ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ.א. עליאן בע"מ נגד הכונס הרשמי :

בפני כבוד ה שופט ישראל פבלו אקסלרד

המערערת

מ.א. עליאן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אורי גלבוע

נגד

המשיבים

1.הכונס הרשמי
2.רונן וינברג - נאמן
3.הרצל אברהמי - החייב
4.יוסי אברהמי עבודות הנדסה אזרחית בע"מ
שניהם ע"י ב"כ עו"ד תומר פסלר
5.עיריית ערד
6.אלונים מ.מ.ש. בע"מ

פסק דין

פסק הדין עוסק בערעור על שלוש הכרעות בתביעות חוב שהוגשו במסגרת הליכי פשיטת הרגל של המשיב 3 (החייב) על ידי המשיבים 3, 4 ו-5. למעשה, המדובר הוא בשלושה ערעורים שונים וגם ההתייחסות אליהם תהיה בנפרד, כאשר המדובר יהיה לגופם של דברים. המערערת גם היא נושה של החייב.

טענות המערערת
לגבי ההכרעה בתביעת החוב של המשיבה 4 טענה המערערת בהודעת הערעור כי הנאמן התעלם מהמועד בו הפך החייב לחדל פירעון וכי לא היה מקום להכיר בכל העברת כספים או התחייבויות שלקח על עצמו החייב לאחר מועד זה. כן נטען כי לא היה על הנאמן להכיר בהלוואות אשר בזמן אמת , לא נדרשו הפרשים בגינן ואשר מועד פירעונן חלף ללא כל דרישה. נטען כי המשיבה 4 ויתרה על החוב בגין ההלוואות. עוד נטען כי הנאמן לא הסביר מדוע הוא הכיר ביתרת חוב משנת 2007 ביחס להלוואה הראשונה. הוסיפה המערערת וטענה כי טעה הנאמן כאשר הכיר בחוב הנובע מההסכם להסדרת בטחונות מיום 8/4/10 ומההלוואה מיום 26/4/10 , בהתעלם מפס יקתה של כבוד השופטת נ' נצר ביחס למסמכים אלה. נטען כי טעה הנאמן בכך שהתעלם מפסיקת כבוד השופטת נצר אשר קבעה כי הצדדים לא דאגו להפרדה בין עיסוקיהם וכי פסק הדין מהווה פלוגתה פסוקה.

לגבי ההכרעה בתביעת החוב של המשיבה 5 נטען כי טעה הנאמן בכך שהכיר במלוא תביעת החוב ולא במחציתה, שכן מחצית החוב יש לשייך לאשתו של החייב, אשר גם קבלה לאחר מכן את החזקה בדירה.

לגבי ההכרעה בתביעת החוב של המשיבה 6 נטען כי היה על הנאמן לדחות את תביעת החוב, לאחר שפנייתו למשיבה 6 לקבלת מסמכים ופרטים לא נענתה. כן נטען כי היה על הנאמן לדחות את תביעת החוב מסיבות הקשורות במועד חתימת הערבות, כי לא הומצא כתב ערבות וכי לא נחתמו בעבר כתבי ערבות וזה נחתם כאשר החייב כבר היה חדל פירעון.

בדיון שהתקיים ביום 22/10/18, ולאחר שבית המשפט העיר לבא כוח המערערת לגבי כלליות הטיעון בהודעת הערעור, פירט בא כוח המערערת לגבי החלטת כבוד השופטת נצר והפנה לקטעים מתוכה. כן התייחס לסכומים בהם הוכרה תביעת החוב וטען כי לא היה נכון להכיר בהם, שכן המדובר בהלוואות שניתנו ל חברה בבעלותו של החייב לאחר שהייתה חדלת פירעון. כן הפנה ב"כ המערערת לפסק בורר כלשהו, אשר לא הוצג. נטען כי בשל הבעייתיות של הסכמי אפריל, לא היה מקו ם לקבל את תביעות החוב. נטען כי עד היום החייב עובד אצל אחיו יוסי אברהמי וכי בעבר החייב לא ערב לחובות של החברה.

לגבי המשיבה 5 חזר בא כוח המערערת על הטיעון שבהודעת הערעור. נטען כי היה מקום לגבות את מחצית החוב מאשתו של החייב.

לגבי המשיבה 6 נטען כי היה על המנהל המיוחד להיכנס ולבדוק את תביעת החוב, שכן המדובר הוא בפסק דין בהיעדר הגנה. הנאמן ביקש מסמכים ואלה לא הומצאו לו.

טענות הנאמן, המשיבה 4 והכונ"ר
לגבי הערעור על ההכרעה בתביעת החוב של המשיבה 4 טען הנאמן, כי טענות המערערת בהודעת הערעור הן כלליות ביותר ואינן מתייחסת להלוואו ת ספציפיות. לא פורט מדוע המדובר הוא בהברחת נכסים. גם לגבי הטענה בדבר ויתור של המשיבה 4 על חוב כזה או אחר טען הנאמן כי לא פורט באילו הלוואות מדובר וכי לא הוצג ויתור כזה. גם לגבי הטענה בדבר ההלוואה משנת 200 7 נטען כי זו טענה לא ברורה ובעלמא. לגבי הטענה כי לא היה נכון להכיר בהלוואה משנת 2010 לאור החלטתה של כבוד השופטת נ' נצר טען הנאמן כי ההחלטה פסלה את הביטחונות ולא את ההלוואה עצמה. על כן, לא היה בהכרעת הנאמן משום חריגה מהחלטתה של כבוד השופטת נצר.

לגבי תביעת של המשיב 5 השיב הנאמן כי החייב ואשתו החזיקו בנכס עובר לצו הכינוס וכי לכן, המדובר הוא בחוב משותף, ביחד ולחוד. החבות לעירייה הנה בהתאם לבעלים הרשומים של הנכס.

לגבי תביעת החוב של המשיבה 6 השיב הנאמן כי נכון הדבר שלא נמסרו לו מסמכים לפי בקשתו, אך לאחר שבחן את המסמכים שלפני ו, מצא כי בהסתמך עליהם ניתן לאשר את תביעת החוב בסכום שאושרה. לגבי הטענה כי החייב טען שכתב הערבות מזויף וכי הוא לא חתום על יו, הפנה הנאמן להחלטת רשם בית משפט השלום בתל אביב במסגרתה נדחתה טענה זו של החייב.

לגבי הערעור על תביעות החוב של המשיבות 5 ו-6 טען הנאמן כי זה הוגש באיחור, שכן חלפו יותר מ-45 יום מהיום בו נשלחו הכרעות החוב במייל לבא כוח המערערת עד למועד הגשת הערעור.

לגבי שלושת הערעורים טען הנאמן כי דינם להידחות שכן נושה אינו רשאי, על פי תקנה 96 (א) ל תקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה -1985 (להלן: "התקנות"), להגיש ערעור על הכרעה בתביעת חוב של נושה אחר. אם סומך בא כוח המערערת על סעיף 150 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), הרי הערעורים על הכרעת בתביעות החוב של המשיבות 5 ו-6 הוגשו באיחור, כאמור לעיל.

גם המשיב 4 הגישה תגובה להודעת הערעור אולם תגובתה נגעה בעיקר להשגות שהיו בפיה לגבי סכומים שלא אושרו בהכרעת החוב ולא לגבי הערעור דנא.

הכונ"ר התבקש להגיב לטענת הנאמן לפיה יש לדחות את הערעור על הסף שכן על פי תקנה 96(א), נושה אינו רשאי להגיש ערעור על ההכרעה בתביעת חוב שהגיש נושה אחר. עמדתו של הכונ"ר הנה כי כעניין שבמדיניות, טוב יהיה אם יתאפשר הדבר. לשיטתו, אין הדבר אפשרי בגדר תקנה 96(א) ל תקנות שכן עניינה ערעור של נושה אשר מערער על הכרעה בתביעת החוב שהוגשה על ידו, אך יש לאפשר זאת במסגרת סעיף 150 לפקודה, כפי שמתאפשר הדבר לחייב המבקש לערער על תביעת חוב שאושרה בתיק פשיטת הרגל שלו. הכונ"ר מפנה לדבריו של ב"כ המערערת אשר סירב להתבסס בערעורו של סעיף 150 לפקודה, בשל האיחור בהגשתו לפי סעיף זה.

דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור שדין הערעור, על שלושת חלקיו, להידחות.

דין הערעור להידחות על הסף. לפי תקנה 96(א) , רשאי נושה לערער על החלטת הנאמן בתביעת חוב שהגיש. לשון התקנה ברורה ועניינה אך ורק בערעור שרשאי להגיש נושה על הכרעה בתביעת החוב שהוא, הנושה, הגיש, ונדחתה כולה או חלקה. נראית בעיניי נכונה וראויה גישתו של הכונ"ר, לפיה לכל נושה אינטרס ישיר בקשר עם תביעות חוב של נושים אחרים, לאור ההשפעה הברורה על שיעור הדיבידנד לכלל הנושים. אכן, ביכולת נושה לבסס את ערעורו על סעיף 150 לפקודה ובמקרה כזה, יש להגיש הערעור, לפי סעיף 184, תוך 45 יום ממתן ההכרעה בתביעת החוב. אלא מאי? הדבר הוצע לבא כוח המערערת במהלך הדיון ותשובתו הייתה: " הם באים ואומרים שהערעור שלנו לפי סעיף 150 ולא לפי הסעיף שטענו. אם זה לפי סעיף 150 אז איחרתי את המועד. ואני לא מוכן לטעון לפי סעיף 150" (ע' 7, ש' 20-21 לפר'). משעמדה המערערת על הטענה כי ערעורה מבוסס רק על תקנה 96(א) לתקנות, והואיל ותקנה זו אינה מקנה לה זכות ערעור על הכרעות חוב בעניינם של אחרים, דין הערעור להידחות וכך אני מורה.

גם לגופם של דברים דין הערעור להידחות. כפי שמסרתי לבא כוח המערערת בפתח הדיון, הטיעון בהודעת הערעור היה כללי ביותר. אוסיף עתה ואומר כי לא ניתן היה כלל להבין את הטענות בערעור (מלבד הטענה לגבי המשיבה 5), למי שלא היה מעורב באופן ישיר במערכת היחסים בין הצדדים ובהליכים קודמים ביניהם. בוודאי הדברים לא יכלו להיות ברורים לבית המשפט. בית המשפט לא יכול לדעת מהן אותן ההעברות אשר נעשו לאחר שהחייב הפך לחדל פירעון, מבלי שתפורטנה אותן ההעברות. בית המשפט אינו יכול לדעת מתי, לשיטת המערערת, הפך החייב לחדל פירעון. בית המשפט אינו יכול דעת מהן אותן ההלוואות לגביהם נטען כי בזמן אמת פירעונן לא נדרש. אלה לא פורטו. לא ניתן לדעת מהי "יתרת חוב משנת 2007 ביחס להלוואה הראשונה", ומהי "ההלוואה הראשונה" בכלל. בית המשפט לא יכול לדעת מהו ההסכם להסדרת הב יטחונות ומהו הסכם ההלוואה, מסמכים אלה לא צורפו ועל מהותם ניתן היה ללמוד מעט רק בדיון. הייתה הפניה כללית להחלטה של כבוד השופטת נצר, ללא כל פירוט מדוע אותה ה החלטה מחייבת דחייה של תביעת החוב של המשיבה 4. בית המשפט לא אמור לנסות ולנחש את כוונתו של המערער אלא כי על מערער לה יכבד ולפרט את טענותיו, תוך ציון תאריכים, מסמכים וסכומים, כמו גם טענות משפטיות ברורות.

בדיון ביקש בא כוח המערערת להפנות לקטעים כאלה ואחרים בהחלטת כבוד השופטת נצר. כן ציין סכומים שהוכרו בתביעת החוב של המשיבה 4 וטען כי אלו הלוואות שניתנו לאחר שהחייב יהיה חדל פירעון. שוב הדבר נעשה ללא פירוט תאריכים וללא אסמכתאות. נכון כי השופטת נצר מתחה ביקורת על מערכת היחסים בין החייב לאחיו, הבעלים של המשיבה 4. יחאת, לא מצאתי בהחלטת כבוד השופטת נצר כל קביעה כי הלוואה מסוימת אשר הביטחונות באו להבטיח אותה, לא ניתנה. קביעת השופטת הייתה כי הביטחונות אינם תקפים אך אין כל קביעה לגבי ההלוואות. הנאמן בחן את תביעת החוב, אישר חלק קטן יחסי מסכומה, ובטיעוני המערערת לא מצאתי כל נימוק אשר יש בו כדי לקעקע את החלטת הנאמן, פרט לטיעון כללי ובלתי מפורט כאמור לעיל. לעניין זה, לא די בהעלאת חשדות בשל העובדה כי מדובר באחים.

אשר להכרעת החוב בתביעתה של המשיבה 5 – המערער לא טען וממילא לא הוכיח כי החייב לא היה בעלים של הנכס בתקופה אליה מתייחסת תביעת החוב. על כן, הערעור לגבי נושה זה דינו להידחות.

אשר להכרעת החוב בתביעתה של משיבה 6 – הנאמן מצא לנכון לאשר את תביעת החוב למרות שלא הומצאו לו מסמכים לפי דרישתו, משמצא כי די בחומר שהיה מונח לפניו כדי לאשר את תביעת החוב בסכום שאושרה. המערערת לא הפנתה לקטע כזה או אחר בהכרעת הנאמן תוך טענה כי אינו נכון. שוב, הטענות כלליות ולא מפורטות. הטענה כי חתימתו של החייב על הערבות לטובת המשיבה 6 נדחתה על ידי ערכאה מוסמכת. לא הובא כל נימוק ספציפי שיהיה בו כדי להצביע על טעות בהכרעת הנאמן.

סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות, גם על הסף וגם לגופם של דברים.

המערערת תשלם לקופת פשיטת הרגל של החייב הוצאות משפט בסכום של 15,000 ₪, תוך 30 יום. הואיל והמשיבה 4 לא הגיבה עניינית להודעת הערעור, לא אעשה הוצאות לטובתה.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ט, 20 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מ.א. עליאן בע"מ
נתבע: הכונס הרשמי
שופט :
עורכי דין: