ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יגאל גורש נגד מנחם חודרה :

בפני כבוד ה שופטת דנה עופר

המבקש/התובע

יגאל גורש
ע"י ב"כ עו"ד טארק מוסטפא

נגד

המשיב/הנתבע
מנחם חודרה
ע"י ב"כ עו"ד יניב ברוך

החלטה

לפניי בקשה למתן סעד זמני, אשר יאסור על המשיב לבצע בנייה לא חוקית שהחל בבנייתה בשטח המשותף לדירותיהם של הצדדים. כן התבקש צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיב להבעיר אש ולצלות בשר במקרקעין המשותפים, ויימנע מכלבו של המשיב להסתובב בחופשיות בחצר המשותפת.

1. המבקש והמשיב הם שכנים, המתגוררים בבית משותף דו קומתי ברחוב אחד העם 22 בעכו.

המשיב מתגורר בקומת הקרקע, ואילו המבקש מתגורר בקומה הראשונה.

2. על פי טענת המבקש, לאחרונה נודע לו כי בכוונת המשיב לבנות תוספת בנייה ולהקים ממ"ד בשטח המשותף. המבקש מתנגד לכך בכל תוקף. המבקש מוסיף וטוען, כי המשיב כבר בנה תוספות בנייה – מחסן ושתי פרגולות - ברכוש המשותף, ללא הסכמתו של המבקש וללא היתר בנייה כדין.

לטענת המבקש, מדי שבוע נוהג המשיב להבעיר אש בחצר ולצלות בשר, באופן שכל העשן נכנס לביתו של המבקש שבקומה הראשונה. נוסף על כך הוא טוען, כי כלבו של המשיב מסתובב רוב שעות היום בגינה המשותפת, והמבקש חושש בשל כך להיכנס אליה.

כן טוען המבקש, כי פניותיו אל המשיב על מנת ללבן את המחלוקות ביניהם לא הועילו, ועל כן הגיש תביעתו ועמה בקשה למתן צו מניעה זמני. לטענתו, אם תבוצע הבנייה המתוכננת על ידי המשיב, תימנע ממנו האפשרות לעשות שימוש סביר ברכוש המשותף.

בתצהירו מציין המבקש עוד, כי הוא והמשיב הסדירו את חלוקת השימוש בחצר המשותפת בהסכם משנת 1995, אולם מאז מתעלם המשיב מההסכם ומפר אותו באופן בוטה ונחרץ. בשנת 1997 התנהל בין הצדדים הליך משפטי בפני המפקחת על רישום המקרקעין, המשיב אז לא התכחש להסכם, ובסיומו של ההליך ניתן פסק דין אשר הורה למשיב לאפשר למבקש שימוש סביר ברכוש המשותף.

3. המשיב לא הגיש תגובה לבקשה למתן סעד זמני , ולמעשה גם לא הגיש עדיין כתב הגנה, למרות שכתב התביעה הומצא לו בסמוך להגשתו לביהמ"ש, והמועד להגשת כתב ההגנה חלף.

עם זאת, המשיב התייצב בביהמ"ש, לאחר שנטל ייצוג של עורך דין יום קודם לכן. ב"כ המשיב חקר את המבקש בחקירה נגדית על תצהירו.

4. בחקירתו הנגדית אישר המבקש, כי בפועל לא נבנה הממ"ד בינתיים. על פי עדותו, המשיב הודיע לו כי בכוונתו לבנות ממ"ד, ובהמשך לכך שוחחו השניים. הבנייה אף החלה בפועל לפני כחצי שנה, אלא שהמבקש התריע כי בכוונתו לפנות לביהמ"ש ולבקש צו מניעה, ובחלוף כמה ימים לאחר מכן סילק המשיב את חומרי הבנייה מהמקום ומאז לא חודשה הבנייה . המבקש ציין עוד, כי המשיב פנה לעירייה וביקש היתר, ואילו המבקש הגיש את התנגדותו, וכעת הוא ממתין לתשובה.

עוד אישר המבקש בעדותו, כי כשנתיים לאחר שניתן פסק דין של המפקחת על רישום והמקרקעין התקיים הליך נוסף בין הצדדים, הפעם בבית משפט השלום בעכו, ובו היה המשיב התובע, והמבקש – הנתבע. הליך זה הסתיים בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין (נ/4).

5. בתום החקירה הנגדית סיכמו הצדדים טענותיהם בקצרה .

המבקש הציג בפניי תמונות רבות המעידות, לטענתו, על כך שהמשיב ביצע בנייה ללא היתר ברכוש המשותף, והדגיש כי במסגרת כתב התביעה הוא עותר גם לצו הריסה ביחס לכל בנייה שבוצעה בשטח המשותף.

לטענת המבקש, הוא מבחינתו מעוניין לקיים את ההסכם משנות ה-90', כך שהחלק האחורי יהיה בשימושו ואילו החלק הקדמי יהיה בשימוש הנתבע (תוך מתן אפשרות מעבר לחלק האחורי), אלא שבפועל המשיב אינו מקיים את ההסכם, ועושה בעצמו שימוש גם בחלק הקדמי וגם בחלק האחורי, שם יש לו עדיין מחסן.

המבקש חזר על בקשתו לצו מניעה, הן לעניין בנייה בלתי חוקית, הן לעניין הבערת אש וצליית בשר בחצר, והן לעניין כלבו של המשיב, אשר לטענת המבקש מסתובב באופן חופשי בחצר המשותפת והמבקש, שהינו חולה בסכרת, חושש מנשיכת הכלב, אשר עלולה לגרום לו סיבוכים רפואיים.

6. המשיב מתנגד למתן סעד זמני.

לטענתו, המבקש לא בא בניקיון כפיים לביהמ"ש, שכן לא טרח לציין כי התקיים הליך משפטי נוסף בין הצדדים, ולא טרח לציין, כי בפועל הבנייה הופסקה ולמעשה אינה מתקיימת כעת. המשיב מתכוון לפעול כחוק, ועל כן פנה לרשויות התכנון בבקשה למתן היתר.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה למתן סעד זמני, ברובה הגדול.

מטרתו של הסעד הזמני היא להבטיח הגנה על המצב הקיים באופן שיאפשר מימוש פסק הדין בעתיד, מקום שהנתבע עלול לנצל לרעה את פרק הזמן שעד למתן פסק הדין (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Ltd, 28.11.07).

השיקולים אשר שוקל ביהמ"ש הבוחן בקשה למתן סעד זמני הם סיכויי התביעה ומאזן הנוחות (רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' עיון, 1.9.09). מעבר לכך שוקל ביהמ"ש הדן בבקשה למתן סעד זמני שיקולים שביושר ובצדק. שיהוי בהגשת בקשה למתן סעד זמני עשוי להצביע על העדר דחיפות בהענקתו (רע"א 2176/12 לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, 21.3.12). כך גם הגשת בקשה שלא בתום לב ושלא בניקיון כפיים תביא לדחיית הבקשה (רע"א 5072/00 איזי יוגב בע"מ מסגרת האחים אבו בע"מ, 3.12.0).

8. מעיון בכתב התביעה ובבקשה למתן צו מניעה ניתן להבין, כי המבקש, העותר להריסת הקיים ולמניעת המשך הבנייה, טוען לבנייה שבוצעה ושעתידה להתבצע ברכוש משותף.

עם זאת, בדיון שהתקיים בפניי טען, למעשה, המבקש, כי הוא מבקש לאכוף את ההסכם שנחתם בין הצדדים בשנת 1995, ואשר במסגרתו הוסכם על חזקה ייחודית לכל אחד מהצדדים במחצית החצר. יובהר, כי על פי עדות המבקש, הסכם זה לא יצא אל הפועל, למעשה, מעולם. אחת ההתחייבויות בהסכם הייתה התחייבותו של המבקש להעביר את המחסן של המשיב מהחצר האחורית (שיועדה למבקש) אל החצר הקדמית, אלא שהוא לא ביצע זאת. לטענתו, הביצוע היה מותנה בפתיחת מעבר לחצר האחורית על ידי המשיב, אשר לא קיים מצדו את התחייבותו זו.

נראה כי עמדה זו של המבקש (קיום ההסכם) אינה מתיישבת עם הסעדים שהוא מבקש בתביעה, שכן במסגרת כתב התביעה הוא מבקש להרוס, בין היתר, את המבנים שהקים המשיב באותו חלק של החצר אשר על פי ההסכם נועד לשימושו הבלעדי של המשיב. הסעדים המבוקשים בכתב התביעה מתיישבים עם העמדה המשפטית שלפיה החצר היא רכוש משותף, אשר בו אין המשיב רשאי לעשות שימוש בלעדי, אלא שימוש סביר בלבד, אשר לא ימנע שימוש סביר מצדו של המבקש.

כאן המקום לציין, כי מעיון בפסק דינה של המפקחת על המקרקעין, אשר צורף לבקשה שלפניי, עולה, כי המפקחת לא נתנה תוקף להסכם בין הצדדים, אשר כלל חלוקה של השימוש בחצר המשותפת, אלא דווקא הדגישה כי מדובר ברכוש משותף, אשר כל השותפים רשאים לעשות בו שימוש סביר, ובלבד שהשימוש לא ימנע כזה משותף אחר.

כך ציינה המפקחת בפסק דינה , כי לא השתכנעה "כי הוגש בין הצדדים... הסכם כלשהו מגובש וברור, בקשר עם חלוקת השימוש ברכוש המשותף באופן המאפשר את אכיפתו. עפ"י הדין הסכם בקשר עם שימוש ייחודי ברכוש המשותף צריך להיות ברור, חד-משמעי, מפורט ולא משתמע לשתי פנים", ומטעם זה לא הורתה המפקחת על חלוקה כזו או אחרת של החצר הסובבת את דירות הצדדים. הסעדים אשר ניתנו בפסק הדין הורו על הסרתם של מחוברים ושל מטלטלין שהניח המשיב בחצר המשותפת, משום שהיה בהם כדי לשלול מהמבקש שימוש סביר בחצר המשותפת. כך גם ניתן סעד בדבר מתן אפשרות מעבר למבקש בתחומי החצר המשותפת.

מהאמור לעיל עולה, כי לכאורה יש למבקש עילת תביעה לעניין מבנים שהוקמו על ידי המשיב בתחומי הרכוש המשותף, והוא הראה זכות לכאורה לקבלת הסעד לעניין הסרת המבנים הקיימים ומניעת הקמתם של נוספים; כך שהבקשה עוברת את המשוכה הראשונה הנדרשת ממבקש הסעד הזמני.

לא כך הדבר, לטעמי, באשר למאזן הנוחות.

9. מעדותו של המבקש הוברר, כי בפועל נפסקה בניית הממ"ד לאחר שהמבקש הודיע למשיב מפורשות על התנגדותו. כן הוברר כי המשיב הגיש לאחר מכן בקשה למתן היתר והמבקש אף הגיש התנגדותו לרשויות התכנון. על כן, לא מצאתי כי קיים כעת צורך במתן צו מניעה לעניין בנייה בלתי חוקית שהחלה, כפי שנטען בבקשה עצמה.

במילים אחרות, לא השתכנעתי כי אי-מתן הסעד יסב למבקש נזק כל שהוא, לאחר שהמשיב עצר את הבנייה ופנה לרשויות התכנון בבקשה למתן היתר, וממילא אין כאן נזק צפוי אשר מטה את מאזן הנוחות לטובתו של המבקש.

למען הסר ספק אני מבהירה, כי אין בדברים אלו כדי להכשיר באופן כל שהוא ביצוע בנייה בלתי חוקית או להתיר בנייה בשטח משותף.

10. המבקש עתר בבקשתו גם לצו אשר ימנע הבערת אש וצליית בשר.

אף שהבערת אש וצליית בשר בשטח משותף עשויה לעלות, במקרים מסוימים, כדי מטרד אשר מקים עילת תביעה (ועילה למתן צו מניעה בכלל זה), לא השתכנעתי, בשלב זה, כי מדובר במעשים העולים כדי מטרד כהגדרתו בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], דהיינו – הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של המבקש, בהתאם לסעיף 44 לפקודת הנזיקין. כידוע, עוולת המטרד מתקיימת כאשר מדובר בהפרעה "כה ממשית, עד שהיא פוגעת בנוחות הפיזית ובקיום אנושי הוגן בהתאם להשקפה המקובלת והמפוכחת של בן חברתנו הרגיל" (ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ, פ"ד ל(3) 785, 796), ואילו המבקש מציין כי המשיב נוהג לצלות בשר על האש "מדי שבוע", להבדיל מאותם מטרדים נמשכים, יומיומיים וארוכי שעות אשר לעניינם ניתנו בפסיקה צווי מניעה.

יובהר כי הדברים נכונים לשלב הנוכחי שבו ניתנת החלטה זו, לאחר שמיעת עדות המבקש בלבד, ובטרם הובאו בפניי ראיות נוספות.

עוד ראיתי לנכון לציין, כי אין בהימנעות ממתן צו מניעה זמני כדי להכשיר התנהגות אשר יש בה כדי להפריע לשכן.

מן הראוי כי המשיב ינהג התחשבות בשכנו, וכי תימצא הדרך (אשר בוודאי קיימת) לכך שהמשיב יוכל להמשיך לצלות בשר על האש, מבלי שהעשן יגיע לדירת המבקש דווקא. בטוחה אני כי מתן תשומת לב ראויה לצרכי השכן – די בהם על מנת למנוע התדיינות משפטית בכגון דא.

11. בכל הנוגע לכלבו של המשיב, אשר לטענת המבקש מתרוצץ באופן חופשי בחצר המשותפת:

לעניין זה לא נתבקש צו מניעה במסגרת הבקשה עצמה (ראה סעיף 10 לבקשה), אם כי נושא הכלב צוין מפורשות בתצהירו של המבקש (סעיף 11), ועל כן ידע המשיב להצטייד לקראת הדיון בתמונה אשר תמחיש את גודלו של הכלב (נ/6). הבקשה לעניין זה הועלתה, למעשה, במסגר ת הדיון עצמו.

על פי גרסת המבקש, שלא נסתרה כלל, המשיב נוהג לאפשר לכלבו להתרוצץ בחופשיות בחצר המשותפת. המבקש חושש להיכנס לחצר ולהיתקל בכלב, משום שהוא יודע כי נשיכת כלב – אפילו כלב קטן – עלולה לגרום לו נזק בריאותי חמור, בשל מחלת הסכרת שממנה הוא סובל.

ניתן בהחלט להבין את חששו של המבקש, כי נשיכת כלב תגרום לו לסיבוכים רפואיים מיותרים, ואין צורך להמתין ליום שבו אכן יקרה האירוע המצער. לעניין זה אני רואה לנכון לציין, כי על פי חוק נאסר על בעליו של כלב להתיר לו להסתובב באופן חופשי מחוץ לחצר הפרטית של הבעלים, ואילו במקרה הנוכחי – על פני הדברים – החצר הינה חצר משותפת, ולא חצר פרטית של המשיב . המשיב אינו רשאי לשחרר את כלבו, קטן ככל שיהיה, באופן חופשי בחצר המשותפת , ללא שיוחזק ברצועה.

גרסתו העובדתית של המבקש, אשר על פיה הכלב מסתובב בחצר המשותפת בחופשיות ונובח עליו, לא נסתרה באופן כל שהוא. לעניין זה אף אין כל רלבנטיות לטענות השונות שהעלה ב"כ המשיב לעניין חוסר ניקיון כפיו של המבקש, ולפיכך לא מצאתי לנכון לדון לגופן בטענות אלו.

לפיכך, לעניין זה בלבד מצאתי כי המבקש הראה זכות לכאורה לקבל סעד מסוג צו מניעה כלפי המשיב, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש, שכן הנזק אשר כרוך בצו המניעה נופל משמעותית מזה שכרוך באי-מתן הצו.

12. סוף דבר, הסעד הארעי שעליו הוריתי בהחלטה מיום 23.10.18 (אגב קבלת בקשת המשיב לדחיית מועד הדיון) – מבוטל.

הבקשה למתן סעד זמני לעניין איסור בנייה בחצר המשותפת ולעניין איסור הבערת אש בה – נדחית. אין לפרש את דחיית הבקשה כמתן היתר לבנייה ברכוש משותף ו/או לבנייה שלא כ דין, ואף אין לפרש זאת כמתן היתר לגרימת מטרד או אף נעימות לשכן.

ניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על המשיב, או מי מטעמו, לשחרר לחצר הבית את הכלב (מובן כי הוצאת הכלב מן הבית עם רצועה, יחד עם אדם אשר אח ראי לכלב ואוחז ברצועה – מותרת, לרבות בחצר המשותפת). צו זה ייכנס לתוקף לאחר שהמבקש יפקיד בתיק כתב התחייבות, כדרישת התקנות.

13. בנסיבות העניין, מצאתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, ד' שבט תשע"ט, 10 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יגאל גורש
נתבע: מנחם חודרה
שופט :
עורכי דין: