ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איתי נזריאן נגד רות ממיסטבלוב :

בפני כבוד ה שופטת אדנקו סבחת-חיימוביץ

התובע
איתי נזריאן

נגד

הנתבעים
1.רות ממיסטבלוב
2.שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה כספית בסכום של 18,000 ₪ בגין נזקי רכוש ( פח).
בין הצדדים מחלוקת ביחס לאחריות לתאונת דרכים מיום 25/3/2018 בין ר כב התובע לרכב הנתבעת 1.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התאונה התרחשה בצומת ב עת שרכב התובע הוסע ישר בנתיבו ורכב הנתבעת 1 פנה שמאלה.

דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ו ראיותיהם, עיינתי במוצג שהוגש לי ושמעתי את העדויות, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

התובע בכתב תביעתו טע ן, כי הסיע את רכבו בנתיב נסיעה ישר, ובערך 50 מטרים לפני צומת בילו הבחין ברכב הנתבעת 1 כשהוא פונה שמאלה, הוא ניסה לבלום את רכבו ללא הצלחה ופגע עם חזית רכבו בדלת האחורית ימנית של רכב הנתבעת 1.
בטופס ההודעה לחברה המבטחת מסר התובע, כי רכב הנתבעת 1 פנה שמאלה "לפתע".

בעדותו בפניי שב על האמור בכתב התביעה, והוסיף כי הנתבעת 1 "היתה מהוססת, נראה שהיא מנסה להיכנס כן נכנסת לא נכנסת ואני הייתי בבלימה לא יכולתי לעצור" (עמ' 1 ש' 19-20). גרסה זו אינה מתיישבת עם הדיווח לחברה המבטחת, כי הנתבעת 1 פנתה שמאלה באופן מפתיע. אף שבטופס ההודעה ובעדותו הראשית מסר שהבחין ברכב הנתבעת 1 ממרחק של 50 מטרים, הרי שבהמשך טען שהבחין ברכב הנתבעת 1 במרחק של 30 מטרים בלבד . לדבריו הוא נסע במהירות של 40 קמ"ש.
בנסיבות אלה, מאצתי שגרסתו של התובע לא הייתה עקבית ועל כן לא נתתי בה אמון .

מר רומן גרינצ'נקו, עד מטעם התובע מסר, כי התובע נסע במהירות של 50 קמ"ש לערך והבחי נו ברכב הנתבעת 1 כשהוא פונה שמאלה. העד הניח, כי הנתבעת 1 הבחינה ברכב התובע שהתקרב אל הצומת , ותאפשר להם לעבור, אך הנתבעת 1 ניסתה לעבור במהירות ללא הצלחה.
בגרסה זו יש לטעמי לתמוך בגרסת הנתבעת 1, כי עת שפנתה לא יכלה להבחין ברכב התובע, וכי רכב התובע פגע ברכבה לקראת סיום פנייתה בצומת.

הנתבעת 1 בכתב ההגנה טענה , כי חצתה את הצומת עם רכבה ובטרם סיימה לעשות כן הגיע רכב התובע במהירות ופגע בחלק האחורי של רכבה. לדבריה, לא יכלה לראות את רכבו של התובע. בעדותה בפנ יי, הוסיפה כי פנתה שמאלה לאחר שווידאה שהדרך פנויה ואז חשה במכה בצד הרכב.

מהתמונה שהוגשה, ת/1, ניתן לראות כי הפגיעה ברכבה של הנתבעת 1 הוא מדלת ימין אחורית לכיוון הגלגל האחורי. בשים לב, למיקום הנזק ברכבה של הנתבעת 1 והעובדה שהתובע פגע בחלק זה עם חזית רכבו, אני מקבלת את גרסת הנתבעת 1, כי התאונה מתרחשת לאחר שחצתה את הצומת ובטרם השלימה את חצייתו ולא היה באפשרותה ל ראות את הגעת רכב התובע ולמנוע את התאונה.

מהסברי התובע והעד מטעמו ניתן להבין, כי אלה הבחינו ברכב הנתבעת 1 מבעוד מועד, כך שהיה בידי התובע למנוע את התאונה. אין בידי לקבל גרסת התובע, בשים לב לפערים בין האמור בטופס ההודעה, כתב התביעה , עדותו ועדות העד מטעמו בפניי לגבי אופן התנהגותה של הנתבעת 1 וה אפשרות של התובע למנוע את התאונה.

העובדה שלתובע זכות קדימה בדרך אין בה לבטל את חובתו לוודא שהצומת פנוי, להמתין עד שיתפנה, או במילים פשוטות - זכות קדימה לא "לוקחים" אלא "נותנים".
הלכה פסוקה היא, כי זכות קדימה אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית, ואין להשתמש בזכות זו "בעיניים עצומות", אלא על הנהג – גם כאשר יש לו זכות קדימה, להיות ער לנעשה בכביש (ראו ע"א 553/73, אליהו נ' חנחן ואח' (1.5.73)

וכך נקבע גם בע"א 196/75 נסים לוזדה נ' גילרמו מטיבג ((29.6.79) עמוד 435):
"אני סבורה כי חלה ההלכה שהובאה בע"א 267/58, מספרו של שווארץ על שפיטת תאונות דרכים כדלקמן (בעמוד 1255):
"העובדה שאדם הוא בעל זכות קדימה בצומת, גורם חשוב מאד הוא לשם קביעה, אם הוא נהג במידה דרושה של זהירות. מי שבידו הזכות העליונה זכאי שתינתן לו זכות-קדימה, עד שיתגלה היפוכו של דבר... אף-על-פי שניתנה לאדם זכות-קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי-רכב אחרים. איך הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות-קדימה, אחרי שגילה, כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה... הנהג שהוא בעל זכות-יתר אינו מוצדקת בהתקדמו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר כי עקב כך תיגרם התנגשות"".

קיבלתי גרסת הנתבעת 1, כי בעת פנייתה בצומת לא הבחינה ברכב התובע, התובע הבחין ברכב הנתבעת 1 מבעוד מועד, היא כמעט השלימה את הפניה בעת קרות התאונה ועל כן לא קיבלתי גרסת התובע, כי זו נכנסה לצומת באופן מפתיע שלא אפשר לו למנוע את התאונה.
בנסיבות אלה, האחריות לקרות התאונה מוטלת על התובע ולא מצאתי להטיל על הנתבעת 1 אשם תורם המקים עילת תביעה עצמאית לתובע בגינה הוא זכאי לפיצוי .

לנוכח כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת 1 בסך של 300 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ט, 20 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איתי נזריאן
נתבע: רות ממיסטבלוב
שופט :
עורכי דין: