של החוק וזאת מכוח החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה.
ד. בשל כך יש לקבוע כי התובע זכאי לפיצוי בסכום של 15,000 ₪.

באת כח הנתבעים, מאידך טענה, כי יש לדחות את טענת התובע שכן א. ניתנה לו הודעה על תנאי עבודתו (הנתבעים הפנו לנספחים שצורפו לכתבי ההגנה ולתצהירים).
ב. התיקון לחוק הודעה לעובד נכנס לתוקף ב- 11.11.11 וחל על הודעות שיש למוסרן החל ממועד כניסת התיקון לתוקף, והתובע החל עבודתו בשנת 2005 , קרי - שנים רבות לפני שנכנס לתוקף חוק הודעה לעובד.

דיון והכרעה-
חוק הודעה לעובד ולמועמד (תנאי עבודה והליכי מיום וקבלה לעבודה) , תשס"ב- 2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") נכנס לתוקף ב- 21.03.2002, ואילו הסנקציה האזרחית של פיצויים ( סעיף 5 לחוק) הוספה לחוק החל מתאריך 11.12.11 ותחולתה על הודעות שהיה על המעסיק לתת מיום תחילתו של הסעיף ולא במעדים מוקדמים לו ( תיקון מס' 4 לחוק, התשע"א- 2011, ס"ח 2311, תשע"א 1029).
הנתבעים צירפו לכתב ההגנה מטעמם ולתצהיריהם הסכם עבודה ( נספח 2 לתצהירה של הגב' הדר) המתייחס לתקופה שמתאריך 25.08.06 ועד לתאריך 24.08.07, כאשר מעבר לכך לא צורף הסכם עבודה נוסף.
בהסכם פורטו: תיאור התפקיד ואחריות , חופשות, תחולת ההסכם, השכר , תקופת הודעה מוקדמת ויישוב סכסוכים.
הגב' הדר העידה כי היא זו אשר הכינה את ההסכם ( עמ' 30 שורות 10-11 לפרוטוקול), על גבי ההסכם לא מופיעה חתימת התובע, אלא חותמת וחתימת הנתבעת בלבד.
התובע הכחיש, בסעיף 8 לתצהירו, כי קיבל הסכם זה ו/או כי ראה אותו, אך "באותה הנשימה" הצהיר, בסעיף 9 לתצהירו , כי " בהסדרי השכר שלי מול הנתבעת לאורך שנות עבודתי, נקבע, כי אני זכאי לקבל תשלומי חופשה שנתית בימים בהם אין פעילות כלשהי בישיבה ובתיאום עם הנהלת הישיבה".
לא ברור לאלו הסדרי שכר התובע התכוון בסעיף 9 לתצהירו, אך נוכח הצהרתו זו לא שוכנענו בגרסתו כי מעולם לא נמסר לו הודעות ו/או הסכמים על תנאי העסקתו.
משכך, לאחר ששקלנו את מכלול הראיות והעדויות, ובשים לב למועד בו נכנסה הסנקציה האזרחית של פיצויים בגין הפרת החוק (12/2011) כך שאם היתה הפרה, הרי זו הפרה מינורית בהתייחס לתקופת העסקתו של התובע שהחלה בשנת 2005 כלומר ההפרה בעניין זה הינה יחסית מינורית ואין לה נפקות מעשית, שכן לא נטען, כי היו שינויים מהותיים בתנאי העסקתו בתקופה זו, החלטנו וזאת גם בשים לב לכך ששאלת הפיצוי וגובהו נתונה לשיקול דעת בית הדין, שאין זה המקרה המצדיק פסיקת פיצויים לפי סעיף 5 לחוק, ולכן הרינו דוחים את תביעת התובע גם ברכיב זה.

7. האם זכאי התובע לפיצויי בגין הפרת חוק הגנת השכר?
בא כח התובע טען, כי תלושי השכר, שקיבל מרשו, אינם משקפים את המציאות, שכן השעות הנוספות שעבד אינן מופיעות בתלוש , ולפיכך הוא זכאי לפיצוי בסכום של 20,000 ₪.
באת כח הנתבעים, מאידך טענה, כי
א. שכרו של התובע שולם על בסיס חודשי ולכן לא צויין שכרו לשעה.
ב. התובע אינו זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות ו/או במנוחה השבועית ולפיכך טענתו כי היה צריך לציין נתונים אלו בתלוש דינה להידחות.

דיון והכרעה-
משקבענו לעיל, כי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע והואיל ושוכנענו כי הנתבעת לא ניהלה פנקס שעות עבודה בעניינו בשל כך ובשל הסיכום שהיה בין הצדדים ושנהג לאורך שנים , ומשקבענו גם כי התובע לא הוכיח כי עבד את השעות הנוספות להן הוא עתר ובכך לא הוכיח כי רישומי הנתבעת בתלוש אינם תואמים את המציאות, הרינו דוחים את תביעתו לפיצויי גם ברכיב זה.
8. האם יש " להרים מסך ההתאגדות" ולחייב את חברי העמותה בחובותיה?
משדחינו את כל רכיבי תביעתו של התובע, כפי שפרטנו לעיל בהרחבה, מתייתר הצורך לדון בבקשת התובע להרמת מסך ההתאגדות וחיוב חברי העמותה, הנתבעים 2,4,5-6, בחובותיה.

9. לסיכום-
לנוכח כל האמור והמפורט לעיל, הרינו דוחים את תביעת התובע על כל רכיביה.

10. הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד-
בשים לב לתוצאה אליה הגענו, ובשים לב לסכום התביעה, ולבקשות המרובות שהוגשו מעת לעת לתיקון כתבי התביעה דבר שחייב את הנתבעים להגיב להן ולהגיש כתבי הגנה מתוקנים, הרינו מחייבים את התובע לשלם לנתבעים את הסכומים הבאים:
א. סכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט
ב. סכום של 18,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

11. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז ב שבט תשע"ט, (22 בינואר 2019), בהעדר הצדדים .

מר אדהם פלאח
נציג ציבור
(עובדים)

יעקבס אורית,
שופטת בכירה

מר אריה להב
נציג ציבור
(מעסיקים)


מעורבים
תובע: חן מרדכי
נתבע: מרכז תורני אלוני הבשן
שופט :
עורכי דין: