ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גבריאל כהן נגד משרד התחבורה :

בפני כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובע

גבריאל כהן

נגד

נתבע

משרד התחבורה / אגף הרישוי

פסק דין

  1. בחודש ינואר 2018 עלה בדעת התובע לשדרג את רישיון הנהיגה שלו מרישיון על אופנוע עד 47 כ"ס לרישיון ללא הגבלה.
  2. ביום 22.01.18 ניגש התובע לסניף משרד הרישוי שנמצא בתלפיות ירושלים וקיבל, לטענתו מהפקידה טופס "בקשה לקבלת רישיון נהיגה מסוג אופנוע שהספק מנועו עולה על 47.46 כ"ס" (להלן: "הטופס הירוק").
  3. בהתאם להנחיית נציגת משרד הרישוי, ניגש התובע לבצע בדיקת עיניים ובדיקת רופא משפחה. באותו היום חזר אל נציגת המשרד וזו, אישרה לו כי הטופס תקין וכי הוא יכול לגשת למבחן מעשי אשר יבחן התאמתו לרישיון המשודרג . מקץ מספר ימים, לאחר שסיים את השיעורים, ניגש למבחן מעשי בנהיגה, אותו עבר בהצלחה.
  4. לטענת התובע , נאמר לו שבתום חודש, יקבל רישיון נהיגה משודרג. עוד טען, כי משלא קיבל את הרישיון בדואר, פנה למשרד הרישוי, שאל לפשר העיכוב ונאמר לו, כי עליו להגיע שוב למשרד הרישוי.
  5. לטענתו, נאלץ לבצע בדיקת עיניים נוספת, זהה לבדיקה המקורית אותה אישרו לו במשרד הרישוי כחודש וחצי לפני כן. לאחר ששב למשרד הרישוי עם תוצאות הבדיקה השנייה, נאמר לו שבדיקת הראיה לא תקינה והוא לא יוכל לקבל את הרישיון המשודרג.
  6. התובע לטענתו, הוטעה על ידי משרד הרישוי, אשר אישר לו להתחיל בהליך לקבלת רישיון, בעודו לא כשיר לעשות כן. בעקבות ההטעיה, ביצע מבחן מעשי והוציא כספים לרכישת אופנוע, מקום שלא היה רשאי לעשות כן , עקב מגבלה רפואית , ועל כן צרי ך היה משרד הרישוי למנוע ממנו לעשות כן.
  7. התובע עותר, כי הנתבעת תפצה אותו בסך 33,400 ₪. בגדרה של התביעה, עתר התובע לקבלת פיצוי עקב נזקים שנגרמו לו עקב תפקוד רשלני של משרד הרישוי.
  8. לטענת הנתבעת, התובע ידע טרם הגשת הבקשה לשינוי דרגת הרישיון את הקריטריונים המצטברים לקבלת רישיון נהיגה והם חדות ראיה 6/12 בשתי העיניים לפחות ושדה ראיה לא פחות מ-140 מעלות בשתי העיניים יחד .
  9. לטענת הנתבעת, אכן תוצאות בדיקת הראייה של התובע אינן עומדת בדרישות תנאי הסף לקבלת הרישיון ועל כן לא היה אפשרי להעניק לו רישיון הנהיגה, כפי שרצה. ברי כי מטרת הדרישות שבחוק הינה למנוע מאנשים שאינם כשירים רפואית , מלהחזיק ברישיון נהיגה שלא בהתאם לחוק מחו בתו של משרד הרישוי למנוע את סיכון חיי התובע.
  10. לטענת הנתבעת, פעול תה הייתה מקצועית וללא כל פגם וכי התובע עצמו, ידע או היה עליו לדעת את הדרישות הרפואיות כתנאי לקבלת הרישיון, כמו גם את מצבו הרפואי .
  11. לאחר עיון בטענות ובראיות הצדדים סבורני שדין התביעה להתקבל בחלקה בלבד. להלן אנמק;
  12. בראש ובראשונה, התובע לא ציין במסגרת כתב תביעתו , או , מיוזמתו בעת הדיון , כי עינו השמאלית אינה מתפקדת באופן מלא. עניין זה עלה רק לאחר שנציג הנתבעת ציין עובדה זו בפני בית המשפט. או אז השיב התובע כי, אכן:

"עין שמאל שלי לא מתפקדת 100 אחוז. היא פוגמת לי בטווח הראיה שלי שלא תואם הרישיון שאליו רציתי להגיע. לשאלת בית המשפט אני משיב שלא ידעתי שתהיה לי בעיה להגדלה, הלכתי למשרד הרישוי בגלל מה שהוא אומר".
13. ביום 22.1.18 ביצע התובע בדיקה אצל אופטומטריסט מורשה. לפי תוצאות הבדיקה הראשונה, אצל האופטומטריסט, סומנו 8 פרמטרים כחיוביים ושני פרמטרים כלא חיוביים. לפי תוצאות הבדיקה השנייה, אצל אופטומטריסט אחר, ושהתבררה כנכונה, מופיעים ארבעה פרמטרים כחיוביים ושישה פרמטרים לא חיוביים. אכן, לאחר שהפקידה בחנה תוצאות הבדיקה הראשונה, אישרה לתובע להמשיך בהליך ובכך חדלה הנתבעת. ואולם, יש לקחת בחשבון כי הפקידה הוטעתה בעצמה על ידי הבדיקה הראשונה ומכאן יש להתייחס לטעותה באופן מקל . לא מן המותר לציין, כי כל המסמכים שהגיש התובע בעניין הבדיקות שביצע, לתיק בית המשפט , נסרקו באופן שלא ניתן להבחין מהם דבר.
14. מספר ימים לאחר האישור שניתן לו סיים התובע את מבחן הנהיגה ועבר אותו בהצלחה כבר ביום 25.1.18. למרבה הפלא לא ניגש התובע למשרד הרישוי לקבל את תוצאת המבחן מ יד לאחריו, אלא העדיף להמתין למכתב שיישלח אליו מהנתבעת. הוא כדברי מנהל הנתבעת טען, כי "הוא חשב לתומו שזה יגיע אליו בדואר". ואולם הפרקטיקה לדברי מנהל הנתבעת היא : "שמסיימים את הפרוצדורה עם המבחן אמורים לבוא למשרד הרישוי ו לקחת את הרישיון. הוא הסביר לי שהפער בין הזמן שהוא סיים את התהליך עד זה הגיע אליו הוא לא טרח לברר למה זה לא הגיע אליו."

15. הנה כי כן, לנתבעת יש לייחס אחריות מסוימת, אך לסייגה כיוון שהנתבעת בעצמה הוטעתה עקב בדיקת עיניים שלכאורה לא הייתה מקצועית דייה. סבורני גם, כי התובע חדל משלא בירר את תוצאת המבחן מיד לאחר ביצועו, שכן יכול היה לחסוך מרבית מנזקיו , לו טרח לעשות כן.
16. לעניין הנזקים הנטענים, הרי שהתובע לא הוכיח חלק הארי מטענותיו. ראשית, התובע לא הוכיח שנטל 10 שיעורי נהיגה. שנית, התובע אף לא הוכיח גם את עלותו של כל שיעור. שלישית, התובע לא הוכיח שהוא משתכר 500 ₪ לשעה. רביעית, התובע לא הוכיח כי נגר ם לו נזק מהזמנת האופנוע. מכל הראיות שצירף התובע ניתן היה להבחין בקבלות מבית ספר לנהיגה בסך של 400 ₪ בלבד.
17. לסיכום, כיוון שהנתבעת הודתה בטעות שעשתה ומנגד מחדלי התובע אותם מניתי ובהתחשב בכך שלא הוכיח את מרבית נזקיו הנטענים, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 800 ₪ כפיצוי וזאת בגין עוגמת נפש והוצאות שהוכחו. זאת, בנוסף לסך של 200 ₪ הוצאות משפט. הסכומים ישולם תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ט, 31 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גבריאל כהן
נתבע: משרד התחבורה
שופט :
עורכי דין: