ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם דהן נגד חגי אוחנה :

בפני כבוד הרשמת הבכירה טלי מירום

התובע

אברהם דהן

נגד

הנתבע

חגי אוחנה

פסק דין

התובע, בעבר בעל מכולת בפרדס חנה - כרכור, תבע את הנתבע בגין חוב מצטבר עבור רכישת מוצרים במכולתו בהקפה . נטען, כי עד למועד סגירת המכולת בשנת 2014 הגיע חובו של הנתבע לסך של 38,538.70 ₪. נטען, כי מתוך זה שילם הנתבע סך של 15,000 ₪ וכי נותרה, לפיכך, יתרה של 23,538.70 ₪. בנוסף תבע התובע פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין עגמת נפש וצער גדול מאוד וכן החזר האגרה ששולמה, סך הכל 26,804.70 ₪.
לכתב התביעה צורף צילום של שמונה כרטיסיות המפרטות, לפי הנטען, את סכומי הרכישות של הנתבע במכולת, אולם ללא פירוט מהות המוצרים ומועדי הרכישה. בראש שבע מהכרטיסיות רשום שמו של הנתבע. בראש אחת מהן (הכרטיסיה החמישית, לפי סדר צירופן לכתב התביעה) רשום השם "לימור אוחנה". אין בצד הסכומים תאריך או פירוט הרכישות. כן אין הכרטיסיות נושאות חתימה או אישור אחר של הנתבע.
בנוסף צורפה כרטיסיה הכולל תרשומת אודות שתי שיחות טלפון שביצע התובע עם הנתבע, האחת ביום 27.4.15, לפיה הנתבע הבטיח לחזור לתובע ביחס לחוב השוטף; והשניה מיום 7.5.15, לפיה התובע התקשר לנתבע פעמיים משני מספרי טלפון שונים, והוא ניתק.
עוד צורף לכתב התביעה תצלום שני שיקים בסך 15,000 ₪ כל אחד, משוכים לפקודת התובע, הראשון משוך מחשבונה של לימור אוחנה, אשר חולל באי פרעון בשל אי כיסוי מספיק; והשני משוך מחשבונם של הנתבע ולימור אוחנה. בנוסף צורפה כרטיסיה בה מאשר התובע בכתב ידו כי הסך של 15,000 ₪ שנמסר לו בשיק נמסר לו כהחזר הלוואה שנתן לנתבע, באיחור, לאחר התערבותם של אחיו ותוך עגמת נפש רבה.
לכתב התביעה צורף גם מכתב מאת מזכיר בית דין צדק בני ברק מיום 22.5.18, המופנה לתובע, והמאשר כי הנתבע זומן לבית הדין שלוש פעמים, אך לא הופיע.
בכתב ההגנה מטעמו כפר הנתבע בחוב כלשהו לתובע, הודה כי נהג לרכוש מוצרים במכולתו של התובע, אולם חתם ליד סכום הרכישה, ונהג לשלם אחת לשבוע-שבועיים, כך שמעולם לא צבר חוב.
עוד טען הנתבע, כי את השיק בסך 15,000 ₪, שלא נרשם בו מועד פרעון, מסר לידי התובע כשיק בטחון כנגד הלוואה שקיבל ממנו; לטענתו, לאחר שסיים לפרוע את ההלוואה ביקש מהתובע כי יחזיר לידיו את השיק, אלא שהתובע טען שהשיק נעלם בעת שהמכולת נשרפה. לטענת הנתבע, כעשר שנים לאחר מכן הציג התובע את השיק לפרעון, לאחר שמילא בו מועד פרעון; אלא שמאחר שחשבון הבנק ממנו נמשך השיק כבר לא היה פעיל, השיק הוחזר באי פרעון. התובע דרש מהנתבע לפרוע את השיק שחזר וזה, לאחר שהתייעץ, החליט "לא להתעסק עם משפחת דהן", נתן בידיו שיק בטחון בסך 15,000 ₪, ויומיים לאחר מכן נתן את תמורתו במזומן לאחיו של התובע, אשר מסר לו אישור בכתב על קבלת סכום המזומן. טוען, איפוא, הנתבע, כי את ההלוואה בסך 15,000 ₪ שנתן לו בשעתו התובע פרע פעמיים. מכל מקום, הנתבע שולל כל קשר בין ההלוואה והחזרה ובין החוב הנטען במכולת .
בדיון שהתקיים בפניי חזרו הצדדים על טענותיהם בכתבי הטענות. התובע הציג את הכרטיסיות המקורי ות, וטען כי מתוך טוב-לב האמין בנתבע ונתן לו מוצרים מבלי שזה ישלם לו תמורתם, אלא שהנתבע ניצל את תמימותו ואת אהבתו הרבה של התובע אליו והותיר לו חוב גדול.
בתחילה טען התובע כי הנתבע הוא "לא היה קליינט קבוע אלא מזדמן" (עמ' 1 לפרוט'), אולם בהמשך, כשנשאל הכיצד נתן סחורה ללקוח מזדמן מבלי שזה ישלם, ש ינה טענתו ואמר כי "לא היה מזדמן, אלא היה באזור" (שם). בנוסף אישר התובע, כי הנתבע לא חתם על הכרטיסיות (עמ' 2 לפרוט'). הוא כפר בטענת הנתבע, כאילו שילם את מלוא חובו וטען - "הוא לא היה משלם לי כלום" (עמ' 3 לפרוט').
הנתבע חזר וכפר בחובו הנטען. הוא אישר כי נהג לרכוש במכולת מוצרים בסך של 300 - 500 ₪ בחודש, ולדבריו - "לגבי מה שהייתי קונה במכולת, הייתי משלם את הכל. אם לא, יומיים שלושה אחרי זה הוא היה דופק לי בדלת בבית. הוא לא היה נותן לי שקל לקנות מבלי לחתום לו או להביא לו מזומן. אם לא, הוא היה קופץ לאמא שלי הביתה." (עמ' 3 לפרוט').
לטענת הנתבע , הוא הפסיק לקנות במכולתו של התובע לאחר מספר מקרים של אמירות פוגעניות מצד התובע כלפי בנות משפחתו של הנתבע. כן הסביר כי ההלוואה שנתן בשעתו התובע ניתנה לאשתו של הנתבע על מנת לסייע לה ברכישת רכב, ולטענתו היא הוחזרה לתובע טיפין טיפין; אלא ששנים לאחר שנפרעה במלואה, הפקיד התובע את שיק הפרעון שחזר, ואת תמורתו שילם הנתבע לתובע במזומן, בהתאם לאישור בכתב שנתן אחיו.
דיון והכרעה
אקדים ואומר, אין זו התביעה הראשונה של התובע הנדונה בפניי, בה הוא דורש מלקוחות תשלום חובות עבור מוצרים שנרכשו במכולתו בהקפה, מציג כראיה כרטיסיות הנושאות סדרה של סכומים, ללא פירוט המוצרים שנרכשו או תאריך הרכישות, וטוען כי איפשר רכישה בהקפה בשל אהבתו הגדולה ללקוח/ה הרלוונטי/ת, מתוך טוב לב, תמימות ונאיביות; עם זאת, ובשונה מהמקרה דנא, בתביעות האחרות נשאו הכרטיסיות חתימות של הלקוחות כאישור לסכום הכולל של החוב, והיעדרה של חתימה כזו על הכרטיסיות כאן אומר דרשני.
בנוסף, לא כל הכרטיסיות שצורפו לכתב התביעה נושאות את שמו של הנתבע, אלא אחת מהן נושאת את שמה של לימור, כפי הנראה אשתו של הנתבע. מדובר בלקוחה שונה ואחרת, ולראיה - התובע ניהל לגביה כרטיסיה נפרדת. לפיכך, יש טעם בפגם בשירבוב הכרטיסיה המתייחסת אליה, והמפרטת סכומים המגיעים לסך של כ - 3,900 ₪לתביעה הנוכחית.
עוד אציין, כי לטענת התובע, חובו של הנתבע הצטבר במשך 6-5 שנים, עד לשנת 2014 (עמ' 1 לפרוט'). במילים אחרות, מדובר בחוב שנוצר משנת 2008 לערך.
מכאן נובעים שניים: האחד - חלק לא קטן של התביעה התיישן, קרי, החוב שנוצר עד לחודש יוני 2011, שבע שנים בטרם הוגשה התביעה.
שנית - אין זה סביר בעיניי, כי בעל חנות מכולת מזניח חובות של ממש שהחלו להצטבר לפני כעשר שנים, לאורך תקופה ממושכת, מבלי לפנות לחייב ולדרוש תשלום , כך ביחס לרבים מלקוחותיו, ובמיוחד כשמדובר בלקוחות מזדמנים, כפי שטען תחילה התובע ביחס לנתבע. דומני כי נסיון החיים והשכל הישר מלמדים, כי לא ניתן לנהל ולהחזיק עסק לאורך זמן בדרך התנהלות שכזו.
מצאתי לנכון לתת אמון בדבריו של הנתבע לפיהם התשלום בסך של 15,000 ₪ הינו החזר הלוואה שניתנה לו על ידי התובע, ואינו קשור כלל לחוב הנטען במכולת; התרשומת על הכרטיסיה, בה מודה התובע כי מדובר בהחזר הלוואה, ללא אזכור כלשהו של חוב המכולת, מחזק גרסה זו של הנתבע; אין בידי, איפוא, לראות בתשלום זה משום הודאה בעצם קיומו של חוב הקשור לרכישות הנתבע במכולת וסילוק חלק ממנו, כפי שעולה מטענות התובע בכתב התביעה. תרשומתו של התובע עצמו על הכרטיסיה סותרת טענה זו מניה וביה, ויש בכך כדי לפגוע באמינותו ובמהימנותו של התובע.

הנטל להוכחת תביעתו, על כל מרכיביה, מוטל על התובע, מכח העקרון של "המוציא מחברו, עליו הראיה". במקרה דנא, בהעדר פירוט הרכישות ומועדיהן, בשים לב לכך שחלק מהחוב התיישן, לנוכח אי הסבירות שבהתנהלותו העסקית של התובע, משנשללה טענת התובע כי התשלום של 15,000 ₪ הוא תשלום על חשבון החוב במכולת לאור הודאתו הכתובה כי מדובר ב החזר הלוואה, ומעל לכל - העדר חתימה של הנתבע על הכרטיסיות או על סכום החוב הכולל, בניגוד לתביעות אחר ות של התובע שנדונו בפניי - כל אלו מביאים אותי למסקנה, כי לא ניתן לראות בכרטיסיות משום ראיה לקיומו של חוב או לגובהו, ואין בידי לקבוע כשקפ ות את חובו של הנתבע לתובע.
משהתובע לא הרים את הנטל להוכחת תביעתו, דינה להידחות, וכך אני מורה.
לפנים משורת הדין בלבד ולנוכח מהות ההליך, אינני עושה צו להוצאות.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ט, 20 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם דהן
נתבע: חגי אוחנה
שופט :
עורכי דין: