ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יובל שיפריס נגד חברת בוני התיכון פרויקטים למגורים בע"מ :

לפני כבוד השופטת שלומית בן יצחק

התובעים:

1.יובל שיפריס
2.גד שיפריס

נגד

הנתבעת:

חברת בוני התיכון פרויקטים למגורים בע"מ

פסק דין

לפני תביעת התובעים, בן ואביו, שעניינה דירה שרכש התובע 1, הבן (להלן – התובע) מהנתבעת.

רקע, טענות הצדדים וההליך שהתנהל לפני טענות התביעה
אציין כבר כעת, כי נוכח העובדה כי החוזה נחתם עם התובע 1 בלבד, לא ברור מדוע צורף האב כתובע נוסף, ובהחלט התקבל הרושם כי הצירוף האמור מקורו ברצון הבן והאב גם יחד כי האחרון יוכל לייצג התובע במסגרת ההליך. יוער, כי האב העיד מטעמו של הבן בדיון ממושכות.

לתביעה שני ראשים: עיכוב במסירת הדירה וסעיפים "בהסכם שינויים" שכונו על ידי התובע "גזל".

לטענת התובע, בתמצית, לא נמסרה הדירה לחזקתו במועד מסירת הדירה החוזי – 30.6.2017 – אלא רק ביום 19.10.2017. אכן, הכיר התובע בכך, שבוצעו שינויים בדירה בהתאם להסכם מאוחר יותר בין הצדדים, אך אין כל קשר בינם לבין מועד המסירה בפועל והסיבה לעיכוב היא איחור בקבלת טופס 4.

עוד נטען, כי חתימת התובע על טופס השינויים נעשתה תחת אילוץ ועקב הפרת הנתבעת לבצע השינויים בעצמה ולא על ידי גורם חיצוני. עוד נטען כי התובע חויב –שלא בצדק - עבור אביזרי "קצה", התקני אינסטלציה ונקודות חשמל, תוך תמחור העבודות והחלקים ביתר ובניגוד למחירונים מקובלים.

טענות ההגנה
לגרסת ההגנה, הסכים התובע לשינוי המועד החוזי, ומשכך, לא חל עיכוב במועד המסירה. המדובר בשינויים נרחבים. עוד נטען, כי חלק מהעיכוב חל בשל מחדל חברת החשמל, שאינו באחריות הנתבעת. עוד נטען, כי תמחור העבודות והשינויים נעשה בהתאם לתנאי חוזה המכר.

הדיון
במהלך הדיון שהתקיים בתיק ביום 16.1.2018 נשמעו הצדדים ממושכות. הצעה לסיום המחלוקת בדרך של פשרה – נדחתה על ידי התובע, וזו זכותו כמובן. משכך, יש להכריע בתיק על פי הדין ולאור הראיות שהונחו לפני בית המשפט במסגרת כתבי הטענות והדיון שהתנהל בתיק .

דיון והכרעה
דין התביעה להידחות. על פי הוראות סעיף 15(ב) ל תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976, ינומק פסק דיני בצורה תמציתית ויכיל התייחסות אך לראיות ולטענות המצדיקות הכרעה (ראו: רת"ק (ת"א) 62169-08-18 אליהו נ' אריק שלו, משרד עורכי דין, פסקה 6 (5.9.2018)). להלן יפורטו הטעמים אשר הביאוני לכלל המסקנה שלעיל.

מועד המסירה
אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע למועד המסירה החוזי ומועד המסירה בפועל. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, מצאתי כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי יש לפצותו בגין רכיב זה.

חוק המכר (דירות), התשל"ג – 1973 (להלן – "החוק") הוא חוק קוגנטי, שעל הוראותיו אין להתנות. עם זאת, הכירה הפסיקה בהתכנות מצב בו יסכימו הצדדים לשינוי מועד המסירה, בשלב מאוחר לחוזה המכר ככל "שהסכמה מאוחרת זו לא נבעה מיוזמה חד צדדית של הקבלן שלא הותירה בידי רוכש הדירה כל ברירה" ואינה בבחינת תניית פטור – אסורה – שהסוותה כהסכמה (רע"א 6605/15 שמש נ' ספייס בניה ויזמות בע"מ, פסקאות 27-28 (21.2.2016)). אשר על כן, יכולים הצדדים להסכים על דחיית מועד המסירה החוזי עקב שינויים שנתבקשו על ידי הקונים, ובלבד ששינויים אלה אכן מצדיקים דחייה כאמור (ראו: רת"ק (ת"א) 45790-08-18 נתנאל גרופ בע"מ נ' מנצור (10.10.2018); ת"ק 27656-01-18 (תביעות קטנות ת"א) סובוביץ נ' דניה סיבוס (7.8.2018)).

במקרה דנן, ביום 12.11.2015 מעבר למועד המסירה החוזי גובשו הסכמות בין הצדדים על כך שמועד המסירה ידחה ב-90 יום לשם עריכת שינויים שפורטו בנספח ה-9 לכתב התביעה (ראו סעיף 3.1 לחוזה השינויים; נספח ה-4 לכתב התביעה).

לא השתכנעתי, כטענת התובע, כי מדובר בפרק זמן רב שלא נדרש הלכה למעשה לשם ביצוע אותם שינויים. נטל ההוכחה הוא על התובע. לא הובאה חוות דעת או הערכה מקצועית מספקת לפיה כמות השינויים המבוקשת, כמו גם טיבם, אינם מצדיקים הארכת התקופה למשך 90 יום. עיינתי ברשימה זו, רחבה למדי, המפרטת שינויים מסוגים שונים, לרבות חשמל, אינסטלציה ומיזוג, במקומות שונים ורבים ברחבי הדירה. הרושם המתקבל הוא כי מדובר בעבודות בהיקף נרחב למדי, המצריך הערכות הנתבעת לשם ביצוען, ובעיקר כאשר מדובר בפרוייקט בניה רב-משתתפים, הדורש הערכות מורכבת ומוגברת אף יותר.

יש לציין, כי התובע הביע הסתייגות, וחתם תחת מחאה על טופס השינויים. זאת, הן בנוגע לעלות התיקונים, הן בנוגע למשך התקופה.

באשר למשך התקופה, ציין התובע, כי הוא חותם תחת מחאה, שכן "מתוה הורדת השינויים לביצוע בחתימה אינו מופיע בהסכם הראשי". אין לקבל טענה זו. ראשית, ועל אף שכתב התביעה עמוס נספחים, בחר התובע שלא לצרף את הסכם המכר במלואו. זה צורף לכתב ההגנה. עיינתי בו. עניין השינויים מוסדר בסעיף 12 להסכם, שכותרתו שינויים ותוספות. סעיף 12.5 מציין כי הזמנת שינויים ותוספות עשויה לדחות את מועד המסירה לתקופה הנובעת מביצועם. בניגוד לטענת האב, לא מצאתי כי נקבע בהסכם המקורי ("החוזה הראשי" כפי שנקרא על ידו) כי משך השינויים לא יעלה על 60 יום. סעיפים 6.3 ו-12.5 שאוזכרו על ידי האב מציינים כי מועד השינויים יחול "בנוסף" לתקופת 60 הימים הקבועה בחוזה בסעיף 5.1 (שהיא תקופת החסד, בהתאם להוראות החוק) ולפיה: "איחור במסירה, לא יהווה הפרה".

אכן, לכאורה, מדובר בפערי כוחות מובנים בין הצדדים – אנשים פרטיים אל מול חברה מבוססת – אך התרשמתי כי התובע ואביו בקיאים בפרטי החוזה, בהליכי הבניה ויודעים לעמוד על זכויותיהם ועמדתם. לפיכך, לא מצאתי כי פער מובנה זה התקיים הלכה למעשה בין הצדדים.

מועד המסירה החוזי היה 30.6.2017. בפועל נמסרה הדירה ביום 19.10.2017, פחות מארבעה חודשים לאחר מכן. בהנתן הוראות סעיף 5.1 לחוזה המכר ו5א(א) לחוק בנוגע לתקופת החסד בת 60 הימים, ולנוכח הסכמת הצדדים על עריכת השינויים – מסקנתי היא כי הנתבעת עמדה במחויבו יותיה כלפי התובע, ומסרה הדירה במסגרת הזמן עליה הסכימו הצדדים. אציין, כי למעשה לא נוצלה תקופת השינויים במלואה. איני זוקפת הדבר לחובתה של הנתבעת, ככל שיטען שיש בדבר על מנת להצביע כי לא נדרשה תקופת השינויים במלואה (וראו, בהקשר זה, האמור בפסקה 15 בעניין סובוביץ).

עוד אציין, בבחינת למעלה מן הצורך, נוכח מסקנתי שלעיל, כי בחוזה המכר הסכימו הצדדים לכך שעיכוב בביצוע עבודות חשמל עשוי לעכב מועד המסירה (ראו סעיף 6.1 לחוזה; הוראות סעיף 5א(ג) לחוק).

לסיכום חלק זה: גובשו הסכמות בין הצדדים בנוגע לדחיית מועד המסירה בשל הצורך בביצוע תיקונים לבקשת התובע. לא הוכח כי היקף התיקונים לא הצדיק את משך הארכה הנדרשת, וזאת על אף שנתתי דעתי לטענות התובע כי הסכמתו היתה תחת מחאה ולטענותיו (אף שלא הוכחו כנדרש) כי חל עיכוב במסירה גם אצל דיירים שלא בוצעו שינויים בדירותיהם.

טענות התובע בנוגע להפרת חובת הנתבעת על פי תיקון 6 לחוק סעיף 3(ב) לתיקון קובע כי יחול רק לבניין ששלב ביצוע יסודותיו טרם הסתיים. טענת הנתבעת כי שלב זה הסתיים בחודש מרץ 2015, טרם רכישת הדירה על ידי התובע ביולי 2015 – לא נסתרה (ואעיר, כי נתתי דעתי לאמור בסעיף 2.1.2 ולנספח ה-7 לכתב התביעה בנוגע לכך ש"טרם בוצע שלד")

עלות התיקונים
יתר טענות התובע, בנוגע לעלות התיקונים בניגוד לתקן, לא הוכחו דיין. חישוביו בנוגע למחיר הראוי לא הוכחו כלל ועיקר, וכאמור לעיל, חתם התובע על טופס שינויים, הכולל תמחור הפרטים שתיקונם נדרש. בחוזה המקורי הוסכם בין הצדדים כי המחירון הרלבנטי לצורך ביצוע שינויים לבקשת הקונה, יהא על פי מחירון החברה (סעיף 12.2 להסכם). לא הוכח כי מחירים אלו, הכוללים גם אחריות למוצר (ראו, למשל, האמור בסעיף 17 לכתב ההגנה) אינם עומדים בתקן או בתקנת השוק , וכאמור – אלה הוסכמו על ידי התובע . הצדק עם הנתבעת בכל הנוגע לכך שמדובר בתנאים שהוסכמו מראש על ידי הצדדים וכי לא ניתן לאכפה לבצע שינויים מעבר למוסכם שלא על פי תנאיה היא. לעמדתי, אפשרות לגיבוש הבנות בין הצדדים בנודע לתיקונים שאינם כלולים במחיר הראשוני, הוא דבר רצוי, וקביעה שאינה תואמת האמור עשויה לפגוע ביכולת הקונים לתאם עם הקבלן עריכת שינויים דרושים, אף כי לא נכללו בחוזה המכר המקורי.

סוף דבר
משכך, דין התביעה להדחות. במכלול נסיבות העניין – ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב וזאת תוך 15 יום מהיום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ט, 20 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יובל שיפריס
נתבע: חברת בוני התיכון פרויקטים למגורים בע"מ
שופט :
עורכי דין: