ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבלין מוחטאריאן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא

התובעת
אבלין מוחטאריאן

ע"י ב"כ: עו"ד יהודה שנייוויס
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד יהודה אדרעי

החלטה

האם ארע לתובעת ארוע תאונתי שגרם לליקוי הנפשי לו טוענת- זוהי המחלוקת שבין הצדדים.

רקע נדרש

  1. התובעת עבדה בבית חולים הדסה כטכנאית רנטגן במשך מספר שנים עד שנת 2011 לערך. לתקופה מסוימת שמשה כסגנית . בסוף חודש 9/11 זומנה לשימוע לקראת פיטורין לאחר שסרבה להתייצב לעבודה במקום חדש שנקבע לה .
  2. התובעת טענה להתנכלות של מעסיקה לאחר שלטענתה חשפה שחיתויות, וביקשה צו מניעה נגד פיטוריה וזה לא ניתן לה.
  3. התובעת הגישה בנוסף לצו המניעה הליך עיקרי נגד הדסה (12042-10-11) שם טענה לפיצויי בגין נזקים שונים מכח טענתה לפגיעה בה על רקע הגשת תלונה למבקר הדסה, וכן לצו מניעה נגד פיטוריה. בהליך זה ניתן פסק דין על ידי מותב בראשות כבוד השופט גולדברג אשר דחה את תביעתה. בערעור שהגישה ניתן פסק דין בהתאם ל הסכמת הצדדים (מבלי לפגוע בטענותיהם, ותוך החלפת פסיקה זו את פסק הדין בביה"ד האזורי), לפי הוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, שבמסגרתו נפסק לה פיצוי בסך 120,000 ₪. (ע"ע 60706-01-16)
  4. בחודש 5/2016 הגישה התובעת תביעה לדמי פגיעה בגין פגיעה נפשית שלטענתה נגרמה לה בחודש 9/2011. התובעת תארה מסכת התנהלות פוגענית , כטענתה, כלפיה, כ שלדבריה עמדה בכולה עד אשר "בחודש ספטמבר הם פלשו למייל האישי שלי ומחקו את כל התוכן שלו, כולל ההתכתבויות למבקר הדסה. מאותו היום הרגשתי שחיי וחיי משפחתי בסכנה גדולה איומה. הרגשת מועקה רגשית קשה ביותר. רצתי החוצה ממכון הרנטגן ויצאתי לכניסה של בית החולים. צעקתי, בכיתי, נשברתי לרסיסים, רציתי לסיים את חיי, הרגשתי שפשוט אינני מסוגלת עוד לעמוד בהתעללויות בלתי פוסקות ומכאיבות...."

המחלוקת
5. המחלוקת כפי שהוגדרה בקדם המשפט היתה: א. האם אירע לתובעת אירוע תאונתי שגרם לליקוי הנפשי שלו היא טוענת. ב. האם הוכח שיש הצדקה למינוי מומחה רפואי שיבחן קשר סיבתי רפואי בין הליקוי הנפשי ממנו היא סובלת לבין עבודתה וסיום עבודתה בבית חולים הדסה.
6. בשלב זה של ההליך תוכרע רק השאלה הראשונה, ורק ככל שאקבע כי התרחש ארוע תאונתי, יהא מקום למינוי מומחה רפואי שיבחן קשר סיבתי בין ליקויה הנפשי של התובעת לבין הארוע .

דיון והכרעה
7. על פי הפסיקה: על מנת שתוכר פגיעה נפשית כתאונת עבודה , יש להוכיח ראשית לכל כי התרחש אירוע אובייקטיבי מיוחד בעבודה הקשור לעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום, שמדובר בארוע של דחק נפשי בלתי רגיל שנגרם בשל אותו אירוע , וכי יש קשר סיבתי בין הארוע לבין הדחק הנפשי "בסבירות העולה על 50%". הארוע האוביקטיבי צריך להיות ארוע החורג משגרת הע בודה הרגילה אף אם חריגה מסוימת. הדחק הנפשי עצמו צריך להבחן קודם כל סובייקטיבית מבחינת התובע עצמו- היינו כיצד השפיע עליו (לפחות במידה מסוימת), ולאו דווקא כיצד היה ראוי כי ישפיע עליו. גם ארוע חריג על רקע מתח מתמשך (שכשלעצמו אינו בא בגדר ארוע תאונתי בעבודה) יכול להחשב כארוע תאונתי.
8. מקבלת אני כי מבחינה אובייקטיבית, ארוע של חדירה למחשב האישי של התובעת ו/או מחיקת תא המייל שלה, הוא ארוע מיוחד בעבודה , ובנסיבות הענין ניתן גם לאתרו (ולו מבחינת גילוי המחיקה) במקום ובזמן.
מוכנה אני גם לקבל כי יש להניח (ולו לצרכי מינוי מומחה רפואי) כי ארוע שכזה גרם לתובעת דחק נפשי. תאוריה ביחס לתגובתה לארוע, שלהם האמנתי (ולמעשה לא היה חולק עליהם), כמובא לעיל, מדברים בעד עצמם .
לא זו אף זו, מקבלת אני כי גם על רקע התעמרויות מצד המעסיק (כפי שתוארו על ידה ,ואין צורך או מקום במסגרת הליך זה לקבוע מסמרות בקשר לכך), ארוע של מחיקת תיבת המייל מהווה ארוע מיוחד. ודאי כך כאשר לדברי התובעת זה היה המקום היחיד שבו אוכסנו התכתבויותיה עם מבקר הדסה שהיא הניחה שהם הבסיס שישמר את מקום עבודתה ויהא בו כדי להוכיח את צדקת טענותיה בתלונות שהגישה למבקר .
אם כן, ככל שאכן ארע ארוע אובייקטיבי של חדירה לתא הדאר האלקטרוני של התובעת ומחיקת תוכנו , הרי שיש מקום לומר כי עסקינן ב"ארוע תאונתי" אובייקטיבי , אשר לפחות ברמה הנדרשת לשלב זה של הבירור , גרם לתגובה נפשית.
9. הקושי שמוצא הנתבע בטענות התובעת הוא בכך שלמעשה אין כל ראיה אובייקטיבית לחדירה למייל שלה ומחיקתו . למעשה, כמשתמע מטענות הנתבע, התובעת אולי חשבה שפרצו למייל שלה , אך לבד מסברתה זו , אין אסמכתא לכך. להפך, המסמכים שצרפה לאחר ישיבת ההוכחות, מלמדים ההפך, היינו , כי לא היתה פריצה שכזו.
10. כאמור, בתום ישיבת ההוכחות, ניתנה לתובעת ההזדמנות באמצעות צו שהוצא למנהל אבטחה וסיסטם בהדסה להתייצב לעדות לבסס טענה בדבר "עדות אובייקטיבית" ל תלונה שהתקבלה מהתובעת לחדירה למייל שלה או ביצוע תיקון תקלה בו . בסופו של דבר הסתפקה התובעת בהמצאת מסמכים של הדסה. במסגרתזו, הוגש ( בקשה 7) תצהיר של עו"ד סבאג מנהלת מחלקת יחסי עבודה באגף משאבי אנוש בהדסה על נספחיו מזמן אמת- המתיחס לתלונה שהגישה התובעת (שקבלה בהדסה מס' 0908/11) שהועבר ה לעו"ד סבאג וצורפה לתצהירה בהליך שניהלה התובעת נגד הדסה כדלעיל .
11. אלא שחלף מתן עדות , הסתפקה התובעת בצירוף המסמכים שהוגשו ע"י הדסה ובכלל זה בתצהירה של הגב' סבאג בסעיף 114 שציינה "המבקשת התלוננה כי תיבת הדואר האלקטרוני שלה בהדסה נפרצה. הנושא נבדק על ידי מערכות מידע של הדסה, ולא נמצא כל בסיס לתלונה". כן צורף מכתבו של מנהל האבטחה והסיסטם בהדסה מר שפלר שציין:
"ב9.8 ביקשה גב' אבלין מוחטריאן לשחזר את הדואר שלה בטענה שנמחקו מיילים. 1. התיבה שלה שוחזרה במלואה! 2. מעבר לכך, בדיקה אינטנסיבית על תיעודי הגישה לתיבת הדואר הן מחוץ לארגון והן מפנים, לא הראו דבר חריג. ג. בבדיקת תוכן הגיבוי מכשבוע אחורה (מוערך) מיום התלונה ועד ליום אחרי התלונה, נמצא כי המיילים קיימים בתיבת הדואר ובמערכת הגיבוי. לאור הנסיבות הנ"ל לא ראינו פעולה חריגה /לא כשרה עם חשבון הדואר של גב' אבלין מוחטריאן ולא התבצעה המשך חקירה".
12. התובעת ויתרה על חקירתו של איש הדסה בנדון והסתפקה במסמכים אלה. יוער כי ממכתבו של מר שפלר מוצג סדר ההתרחשויות לפיו קודם נתבקש שחזור בטענה שנמחקו מיילים והדבר בוצע, ולאחר מכן נעשתה בדיקה של תעודי גישה לתיבת הדאר שלא הראו ממצא חריג. השת לשלות קצת שונה עלתה מפי התובעת עצמה בחקירתה בעמ' 7 (ש' 8 ואילך עד עמ' 8 ש'6 , לא ברצף): "יום אחד הגעתי לעבודה ואני רואה שהמייל נמחק. אין זכר למייל. הצליחו להגיד שאני מדמיינת. זה היה בספטמבר.... ש. כשגילית שהמייל שלך ריק, מה עשית? ת. כיבית את המחשב, הדלקתי, חשבתי שאני מדמיינת. כשהבנתי שהמייל לא נמצא, ראיתי מסך שחור. כבר לא היה טעם. ש. התלוננת? ת. באותו רגע חשכו ע יני.... התקשרתי לבעלי.. באיזשהו שלב הוא אמר , תחזרי להיות חזקה, תתקשרי לאיש המחשבים, אולי יבוא לעזור. לא היה לי העתק אחד מהמכתבים שרשמתי. כל מה שעברתי במשך חודשים נעלם... ש. למי התלוננת ? ת. אחרי שעה ומשהו... הרמתי טלפון לאיש המחשבים, אמרתי לו שהמייל שלי מחוק. אין אפילו בפח. אמרתי לו שהיו שם מכתבים חשובים מאד למבקר הדסה ושיעזור לי.... הבעיה לא היתה במחשב אלא בתוכנה. הם אמרו שהם ינסו לשחזר את זה. אמרתי להם שזה מאד חשוב. אחרי כמה שעות הם חזרו ואמרו לי שהמחיקה לא היתה רגילה ושאדם רגיל לא מצליח לעשות את זה, זה דבר מורכב, אין לי מושג מי נתן את ההוראות... ש. נעשה בירור בקשר לענין הזה? ת. לא עזבתי את זה. התקשרתי הרבה פעמים עד ששחזרו את המייל וכל התוכן אחרי כמה ימים חזר למחשב..."
13. אכן, העדתו של מר שפלר יתכן שהיה בה כדי לשפוך אור רב יותר על ההתרחשויות שארעו בקשר למייל של התובעת , גיבויו ושחזורו וכן בשאלה האם פרצו אליו אם לאו. למרות זאת מצאתי כי במידע הכלול במכתב האמור אל מול עדותה של התובעת די כדי קבוע כי התרחש ארוע מיוחד. אבהיר:
14. אכן, ממכתב מר שפלר עולה כי הבדיקה לא העלתה כי היתה פעולה חריגה/ לא כשרה במייל של התובעת (כמובן שהבדיקה הוגבלה לתקופה ספציפית ולא היתה הזדמנות לבית הדין להתרשם מדוע הוגבלה כפי שהוגבלה ומה משמעות יש לכך). אם כן, ככל שטענת התובעת היתה רק כי היתה פריצה למייל שלה היה די במכתב זה (ובהעדר חקירה) כדי לשמוט הקרקע תחת הטענה לארוע אובייקטיבי.
אלא שטענתה העובדתית של התובעת מורכבת יותר (ועליה חזרה הן בטופס התביעה כפי שצוטט לעיל, הן בהודעתה לפני חוקר הנתבע (עמ' 9 ש' 16 ואילך) והן בעדותה כמובא לעיל. התובעת טוענת שפרצו לתיבת המייל שלה ומחקו את כולה. כאמור , חלקה הראשון של הטענה, לא הוכח, ואולם הטענה כי כשפתחה את תיבת המייל שלה באותו יום מצאה אותה ריקה לחלוטין (כולל גם הפח), היא טענה שאינה נסתרת כלל ממכתבו של מר שפלר. אדרבא, יתכן ואף יש חיזוק לכך ב נתון שהוא עצמו אישר: "התיבה שלה שוחזרה במלואה!" . מה צורך היה בשחזור ,אם אכן לא היה ממש בטענה כי התיבה עצמה היתה ריקה בעת שפתחה אותה התובעת. המכתב גם אינו מציין מועד השחזור (עם זאת ברי מתוכו כי בדיקה נעשתה שלא באותו יום- שכן כאמור שם נבדקה תקופה של כשבוע לפני התלונה ועד ליום לאחריה) .
(יוער, עיון בציטטה דלעיל מעדות התובעת מעלה שלדבריה אושר לה על ידי אנשי המחשוב כי היתה מחיקה , מחד גיסא, וכי בסופו של דבר שוחזרה כל תיבת המייל וכל התוכן לאחר כמה ימים, מאידך גיסא. (היינו משתמע מכך שלאחר כמה ימים שוחזרה התיבה בשלמותה , כולל אותם מכתבים למבקר- באופן שכשלעצמו אולי שומט את הקרקע תחת טענת הפריצה))
15. אם כן , שוכנעתי כי באותו יום, בראשית ספטמבר 2011 , כאשר פתחה התובעת את המחשב שלה במקום העבודה, מצאה כי תיבת המייל ריקה. לטעמי , בנסיבות אלה , כאשר לא היתה מחלוקת בהליך שלפני על כך שלתובעת היה מצוי רק בתא המייל שלה מידע חשוב ומהותי מאד שנגע להמשך העסקתה בהדסה, הרי שגילוי תיבת מייל ריקה היא ארוע חריג ומיוחד מבחינה אובייקטיבית. בנסיבות של התובעת ועל רקע כך שאין חולק כי התלוננה בפני מבקר הדסה וכי בימים הסמוכים לכך ארעו ארועים שונים (כולל שימוע משמעתי, התכתבויות בין עו"ד מטעם הצדדים , כוונת הדסה להעביר התובעת למקום עבודה אחר שלכך סרבה, וזימונה לשמוע עקב כך)- מוצאת אני כי להעלמו של כלל תוכן תיבת המייל שלה היתה השפעה סובייקטיבית על התובעת. אם כן, עסקינן בארוע תאונתי.
ודוק, לא יכולה להיות מחלוקת כי יחסיה של התובעת עם מעסיקה ועובדי מעסיקתה היתה מלווה במתחים רבים, ודאי כך בחודשים שקדמו לארוע ולפיטוריה שלאחר מכן. עם זאת , מקבלת אני כי עובד שמגלה כי בסיס ה"ראיות" שמכוחן הוא מתמודד עם מקום העבודה אבד, חווה ארוע מיוחד גם על רקע מתח מתמשך.
16. בטרם סיום אעיר מספר הערות: א. ערה אני לכך שמועד הארוע, כמצוין במכתבו של מר שפלה הוא 9.8 . התובעת מאידך טוענת שהארוע ארע בחודש9/11. עם זאת לא ברור אופי ציון התאריך במכתב האמור (מדובר בתאריך חסר ויתכן שנכתב במהופך) ולא הועלתה כל השגה מטעם הנתבע בענין זה. גם סדר ההתרחשויות הכרונולוגי בתצהיר התובעת מתיישב עם כך שהדבר ארע בספטמבר. ב. לא מצאתי מקום להדרש לטענות התובעת כאילו הארוע התאונתי הוא פיטוריה או ההתנכלות אליה . הדבר לא נטען לכתחילה בטופס התביעה אלא תואר כרקע , כך גם הוברר כי בסופו של דבר פוטרה בנובמבר- כפי שציין הנתבע בסכומיו.

סוף דבר

אני קובעת כי לתובעת ארע ארוע תאונתי כאשר על רקע תלונות שהיו לה כלפי מעסיקתה ומתיחות רבה עמה, גילתה בבוקר יום אחד בראשית ספטמבר 2011 כי תיבת הדאר האלקטרוני שלה , שבה אוכסנו כלל ההתכתבויות שלה ובכלל זה עם מבקר הדסה, נמחקה כולה.
נוכח כך אני מוצאת כי יש מקום למנות מומחה יועץ רפואי אשר ידון בשאלת הקשר ה סיבתי שבין הארוע לבין ליקויה הנפשי של התובעת.
בתוך 14 יום תגיש התובעת לבית הדין כלל המסמכים הרפואיים שהיא מבקשת שיועמדו בפני המומחה ואילו הנתבע יודיע האם מבקש להזמין חומר רפואי כלשהו של התובעת. לאחר השלמת המצאת החומר הרפואי ימונה המומחה

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ט, (20 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: אבלין מוחטאריאן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: