ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסף בן עטיה נגד שקד גלעד :

בפני כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובע

אסף בן עטיה

נגד

נתבע
שקד גלעד

החלטה

לפניי בקשת התובע, אסף בן עטיה (להלן: " המבקש") להשתק פלוגתא כנגד הנתבע, שקד גלעד (להלן: " המשיב").

התובענה דנן עניינה תביעה כספית שהגיש המבקש כנגד המשיב, בגין ציוד שרכש, לכאורה, המשיב מהמבקש, כמפורט בטבלאות שבסעיפים 8-10 לכתב התביעה (להלן: "הציוד").
כתב הגנתו של המשיב התבסס בין היתר על הטענה, כי אף אם חייב כספים בגין הציוד כאמור, הרי שחב אותם לשותפות, בה היה שותף המבקש, שכן הציוד נרכש מכספי השותפות ולפיכך שייך לה.
במסגרת הבקשה דנן, עותר המבקש להורות על קיום השתק פלוגתא כנגד המשיב , לפיו, הפלוגתא העוסקת בציוד המפורט בסעיף 8 לכתב תביעתו של המבקש, כבר נדונה במסגרת ת"א 17033-12-14, אשר נדון בפני כבוד השופטת מיכל וולפסון (להלן: " תיק פוזות"), וניתנה לגביה הכרעה, לפיה הציוד המפורט בסעיף 8 כאמור אינו שייך לשותפות (להלן: "הבקשה").
יצוין, כי התביעה בתיק פוזות הוגשה 12/2014 ונוהלה במקביל לתיק זה, כאשר פסק הדין בתיק פוזות ניתן ביום 25.04.18, זאת לאחר שהוגשו כתבי טענות ותצהירי עדות ראשית בתיק דנן , ו כן לאחר שנוהלו שני קדמי משפט בתאריכים 18.09.17 ו- 05.02.18. לעובדה זו יש רלוונטיות רבה כפי שיפורט להלן.
לפני שאדון בבקשה לגופה, אבקש להתעכב על הערה שנרשמה בפתח תגובתו של המשיב לבקשה.
בתאריך 13.10.18, ניתנה החלטת הח"מ , בזו הלשון: "לתגובת הצד שכנגד עד ליום 04.11.18. המזכירות תקבע ת.פ. ליום 05.11.18 וכן תשלח ההחלטה לצדדים."
בפתח תגובתו של המשיב לבקשה, צוין, כדלקמן: "...ההסקה הלוגית הפשוטה מהחלטת בית המשפט מיום 13/10/2018 כי קיימת החלטה בסוגיה זו שרק ממתינה להשלמת התגובה כדי שמזכירות בית המשפט בית המשפט תשלח אותה לצדדים, דהיינו, אי אפשר להתעלם מההרגשה שבית המשפט אולי לא פתוח לשכנוע וכבר אמר גומר בסוגיה זו. למרות זאת ולמען ההגינות יגיב המשיב וישטח טענותיו בפני בית המשפט כדי שלכל הפחות יהיה בסיס למיצוי זכויותיו."
בהמשך לדברים אשר הובאו לעיל, לא ברור לח"מ מניין הסיק ב"כ המשיב כי נתנה כבר החלטה הדנה בבקשה זו ומכריעה בה, וזו רק ממתינה בצד, עד אשר יגיש המשיב תגובתו, אשר לא תהא לה משמעות עבור בית המשפט. כל שביקשה הח"מ במסגרת החלטתה מיום 13.10.18, היה כי המזכירות תעביר את אותה ההחלטה, היינו, ההחלטה מיום 13.10.18 לצדדים ולא כל החלטה אחרת. החלטת בית המשפט במסגרת מסמך זה, המכריעה בבקשה להשתק פלוגתא, ניתנה ונחתמה לאחר שהתקבלה תגובת המשיב וכן תשובת המבקש לתגובה ולא בשום שלב קודם לכן .
לגופם של דברים טען המשיב בתגובתו לבקשה , כי אין להחיל הכלל של השתק פלוגתא בענייננו, מהטעמים הבאים: הציוד המפורט בסעיף 8 לכתב תביעתו של המבקש כלל לא נדון ב אופן ספציפי בהליך הקודם, אלא נדונו באופן כללי טענות מרמה שהועלו כנגד המבקש; המבקש כלל לא מפנה לפרק או פסקה בפסק הדין בתיק פוזות, בו הוכרעה הפלוגתא כאמור; טענת המבקש כי המומחה מטעם בית המשפט בתיק פוזות, קבע קביעות בנוגע לציוד המפורט בסעיף 8 לכתב התביעה בתיק דנן, לא גובתה באסמכתאות; מעיון בחוות דעת המומחה בתיק פוזות, ניתן להסיק דווקא, כי אין לייחס את הציוד הנטען למב קש, ובכל מקרה לא נקבע כל ממצא פוזיטיבי בעניין הציוד הנטען; השתק פלוגתא חל רק על הצדדים בתיק פוזות ועל חליפיהם, ובמקרה דנן, המשיב לא היה צד בתיק פוזות וכן אינו חליף של אחד הצדדים בתיק פוזות.
המבקש, בתשובתו לתגובת המשיב, חזר על טענותיו וכן ציין, כי מסקנת חוות הדעת בתיק פוזות הינה כי הציוד אינו שייך לשותפות, ומסקנה זו אומצה במלואה על ידי בית המשפט בפסק הדין בתיק פוזות. כן אומצה עמדת המומחה בחוות דעתו, כי העובדה שלא נמצאה ראיה המעידה כי הציוד המדובר נרכש מכספו של המבקש, אינה מעלה ואינה מורידה ממסקנות חוות הדעת.
מעיון בכתבי הטענות בתיק פוזות, עולה כי התביעה הראשית שם, הוגשה על ידי המבקש (בתיק דנן) כנגד שותפו לשעבר- יוגב שוורץ (להלן: " השותף"), בגין טענה לחובות והתחייבויות במסגרת של הסכם פירוק שיתוף מיום 01.09.14 , שלטענת המבקש לא כובדו על ידי השותף. השותף הגיש תביעה שכנגד, במסגרתה עתר לביטול הסכם פירוק השותפות בטענה למרמה על ידי המבקש, וניהול השותפות על ידו לטובתו האישית, תוך פגיעה בשותפות. כן עתר להחזרת כספים שניטלו לטענתו על ידי המבקש מהשותפות שלא כדין, וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש. במסגרת הטענה למרמה, טען השותף, בין היתר, כי בין השנים 2012-2014 ביצע המבקש עסקאות, בהן רכש ציוד לשימוש עצמי מכספי השותפות בהיקף של 632,676 ₪ . השותף צרף לתמיכה בטענותיו חוות דעת חשבונאית. אותה חוות דעת הסתמכה על חשבוניות שהונפקו על ידי השותפות, בגינם לא התקבלו כספים.
מי שייצג את השותף בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד בתיק פוזות, הינו מי שמייצג את המשיב בתיק דנן.
במסגרת הגנתו של המבקש בתביעה שכנגד בתיק פוזות , טען כי התשלום בגין רכישות הציוד כלל לא בוצע מכספי השותפות, אלא מחשבונו האישי, אך מאחר והנהלת החשבונות של השותפות ועסקיו הפרטיים נוהלו במשותף, רכישת הציוד נרשמה בספרי השותפות, ולצורך איפוס הרכישה הוציא המבקש חשבוני ות של מכירת הציוד, כפעולה חשבונאית בלבד.
בהמשך לאמור לעיל, מינה בית המשפט בתיק פוזות, את המומחה- שרון זאורבך - כמומחה מטעם בית המשפט, לצורך עריכת חוות דעת כלכלית לבדיקת טענות השותף באשר למרמה במסגרת השותפות (להלן: " חוות דעת מומחה בית משפט").
כעולה מחוות הדעת, מסקנותיו של המומחה היו, כדלקמן:
"על כן נראה כי לא נמצאו ראיות שרכישות הציוד המדוברות אכן שולמו מחשבון העסק." (סעיף 29 לחוות הדעת). (הדגשות שלי- הח"מ).
"ביחס להוכחת התשלום מצדו של מר בן עטיה נאמר, כי על אף ניסיונותיו להוכיח כי רכישת הציוד נעשתה ממקורותיו העצמיים לא קיבלנו ראיה לכך, כלומר, לא התקבלה ראיה אשר מעידה על כך כי על הציוד המדובר שולם מכספו של מר בן עטיה ." (סעיף 30 לחוות הדעת).
"גם חוות דעת המומחה מטעמו של מר בן עטיה כללה אוסף של תנועות אשר ההתאמה היחידה ביניהן לבין רשימוני היבוא הינה בסכום כולל דומה, כאשר הרכישות יכלו לשמש לכל דבר אחר." (סעיף 31 לחוות הדעת). (הדגשות שלי- הח"מ).
"חרף האמור, חוסר יכולתו של מר בן עטיה, להוכיח את טענותיו, לא משנה את מסקנתנו כי לא נמצאו ראיות המוכיחות הוצאת כספים מהשותפות שלא כדין." (סעיף 32 לחוות הדעת). (הדגשות שלי- הח"מ).
ביום 25.04.18 ניתן פסק דינה של כבוד השופטת מיכל וולפסון בתיק פוזות, הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד. אתמקד לצורך הכרעתי זו, בקביעותיה באשר לתביעה שכנגד, שכן, היא זו העוסקת בפלוגתא נשוא הבקשה דנן .
במסגרת פסק הדין, קיבלה ואישרה כבוד השופטת וולפסון את מסקנות חוות דעתו של מומחה בית המשפט, זאת לאחר שדחתה בקשת השותף לפסול את חוות הדעת ולאחר שבחנה את שלל טענותיו של השותף כנגד חוות הדעת וכנגד המומחה. במסגרת פסק הדין ציינה כבוד השופטת וולפסון, כי טענת השותף לרכישת ציוד אישי על ידי המבקש מכספי השותפות בהיקף של כ- 632,676 ₪, נדחתה על ידי המומחה בהיעדר תיעוד (ר' עמ' 7 ש' 8 לפסק הדין) . כן קבעה בפסק הדין, כדלקמן: " מה שנדרש היה לחפש האם התשלום היה מהשותפות, ולא לחפש מהיכן מימן זאת התובע בתיק העיקרי כשנקודת המוצא היא שאין מדובר ברכישה עבור העסק." (ר' עמ' 9 ש' 15-16 לפסק הדין)... " טענת המרמה בכתב התביעה שכנגד התמקדה, מבחינת הסכום העיקרי, בשימוש בכספי השותפות לרכישת ציוד אישי לשותף היוצא (המבקש בתיק דנן. הערה שלי- הח"מ) , קרי, שאינו שייך לשותפות."(עמ' 9 ש' 20-21 לפסק הדין).
לבסוף, הכריעה כבוד השופטת וולפסון, כדלקמן:..."נטען לחוב אישי שלו (של המבקש בתיק דנן. הערה שלי- הח"מ) כלפי השותפות וממילא כנגד השותף שנותר וגם של העסק שלו בשם פרו פרינט. הנטל להבאת הראיות הוא על כתפי הטוען, השותף שנותר. מומחה בית המשפט לא אישר קיום החוב כלפי השותפות. בין של צד שלישי ובין של השותף היוצא והעסק שלו...לכן אני מקבלת את חוות הדעת של מומחה בית המשפט כי לשותפות לא מגיע התשלום שנתבע מאף אחד מהגורמים שמצא מומחה בית המשפט ." (הדגשה שלי- הח"מ), (ר' עמ' 11 ש' 17-21, 24-25 לפסק הדין). "לאור כי התביעה שכנגד מבחינת השותפות- לא הוכחה- הגם שהיא לא תבעה- לא מצאתי לפצות את השותף הנותר... מכל הטעמים הללו התביעה שכנגד נדחית גם כנגד התובע שכנגד מס' 1." (ר' עמ' 12 ש' 1-2, 5 לפסק הדין), (הדגשה שלי- הח"מ).
אם כן, בפסק הדין בתיק פוזות, אימצה כבוד השופטת וולפסון את חוות דעת המומחה מטעם בית משפט, וקבעה כי לשותפות לא מגיע התשלום שתבע השותף מאת המבקש, בטענה למרמה ורכישת ציוד לצרכיו האישיים מכספי השותפות- ולפיכך דחתה את התביעה שכנגד שהגיש השותף נגד המבקש .

השתק פלוגתא – כללי
על פי כלל השתק הפלוגתא, אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות.
התנאים העיקריים להיווצרותו של השתק פלוגתא הינם: שהפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; שהתקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה ועל כן לבעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה "היה יומו בבית המשפט" ביחד לאותה פלוגתא; שההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא, של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא של חוסר הוכחה; שההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מהכרעה שולית שאינה נחוצה לביסוסו של פסק הדין בתובענה {(ראו נינה זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, עמ' 141 (להלן: "זלצמן")}.

זהות הפלוגתא
הפלוגתא נשוא בקשה זו, הינה אחת הפלוגתות העיקריות, העומדות בבסיס הגנתו של המשיב בהליך זה , והינה באשר לטענת המשיב כי הציוד נשוא התביעה דנן, שייך לשותפות, ומשכך ה תובע, המבקש בבקשה דנן, אינו יכול לתבוע בגינו , שכן המשיב חב כספים בגין הציוד הנתבע לשותפות ולא למבקש.
מעיון בכתבי הטענות בתביעה שכנגד בתיק פוזות, וכן בפסק הדין שם, עולה כי השותף כלל במסגרת התביעה שכנגד, השבה של כל ציוד ו/או שוויו של כל הציוד, אשר נרכש על ידי המבקש מכספי השותפות, לכאורה, ואשר נטל אותו לשימושו האישי.
כראיה לכך, ראו סעיף 19.4 לכתב התביעה שכנגד בתיק פוזות , שם טען השותף, כי עד למועד הגשת התביעה שכנגד, לא ידוע מה הרכישות שבוצעו בכרטיסי האשראי של השותפות. כלומר לא פורט שם מהו הציוד לגביו נטען כי נרכש מכספי השותפות, אלא צוינו סכומים בלבד המהווים את היקף המרמה לה טען השותף, וזאת בסך כולל של 632,676 ₪.
כמו כן, כך הגדירה כבוד השופטת וולפסון בפסק דינה את הפלוגתא בה דנה והכריעה: "מה שנדרש היה לחפש האם התשלום היה מהשותפות, ולא לחפש מהיכן מימן זאת התובע בתיק העיקרי (המשיב בענייננו- הערה שלי- הח"מ) כשנקודת המוצא היא שאין מדובר ברכישה עבור העסק... טענת המרמה בכתה התביעה שכנגד התמקדה, מבחינת הסכום העיקרי, בשימוש בכספי השותפות לרכישת ציוד אישי לשותף היוצא, קרי, שאינו שייך לשותפות."
כך גם בכתבי הטענות בתיק דנן וכן בפרוטוקולי דיוני קדם משפט בתיק זה, מעלה המשיב את אותה הפלוגתא וטוען כי הציוד נשוא התביעה דנן נרכש מכספי השותפות, תוך מעשי מרמה של המבקש, אשר נטל הציוד לצרכיו האישיים. משכך טען המשיב כחלק נכבד מכתב הגנתו, כי הציוד שייך לשותפות ואם חב כספים בגינו הרי שחב אותם לשותפות. כך למשל טען המשיב בסעיף 9.1 לכתב ההגנה: "התובע התנהל דרך השותפות מול הנתבע, כך השירות שהנתבע סיפק, היה לשותפות וכן משרדו היה ממוקם בשותפות, אולם מנגד כפי הנראה, התובע כל הזמן מתייחס לציוד כאילו היה שלו אך בפועל הציוד האמור שייך לשותפות וברשות השותפות." כן ציין המשיב בסעיף 10.3 לכתב ההגנה: "...מדובר בציוד שהיה שייך מאז ומתמיד לשותפות ולפיכך, השותפות היא זו שאמורה במידת הצורך לדרוש את התמורה בגינה!" בהמשך לכך, באותו הסעיף, ציין המשיב: "סוגיית הציוד כאמור, נדונה בהליך פירוק שותפות של התובע אל מול יוגב שוורץ בת.א 17033-12-14 כאשר כבר קוים דיון הוכחות אשר הוקלט וטרם תומלל. לכשהדיון יתומלל, הוא יוגש לבית משפט זה." עוד ציין המשיב בהקשר זה בסעיף 10.5 לכתב ההגנה: "לא רק שהתובע שלשל הכספים שקיבל על חשבון השותפות לכיסו, הוא גם דורש את החלק השני שיעבור לכיסו ומגיש על כך כתב תביעה, רק התובע שכח לציין כי הסחורה כאמור שייכת לשותפות ולא לתובע אישית!!!
כך גם טען המשיב במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעמו, באשר לאותה פלוגתא, כדלקמן: "לאחר כל זאת, ביום בהיר אחד קי בלתי מכתב התראה מיוגב וירדנה (השותף ואמו- הערה שלי- הח"מ), לפיו אני מחזיק בציוד השותפות בביתי, ועליי להחזיר את הציוד או שווי שלו לידי השותפות. אני מיד נפגשתי איתם וגיליתי דברים שלא ידעתי, לרבות העובדה כי חצי מהסחורה לפחות שייכת לשותפות ." (סעיף 12 לתצהיר עדות ראשית של המשיב) . "לאחר קבלת מכתב ההתראה, נפגשתי עם יוגב וירדנה והתברר לי שהציוד השייך לשותפות, ולא היה סיכום אחר ביניהם בעת סיום השותפות." (סעיף 12.2 לתצהיר המשיב).
לכך אוסיף, כי בתיק דנן, הוגש מטעמו של המשיב תצהיר עדות ראשית של השותף, בו הצהיר, כי במקביל להליך דנן מתנהלת תביעה שהגיש כנגד המבקש בגין אי סדרים בכספי השותפות בשווי של מאות אלפי שקלים, זאת כעולה ממצאי חוות הדעת מטעמו שהגיש בתיק פוזות (ראו סעיף 4 לתצהיר). כן טען השותף בתצהירו שהוגש בתיק דנן, כפי שטען בכתב התביעה שכנגד בתיק פוזות, כי המבקש היה רוכש ציוד מכספי השותפות ומוכר אותו ואת הכספים היה משלשל לכיסו (ראו סעיף 5 לתצהיר).
בסוף תצהירו ציין השותף , כי הציוד נשוא התובענה דנן, הינו ציוד עליו שילמה השותפות, ואשר נלקח ממשרדי השותפות על ידי המבקש, ערב סיום השותפות, כאילו היה רכושו הפרטי של המבקש, וכעת אף דורש בגינו, במסגרת התביעה דנן, תשלום מלא, על אף כי לא מגיע לו דבר (ראו סעיף 6 לתצהיר).
אם כן, אף השותף הצהיר במסגרת תצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם המשיב בתיק דנן , כי הציוד נשוא תובענה זו, נרכש מכספי השותפות, ונכלל, בין היתר, בתביעה שכנגד שהגיש נגד המבקש בתיק פוזות.
במועד הגשת תצהיר השותף בתיק זה, טרם ניתן פסק דין בתיק פוזות.
לכך אוסיף, כי אף ב"כ המשיב בתיק דנן, אשר כאמור ייצג גם השותף בתיק פוזות, טען בדיון קדם משפט שהתקיים בתיק זה ביום 18.09.17, כי הציוד נשוא התביעה דנן נרכש מכספי השותפות, ואלו דבריו:
"לש. בימ"ש, החוב היה על ציוד לעבודה בצילום מגנטים... פוזות קנתה ציוד מגנטי שגלעד השתמש בה, מעבר לכך הם רכשו ציוד רב נוסף...בכל מקרה פוזות רכשה המון ציוד, ואסף מכר את הציוד תחת השם שלו . חלק מהציוד הזה, מכר באמצעות גלעד, הוא אחסן חלק רב מהציוד אצל גלעד בביתו, כי היה לו מקום, והוא מכר... לש. בימ"ש, הציוד שאוחסן אצל הנתבע בבית, חלק נמכר וחלק אחר השתמש בו הנתבע." (ר' עמ' 1 ש' 22-30 ועמ' 2 ש' 11 לפרוט וקול דיון מיום 18.09.17) (הדגשות שלי- הח"מ).
בהמשך אותו דיון, ציין ב"כ המשיב, כי הם ממתינים לפסק דין בתיק פוזות (ר' עמ' 2 ש' 28 לפרוטוקול מיום 18.09.17), וכן אישר כי בתיק פוזות עשויות להיות הכרעות עובדתיות להליך דנן, ואלו דבריו: "לש. בימ"ש, כאשר בימ"ש שואל האם בדיון שם יש או עשויות להיות הכרעות עובדתיות לכאן, אני משיב, כי בין היתר בתביעה השותף יוגב תובע על המון כספים שהוצאו, שהתובע פה בתיק הזה, הוציא לרכישת ציוד ולקיחת הרווח לעצמו. הטענה שם שהתובע מכר ציוד של השותפות והרוויח. לש. בימ"ש הציוד הרשום בכתב התביעה, קשור למגנטים. השותפות היתה קונה את המוצרים והתובע כאן היה מוכר אותם. הנתבע היה צריך ציוד למגנטים והיה קונה מהשותפות..." (ר' עמ' 2 ש' 30-33, ועמ' 3 ש' 1-3 לפרוטוקול מיום 18.09.17). וכן: "לש. בימ"ש, אם פסק הדין של כבוד השופטת וולפסון אמור לעסוק גם בשאלה של מי הציוד בתביעה האם של השותפות או של התובע, אני אומר שכן. יש חשבונית שהוצאה על ציוד המגנטים שציוד המגנטים בכללותו נמכר לשותפות לכאורה." (ר' עמ' 5 ש' 4-6 לפרוטוקול דיון מיום 18.09.17). העובדה כי מי שהצהיר את האמור לעיל הוא מי שהיה מעורה בהליך בתיק פוזות, כמי שייצג שם את השותף, הינה עובדה שיש לה משמעות.
לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי שאלת שייכות הציוד נשוא התביעה דנן לשותפות, נדונה במסגרת תיק פוזות , ולפיכך מתקיים תנאי הזהות בין פלוגתא נשוא בקשה זו, לבין הפלוגתא שנדונה במסגרת תיק פוזות.

התדיינות בפלוגתא שהסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא ב קביעת ממצא פוזיטיבי כפי שכבר פורט לעיל, הציוד נשוא התביעה דנן, נכלל אף הוא במסגרת ההליך בתיק פוזות, והפלוגתא באשר לשייכות הציוד לשותפות, בטענה כי נרכש במרמה מכספי השותפות, היא הפלוגתא העיקרית אשר עמדה בבסיס התביעה שכנגד, שהגיש שם השותף כנגד המבקש. כמו כן, עיקר ההתדיינות בתביעה שכנגד בתיק פוזות, הייתה באשר לפלוגתא זאת, ואף מונה מומחה מטעם בית המשפט לצורך בירור הפלוגתא. פסק הדין בתיק פוזות הכריע הכרעה מפורשת ופוזיטיבית בעניין הפלוגתא, ולפיה הציוד נשוא התביעה שכנגד שם, אשר כאמור, נכלל בו גם הציוד נשוא ההליך דנן, אינו שייך לשותפות והמבקש לא ח ייב לשותף מאומה בגין ציוד שנלקח על ידו.

הכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין אין ספק כי הכרעה בפלוגתא זו-כי הציוד אינו שייך לשותפות, היוותה הנדבך העיקרי לצורך מתן פסק הדין בתביעה שכנגד - לפיו המבקש אינו חייב כספים אם לשותף ואם לשותפות בגין מעשי המרמה שנטענו, ובכללם- רכישת ציוד מכספי השותפות לשימושו האישי של המבקש, שכן, הציוד לא נרכש מכספי השותפות ולפיכך אינו שייך לשותפות.

זהות הצדדים
עולה לכאורה שאלה, באשר להתקיימות התנאי הנוגע לזהות הצדדים. לפי תנאי זה, טענת ההשתק מועלית בין אותם צדדים, וכנגד בעל דין שהיה לו יומו בבית המשפט בהליך הראשון, ביחס לאותה פלוגתא.
לטענת המשיב, הוא לא היה צד להליך בתיק פוזות ואף אינו חליפו של צד בתיק פוזות, ומשכך, אין להחיל עליו את כלל השתק הפלוגתא.
ואולם, לאור עקרונות סופיות הדיון ומניעת הכרעות סותרות באותו עניין, הורחב בפסיקה הכלל של השתק הפלוגתא, כך ש חל לטובת או נגד מי שהיה צד להליך הראשון, או מי שעומד ביחסי "קרבה משפטית" עם צד להליך הראשון.
לצורך הוכחת "קרבה משפטית" ובמילים אחרות "קרבת העניין", והחלת המניעות הדיונית כלפי זר להליך הראשון, נדרש טעם הנעוץ בקשר המסוים שיש לאותו זר להתדיינות הראשונה עם מי שהיה צד לה, מבחינת העניין שיש לו בנושא התובענה, ובשיקולים של צ דק ומדיניות משפטית, אשר מצדיקים הרחבת תחום חלותו של מעשה בית-דין {ראו בעניין זה: ע"א 440/70 ע'אנם נ' ע'אנם, ע"א 718/75 עמרם נ' סקורניק (להלן: "עניין סקורניק") (פורסמו במאגרים המשפטיים)}.
כדי להוכיח את "קרבת העניין" צריכות להתקיים נסיבות המעידות על מעורבותו של בעל ה"קרבה" בהתדיינות עצמה- הראשונה, עד כי ניתן לראות אותו כשותף פעיל בה או כמי שעניינו שלו יוצג בהתדיינות באמצעות אחד הצדדים לה ( זלצמן, עמ' 377-378). קרבה עניינית בין בעל דין בהליך הראשון לבעל דין בהליך השני, העומדים מאותו צד של המתרס כנגד בעל דין המשותף לשני ההליכים, עשויה להיווצר כתוצאה מקשרים משפחתיים, מסחריים, או מכוח זיקה משותפת לעניין כספי משותף.
בענייננו, ניתן לומר, כי המשיב אינו זר לתיק פוזות, ואף היווה חלק פעיל בתיק פוזות, בכך שנתן תצהיר עדות ראשית לטובת השותף בתביעה שכנגד, כנגד המבקש, וזאת בכדי להוכיח את מעשי המרמה להם טען השותף בתביעה שכנגד, ובכדי להוכיח כי הציוד נשוא התביעה שם והתביעה דנן, דנן נרכש מכספי השותפות ומשכך שייך לשותפות.
כך, במסגרת התצהיר שנתן המשיב בעניינו לשותף בתיק פוזות, גולל המשיב מספר מקרים, להם היה עד, לכאורה, בהם השתמש המבקש בכספי השותפות לצרכיו האישיים. בין היתר, הצהיר המשיב, כדלקמן: "ההתחשבנות של אסף מולי הייתה שכל העסקאות בינינו התנהלה במזומן שנתתי לו ביד, ההתנהלות הייתה כך שזוכיתי כל חודש בסך של 1000 ₪ משכורת כנגד קיזוזים של מוצרים שהוא דוחף לי, בכוח, כך שתמיד הייתי חייב לו כספים."(ראו סעיף 7 לתצהיר). כן הצהיר, "אסף היה בעלים של עסק בשם פרופרינט, עסק שפתח אסף לעצמו בחודש 04/2013, עסק שעסק בייבוא ושיווק ציוד מוצרי דפוס, את הציוד היה מזמין על חשבון "פוזות" מחשבון "פוזות" והיה מוכר מהעסק שלו "פרופרינט." (ראו סעיף 9 לתצהיר). בנוסף- "אסף היה מוכר ציוד מפוזות, ציוד שקנה והזמין מהאינטרנט על חשבון פוזות או ציוד יד שנייה, היה מוכר באי ביי, את הכסף היה מקבל לחשבון הפייפאל האישי שלו, מהחשבון הזה היה משלם עבור המון דברים שהיה קונה ומזמין מחו"ל לעסקו הפרטי, פרו פרינט, כך היה מעלים כספים רבים מהשותפות ולא היה ניתן לראות לאן הלך הכסף." (סעיף 14 לתצהיר).
המשיב נחקר על תצהירו בדיון הוכחות שה תקיים בתיק פוזות ביום 05.01.17.
מכאן עולה כי למשיב בענייננו ניתנה ההזדמנות לשטוח טענותיו בפני בית המשפט בתיק פוזות, בעניין הפלוגתא נשוא בקשה זו (ראו עמודים 109-118 לפרוטוקול הדיון מיום 05.01.17 בתיק פוזות).
עולה כי למשיב היה אינטרס בתוצאות ההליך בתיק פוזות, שכן, הכרעה שם בעניין הבעלות על הציוד, הייתה דרושה לו כדי להבין למי חייב כספים בגין הציוד המצוי ברשותו. מהעובדה שהמשיב נתן תצהיר עבור השותף בתביעה שם, והשותף בתביעה שם נתן תצהיר עבור המשיב בתיק דנן, ומהעובדה שב"כ המשיב כאן ייצג בתביעה שם את השותף עולה כי למשיב ולשותף היה וישנו אינטרס משותף לפלוגתא נשוא בקשה זו. כפי שציין ב"כ המשיב בדיון שהתקיים בהליך דנן ביום 18.09.17, המשיב עודנו עובד עם השותף ומספק לו שירותי צילום, כאשר השכר בגין השירות שמספק מקוזז עם יתרת החוב בגין הציוד. כן, במסגרת תצהיר עדות ראשית של המשיב, ציין המשיב בסעיף 12.4 לתצהיר, את הדברים הבאים: "לפיכך, ולאחר שהבהרתי להם (לשותף ולאמו- הערה שלי- הח"מ) שאין ביכולתי לשלם עבור הציוד, סיכמנו כי אני אבצע שירות משלים לאירועים שלהם ואשיב להם בעסקאות ברטר. כך גם הסכמתי לתת תצהיר אמת בתיק התביעה שהתנהלה בין וירדנה לבין התובע."
מדברים אלו עולה, כי עבור המשיב - ה תשלום לשותף ולאמו - אמור להיות משולם בדרך נוחה יותר מאשר התשלום למבקש (ראו פרוטוקול דיון מיום 18.09.17 עמ' 1 ש' 12-14). המשיב והמבקש לא המשיכו לעבוד יחדיו, ועל כן הדרך היחידה לתשלום בין המשיב למבקש, הינה באמצעות תשלום בפועל, ואין אפשרות של קיזוז באמצעות עבודות.
אשר על כן, אני סבורה, כי המשיב היה בעל אינטרס בתוצאות התביעה שכנגד בתיק פוזות, ואף הייתה לו מעורבות בתיק פוזות לטובת השותף. המשיב סיפק המידע שבידיו בעניין מעשי המרמה, להם טען השותף נגד המבקש, וזאת במטרה להוכיח כי הרכוש שרכש המבקש, ובכללו הרכוש נשוא תביעה זו, הינו של השותפות. ואולם, כאמור, נקבע שם ברורות, כי הרכוש אינו של השותפות, וכי המבקש אינו חב כספים לשותף, בין היתר בגין הרכוש הנתבע כאן, ו/או בגין מעשי מרמה אחרים שנטענו בתביעה שכנגד.
אודות ההרחבה של הכלל בעניין השתק פלוגתא ראה למשל ע"א (מרכז) 07-08-X281 מעתוק דורי נ' חיים כץ (פורסם במאגרים משפטיים):
"באשר לזהות הצדדים - הפסיקה הרחיבה את תחולת הכלל גם למקרים שבהם אין זהות פורמלית בין הצדדים, אך קיימת זהות אינטרסים...
בדיון שלפנינו טען המשיב להשתק הפלוגתה כאשר לא היה צד להליכים הקודמים שבהם הוכרעה הפלוגתה כטענת הגנה כלפי מי שהיה צד לאותם הליכים קודמים - הוא המערער. משכך, ברי כי המשיב עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה ואין לחסום אותו ולמנוע ממנו לטעון להשתק הפלוגתה.
ודוק: המשיב אינו זר לגמרי להליך שהתנהל לפני בית הדין לעבודה. אמנם הוא לא נטל בו חלק כבעל דין מן המניין, ברם הוא שימש עד מרכזי, והפלוגתה לה הוא טוען נקבעה במישרין בנוגע לעדותו ונודעת לה רלוונטיות ונפקות גם בהליך זה; מכאן גם הזהות באינטרסים הנדרשת בפסיקה כתנאי להשתק פלוגתה בנסיבות שכאלה".
(הדגשות שלי- הח"מ).
לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי מתקיימת "קרבה משפטית"/ "זהות עניין"/ "זהות אינטרסים" בין המשיב בעניינו, לבין השותף- התובע בתביעה שכנגד בתיק פוזות. משכך, ניתן להרחיב את כלל השתק הפלוגתא כחל גם כלפי המשיב, על אף שלא היה צד להליך.
אם לא די בכך, יש להוסיף עוד, כי המשיב אינו צד לשותפות, וברי, כי המחלוקת למי שייך הציוד נשוא התביעה, אם למבקש או לשותפות, הינה מחלוקת שבין המבקש לבין שותפו לשעבר, ו/או בין המבקש לבין השותפות, ולא ב רורה יריבותו של המשיב בעניין זה, זאת בייחוד כאשר עניין זה כבר התברר בין המבקש לשותף במסגרת ה הליך שניהלו ביניהם, הוכרע והפך לחלוט, ובשים לב לכך שאף נתנה למשיב ההזדמנות לשטוח טענותיו בעניין זה בהליך שם.
כמו כן, לא ברור אילו טענות חדשות יש בפי המשיב בעניין הפלוגתא, שכן אף לצורך הוכחת טענתו במסגרת הליך זה, כי הציוד שייך לשותפות ולא למבקש, המציא הוא, תצהיר עדות ראשית של השותף - יוגב שוורץ וכן תצהיר של אמו של השותף- ירדנה שוורץ ( אשר אף היא הייתה צד להליך בתיק פוזות כנתבעת ותובעת שכנגד, ונתנה שם תצהיר).
במסגרת תצהיריהם של השותף ושל אמו, שהוגשו בתיק דנן מטעם המשיב, שוטחים הנ"ל את אותן הטענות אשר העלו כבר במסגרת תיק פוזות, אשר הוכרע כנגדם והפך לחלוט.
כך למשל, השוו סעיף 5 לתצהיר עדות ראשית של יוגב שוורץ - השותף, וכן סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית של ירדנה שוורץ- אמו של השותף, בתיק כאן, מול סעיף 16 לתצהיר עדות ראשית של השותף וכן סעיף 12 לתצהיר עדות ראשית של אמו, בתיק פוזות. בסעיפים אלו מפרטים השותף ואמו באופן זהה את אופן ביצוע המרמה, לה טען בעניין הציוד- כך שהמבקש היה רוכש מ כספי השותפות ציוד, מוכר אותו לעסקים שונים ברווח, אך את הכסף לא החזיר המבקש לשותפות אלא שלשל לכיסו. כן, בתתי הס עיפים האמורים לעיל, לתצהירי השותף ואמו, הובאו אותן הדוגמאות התומכות, לכאורה בטענתם כאמור.
אם כן, אף המצהירים הם אותם מצהירים והטענות שבפיהם, בעניין הפלוגתא, הינם אותם טענות.
לא יעלה על הדעת, כי יתאפשר מצב אבסורדי, לפיו, המשיב, אשר אינו חלק מהשותפות, יטען כי הציוד נשוא התביעה דנן הינו של השותפות, בעוד עניין זה כבר הוכרע במסגרת תיק פוזות, בין השותפים עצמם- המבקש והשותף. כן, לא יתכן מצב אבסורדי לפיו יתאפשר למי שניתן נגדו פסק דין בהליך פוזות, אשר הפך זה מכבר לחלוט, לפתוח עניין זה שוב לדיון, בכסות של מצהיר מטעם המשיב בהליך דנן. מתן אפשרות שכזאת, עלול להביא להכרעות סותרות בין תיק פוזות לתיק דנן, והתדיינות מחדש באותו הנושא, בעוד הדבר נוגד את עקרון סופיות הדיון, אשר בעניינו לא מצאתי כל טעם המצדיק סטייה ממנו.
יפים לענייננו דברי בית המשפט בת"א 24454-12-14 סימה לוי נ' עיזבון המנוח מרדכי רשקס:
"מבחינה זו אין אפוא ספק כי בעניין זה התמלאו שלושה מארבעת תנאי השתק הפלוגתא שפורטו לעיל, היינו בתביעת אורית ועלדור הייתה מחלוקת עובדתית ומשפטית, ההתדיינות במחלוקת זו הסתיימה בהכרעה מפורשת ובקביעת ממצא פוזיטיבי, וההכרעה הייתה חיונית לתוצאה הסופית.
בנסיבות אלה, אין זה מתקבל על הדעת כי תצא תחת ידיו של בית-משפט זה קביעה שונה בעניין זה, והדבר נוגד את עקרון סופיות הדיון כפי שפורט לעיל. זאת, בפרט לאור העובדה כי התובעות לא היוו חלק ממרקם היחסים הפנימי בין המנוח לצבי, לא היו מעורבות בדרך כלשהי בתהליך שהוביל לחתימת ייפוי-הכוח הכללי על-ידי המנוח וממילא לא הצביעו על מידע נוסף כלשהו או על ראיות כלשהן המצויות בידיהן, שיש בהן כדי לשפוך אור נוסף ושונה על נסיבות חתימת ייפוי-הכוח הכללי והיחסים בין המנוח לצבי בהקשר זה.
אשר לתנאי הרביעי של השתק הפלוגתא, היינו כי בשני ההליכים מדובר באותם בעלי-דין או בחליפיהם, הרי שהתובעות אכן לא היו צד להליכים הקודמים שנגעו לתביעתם של אורית ועלדור. ברם, בתי-המשפט בישראל הכירו בקיומה של אפשרות להחלת פסק-דין שניתן ביחס לצדדים להליך על מי שהינו בעל "קרבה משפטית" (privity) לצדדים אלה, ודומני כי המקרה שבפנינו יהווה החלה ראויה של פסיקה זו..
אשר על כן, אני קובעת כי בתביעות שבפניי לא יותרו העלאת טענות והבאת ראיות בכל הקשור לשאלת גבולות ההרשאה הפנימית של המנוח במסגרת ייפוי-הכוח הכללי וחריגתו של צבי מגבולות הרשאה פנימית זו..."
בנוסף לאמור לעיל, על פי הדין והפסיקה, ניתן להרחיב חלותו של כלל מעשה בית דין ביחס למי שהוא זר להליך הראשון, כאשר אותו זר קושר עצמו לפסק הדין שניתן בהליך הראשון, אם מחמת הסכמתו ואם מחמת התנהגותו. הסכמה שכזו אינה חייבת להיות מפורשת ויכולה להילמד גם מכללא, לאור התנהגותו של הזר להליך, בנסיבות ההתדיינות שהוא מנהל עם בעל הדין יריבו. במסגרת השיקולים שיש להביא בחשבון בעניין זה, נכללים, בין היתר, השיקולים הבאים: קרבת האינטרסים, מבחינת נושא ההתדיינות, בין הזר להליך לבין בעל הדין שנגדו ניתנה ההכרעה או נקבע הממצא המסוים; מידת התועלת שהיה הזר להליך מפיק אילו היו תוצאותיו תומכות בעמדתו; אופן ניהול ההתדיינות על ידי הזר ביחס להליך האחר כגון, שביקש לדחות את בירורה של התביעה עד למתן הכרעה בהתדיינות האחרת; וכן יכולתו של הזר מבחינת כללי הפרוצדורה הנהוגה, להצטרף להתדיינות האחרת וסיבת הימנעותו (ראו, זלצמן, עמ' 484-491), (ראו בעניין זה טענות המבקש בסעיף 12 לבקשה).
במקרה דנן, מצאתי כי קיימת קרבת אינטרסים בין המשיב לבין השותף בתיק פוזות, מבחינת נושא ההתדיינות. כמו כן, ברי, כי אילו היו תוצאות פסק הדין שם תומכות בטענות המשיב כאן, הרי שהיה מפיק מכך תועלת , ומבקש להשתמש בתוצאה כנגד המבקש, בהליך דנן.
במסגרת ההליך דנן, טען המשיב כמפורט לעיל, כי הציוד נשוא תביעה זו הינו בבעלות השותפות, ומשכך מי שיכולה לתבוע אותו בגין שווי הציוד הינה השותפות. כמו כן, הסתמך בעצמו על ההליך בתיק פוזות.
כבר במסגרת כתב ההגנה ביקש המשיב להסתמך על הדיון בהליך שם, קל וחומר על הכרעותיו.
לכך אוסיף, כפי שפורט לעיל, כי בקדם משפט שהתקיים בהליך זה ביום, ציין ב"כ המשיב, אשר כאמור, היה גם ב"כ השותף בתיק פוזות, כי הם ממתינים לפסק דין בתיק פוזות לאחר שהגישו סיכומים (ראו עמ' 2 ש' 28). וכאשר נשאל על ידי בית המשפט האם בדיון יש או עשויות להיות הכרעות עובדתיות לכאן, השיב ב"כ המשיב: "בין היתר בתביעה השותף יוגב תובע על המון כספים שהוצאו, שהתובע פה בתיק הזה, הוציא לרכישת ציוד ולקיחת הרווח לעצמו. הטענה שם שהתובע מכר ציוד של השותפות והרוויח." (עמ' 2 ש' 30-33 לפרוטוקול).
לאחר דברים אלו של ב"כ המשיב במהלך הדיון כאמור, ציינה ב"כ המבקש, אשר לא ייצגה אותו בתיק פוזות, כי ניתנה שם חוות דעת מומחה, אשר לפיה הציוד לא שייך לשותפות, שכן לא נמצאו ראיות כי הציוד נרכש מכספי השותפות. כן ציינה כי מרגע שהנתבע מסתמך בכתב ההגנה על ההליך השני, אזי אין מנוס מלחכות לפסק הדין בהליך שם. בנוסף הציעה, כי מאחר והמשיב מבסס הגנתו על ההליך שם, נ יתן להגיש בהליך זה את פסק הדין, לכשיינתן. (עמ' 3 ש' 15- 31 לפרוטוקול הדיון). הנתבע וב"כ לא הביעו כל התנגדות להצעת ב"כ המבקש כאמור, ואף בהמשך הדיון , כאשר נשאל ב"כ המשיב אם פסק הדין של כבוד וולפסון אמור לעסוק גם בשאלה של מי הציוד בתביעה האם של השותפות או של התובע, השיב שכן (ר' עמ' 5 ש' 4-6 לפרוטוקול הדיון). בסיום הדיון, נתנו על ידי הח"מ הוראות לעניין המשך ניהול התיק, ובמקביל התבקשו הצדדים להעביר עותק מפסק הדין בתיק פוזות לתיק דנן. גם על החלטה זאת לא נשמעה כל התנגדות או הסתייגות מצד המשיב. מכאן נובע ברורות, כי ככל שפסק הדין בתיק פוזות היה קובע כי הציוד אכן שייך לשותפות, כפי שביקש השותף לטעון שם, וכפי שטען המשיב בהליך כאן, היה המשיב בעצמו טוען לקיומו של השתק פלוגתא. הדבר נובע מהאמור בכתב הגנתו, מהאמור בתצהירים שהגיש, וכן ממה שנאמר ונטען בשם המשיב באמצעות בא כוחו, בדיונים שהתנהלו לפניי בתיק דנן.
במסגרת דיון קדם משפט נוסף שהתקיים בתיק זה ביום 10.06.18, הודיע ב"כ הנתבע בפתח הדיון, כי ניתן פסק דין בתיק פוזות, אך איננו חלוט וטרם החליטו אם לערער עליו. ורק אז, בניגוד מוחלט למה שהוצג על ידי המשיב עד כה, טען בא כוחו, כי אין זה משנה כלל אם יוגש ערעור, או אם פסק הדין יהפוך לחלוט, שכן ממילא חוות הדעת שנתנה שם לא הכריעה בשאלה המונחת לפתחנו (ראו עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 10.06.18).
מכל האמור לעיל עולה כי לאור אותה התנהגות ואותם מצגים של המשיב בתיק דנן, שניתנו טרם פסק הדין בתיק פוזות, קשור המשיב לפלוגתא שנקבעה בתיק פוזות. המשיב סמך הגנתו בתיק דנן על הטענה כי הציוד שייך לשותפות, ואף הפנה באותה נשימה בכתב הגנתו להליך בעניין פוזות, וטען כי הסוגיה עומדת לדיון באותו הליך . כן, עת הציעה ב"כ המבקש להמתין לפסק הדין שם ולהגישו בהליך דנן, לא התנגד לכך, ואף השיב לשאלת בית המשפט, כי פסק הדין שם אמור להכר יע בסוגיה זו. גם כאשר הורתה הח"מ על הגשת פסק הדין לכשיינתן, לא הובעה כל התנגדות או הסתייגות מצד המשיב. בהת נהגות זאת, קשר עצמו המשיב לתיק פוזות וביקש, גם אם כי לא במפורש, להסתמך על תוצאותיו.
בהתנגדות המשיב להסתמך על תוצאות תיק פוזות , לאחר מתן פסק הדין שם , יש משום חוסר תום לב, שכן נדמה היה כי שינה עמדתו משניתן פסק דין שלא תומך בעמדתו.
לאור כל האמור לעיל, הריני לקבל הבקשה להשתק פלוגתא. משכך אני קובעת כי המשיב מנוע מהעלאת טענות ומהבאת ראיות בכל הקשור לשאלת שייכות הציוד המפורט בסעיף 8 לכתב התביעה לשותפות "פוזות" ו/או לשותף- יוגב שוורץ, ונקודת המוצא בתביעה שלפניי הינה כי הציוד אינו שייך לשותפות כאמור.
לפני סיום יאמר, כי המשיב טוען כי באותו פסק דין, לא נקבע כי הציוד שייך למבקש, שכן המומחה שם ציין כי המבקש לא הוכיח כי רכישת הציוד נעשתה ממקורותיו העצמאיים. בעניין זה, טענה ב"כ המבקש ובצדק, להרחבת חזית (ראה סעיף 4 לתשובה לתגובה).
הטענה של המשיב בתיק דנן הייתה ועודנה שהציוד שייך לשותפות ולא למבקש. המשיב לא טען שאם הציוד לא שייך לשותפות, אזי שגם לא שייך למבקש. אין טענה שהציוד שייך לאדם שלישי ואין טענה שלמבקש מגיע כסף על הציוד רק אם יוכיח כי הציוד שלו. לעניין זה, אפנה למסקנת חוות הדעת של מומחה בית המשפט בתיק פוזות, לפיה, חרף העובדה שהמבקש לא הוכיח כי רכישת הציוד נעשתה ממקורותיו העצמיים, אינה משנה את מסקנת המומחה, לפיה לא נמצאו ראיות שרכישות הציוד המדוברות אכן שולמו על חשבון השותפות, ולא נמצאו ראיות המוכיחות הוצאת כספים מהשותפות שלא כדין.
בהשלמה לאמור לעיל אציין כי נדמה, לכאורה שמשיב הודה בתיק זה בקיומו של חוב בסך 118,000 בגין סחורה שקיבל, אך טען כי מחצית מהחוב כבר שילם למבקש ואת המחצית השנייה חב לשותפות, בטענה כי הציוד שייך היה לשותפות. להלן טיעוני המשיב בעניין זה בכתב הגנתו: "כאמור שווי הסחורה הסתכמה בסך של 118,000 כולל מע"מ והנתבע שילם את חלקו לתובע." (סעיף 10.4.3 לכתב ההגנה). "כאשר שולמה מחצית מהתמורה על הסחורה לתובע, היה ברור שאת החצי השני יש להעביר לשותף של התובע, מר יוגב שוורץ ולא לתובע עצמו...למרות האמור לעיל, לא עלה בידו של הנתבע להעביר המחצית השנייה למר יוגב שוורץ, השותף של התובע ובגין כך, השותפות הוציאה מכתב התראה לנתבע בגין אי תשלום על המחצית השנייה של המגנטים." (סעיף 10.4.4 לכתב ההגנה). "לא רק שהתובע שלשל הכספים שקיבל על חשבון השותפות לכיסו, הוא גם דורש את החלק השני שיעבור לכיסו...רק התובע שכח לציין כי הסחורה כאמור שייכת לשותפות ולא לתובע אישית!!!!" (סעיף 10.5 לכתב ההגנה). "...הסחורה שנמכרה לנתבע שוויה 118,000 ₪ (כולל מע"מ) והנתבע שילם חלקו של התובע לתובע!!" (סעיף 11 לכתב ההגנה). " הסחורה כולה שייכת לשותפות והתובע קיבל את חלקו בגינה, את היתרה שהוא דורש, זה מגיע לשותפו של העסק דאז, מר יוגב שוורץ." (סעיף 13 לכתב ההגנה).
כן, ראו דברי ב"כ הנתבע בעניין זה בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 18.09.17: "לש. בימ"ש, אנו טוענים שאם יש חוב הוא לא כפי המצוין בכתה התביעה, הוא סכום נמוך בהרבה. אנו טוענים שהיה תשלום של מחצית 50,000 ₪ פלוס מע"מ תשלום אחד ששולם לתובע, והתשלום השני צריך להיות משולם ליוגב. אנחנו לא מדברים על החוב של יוגב (השותף – הח"מ), זה שולם לו. הסכום שולם במקביל זה דרך תשלומים, קיזוזים. הנתבע נותן שירותים למר יוגב השותף לשעבר, של התובע, והתמורה מגיעה מקוזזת מיתרת החוב." (עמ' 1 ש' 10-14 לפרוטוקול דיון מיום 18.09.17). . "החוב של 50,000 ₪ הוא רק על ציוד מגנטים בו הוא השתמש." (עמ' 2 ש' 1-2 לפרוטוקול דיון מיום 18.09.17).
כן ראו דברי המשיב עצמו באותו הדיון: "מה שהשתמשתי שילמתי לו חצי וחצי שני השותף." (עמ' 2 ש' 16 לפרוטוקול דיון מיום 18.09.17). כן, ראו דברי המשיב בתצהיר עדות ראשית מטעמו: " הסחורה שהשתמשתי בה הייתה כמחצית לערך, סכום שהיה מוסכם על שינו, ובזאת שילמתי לו סך של 58,000 ₪ משווי המוסכם לכלל הסחורה, כאמור לעיל." (סעיף 11.1 לתצהיר עדות ראשית מטעם המשיב).
מרגע שהוכרע במסגרת החלטה זו כי המשיב מושתק מלטעון כי הציוד נשוא תובענה זו שייך לשותפות, הרי שבכך גם מושתק מלטעון כי את מחצית החוב בגין הציוד בו הודה, הינו חב לשותפות.
המשיב יישא בהוצאות המבקש בסך של 2,925 ₪ כולל מע"מ, בגין הגשת בקשה זו. הסכום הנ"ל ישולם לידי ב"כ המבקש תוך 30 יום מהיום.
בקשה זו הכריעה כעקרון בבקשה בעניין השתק פלוגתא. ככל ויש למי מהצדדים טענות בעניין הרחבת חזית, אזי ככל וטענה בעניין אותה הרחבת חזית נטענת לא נדונה במסגרת בקשה זו, יש להגיש בקשה נפרדת בעניין הרחבת חזית וזאת עד ליום 03.03.19 המזכירות תקבע ת.פ. ליום 03.03.19 וכן תשלח ההחלטה לצדדים.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד שבט תשע"ט, 20 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אסף בן עטיה
נתבע: שקד גלעד
שופט :
עורכי דין: