ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סוהייר פארס נגד המוסד לביטוח לאומי :

14 ינואר 2019
לפני:

כבוד הנשיא אלכס קוגן

המערערת
סוהייר פארס
ע"י ב"כ: עו"ד זיו איזנר ועוה"ד חוסאם חוסיין
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רואד סואעד

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 14.3.18 ("הוועדה"), אשר קבעה למ ערערת דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.9.17 ("ההחלטה").

הרקע העובדתי

2. המערערת ילידת 1973, מורה במקצועה. המערערת נפגעה בתאונת דרכים בדרכה לעבודה ביום 27.4.16. האירוע הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימות שהוכרו הן "שבר טיביה-פיבולה שמאל, המטומה עם שפשוף".

3. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת, ביום 12.9.17, נכויות זמניות בשיעורים משתנים לתקופה שמיום 27.7.16 ועד 31.8.17, ונכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.9.17. המערערת הגישה ערר כנגד החלטה זו.

4. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 14.3.18, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה בכירורגיה פלסטית. לאחר שהקשיבה לתלונות המערערת, רשמה הוועדה בהרחבה את טיעוני באי כוחה. הוועדה עיינה בחומר הרפואי, ובסעיף 6 לפרוטוקול תוארו ממצאי צילום רנטגן מיום 28.3.17, לאמור:

"נראה מצב לאחר שבר בשליש המרוחק של עצם הטיביה שהתחבר היטב עם קאלוס טוב, הן בצילומי ה-AP והן בצילומי ה- LAT. נראה חיבור טוב של השברים ובציר תקין כפי שגם סימן ד"ר פריימן בחוו"ד, אלא מה היא שבצילומי ה-LAT סימן הרופא את הציר שלא עפ"י הציר הנכון. חיבור שני חלקי השבר הינו באותו ציר, גם אם קיימת סטייה קלה בין שני חלקי השבר, עדין הציר הקיים הוא ציר ישר ואופן הסימון של הרופא על צילום אינו נכון" .

הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית, שממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול כדלקמן:

"מתהלכת ללא צליעה. פושטת מכנסיה בקלות ועולה לספת הבדיקה ללא קושי. יישור ברכיים נראה רקורבטום של שתי הברכיים ובמדידה השוואתית של היקף הירך כפי שנמדד 15 ס"מ מעל הקוטב העליון של הפיקה, נמדדו 58 ס"מ משמאל ו-59 ס"מ מימין ואילו במדידה זהה 15 ס"מ מתחת לקוטב התחתון של הפיקה, נמדדו 35 ס"מ משמאל ו-35.5 ס"מ מימין. יישור ב רכיים 0 מעלות דו"צ, כיפוף 140 מעלות דו"צ. מבחני היציבות השונים נמצאו תקינים וכך גם המבחנים המניסקיאליים.
תנועות קרסול: כפיפה גבית 30 מעלות דו"צ, כפיפה כפית 40 מעלות דו"צ, סופינציה 25 מעלות דו"צ, פרונציה 10 מעלות דו"צ. לא הופק כאב באף אחת מהתנועות שנמדדו".

המערערת אובחנה כסובלת מ"מצב לאחר שבר שליש מרוחק של עצם הטיביה משמאל ". הוועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר פריימן מיום 28.4.17, וציינה שהממצאים שמצאה בבדיקתה זהים לאלה שתוארו בחוות הדעת "בכל הקשור לטווחי התנועה התקינים הן של הברך והן של הקרסול". הוועדה הדגישה, כי לא נמצא דלדול בשרירי הירך או שוק שמאל, וכי "הפערים שנמצאו בהיקפי הירך והשוק אינם בתחום האסימטריה הקיימת בין שני איברים זוגיים הקיימים בגוף האדם". לעניין החיבור בעצם השוק ציינה הוועדה, כי מסיכומי הביקור שבתיק הרפואי עולה, כי בצילומי ביקורת שבוצעו נמצא חיבור בעמדה טובה מאוד. לפיכך, קבעה הוועדה, כי "קיים חיבור טוב ובציר תקין וחיבור מקביל ללא סטייה. אינו מהווה חיבור גרוע, ולפיכך אין הוועדה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר פריימן בחוות הדעת". לעניין הנכות הזמנית, הסבירה הוועדה, כי הנכויות הזמניות הוענקו מעבר לתקופת אי הכושר והן משקפות היטב את מצבה של המערערת , לרבות תהליך ההחלמה כפי שתועד ברישומים הרפואיים, מאחר ש"מדובר בשבר שלא הצריך התערבות ניתוחית בשוק". בהתאם לאמור, נקבעו למערערת נכויות זמניות כדלקמן:

50% נכות מיום 27.7.16 ועד 30.9.16
30% נכות מיום 1.10.16 ועד 31.12.16
20% נכות מיום 1.1.17 ועד 31.8.17

למערערת נקבעה, כאמור, דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.9.17.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות ואין טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

6. לטענת המערערת, החלטת הוועדה מבוססת על טעות עובדתית מששללה הוועדה את ממצאי המומחה האורטופד מטעם המערערת, לא ערכה בדיקה מקצועית הולמת, ולא נעזרה במומחה ברדיולוגיה. לפי הטענה, המערערת זכאית לנכות בשיעור 10% לפחות בגין חיבור גרוע של השבר. לטענת המשיב מדובר בשאלות שברפואה ואין לבית הדין סמכות להתערב בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה.

7. דין הטענה להידחות. טענות המערערת מכוונות כנגד קביעות רפואיות מובהקות. אופן עריכת הבדיקה הקלינית הוא עניין המסור לשיקול דעתה של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בו. לפיכך, משנבדקה המערערת על ידי מומחה באורטופדיה שנמנה על חברי הוועדה, ומשקבעה שחיבור שני חלקי השבר הינו באותו ציר, באופן ישר ותקין, הרי שמדובר בקביעה רפואית מנומקת. אף נדחית הטענה שהיה על הוועדה להיעזר במומחה ברדיולוגיה. הפנייה לבדיקות עזר היא עניין המסור לשיקול דעת הוועדה. משלא הוצגה לוועדה חוות דעת מומחה ברדיולוגיה, הרי שדי בהתייחסות מנומקת לחוות הדעת מטעם המערערת. בנסיבות העניין שוכנעתי שיש בהחלטת הוועדה התייחסות עניינית, מנומקת וברורה לחוות דעתו של ד"ר פריימן. הוועדה הדגישה שממצאי בדיקתה זהים לאלה שתוארו בחוות הדעת בכל הקשור לטווחי התנועה התקינים הן של הברך והן של הקרסול. הוועדה המשיכה והסבירה כי מסקנתה שונה ממסקנת המומחה מטעם המערערת לנוכח פענוח שונה של צילום הרנטגן מיום 28.3.17. לדעת הוועדה, הן צילומי ה- AP והן צילומי ה- LAT הדגימו חיבור טוב של שני חלקי השבר בשליש המרוחק של עצם הטיביה, בציר אחד ישר, כאשר לדעת הוועדה המומחה מטעם המערערת טעה בסימון הציר על גבי צילום הרנטגן. משכך, יצאה הוועדה ידי חובת ההתייחסות לחוות הדעת של ד"ר פריימן משנימקה נמק היטב מדוע מסקנתה שונה ממסקנתו ופירטה את הפגם שנפל בחוות הדעת.

8. המערערת צירפה לערעורה מסמך רפואי של מומחה ברדיולוגיה אבחנתית, ד"ר סרור סאהר, מיום 27.5.18. מדובר במסמך רפואי מאוחר למועד כינוס הוועדה, ולכן ברור מדוע אין התייחסות של הוועדה למסמך זה. מאחר שמדובר במסמך רפואי שנערך לאחר מועד החלטת הוועדה לא מצאתי לנכון להידרש לפענוח זה, מה גם שקביעות הוועדה בנוגע לאופן חיבור השבר מצויות בסמכותה המקצועית ולא נפל בהן פגם משפטי המצדיק התערבותנו.

9. המערערת הוסיפה וטענה שהוועדה התעלמה מתלונותיה בדבר קיומה של חולשה בהנעת הבהונות. לפי הטענה תלונה זו היא סימן מובהק לנכותה ולמגבלותיה. דין הטענה להידחות. כעולה מפרוטוקול הוועדה, תלונות המערערת נרשמו בהרחבה בסעיף 5 לפרוטוקול. המערערת התלוננה על כאבי גב תחתון, קושי בעלייה וירידה במדרגות, צליעה בעת הליכה מהירה, רגל נפוחה בסוף היום, וכן התלוננה ש"באצבע הקטנה ברגל אני לא יכולה לפסק את אצבעות הרגליים". מכאן, שהוועדה היתה מודעת לתלונותיה של המערערת, לרבות תלונה על אי הנעת הבהונות, אלא שכאב כשלעצמו הוא תלונה סובייקטיבית אשר אינה מקנה אחוזי נכות בהעדר חסר נוירולוגי או הגבלה בתנועות. הוועדה, כאמור, ערכה למערערת בדיקה קלינית מקיפה, ובין היתר נמדדו טווחי תנועות הקרסול. על פי ממצאי הוועדה טווחי התנועה בקרסול מלאים ותקינים ולא הופק כאב באף אחת מהתנועות שנמדדו. המערערת גם לא הציגה לבית הדין תיעוד רפואי המעיד על חסר נוירולוגי בבהונות הרגליים. משכך, לא עלה בידה להצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

10. המערערת טוענת עוד ששגויה התרשמות הוועדה וקביעתה של פיה לא קיימת צליעה. לפי הטענה, לא נערכה למערערת בדיקה יסודית אלא הליכה קצרה של צעדים ספורים בחדר הבדיקה. דין הטענה להידחות משהיא מכוונות כנגד אופן עריכת הבדיקה הקלינית. היקף הבדיקה הרפואית הוא עניין המסור לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה והיא כוללת בדיקות באמצעים רפואיים וגם באמצעים אחרים – והכל בשים לב לסוג המגבלה הרלוונטית ולפרקטיקה הרפואית המקובלת או הסבירה לגבי דרך בדיקתה. בין האמצעים האחרים ניתן למנות, לדוגמה, צפייה במבוטח בעת שהוא מבצע פעולות שונות – בין צפייה גלויה ובין צפייה סמויה (עב"ל 33401-12-12 ר.ס. – המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.3.14). בעניינה של המערערת וכעולה מפרק הממצאים בדו"ח הוועדה, המערערת נצפתה "מתהלכת ללא צליעה, פושטת מכנסיה בקלות ועולה לספת הבדיקה ללא קושי". טענות המערערת כנגד קביעות רפואיות אלו אין להן מקום ודינן להידחות.

11. לסיום, נדחות טענות המערערת בנוגע לפגמים שנפלו בהחלטת הוועדה בכל הקשור לנכויות הזמניות. כעולה מסעיף הסיכום והמסקנות בדו"ח הוועדה, הוועדה הגיעה למסקנה שהנכויות הזמניות שהוענקו למערערת על ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון משקפות היטב את מצבה. כעולה מפרוטוקול הוועדה, בעקבות התאונה שאירעה ביום 27.4.16, נקבעה למערערת תקופת אי כושר מיום 28.4.16 ועד 26.7.16. לאחר מכן נקבעה לה דרגת נכות זמנית בשיעור 50% מיום 27.7.16 ועד 30.9.16. לדעת הוועדה, דרגת נכות זמנית זו משקפת היטב את מצבה של המערערת ואף מעבר לכך, הואיל והשבר לא הצריך התערבות ניתוחית בשוק. למערערת נקבעו נכויות זמניות נוספות בשיעור 30% מיום 1.10.16 ועד 31.12.16 ובשיעור 20% מיום 1.1.17 ועד 31.8.17. הוועדה הסבירה שנכויות אלו תואמות את תהליך ההחלמה כפי שמתואר בתיעוד הרפואי. מדובר במסקנה רפואית מנומקת ונהירה, ולא עלה בידי המערערת להצביע על טעות בולטת או אי התאמה ניכרת בין הממצאים הקליניים שמצאה הוועדה לבין מסקנתה בנוגע לנכויות הזמניות. הוועדה אינה מחויבת לאמץ את המלצות הרופאה התעסוקתית מטעם המערערת, ד"ר פישר, וגם בעניין זה דין הערעור להידחות.

12. לא מצאתי ממש בטענות המערערת בנוגע לפגם מנהלי, פגיעה בטוהר ההליך והתנהלות מרכז שער. לא זו בלבד שלא מדובר בטעות משפטית בהחלטת הוועדה, אלא שמדובר בטענה בעלמא שאין לה על מה לסמוך.

סוף דבר

13. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

14. אין צו להוצאות.

15. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ט, (14 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: סוהייר פארס
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: