ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ש. שלמה רכב בע"מ נגד דוד אלהרר :

לפני כבוד השופטת עידית קצבוי

התובעת:

ש. שלמה רכב בע"מ

נגד

הנתבעים:

1.דוד אלהרר
2.שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סכום של 16,291 ש"ח בגין נזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב התובעת בעטיה של תאונת דרכים מיום 7.3.2010.

בתאונה היו מעורבים רכב התובעת - מ.ר 77-760-65 - נהוג בידי מר שלמה בנון (להלן : "נהג התובעת") ורכב מ.ר 99-823-10 (להלן: רכב הנתבע) אשר היה במועד התאונה בבעלותו של הנתבע 1 (להלן: מר אלהרר). הנתבעת 2 ביטחה את השימוש ברכב הנתבע .

אין מחלוקת בין הצדדים על אודות קרות התאונה ועל כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכב הנתבע 1, וככל שהייתה כזו הרי שבעת מתן עדותו ציין מר אלהרר מפורשות כי הוא מכיר בכך שהאחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי הנהג שנהג ברכבו (ראו עמוד 4 שורות 25-26).

המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלת זהות נהג הרכב, כאשר מר אלהרר טוען כי הנוהג ברכב היה עובד מטעמו, מר יצחק קלימי, ואילו הנתבעת 2 טוענת כי נהג הרכב היה מר אלהרר עצמו. לטענתה של הנתבעת 2, מאחר שמר אלהרר היה פסול רישיון בעת התאונה, אין כיסוי ביטוחי לשימוש ברכב ודין התביעה נגדה להידחות.

למען הסדר הטוב תתואר בקצרה השתלשלות ההליכים בתיק – התביעה דנן הוגשה ביום 15 .8.10 נגד מר אלהרר בטענה כי הוא שנהג ברכב הנתבע , ונגד הנתבעת 2 כמבטחת הרכב. מר אלהרר לא הגיש כתב הגנה והנתבעת 2 טענה בכתב ההגנה מטעמה כי מאחר שרישיון הנהיגה של מר אלהרר נפסל, אין לנהיגתו ברכב כיסוי ביטוחי. ביום 31.8.11 ניתן פסק דין נגד הנתבע 1 בהעדר הגנה מטעמו. ביום 15.4.12 נמחקה התביעה נגד הנתבעת 2 בהסכמת הצדדים לאור טענות הנתבעת על אודות היעדרו של כיסוי ביטוחי.

רק ביום 13.2.18 הגיש הנתבע 1 בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו. בבקשתו ציין כי כתב התביעה לא הומצא לו מעולם, וכי כעולה מאישור המסירה שצורף כתב התביעה הומצא לכתובת בה אין הוא מתגורר משנת 2004. לגופה של התביעה טען מר אלהרר כי הוא לא נהג ברכב במועד התאונה אלא עובד מטעמו, מר יצחק קלימי.

ביום 29.3.18 נעתרה כבוד סגנית הנשיא, השופטת אור אליאס, לבקשה, תוך שקבעה כי ההוצאות בגין ביטול פסק הדין תידונה במסגרת ההליך העיקרי.

ביום 1.5.18 עתרה התובעת לתיקון כתב התביעה על דרך הוספתה של הנתבעת 2 כנתבעת (לאחר שנמחקה בהסכמתה כמפורט לעיל) נוכח טענות מר אלהרר בכתב ההגנה מטעמו. חרף התנגדות הנתבע 1 לתיקון נעתרה כבוד השופטת ליעד שגב לבקשה בכפוף לתשלום הוצאות בסך 1,800 ₪.

ביום 9.1.19 התקיים בפניי דיון בו נשמעה עדות נהג התובעת ועדות מר אלהרר. בתשובה לשאלת בית המשפט באשר לעדים שזומנו מטעם הנתבע 1, השיב בא כוחו , כי מר קלימי, מי שנטעהג רכב הנתבע, זומן על ידו לדיון אולם הודיע בבוקר הדיון כי לא יגיע מאחר ששבר את האגן. לשאלת בית המשפט אם הוא מבקש לדחות את מועד הדיון לצורך זימונו, השיב ב"כ הנתבע 1 כי אין הוא מעוניין בכך.

עד התובעת העיד על נסיבות התאונה. לדבריו לאחר התאונה הוחלפו פרטים בינו לבין נהג הנתבע 1, ולבקשתו נמסרו לו רישיון ומספר פוליסה. לשאלת בית המשפט, השיב נהג התובעת כי אינו מזהה את מר אלהרר שישב באולם בעת מתן עדותו.

מר אלהרר העיד על כי לא נכח ברכב בזמן התאונה וכי מר קלימי היה הנהג שלו באותה תקופה בה נפסל רישיונו.

לאחר שמיעת העדויות סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם, ומכאן לפסק הדין –

הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין באופן קצר ותמציתי, בהתאם לקבוע בתקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת העדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה נגד הנתבע 1 להתקבל וכי דין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות. זאת מאחר שמצאתי כי הוכח ברמה הנדרשת כי מר אלהרר הוא שנהג ברכב בזמן התאונה. אנמק –

נהג התובעת העיד באופן מהימן ועקבי בפני בית המשפט באשר לנסיבות התרחשות התאונה והתנהלות הנהגים לאחריה. על פי עדותו של נהג התובעת, לאחר התאונה הוחלפו פרטים בין הצדדים ונהג הרכב הפוגע מסר לו את הרישיון ואת מספר הפוליסה (ראו עמוד 1 שורה 30). את הפרטים המפורטים במסמכים שהוצגו לו רשם התובע על גבי נייר (עמוד 1 שורה 32). בטופס ההודעה שנמסר על ידי נהג התובעת למבטחת מצוינים בפרטי צד ג' שמו של הנתבע 1 - מר דוד אלהרר ומספר תעודת הזהות שלו.

הנה כי כן - לאחר קרות התאונה ומשהוחלפו פרטים בין הצדדים נמסרו לנהג התובעת פרטיו של נהג מר אלהרר לא רק כבעל הרכב או בעל הפוליסה, אלא כמי שנהג ברכב באופן מפורש. מכאן יש להניח כי בסמוך למועד התאונה זיהה נהג התובעת את מר אלהרר כמי שנהג ברכב הפוגע בהתאם לרישיון הנהיגה שהוצג לו ולפרטים שנמסרו לו בע"פ. לעניין זה יצוין כי העובדה שנהג התובעת לא זיהה את מר אלהרר בעת עדותו, אינה מורידה לדעתי ממהימנות עדותו של נהג, ואין היא מסייעת לנתבע 1 בטענותיו. התאונה נשוא התביעה אירעה ביום 7.3.10 קרי לפני כ-9 שנים. בין הנהגים הייתה מטבע הדברים אינטרקציה קצרה במסגרתה הוחלפו הפרטים. אין לצפות כי נהג התובעת יוכל לזהות כעבור שנים כה רבות את הנהג עמו החליף פרטים במועד התאונה. לכך יש להוסיף ולדייק כי נהג התובעת לא ציין, כי מר אלהרר אינו זכור לו כנהג הרכב הפוגע אלא כי אין הוא זוכר אם זה הוא או לא (עמוד 1 שורות 27-28).

מר אלהרר אינו מצליח להסביר מדוע יימסרו לנהג התובעת פרטים שגויים של נהג הרכב הפוגע, ככל שהלה הוסע על ידי נהג אחר. משעומת על כך בחקירה הנגדית טען –

"ש. בזמן התאונה אם קלימי הוא המבוטח והנהג, למה הציג מסמכים שלך עם השם שלך ?
ת. כי האוטו על שמי.
ש. למה לא הציג את הפרטים שלו ? הוא ידע שאתה בשלילה ?
ת. כן הוא ידע שאני בשלילה, אחרת לא היה נוהג.
ש. אתה רואה מניעה מצידו לתת את הפרטים של ך?
ת. הוא כזה שלא נותן את הפרטים. "

התנהלותו של אותו מר קלימי נחזית כתמוהה עוד יותר נוכח העובדה כי כעולה מעדותו של מר אלהרר, הייתה פוליסת הביטוח על שמו של מר קלימי (עמוד 7 שורה 5-7), כך שאין מקום להניח כי מר קלימי ביקש להרחיק עצמו מקשר כלשהו לרכב הנתבע. יתר על כן העובדה כי בין המסמכים שהוצגו היה גם מסמך שהוצא על שם מר קלימי רק מעידה על כי שם הנהג נברר באופן ספציפי ולא באופן עיוור על סמך המסמכים שהוצגו.

יתר על כן, עדותו של מר אלהרר בנוגע לנסיבות נסיעתו של מר קלימי ברכבו הייתה בלתי משכנעת. בכתב ההגנה נטען כי מר קלימי היה עובדו של מר אלהרר באותה תקופה. לעומת זאת בעדותו ציין מר אלהרר כי מר קלימי היה "חבר של המשפחה" (עמוד 3 שורה 32), ולפיכך לא יכול מר אלהרר להציג אסמכתאות על תשלום שכר למר קלימי באותה התקופה. משנשאל אם מר קלימי ביצע את העבודות אליהן נשלח בהתנדבות, ציין : "הוא היה נכה צה"ל ונתתי לו הטבות. כדי שלא ישב בבית היה עובד אצלי " (עמוד 4, שורות 6-7).

גם נסיבות הוצאתה של פוליסת הביטוח על שמו של מר קלימי נותרו עמומות, משציין מר אלהרר כי הדבר נעשה על מנת להוזיל את עלויות הפוליסה לאור פסילת רישיונו.

הנה כי כן, נסיבות העסקתו של מר קלימי, ככל שאכן הועסק, לא היו ברורות, כמו גם היקף עבודתו, מספר הפעמים בהן הועסק, והמטרות לשמן הועסק.

לאמור לעיל יש להוסיף גם את העדר העקביות בעדותו של מר אלהרר באשר למועד בו נודע לו על התאונה. כך למשל טוען התובע בראשית עדותו כי שמע על המקרה כאשר קיבל תביעה מהוצאה לפועל, ואז דיבר עם מר קלימי (ראו עמוד 3 שורות 18-21), בעוד שבמקום אחר טוען מר אלהרר כי היה מודע לנזק שנגרם לו בתאונה ופעל לתיקונו (עמוד 4 שורות 14-17).

אין ספק כי הערפל סביב נסיבות העסקתו של אותו מר קלימי ושאלת זהותו של נהג הרכב, יכול היה להתפזר על נקלה לו היה מר אלהרר מזמן את אותו מר קלימי לעדות בבית המשפט, שהרי דרך המלך לסתירת טענות הנתבעת 2 לעניין זהות הנהג הינה בזימונו של מי שנטען כי נהג ברכב. הלה יכול היה בוודאי להבהיר את נסיבות התאונה, להסביר מדוע פעל להמציא את מסמכי מר אלהרר לנהג התובעת ובכלל לשפוך אור על מערכת היחסים שלו עם מר אלהרר באופן שיהיה בו כדי לסייע להגנתו.

אלא שכאמור לעיל, מר קלימי לא הגיע להעיד בבית המשפט ונסיבות אי התייצבותו של מר קלימי נותרו אף הן עמומות. על פי ב"כ הנתבע 1, מר קלימי הודיע לו בבוקר הדיון כי שבר את האגן ולפיכך אין הוא יכול להתייצב לדיון (שורה 8 עמוד 3). להודעה זו לא צורפה כל אסמכתא רפואית ואף לא הוצהר על כל כוונה להגיש אסמכתא שכזו. לעומת זאת ציין מר אלהרר בעדותו כי דבר פציעתו של מר קלימי נודע לו " שלשום" , ולאחר שנשאל על כך בשנית ציין כי נודע לו על כך "אתמול בלילה" (ראו עמוד 6 שורות 26-30).

וגם אם ניתן היה להתעלם מאי הדיוקים בעדותו של מר אלהרר, הרי שבסופו של יום ועל אף הצעת בית המשפט, ביקש הנתבע 1 שלא לדחות את מועד הדיון נוכח אי התייצבותו של מר קלימי. מהתנהלותו זו של מר אלהרר ניתן להסיק למצער כי מר אלהרר לא היה סבור כי היה בעדותו של מר קלימי - הוא הנהג הנטען במועד התאונה - כדי לסייע לו לסתור את טענות הנתבעת 2 באשר לזהות הנהג ברכב, ובעובדה זו לבדה יש כדי להטיל ס פק משמעותי במהימנות עדותו של מר אלהרר עצמו .

סיכומו של דבר- ממכלול הראיות שהוצגו בפניי- המסמכים שנמסרו לנהג התובעת מיד בסמוך למועד התאונה, אל מול עדותו המגומגמת והבלתי עקבית שלמר אלהרר והימנעותו מלהביא לעדות את מר קלימי, מצאתי כי הנתבעת 2 עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי מר אלהרר הוא שנסע ברכב ביום התאונה, וכי מר אלהרר לא הצליח לסתור טענה זו.

ממסקנה זו נגזרות שתי מסקנות נוספות – האחת כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי מר אלהרר, אשר הודה במהלך עדותו כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על נהג רכבו, ולא טען לקיומה של אחיות משותפת או אשם תורם מצד נהג התובעת. השנייה- כי הנתבעת 2 אינה חייבת בתשלום הפיצויים נוכח העובדה כי מר אלהרר היה פסול רישיון במועד התאונה. למען הזהירות יצוין כבר עתה כי הנתבע 1 לא העלה כל טענה באשר לאחריותה של הנתבעת 2 ככל שאכן יתברר כי הוא היה נהג הרכב הנתבע.

לעניין הנזק- התובעת תמכה את נזקיה בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק. חוות הדעת לא נסתרה על ידי הנתבעים. לא הוגשה חוות דעת נגדית ושמאי התובעת לא זומן לחקירה. לאור האמור, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו.

בשלב זה מן הראוי להתייחס לטענות נוספות שהועלו על ידי ב"כ הנתבע 1- טענות המתייחסות להיעדרות המצהירה מטעם התובעת ולהעדרה של חתימה בחוות הדעת השמאית שהוגשה.

לא מצאתי כי יש בטענות אלו כדי לשנות מהכרעתי, ונדמה כי בבחירתו של הנתבע 1 להפנות את הזרקור לטענות אלו יש כדי להצביע על מידת אמונתו בטענותיו המהותיות.

אשר לטענה בדבר הימנעות המצהירה מטעם התובעת מלהתייצב לדיון – ב"כ הנתבע 1 העלה את הטענה בדבר אי התייצבותה של הגב' עדי פילוסוף, אשר תמכה את התביעה בתצהירה (על דרך ההפנייה) רק בשלב הסיכומים. מועד העלאתה של טענה זו מעלה ספק באשר לכוונתו של הנתבע 1 לחקור את הגב' פילוסוף. לו היה מוצא ב"כ הנתבע 1 חשיבות בזימונה של הגב' פילוסוף מצופה היה כי יציין זאת בפתח הדיון ולא ימתין לסיכומים על מנת להעלות הסתייגותו מאי זימונה. יתר על כן לו אכן נדרשה לנתבע 1 עדותה של הגב' פילוסוף על מנת לברר את שיעור הנזק, אך הגיוני לצפות כי היה פועל לזימונו שלך השמאי מטעם התובעת לחקירה. ב"כ הנתבע 1 לא עשה כן, ומשכך נוצר הרושם כי טענות הנתבע 1 לעניין אי התייצבותה של הגב' פילוסוף לדיון מיועדות להביא לדחיית התביעה מטעמים טכניים ולא מטעמים מהותיים.

דברים דומים ניתן לציין גם לגבי הטענה בדבר העדרה של חתימה על חוות הדעת, אשר אף הם נטענו לראשונה בסיכומי ב"כ הנתבע 1. לעניין זה יפים הדברים שנכתבו בע"א (מחוזי ת"א) 1845/06 מוחסן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 2.12.07)] בגדרו ביהמ"ש דוחה ניסיון של נתבע לתקוף אופן צירוף המ סמכים לכתב התביעה ולתיק ביהמ"ש:
"להבדיל מסדר דין רגיל תצהיר האימות של התובע כולל את עדותו וכן את כל המסמכים הנדרשים להוכחת התביעה בדיון מהיר. אין מקום להציגם על ידי העדים, ומשצורפו לכתב התביעה והוגשו הם התקבלו. צד שמבקש להתנגד למסמכים אלו, או מבקש לחקור מי מנותני המסמכים, עליו לציין זאת מפורשות בפני בית המשפט בתחילת הדיון. כאמור, כתב הגנה הינו בגדר כתב טענות ולא בגדר הזמנת עד. משהוגשה חוות דעתו של השמאי היא התקבלה אלא אם כן נדרש השמאי לחקירה בסמוך או בעת הדיון ולא היה שם. במקרה כזה, יכול היה הצד המבקש לחקור, לעתור לביטול חוות הדעת מטעם זה. אולם במקרה הנדון, לא כך היה. ב"כ המערערים לא טען דבר והחשה, ולאחר מכן בשלב הסיכומים העלה טענותיו. לכן צדק כבוד השופט קמא ואנו רואות איתו עין בעין. כך גם היתה לטעמנו כוונת מתקין התקנות המייחדות סדר דין מהיר מסדר דין רגיל.... התקנות ניסו להביא לפישוט ההליכים ולא לסירבולם. הם קבעו כללים לפיהם על בעלי הדין להכין את התובענה כדבעי לפני תחילת הדיון על ידי הגשת כתבי טענות בצירוף תצהירים והכנת החומרים בתביעה, ובמקרה דנן, המסמכים הרלבנטיים: פוליסה, חוות דעת שמאי וכיוצא בזה; כל זאת כדי שבית המשפט יוכל לקיים דיון מהיר, יעיל ולסיימו במהירות ככל האפשר. צירופם של המסמכים לכתב התביעה בליווי התצהיר מהווה הגשת המסמכים לבית המשפט. הסתייגות מקבלת מסמך כראיה חייבת להיות במועד הדיון או בסמוך לו, במיוחד לעניין הדורש זימון עד לצורך הגשת המסמכים, וחוות דעת השמאי. מיותר לציין, כי זימונם של עדים, כאמור, משמע, הארכת הדיון כמו הגדלת ההוצאות, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת – ההליך לסדר דין מהיר."

הדברים הכתובים שם נכונים גם לענייננו - - חוות הדעת הוגשה כנספח לכתב התביעה אשר הוגש לפני כ- 9 שנים. עד למועד הסיכומים לא מצא לנכון ב"כ הנתבע 1 לקבול על צירופה של חוות דעת לא חתומה או להתנגד לקבלתה כראיה.
בנסיבות אלו אין מקום להידרש לטענות אלו בשלב זה.

סיכומו של דבר, אני קובעת כי דין התביעה נגד הנתבע 1 להתקבל. בהתאם לכך אני מורה לנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 16,291 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪.
התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית ובנסיבות אלו לא מצאתי לנכון להורות על תשלום הוצאות לזכותה או לחובתה.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ט, 14 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ש. שלמה רכב בע"מ
נתבע: דוד אלהרר
שופט :
עורכי דין: