ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כהן בנימין תאור נגד מועצה מקומי :


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי תל – אביב יפו

בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים

עתמ002536/07

בש"א 30116/08

בפני:

שופט: רונן רות

תאריך:

06/02/2008

בעניין:

עיריית רמת השרון

ע"י ב"כ עו"ד

חייקין ושני דיחובסקי

המבקשת

נ ג ד

1. כהן בנימין תאורה בע"מ

2. א.א.כ.י. שירותי חשמל ואחזקה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

פרנקו

המשיבות

החלטה

עניינה של העתירה במכרז פומבי מס' 101/07 לביצוע עבודות חשמל שנתיות – אחזקה והתקנה שוטפים בתחום עיריית רמת השרון (להלן: "המכרז"), שהמבקשת פרסמה בחודש יוני 2007. במכרז היו 3 פרקים: פרק א' – עבודות אחזקה שופטת ושבר במתקני תאורת חוץ; פרק ב' – עבודות התקנה ושינויים במוסדות העירייה, ופרק ג' – עבודות התקנה חדשות במתקני תאורת חוץ.

ביום 17.7.07 החליטה המבקשת לבטל את המכרז.

המשיבות הגישו עתירה כנגד המבקשת, בה עתרו כי בית המשפט יצהיר כי אין תוקף להחלטה על ביטול המכרז, וכי בית המשפט יצהיר כי המשיבה 1 זכתה במכרז בפרקים ב' וג' שלו, וכי המשיבה 2 זכתה במכרז בפרק א' בו. המשיבות טענו כי החלטתה של הועדת המכרזים ניתנה בחוסר סמכות, וכן כי היא לקתה בחוסר סבירות קיצוני.

טענות הצדדים

המבקשת הגישה בקשה לסילוק העתירה על הסף, ממספר נימוקים.

ראשית, נטען כי העתירה הוגשה לאחר שחלפו המועדים לעשות כן. עוד נטען כי משיבות לא צירפו את הצעתן במכרז, ולכן הן לא יכולות לטעון כי הצעתן היא הטובה ביותר, ולא יכולות לקבל סעד של זכייה במכרז. עוד טענה המבקשת כי המשיבות מנועות מלהעלות את טענותיהן, הן משום שהערבות שמסרו הושבה להן, והן משום שהן ויתרו על האפשרות לטעון טענות כנגד המכרז.

המבקשת טענה כי יש לסלק את העתירה על הסף גם לאור הכלל של "מעשה עשוי", משום שהעירייה עומדת לפרסם מכרז חדש במתכונת שונה, עם יועצים אחרים. כן נטען כי אין עילה להתערב בשיקול הדעת המנהלי של הרשות, משום שהחלטת המבקשת היתה בתחום הסבירות.

המשיבות הגיבו לבקשה.

לטענתן, הבקשה לא נתמכה בתצהיר למרות שמצויינות בה עובדות. עוד נטען כי אין לקבל את טענת השיהוי, משום שהחלטת ועדת המכרזים לבטל את המכרז היא void, ולכן לא קיימת החלטה – והמועדים המניחים קיומה של "החלטה" – אינם רלוונטיים.

המשיבות טענו כי אי צירוף ההצעה על ידיהן אינו טעם לסילוק העתירה על הסף, מה עוד שחזקה על הוועדה שלו ההצעות לא היו עומדות בתנאי הסף, הועדה היתה פוסלת אותן והן לא היו מגיעות לרישום בפרוטוקול.

באשר להשבת הערבות, עולה מהתגובה כי המשיבה 2 לא קבלה את הערבות עד היום, והמשיבה 1 לא לקחה את הערבות – אלא הערבות נשלחה אליה בדואר.

המשיבות טוענות כי אין זה נכון שהן הסכימו לביטול המכרז, ולא ניתן לקבל טענה כזו בהעדר תצהיר מטעם המבקשת. באשר לטענת "מעשה עשוי", הרי עד להגשת העתירה לא יצאה המבקשת במכרז חדש, והיא עשתה כן בחוסר תום לב רק ביום 15.1.08, תוך קיום הליכים מהירים מאוד של המכרז, ותוך שינוי המצב הקיים. המשיבות טוענות כי ההחלטה לבטל את המכרז איננה ב"מיתחם הסבירות", ולכן מן הראוי לבטלה.

המבקשת השיבה לתגובת המשיבות.

דיון

אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה ולסלק את העתירה על הסף.

הטעם העיקרי למסקנה זו היא משום שאני סבורה כי המשיבות השתהו בהגשת העתירה.

תקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים התש"ס – 2000 קובעת:

"א. עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.

ב. לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע עליה, לפי המוקדם.."

בענייננו, התקבלה החלטת המבקשת לבטל את המכרז – היא ההחלטה נושא העתירה, ביום 17.7.07. מכתב לעותרת 1 המודיע על השבת הערבות ועל ההחלטה לבטל את המכרז נשלח ביום 23.7.07. ביום 25.9.07 הודיעה המבקשת על רצונה להתקשר עם קבלנים חדשים לביצוע העבודות נושא פרק א' למכרז לתקופה של חודשיים (עם אפשרות להארכה בחודש), עבודות שהעותרות הגישו הצעה לבצען.

העתירה הנוכחית הוגשה רק ביום 4.12.07 – כמעט 4 חודשים מיום קבלת ההחלטה.

המשיבות טוענות כי אין מקום להחיל את הוראת תקנה 3 הנ"ל, משום שלהחלטתה של ועדת המכרזים לבטל את המכרז – אין תוקף. לטענתן, ועדת המכרזים אינה רשאית להחליט לבטל את המכרז, אלא היא זכאית רק להמליץ על כך לראש העיר, אשר הוא זה שמוסמך לקבל את ההמלצה או לפסול אותה. לכן, ההחלטה של ועדת המכרזים איננה החלטה כדין של הרשות, זו החלטה "בטלה מעיקרא", ומשאין החלטה – גם המועדים הקבועים בתקנה 3 הנ"ל אינם רלוונטיים. הנחת היסוד של מנין הימים לענין השיהוי היא כי קיימת החלטה כדין של הרשות המוסמכת.

אני סבורה כי אין לקבל את טענותיהן של המשיבות, לאור תכליתה של תקנה 3 הנ"ל. ההחלכה הפסוקה קבעה כי "התכלית העומדת ביסודה של תקנה 3 הנ"ל היא להביא לזירוז ההליכים בעתירות מנהליות, במטרה להגיע להכרעה מהירה במחלוקת שנפלה בין הפרט לרשות המנהלית" (ר' ע"א 6365/99 אברהם בר אור נ. הוועדה המחוזית לכנון ובניה, פ"ד נ"ו(4) 38).

תכלית זו של זירוז ההליכים, קיימת הן כאשר מדובר בהחלטה שהעותרים טוענים טענות לגבי סבירותה, והן ביחס להחלטה שלטענת העותרים היא "בטלה מעיקרא", אולם בפועל יש לה משמעות אופרטיבית.

מבלי להתייחס לטענה לגופה במקרה הנוכחי, איו ספק שמדובר שההחלטה נושא העתירה היא החלטה שהמבקשת פעלה מכוחה, והתייחסה אליה כאל החלטה תקפה. כך, לאחר קבלת ההחלטה – לא נמשכו הליכי המכרז, המבקשת הודיעה על רצונה להתקשר עם קבלנים חדשים לביצוע העבודות נושא פרק א' למכרז לתקופה של חודשיים, וכאמור, המבקשת אף פרסמה לאחרונה מכרז חדש לביצוע חלק מהעבודות נושא המכרז הקודם.

בנסיבות אלה, האינטרס שעליו באה תקנה 3 הנ"ל להגן – הכרעה מהירה במחלוקת בין המשיבות לבין הרשות, חל גם בענייננו, וזאת חרף העובדה שבמקרה דנן המשיבות טוענות כי להחלטה אותה הן מבקשות לתקוף אין כל תוקף. עד לדיון בעתירה נהגה הרשות המבקשת בהתאם להחלטה, מתוך הנחה כי להחלטה יש תוקף, ולכן גם לו היתה טענת המשיבות נכונה, היה אינטרס ציבורי מובהק כי המחלוקת ביחס להחלטה ולתוקפה תתברר בהקדם האפשרי, ותבוא להכרעה מהירה.

העובדה שהעתירה הוגשה בשיהוי ניכר, עולה מהעתירה עצמה.

המשיבות הן שציינו בעתירה את מועד ההחלטה לביטול המכרז. המועד בו ניתנה ההודעה על ביטול המכרז עולה מנספח ד' לעתירה. בסעיף 18 לעתירה טוענות העותרות כי בחודש אוקטובר 2007, היו בידיהן הפרוטוקולים של ועדת המכרזים. המשיבות טענו בעתירה (בס' 20 בה), כי ביום 25.9.07 פרסמה המבקשת פניה לקבלת הצעות מחיר לתחזוקת תאורת רחוב שוטפת, פניה שאליה נענו כאמור גם המשיבות (ר' ס' 20 לעתירה ונספחים ז'-ט' בה).

לכן, אין מקום לקבל את טענתן של המשיבות בתשובתן, לפיה המבקשת לא פרטה מתי פורסמה ההחלטה על ביטול המכרז, ולכן היא לא הוכיחה כי ההחלטה על ביטול המכרז פורסמה כדין. זאת, משום שמהעתירה עצמה עולה כי חלף פרק זמן של למעלה מ-45 יום מהמועד בו העותרות – המשיבות – קבלו הודעה על החלטתה של המבקשת.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשת המבקשת ולסלק את העתירה על הסף.

אוסיף ואומר כי מקובלת עלי גם הטענה לפיה המשיבה 1 מנועה מלהגיש את העתירה משום שהיא קבלה לידיה את הערבות. יוער כי המשיבה 1 אינה חולקת על כך כי הערבות הושבה לה, אלא שלטענתה היא לא "נטלה" את הערבות, אלא שזו נשלחה אליה ולא היתה לה ברירה אלא לקבלה.

אינני מקבלת את הטענה. בפסה"ד ע"א 7699/00 טמג"ש חברה לניהול ופיתוח פרוייקטים בע"מ ואח' נ. רשות הניקוז קישון ואח', קבעה כב' השופטת שטרסברג כהן כי "בהחזרת הערבות לעצמו, יש משום מצג של ויתור על הזכות לזכות במכרז".

מבחינה זו, אין גם השלכה לעובדה כי הרשות היתה זו שיזמה את החזרת הערבות – ואין הבדל בין מצב זה לבין מצב בו המשתתף עצמו נוטל את הערבות מרצון (ר' עת"מ (ת"א) 2144/04 דגון בתי ממגורות לישראל בע"מ נ. רשות הנמלים). לו היתה המשיבה 1 מעוניינת, היא יכלה להשיב את הערבות למבקשת, תוך הודעה לפיה היא עומדת על כך שהיא זכתה במכרז.

באשר לעבודות נושא פרק א' של המכרז (בהן היתה המשיבה 2 אמורה לזכות, לטענת העותרות), הרי המשיבות מנועות מלהגיש את העתירה, משום שהן נטלו חלק בהליך הגשת ההצעות לצורך התקשרות לביצוע חלק מהעבודות נשוא חלק א' של המכרז, כפי שעולה מס' 20 לעתירה.

העובדה שהמשיבות הגישו הצעה לביצוע העבודות הנ"ל, והגישו את העתירה רק לאחר שלא זכו בביצוע העבודות הנ"ל עד לפרסום המכרז החדש, מעלה כי הן השלימו עם ההחלטה – לפחות ככל שהיא נוגעת לפרק א' של המכרז, באופן המונע מהן להגיש את העתירה הנוכחית ביחס לעבודות אלה.

מכל הטעמים שלעיל, אני מורה על מחיקת העתירה.

המשיבות – העותרות ישאו בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 7,500 ש"ח + מע"מ.

ניתנה היום 6.2.08 במעמד ב"כ הצדדים.

רות רונן, שופטת