ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודה אבנעים נגד המוסד לביטוח לאומי :

14 ינואר 2019
לפני:

כבוד השופט דורי ספיבק – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק
נציגת ציבור מעסיקים גב' כרמן קלינגר

התובע:
יהודה אבנעים
ע"י ב"כ עו"ד עופר בר לב (סיוע משפטי)
-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד משה אהרון

פסק דין

1. האם יש להאריך לתובע את המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לקביעת מוגבלות בניידות, שהוקמה מכוח הסכם הניידות, כך שעניינו יובא בפני הוועדה הרפואית לעררים ( דרג שני) הפועלת מכוח הסכם זה?

התשתית העובדתית

2. התובע הינו כיום קטוע שתי רגליים, שאין מחלוקת על זכותו לקבלת גמלת ניידות בהתאם להסכם בדבר גמלת ניידות שנערך בין משרד האוצר למוסד לביטוח לאומי בשנת 1977 ( להלן: הסכם הניידות). ברם, בתקופה הרלוונטית להליך שבפנינו, התובע היה קטוע רגל אחת בלבד, לאחר שעבר קטיעה מתחת לברך רגלו הימנית ביום 29.6.11. כמו כן היה קטוע שתי אצבעות ברגלו השמאלית.

3. ביום 12.8.12 הגיש התובע בקשה לגמלת ניידות, ביום 28.11.12 נבדק התובע על ידי הוועדה הרפואית הפועלת מכוח ההסכם. הוועדה קבעה לו 64% נכות לצמיתות. עוד קבעה הוועדה כי הוא אינו מרותק לצמיתות לכיסא גלגלים, וכן כי הוא אינו זקוק ואף אינו משתמש בכיסא גלגלים. זאת, על אף שבממצאי הבדיקה נרשם כי הוא הגיע בכיסא גלגלים ( העתק החלטת הוועדה נספח 1 לכתב התביעה, העתק הפרוטוקול נספח 2 לכתב התביעה).
נקדים ונציין כי לטענת התובע, הוא הגיש לוועדה אישור שניתן לו על ידי משרד הבריאות לרכישת כיסא גלגלים, אישור שאותו קיבל ביום 26.11.12, יומיים קודם למועד כינוס הוועדה בעניינו. לטענתו, בסמוך לאחר קבלת החלטת הוועדה, ומאחר שהיה משוכנע שנפלה טעות בהחלטת הוועדה, הוא פנה התובע למשרד הבריאות על מנת לתקן את הטעות שנפלה לשיטתו בהחלטת הוועדה.

4. בחקירתו העיד התובע כי הוא נסע ללשכת הבריאות המחוזית והשאיר שם את המסמכים, וביקש את תיקון ההחלטה. בהמשך לכל זאת, התובע קיבל ביום 19.11.13 מכתב מאת רופאת המחוז ( נספח 2 לכתב התביעה), שבו נאמר כי לאחר בדיקת תיקו נמצא כי הוא יהיה רשאי להגיש בקשה לבדיקה רפואית חוזרת רק בתום שלוש וחצי שנים ממועד הוועדה הרפואית ( שהתקיימה ביום 28.11.12) או לחלופין הוא יהיה רשאי להיבדק על ידי הוועדה הרפואית פעם נוספת, ככל שיצרף מסמכים רפואיים המעידים על החמרה במצבו הרפואי.

במכתב ( נספח 6 לסיכומי התובע) צוין כי מאחר שהתובע לא צירף לפנייתו למשרד מסמכים רפואיים המעידים על כך, הבקשה מוחזרת אליו.

5. ביום 17.2.15 פנה התובע לסמנכ"לית משרד הבריאות ( נספח 4 לסיכומיו) במכתב מפורט שבו ביקש את סיועה, תוך שהוא מסביר כי פנה בבקשה לתיקון החלטה הוועדה הרפואית בעניינו, להבדיל מפנייה שעניינה החמרה. מכתבו זה לא נענה.

בהמשך לכל זאת, פנה התובע לקבל ייצוג מהלשכה לסיוע משפטי, וביום 20.12.15 נערכה פניה נוספת בעניינו למשרד הבריאות ( נ/100), שגם בה התבקש המשרד לתקן " את הטעות" שנפלה בהחלטת הוועדה מדרג ראשון, ולקבוע כי במועד הרלוונטי אכן היה נזקק לכסא גלגלים. ביום 5.1.16 השיבה רופאת המחוז, במכתב בזו הלשון:

"1. הגעה לוועדה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות בכיסא גלגלים אינה בהכרח קביעה כי התובע זקוק לכיסא גלגלים.

2. התובע עבר קטיעה מתחת לברך של רגלו הימנית ב-29.6.11 ונבדק בוועדה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות ב- 28.11.12. בדו"ח הוועדה מצוין כי הגדם תקין אך לצערי אין התייחסות לנושא של פרוטזה. יחס עם זאת, אין בכל המסמכים שצירף התייחסות כלשהי למצב שבו לא ניתן להתקין פרוטזה. קטועי רגליים עם פרוטזה אינם מקבלים זכאות לכסא גלגלים.

3. לפיכך, לא מדובר בטעות סופר אלא בהחלטת הוועדה.

4. התובע קיבל כיסא גלגלים ממשרד הבריאות ( לשכת הבריאות בירושלים) בחודש אוגוסט 2012 – מועד מאוחר יותר ממועד בדיקתו בוועדה.

זכאות לכסא גלגלים במשרד הבריאות נקבע עפ"י קריטריונים שונים מאלו המזכים בכסא גלגלים בוועדה ניידות. לפי הערכות שונות כ- 40% מהזכאים לכסא גלגלים ממשרד הבריאות אינם מקבלים זכאות זו בוועדות הניידות.

5.התובע לא פנה אלינו מעולם בבקשה לתיקון ' טעות סופר' אלא פנה בשנת 2013 בבקשה לבדיקה חוזרת, ונענה על ידינו ב- 19.11.13.

לסיכום – אין מדובר בטעות סופר, ולפיכך אין מקום לתיקון. במידה והתובע מעוניין בבדיקה חוזרת עליו להגיש בקשה בצירוף מסמכים רפואיים עדכניים, ולעניין כיסא הגלגלים, במידה ואין אפשרות להתקין לו פרוטזה עליו להביא מסמך רפואי המציין זאת".

6. ביום 16.3.16 הגיש התובע " הודעת ערעור", שפתחה את ההליך שבפנינו. בגידרה, ביקש התובע להורות על הפניית עניינו לוועדה לעררים, על מנת שזו תדון בעניינו.

ביום 18.9.16 התקיים דיון קדם בפני כבוד הרשמת מרב חבקין. לאחריו, ניתנה החלטת כבוד הרשמת כדלקמן:

"אין מדובר בערעור אלא תביעה שכן לא התקיימה ועדה מדרג שני. התקיימה ועדה מחוזית בניידות ביום 29.11.12 ולפי הנטען בדיון שנערך לפניי התובע עותר לכך שיתאפשר לו לערור על החלטתה ולעמוד בפני ועדה מדרג שני.... הוועדה תשנה את סיווג ההליך לתביעה....

7. בהמשך לכל זאת הוגש כתב הגנה מטעם המוסד לביטוח לאומי, שבו נטען בין היתר שיש לדחות את התביעה על הסף, שכן הוגשה בחלוף שלוש וחצי שנים מהחלטת הוועדה מדרג ראשון, ולאחר שזו הפכה לחלוטה.

ביום 28.5.17 התקיים קדם משפט נוסף בפני כבוד סגנית הנשיאה, השופטת הדס יהלום. לאחריו, הועבר התיק לשמיעת ההוכחות בפני מותב זה. דיון הוכחות התקיים בפני ביום 27.11.18. לאחר סיכמו הצדדים את טענותיהם.

דיון והכרעה

8. נקדים ונתייחס אל טענת המוסד לביטוח לאומי, כי בית-דין זה אינו מוסמך לדון בתביעה, ומכל מקום אין הוא הצד הנכון להתדיינות, שכן היה על התובע להגיש תביעתו כנגד משרד הבריאות. דין הטענה להידחות. בפסיקה ( בג"ץ 3618/12 ויסמן נ' מדינת ישראל (23.9.12); בג"ץ 7816/17 אור-נר נ' המוסד לביטוח לאומי (8.1.18)) נקבע כי לאור סמכותו הייחודית של בית דין זה לדון בעניינו של מי שטוען לקצבת ניידות ( ראו סעיף 391 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ביחד עם סעיפים 1 ו- 9 לחוק זה), הרי שגם תביעות המתייחסות לזימון לבדיקה לוועדות הרפואיות מצויות בגדר סמכותנו העניינית.

9. אשר לטענת המוסד כי התביעה התיישנה, לנוכח העובדה שהתובע לא הגיש ערר לוועדת הערר בתוך 60 יום כנדרש, הרי שגם דינה להידחות, שכן לפי הלכות דולאני ( עב"ל 33351-11-12 דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.17) ומאלו ( עבל 59462-12-15 מאלו נ' המוסד לביטוח לאומי (24.8.18)) לבית דין זה סמכות להאריך מועד להגשת תביעות וערעורים שהוגשו לבית-דין זה ביחס להחלטות המוסד לביטוח לאומי, וזאת בהתקיים " טעם מיוחד" להארכת מועד.

10. ככלל, במסגרת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי האם מתקיים במקרה זה או אחר טעם מיוחד להארכת מועד, על בית-דין זה לבחון הן את הסיבות לאיחור בהגשת ההליך, והן את סיכוייו של ההליך, ככל שתינתן ארכה להגשתו. והכל, בשים לב להלכה הפסוקה לפיה ( עא"ח 56/05 איתן נ' הילטון תל-אביב (23.5.05)):

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי " טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא".

11. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שבמקרה שלפנינו מתקיים טעם מיוחד המצדיק ליתן לתובע הארכת מועד לפנייתו לוועדת הערר, וננמק:

ראשית התובע העיד כי ניסה לפעול ל"תיקון טעות" שנפלה להבנתו בהחלטת הוועדה מדרג ראשון, בכך שהוועדה לא התייחסה בצורה מנומקת כדבעי לטענתו בדבר העדר יכולת להתייחס באופן עצמאי, ללא כיסא גלגלים. ואמנם, עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי על אף שהתובע – במועד שבו נבדק על ידה – היה קטוע רגל שמאל וכן קטוע שתי אצבעות רגל ימין, ועל אף קביעת הוועדה כי לתובע 64% אחוזי מוגבלות בניידות, הוועדה קבעה כי אינו זקוק לכיסא גלגלים. עוד מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה כלל לא התייחסה, לכאן או לכאן, לשאלה האם מצבו הרפואי של התובע איפשר התקנת פרוטזה, אם לאו. זאת, אף שכפי הנראה – כך עולה גם ממכתב משרד הבריאות מיום 5.1.16 – התשובה לשאלה זו קריטית להכרעה בשאלת זכאותו של התובע לגמלת ניידות. לאור זאת, ואף שהתובע לא הגיש ערר מסודר, לא ניתן לומר שהוא זנח את תביעתו או לא המשיך לפעול בניסיון להביא לתיקונה. להיפך, כמפורט מעלה, הוא פנה פעם אחר פעם לגורמים רלבנטיים לשיטתו, בניסיון להביא לתיקון החלטת הוועדה מדרג ראשון, אך נדחה בטיעונים כאלה ואחרים, בלא שבקשתו נבחנת לגופה, ובלא שאיש מסביר לו בפשטות כי עליו לפעול לוועדת הערר, בערר מנומק המלווה בבקשה להארכת מועד להגשתו;

שנית עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה יש החלק שבו אמור להיות פירוט ביחס לקטיעות בכלל, וביחד לשאלה אם נעשה שימוש בפרוטזות בפרט, נותר ריק, ללא כל התייחסות למצבו של התובע בהקשר זה. ואכן, גם במענה שקיבל מרופאת המחוז נרשם כי "בדוח הועדה מצוין כי הגדם תקין אך לצערי אין התייחסות לנושא של פרוטזה. יחד עם זאת, אין בכל המסמכים שצירף התייחסות כלשהי למצב שבו לא ניתן להתקין פרוטזה", כאשר "קטועי רגליים עם פרוטזה אינם מקבלים זכאות לכסא גלגלים". להבנתנו, עולה מהתייחסות זו שאף רופאת המחוז סבורה שנפל פגם בהחלטת הוועדה מדרג ראשון בכך שהיא לא התייחסה לנושא הפרוטזה, אף שבהמשך מכתבה היא מציינת שלהבנתה ניתן לפרש את מסקנות הוועדה כהחלטה בעניין, להבדיל מטעות ;

שלישית בהינתן שהתובע לא היה במועד הרלוונטי בעל רגל אחת קטועה ורגל שנייה קטועה, אלא היה גם קטוע שתי אצבעות ברגלו הלא קטועה, להבנתנו, היה מקום שהוועדה תתייחס בהחלטה לנתון זה, ותאמר האם יש בו כדי להשפיע על מידת נזקקות באותה העת לכסא גלגלים;

ולבסוף אמנם בהודעה על ממצאי הוועדה מדרג ראשון, נמסר לתובע כי הוא זכאי לערור עליה בתוך 60 יום ממועד קבלתה. עם זאת, באחת הפרשות כבר העיר בית-הדין הארצי את ההערה הבאה, בקשר לאותו הטופס ממש שבו עסקינן ( עבל 1365/04 ארוש נ' המוסד לביטוח לאומי (18.10.06, כבוד סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין)), והדברים יפים בשינויים המחויבים אף ביחס לאופן שבו השיב משרד הבריאות לפניותיו הרבות של התובע ל"תיקון ההחלטה" שניתנה בעניינו:

"אין המוסד יוצא ידי חובתו באזכור הצורך להגיש תביעה בהערה כללית בטפסים בלבד אלא עליו להביא לידיעת המבוטח את ההליכים הנדרשים בכדי למצות את זכויותיו ולוודא כי הוא אכן מבין מה עליו לעשות בכדי שלא יפסיד את זכויותיו. לא כל מבוטח מודע לזכויותיו ובר יכולת להבין מהטפסים מה עליו לעשות. אשר על כן, האפשרויות למיצוי זכויותיו של המבוטח צריכות להיות נהירות לו וברורות בכדי שיוכל לבדקם וככל שירצה בכך לעתור בתביעה בכדי לממש את זכויותיו. חובה זו חלה על המוסד לביטוח לאומי מכוח חובות הגילוי ותום הלב המוגברות החלות ביחסים שבין המבוטחים למוסד לביטוח לאומי.

לחובתו של המוסד לביטוח לאומי, ומכאן גם לחובת הגורמים המוסמכים במשרד הבריאות, ליידע את ציבור המבוטחים אודות זכויותיהם, לרבות בדרך של התוויית האפשרויות השונות העומדות בפני כל מבוטח למיצוי זכויותיו, ראו גם: עבל 284/09 חלבי נ' המוסד לביטוח לאומי (7.2.10, כבוד השופטת רונית רוזנפלד)).

12. נוכח כל האמור, התביעה מתקבלת. עניינו של התובע יובא בפני ועדת העררים הפועלת מכוח הסכם הניידות ( דרג שני), שתדון בהשגתו של התובע על החלטת הועדה מדרג ראשון מיום 28.11.12.

איננו עושים צו להוצאות, נוכח העובדה שהתובע היה מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי.

על פסק דין זה ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה. ערעור יש להגיש בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ט, (14 ינואר 2019), בהעדר הצדדים.

גב' שושנה סוזן סמק,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד

גב' כרמן קלינגר,
נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: יהודה אבנעים
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: