ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גיורא עפגין נגד ע"י ב"כ עו"ד עופר שרם :

בפני כבוד ה שופט אשר קולה

המבקש

גיורא עפגין

נגד

המשיבה

"מתיישבי אמנון" ישוב קהילתי כפרי, אגודה שיתופית בע"מ, א.ר. 57-003364-7
ע"י ב"כ עו"ד עופר שרם ואח'

פסק דין

רקע עובדתי

  1. המבקש, בהמרצת הפתיחה לפניי, מתגורר ביישוב אמנון ( להלן – "היישוב") שבתחומי המועצה האזורית מבואות חרמון, וזאת לאחר שרכש שם, בשנת 1994 מגרש בתחום ההרחבה של הישוב.
  2. במסגרת ההרחבה, התאגדו התושבים בישוב, שאינם בעלי זכויות בנחלות החקלאיות, באגודה קהילתית, היא המשיבה בהמרצת הפתיחה שלפניי ( להלן גם– "האגודה").
  3. במשך שנים רבות, ולפחות מאז שנת 2005 ( ראה ה"פ 1159/05 של בית המשפט המחוזי כאן, בעניינו של המבקש והמשיבה) קיים סכסוך משפטי בין המבקש לאגודה.

סכסוך, שהגיע פעמיים לבית המשפט העליון, נוהל אצל רשם האגודות והבוררים מטעמו, ואף לפניי, זהו ההליך השני, רק בעת האחרונה.
4. מכל מקום, עיקרו של סכסוך, בחיובו של המבקש להיות חבר באגודה הקהילתית השיתופית, ולזיקה שבין חברותו זו למגוריו בישוב ולחיובו במיסי האגודה הקהילתית או בחיובי מיסים כלשהם שאינם ארנונה, וכן לחוקיות פעולותיו של ועד האגודה הקהילתית.
5. עיקרה של פרשה, או עיקרו של סכסוך התברר במסגרת עת"מ 22222-07-10, גיורא עפגין נ' מתיישבי אמנון – ישוב קהילתי כפרי אגודה שיתופית בע"מ (24.10.11).
בפסק דינו של כבוד השופט חטיב, בבית המשפט המחוזי כאן ( להלן – "פסק - הדין") נפסק, כי אין לקשור בין חברותו של המבקש באגודה לבין זכויותיו במקרקעין וביישוב, וזה עיקר לעניינינו ואני מצטט "המבקש זכאי להביא את חברותו במשיבה לסיום, עפ"י רצונו החופשי, אם כי ראוי לציין כי אם כך יבחר המבקש, יהיה עליו להסדיר אל מול המשיבה את נושא השירותים שהמשיבה מספקת לו, וככל שהיא מספקת לו".
קביעה זו של בית המשפט בזמנו, הובילה את הצדדים למסכת, כמעט אין סופית של הליכים משפטיים, שסופם בקצרה הוא, כי עניין התשלום של המבקש לאגודה טרם הוסדר, וממילא גם, כך לטענת האגודה, המבקש עדיין חבר באגודה.
6. עוד חשוב לציין, כי קודם לפסק הדין, ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכמת הצדדים ולפיה "... נאסר בזאת על המשיבה לעסוק ו/או לבצע פעולות כלשהן אלא אם פעולות אלו מותרות על פי הדין".
7. בגין פסיקה זו, אחרונה, הוגשה ביום 12.12.18 על ידי המבקש בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, שכן לטענתו המשיבה אינה ממלאת אחר הוראות פסק הדין החלקי ומוסיפה לעשות פעולות האסורות לה על פי כל דין.
8. ביום 13.12.18 ניתן על ידי פסק דין (ואולי צריך היה להיות החלטה) המוחק את הבקשה ואף חייבתי את העותר בהוצאות המשיבה.
9. בין לבין הוגשה המרצת פתיחה שבנדון, שעניינה מתן סעד הצהרתי המצהיר שהחל מיום 26.4.12, המבקש אינו חבר במשיבה.

עיקר טענות הצדדים
10. המבקש טוען, כי הודיע למשיבה פעמים רבות על הפסקת חברותו באגודה, וזו פעם אחר פעם הודיעה לו, כי כל עוד לא יסדיר את חובותיו לאגודה וכל עוד לא יסדיר תשלום עבור צריכת שירותים מהאגודה, עד למועד שלא יהיה חבר בה, לא יוכל לצאת מחברותו באגודה.
11. עיקרן של טענות המבקש הינן ואני מצטט, כי "ביום 29.8.18 ניתן פסק בורר לפיו נכון ליום 31.12.2015 המבקש חבר באגודה (למרות פסק דינו של בית משפט נכבד זה) וכי יוכל להפסיק חברותו באגודה. כמוכן (כך במקור, א"ק) פסק כי על המבקש לשלם את חיוביה עד יום 31.12.2015".
12. המשיבה, בפתח תשובתה לבקשה, טענה שיש לסלק הבקשה על הסף על שום הסיבות הבאות:
- העדר סמכות עניינית
- הליך תלוי ועומד
- קיומו של מעשה בית-דין
13. משכך אפוא, וביום 18.12.18 נתתי החלטה ולפיה יבהיר המבקש, על שום מה סובר הוא שאין להורות על מחיקת הבקשה.
14. המבקש אכן הבהיר (פעמיים) עמדתו וטען, כי סילוק התביעה על הסף הינו סעד קיצוני וקשה, כי פסק הבורר מושא בקשתו טרם אושר ולפיכך לא מדובר במעשה בית-דין. במסגרת תגובתו, שב המבקש על כל עיקרי בקשתו וכן על כל השתלשלות המשפטית עד כה.
15. המשיבה הגיבה, בהתאם להחלטתי, על תגובתו זו של המבקש, ועיקר טיעוניה הינם, כי לבורר שמונה על ידי רשם האגודות השיתופיות (להלן – "רשם האגודות") הוקנתה הסמכות לקבוע את מועד פקיעת חברותו של המבקש באגודה.
משכך אפוא, וגם אם לא מדובר במעשה בית-דין, שכן פסק הבורר טרם אושר על ידי רשם האגודות, הרי שהסמכות לדון בפסק הבורר אינה נתונה לבית המשפט המחוזי, ומכל מקום למבקש חלופה אחרת.

דיון והכרעה
16. הצדדים ובעיקר המבקש הכבירו במילים ובטענות, שחלקם הגדול אינו רלוונטי להליך שלפניי.
17. העניין הרלוונטי המרכזי לטעמי, הוא האמור בסעיף 5 לבקשה וכדלהלן:
"בהערת אגב, אם ההשגות יידחו תוגש עתירה לבג"ץ או אולי ערעור לבית משפט נכבד זה בשבתו כערכאת ערעור על החלטות שהרשם הנכבד מקבל מתוקף סמכות מעין-שיפוטית שהעניקה לו הפקודה, אם במהלך ההתדיינות תאושר הצעת החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות (תיקון מס' 9) שפורסם לאחר שתי עתירות של המבקש (בג"ץ 1117/16 ובג"ץ 491/18) ועניינו, בין השאר, הסדרת האפשרות לערער על ההחלטות הרשם הנכבד כנ"ל, אפשרות שלא קיימת נכון לכתיבת שורות אלה".
18. משכך הם פני הדברים שוב אין צורך לדון ביתר טענות הצדדים. ברור הוא שמדובר בהליך תלוי ועומד, או למצער הליך שאינו זוקק סעד הצהרתי שכן למבקש חלופה אחרת, שהרי וכאמור, המבקש עצמו מאשר שבכוונתו להגיש השגות על פסק הבורר לרשם האגודות, ואח"כ, ואם השגתו תידחה, תוגש על ידו עתירה לבג"צ.
הנה כי כן, המבקש יכול להשיג מבוקשו בדרך אחרת, והוא אף מצהיר שיעשה כן.
בנסיבות אלו, מוקנה לבית המשפט שיקול הדעת האם ליתן את פסק הדין ההצהרתי וראה לעניין זה רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מייקל מוזס שניתן על ידי כבוד השופט אור וכדלהלן:
"לדעתי, דין הערעור להתקבל. מתן סעד הצהרתי לבעל דין הינו עניין שבשיקול דעת, ובית המשפט יימנע מלתיתו, כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. לעניין זה יכול בית המשפט לשקול את השאלה, אם המבקש לא יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות (ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' יצחק ברנר, פ"ד לב(1) 85, 90; רע"א 1810/90 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' קנדי, חברה להשקעות ולבניין בע"מ, פ"ד מד(2) 737; וראו לאחרונה רע"א 84/98 צעד בריא - אלוש אורטופדיה בע"מ ואח' נ' Sensograph Belgium nv".
משכך גם ובנסיבות הכוללות, איני סבור שמחיקת התובענה הינה סעד קיצוני ו/או בלתי הפיך. על המבקש כאן, תחילה למצות סעדיו בפני רשם האגודות השיתופיות, על כל המשתמע מכך ורק לאחר מכן יוכל המבקש לשקול ובהתאם לתוצאות ההליך שם, וככל שאז לא יהיה מדובר במעשה בי-דין, הגשתה שוב של המרצת הפתיחה שבנדון.

סוף דבר אפוא, אני מורה על מחיקתה של המרצת הפתיחה על הסף ומחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך של 5,000 ₪ הכוללים בתוכם מע"מ כחוק.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ט, 20 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.

אשר קולה, שופט


מעורבים
תובע: גיורא עפגין
נתבע: ע"י ב"כ עו"ד עופר שרם
שופט :
עורכי דין: