ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טוביה ישראלי נגד זיפ הופ רשת חנויות בע"מ :

לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק

נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי נגר
נציג ציבור (מעסיקים) גב' יהודית טל

התובע
טוביה ישראלי
ע"י ב"כ: עו"ד לוטם מסיקה
-
הנתבעת
זיפ הופ רשת חנויות בע"מ
ע"י נציג הנתבעת מר זאב אהרונסון

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע לתשלום זכויות שונות הנובעות לטענתו מתקופת עבודתו וסיומה.

רקע עובדתי
2. הנתבעת הינה בעלים של כ - 50 סניפי רשת חנויות ביגוד " זיפ" המעסיקה כ - 350 עובדים. התובע, מר ישראלי טוביה, הועסק על ידי הנתבעת כנהג.
3. התובע החל לעבוד בנתבעת בחודש ינואר 2010, ולאחר חודש עבודה, התפטר. לאחר כחודש וחצי חזר התובע לעבוד בנתבעת והועסק על ידי הנתבעת במשך כשלוש שנים, עד להתפטרותו בשנת 2013.
4. ביום 1.3.14 חזר התובע לעבוד בנתבעת וסיים עבודתו ביום 23.6.16. בין הצדדים שרועה מחלוקת בעניין נסיבות סיום יחסי העבודה.
השאלות השנויות במחלוקת
5. במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:
האם התובע זכאי לפיצוי בסך של 5,000 ש"ח מכוח חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה ( תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד)?
מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים - האם התובע פוטר או התפטר?
האם התובע זכאי לתשלום בגין פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת?
האם התובע זכאי לפיצוי בגין התעמרות בעבודה בשווי של 50,000 ₪?
האם התובע זכאי לפיצוי בגין ניכוי שלא כדין משכרו בגין קנסות חניה?
האם התובע זכאי לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה?
האם התובע זכאי לתשלום בגין דמי חגים והפרשי דמי הבראה?
האם התובע זכאי לפיצויי הלנה?
האם הנתבעת זכאית לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובע, את הסכומים הבאים - דמי הודעה מוקדמת בגין תקופה בת שלושה חודשים בסך של 18,000 ₪; פיצוי בסך של 25,000 ₪, אשר נגרם לנתבעת בגין התנהגות התובע אשר חדל מלספק מוצרים במועד; פיצוי בסך של 35,000 ₪ מאחר ולטענת הנתבעת, התובע הסית את עובדי הנתבעת? להלן נדון בשאלות אלו.

העדים
6. מטעם התובע העידו התובע וכן מר ניצן קרמרמן, אשר עבד כנהג הנתבעת בתקופה הרלבנטית לתביעה. מטעם הנתבעת, העידו מר זאב אהרונסון, מנכ"ל ובעלי הנתבעת וכן מר יואב אביקסיס, סמנכ"ל הנתבעת.

דיון והכרעה
פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה
7. לטענת התובע, הנתבעת לא מסרה לו הודעה בדבר תנאי עבודה לכן הינו זכאי לפיצוי בסך של 5,000 ₪. הנתבעת טענה מנגד כי התובע חתם על הסכם עבודה במהלך תחילת עבודתו בנתבעת, עוד בשנת 2010. כאשר חזר התובע לעבודתו בשנת 2014, קיבל הודעה כי כל תנאי עבודתו הם על פי הסכם הבסיס, למעט גובה השכר השעתי אשר התעדכן מעת לעת.
המסגרת הנורמטיבית
8. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 קובע כך (להלן: "חוק הודעה לעובד"):
"מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו...– לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה)."

9. סעיף 2 לחוק הודעה לעובד מפרט את העניינים אותם יש לפרט בהודעה.
סעיף 5 ( א) קובע כי "בית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי על הפרת הוראות חוק זה והוא רשאי –(1)לפסוק פיצויים, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

מן הכלל אל הפרט
10. לאחר ששקלנו את מכלול הראיות והעדויות, הגענו לכלל מסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד אולם, זאת בשיעור נמוך יותר מהשיעור אותו דרש התובע.

11. התובע הצהיר כי במעמד העסקתו לא נחתם הסכם עבודה ואף לא נמסר לו טופס הודעה לעובד (ס' 13 לתצהירו). במהלך ישיבת ההוכחות הציגה הנתבעת טופס הודעה לעובד (מוצג נ2). נציג הנתבעת, מר רוזנבאום, העיד כי הטופס נמסר לתובע במועד תחילת העסקתו:
"ש. תאשר לי שהתובע בתקופה האחרונה שלו לא הוחתם על הסכם העסקה?
ת. הסכם העסקה שלו זה הראשון שהיה ומה שהוגש לבית המשפט.
...
ב"כ התובע: תראה לי, לא מצורף דבר לתצהירים.
מוצג לי מסמך , הודעה לעובד מ 1.2.10.
המשך ח.נ
ש. כשהוא חזר לעבוד ?
ת. היו לו את כל הנתונים ושום דבר לא השתנה.
ש. יש טופס הודעה לעובד מתוקן?
ת. לא יודע.
ש. זה התיק האישי שלו ?
ת. המסמכים שאת אוחזת זה מה שיש לי, אני מבקש להגיש מתקבל ומסומן נ/2" (עמ' 17 לפ', ש' 21-27, עמ' 18 לפ', ש' 1-2).

12. מעיון בהסכם אותו הציגה הנתבעת עולה כי ההסכם נחתם על ידי הצדדים ביום 1.2.10. מכאן, כי ההסכ ם אכן הוכן במועד תחילת העסקת התובע, עוד בתקופה הראשונה בה עבד בנתבעת. בהסכם מפורט כי תפקיד התובע כנ הג וכן שעות עבודתו בימי ראשון עד חמישי מהשעה 7:00 ועד השעה 18:00. כן צוין כי שכר התובע יעמוד על 30 ₪ לפיכך, מתוכן ההסכם עולה כי התובע היה מודע לתנאי עבודתו.

13. עם זאת, מצאנו כי הנתבעת לא מילאה באופן מלא אחר חובתה למסור הודעה לעובד כ נדרש בחוק, מאחר ובהתאם ללשון החוק, על הנתבעת היה למסור לתובע הסכם חדש, עת נקלט התובע לתקופת עבודה חדשה בנתבעת, כאשר שכרו השתנה.

14. כמו כן, לא פורט במסגרת ההסכם מהן המטלות אותן נדרש התובע לבצע. במקרה זה, פירוט כאמור היה יכול למנוע את המחלוקות אשר התגלעו בין הצדדים בסוגיה זו. נוכח זאת, לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, מצאנו כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד, בסך של 1,500 ₪.

התעמרות בעבודה
15. לטענת התובע, נוסף על הקושי המובנה הקיים בתפקידו בנתבעת, גרמה היא לסביבת עבודה עוינת, מלחיצה נצלנית ומתעמרת, מהנימוקים הבאים - התובע נדרש לעבוד שעות מרובות מידי יום ולא התאפשר לו לקחת הפסקה, גם לאחר 12 שעות נסיעה; הנתבעת לא שילמה לתובע זכויות סוציאליות וקיזזה משכרו בשל דוחות החניה ; הנתבעת דרשה מהתובע לתקן את המזגנים המצויים בסניף בקניון הנגב בבאר שבע. כאשר התובע סירב ל עשות כן, הוצא למחרת ליום חופשה כפוי. כמו כן, התובע נדרש לבצע הרכבה ופירוק של מדפים בחנויות הנתבעת, עבודה אשר אינה חלק מתפקידו. עוד נדרש התובע לטפל בפחי האשפה במחסנים של הנתבעת בברקן ולהפריד את הקרטונים מהאשפה.

16. עוד טען התובע כי הנתבעת נהגה לשלוח אותו לבצע משימות פרטיות, ביניהן לאסוף פסולת משיפוץ בביתו הפרטי של מר רוזנבאום, בעלי הנתבעת וכן להביא עבורו תמונות של אשתו , לביתו הפרטי מגלריה ברמת החייל. הוסיף וטען התובע כי עובד נוסף בנתבעת, מר ש.שאולי, מנהל המחסן, נהג לדבר אליו בצורה לא יפה ולהעליבו. כן טען התובע כי הנתבעת פיטרה א ותו שלוש פעמים בהתאם לצרכיה. נוכח דברים אלו, טען התובע כי הינו זכאי לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין התעמרות בעבודה והפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

17. לאחר ששקלנו את טענות התובע, העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענת התובע כי הוא זכאי לפיצוי מחמת התעמרות והפרת חוק שוויון הזדמנויות, להידחות. הת ובע לא הציג תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענותיו באשר לרכיבים אלה .

18. טענת התובע כי נדרש לעבוד ללא הפסקה ולנהוג במשך 12 שעות, לא הוכחה. התובע לא הצליח להפריך את גרסת הנתבעת לפיה ניתנו לו הפסקות ומנוחה במהלך המשמרות. מנהל הנתבעת, מר אהרונסון, הצהיר כי התובע מעולם לא הוגבל מבחינת שעות המנוחה וקיבל הפסקות באופן חופשי על חשבון הנתבעת (ס' 10 לתצהירו). כמו כן, בהסכם העבודה הובהר כי התובע נדרש לעבוד 8.5 שעות, כולל זמני מנוחה (ס' 10 להסכם).

19. עוד הצהיר מר אהרונסון, כי היו מקרים בהם התובע היה חוזר לביתו בסוף יום העבודה, מבלי להגיע למחסן למרות שנותרה סחורה ברכב (ס' 10 לתצהירו). נוסף על כך, עדות התובע החלישה את טענתו כי נדרש לנהוג ברציפות במשך שעות רבות, מאחר ובעדותו סיפר התובע כי בחלק מהימים עבודתו החל ה רק בשעות הצהריים והסתיימה עד השעה 18:00 בערב (עמ' 9 לפ', ש' 13 – 17). לפיכך, לא שוכנענו בטענת התובע כי נהג במשך 12 שעות רצופות.

20. באשר לטענת התובע כי הנתבעת בחרה שלא להגיש דוחות איתורן לכן יש לזקוף זאת לחובתה, נציין כי הנתבעת הבהירה כי דוח זה אינו קיים ברשותה, כאשר ישנם מספר רכבים ולא ניתן לשייך את שעות הנסיעה של התובע לכלי רכב ספציפי לפיכך, לא מצאנו לזקוף זאת לחובת הנתבעת.

21. בדומה, אין בטענות התובע בדבר אי תשלום זכויות סוציאליות וניכוי שכר בגין דוחות חניה, בנסיבות מקרה זה, לעלות כדי התעמרות. כמו כן לא מצאנו כל בסיס לטענת התובע כי נוצל ופוטר מעבודתו שלוש פעמים. הוכח בפנינו כי תקופת עבודתו הראשונה של התובע ארכה חודש אחד בלבד, כאשר שבועיים לאחר סיום יחסי העבודה החזירה אותו הנתבעת לעבודה. בהמשך לכך, לאחר שלוש שנים, התובע הוא שבחר לעזוב את עבודתו בתום תקופת עבודתו בשנת 2013 והנתבעת אף שילמה לו פיצויים, לפנים משורת הדין (ס' 7 – 8 לתצהירו של התובע).

22. עם זאת, שוכנענו בטענת התובע, כי נדרש לבצע משימות אשר חורגות מתפקידו. כך למשל, התובע הוכיח כי הנתבעת דרשה ממנו לתקן מזגנים באחד הסניפים:
"ש. כתבת בתביעה שתיקנת מזגנים?
ת. נכון, לא תיקנתי אלא הטילו עלי משימה, במהלך נסיעה שלי לב"ש יום לפני ידעו שאני נוסע לדרום אז התבקשתי לטפל במזגן בקניון הנגב, אפשר לבדוק את זה עם מנהלת החנות רויטל , אמרתי שלא , זאב התקשר אלי והוא מתאר לי איך צריך לטפל במזגן וביקש שאקח סולם ושאני אכנס למחסן של החנות ושאני אוריד את הפילטר ואנקה ואראה מה קורה ושאדווח לו מה קורה. אמרתי לו שאני לא עושה את המשימה הזאת, הסתיימה השיחה למחרת הייתי בחופשה מאולצת ולא שיבצו אותי לעבודה ואפשר לשאול את עמרן הוא נסע במקומי" (עמ' 8 לפ', ש' 28 – 32, עמ' 9 לפ', ש' 1-3).

23. גם טענת התובע כי נדרש לבצע הרכבה ופירוק של מדפים (ס' 23 לתצהירו, עדותו של התובע בעמ' 8 לפ', ש' 28-32), קיבלה חיזוק מעדותו של עד הנ תבעת, מר יואב, אשר הודה בכך בחקירתו (עמ' 25 לפ', ש' 12 - 18). עוד הוכח בפנינו כי התובע נדרש לטפל בפינוי קרטונים (עדותו של התובע בעמ' 8 לפ', ש' 20-25, עמ' 12 לפ', ש' 23 - 27 וכן עדותו של מר קרמרמן בעמ' 15 לפ', ש' 6 – 9, אשר אישר זאת). כמו כן, שוכנענו בטענת התובע כי נדרש לבצע שליחויות אישיות עבור מנהל החברה (עדות התובע בעמ' 8 לפ', ש' 15 – 19 ; עדות מר קרמרמן בעמ' 15 לפ', ש' 3 – 5 ; עדות מר רוזנבאום אשר א ישר את טענת התובע, בעמ' 22 לפ', ש' 6 - 22).

24. נוסף על כך, מצאנו לקבל את טענת התובע, לפיה אווירת העבודה מול מנהל המחסן של הנתבעת, לא הייתה נעימה (עדות התובע בעמ' 14 לפ', ש' 8 – 15, עדות מר קרמרמן בעמ' 14 לפ', ש' 23 – 32, עמ' 15 לפ', ש' 1 – 3).

25. עם זאת, נטעים כי לא מצאנו כי יש בטענותיו אלו כדי להוכ יח כי מתקיימות בעניינו נסיבות העולות כדי התעמרות או הפרת חוק שוויון הזדמנויות. כל אשר הוכח על ידי התובע הוא כי נדרש ממנו לבצע משימות שונות, אשר חורגות מתפקידו. אין די בכך כדי להוכיח כי התקיימו נסיבות חמורות של התעמרות או פגיעה בשוויון, המקנות לתובע פיצוי כלשהו .

26. מששוכנענו כי התובע לא הוכיח את טענותיו בדבר התעמרות או פגיעה בשוויון התוצאה היא כי דין תביעתו בגין רכיבים אלה, להידחות. עם זאת, כפי שנפרט להלן, מצאנו כי יש בדרישות אותן העלתה הנתבעת, אשר חרגו מתפקידו של התובע, כד י להצדיק את התפטרותו וזכאותו ל תשלום פיצויי פיטורים.

נסיבות סיום יחסי העבודה - האם התובע התפטר או פוטר 27. התובע טען, כי התפטרותו נבעה מהתנהלות הנתבעת כלפיו ומהרעת תנאי עבודתו. לטענתו , התריע בפני מנכ"ל הכספים של הנתבעת בפגישה שנערכה בין הצדדים ודרש כי תפקידו יוגדר ושלא יוטלו עליו משימות שאינן קשורות לתפקידו, אחרת ייאלץ להתפטר מעבודתו בדין מפוטר.

28. לטענת התובע, ביום 22.6.16, לאחר שהנתבעת סירבה לתת לו הגדרת תפקיד סדורה בכתב ולאור התנהלות הנתבעת אשר המשיכה להטיל עליו שימות החורגות מתפקידו, הודיע התובע למר יואב אביקסיס, סמנכ"ל הנתבעת, כי אינו יכול להמשיך בעבודתו אצל הנתבעת. מר אביקסיס ביקש מהתובע לעבוד עד ליום 14.7.16 והבטיח כי ישולמו לו פיצויי פיטורים וכן כי יימסר לו מכתב פיטורים.

29. לגרסת התובע יום למחרת, הגיע מר אביקסיס למחסני הנתבעת ו הודיע לתובע כי איתר עובד חדש ודרש את עזיבתו באופן מידי. במעמד זה שב ואישר מר אביקסיס כי לתובע ישולמו פיצויי הפיטורים כמוסכם. חרף זאת, לא שולמו לתובע פיצויי פיטורים על ידי הנתבעת.

30. הנתבעת טענה מנגד, כי התובע בחר משיקוליו להתפטר ולסיים את עבודתו. הנתבעת הכחישה את טענות התובע כי מר אביקסיס קלט עובד חדש לעבודה ומסר לתובע הבטחה לתשלום פיצויי פיטורים.

המסגרת הנורמטיבית
31. הלכה פסוקה היא כי פיטורים או התפטרות הם אקט חד צדדי של צד לחוזה עבודה בו הוא מביא לידיעת הצד שכנגד בצורה ברורה את כוונתו להביא לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים.
32. עוד נפסק, כי מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעות ונפקות ( ראו – דיון לב/3-58 (ארצי) רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד 298).
בעת הכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם. לעיתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים - או ההיפך.

33. בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), התפטרות של עובד בנסיבות של הרעה מוחשית או נסיבות בהן לא ניתן היה לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו, הינה בגדר התפטרות המקנה זכאות לפיצויי פיטורים, בכפוף לעמידה בתנאי החוק (קיומן של נסיבות כאמור; על התובע להוכיח קשר סיבתי בין ההתפטרות לנסיבות אלו; עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או הנסיבות, ככל שהן ניתנות לתיקון).

34. עוד פסק בית הדין הארצי, כי אי כיבוד זכויותיו של עובד מהווה " נסיבות אחרות" לעניין סעיף 11 א לחוק פיצויי פיטורים ( ע"ע ( ארצי) 26706-05-11 חיים שבתאי נ' טכנובר בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 10.12.13). בהתאם להלכה, אי מתן התראה לא תשלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות (ע"ע (ארצי) 60018-12-14 יורדאו אסמרא נ' שאען אחזקות בע"מ, פורסם בנבו, ניתן ביום 29.9.16).

מן הכלל אל הפרט
35. בחנו את מעשיו של כל צד והתנהגותו במישור הכרונולוגי האחרון של יחסי העבודה. לאחר ששקלנו את מכלול הטענות, העדויות והראיות, מצאנו כי התובע הוא אשר התפטר מעבודתו, כאשר נסיבות סיום יחסי העבודה מקנות לתובע זכאות לתשלום פיצויי פיטורים, מהטעמים הבאים -

36. ראשית, שוכנענו בטענת התובע כי ביקש להתפטר מעבודתו מאחר ונדרש לבצע משימות נוספות אשר חרגו מתפקידו. כמו כן, שוכנענו כי הנתבעת הייתה מודעת לסירוב התובע לבצע את המשימות אשר חרגו מתפקידו וחרף זאת, חייבה אותו לעשות כן.

37. במסגרת זאת, פירט התובע כי התבקש לבצע משימה של הרמת ארגזי סחורה - מכנסי ג'ינס, כאשר מדובר בכמויות גדולות מאוד של סחורה וארגזים כבדים אותם נאלץ להרים בעצמו. התובע הסכים לבצע את המשימה פעם אחת אולם התריע בפני מר אביקסיס, נציג הנתבעת, כי אין בכוונתו לבצע משימה זו שנית ומר אביקסיס התחייב כי התובע לא יידרש לכך ( ס' 26 -29 לתצהיר התובע). חרף זאת, לאחר מספר שבועות שוב התבקש התובע לעשות כן, ללא התראה מראש ( ס' 29 – 32). הנתבעת לא הפריכה את טענתו זו של התובע.

38. עוד שוכנענו בטענת התובע, כי פנה מעת לעת למר אביקסיס וביקש לקבל הגדרת תפקיד מסודרת ולהימנע ממשימות החורגות מתפקידו. מר אביקסיס התחייב לעשות כן אולם ,לא בפועל לא טרח לעשות זאת ( ס' 33 לתצהיר התובע).

39. נוסף על כך וכפי שציינו לעיל, שוכנענו בטענות התובע כי נדרש על ידי הנתבעת לבצע משימות נוספות אשר חורגות מתפקידו כנהג, כגון - תיקון מזגנים, תיקון רהיטים ואף שליחויות אישיות עבור מנהל החברה. נבהיר, כי מדובר במשימות אשר עשויות היו להיות חלק מתפקידו של התובע כנהג, ככל שהתקבלה הסכמת הצדדים לביצוע משימות אלו אולם, התובע הוכיח כי במהלך כל תקופת עבודתו, סירב שוב ושוב לבצע את המשימות בעוד הנתבעת התעלמה מבקשותיו.

40. שנית, התובע הוכיח כי הנתבעת אף התחייבה בפניו כי ישולמו לו פיצויי פיטורים. התובע הצהיר באופן מפורט: "מר יואב ביקש ממני לעבוד עד לתאריך 14/7/2016 ( מעל חודש ימים) תוך שהבטיח לי בעל פה כי כל זכויותיי ישולמו, כי יינתן לי מכת בפיטורים וכי ישולמו לי פיצויי פיטורים ( כמו שהיה בסיום תקופת העבודה השנייה)" (ס' 35 לתצהיר התובע).

41. מצאנו במכתב ההתפטרות אותו הגיש התובע, חיזוק לגרסתו, מאחר ונכתב בו באופן מפורש כי סיכם עם הנתבעת את מועד עזיבתו: "אני ישראלי טוביה מבקש לעזוב את העבודה והוסכם כי מועד העזיבה יהיה 14.7.16" ( המכתב צורף כנספח ג' לתצהירו).

42. כמו כן, גרסת תובע לעניין נסיבות סיום יחסי העבודה הייתה מפורטת. התובע זכר היטב כי למחרת בשעה 7 בבוקר הגיע מר אביקסיס והודיע לו:" יש מישהו חדש שמגיע אני רוצה שתעזוב במיידי" ( ס' 37 לתצהירו). כמו כן, עדותו של התובע בסוגיה זו עלתה בקנה אחד עם האמור בתצהירו :
"ש. האם בכל התהליך שעבדת אצלנו האם פוטרת מהעבודה?
ת. בוודאי , פוטרתי ב 22.6.2016 זה היה אם אני לא טועה יום רביעי היה סיכומים עם יואב על הגדרת תפקיד וביום חמישי הוא הגיע לברקן ואמר לי תשמע הבאתי מישהו שאני רוצה שיחליף אותך, ואני צריך במידי שתפנה את המקום, ובאותו רגע אמרתי לו בפעם המאה יואב אני מפנה כל מה שסוכם בנינו אני מקבל הכל הוא אמר כן , וסמכתי על המילה שלו ירדתי למטה מהמשרד שרון יושב ליד המדרגות , אמרתי לשרון שהוא עד ושיואב אמר שיתנו לי הכל שאני עכשיו מפנה שיהיו לכם בהצלחה.
ש. אם פגשת את יואב בבוקר של יום רביעי ?
ת. אם אני לא טועה זה היה ביום חמישי ב 07:00 בבוקר הוא בא במיוחד לפטר אותי.
ש. למה כתבת מכתב שאתה רוצה להתפטר?
ת. הוא ביקש ממני , התחנן , שלא היה בנינו הסכמה על הגדרת תפקיד והתעייפנו מהוויכוחים הוא התחנן שאני אשאר עד 14.7 ביקש שאתן לו חודש ואמר תכתוב לי את התאריך הזה וכתבתי את התאריך הזה שידע שאנחנו מסכמים שלא יהיה בעיות בהמשך בתום לב נתתי לו את התאריך והסכמתי לא רציתי לעזוב לא יפה, לא רציתי גם לעזוב בכלל.
ש. ב אתה מדבר איתי על 22.6?
ת. כן.
ש. כתוב שהסכמת לעזוב את העבודה ?
ת. נכון, זה כתוב שאני מבקש לעזוב את העבודה בגלל שזה מה שהוא ביקש ממני הוא ביקש ממני עוד חודש אז הסכמתי" (עמ' 7 לפ', ש' 3 - 21).

43. ממכלול האמור לעיל מצאנו כי התנהגות התובע בזמן אמת, עלתה בקנה אחד עם טענתו כי הובטחו לו פיצויי פיטורים. התובע הוכיח כי לאחר שהנתבעת חזרה בה מהתחייבותה, דרש מ מנה לעמוד בהבטחתה ולשם כך, התקשר למר אביקסיס וניסה להשיגו טלפוני ת ואף הגיע למשרדי הנתבעת ושלח מסרון (ס' 42 - 47 לתצהירו, המסרון צורף כנספח ד' לכתב התביעה).

44. הנתבעת לא הצליחה להפריך את גרסת התובע ואף הודתה כי גם בסיום תקופת עבודתו הקודמת של התובע, פעלה הנתבעת באופן דומה ושילמה לו פיצויי פיטורים, חרף העובדה כי התובע הוא שבחר לסיים את עבודתו ( ס' 7 לתצהירו של מר אהרונסון, מנכ"ל הנתבעת).

45. נוכח כלל טעמים אלו, מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, חרף התפטרותו.

שיעור פיצויי פיטורים ומכתב פיטורים
46. לטענת התובע, הינו זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 17,080 ₪ בניכוי סך של 8,892 ₪ אשר הופקד לזכותו בקופת הגמל ושו חרר. בהתאם לכך, טען התובע כי על הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים בסך של 8,188 ₪ וכן למסור לידיו מכתב פיטורים.

47. הנתבעת טענה מנגד כי התובע אינו זכאי לתשלום פיצויים מאחר והתפטר מעבודתו בנתבעת. לחילופין, הנתבעת הדגישה כי תחשיב התובע מוטעה, מאחר והתובע ממילא לא עבד בהיקף של 183 שעות, כנטען על ידו.

48. כאמור לעיל, קבענו כי נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים מצדיקות תשלום פיצויי פיטורים לפיכך, התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. עם זאת, עיון בתלושי השכר ובדוחות הנוכחות מלמד כי הצדק עם הנתבעת, ותחשיב התובע שגוי. תחשיב התובע נסמך על היקף של 183 שעות חודשיות X 40 ש"ח x 28/12 חודשי ותק = 17,080 ₪ אולם, מבדיקת בית הדין עולה כי היקף שעות העבודה בהן עבד התובע היה נמוך יותר ובנוסף, התובע כלל בתחשיב גם את רכיב השעות הנוספות.

49. מאחר והנתבעת טענה כי שכרו הממוצע של התובע עמד על 6,000 ₪ (ס' 48 לכתב ההגנה) וכן הודתה כי שכרו השעתי עמד על 40 ₪ (ס' 13 לכתב ההגנה), בהתאם לעמדת הנתבעת, היקף שעות עבודת התובע עמד על 150 שעות חודשיות. היקף זה אף עולה עם היקף השעות החודשי המצוין בתלושי ה שכר החלקיים אשר צורפו לתצהיר התובע.

50. לאור האמור לעיל, התובע זכאי לסך של 40 ₪ לשעה X 150 שעות X 28/12 = 14,000 ₪. מסכום זה יש להפחית סך של 8,188 ₪ אשר שוחררו לזכות התובע על כן, התובע זכאי ליתרת פיצויי פיטורים בסך של 5,812 ₪.

51. אשר לטענת התובע כי זכאי הוא למכתב פיטורים - מהראיות ומהעדויות אשר נשמעו לפנינו התברר כי התובע התפטר מעבודתו (אמנם בנסיבות המזכות תשלום פיצויי פיטורים) אולם , אין בכך כדי לחייב את הנתבעת למסור לידי התובע מכתב פיטורים.

הודעה מוקדמת
52. לטענת התובע, הנתבעת ויתרה על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת לפיכך, בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 (להלן: חוק הודעה מוקדמת), על הנתבעת לשלם לתובע שכר עבור 23 ימים חלף תשלום בגין הודעה מוקדמת, בסך של 7,360 ₪.

53. הנתבעת טענה מנגד כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין דמי הודעה מוקדמת, מאחר ובהתאם להסכם בינו ו בין הנתבעת, היה מחויב לעבוד במשך 3 חודשי הודעה מוקדמת ולא עשה כן בפועל. עוד טענה הנתבעת, כי התובע הודיע כי אין בכוונתו למלא את כל המשימות אותן נדרש לבצע נוכח זאת, החליטה הנתבעת כי ימי ההודעה המוקדמת אינם רלבנטיים עבורה ובחרה להפסיק את עבודתו באופן מי די.

54. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענת התובע כי הינו זכאי לתשלום בגין דמי הודעה מוקדמת, להתקבל. ממכתב ההתפטרות אותו הציג התובע (נספח ג' לתצהירו), עולה כי הצדדים סיכמו ביניהם את מועד סיום יחסי העבודה. חרף זאת, הנתבעת החליטה לסיים את עבודת התובע במועד מוקדם יותר, כפי שעולה מהודאת הנתבעת (ס' 52 לסיכומי הנתבעת).

55. הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה כי התובע נדרש לעבוד במשך 3 חודשי הודעה מוקדמת ואף לא את טענתה כי התובע גרם נזק לנתבעת. מנגד, כפי שציינו לעיל, התובע הוכיח כי יצר קשר עם הנתבעת ודרש לעבוד במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.

56. התובע הצהיר כי:"לאור תשובתו של מר יואב נסעתי למחסני הנתבעת המצויים בברקן תוך שהודעתי למר יואב בהודעת טקסט ממכשיר הטלפון כי היות וההסכם לא כובד אני אחזור לעבודה עד לתום התקופה שסוכמה בינינו על מנת לקבל את מכתב הפיטורים...כאשר הגעתי למחסני הנתבעת, נאסרה עלי הכנסיה בהוראת מר זאב" (ס' 47-48 לתצהיר התובע). נוכח טעמים אלו ומאחר והנתבעת אף ציינה בסיכומיה כי בחרה להודיע לתובע שלא להתייצב לעבודתו, אנו מקבלים את טענת התובע כי הינו זכאי ל דמי הודעה מוקדמת. בהתאם לתחשיב התובע, אשר לא הופרך על ידי הנתבעת, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 7,360 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת.

דמי אבטלה
57. לטענת התובע, הינו זכאי לתשלום בגין 175 ימי אבטלה. לגרסתו, נאלץ להמת ין תקופה בת 90 ימים לצורך קבלת דמי אבטלה על כן החל לקבל דמי אבטלה רק בחודש 9/16. עוד נטען כי התובע התקשה למצוא עבודה בשל גילו עד לחודש 8/17, למעט תקופה בת חודש וחצי במהלכה עבד. בהתאם לכך דרש התובע ל קבל פיצוי בסך של 15,513 ₪, בשל אובדן השתכרות ואובדן דמי אבטלה, תקופה בת 90 יום לאחר סיום עבודתו. הנתבעת אשר נדרשה לטענה זו גרסה כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין אובדן דמי אבטלה.

58. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות, אנו דוחים את טענת ה תובע בדבר זכאות לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה. התובע לא הוכיח כי פנ ה למוסד לביטוח לאומי ודרש גמלה בהתאם לשכר אשר שולם לו. במקרה בו מוגשת תביעה לדמי אבטלה ויש מחלוקת בין העובד ובין המעביד לעניין נסיבות סיום יחסי העבודה, התובע רשאי לפנות למוסד לביטוח לאומי ולהעלות את טענותיו. המוסד לביטוח לאומי רשאי לקבל טענות אלו אף בהעדר אישור המעסיק, על יסוד חקירתו או מסמכים אחרים. בנסיבות מקרה זה, התובע לא הוכיח כי פעל לעשות כן ונדחה על ידי המוסד לביטוח לאומי .

59. נוסיף, כי התובע לא הוכיח כי עשה כל שביכולתו כדי לאתר מקום עבודה חלופי או כי יש קשר בין התנהלות הנתבעת לבין טענתו בדבר קושי להתקבל למקום עבודה אחר. נוכח הטעמים האמורים לעיל, אנו דוחים את דרישת התובע לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה.

ניכויי שכר
60. התובע טען כי במהלך עבודתו נדרש להחנות את רכב הנתבעת, על מנת לפרוק ולהעמיס סחורה , במקומות בהם אין חנייה כדוגמת חנות הנתבעת בדיזנגוף סנטר. לגרסתו הדבר נעשה בידיעת הנתבעת ובאישורה ועקב כך מדי פעם הוטלו עליו קנסות חנייה. לטענת התובע לא אישר לנתבעת, למעט דו"ח חנייה אחד, לקזז סכומי כסף משכרו בגין דוחות חניה. חרף זאת, קיזזה הנתבעת משכר התובע בחודש 6/16 סך של 1,257.50 ₪ ורשמה בתלוש "החזר חשבוניות". בחודש 7/16 ניכתה הנתבעת משכר התובע סך של 250 ₪ לפיכך, דרש התובע השבת סך של 1,505.7 ₪.

61. הנתבעת טענה מנגד כי קיימת תקנה והוראה ברורה לפיה כל נהג נושא בכל הקנסות המוטלים על הרכב בו נהג, וכל קנס משולם על ידי הנתבעת ולאחר מכן מופחת סכום הקנס מ תלוש השכר, על מנת למנוע סחבת. על כן, לשיטת הנתבעת התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו בגין החזר קנסות אשר נוכו משכרו.

62. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות מצאנו כי דין טענת התובע כי הניכויים משכרו בגין קנסות בוצעו שלא כדין, להתקבל. מעיון בתלושי השכר לחודשים יוני ויולי 2016 , עולה כי הנתבעת אכן ניכתה משכר התובע סכומים בסך של 1,257.50 ₪ ובסך של 250 ₪, תחת כותרת "החזר חשבוניות". מכאן, כי לאור הכותרת בתלוש השכר, אף לא ניתן לדעת בגין מה נוכו סכומים אלו.

63. הנתבעת לא הציגה את קנסות החניה אשר בגינם נוכו הסכומים משכרו של התובע ולכן לא הוכיחה כי לתובע חוב בגין קנסות אלו. כמו כן, הנתבעת לא הוכיחה כי התובע הסכים לניכוי הקנסות משכרו. בהסכם אותו הציגה הנתבעת (נ2), לא נכללה הוראה המבהירה לתובע כי קנסות ינוכו משכרו. בדומה, כאשר נחקר מר אביקסיס בעניין זה, לא ידע להשיב האם קיים מסמך כאמור:
"ש. לגבי דוחות חניה יש לכם מסמך שמאשר לכם לנכות או לקזז משכרו?
ת. לא יודע" ( עמ' 24 לפ', ש' 30-31).

64. נוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי על הנתבעת להחזיר לתובע את הסכומים אשר נוכו משכרו בחודש 6/16, בסך של 1,257.50 ₪ ובחודש 7/16 סך של 250 ₪.

דמי חגים
65. התובע טען כי הנתבעת לא שלמה את מלוא דמי החגים להם היה זכאי. לטענת ו בהתאם לתקופת עבודתו על הנתבעת לשלם עבור 15.5 ימי חג ,בעוד בתלושי השכר צוין כי הנתבעת שילמה בגין 13 ימי חג. לטענת התובע מהשוואה בין דמי החגים אשר שולמו במסגרת תלושי השכר לבין טבלת דמי החגים אותה ערך התובע, ביחס לחגים אשר חלו במהלך תקופת עבודתו, עולה כי הנתבעת לא שילמה לתובע בגין 2.5 ימי חג וכן בעבור 3 שעות חג נוספות, בסה"כ 25.5 שעות חג. בהתאם לכך לגרסת התובע, על הנתבעת לשלם סך של 1,020 ₪ בגין דמי חגים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

66. הנתבעת טענה מנגד כי התובע קיבל את תשלום דמי חגים במלואו. עוד טענה הנתבעת, כי הטבלה אותה הציג התובע ישנה מתייחסת גם לימי חג אשר חלו בימי שישי, ימים בהם התובע לא עבד ואינו זכאי לתשלום חג בגינם, מאחר ועבד חמישה ימים בשבוע בלבד.

67. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו כי התובע זכאי לתשלום בגין דמי חגים אולם, בשיעור נמוך מהשיעור אותו דרש. מעיון בתחשיב דמי החגים אשר ערך התובע ו הטבלה אותה הציג , עולה כי התובע דרש חצי יום חג בגין חודש 4/16 וכן חצי יום חג בגין חודש 4/15. לעניין חודשים אלו, הצדק עם הנתבעת והתאריכים אותם ציין התובע בתחשיב אותו ערך( 26.9.14 וכן 10.4.15 ) חלו בימי שישי. מאחר ובהתאם לדוח הנוכחות וכן בהתאם להסכם העבודה (ס' 10 להסכם, צור ף כנ2), התובע עבד בימים ראשון עד חמישי בלבד, אין הנתבעת נדרשת לשלם בגין ימים אלה.

68. לפיכך, יש להפחית משעות החגים אותם דרש התובע - 25.5 שעות, סך של 8 שעות ו בהתאם לכך על הנתבעת לשלם לתובע את יתרת דמי החגים בעבור 17.5 שעות X 40 ₪ = 700 שח בלבד.

דמי הבראה
69. לטענת התובע, בהתאם לצו ההרחבה היה על הנתבעת לשלם דמי הבראה בתקופת עבודתו. הנתבעת לא שילמה את מלוא דמי ההבראה על כן, עליה להשלים לתובע הפרשי ההבראה בסך של 1,814 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

70. הנתבעת טענה מנגד, כי לתובע שולמו מלוא דמי ההבראה, כפי שמצוין בתלושי השכר. עוד טענה הנתבעת, כי תחשיב התובע לא מתייחס לאחוז המשרה, כאשר בחודשים בהם עבד התובע משרה חלקית, זכאי הוא לדמי הבראה נמוכים יותר.

71. עיון במסמכי התיק מלמד כי התובע עבד בנתבעת החל מחודש 3/14 ועד לחודש 6/16 ובסה"כ 28 חודשים. בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר תשלום הבראה, התשי"ז - 1957, חלה על דרישת התובע התיישנות לפיה ניתן לתבוע דמי הבראה עד שנתיים לפני תום תקופת עבודת התובע. בהתאם לכך, בעבור שנת עבודתו השנייה והשלישית זכאי התובע ל-6 ימים עבור כל שנה ובסה"כ ל – 12 יום. התובע הגיש את תביעתו על בסיס תעריף של 378 ליום, לפיכך לטענתו סכום דמי ההבראה לו זכאי הוא, בהתאם לתעריף זה הינו – 378X 12 =4,536 ₪ ביחס למשרה מלאה.

72. מתחשיב התובע עולה כי לא התייחס הוא במסגרת תחשיבו להיקף משרתו. מעיון בתלושי השכר התברר כי היקף משרתו אכן לא עלה על 80% משרה (150/186) על כן , התובע אינו זכאי לתשלום נוסף מעבר לתשלום אשר שולם לו על ידי הנתבעת בסך של 3,478 ₪.

טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת
73. הנתבעת טענה, כי הינה זכאית לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובע, את הסכומים הבאים – דמי הודעה מוקדמת בגין תקופה בת שלושה חודשים בסך של 18,000 ₪ , נזק בסך של 25,000 ₪ אשר נגרם לנתבעת בגין התנהגות התובע אשר חדל מלספק מוצרים במועד וכן נזק בסך של 35,000 ₪ לאור התנהגות התובע אשר לטענת הנתבעת הסית את עובדיה.

74. התובע טען מנגד כי יש לדחות את טענות הקיזוז, שכן מדובר בטענות שלא הוכחו ואשר אינן נכונות.

75. לאחר ששקלנו את מכלול הטענות, העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענת הקיזוז שהעלתה הנתבע ת להידחות. הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי התובע חייב כספים וכן לא הוכיחה כי התובע נדרש למתן הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים. בדומה, ל א הוכיחה הנתבעת כי התובע גרם לנזקים או אכן הסית עובדים ולא הציגה תשתית ראייתית מינימלית לתמיכה בטענותיה. נוסף על כך, הנתבעת לא הוכיחה את הסכומים אותם דרשה. עדי הנתבעת, ה"ה אהורונסון ואביקסיס לא ידעו להשיב בחקירתם כיצד חושבו סכומים אלו:

כך, העיד מר אהורנסון:
" ש. יש עוד טענות קיזוז לגבי נזקים שטענת שהוא עשה?
ת. איזה נזקים? אני לא כתבתי את זה אם תגידי לי מה אני אענה. אני לא אישית כתבתי את כתב ההגנה ( עמ' 22 לפ', ש' 30-32).

מר אביקסיס לא ידע אף הוא להשיב כיצד חישבה הנתבעת סכומים אלו:
"ש. איך מגיעים ל 25,000 ש"ח?
ת. לא יודע" (עמ' 25 לפ', ש' 25 – 26).

76. נוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת לא הוכיחה טענתה לקיזוז סכומים כלשהם בהתאם לכך, טענת הקיזוז ש העלתה הנתבעת, נדחית.

פיצויי הלנה
77. לטענת התובע, יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה בשל אי תשלום פיצויי פיטורים ללא הצדקה ובניכוי הקנסות משכר התובע . לאחר ששקלנו את התנהגות הצדדים, מכלול העדויות והראיות, בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו כי התובע זכאי לפיצויי הלנה מכל סוג, לאור מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לרכיבי התביעה שבמחלוקת.

סוף דבר
78. הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, סך של 1,500₪.
בגין דמי חגים, סך של 700 ₪.
בגין דמי הודעה מוקדמת, סך של 7,360 ₪.
בגין פיצויי פיטורים, סך של 5,812 ₪.
בגין החזר ניכוי קנסות חניה, סך של 1,505.7 ₪.

לסכום הנזכר לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

79. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ט, (02 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג עובדים מר מרדכי נגר

רוית צדיק,שופטת,
סגנית נשיאה
נציגת מעסיקים גב' יהודית טל


מעורבים
תובע: טוביה ישראלי
נתבע: זיפ הופ רשת חנויות בע"מ
שופט :
עורכי דין: