ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כלל חברה לביטוח בע"מ נגד מחצבות האחים בע"מ :

לפני: כבוד השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה

נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא

התובעת
כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיכל לייב
-
הנתבעת
מחצבות האחים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ירון מידן

פסק דין

לפנינו תביעת מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן – התובעת), לחיוב מחצבות האחים בע"מ (להלן – הנתבעת) בסך של 30,843.8 ₪ בגין תשלומים אותם התחייבה להעביר לתובעת בהתאם לפוליסות ביטוח שנערכו על ידה עבור עובדיה.
כן התבקש צו הצהרתי הקובע כי הפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה של התובעת או עקב נסיבות אחרות המצדיקות את התובעת, בהתאם לסעיף 19א (ח) לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן: חוק הגנת השכר).
על סמך כתבי הטענות וחומר הראיות שהובאו בפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
הנתבעת הייתה מעבידתם של מבוטחי התובעת, מר איאד ח'ורי (להלן – מר ח'ורי) ומר יעקב קומא (להלן – מר קומא) (להלן יחד – העובדים), אשר הפוליסות שברשותם הם בבסיס התביעה.
הנתבעת רכשה אצל התובעת עבור העובדים מושא כתב התביעה פוליסות ביטוח מאושרות כדין, על פיהן התחייבה הנתבעת להעביר לתובעת תשלומים חודשיים בגין הפרשות וניכויים משכר העובדים, בגובה 18.33% משכרם.
לטענת התובעת, הפסיקה הנתבעת במועדים שונים לשלם את הפרמיות כסדרן.
לטענת הנתבעת, חדלה מפעילותה והעסקתם של העובדים מושא התביעה הסתיימה ושולמו להם כל זכויותיהם על פי דין.
הנתבעת הגישה כתב הגנה בצירוף מסמכים, אולם לא הגישה תצהיר מטעמה ולא סיכומים, על אף הארכות מועד אשר ניתנו לה לפנים משורת הדין. לפיכך ניתנה החלטת בית הדין כי פסק דין זה ינתן על סמך החומר המצוי בתיק.
למען הנוחות, תידון המחלוקת להלן לגבי כל אחד מן העובדים.
האם קיים חוב ביחס למר ח'ורי
לטענת התובעת, בעת הגשת התביעה קיים היה חוב בסך 12,376 ₪ לחודשים 01/2014 – 03/2014 וכן 05/2015 – 11/2015, על פי פרמיה חודשית משוערכת בסך 1,237 * 10 חודשים.
לאחר הגשת התביעה, משהנתבעת המציאה מסמך סיום עבודה של מר ח'ורי ביום 30.4.2015, חישבה הנתבעת מחדש את החוב והעמידה אותו על סך 3,712.8 לחודשים 01/2014 – 03/2014, לפי פרמיה חודשית משוערכת הכוללת ריבית והצמדה בסך 1,237.6 * 3 חודשים.
לטענת הנתבעת, אשר התקבלה כאמור על ידי התובעת ובוצע לפיה חישוב מחדש בסיכומיה, מר ח'ורי סיים עבודתו ב - 04/2015, ולפיכך מדובר בחוב לכאורה בגין שלושה חודשים בלבד. בכל אחד משלושת החודשים האלה צריך היה להיות מופרש סך של 1,018 ₪ בלבד, באופן המעמיד את חובה ע"ס 3,054 ₪.
עם זאת, חוב זה שולם במלואו, היות שהתובעת שילמה תשלום גבוה מהנדרש בחודשים 06/2014-07/2014 בסך 5,536 ₪ (2,768 ₪ * 2) במקום 2,036 ₪ (1,018 *2), היינו סך של 3,500 ₪ ביתר אשר עומד כנגד הנדרש בסך 3,054 ₪, כך שאף נותרת יתרת חוב לטובת הנתבעת בסך 446 ₪.
דיון והכרעה
לאחר שעיינו ובחנו את הראיות והמסמכים שהוצגו ונשמעו מפי הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי לא נותר חוב לתשלום מטעם הנתבעת ביחס למר ח'ורי, ונפרט.
ראשית, אין מחלוקת כי מר ח'ורי סיים העסקתו בנתבעת בחודש 04/2015.
שנית, אף ניכר כי אין מחלוקת כי שכרו של מר ח'ורי שונה החל מחודש 01/2014 ובהתאם צריכות היו להיות הפרשותיו החודשיות בסך 1,018 ₪ בלבד.
טענה זו הועלתה על ידי הנתבעת בכתב ההגנה ולא נסתרה על ידי התובעת, אשר אף ביצעה כבר בתצהיר העדות הראשית מטעמה חישוב מחדש בהתאם.
לא נעלם מעיננו כי התובעת טענה שעבור כל אחד מן החודשים בהם לא שילמה הנתבעת, צריכה הייתה לשלם סך של 1,237.6 ₪, סך הכולל הפרשי הצמדה וריבית ביחס לסכום של 1,018 ₪.
אלא שאף על פי כן, הנתבעת לא צירפה כל תחשיב לתמוך בטענה זו ולא ברור מהו מועד אשר ביחס אליו בוצעה ההצמדה (מועד הגשת התביעה או מועד הגשת התצהיר וכיוב'), ומעבר לכך, על פניו עולה כי הנתבעת נטלה את סך החוב הכולל על פי רישומיה, בסך 12,374.95 ₪ וחילקה אותו בעשרה חודשי חוב (סך חודשי החוב להם טענה בכתב התביעה), וכך התקבל סך 1,237.6 ₪ לחודש.
מעיון בטופס "סטטוס גביה עבור פוליסה 8653884 – ח'ורי איאד" (להלן – טופס ח'ורי) אשר צורף על ידי הנתבעת, נוכח מועד סיום ההעסקה, עולה כי החוב מתמצה לשלושה חודשים, בין 01/2014 – 03/2014 (פרוטוקול 16.10.18 ע' 4 ש' 12 – 15).
עוד מעיון בטופס ח'ורי עולה כי הנתבעת שילמה בכל אחד מהחודשים 06/2014-07/2014 סך של 1,750 ₪ ביתר (שולם 2,768 ₪ חלף 1,018 שצריך היה להיות משולם), וסה"כ שולם ביתר סכום של 3,500 ₪. משקבענו כי החוב לחודשים 01/2014 – 03/2014 הוא 3,054 ₪, הרי שלא נותר חוב כלפי הנתבעת.
האם קיים חוב ביחס למר קומא
לטענת התובעת, בעת הגשת התביעה קיים היה חוב בסך 41,772 ₪ לחודשים 07/2012, 01/2014 – 05/2014 וכן 08/2014 – 01/2015, על פי פרמיה חודשית משוערכת בסך 3,481 ₪ * 12 חודשים.
לאחר הגשת התביעה משהמציאה הנתבעת אישור רו"ח לפיו הופחתה משכורתו החל מחודש 12/2012 לכדי סך 11,300 ₪, חישבה התובעת מחדש את החוב והעמידה אותו על סך 27,131 ₪ לפי חלוקה כדלקמן:
בגין חודש 07/2012 – 3,481 ₪.
בגין חודשים 01/2014 – 05/2014 וכן 08/2014 – 01/2015 לפי פרמיה חודשית משוערכת בסך 2,150 ₪ * 11 חודשים (בהתאם למשכורת חודשית בגובה 11,300 ₪).
הנתבעת טוענת כי על פי טופס סטאטוס גביה של התובעת [כוונת הנתבעת לטופס "סטטוס גביה עבור פוליסה – 8839083 – קומא יעקב" (להלן – טופס קומא)], בשנת 2013 קיימת יתרת חוב בסך 0 ₪, לפיכך לא ייתכן כי קיים חוב בגין חודש 07/2012. כמו כן, הנתבעת טוענת כי בחודש 01/2015 לא היה מר קומא מועסק עוד על ידה, ולפיכך אף חודש זה יש להפחית מן החוב הנטען.
נוסף על האמור, שכר העבודה המעודכן של מר קומא, כפי שנמסר על ידי הנתבעת לתובעת, החל מחודש 12/2012 הועמד על סך 11,300 ₪, כך שהיה על הנתבעת להפריש החל מאותו חודש סך 2,071 ₪ בלבד, ולא כפי ששילמה. בפועל, שילמה הנתבעת מדי חודש (בו שילמה) תשלום עודף בסך 1,410 ₪ (2,071 – 3,481), משך 15 חודשים סה"כ 21,150 ₪.
הנתבעת טענה כי לפיכך, היה על התובעת להעמיד את חובה על סך 24,852 ₪ (2,071 * 12), ממנו יש לנכות את חיוב חודש 07/2012 בסך 3,481 ₪, וכן 21,150 ₪ ששולמו ביתר כאמור, כך שסה"כ נותר חוב בגובה 221 ₪, אשר יש לנכותו מחובה של התובעת כלפי הנתבעת בסך 446 ₪.
דיון והכרעה
ראשית, לאחר שבחנו את טענות הצדדים והמסמכים, אנו סבורים כי היקף ההפרשות החודשי החל מחודש 12/2012 צריך היה לעמוד על סך 2,071 ₪ כטענת הנתבעת.
כפי שהובהר בעניינו של מר ח'ורי, אף בעניינו של מר קומא, התובעת לא הציגה כל תחשיב המראה כיצד הגיעה לחוב חודשי בסך 2,150 ₪, ולא פירטה מהו המועד אשר ביחס אליו בוצעה ההצמדה וחושבה הריבית. יתרה מכך, תמוה בעינינו כי בחודשים בהם אין שינוי בגובה ההפרשה בהתאם לשכר המופיע ברישומי התובעת (במקרה של מר קומא, ע"ע חודש 7/2012 בטופס קומא), נקבה התובעת בסכום החוב החודשי ללא שערוך או תוספת הצמדה וריבית.
לפיכך, טענת הנתבעת בדבר חישוב משוערך כולל ריבית והצמדה, נדחית.
שנית, משהתובעת צירפה את הודעת סיום העסקתו של מר קומא, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבעת אינה חייבת בתשלום עבור חודש 01/2015, ולפיכך, החוב יכול להיות לכל היותר בגין 11 חודשים, ולא 12 כנטען.
בבחינת למעלה מן הצריך יצויין כי במסגרת סיכומיה ציינה התובעת כי בניגוד לאמור בכתב ההגנה, לא צירפה הנתבעת מסמך סיום עבודה של מר קומא ולכן לא ברור האם הוא עדיין מועסק אצל הנתבעת.
טענה זו הינה תמוהה וניכר כי נכתבה בהיסח הדעת, שהרי מסמך סיום העבודה אליו מתייחסת הנתבעת בכתב הגנתה, צורף על ידי התובעת עצמה לכתב התביעה.
יתרה מכך, במסגרת דיון ההוכחות, ביקש ב"כ התובעת לתקן את דבריה של עדת התובעת, "הפוליסה שנפדתה היא בעצם של קומא יעקב, הפוליסה של חורי לא נפדתה" (פרוטוקול 16.10.17, ע' 9 ש' 24 – 25). ברי כי הנתבעת לא הייתה פודה את הפוליסה בהיעדר הודעה על סיום העסקה, ומשכך אף ביתר שאת לא ברורה הטענה שהועלתה בסיכומים.
שלישית, מעיון בטופס קומא, לא עולה כטענת התובעת כי קיים חוב בגין שנת 2012. לא נעלם מעיננו כי כל שורה כוללת חוב לאותו חודש בלבד, ולפיכך יטען הטוען כי לא ניתן לראות חוב קודם ביחס לחודש שאינו מנוי בטבלה, ואולם ניכר כי תחתית הטבלה כוללת סך כל החוב, וסכומה שווה ערך לחובות משנת 2014 בלבד. כמו כן, ממילא הטבלה בטופס קומא אינה מאזכרת את חודש 07/2012 , כך שחוב כאמור לא הוכח, ולפיכך מקובלת עלינו טענת הנתבעת בהקשר זה.
נוכח הקביעה בגין היעדר חוב עבור חודש 07/2012 וחודש 01/2015, הרי שהנתבעת לכל היותר לא שילמה משך 10 חודשים סה"כ, הם 01/2014 – 05/2014 ו – 08/2014 – 12/2014.
רביעית, התובעת אינה חולקת על שינוי משכורתו של מר קומא החל ממועד 12/2012, ובהתאם אף ביצעה חישוב מחדש.
מהסכמה זו נובע כי בחודשים בהם העבירה הנתבעת סך של 3,481 ₪, הרי שהעבירה תשלומי הפקדות ביתר, כפי העולה גם מטופס קומא אשר לא בוצע בו תיקון גובה הפרמיה מ – 3,481 ₪ ל – 2,071 ₪ על אף שכאמור לא חלקה התובעת על עצם השינוי בשכר ובפרמיה בהתאמה.
מעיון בטופס קומא עולה כי הנתבעת שילמה בחודשים 12/2013, 06-07/2014, סה"כ שלושה חודשים סך כולל של 10,443 ₪, כלומר 4,230 ₪ ביתר.
יובהר כי איננו מקבלים את טענת הנתבעת כי שילמה ביתר החל מחודש 12/2012 ברציפות. טענה זו לא נתמכה בתצהיר או בכל מסמך מטעם התובעת או הנתבעת , ולא ניתן להסיק נתון כאמור מן הטבלה אשר צורפה וכוללת פירוט מחודש 12/2013 בלבד, היא הראיה היחידה שהוצגה בפנינו.
על כן, חייבת הנתבעת לתובעת תשלום בסך 20,710 ₪ (2,071*10 חודשים) בגין 10 חודשים בהם אכן לא ביצעה הנתבעת הפרשות לעובדים , כאשר מחוב זה יש להפחית את התשלום ששולם ביתר בסך 4,320 ₪.
התוצאה אפוא כי התובעת חייבת לנתבעת סך של 16,390 ₪ ( 16,390 - 20,710).
התובעת טענה כי לחובת הנתבעת בתשלום יש להוסיף פיצויי הלנת שכר ולחלופין ריבית החשב הכללי כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
על פי סעיף 19א לחוק הגנת השכר, מקום בו המעסיק אינו מעביר לקופת הגמל את דמי הגמולים בהתאם להוראות הדין, מחויבת קופת הגמל לגבות מהמעסיק פיצויי הלנה , ולחילופין, ריבית שלא תפחת משיעור ריבית הפיגורים, וזאת מיום היווצרות החוב ועד למועד התשלום המלא בפועל.
על פי הפסיקה, ריבית הפיגורים שנקבעה ע"י החשב הכללי בהתאם לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד - 1964 היא בבחינת הגבול התחתון של שיעור הריבית שיש להעניק לקופת גמל שעה שהמעביד מעביר אליה את התשלומים באיחור או לא מעבירם כלל (ע"ע (ארצי) 112/08 ש.ח.ן. כרמלי עבודות קבלנות בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין (17.5.2009); ע"ע 357/06(ארצי) ק.ל.ע. קרן השתלמות לעו"ס בע"מ - מועצה מקומית פקיעין ואח' (9.6.2009) (להלן: פס"ד ק.ל.ע); ע"ע ( ארצי) 35888-11-15 מועצה מקומית מג'אר - מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ ( (08.03.2017.
הפסיקה מאפשרת שיקול דעת רחב לבית הדין בכל הנוגע לפסיקת פיצויי הלנה והפחתתם בהתאם לסעיף 18 לחוק הגנת השכר, לרבות "שיקולים שמקורם בעקרונות של צדק חלוקתי הנוגעים לזהות המעסיק, לגודלו, לחוסנו הכלכלי בתקופה הרלוונטית או שיקולים הנוגעים לדרך התנהלותו של המעסיק לאורך התקופה הרלוונטית לתביעה." [ע"ע (ארצי) 43694-12-11 חברת אפי אבטחה בע"מ - יעקוב (קובי) מרדכי (28.8.17) ].
בענייננו ניכר כי מדובר בנתבעת שאינה פעילה עוד, ולפיכך אין בפסיקת פיצויי ההלנה כדי להשיג את יסוד הרתעתה, כמו כן, קיימת הייתה מחלוקת כנה בין הצדדים ביחס לחוב הנטען, היות שהנתבעת סברה כי יש בסכומי היתר שהעבירה במהלך התקופה כדי לכפר על החודשים בהם לא הועברו תשלומים שוטפים. בנסיבות אלה הגענו למסקנה כי אין מקום לפסוק פיצויי הלנה מלאים, וכי ראוי להעמידם על שיעור ריבית פיגורים החשב הכללי. התובעת ביקשה כי ה חוב יישא ריבית מיום הגשת התביעה בלבד, ומשאיננו פוסקים יותר מהנתבע [ע"ע ( ארצי) 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ - ADHENOM BERH TEAMI (4.6.17)], הרי שלסכום החוב תתווסף ריבית החשב הכללי מיום 1.12.15.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 16,390 ₪ בתוספת ריבית החשב הכללי מיום 1.12.15 ועד ליום התשלום בפועל.
הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪.
ניתן בזאת צו הצהרתי בהתאם לסעיף 19א (ח) לחוק הגנת השכר, לפיו הפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה של התובעת או עקב נסיבות אחרות המצדיקות את התובעת.
כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום שיומצא פסק הדין.
הצדדים רשאים לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ט, (03 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ.ע. משה כהנא

חנה טרכטינגוט, שופטת בכירה


מעורבים
תובע: כלל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: מחצבות האחים בע"מ
שופט :
עורכי דין: