ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הרמן צבי ולדמן נגד ורד הרשברג :

לפני כבוד השופט ירון בשן, סגן נשיא

תובע

הרמן צבי ולדמן
ע"י עו"ד פילו

נגד

נתבעים

1.ורד הרשברג
3.שירביט חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד בר-אל

פסק דין

זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 בגין נזק גוף שסבל התובע בתאונה. את המשפט שמעה כבוד השופטת לימור בן שמן, אך היא חלתה ולא תוכל לסיים את המלאכה. הודעתי על כך לצדדים והם ביקשו שהמותב החדש יתן את פסק-הדין לפי הראיות שנגבו. עיינתי בפרוטוקולים ובחומר הראיות ובהתאם לתקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 החלטתי לעשות כבקשתם וליתן את פסק-הדין.

התובע יליד 25.10.28 נפצע בתאונת דרכים ביום 2.5.12 כהולך רגל. הוא נפל ונחבל בפלג הגוף העליון ובכתף ימין. מומחה מטעם בית-המשפט, ד"ר ליאור פז, העריך שהיתה לו נכות הזמנית בשיעור 100 % למשך 3 חודשים ו בשיעור 20% למשך 3 חודשים נוספים. אחר-כך נותרה לו נכות קבועה בשיעור 5% בגין הגבלת תנועות קלה בכתף ימין. הנזק שנוי במחלוקת .

הפסדי הכנסה

התובע מילא בעבר תפקידים כלכליים ומדעיים בכירים. אף שהוא יליד 1928 הוא המשיך בפעילות בעיסוקים שבהם ניצל ידע וניסיון לא שגרתיים. הוא טוען להפסדי הכנסה גדולים מאד, שכן שבשל פציעתו פרש מכהונתו כדירקטור בחברות שונות וגם נאלץ להפסיק מהלך עסקי שבו היה מעורב , וממנו ציפה להפיק הכנסות גדולות. לשיטת התובע הפיקה פעילותו כדירקטור מאות אלפי שקלים לשנה ופעילותו כיועץ יכולה היתה להניב מיליוני שקלים. הוא חישב את הפסדיו בחצי השנה הראשונה לפי מכפלות נכויותיו הזמניות בשילוש השכר הממוצע לסך 107,212 ₪ . את הפסדיו מאז חישב לפי 5% מהשכר הממוצע למשך התקופה לסך 102,744 ₪ . בשל הפסדי הכנסה בעתיד (היינו הכנסות שהיה מפיק אחרי גיל 90) ביקש 50,000 ₪. התובע מבקש גם פיצוי בגין אובדן רווח הון, שנגרם מסגירת החברה שבאמצעותה פעל והיתה אמורה להפיק לו הכנסות בסך 1,837,500 ₪.

הנתבעים כופרים בחישובי התובע. לשיטתם, הוא החל לצמצם את פעילותו כדירקטור עוד לפני פציעתו – כנראה בשל גילו . לשיטתם גם לא הוכח שהפיק הכנסה מייעוץ. לדעתם אין לחייבם בהפסדי ההכנסות שלהן קיווה התובע מ מהלך עסקי בקשר לחברה שכישלונה העסקי קשור להליכים פליליים (שאינם קשורים בו). הנתבעים מחשב ים את הפסדי התובע לפי ההכנסות האישיות שעליה ן דיווח ולא לפי הכנסות משוערות של החברה שהיתה בבעלותו.

לפי סעיף 4 לחוק הפיצויים " בחישוב הפיצויים בשל אבדן השתכרות ואבדן כושר השתכרות לא תובא בחשבון הכנסה העולה על שילוש השכר הממוצע במשק". התובע ביקש פיצוי הנגזר משילוש השכר הממוצע במשק (הפיצוי המרבי שמותר לפסוק לו) וגם אובדן "רווח הון" הקרוב ל- 2 מיליון שקלים. "רווח הון" זה אמור היה להצטבר בחברה שהיתה בבעלותו ומקורו באותו כושר עבודה שעל אובדנו כבר ביקש התובע את הפיצוי המרבי. משמע, התובע מנסה לקבל פיצוי נוסף בשל אובדן כושר עבודה מעבר למותר בסעיף 4. טענה זו יש לדחות על הסף כמנוגדת לחוק. בכל מקרה אין לפסוק לתובע פיצוי המחושב לפי כושר השתכרות העולה על שילוש השכר הממוצע – אך מה היה כושר השתכרותו?

בסעיף 19 לתצהירו כתב התובע: "בעת התאונה שמשתי כבעלים יחיד של חברת ולדמן צבי בע"מ אשר עסקה ביזום עסקים, השקעה בחברות וייעוץ לחברות בארץ ובחו"ל. הייתי שכיר בעל שליטה בחברה ושימשתי בעל החברה מנכ"ל ודירקטור יחיד. מובהר כי כל ההכנסות מפעולותיי התקבלו בחברה ועל כן כל הפסקת פעילות שלי משמעותה אובדן הכנסות של החברה ומשכך הפסד ישיר שלי, כבעלים יחיד של החברה ." התובע לא הגיש את מאזני החברה. הוא לא טען שהיה לה רווח. הוא לא טען שמשך ממנה הכנסה, למעט מה שקיבל כשכר. בשנת 2016 העביר את מניותיו בחברה לבני משפחה ללא תמורה.

בתקציר שומות המס של התובע בשנים 2010 – 2013 (היינו לפני התאונה ואחריה) פורטו הכנסות שנתיות שבין 232,182 ₪ לבין 186,304 ₪. רוב הסכומים הן קצבאות. מעדות מר הברמן עולה שהתובע הפיק הכנסה שנתית מרבית של כ- 50,000 ₪ מהחברה "שלו". סיכומי התובע מדברים ב"הכנסות" גדולות שייצרה פעילותו הכלכלית – אך בשומות אין ביטוי לכך שהתקבולים שהפיק התובע עבור החברה הפכו אצלו אי פעם להכנסות.

מר הברמן טען שלחברה זרמו הכנסות שנתיות של מאות אלפי שקלים מפעילות התובע כדירקטור ועם פציעתו אבדו הכנסות אלה לחברה. זהו "נזק" של החברה , אך אם התובע עצמו לא משך מהחברה את רווחיה, אלא הסתפק בשכר קבוע - ה"נזק" של החברה אינו "נזק " שלו. בשנת 2010 למשל, קיבלה החברה 328,252 ₪ ששולמו עבור פעילות התובע כדירקטור. באותה שנה דיווח התובע על הכנסה של 223,308 ₪, שמהם כ – 180,000 ₪ היו קצבאות. כ- 280,000 ₪ מהתקבולים שיצר התובע עבור החברה לא הגיעו לכיסו באותה שנה. אם היו לחברה רווחים – מדוע לא נטל אותם התובע, הרי החברה "שלו"? היתכן שלמרות התקבולים, כלל לא היו לחברה "רווחים"?

התובע טוען שהפסיד רווח הון ש היה יכול להפיק מהחברה, אלא שעל מנת שיהיה לתובע "רווח הון" מהחברה צריך להיות לחברה עצמה "רווח". התובע סיפק מידע על חלקו החיובי של מאזן החברה – מקורות ההכנסה שלה. לא הובאו ראיות על רכושה, התחייבויותיה, חובותיה והוצאותיה. התובע לא טען (ולא הוכיח) שלחברה היה רווח. המסקנה היא שחישובי התובע בנוגע להפסדיו אינם מבוססים בראיות. סביר שפעילות התובע נעשתה לשם תועלת כלכלית, אך לא הוכח איזו הכנסה היה הוא עצמו צפוי לה פיק ממנה אלמלא התאונה. מהראיות עולה שהתובע הפיק מהחברה לכל היותר 50,000 ₪ בשנה.

התובע היה בן 83 כשנפצע. במשך 3 חודשים סבל מנכות של 100%. במשך עוד 3 חודשים הוא סבל מנכות בשיעור 20%. אחר-כך נותרה לו נכות בשיעור 5% שלהערכת המומחה הרפואי לא היה בה כדי להשפיע על יכולתו לעבוד בעבודה משרדית המותאמת לגילו. מכאן, שההפסד שניתן לייחס לתאונה עקב הפגיעה בכושר עבודתו נגרם במהלך כחצי שנה אחרי התאונה. נראה שהשפעת ה תאונה על כושרו להפיק הכנסה מאז, זניח למדי. לאור האמור נפסק לו בגין הפגיעה בכושר השתכרותו פיצוי גלובאלי בסך 50,000 ₪ - כשיעור ההכנסה שהפיק מדי שנה משנת פעילות עבור החברה.

הוצאות רפואיות

התובע לא הסתפק בטיפולים הניתנים בקופ"ח ונזקק לרפואה פרטית ולרפואה משלימה. מסיכומיו קשה להבין את הסכומים שהוא מ בקש. הוא ציין סכום של 75,000 ₪ בגין רפואה משלימה מאז התאונה ועד היום. הוא גם הזכיר 31,500 ₪ שהוצעו על טיפולים בשיטת פלדנקרייז בשנים 2012-2014. הנתבעת טוענת שלפי חווה"ד של ד"ר פז יכול התובע לקבל את הטיפול הרפואי ברפואה הציבורית. אכן, פצוע בתאונת דרכים זכאי לטיפול רפואי חינם ב קופ"ח שבה הוא מבוטח. ניתן לפצותו גם בגין שירות רפואי פרטי שרכש, אם נחיצותו בוססה בחווה"ד אך לא היה זמין ברפואה הציבורית. התובע לא הוכיח שכאלה היו כל הטיפולים שרכש או אפילו רובם. הסכומים המופלגים שהוא תובע לא הולמים את נזקו כפי שהוערך ע"י ד"ר פז. לפיכך, נפסק לו פיצוי בסך 10,000 ₪ בראש נזק זה.

הוצאות נסיעה וטיסות

התובע מבקש פיצוי בסך 50,000 ₪ בשל הוצאות נסיעה לטיפולים והוצאות טיסה לבתו שליוותה אותו לעסקיו כדי לעזור לו. הצורך של התובע בהוצאות נסיעה לשם קבלת טיפולים היה מצומצם לחודשים שבהם סבל מנכות זמנית גבוהה. אחר-כך כנראה שלא נזקק כלל לנסיעות כאלה. הוצאות הטיסה (לפי הקבלות – במחלקת עסקים) היו נחוצות ל תובע לפעילותו העסקית. סביר שבחלק מהנסיעות ליוותה אותו בתו – אך לא ברור מדוע מצופה הנתבעת לממן את טיסת הבת במחלקת עסקים. בשים לב לטיב הנזק ומשך הנכות הזמנית נפסק בראש נזק זה פיצוי בסך 5,000 ₪.

נזק לא ממוני

התובע זכאי לפיצוי בשל נזק לא ממוני בהתאם לנוסחת החישוב שבחוק הפיצויים. התובע טוען שהסכום הוא 19,028 ₪. הנתבעת חישבה את הפיצוי לפי 5% נכות בסך 4,406 ₪ – ולפי 10% לסך 8,813 ₪. שני הצדדים התעלמו מהאופן שבו פירשה הפסיקה את הוראת תקנה 2 (ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976. לבית-המשפט סמכות לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל עד 10% מ"הסכום המקסימלי" (שבעת מתן פסק-הדין עומד על 187,816 ₪ (בשים לב ליום התאונה) – אך אין הוא חייב לפסוק פיצוי כזה. בשים לב לדרגת נכותו של התובע ולנכויות הזמניות שהיו לו , נפסק לו פיצוי בסך 12,000 ₪ בראש נזק זה.

סיכום
התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע 77,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואת אגרת המשפט

ניתן היום, ג' שבט תשע"ט, 09 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הרמן צבי ולדמן
נתבע: ורד הרשברג
שופט :
עורכי דין: