ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אהרון שמש נגד סביון תעשיות 1987 בע"מ :

בפני כבוד ה שופט משה טוינה
נציג ציבור (עובדים) מר דוד פטיטו
נציג ציבור (מעסיקים) מר נתן חיים

התובע:

אהרון שמש

נגד

הנתבעת:

סביון תעשיות 1987 בע"מ

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה, בתביעה שהגיש מר אהרון שמש (להלן: "התובע") נגד מי שהייתה מעסיקתו, סביון תעשיות 1987 בע"מ (להלן: "הנתבעת"), מינואר 2003 ועד דצמבר 2008 כולל.

עיקר עניינה של התביעה, טענות התובע לזכויות להן הוא זכאי בעקבות פיטוריו לאלתר בסוף דצמבר 2008 –לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת; ופיצויים על פיטוריו ללא שימוע.

בתביעתו ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום בסך של 1,095,158 ₪ הנתבע בעילות התביעה השונות.

הרקע העובדתי:

2. התובע הוא רואה חשבון במקצועו והיה אחראי במסגרת היותו עובד הנתבעת, על המערך הכספי והחשבונאי בנתבעת מינואר 2003 ועד לפיטוריו בדצמבר 2008.

3. הנתבעת היא חברה משפחתית המייצרת מיטות, אלונקות ומוצרי ריהוט למוסדות רפואיים.

4. בעקבות חשד שהתעורר בנתבעת למעילה בידי התובע בהיקף רחב בכספי הנתבעת, פתחה הנתבעת בחקירה שהסתיימה בשיחת עימות שנערכה ביום 23.12.2008 . בסיום אותה שיחה פוטר התובע לאלתר.

5. יום לאחר פיטורי התובע הגישה הנתבעת תביעה לבית המשפט המחוזי נגד התובע וחברה שבבעלותו – תביעה שהתבררה בהליך שמספרו ת"א 15916-12-08, סביון תעשיות 1987 בע"מ נ' שמש ואח' – ובה טענה כי התובע הוציא במרמה כספים מהנתבעת בסדר גודל של למעלה מ-2,500,000 ₪. ימים ספורים לאחר שהסתיימו יחסי עובד מעסיק הוגשה כנגד התובע תלונה במשטרה על גניבה ממעסיק.

6. בחודש מאי 2012 הגיש התובע את התביעה מושא פסק דין זה.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי:

7. ביום 20.11.2016 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי (להלן: "פסק הדין") בתביעה שהגישה הנתבעת שעיקריו בתמצית הן:

א. בית המשפט המחוזי ביקש לערוך חישוב שבו מצד אחד הסכומים המגיעים לתובע במהלך תקופת הקשר, ומנגד הסכומים שהגיעו לידי התובע בפועל. באופן זה, ביקש בית המשפט המחוזי לברר את הטענה לעניין עצם המעילה והקיפה.

ב. בית המשפט המחוזי לא קיבל את גרסת הנתבעת לעניין היקף הסכומים להם היה זכאי התובע לקבל עבור עבודתו בנתבעת ; וכך גם לא קיבל את גרסת התובע ביחס לסכומים להם הוא זכאי; על אף וקבע כי התובע היה זכאי למשכורת13.

ג. משלא עלה בידו לקבוע את הסכומים להם זכאי התובע, דחה בית המשפט המחוזי את עיקר תביעת הנתבעת, בפסקה 56 לפסק הדין - כדלקמן:

"כבר ציינתי לעיל כי גרסאות שני הצדדים באשר לסיכום השכר ההתחלתי ובשאלת העדכונים בשכר לא נמצאו מהימנות. על מנת להוכיח את תביעתה ואת הנזק שנגרם לה, ביקשה התובעת להצביע מהצד האחד של המשוואה על הכספים שהגיעו לשמש בתקופת עבודתו עבור התובעת, ובצד השני, על הכספים שקיבל מהתובעת בתקופה זו, כשההפרש מהווה את סכום תביעתה. דא עקא, כי החלק הראשון של המשוואה לא הוכח על ידי התובעת, דהיינו, אין בידי לקבוע כי התובעת הצליחה להראות מהם הסכומים שהגיעו לשמש בתקופת עבודתו אצלה... ללא קביעה בעניין זה, לא ניתן להתקדם ולבחון האם נטל שמש מהחברה כספים שלא הגיעו לו, והאם התקיימו יסודות עוולת התרמית בכל הקשור להפרש הכספים הנטען על ידי התובעת.

כל זאת, כשאני שם לנגד עיני את הזהירות היתרה בה יש לנקוט כאשר מועלית טענת תרמית, ואת איכות הראיות הנדרשת להוכיחה במאזן ההסתברויות (הדגשות שלי-ט.מ) ".

ג. לצד זאת מצא בית הדין המחוזי כי "קיימים שלושה נושאים לגביהם הצליחה התובעת (הנתבעת בהליך זה, הוספה שלי-ט.מ), נטילת כספים שלא כדין על ידי שמש".

נושאים אלה הם: שימוש בכרטיס אשראי של החברה למטרות אישיות בסכום של 34,031 ₪, נטילת סכום של 35,000 ₪ בחודש מאי 2008 (המכונה בפסק הדין המחוזי "סוגיית הבונוס") ופדיון ימי הבראה וחופשה שלא כדין, בסכום של 70,179 ₪.

ד. על פי פסיקת בית הדין המחוזי:

"לגבי שלושת הנושאים שנזכרו לעיל מתקיימים יסודות עוולת התרמית, שכן הוצג מצג של עובדות לא נכונות (כי חיובים אישיים בכרטיסי האשראי יירשמו בכרטיס הנהלת החשבונות של שמש, כי שמש זכאי לבונוס בגין מעבר ארז, וכי שמש זכאי לימי חופשה והבראה העולים על אלה שהוסכמו), בידיעה כי אינן נכונות, כי הייתה כוונה שהחברה תפעל בהתאם למצג זה, והיא אכן פעלה כאמור ושילמה לשמש כספים שלא הגיעו לו, ובכך נגרם לה נזק ממון...".

בחזרה לענייננו:

8. הדיון בתביעת התובע מושא פסק דין זה עוכב עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בשל העובדה כי שאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, קשורה קשר הדוק לטענת המעילה שהתבררה שם. בעקבות מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, חודשו ההליכים בתביעת התובע.

9. נכון להיום עומדות בפני בית הדין הסוגיות הבאות:

א. שאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

ב. תביעת התובע לפיצויים על פיטורים ללא שימוע.

ג. תביעת התובע לתשלום משכורת 13.

טענות הצדדים:

10. בקצירת האומר:

לטענת התובע, הוא פוטר לאלתר וללא שימוע – ולפיכך הוא זכאי לפיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ולפיצוי על העדר שימוע.

התובע הוסיף, כי לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא זכאי לתשלום משכורת 13 בהתייחס לשנת 2008, אשר לא שול מה.

11. לטענת הנתבעת:

בנסיבות הפיטורים ונוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי בפסק דין חלוט המכיר בטענת הנתבעת לפיה קיבל התובע לידיו כספי הנתבעת המסתכמים בסכום כולל של 139,210 ₪ שלא כדין (בתרמית) – אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת בעקבות פיטוריו.

לתובע נערך שימוע/עימות ולאור נסיבות הפיטורים, אין התובע זכאי לפיצוי על פיטוריו ללא שימוע.

12. בתשובה לטענת הנתבעת לפיה אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים נוכח קביעותיו של בית משפט המחוזי, טוען התובע כי עיקר תביעת הנתבעת נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי; והצביע על קשיים שהובילו למסקנה שקיבל בית המשפט המחוזי, אשר דחה את טענת התובע בשאלת היקף ימי החופשה וההבראה להם היה זכאי במהלך עבודתו ב נתבעת. לפיכך טוען התובע כי אין בפסק הדין של בית המשפט המחוזי –דבר המצדיק שלילה או הפחתה של פיצויי הפיטורים שלהם הוא זכאי.

דיון והכרעה:

13. את פרק הדיון וההכרעה מבקשים אנו לפתוח בהצגת העובדות אשר ישמשו אותנו לצורך הכרעה בתביעת התובע ברכיביה השונים. עובדות שמקצתן מבוססות על הקביעות בפסק הדין המחוזי בסוגיות עובדתיות שהיו במחלוקת בהליך שניהלו הצדדים בבית המשפט המחוזי והוכרעו בפסק דינו והן חיוניות לתוצאה האופרטיבית של פסק הדין.

14. העובדות הן כדלקמן:

א. כמצוין לעיל, התקבל התובע לעבוד בנתבעת בחודש ינואר 2003 לתפקיד סמנכ"ל כספים הממונה על המערך הכספי והחשבונאי של הנתבעת.

ב. התובע היה אחד מעובדיה הבכירים של הנתבעת ועל פי עדותו, היה שני רק לבעלים ולמנהל הנתבעת, מר דב ציבליסטה. לעניין זה נפנה לתשובות התובע לשאלות ב"כ הנתבעת:

"ש. כמה בכיר היית בסביון?
ת. הכי בכיר שיכול להיות אחרי דובי.
ש. הכי בכיר?
ת. כן.
ש. מה זה אומר? היית חבר הנהלה נכון?
ת. תקרא לזה, אני אומר לך, אני ודובי היינו המנהלים".

ג. לאור החשדות שהתעוררו בנתבעת לפיהן נפלה קורבן למעשי מרמה והונ אה מצד התובע, יזמה הנתבעת חקירה פנימית ובעקבותיה התקיימה שיחת העימות מיום 23.12.2008.

ד. עיון פרוטוקול ישיבת העימות מלמד כי במהלך הישיבה אומת התובע עם סוגיות ספציפיות: סוגיית השכר שלקח התובע לעצמו וסוגיות בהנהלת החשבונות המתייחסות להוצאת כספים שלא כדין . רק לשם הדוגמא נביא קטע מפרוטוקול אותה ישיבה, המתייחס לאופן שבו התקבלו כספים לחשבונו של התובע, תוך שהפעולה עצמה מוסווית בשרשרת של פעולות חשבוניות:

"דובר: בוא נתייחס לזה בנקודה הזאת. או.קיי? יש פה העברה על ניהול כרטיס של ספק שנקרא "תומר ספק מתכות" של 12,000 ₪ לכרטיס "אהרון שמש ייעוץ, ניהול ויזמות בע"מ" (חברה פרטית שבניהול התובע שבאמצעותה קיבל התובע כספים מהנתבעת, הוספה שלי-ט.מ) אוקיי.
אהרון: אוקיי. מי אחראי על הכרטיס, העברת (לא נשמע)?
דובר: אני אראה לך את כל ה... בוא נראה איך זה נראה. נכנסתי לפקודה הזאת של ההעברה.
אהרון: מתי זה היה?
דובר: ב- 12.3.2007. אני רואה שיש פה העברה אז זה פקודה פשוטה. עכשיו (לא נשמע) חייבו את המפעל תומר וזיכו אותך, את הכרטיס שלך. עכשיו נכנסתי לראות איך נסגרה ההתקנה הזאת.
דובר 2: רגע, לפני זה, למה שיעשו כזה דבר?
דובר: אני לא יודע מה להגיד לך.
דובר 2: לא, איזה היגיון יש לזה, איזה היגיון עסקי?
דובר : אני אגיד לך.
דובר 2: בסדר, תמשיך.
דובר: אני אגיד לך בדיוק את ההיגיון. רציתי לראות איך הפקודה הזאת נסגרה במערכת, אתה רואה את ה-12, היא נסגרה כנגד שלוש פקודות ידניות פשוטות של זיכוי חשבון הספק כנגד כרטיס הוצאות קניות של החברה. זאת אומרת, ביימו הוצאות קניות, רשמו הוצאות קניות פיקטיביות.
דובר 2: היו הוצאות קניות. בוא נבדוק אם יש חשבוניות, נכון?
דובר: אתה רואה שהפקודות האלה זה מהתשומות בלי מספר אסמכתא.
דובר 2: חיפשנו אותן, הן לא נמצאות, אין חשבונית כזאת.
דובר: למה אנחנו שוברים את הראש? בואו נלך למע"מ.
דובר 2: אין חשבונית כזאת.
אהרון: אני עשיתי חשבונית כזאת?".

במילים אחרות: הדוגמא לעיל מראה העברת כספים לתובע, כאשר פעולת ההעברה איננה מבוצעת ישירות מתוך כרטסת הנהלת חשבונות שבאמצעותה משולמים התשלומים לעובדים; אלא מתוך כרטסת של אחד מהספקים . על מנת לאזן את כרטסת הספק מוזנות פעולות ידניות פיקטיביות של קני ית מוצרים כביכול מאותו ספק.

ה. על אף שבמהלך ישיבת העימות לא הסכים התובע לחתום על מכתב המייחס לו אחריות לגניבה, הסכים התובע לשלם כספים לנתבעת ויש בדברים שאמר משום הודאה בחשדות המיוחסות לו. בסיכום השיחה, הבטיח התובע לשלם לנתבעת סכום של 300,000 ₪; ובלשונו: "אני אתן לך חמישה שיקים, 300,000 ₪, תאריכים אני אגיד לך מחר".

ו. בתום ישיבת העימות פוטר התובע לאלתר.

ז. על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הוציא התובע מהנתבעת כספים בעוולה של תרמית בשלושה עניינים נפרדים; בסכום כולל של 139,210 ₪.

המאפיין המשותף של שניים מבין האפיקים באמצעותם הוציא התובע מהנתבעת כספים בעוולה של תרמית, הוא העובדה שמדובר במספר רב של אירועים נפרדים שהתרחשו לאורך תקופות זמן משמעותיות (השימוש בכרטיס האשראי של החברה לצרכים פרטיים והוצאת כספים באמצעות "פדיון" של ימי חופשה והבראה).

ח. להשלמת התמונה העובדתית נוסיף כי בסיום דיון ההוכחות שהתקיים ביום 30.1.2018, הסכימו הצדדים כי ככל שזכאי התובע לפיצויי פיטורים, השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים עומד על 31,000 ₪.

כן התברר במהלך אותו דיון הוכחות, כי ה ופקדו לזכות התובע כספים לתוכנית ביטוח מנהלים שבחלקם כוללים רכיב של השלמת פיצויי פיטורים.

טענת הנתבעת לשלילת פיצויי פיטורים:

15. המסגרת הנורמטיבית לשלילת פיצויי פיטורים או להפחתתם נקבעה בפסק דינו של בית הדין הארצי בפרשת "טוליפ תעשיות הנדסה" כדלקמן:

"סמכותו של בית הדין לעבודה לפסוק פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פי טורים, תשכ"ג-1963 מכילה את הסמכות לשלול פיצויי פיטורים או להפחיתם בכפוף לתנאים המיוחדים שבסעיפים 17 ו-17 לחוק.

ככלל, הפיטורים עצמם הם עונש לעובד גם אם שולמו לו פיצויי פיטורים. על כן, שלילת פיצויי פיטורים ושלילת הודעה מוקדמת ייעשו במשורה ו"במקרים הקיצוניים ביותר" כ"גבול עליון לסמכות הענישה". שלילת פיצויי פיטורים ושיעורה מסורה "בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק". כאשר מועלית על ידי המעסיק טענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים מן העובד, או הפחתתם, יקח בית הדין בחשבון שיקוליו את מכלול נסיבות יחסי העבודה בין הצדדים, ולא רק את מעשיו של העובד, אשר לטענת מעסיקו מהווים עילה לשלילת פיצויי הפיטורים.

על השיקולים לחומרה ולקולא בהפעלת הסקנציה של שלילת פיצויי פיטורים ועל האיזון הנדרש להיעשות ביניהם, לאור תכלית החוק ונסיבות המקרה הנדון, עמדתי בעניין צ'רניאקוב תוך שציינתי כך:

"השיקולים לחומרה – חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עק כך, היקפו והשלכותיו; משד הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים ; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון – המועצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משד תקופת העבודה וכפועל יוצא הימנה – עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפי טורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו".

לבסוף יצוין, כי ככלל לא יתערב בית הדין שלערעור בשיקולי הערכאה הדיונית אם ובכלל ועד כמה יופחתו פיצויי פיטורים בשל עבירות משמעת, למעט מקרים חריגים בהם נמצאה טעות קיצונית בשיעור גבוה מדי של ההפחתה, או בשיעור נמוך מאוד או שלא נעשתה הפחתה כלל".

בע"ע 42510-06-15, אלכסנדר פינדיורין נ' בן ציון זיסמן (ניתן ביום 3.5.2017), אישר בית הדין הארצי פסיקה של בית הדין האזורי לפיה נשללו פיצויי פיטורים במלואם מנהג בעל ותק של שבע שנים בעבודה, שלגביו הוכח בשני מקרים שגנב דלק, בסכום כולל של 1,700 ₪ בלבד. לעניין זה פסק בית הדין הארצי כי:

"אין בידינו לקבל אף את טענת העובד לפיה בנסיבות המקרה היה מקום לבחון אמצעי ענישה אחרים ולהימנע משלילת פיצויי הפיטורים. נסיבות המקרה חמורות, בניגוד להצגתן על ידי העובד. לא בכדי נפסק כי "גניבת סולר לא הייתה לשימוש אישי בלבד" לגרסת העובד לפיה לגמרי במקרה הוא נתפס בפעמים היחידות בהן גנב סולר, לא נמצאה אמינה על ידי בית הדין. בנסיבות אלה, לא היה מנוס משלילת מלוא כספי הפיצויים, חרף הוותק שצבר העובד במקום העבודה".

כאמת המידה ביחס לנסיבות שבהן ראוי שלא להתערב בשיקול דעת המעסיק בשלילה מלאה של פיצויי פיטורים,

16. בנסיבות המקרה שלפנינו ובהתאם לעקרונות שהותוו בפרשת טוליפ וכפי שההלכה יושמה בפרשת פינדיורין, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת הנתבעת לפיה בנסיבות העניין ראוי לשלול את פיצויי הפיטורים לתובע מהנימוקים שנביא מיד:

א. כמצוין בפרק העובדות, התובע הוא עובד בכיר שנהנה ממידה מוגברת של אמון במסגרת תפקידו כסמנכ"ל כספים הממונה על כלל ענייני הכספים והחשבונאות בנתבעת.

ב. מעשי התרמית שבית המשפט המחוזי מצא כי בוצעו בידי התובע, בוצעו במסגרת תפקידו תוך ניצול האמון וסמכויות שניתנו לו – כך בשימוש לצרכים פרטיים בכרטיס האשראי של החברה שהופקד בידיו בנאמנות לצורך מילוי תפקידו; וכך גם בקבלת כספים כ"פדיון" של ימי חופשה והבראה הכרוך בניצול הסמכויות שבידיו במערכת הנהלת החשבונות והפקת תלושי השכר של הנתבעת.

ג. במילים אחרות, מדובר במקרה בוטה של ניצול ציני של סמכויות ואמון שהם חלק בלתי נפרד מהתפקיד לצרכים פרטיים, תוך מעילה באמון.

ד. כאמור בפרק העובדות, בשניים מבין האפיקים שמהם הוציא התובע כספים מהנתבעת בתרמית, במספר רב של פעימות בתוך פרק זמן משמעותי – עובדה שיש בה כדי להצביע על שיטתיות בכוונת מכוון, להבדיל ממעידה חד פעמית.

ה. הסכום הכולל של הכספים שהוצאו בתרמית ואותם חויב התובע להחזיר, הינו סכום משמעותי, ללא קשר לסכום התביעה – 139,210 ₪.

ו. יוצא מכאן שבכל אחד מהקטגוריות המצביעים על חומרת המעשה על פי פסק דין טוליפ , המקרה שלפנינו הוא ברף העליון של החומרה: חומרת המעשה, בענייננו תרמית ; הנזק שנגרם למעסיק – בענייננו נזק שהוכח בסכום כולל של למעלה מ-100,000 ₪; משך הזמן ומספר הפעמים שבוצעו המעשים החמורים, בענייננו פרק זמן משמעותי ובאירועים חוזרים שכל אחד מהם מהווה לכשעצמו מעשה של תרמית; המעמד, התפקיד ומידת הפגיעה באמון – בענייננו, עובד בכיר ברמת הבכירות הגבוהה ביותר, הנהנה מאמון בלתי מסויג והמועל באמון.

ז. בסיכומים שהגיש התובע טען האחרון למצב בריאות לקוי שיש בו כדי להשפיע על כושרו להשתכר בעתיד בהיותו תומך באישה ובילדים. נאמר מיד כי לא הוצגו בפנינו כל ראיות שיש בהן כדי לאשש את הטענות לעניין מצבו הבריאותי וכושרו להשתכר. מאידך, הוצג בפנינו פסק דין שמלמד כי המקרה הנוכחי איננו המקרה הראשון של מעילה בכספי חברה שעל כספיה היה אמון התובע. כך בפסק דין שניתן ביום 28.4.2018 יוחס לתובע "שותפות פעילה במעילה בכספי החברות, כאשר המשיב (התובע כאן, הוספה שלי-ט.מ) מתוקף תפקידו כמנהל הכספים שלהם, אמור היה להיות מודע היטב לכך שמדובר במשיכות אסורות לצרכים פרטיים של בעל השליטה. יתר על כן, המשיב מעיד על עצמו שהוא ולא אחר היה מי שהגה את הרעיון הנואל כיצד להוציא כספים מהחברות". בהתאם חויב התובע לשלם לקופת הפירוק סכום בסדר גודל של 500,000 ₪.

ח. בשולי נימוקנו נבקש להתייחס לשתיים מטענות התובע; האחת כי פסק הדין המחוזי שגוי בהתייחס לקביעה לפיה ביצע התובע מעשה של תרמית באמצעות פדיון ימי חופשה והבראה; והשני, כי גם הכספים שקיבל התובע לידיו באמצעות השימוש בכרטיס האשראי "לא נלקחו מתוך כוונה וידיעה שמדובר בגניבה". די לנו לומר כי בטענות אלה אין ממש, שכן פסק הדין המחוזי מהווה, לדברי התובע, השתק פלוגתא ביחס לסוגיות שהוכרעו בו. סוגיות אלה כוללות ייחוס עוולת התרמית לתובע הן בסוגיית כרטיסי האשראי והן בסוגיית "פדיון" ימי חופשה והבראה, שבאות לביטוי בהצגה מוטעית של עובדות בידיעה שהן אינן נכונות בהתאם למצג המטעה, כפי שאכן עשתה בפועל. נוסיף עוד, כי אין התובע יכול להסתמך על פסק הדין המחוזי ובו חויב לשלם לנתבע חלק קטן מסכום התביעה, שכן פסק הדין המחוזי דחה את טענות התובע לעניין הכספים להם הוא זכאי לטענתו מכוח עבודתו בנתבעת. מכאן שלא ניתן לראות בפסק הדין המחוזי הכשר לכספים שהוציא התובע מהנתבעת, מושא תביעת הנתבעת.

התביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת:

17. בהתאם לסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א-2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת"), פטור המעסיק ממתן הודעה מוקדמת בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

18. כאמור בענייננו אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים ומכאן שאיננו זכאי להודעה מוקדמת. הדבר נכון בפרט במציאות כמו זו שלפנינו שבה קיימים חשדות מבוססים למעילה מצד סמנכ"ל כספים ומנהל הכספים; ובמציאות שכזאת לא ניתן לצפות ממעסיק לאפשר את המשך העסקתו של העובד, ולו ליום אחד.

התביעה לפיצויים בהיעדר שימוע:

19. שיחת העימות שהתקיימה ביום 23.12.2008 עם התובע, הציבה בפני התובע באופן ברור את החשדות שעומדות מולו וביקשה את התייחסותו לשורה של סוגיות. במהלך אותה שיחה התחייב התובע להשיב כספים לנתבעת. בפועל קבע פסק הדין המחוזי, כי התובע אכן ביצע מעשי תרמית נגד הנתבעת.

20. על אף שאין חולק על זכות השימוע, אין משמעות הדבר שבכל מקרה בו לא נערך שימוע לעובד, יש לחייב את המעסיק בתשלום פיצוי בגין אי קיום שימוע; וכך בנסיבות דומות לשלנו, בפרשת פינדיורין ביטל בית הדין את חיוב המעסיק בתשלום פיצוי בגין פיטורי עובד ללא שימוע כדלקמן:

"שימוע – פיטורי עובד עקב חשד בגניבה, מחייבים מתן זכות טיעון לעובד, הן כדי לאפשר לעובד להתמודד עם החשד והן כדי לאפשר לו לנסות ולהגן על מקום עבודתו. עם זאת, ענייננו שונה. העובד הודה בסדרת גניבות ואף הוצא כנגדו צו הרחקה מעסקם של המעסיקים. בנסיבות אלה, אין להקפיד עם מעסיק הנמנע מעריכת שימוע, בגדרו לא ניתן כלל, בהיבט הנורמטיבי, לעסוק בעבירה המיוחסת לעובד כדי למנוע שיבוש הליכי חקירה משטרתית. עריכת שימוע בכתב או דחיית השימוע למועד מאוחר יותר, כפי שנפסק בפסק הדין, תוך הארכת יחסי העבודה עם עובד שהודה בגניבות, אינה מתחייבת במקרים מעין אלה ודי להפנות לעדות העובד עצמו לפיה "זה ברור" שעובד שגונב יפוטר באופן מידי ו"ברור שצריכים לפטר אותי". מצאנו לנכון, לפיכך, לבטל את חיוב המעסיקים בתשלום לעובד בגין פיטורים שלא כדין עקב אי עריכת שימוע" .

21. בנסיבות שלפנינו בהן התקיימה שיחת עימות, בפני התובע הוצגו החשדות שעומדות נגדו והתבקשה התייחסותו לשורה של סוגיות; היה ברור שלאחר אותה שיחה לא תיתכן האפשרות של המשך ההתקשרות נוכח החשדות שעמדו נגד התובע והוגשה תלונה במשטרה – אין לחייב את הנתבעת בפיצוי על אי עריכת שימוע כדין בעקבות אותה שיחת עימות וקודם להוצאת ההחלטה על פיטורי התובע לפועל.

22. אשר על כן התביעה לאי עריכת שימוע – נדחית.

התביעה לתשלום משכורת 13:

23. משתבע התובע בתביעה שלפנינו תשלום משכורת 13; ומשאין מחלוקת כי משכורת 13 לא שולמה; ומשקבע בית המשפט המחוזי כי התובע זכאי למשכורת 13 – על הנתבעת לשלם לתובע משכורת 13 על בסיס שכר של 31,000 ₪ לחודש.

24. בהתאם תשלם הנתבעת לתובעת את הסכום האמור – 31,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2009.

בשולי הדברים:

25. בדיון ההוכחות למד בית הדין , כי במהלך תקופת הקשר הופקדו כספים לקופת ביטוח מנהלים. בנסיבות אלה ועל רקע הקביעה לפיה לא זכאי התובע לפיצויי פיטורים, מבקשים אנו להבהיר את הנקודות הבאות:

א. כספים שנמצאים בקופת ביטוח מנהלים או בקופת פיצויים לטובת השלמת פיצויי פיטורים – יוחזרו לנתבעת. לעניין זה רשאית הנתבעת לבקש מתן הוראה מתאימה לבית הדין המורה לחברת הביטוח להעביר את הכספים לידיה.

ב. כספים שהופרשו לביטוח המנהלים, ככל שהם הבאים במקום פיצויי פיטורים, אינם ניתנים למשיכה ולהחזרה למעסיק .

ג. משטענות הנתבעת נגד התובע התבררו בבית המשפט המחוזי במסגרת תביעה שהגישה, לא ניתן במסגרת תביעת התובע לחייב את התובע להשיב לנתבעת כספים שהפריש עבור עצמו לקופת גמל/ביטוח מנהלים שלא כדין, ככל שכספים כאמור הופרשו וזאת על בסיס ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, לפיה משכורתו הקובעת של התובע לצורך פיצויי פיטורים עומדת על 31,000 ₪.

סוף דבר:

26. לאור האמור לעיל, תביעות התובע לפיצויי פיטורים, ל דמי הודעה מוקדמת ופיצוי על היעדר שימוע – נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע משכורת 13 בסך של 31,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2009.

27. בהתחשב בעובדה כי התביעה הוגשה בסדר גודל של 1,000,000 ₪ והסכום שנפסק לתובע, ישלם התובע לנתבעת הוצאות בסך של 7,500 ₪.

הנתבעת תהיה רשאית לקזז את סכום ההוצאות מהסכום שנפסק לזכות התובע.

28. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ט, 02 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.

נציג עובדים-
מר דוד פטיטו

משה טוינה, שופט

נציג מעסיקים –
מר נתן חיים


מעורבים
תובע: אהרון שמש
נתבע: סביון תעשיות 1987 בע"מ
שופט :
עורכי דין: