ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורנית שמיר נגד כונס נכסים רשמי תל אביב :


לפני כבוד ה שופטת נועה גרוסמן

מבקשת/ נושה

אורנית שמיר
ע"י ב"כ עו"ד אלה אופיר

נגד

משיבים

1. כונס נכסים רשמי תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד אילון מנשה
2. עו"ד ארז חבר (מנהל מיוחד)
3. יואל שמיר (החייב)
ע"י ב"כ עו"ד רוני טייכר

החלטה

עניינה של הבקשה :

1. לפני בקשה מטעם המבקשת, גרושת החייב ונושה בתיק פש"ר זה, להורות למנהל המיוחד להשיב לקופת הכינוס, את הכספים ששולמו באישור הכנ"ר מתוך קופת הכינוס, עבור הוצאות משפט שנפסקו לזכות המבקשת בבית המשפט העליון, בפסק הדין שניתן ביום 24.1.18 בתיק ע"א 5822/16 בעניינם של הצדדים.

רקע והשתלשלות העניינים:

2. ביום 4.1.15 ניתן צו כינוס על נכסי החייב יואל שמיר (להלן : "החייב"), במסגרתו מונה עו"ד ארז חבר למנהל המיוחד על נכסי החייב ( להלן : " המנהל המיוחד").

3. במסגרת פעילותו בתיק הפש"ר, מצא המנהל המיוחד כי ביום 27.3.13, טרם כניסת החייב להליך הפש"ר, נחתם בין החייב לבין המבקשת הסכם גירושין אשר במסגרתו העניק החייב למבקשת מחציזכויות בנכס מקרקעין הידוע כגוש 6826 חלקה 4 בראשון לציון (להלן: "הנכס").

4. המנהל המיוחד ראה בנסיבות אלה, להגיש בקשה לביטול הענקה ביחס לזכויות החייב בנכס שהוענקו למבקשת, בהתאם ל הוראות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980.

5. בקשה זו נדונה לפני חברתי כבוד השופטת חנה פלינר.
בפסק דין מפורט ומנומק מיום 14.2.16 , ראתה לנכון לקבל את הבקשה ולקבוע כי:
"...הענקת מחצית הסמכויות בנכס במסגרת הסכם הגירושין הינה הענקה פסולה שדינה בטלות בהתאם להוראות סעיף 96 לפקודה".
עוד נפסק כי מחצית משווי התמורה נטו, שתיוותר לאחר מימוש הנכס על ידי הנושה המובטח ותשלום חוב המשכנתא, תועבר לקופת הכינוס.

6. המבקשת לא אמרה נואש, והגישה ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע בפסק דינו מפי כבוד השופט מזוז (בהסכמת כבוד המשנה לנשיאה השופט מלצר וכבוד השופטת ברק-ארז) בע"א 5822/16 שמיר נ' עו"ד ארז חבר (פורסם בנבו, 24.1.18), כי לא היה מקום להורות על ביטול הענקה. הערעור שהוגש נתקבל. מלוא הזכויות בנכס נותרו בידי המבקשת.( להלן: "פסק הדין").
במסגרת פסק דינו, ראה בית המשפט העליון לפסוק הוצאות לטובת המבקשת בזו הלשון:
"המנהל המיוחד יישא בהוצאות המערערת בסך 20,000 ₪" (שם, סעיף 19).

7. ביום 28.2.18 פתחה המבקשת כנגד המנהל המיוחד באופן אישי, תיק הוצל"פ מס' 530380-02-18 (להלן: "תיק ההוצל"פ") בגין סכום ההוצאות שנפסק לטובתה בפסק הדין.
בתגובה לפתיחת תיק ההוצל"פ נגדו, הגיש המנהל המיוחד ביום 12.3.18 בקשה לבית משפט זה (בקשה מס' 20). שם עתר, להורות למשיבה לחדול מניהול הליכי גבייה נגדואישית ולהשית את סכום ההוצאות שנפסק לטובת המשיבה על קופת הכינוס , כחלק מהוצאות הכינוס.

8. במסגרת בקשתו טען המנהל המיוחד , כי הליכי הגבייה האישיים ננקטו בחוסר תום לב. המנהל המיוחד גרס כי הבקשה לביטול הענקה ביחס לנכס הוגשה על ידו בזמנו לאחר חקירת החייב וביצוע בדיקות . הכל תוך הפעלת שיקול דעתו נוכח המצב העובדתי והמשפטי שעמד לנגד עיניו.
המנהל המיוחד סבר, כי בנסיבות העניין אין להשית עליו באופן אישי את סכום ההוצאות שנפסק לטובת המבקשת במסגרת פסק דינו של בית המשפט העליון, בהיותו בעל תפקיד המשמש זרועו הארוכה של בית המשפט. הוא הדגיש כי אינו מונע מאינטרסים אישיים אלא פועל כגורם אובייקטיבי אשר נדרש לבצע איזון בין תכליותיו השונות של ההליך. לדבריו, כך פעל גם במקרה זה. הבקשה לביטול הענקה נתמכה על ידי הכנ"ר ואושרה בערכאה הדיונית, על ידי בית המשפט של פשיטת רגל.

9. המבקשת השיבה לבקשת המנהל המיוחד וטענה כי לשונו של פסק הדין ברורה וקובעת במפורש כי המנהל המיוחד יישא בהוצאות קופת הכינוס – וכך יש לפעול במקרה זה.
המבקשת הוסיפה וטענה כי המנהל המיוחד חויב בהוצאותיה באופן אישי, ולא במקרה. לעמדתה, חיוב זה נולד לאחר שמראשיתו ועד סופו של הדיון ניסו שופטי בית המשפט העליון להסביר לב"כ המנהל המיוחד, מדוע יש לקבל את הערעור בעניין ביטול ההענקה, ואף אפשרו לה לצאת להפסקה לצורך קיום התייעצות בעניין. אך המנהל המיוחד הורה לבאת כוחו בדיון לסרב להצעת שופטי בית המשפט העליון לקבל את הערעור. לטעמה של המבקשת , מכאן מכאן נבע חיוב ההוצאות, שהושת באופן אישי על המנהל המיוחד ולא על קופת הכינוס .

10. הכנ"ר הביע תמיכתו בבקשת המנהל המיוחד מיום 12.3.18.
לעמדתו מקרה זה אינו נופל לאותם מקרים בהם יש להטיל חבות אישית על בעל תפקיד.

11. בהחלטתי מיום 27.6.18, לא ראיתי להיעתר לבקשת המנהל המיוחד להורות על ביטול הליכי הגבייה שנקטה נגדו המבקשת במסגרת תיק ההוצל"פ הנ"ל .
סברתי שם ועודני סבורה , כי שאלת אופן גבייתן של ההוצאות שנפסקו על ידי בית המשפט העליון במסגרת פסק הדין, מסורה לכבוד ר אש ההוצל"פ אשר התיק מצוי בטיפולו.
אשוב על שעמד בבסיס החלטתי שם : אין המדובר בקביעה עצמאית של בית משפט זה.
ההוצאות נפסקו על-ידי כבוד בית המשפט העליון בפסק הדין.
לפיכך, רק בית המשפט העליון יוכל להבהיר האם כוונתו היתה להשית את ההוצאות שנפסקו על קופת הכינוס כעמדת המנהל המיוחד והכנ"ר, או על המנהל המיוחד באופן אישי, כעמדת המבקשת.
הדרך הפרוצדורלית הנאותה, לפניה למותב שנתן את פסק הדין, הינה בבקשה להבהרה בהתאם מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל).

12. המנהל המיוחד שב ופנה בבקשה לעיכוב ביצוע של החלטתי מיום 27.6.18, בקשה אותה ראיתי לדחות בהחלטתי מיום 2.7.18. באותה החלטה הפניתי לנימוקי החלטתי מיום 27.6.18 וכן שבתי והדגשתי, כי מדובר בענייננו במחלוקת פרשנית של פסיקת בית המשפט העליון, כך שבית משפט של פש"ר אינו מוסמך להפעיל את שיקול דעתו וליתן פרשנותו לכך.

13. למען שלמות התמונה, אציין כי ביום 19.11.18 התקיים לפני דיון שני בעניינו של החייב . ביום 11.11.18, עובר לאותה ישיבה, הגיש המנהל המיוחד תסקיר מפורט שם התברר בין היתר נושא תשלום ההו צאות מקופת הכינוס, באישור הכנ"ר.
בהמשך לאותו דיון, ניתנה החלטתי מיום 27.11.18 בה הוריתי כי הליך זה יישאר על כנו וכי התנהלות החייב בהליך תיבחן במשך 6 חודשים נוספים, הכל כמפורט שם.

הבקשה הנוכחית :

14. הבקשה הוגשה ביום 19.11.18, בסמוך לאחר הדיון ולאחר שהתברר במסגרת התסקיר שהוגש על ידי המנהל המיוחד לקראת הדיון, כי בק ופת הכינוס נותר סך של 165 ₪ בלבד. לאור זאת שביום 23.8.18 הועבר סך של 15,500 ₪ מקופת הכינוס לידי המנהל המיוחד, בגין ההוצאות ששילם למבקשת בתיק ההוצל"פ אותו פתחה נגדו.

15. בבקשה נטען, כי ביום 18.7.18 שילם המנהל המיוחד את סכום החוב הכולל בסך של כ- 23,000 ש"ח בגין תיק ההוצל"פ שנפתח נגדו על ידי המבקשת, ובהתאם לכך נסגר התיק.
המבקשת טוענת, כי יש לראות בחומרה את ההתנהלות המתוארת אשר זכתה לגיבוי הכנ"ר, ולפיה קופת הכינוס מימנה למעשה את ההוצאות שנפסקו לחובת המנהל המיוחד על ידי בית המשפט העליון. ללא קבלת היתר מראש לכך מבית המשפט. המבקשת אינה בוררת מילים. היא טוענת כי מדובר במעילה חמורה באמון על חשבון הנושים ואין לעבור על כך לסדר היום. ב הקשר זה ראו הביקורת שמתחתי על מילותיה הקשות, בהחלטתי מיום 12.12.18.

16. המבקשת מקפידה במיוחד בעניין הגורם שיישא בתשלום ההוצאות, שכן לפי תסקיר המנהל המיוחד, המבקשת הינה נושת מזונות. החוב כלפיה הוא מדין קדימה.
לפי תסקיר המנהל המיוחד שהוגש בתיק זה, מצבת החובות המאושרים של החייב עומדת על סך של 827,802 ₪. מתוכם חובות בדין קדימה , לעירית ראשל"צ 2,204 ₪, לעיריית תל אביב 11,285 ₪, למל"ל מעסיקים 2,289 ₪, לרשות המסים, 173,895 ₪ וכן 553 ש" ח.
למבקשת עצמה אושר בדין קדימה חוב של 90,000 ₪.
17. המבקשת, מדגישה כי ריקון קופת הכינוס לצורך תשלום הוצאות ההליך בבית המשפט העליון, פוגע בה במישרין שכן כך לא ישארו בקופה כספים, לתשלום דיבידנד עבורה.
מן האמור, עותרת המבקשת להורות למנהל המיוחד להשיב לקופת הכינוס את הכספים בסך 15,500 ₪.בהיותם לטענתה, חובו האישי הנובע מפסיקת ההוצאות בבית המשפט העליון.

תשובת המנהל המיוחד :

18 . המנהל המיוחד מאשר, כי אכן שילם את סכום ההוצאות שנפסק על ידי בית המשפט העליון ב מסגרת תיק ההוצל"פ. לדבריו, עשה כן תחת מחאה, כאשר גם הוא וגם הכנ"ר עודם סבורים כי אין עסקינן במקרה זה בחיובו האישי בהוצאות, אלא בהוצאות יש לזקפן לחובת קופת הכינוס, כחלק מהוצאות הליך הפש"ר.

19. עוד מציין המנהל המיוחד, כי הכנ"ר שבחן את נסיבות המקרה, העביר לידי המנהל המיוחד כספים מקופת הכינוס בגין הוצאות ששולמו מחשבונו הפרטי של המנהל המיוחד, כך שבוודאי לא ניתן לומר כי המנהל המיוחד נטל דבר לעצמו.
המנהל המיוחד שב ומדגיש כי פעל בתיק זה באובייקטיביות ובשיקול דעת, כבעל תפקיד המשמש זרועו הארוכה של בית המשפט ובתמיכת הכנ"ר. כאשר בקשתו לביטול הענקה שהוגשה דאז התקבלה על ידי המותב הקודם בתיק פש"ר זה .

20. המנהל המיוחד אף מבקש להקיש מסעיף יא" לנוהל הכנ"ר בעניין פסיקת שכ"ט לבעלי תפקיד בהליכי חדלות פירעון משנת 2014, אשר קובע כי: "הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו במסגרת כל הליך לטובת בעל התפקיד, ישולמו לקופת הפירוק/פש"ר, ולא לבעל התפקיד".
לעמדתו, נוהל זה מלמד כי כל תשלום הוצאות בהליך משולם מקופת הכינוס, אלא אם צוין במפורש כי מדובר בהוצאות בגין רשלנות והתנהלות שאינה תקינה. דבר זה אינו קיים לדידו בענייננו.
בנסיבות אלה, גורס המנהל המיוחד כי ההוצאות שהושתו בפסק הדין , חלות על קופת הכינוס .

עמדת החייב:

21. החייב סבור כי המנהל המיוחד טעה בשיקול דעתו במקרה זה, עת בחר לנהל הליך משפטי שהתברר כמיותר וגרם להוצאות מיותרות. לעמדת החייב, אין להטיל עליו את האחריות למצבה המדולדל של קופת הכינוס. אין לחייבו לעמול כדי למלא את החסר שנגרם בה, עקב הוצאות ההליך לביטול הענקה.

עמדת הכנ"ר:

22. הכנ"ר תומך בעמדת המנהל המיוחד. הכנ"ר מציין כי סכום ההוצאות שולם על ידי המנהל המיוחד בעצה אחת עמו, לא במחשכים אלא בשקיפות מלאה . הכנ"ר הבהיר כי הדבר נעשה, מאחר שהמבקשת פתחה בהליכי הוצל"פ כנגד המנהל המיוחד באופן אישי. הכנ"ר מוסיף כי אישר תשלום של 15,500 ₪ למנהל המיוחד מכספי קופת הכינוס. עוד הוסיף כי לאחר שיתקבלו לקופה כספים נוספים, אף אלה יועברו למנהל המיוחד בגין ההוצאות ששילם למבקשת בתיק ההוצל"פ.

23. הכנ"ר שולל את עמדת המבקשת, לפיה בית המשפט העליון פסק הוצאות אישיות כנגד המנהל המיוחד. לגישת הכנ"ר, אין מדובר במקרה הנופל לאותם מקרים חריגים בהם תוטל חבות אישית על בעל תפקיד, ומכאן שעל קופת הכינוס לשאת בסכום ההוצאות שנפסק.

תגובת המבקשת:

24. המבקשת מחזקת את דברי החייב, לפיהם אין לגלגל לפתחו את התנהלות המנהל המיוחד בתיק.
המבקשת מוסיפה ומציינת, כי המנהל המיוחד נמנע מלקדם את ההליך בלשכת ההוצל"פ. חזר בו מבקשתו להבהרת פסק הדין ושילם את החוב תוך שהוא יוצר כלפיה מצג כי התשלום נעשה מכיסו . הימנעות זו לדעתה אומרת דרשני.
עוד מציינת המבקשת, כי הן המנהל המיוחד והן הכנ"ר לא הסבירו הכיצד פעלו לקבלת אישור המשנה לכנ"ר לביצוע התשלום, מבלי לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה ולבקש את אישורו.

דיון והכרעה:
חיוב בעל תפקיד בהוצאות אישיות:

25. הלכה פסוקה היא, כי חיוב אישי של בעל תפקיד בהוצאות הליך, אינו נעשה כדבר בשגרה אלא במקרים חריגים בלבד. כאשר מ וצא בית המשפט כי יש להטיל אחריות אישית על בעל התפקיד, עת לא מילא חובותיו על פי דין, הפר את חובת האמון והזהירות המוטלות עליו או במצב של התרשלות רבתי מצידו, המצדיקה חיובו בהוצאות אישיות.

26. בהקשר זה הנני להפנות לדברי כבוד סגנית הנשיא דאז השופטת (בדימ') ו. אלשייך בפש"ר 2116/03 עו"ד אורי דניאל בתפקידו כמנהל מיוחד של חברת י.פ.יוניטסטרס בע"מ נ' עיריית פתח תקוה (פורסם בנבו, 6.5.07):
"הטלת אחריות אישית על מפרק, נאמן או מנהל מיוחד בגין מעשים ומחדלים שנעשו (אף אם נעשו באורח אישי, ולא כך המקרה דנן) בקשר לדרך ניהולם את החברה חדלת הפרעון, הינה סעד חריג וחמור, אשר הפסיקה נרתעת לא פעם מלהשתמש בו, אף כאשר עולה תחושה כי בעל התפקיד נהג שלא באורח מיטבי. זאת, בשל החשש הכבד מ"חוכמה שבדיעבד" ומהרתעת יתר של בעלי תפקיד, אשר יגרום לעורכי דין ורואי חשבון פוטנציאליים להמנע מלקבל עליהם תפקידים בחברות חדלות פרעון..."

ראו בעניין זה גם:
החלטת כבוד השופט א. רובינשטיין ברע"א 7160/06 חנית ובטחון בע"מ נ' עו"ד גולדנברג ( פורסם בנבו, 26.3.07).
החלטת כבוד השופט נ. שילה בפש"ר (מחוזי תל אביב) 55887-03-15 אלמקס הנדסה ח-11 בע"מ נ' עו"ד ניידיק (פורסם בנבו, 26.4.18).

מן הכלל אל הפרט:

27. בראש ובראשונה חשוב להבהיר כי המנהל המיוחד פעל בתיק זה במסגרת שיקול דעתו ובתמיכת הכנ"ר, עת פנה בבקשה לביטול הענקה. אני מוצאת כי הדבר נעשה מתוך שיקול דעת, לאחר שקילת הנסיבות שהונחו לפניו באותה עת. לא מצאתי פסול בהתנהלותו זו.

איני סבורה כי המנהל המיוחד התנהל בחוסר מידתיות, בחוסר הוגנות וברשלנות עת עמד בשעתו על ביטול ההענקה. יתרה מכך – בקשת המנהל המיוחד לביטול הענקה אף התקבלה על ידי בית משפט זה ב פסק דינה של חברתי, כבוד השופטת פלינר – עובדה שיש בה לאשש את האמור. רק בדיעבד, נהפכה הקערה על פיה, בבית המשפט העליון.

הבהרת פסק דין – מכח סעיף 12 לחוק ההוצל"פ :

28. שקלתי את טענות הצדדים ונימוקיהם. שבתי והתחזקתי בדעתי, כי הסוגיה שלפני הינה פרשנית . אין זה דיון עקרוני בשאלת יישום הוראות הדין והפסיקה בעניין השתת הוצאות אישיות על בעל תפקיד. לטעמי, אינני מוסמכת ליצוק תוכן ולבצע פרשנות ביחס לקביעה של ערכאה אחרת, ובענייננו – בית המשפט העליון בפסק דינו מיום 24.1.18.

29. בהחלטותיי מתאריכים 27.6.18 ו כן 2.7.18 הבהרתי עמדתי זו לצדדים.
הנחיתי אותם לפנות אל כבוד רשם ההוצל"פ במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח על ידי המבקשת כנגד המנהל המיוחד. הכל מכח סעיף 12 לחוק ההוצל"פ הקובע כי:

"היה רשם ההוצאה לפועל סבור שפסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו, רשאי הוא לפנות בכתב לבית המשפט שנתנו כדי לקבל הבהרה; אין בפנייה זו כדי לעכב ביצועו של אותו חלק של פסק-הדין שאינו טעון הבהרה".

ראו: דברי כבוד רשם בית המשפט העליון גלעד לובינסקי-זיו ברע"א 2393/17 ארנון נ' פיוטרקובסקי, פסקה 9 (פורסם בנבו, 25.2.18) :

"מטרת ההליך לפי סעיף 12 לחוק היא להבהיר את כוונת בית המשפט בפסק הדין, אשר נסתרה מעיניי הקורא, וזאת כאשר ראש ההוצאה לפועל מגיע לכלל מסקנה - בין מיוזמתו ובין ביוזמת אחד מבעלי הדין - כי פסק הדין או חלק ממנו אינו ב רור דיו ו'טעון הבהרה לשם ביצועו'". (וכן את ההפניות שם).

ראו גם : ת.א. (מחוזי מרכז) -04-18- 12720 צור גולן נ' בנק ירושלים מפי כבוד השופט עוז ניר נאוי. ניתן ביום 20.12.18, פורסם ב'נבו'.

30. בענייננו, סכום ההוצאות שולם ותיק ההוצל"פ נסגר.
כך, בקשת הבהרה בכפוף לשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ, לא הונחה לפתחו של בית המשפט שתחת ידו יצא פסק הדין – כבוד בית המשפט העליון . עם זאת, איני שותפה לעמדת המבקשת כי הדבר נעשה בכוונת זדון. הטעמים היו מעשיים, בעלי אופי ענייני ו תו לא.

31. הסוגיה הפרשנית שעניינה מהות הגורם שיישא בתשלום ההוצאות שנפססק הדין, הונחה שוב לפתחי, במסגרת בקשה זו. לאחר שהכנ"ר ראה לנכון לבצע וליישם פרשנות זו בעצמו, עת קבע כי יש להשיב לידי המנהל המיוחד את הסכום ששילם לתיק ההוצל"פ מתוך כספי קופת הכינוס.

32. המשנה לכנ"ר, עו"ד אורי ולרשטיין, אישר זאת באמצעות דוא"ל מיום 16.7.18 המופנה למנהלת מחלקת פיקוח בכנ"ר, הגב' איריס קליינר, אשר צורף לעמדת הכנ"ר, וזו לשונו:

"בהמשך לשיחתנו מלפני כשבוע, לשיחת הבהרה שקיימתי עם עו"ד ארז חבר בנדון, ולפנייתו בכתב אליי לבקשתי, אבקש בזאת לפעול להעברה דחופה של מלוא יתרת הכספים המצוינת בפנייתו של עו"ד ארז חבר אליו (ההדגשה במקור – נ.ג.) , על מנת שיוכל לשלם בהם את ההוצאות שנפסקו לחובתו כמנהל מיוחד בהליך. הוצאות אלה אינן הוצאות אישיות, כך לפי פרשנותנו בתגובתנו בערכאה המחוזית, וכך באופן ברור לחלוטין גם על פי השקפתי, מקריאת ע"א 5822/16 שצירפתי למייל זה.
בהמשך ההליך ומתוקף תפקידו, יעקוב עו"ד חבר אחר הצטברות היתרה הנוספת בקופת הכינוס לשם שיפויו בעד מלוא סכום ההוצאות שישלם עתה לתיק ההוצאה לפועל. ואני מאשר כבר עתה להשלים לידיו סכום זה, בהתאם לאסמכתאות שיגיש בהמשך ההליך על (צ"ל "עם" – נ.ג.) השלמת סכום הוצאות זה מצדו, וכפי שישלם אותן בפועל".

33. נשאלת השאלה מהי התרופה המתאימה בנסיבות שנוצרו?
איני מהינה לשים עצמי בנעלי כבוד בית המשפט העליון ולפרש בעצמי את פסק דינו, לא בידי הדבר.
כפי שציינתי, הדרך המשפטית להבהרת קביעה בפסק דין מעוגנת בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. הפלטפורמה המשפטית הנאותה לבירור עמדתה של המבקשת באשר לקביעת בית המשפט העליון בשאלת זהות הגורם שיישא בסכום ההוצאות שנפסק על ידו, היא רק דרך לשכת ההוצאה לפועל ויישומו של סעיף 12 . לכן, אם המבקשת חפצה בהבהרה כאמור, עליה לפנות לערכאה זו לצורך זה.

עמדתי בבקשה זו :

34. אם הצדדים יואילו להסתפק בהכרעה מטעמי, הרי כשלעצמי סבורה אני כי אין להשית על המנהל המיוחד בענייננו חיוב הוצאות אישי. כאמור המנהל המיוחד פעל במידתיות, הפעיל שיקול דעת משפטי ראוי בבקשה לביטול הענקה, זכה לתמיכת הכנ"ר ועמדתו נתקבלה על-ידי בית המשפט של פש"ר בפסק הדין מיום 12.4.16. אינני מוצאת, כי מקרה זה נופל לאותם חריגים בפסיקה המצדיקים החמרה עם המנהל המיוחד עד כדי חיובו בהוצאות אישיות.

35. גם תיאורה של המבקשת את הסיטואציה בה נעשה החיוב, לאחר שהמנהל המיוחד הורה לבאת כוחו לסרב להצעת כבוד בית המשפט העליון לקבל את הערעור, אינה מולידה לטעמי, פרשנות של חיוב אישי. מדובר בהתנהלות משפטית נקיה, נסמכת על העובדות והדין כפי שהמנהל המיוחד הבינם באותה עת. הדעת אינה סובלת מחשבה, כי רק בשל סירוב להצעת פשרה של בית משפט, יוטלו על פרקליט הוצאות אישיות. קל וחומר כאשר מדובר בבעל תפקיד, זרועו הארוכה של בית המשפט.

36. יתר על כן, אני סבורה כי אילו היה בדעת כבוד בית המשפט העליון , להשית הוצאות אישיות על המנהל המיוחד ולא על קופת הכינוס, היה עושה כן במודגש, תוך ביאור הנימוקים לקביעה חריגה זו.
לא כך נעשה בסעיף 19 של פסק דינו מיום 24.1.18. קביעת ההוצאות שם, קצרה ועניינית.

37. לטעמי לא נפל דופי בהתנהלות המנהל המיוחד בענייננו. כמו כן, לא נפל דופי בהתנהלות הכנ"ר, אשר כיאה וכראוי, סמך ידו על פעולות המנהל המיוחד וגיבה אותן לאורך כל הדרך.
חיוב אישי יוטל רק כאשר בעל התפקיד פועל בעוולה או ברשלנות. לא זה המקרה בענייננו.
יש להיזהר מהשתת הוצאות אישיות על בעלי תפקיד העושים מלאכתם נאמנה, למען השאת קופת הכינוס לתועלת ההליך ולמען כלל הנושים.

38. גם אם עמדתם של בעלי התפקיד, נדחית בסופו של יום על-ידי בית המשפט, אין מקום לחייבם באופן אישי בתשלום הוצאות .
השתת חיוב אישי כזה , תעביר מסר שגוי ומאיים לכל בעלי תפקיד באשר הם. תקוצצנה סמכויותיהם ויינטל מהם כו חם ועוז רוחם לפעול במסירות כקציני בית המשפט וכבעלי תפקיד, לתועלת הנושים ולמען הליך הפש"ר.

39. כשלעצמי, הייתי דוחה את הבקשה וקובעת כי השתת ההוצאות על קופת הכינוס ולא על המנהל המיוחד, היא הדרך הנכונה בענייננו. אני מאשרת ומאשררת גם את התנהלות הכנ"ר שאישר את ביצוע התשלום האמור. צר כי ק ופת הכינוס יצאה בחסר, אך אין לשכוח כי היה כאן פוטנציאל התעשרות, אילו מאמצי המנהל המיוחד היו עולים יפה.
סיכום :

40. מן המקובץ, אני מורה כדלקמן:

א. השתת הוצאות אישיות על בעל תפקיד שפעל כבעניינו, במסירות ובהוגנות במילוי תפקידו, אינה מקובלת עלי. אני מצדדת לחלוטין בעמדת המנהל המיוחד והכנ"ר בענייננו. בזהירות רבה אומר, כי לטעמי לתוצאה זו כיוון גם כבוד בית המשפט העליון כאשר חייב בהוצאות.

ב. ככל שהמבקשת סבורה כי היא זכאית לקבל פרשנות ישירה מטעם כבוד בית המשפט העליון שתחת ידו יצא פסק הדין מיום 24.1.18, בשאלה האם סכום ההוצאות שנפסק על ידו הושת על המנהל המיוחד באופן אישי או על קופת הכינוס – הרי הדרך הראויה בה עליה לילך היא פניה באמצעות כבוד ראש ההוצל"פ ועל פי שיקול דעתו לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל.

ג. הבקשה שלפני נדחית בזה, הסכום בסך 15,500 ₪ שהועבר מתוך קופת הכינוס לנאמן יישאר בידו. מצב קופת הכינוס יישאר כמות שהוא. על החייב לעמו ל להשאתה כפי שציינתי בהחלטה מיום 27.11.18.

ד. בשים לב לכך שהמבקשת היא נושת מזונות בדין קדימה, ובעיקר מתוך מגמה לעמעם את גחלי הסכסוך ולא להלהיטם - אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ט, 11 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אורנית שמיר
נתבע: כונס נכסים רשמי תל אביב
שופט :
עורכי דין: