ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי בן יוסף נגד שירותי בריאות כללית מס' תאגיד :

לפני:

כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) גב' אורית הרצוג
נציג ציבור (מעסיקים) מר אבינועם בן יצחק

התובע
אלי בן יוסף
על ידי ב"כ עו"ד י. סייגר

-
הנתבעת
שירותי בריאות כללית מס' תאגיד 589906114
ע"י ב"כ עו"ד א. עדאקי סלמן ועו"ד א. קפלן

פסק דין

האם זכאי התובע לתשלום "מענק פרישה", בשיעור 2.33% משכרו במכפלת חודשי עבודתו ? בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן
התובע יליד 1946 , בעל הכשרה בתחום המחשבים.
התובע החל לעבוד בשירות הנתבעת בשנת 1993 כעובד של חברה חיצונית, ולאחר מכן נקלט כעובד של הנתבעת בתפקיד מנהל צוות מחשוב בבית חולים קפלן, ובמשך מספר חודשים הועסק על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי הנתבעת.
ביום 1/8/1995 מתוך הכרה בתרומתו המיוחדת לנתבעת ועל רקע הרצון ההדדי לשפר את תנאי שכרו, נחתם בין הצדדים הסכם עבודה אישי.
בחוזה העבודה סוכם בין היתר כי התובע יהיה זכאי להפרשות לחסכון פנסיוני וכי הוא רשאי לבחור בין הפרשות לביטוח מנהלים לבין הפרשות לקרן הפנסיה שבה בוטחו כלל עובדי הנתבעת – קרן גמלאות מרכזית , להלן : "קג"מ". בנוסף הוסכם לעניין תנאי עבודה שונים כי יהיו לפי המקובל בנתבעת וכן הוסכם כי בפרישתו התובע יהיה זכאי למענק פרישה בשיעור 100% פיצויי פיטורים (בנוסף לכספים הצבורים בקרן הפנסיה).
התובע בחר לבטח את זכויותיו הפנסיוניות בקופת פנסיה קג"מ ולא בביטוח מנהלים ולכן הנתבעת הפרישה עבורו לכל אורך תקופת עבודתו הפרשות בהתאם על פי השיעורים המקובלים לגמל (7.5%) ולפ"פ (6%) .
בשנת 2013 התובע פרש לגמלאות.
עם פרישתו, בנוסף לזכאות לגמלה מקג"מ, ולזכויות אחרות, שולם לתובע מענק פרישה בגובה 100% פיצויי פיטורים (468,430 ש"ח). דרישתו של התובע לקבל סכום נוסף, בגובה 2.33% משכרו, במכפלת חודשי עבודתו (כנהוג לגבי עובדים המועסקים בהסכמים קיבוציים) נדחתה.
על רקע האמור לעיל, הוגשה התביעה דנן.

טענות התובע
לטענת התובע, בהתאם להסכם העבודה שנחתם עמו הוא היה זכאי להפרשות לביטוח מנהלים בשיעור 8.3% . מאחר שהופרשו לו 6% בלבד, הרי שהוא זכאי ל "השלמה" בשיעור 2.3%. לדידו, ככל שהכוונה הייתה לשלול מהתובע 2.3% הרי שצריך היה לכתוב זאת באופן מפורש בהסכם.
התובע טוען, כי מנהל משאבי אנוש שחתם מולו על החוזה מר חנניה סינווני הסביר לו כי אמנם בהסכם נכתב כי לא יחולו עליו התנאים הקבועים בהסכם הקיבוצי, לא ניתן לשנות את הכתוב בהסכם ואולם הבהיר לו כי הוא יהיה זכאי לכל התנאים להם זכאים כלל העובדים הקבועים של הנתבעת , ובכלל זה להשלמת 2.33% בגין פיצויי פיטורים בפרישה.
לטענתו, מי שכיהן כמנהל אדמיניסטרטיבי בנתבעת, מר אבי דווידי אישר בפניו בהודעת מייל שנשלחה בשנת 2009 - את דבר זכאותו לתשלום מענק פרישה בשיעור 2. 33% בנוסף ל100% שהובטחו לו בחוזה האישי . אישוש נוסף הוא מוצא במנשר שנשלח לכלל העובדים במצורף לתלוש השכר בשנת 2010 ובסימולצ יית פרישה שבוצעה עבורו עובר לפרישתו.
לטענת התובע, העד היחיד שזומן לעדות מטעם הנתבעת מר אלי אלזם , מנהל משאבי אנוש דהיום כלל לא הכיר את התובע , ואין לו ידיעה אישית בעניין תנאי עבודתו. זאת ועוד, לטענת התובע העד אלזם אישר בעדותו כי עובדים בהסכמים אישיים שמועסקים על ידי הנתבעת קיבלו חלק מהזכויות שניתנות למי שמועסק בהסכם קיבוצי, הגם שזכויות אלה לא פורטו בהסכם העבודה האישי שלהם.
לטענת התובע, ככל שההסכם נתון לפרשנויות שונות, יש להעדיף את הפרשנות שמיטיבה עם התובע וזאת מאחר שהתובע לא היה שותף לניסוח ההסכם.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן הוגשו מסמכים שונים לתמיכה בעדותו.

טענת הנתבעת
לטענת הנתבעת משבחר התובע כי זכויותיו הפנסיוניות יבוטחו בקג"מ ומשעה שהוסכם עמו בהסכם העבודה האישי כי בנוסף לכך יהיה זכאי למענק פרישה בגובה משכורת חודש לכל שנת עבודה, התובע לא זכאי למענק נוסף, בשיעור 2.33 אחוז. הדבר עולה במפורש מנוסח ההסכם האישי, אשר אינו מקנה כל זכות בגין בחירה במסלול חסכון ב קג"מ חלף ביטוח מנהלים .
לטענת הנתבעת, יש לתת משמעות להוראות ההסכם האישי עליו חתם התובע לאחר שניהל מו"מ ולאחר שהעדיף את תנאי השכר המיטיבים שבהסכם האישי. העובדה שבדיעבד סבר התובע כי מוטב היה לו לבחור בחסכון פנסיוני בביטוח מנהלים ולא בקג"מ, איננה יכולה ליצור לו זכות כלכלית, שעה שהבחירה נעשתה על ידו עם קבלתו לעבודה ובמהלך השנים בהן המשיך להפריש כספים לקג"מ.
לטענת הנתבעת לשון ההסכם ברורה כשלעצמה , ולא ניתנה לתובע כל הבטחה אשר נוגדת את תוכנו הברור והמפורש של ההסכם. עוד טוענת הנתבעת כי גם אילו ניתנה הבטחה כלשהי על ידי מר סינווני, הרי שמדובר היה בהבטחה בטלה, אשר אין לתת לה כל תוקף על פי ההלכות הקיימות במשפט המנהלי .
הנתבעת מאשרת כי עובדים המועסקים בנתבעת על פי הסכמים קיבוציים ואשר בוטחו בקג"מ זכאים על פי חוקת העבודה למענק פרישה בשיעור 2.33%. ואולם, בניגוד לתובע , הם אינם זכאים בנוסף לכך למענק בגובה פיצויי פיטורים מלאים.
זאת ועוד, הנתבעת טוענת כי מעולם עובד בהסכם אישי לא זכה לפיצוי בשיעור 2.33 בנוסף לזכאות לקבל מענק בגובה 100% פיצויי פיטורים בנוסף לזכאות לפנסיה מקג"מ. העובדה שעובדים שמועסקים בהסכמים אישיים, מקבלים בפועל חלק מהזכויות שניתנות לעובדים בהסכמים קיבוציים (בין אם הדבר מעוגן בהסכם האישי ובין אם לאו) , איננה מלמדת על זכאות לכל סל הזכויות שבהסכמים הקיבוציים.
הנתבעת טוענת, כי טענתו של התובע בדבר פרשנות ההסכם , איננה מתיישבת עם עדותו לפיה בזמן אמת ידע כי מר חנינה אומר לו בעל פה דברים ששונים מהאמור בהסכם שבכתב, עוד היא טוענת , כי אין ליתן אמן בעדותו כי לא טרח לקבל אסמכתא להבטחות שבעל פה שכן לא הניח כי מנהל משאבי האנוש יסיים את תפקידו.
אשר למכתב ועד העובדים ולסימולציית הפרישה הרי שלטענת הנ תבעת אלה נמסרו לתובע מבלי לבחון את ההתקשרות הקונקרטית שלו בהסכם אישי, בהתאם למקובל לגבי עובדים בהסכמים קיבוצי, כאשר במסמכים אחרים הובהר לתובע מהם תנאי פרישתו, בהתאם להסכם האישי המיטיב שנחתם עימו לאשורם.
לעניין המייל ששלח מר דוידי לתובע טוענת הנתבעת שמדובר במייל שנכתב על ידי חברו של התובע, במועדים שלאחר שדוידי פרש מעבודתו ולכן אין ליחס למייל כל משקל ראייתי, כאשר היה בידי התובע לפנות לגורמים המוסמכים בנתבעת על מנת לברר את טענותיו ולקבל תשובה מוסמכת.
מטעם הנתבעת העיד מר אלי אלזם אשר מכהן כמנהל משאבי אנוש בנתבעת. מר אלזם לא העיד מידיעה אישית על ההתקשרות עם התובע אלא העיד באופן כללי על הזכויות של עובדים המועסקים בנתבעת בהסכמים אישיים כדוגמת התובע, ועל זכויותיהם בעת הפרישה.

הכרעה

לאחר שעיינו בכלל העדויות והמסמכים שהובאו לפנינו, הגענו לכלל דעה כי הדין התביעה להידחות.

הסכם העבודה שנחתם ביום 1.8.95
תנאי עבודתו של התובע הוסדרו בהסכם עבודה אישי אשר נחתם בין הצדדים ביום 1/8/1995.
להלן יובאו במלואם נוסח הסעיפים הרלוונטים לבירור המחלוקת שבין הצדדים:

מהאמור לעיל עולה כי לתובע הובטח שכר חודשי כמפורט בהסכם (אין חולק כי שכר זה עלה מעת לעת ועמד עם פריש תו של התובע על סך כ 23,000 ש"ח). עוד סוכם , כי ביחס לרשימה מוגדרת של עניינים (חופשה, הבראה, מחלה, מילואים, קרן השתלמות) זכויותיו ישולמו לפי הנהוג / המקובל בנתבעת.
לעניין הזכאות להפרשות לפנסיה צויין בהסכם, כי עומדת לתובע הזכות לבחור ב ין הפרשות לביטוח מנהלים (על פי שיעורי ההפרשות המפורטים בהסכם- 13.33% הפרשות מעביד), או בחסכון הפנסיוני בק.ג.מ בהתאם לתכנית החלה על כלל עובדי הנתבעת (כפי שפרטנו בפרק העובדות, עוב ר לחתימה על הסכם אישי התובע הועסק על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על כלל עובדי הנתבעת ואולם לא ברור אם באותה עת כבר החל לחסוך בקג"מ).
כאמור, ההסכם איננו מפרט מה גובה הפרשות המעביד לקג"מ (גמל+ פ"פ) ואיננו קובע כי ככל שהתובע יבחר בהפרשות לקג"מ חלף ביטוח מנהלים הוא יהיה זכאי לשיפוי כלשהו ( לא בשכר השוטף ולא בעת פרישתו).
אשר לזכויות המגיעות לתובע עם פרישתו, קובע סעיף 7 להסכם כי בנוסף לסכומים הצבורים בחסכון הפנסיו ני, יהיה העובד זכאי למענק פרישה בסכום השווה לפיצויי פיטורים מלאים:

למעשה, ההסכם האישי מקנה לתובע זכות עדיפה על פני כלל עובדי הנתבעת, באשר בהתאם לחוקת העבודה כלל עובדי הנתבעת זכאים עם פרישתם למענק פרישה בשיעור העומד על כ- 28% פיצויי פיטורים בנוסף לצבירה שבקג"מ (2.33% מהשכר האחרון במכפלת חודשי העבודה), ואילו התובע (בין אם בחר בקג"מ ובין אם בחר בביטוח מנהלים) זכאי בנוסף לפנסיה למענק פרישה בגובה 100% פיצויי פיטורים.
בהקשר זה יש להבהיר, כי סעיף 1(ב) להסכם קובע:

לטעמנו לשון ההסכם מבהירה באופן חד משמעי כי חוקת העבודה איננה חלה על התובע.
גם אם נניח שבתקופת עבודתו זכה התובע ליהנות להטבה כזו או אחרת מכח הנהוג / המקובל בקרב כלל עובדי הנתבעת, אין בכך כדי לחייב את הנתבעת לזכות את התובע בכלל ההטבות שמקנה ההסכם הקיבוצי לעובדים שכן כלל ידוע הוא, כי עובד בהסכם אישי נהנה מההטבות הייחודיות שניתנו לו, הבאות לידי ביטוי בשכר גבוה ובתנאים עודפים ואין לא זכאות "לאסוף את הדובדבנים" גם מסל ההטבות שבהסכם הקיבוצי, אלא אם המעביד הסכים להקנות זכות כזו או אחרת מראש או במהלך תקופת העבודה באופן מפורש .
אשר לטענת התובע, כי אילו בחר בביטוח מנהלים היה החיסכון הפנסיוני שלו גדול יותר, יש לציין כי במקרים רבים המעסיק מאפשר לעובד לבחור לממש "זכות" במספר דרכים (לדוגמא : קבלת "הוצאות נסיעה" או שימוש ברכב שכור ; קבלת תלושי שי לחג או קבלת סט מגבות) מטבע הדברים , הבחירה תלויה בשיקולים מסוגים שונים ולעיתים יעילותה הכלכלית לא מתבררת אלא בדיעבד. לדידנו, הזכות שעומדת לעובד היא לבחור מבין האפשרויות שניתנו לו . משבחר העובד באפשרות כזו ולא באפשרות אחרת – לא קמה לו זכות לשיפוי בגין הפרשי עלות או הפרשי שווי אלא אם זכות כאמור נקבעת במפורש בהסכם .
עם חתימתו על הסכם עבודה אישי ניתנה לתובע הזכות להחליף את המכשיר הפנסיוני המוצע לכלל העובדים בנתבעת - חסכון בקג"מ, במסלול "ביטוח מנהלים" על יתרונותיו וחסרונותיו. עם זאת, לא פורט בהסכם כי התובע יהיה זכאי לשיפוי כלשהו באם יבחר במכשיר פנסיוני אחד ולא אחר.
לנוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי לפי לשונו הברורה של ההסכם, התובע היה זכאי עם פרישתו למענק פרישה בגובה 100% פיצוי פיטורים ולא היה זכאי בנוסף לכך למענק פרישה בגובה 28% פיצויי פיטורים.
למעשה התובע ער לכך שזו פרשנותו הלשונית הברורה של ההסכם, ולכן טען כי קיבל הבטחה ממר חנניה סינווני, אשר במועדים הרלוונטים לתביעה כיהן כמנהל משאבי אנוש בבית חולים קפלן , כי על אף האמור בהסכם, הוא יהיה זכאי הן למענק הפרישה הקבוע בהסכם האישי (100%), והן למענק הפרישה הקבוע בחוקת העבודה (בשיעור 28% פ"פ).
כפי שנפרט להלן, טענה זו של התובע אין בידינו לקבל.

הטענה להבטחה של מר סינווני
ממכלול הראיות שהובאו בפנינו לא שוכנענו כי מר סינוואני, אשר כיהן כמנהל כ"א בבית חולים קפלן, הבטיח לתובע כי על אף האמור במפורש בהסכם, עם פרישתו הוא יהיה זכאי למענק בגובה 128% פיצויי פיטורים (100% שמקורם בהסכם האישי + 28% שמקורם בחוקת העבודה).
ראשית, יש לציין כי עדותו של התובע אודות קיומה של הבטחה היא עדות יחידה, של בעל עניין מובהק, אשר עומדת כנגד מסמך מפורש בכתב.
שנית, התובע טוען שמר סינוואני אמר לו שאין צורך לעגן בכתב את ההבטחה, שכן הזכות ל 2.33% ניתנת לכלל העובדים (בהסכם אישי כמו גם בהסכם קיבוצי). אלא, שמהראיות שלפנינו עולה כי לאף עובד אחר של הנתבעת, לא שולמו במקביל גם מענק פרישה בשיעור 100% פ"פ לפי ההסכם האישי וגם מענק בשיעור 28% לפי ההסכם הקיבוצי. עובדה זו חותרת כשלעצמה תחת טענת ההבטחה של התובע.
כך העיד מר אלזם ועדותו לא נסתרה:

עובדה זו , שלא נסתרה, איננה מתיישבת כמובן עם עדותו של התובע כי סינוואני אמר לו שאין צורך לעגן את ההבטחה בכתב, שכן כך מקובל לגבי כלל העובדים המועסקים בהסכם אישי וזכאים גם למענק 2.33% (תוספת 28% פיצויי פיטורים) .

שלישית, מעדותו של התובע ומהמסמכים שבפנינו עולה בבירור כי לפחות בשנת 2009, התובע כבר היה מודע לכך שהגורמים המוסמכים בנתבעת סב ורים כי הוא לא יהיה זכאי למענק פרישה. התובע ביקש לשכנע את בית הדין בדבר זכאותו למענק פרישה קיבוצי, כשהוא מפנה להודעת מייל שנשלחה אליו על ידי מר אבי דווידי, אשר כיהן בעבר כמנהל אדמיניסטרטיבי בבית חולים קפלן ואשר היה מיודד עימו ואשר נוסחה כדלקמן:

לדידנו, יותר משיש בהודעת המייל הנ"ל כדי לתמוך בגרסתו של התובע, יש בה כדי לכרסם במהימנותה .
ראשית יש להבהיר כי מר דווידי שהוא ידידו של התובע לא היה הגורם המוסמך להכריע בעניינים הקשורים לתנאי פרישה של עובדים, לא בתקופה בה היה עובד פעיל של הנתבעת, ולא כל שכן בתקופה שבה פרש מעבודתו בנתבעת, ובה שלח את ההודעה לכתובת המייל הפרטית של התובע. המייל מבוסס לכאורה על בדיקה עם גורמים עלומים אלא שהאמור בו עומד בסתירה לעמדת הגורמים המוסמכים בקופה, ובראשם מר אלזם שהעיד כי אין בקופה עובדים הזכאים הן למענק פרישה אישי בשיעור 100% והן למענק פרישה קיבוצי בשיעור 28%.
חשוב מכך, במכתבו של מר דווידי אין כל רמז לטענתו המרכזית של התובע כאן , לפיה זכותו מבוססת על הבטחה אישית שקיבל ממר סינווני. נדמה כי בשנת 2009 הטענה טרם נולדה, וממילא לא נבדקה.
העובדה שהתובע בחר שלא לפנות באופן רשמי לגורמים הרלוונטים בקופה, על מנת לקבל תשובה מוסמכת לעניין זכויותיו, ותחת זאת פנה לגורם שאיננו בקיא בעניין, אשר מסר לו תשובה מעורפלת ללא כל אסמכתא, איננה פועלת לזכותו, ויותר משהיא מלמדת על רצון כן לברר את זכויותיו, היא מגלמת נסיון פסול ליצר " ראיה", שאיננה אותנטית.
רביעית, עמדנו על כך שהפניה למר דוידי (ולא לגורם המוסמך) מלמדת כי כבר בשנת 2009 התובע היה מודע לכך (או לפחות חשש) שהגורמים המוסמכים בהנהלת הנתבעת סוברים כי אין הוא זכאי ל כפל הטבות פרישה (הן על פי חוקת העבודה והן על פי ההסכם האישי).
על אף האמור לעיל, ועל אף שבאותה עת מר חנניה סינוואני היה בין החיים, התובע לא טרח לפנות אליו על מנת לקבל ממנו אישור בדבר ההבטחה שנתן לו כפי טענתו (מר סינוואני הלך לעולמו בשנת 2013, וטענת ההבטחה הועלתה לראשונה לאחר מועד זה).
חמישית, עדותו של התובע בדבר תוכן ההבטחה של מר סינווני אף היא לא היתה קוהרנטית שכן בעדותו בפנינו טען התובע : "הוא אמר לי שבכל זמן שתרצה לחזור להסכם הקיבוצי זה יתאפשר" (ראה עמ' 3 שורה 12) משמעה של הבטחה זו היא שהתובע יוכל לחזור להסכם קיבוצי דהיינו ככל שיחזור להיות מועסק בהסכם הקיבוצי, בפרישתו יהיה זכאי למענק פרישה בשיעור 28% מפיצויי הפיטורים אך לא יהיה זכאי למענק פרישה בשיעור 100% לפי ההסכם האישי, ומכל מקום מנוסח זה של הבטחה לא עולה כי יהיה זכאי לשני המענקים.
על רקע כל האמור לעיל, לא מצאנו ליחס משקל של ממש לכך שבסימולציית פרישה שהוכנה לתובע במשרד כ"א בבי"ח על ידי אחת מהפקידות (ראה עדות אלזם עמ' 8 שורה 23) חושבו שני המענקים .
"סימולציה" כשמה כן היא, הדמיה של סכומים, על בסיס נתונים שמוזנים למערכת המחשב על ידי הפקיד שמבצע את הסימולציה. הדמיה כשלעצמה, איננה יוצרת זכות יש מאין, מה גם שלא בוארו נסיבות יצירת ההדמיה , וכאשר מנהלת משאבי אנוש כמו גם יתר הגורמים המוסמכים הבהירו לתובע בזמן אמת כי לא יהיה זכאי למענק פרישה לפי חוקת העבודה אלא רק למענק המעוגן בהסכם האישי.
הגם שקבענו כי לא הוכח בפנינו כי ניתנה לתובע הבטחה כלשהי מצד מר סינווני, ובבחינת למעלה מן הצריך נבהיר כי גם אילו ניתנה הבטחה בעל פה כאמור, הרי שלא היה מקום ליתן לה כל תוקף .
די אם נזכיר כי מדובר בגוף ציבורי, אשר כפוף להוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. מדובר בהסכם שנכרת בין עובד למעביד בסמוך לקבלתו לעבוד והוא נוגע לתנאי פרישה שצפויים להיות רלוונטים בחלוף שנים רבות. בנסיבות אלה אין כל מקום ליתן משקל להבטחה של תנאי פרישה בעל פה, תוך חריגה מסמכות, בלא כל דרך לברר ם לאשורם, כאשר הם עומדים בניגוד להסכם בכתב ובניגוד לנהוג ולמקובל בקרב כלל העובדים ואף בניגוד להוראות חוק יסודות התקציב (השווה בג"ץ 585/01 קלכמן נ' הרמטכ"ל).

כללו של דבר
לנוכח כל האמור לעיל הגענו לכלל דעה כי דין התביעה להדחות.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ט, (30 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' אורית הרצוג
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר אבינועם בן יצחק
נציג מע סיקים


מעורבים
תובע: אלי בן יוסף
נתבע: שירותי בריאות כללית מס' תאגיד
שופט :
עורכי דין: