ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צחר צלאחאת נגד סטארי נייט בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (מעסיקים), מר אסי מזרחי

התובע
צחר צלאחאת
ע"י ב"כ עו"ד חסן עלימי
-
הנתבעות

  1. סטארי נייט בע"מ
  2. פז כהן בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שמואל דבלינגר

פסק דין

  1. התובע עבד כפועל ייצור במפעל בבעלות הנתבעת מס' 2 במשך כשלוש שנים וחצי. המחלוקות העובדתיות העיקריות המתעוררות בהליך זה הן: מועד תחילת עבודתו של התובע, היקף עבודתו, גובה השכר ששולם לו ( עניין הרלוונטי לתביעה להפרשי שכר מינימום ולגמול בגין עבודה בשעות נוספות) ונסיבות סיום העבודה.
  2. רקע עובדתי

א. התובע עבד במפעל לייצור מזרנים באזור התעשייה בעמנואל, משנת 2012 ועד ליום 26.11.15 ( ר' תלושי שכר ודוחות נוכחות שהנפיקה הנתבעת מס' 2 מחודש ספטמבר 2012).
ב. נתבעת מס' 1 היא חברה בבעלות מר עובד כהן. החל משנת 2007 חברה זו לא העסיקה עובדים, מלבד מר עובד כהן ( להלן – עובד).
ג. נתבעת מס' 2 היא חברה בבעלות בנו של עובד, מר פז כהן ( דו"ח רשם החברות – נספח נ/2 לתצהיר עובד), והיא זו שהצהירה על עצמה בהליך כמעסיקתו של התובע והיא גם זו שהנפיקה לתובע תלושי שכר.
3. בישיבת ההוכחות נשמעו ארבעה עדים. מצד התובע נשמעה עדותו ועדות בן דודו, מר חוסני צאלאחת, אשר עבד אף הוא בנתבעת מס' 2, ותבע אותה בהליך שהסתיים בפשרה ( סע"ש ( ת"א) 9413-05-16, פסק דין מיום 15.5.18).
מטעם הנתבעות העידו מר עובד כהן, וכן מנהל העבודה במפעל, מר סרגיי יאלאק ( להלן - סרגיי).
דיון והכרעה
זהות המעסיק
4. לטענת התובע, הוא הועסק על ידי שתי הנתבעות ויש לראותן כמעסיקות במשותף.

לטענת הנתבעות, רק הנתבעת מס' 2 היא החברה שהעסיקה את התובע. משנת 2007 הנתבעת מס' 1 אינה מעסיקה עובדים, למעט עובד, ופעילותה הועברה לנתבעת מס' 2 המנוהלת על ידי בנו של עובד, מר פז כהן. לתמיכה בטיעון זה הוצגו דו"ח רשם החברות ואישור רו"ח – נספחים נ/1 ונ/2 לתצהיר עובד ור' גם סעיפים 1-2 לתצהירו).
5. מהראיות שהוצגו עולה כי לכל אורך תקופת עבודתו של התובע, הנתבעת מס' 2 היא שהנפיקה לתובע תלושי שכר ( נספח ב' לתצהיר התובע).
בנוסף, התובע דיווח דיווחי נוכחות ( באמצעות טביעת אצבע; עדות התובע בעמוד 5 שורות 24 -34, עדות חוסני, בן דודו, בעמוד 8 שורות 6 -24).
על גבי הדוחות נרשם:
"הופק ע"י: סטארי נייט
חברה: 1- פז כהן בע"מ"

אף שבתצהירו של עובד נטען כי נתבעת מס' 2 העבירה המחאות לפקודת התובע ( נזכרו כנספח לתצהיר, סעיף 2 לתצהיר עובד), העתקי ההמחאות לא הוצגו. עם זאת, ההמחאות שנמסרו לבן דודו של התובע, לפקודתו, שעבד במפעל עם התובע, היו של הנתבעת מס' 2.
כלומר, הראיות מצביעות על הנתבעת מס' 2 כמעסיקה יחידה של התובע.
התובע לא הביא ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענתו לפיה הנתבעת מס' 1 היא החברה שהעסיקה אותו.
בנסיבות אלה, נקבע כי התובע הועסק רק על ידי הנתבעת מס' 2 ועל כן דין התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 להידחות.
משלב זה ולצורכי נוחות, הנתבעת מס' 2 תכונה - הנתבעת.
מועד התחלת העבודה
6. המחלוקת בין הצדדים בסוגיית תחילת העבודה היא אם התובע החל לעבודה ביום 1.6.12 ( סעיף 2 לתצהיר התובע) או בספטמבר 2012 ( סעיף 10.1.1 לתצהיר עובד).
התובע, אשר עליו נטל ההוכחה בנוגע למועד התחלת עבודתו, לא הציג ולו ראשית ראיה לתמיכה בגרסתו.
הנתבעת הציגה טופס הודעה לעובד שנמסר לתובע ואושר בחתימתו, לפיו הוא הועסק על ידה החל מיום 1.9.12 ( נ/3). גם תלושי השכר ודוחות הנוכחות ( נ/4) תומכים בגרסת הנתבעת.
לפיכך מתקבלת גרסת הנתבעת לפיה התובע החל לעבוד אצלה ביום 1.9.12.
סיום עבודתו של התובע
7. לטענת התובע הוא פוטר מעבודתו על ידי סרגיי, מנהל העבודה במפעל, שמסר לו לא להגיע לעבודה בשל צמצומים ( סעיף 2 לתצהיר התובע). לתמיכה בטענתו, התובע הציג תמליל שיחה שניהל עם סרגי, בה הוחלפו הדברים הבאים:
"סקר: סרגיי- סקר מדבר, עאהד אמר תתקשר לסרגי היום.
סרגיי - כן, מחר אין עבודה.
סקר: מחר אין עבודה? למה?
סרגיי: אין.
סקר: לכולם?
סרגיי: אין עבודה מה זה.
סקר: אין לכולם?
סרגיי: לא, לא לכולם.
סקר: בסדר.
סרגיי: לילה טוב.
סקר: לילה טוב."

בשיחה נוספת שניהל התובע עם סרגיי הוחלפו הדברים הבאים:
"סרגיי: מה קרה?
סקר: סקר, סקר צלאחאת
סרגיי: כן, כן
סקר: סרגיי מה העניינים, אתה שומע?
סרגיי: כן
סקר: איך עובד פז כולם טובים?
סרגיי: מה?
סקר: איך עובד ופז כולם טובים?
סרגיי: כן
סקר: עכשיו, עובד, פז, סרגיי
סקר: רוצה ( לדבר) על הכסף אלתעאב, אתה מבין? הכסף של הפיצויים.
סרגיי: בסדר תבוא בשבוע הבא.
סקר: סרגיי תעשה טוב, אתה יודע אני אצלכם 3 שנים וחצי גם אתה יודע כמה הוא משלם לי 13 ₪ על כל השעה, 14, 16.
סרגיי: אני לא מתעסק עם זה.
סקר: מה לא שומע?
סרגיי: אני לא יודע מה הוא משלם ואיך הוא משלם, תבוא יום ראשון נדבר.
סקר: בסדר."

7. לטענת הנתבעת, התובע לא פוטר מעבודתו, הנתבעת זקוקה לידיים עובדות והעובדים אינם נאמנים ונוהגים לעזוב במפתיע את העבודה ( סעיפים 8 -9 לתצהיר סרגיי, סעיף 9 לתצהיר עובד).
8. מהתמליל הראשון שהתובע צירף עולה שסרגיי הודיע לו ש"מחר אין עבודה". ניתן לפרש את הדברים כהודעת פיטורים, אך ניתן להבינם גם כפשוטם, היינו שנמסר לתובע שאין עבודה ביום למחרת ואין מדובר בהודעת פיטורים. הפרשנות השניה מתיישבת עם גרסתו של סרגיי שהועלתה לראשונה בעדותו, לפיה בשל אירוע נקודתי של תקלה בהפעלת המכונה, נמסר לתובע שלא יגיע באופן זמני לעבודה. ר' בעדותו בעמוד 10, שורות 18 - 22:
"ש. האם אמרת לו לא לבוא לעבודה?
ת. זה לא בדיוק ככה. היה לנו בעיות עם המכונות במפעל. לפעמים מכונות לא עובדים אז יש צוואר בקבוק. אם מכונה לא עובדת אז אין ללפף קפיצים ואז כל פעם מישהו אחר יוצא לחופש אבל כולם חוזרים. נוצר מצב שהמכונה לא עבדה וחיכינו לטורקי טכנאי מטורקיה שיבוא."

בהמשך, סרגיי עומת עם העובדה שבשיחה השניה שהוקלטה, הוא מסר לתובע להגיע למשרדי הנתבעת, על מנת לערוך גמר חשבון, וטען כי סבר שהתובע נטש את עבודתו (עמוד 10 שורה 29 עד עמוד 11 שורה 2):

"ש. מפנה לתמליל השני – איך זה מסתדר התשובה שלך השיחה הראשונה שזה היה בגלל שהמכונה מקולקלת איך זה שב- 8.1 אחרי ימים בודדים הוא שואל מה עם הפיצויים ואתה אומר לו לבוא?
ת. כי הוא אמר שהוא לא רוצה לחכות והוא רוצה לעזוב. ואם הוא רוצה לעזוב אז זה לא ענין שלי.
ש. אבל אתה לא אמרת לו שאתה עזבת?
ת. לא. כי לפעמים הם עוזבים."

סרגיי הוסיף שהוא אינו מוסמך לפטר עובדים וכי דבריו הוצאו מהקשרם, כאשר הוקלט בשעה שהיה עסוק ולחוץ ואינו זוכר את השיחה ( עמוד 12 שורה 26 עד עמוד 13, שורה 17):
"ש. למה אני לא רואה התייחסות לדברי העובד בתצהירך כשהוא אמר לך שהוא רוצה את הפיצויים. סוגיית טענות העובד לפיטוריו על ידך כפי שעולה מהתמליל למה בתצהירך התעלמת מזה?
ת. אני לא פיטרתי אותו. אני לא מפטר פועלים בכלל.
ש. עכשיו אתה אמרת שכאשר אתה אמרת לו אל תבוא התכוונת שהייתה מכונה מקולקלת. נכון?
ת. לא. לא קשור אחד לשני. אתה לא הבנת אותי. תבין, זה פס יצור. יש הרבה בעיות ביצור. אם יש לי מכונה שלא עובדת אז כל מחלקה בנפרד עובדת. זה לא רק הוא לא בא אלא כל הנגרייה. אין לי מה לתת להם לעבוד באותו יום.
ש. למה בתצהיר שלך לא אמרת את זה?
ת. מה הייתי צריך להגיד?
ש. למה הגרסה הזו שלך אין לה זכר בתצהיר לעניין המכונה ואתה לא התכוונת שאתה מפטר אותו?
ת. קודם כל אני לא פיטרתי אותו. אני לא מפטר. חסר לי כל הזמן פועלים. הם הולכים לבד. זה בעיה למצוא פועלים.
ש. כמה זמן הייתה תקלה במכונה?
ת. בנגריה יום אחד. אני חייב להמשיך להוציא סחורה.
ש. למה בשיחה לא אמרת לו לבוא לעבודה?
ת. זה לא בדיוק. יש אחד ראש צוות בנגריה. יש אחד שאחראי עליהם בנגריה ואני לא צריך לבוא לכל אחד.
ש. איך אתה מסביר שההתקשרות לא הייתה ישירה אתך של העובד?
ת. כל אחד יכול להתקשר אלי . כשהוא התקשר אותו רגע הייתי בלחץ כך שאני לא זוכר את השיחה."

9. תמליל השיחה הראשונה תומך בגרסתו של סרגיי לפיה הוא לא פיטר את התובע, אלא הודיע לו שלא להגיע לעבודה למשך יום אחד. גם בשיחה השניה בין השניים, לא נאמר על ידי סרגיי שהתובע מפוטר, אלא שהתובע ביקש את הפיצויים ובתגובה סרגיי אמר לו להגיע למשרד.
עם זאת, גרסת הנתבעת לנסיבות הפסקת העבודה היתה דלה ואילו רק במסגרת עדותו של סרגיי בבית הדין נטען לראשונה שהסיבה שבגללה נאמר לתובע לא להגיע למפעל היא תקלה באחת המכונות.
בבחינת הגיונה של גרסת הנתבעת, הדעת נותנת שאם הנתבעת לא פיטרה את התובע, היה מצופה שבתגובה לבקשת התובע לקבל פיצויים, נציג מטעמה ימסור לתובע שאינו מפוטר וכי הוא מתבקש להמשיך לעבוד באופן סדיר. זאת לא נעשה.
כלומר, גם אם התובע נתלה בהודעה הראשונה של סרגיי ( שלא להגיע לעבודה) ופירש את הדברים כהודעת פיטורים, הרי שהנתבעת לא העמידה אותו על טעותו ולא ביקשה ממנו לשוב לעבודה סדירה. בנסיבות אלה יש לראות בתובע כמי שפוטר מעבודתו.
10. מאחר שנקבע שהתובע פוטר מעבודתו, הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.
חישוב הסכומים יבוצע על פי הנתונים המפורטים בתלושי השכר של התובע ובדוחות הנוכחות שהוצגו.
מראיות אלה עולה שלכל אורך תקופת העבודה התובע עבד בממוצע 151.86 שעות עבודה רגילות. עובר לסיום עבודתו, שכרו של התובע עמד על 26 ₪ לשעה.
בהתאם, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 12,832 ₪ (26 ₪ X 151.86 X 39/12 חודשי עבודה).
בנוסף, התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסך 4,056 ₪ ( ממוצע של 156 שעות עבודה בשנה האחרונה לעבודתו כפול 26 ₪ לשעה).
שכר התובע ועבודה בשעות נוספות
11. התביעה להפרשי שכר מבוססת על טענה לפיה התובעת קיבל 14 ₪ לשעה לכל אורך תקופת עבודתו. על יסוד זה, נתבעו הפרשי שכר מינימום בגין עבודה של 22 ימים בחודש בגין 9 שעות עבודה ביום ( בהתאם לשכר מינימום של 22.04 ₪), בסך 66,860 ₪ ( סעיף 5 ו' לתצהיר התובע).
עוד נטען שהתובע עבד 11 שעות ביום, ועל כן נתבע גמול בגין עבודה בשעות נוספות בגין שעתיים ביום בתעריף 125% בסך 43,035 ₪ ( סעיף 5 ז' לתצהיר התובע).
12. לאחר ששמענו את התובע מעיד ולאור העולה מדוחות הנוכחות שניתנו בטביעת אצבע, מצאנו כי דין התביעות ברכיבים אלה להידחות.
לטענת התובע, מדי חודש בחודשו הוא הוחתם על דוחות נוכחות ותלושי שכר מבלי שידע את תוכנם, וכן הועברו לידיו המחאות אשר את דבר קבלתן אישר בחתימתו ( עמוד 7 שורות 19 -28), בסכומים העולים על אלה ששולמו לו בפועל. עוד נטען שהנתבעת פדתה את ההמחאות והעבירה לידי התובע סכום נמוך מהסכום שמצויין בתלושי השכר ובהמחאות ( סעיף 6 לתצהיר התובע).
התובע עומת עם כך שטענותיו בדבר שעות העבודה שביצע (11 שעות ביום, 22 ימים בחודש) אינן מתיישבות עם מספר שעות העבודה שבדוחות הנוכחות, אולם לא היתה בפיו תשובה כלשהיא ( עמוד 5 שורה 24 עד עמוד 6 שורה 20).
15. לטענת הנתבעת שכרו של התובע שולם בהתאם לדוחות הנוכחות ( סעיפים 1 -7 לתצהיר עובד).
סרגיי העיד שמדי חודש בחודשו החתים את התובע על דוחות הנוכחות. המזכירה, שמשרדה סמוך למשרדו, החתימה את התובע על תלוש השכר וההמחאה ( סעיפים 3- 7 לתצהיר סרגיי, עדותו בעמוד 11 שורות 5 -17, עמוד 12 שורה 13 עד עמוד 13 שורה 14, עמוד 13 שורה 18 עד עמוד 14 שורה 20).
לגבי ההמחאות נטען שהנתבעת פדתה אותן עבור התובע שאינו אזרח ישראל ואין בידיו חשבון בנק ישראלי ( סעיף 8 לתצהיר עובד, עמוד 15 שורה 14 עד עמוד 16 שורה 24, עמוד 17 שורות 1 -16).

16. על פי הדין, תלושי שכר מהווים ראיה לכאורה לנכונות תוכנם ( ע"ע ( ארצי) 42463-09-11 גד גולן ( יואב ברמץ) - נגריית שירן בע"מ, 18.3.13) ועל התובע, הטוען אחרת, להוכיח טענתו. כפי שיפורט להלן, התובע לא הוכיח טענותיו.
ראשית, לגבי השכר השעתי – אין כל ראיה לכך שהתובע קיבל סכומים נמוכים משכר המינימום. שנית, החישובים בשני רכיבי תביעה אלה מפורזים, מאחר שעל פי דוחות הנוכחות, התובע כמעט ולא עבד 22 ימים מלאים בחודש.

מעבר לכך, ישנה התאמה בין הנתונים שבדוחות הנוכחות ובין תלושי השכר. אין חולק כי דיווחי הנוכחות של התובע נעשו באמצעות טביעת אצבע ועל כן מדובר בראיה מהימנה המשקפת את שעות עבודתו בפועל של התובע. גם אין חולק, כפי שהתובע אישר בעדותו, שדוחות הנוכחות הועברו לעיונו של התובע מדי חודש בחודשו והם אושרו בחתימתו. כאמור, שעות העבודה שפורטו בדוחות תואמים לשעות העבודה שפורטו בתלושי השכר, לרבות חלוקה מתאימה בין שעות עבודה רגילות ובין שעות נוספות. המסקנה מדברים אלה היא שגם הנתונים שבתלושי השכר משקפים נאמנה את שעות עבודתו של התובע ואת השכר ששולם לו בפועל.
17. אשר לטענות לגבי פדיון ההמחאות – אין בעדויות שנשמעו לגרוע מהמסקנות שתוארו לעיל גבי שכרו של התובע. אין חולק שהנתבעת העבירה לעיונו של התובע גם את ההמחאות שהונפקו לו והוא אישר אותן בחתימתו. אמנם ההמחאות לא הוצגו, אך מקום בו התובע אישר את נסיבות קבלתן, יחד עם תלושי השכר ודוחות הנוכחות, אין יסוד לטענה לפיה לא היתה התאמה בנתונים בכל אחד מהמסמכים.
גם אין חולק שהנתבעת פדתה את ההמחאות עבור התובע ( ויתר עובדי המפעל). כך שמבחינת הנתבעת, הסכומים המגיעים לתובע יצאו מכיסה. גם אם סכומי המזומן שהועברו לתובע נפלו מהסכומים שפורטו בהמחאות ( בשל עמלה), אין לזקוף זאת לחובת הנתבעת ואין בעובדה זו להביא למסקנה לפיה התובע לא קיבל את מלוא שכרו או שהסכומים שבתלושים אינם נכונים.
18. על פי המפורט בתלושי השכר, שכרו השעתי של התובע לא פחת משכר המינימום החוקי ותקופת מה אף עלה עליו: חודשים ספטמבר – אוקטובר 2012: 22.04 ₪, נובמבר 2012 - אפריל 2013: 23.12 ₪ לשעה, מאי 2013- אוגוסט 2014: 24 ₪ לשעה, ספטמבר 2014 - נובמבר 2015: 26 ₪ לשעה. הדברים נכונים גם לגבי יתר הרכיבים שפורטו בתלושים ( דמי נסיעות, דמי חג, דמי הבראה ודמי חופשה במקרה של ניצול ימי חופשה בפועל).
לאור האמור התביעה להפרשי שכר נדחית.
19. לאור הנתונים שבתלושי השכר ודוחות הנוכחות, נדחית גם התביעה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות. בהקשר זה יש לציין שעדות התובע בעניין היקף עבודתו היתה מתחמקת ובלתי עקבית ולא היה בפיו מענה לכך שעדותו בעניין שעות העבודה שביצעה אינה מתיישבת עם שעות העבודה שדווחו על ידו בפועל ( באמצעות טביעת אצבע).

פדיון חופשה
20. ברכיב זה נתבע פדיון חופשה בסך 8 ,400 ₪ ( סעיף 5 ב' לתצהיר התובע).

על פי עדותו של עובד, דמי החופשה שולמו לתובע כמפורט בתלושי השכר ומצבת ימי החופשה נוהלה בתלושים ( עמוד 17, שורות 24 - 27). עוד נטען שדמי חופשה ודמי הבראה משולמים לעובדים, ביניהם התובע, מדי חודש בחודשו מכיוון שהעובדים עוזבים במפתיע ואינם מתייצבים לעבודה ( סעיפים 10.6 -10.7 לתצהיר עובד).
21. מעיון בתלושי השכר עולה שעד לחודש פברואר 2015 שולם לתובע סכום קבוע של 189 ₪ בגין דמי חופשה. מחודש מרץ 2015 עמד הסכום על 224 ₪ ( להוציא חריגים: יוני 2015 - 179 ₪, נובמבר 2015 - 168 ₪).
על פי הדין, לא ניתן לפדות ימי חופשה במהלך תקופת ההעסקה ( ע"ע ( ארצי) 324/05 אנצ'ילדייב - עמישב שירותים בע"מ, 27.3.06), כך שיש לשלם דמי חופשה בגין ניצול ימי חופשה בפועל.
נוסף על כך, "הימנעות המעביד מהצגת פנקס חופשה מעביר אליו את הנטל להוכחת יתרת החופשה לעובד" (דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפוט – קסטנר, פד"ע ג 215, 219 (1972)).
22. בניגוד לאמור בעדותו של עובד, בתלושי השכר לא נוהלה מצבת ימי החופשה של התובע ואף לא הוצג יומן חופשה או דו"ח מסכם ממנו ניתן להסיק את מספר ימי החופשה שהתובע ניצל בפועל.
עם זאת לא ניתן להתעלם מדוחות הנוכחות, שנמצאו כמהימנים, מהם עולה כי לרוב, התובע עבד בהיקף הנופל ממשרה מלאה, להוציא החודשים הבאים: יוני 2013 (21), מרץ 2014 (22), אוגוסט - ספטמבר 2014 (21), נובמבר 2014 (21), דצמבר 2014 (23), מרץ 2015 (21), אוגוסט 2015 (21). כלומר, לא היתה מניעה לזקוף את דמי החופשה ששולמו לתובע בגין ימי חופשה שנוצלו בפועל.
בנסיבות אלה, יש לקחת בחשבון את דמי החופשה ששולמו בגין ניצול חופשה בפועל, בסך 4,834 ₪ (19 חודשים X 189 ₪ ועוד 4 חודשיםX 224 ₪ ועוד 179 ₪ ועוד 168 ₪).
מאחר שהסכום ששולם לתובע עולה על הסכום שנתבע, התביעה ברכיב זה נדחית.

פדיון הבראה
23. ברכיב זה נתבע פדיון 13 ימי הבראה בסך 4,823 ₪ ( סעיף 5 ג' לתצהיר התובע). לטענת הנתבעת, שולם לתובע סכום קבוע מדי חודש בחודשו בגין דמי הבראה, לפי עצת מנהלי החשבונות שלה ( עמוד 17 שורה 28 עד עמוד 18 שורה 2).
24. על פי תלושי השכר של התובע, בחודשים אוקטובר 2012 עד פברואר 2015 שולמו לתובע מדי חודש 151 ₪ בגין דמי הבראה. בחודשים מרץ - מאי 2015 עמד הסכום על 152 ₪ ובחודשים יוני - אוקטובר 2015 עמד הסכום על 189 ₪. בחודש העבודה האחרון ( נובמבר 2015) שולמו לתובע 142 ₪ בגין רכיב זה.
כלומר, בשנתיים האחרונות לעבודתו שולמו לתובע דמי הבראה בסך 3,808 ₪.
בגין השנתיים האחרונות לעבודתו היה זכאי התובע לסך 3,842 ₪ בגין דמי הבראה ( לפי חלקיות משרה - 83.8% בשנה האחרונה לעבודתו, 83% בשנה שקדמה לה).
על כן התובע זכאי להפרש בסך 34 ₪ בגין פדיון הבראה.
דמי חגים
25. התובע עתר לתשלום דמי חגים בסך 6,300 ₪ (3.5 שנות עבודה X 9 ימי חג בשנה X 200 ₪ ליום; סעיף 5 ד' לתצהיר התובע).
לטענת הנתבעת, היא שילמה לתובע דמי חגים ( סעיף 10.5 לתצהיר עובד).
על פי תלושי השכר, שולמו לתובע דמי חגים בחודשים בהם חלו ימי חג בפועל, בסך 1,884 ₪ (869 ₪ בספטמבר 2015, בחודשים מרץ- מאי 2013, שולמו לתובע 189 ₪ בגין כל יום חג, באפריל 2015 שולמו לתובע 448 ₪ בגין חגים).
26. התובע זכאי לדמי חגים בהתאם לחלקיות משרתו - 83.7% ( כולל עבודה בשעות נוספות). כמו כן, יש לקחת בחשבון גם את העובדה שחלק מימי החג חלו בשבת, כלומר, התובע זכאי ל-80% מדמי החג. החישוב שנערך מיטיב עם התובע שכן הוא נערך בהתאם לשכרו האחרון (3,656 ₪).
בניכוי הסכום ששולם לתובע בפועל (1,884 ש"ח), התובע זכאי להפרשי שכר בגין דמי חג בסך 1,772 ₪ (35/12 חודשי עבודה X (26 ₪ לשעה X 8 שעות ביוםX ( 9 ימי חג)X 80% X 83.7%).

החזר הוצאות נסיעה
27. ברכיב זה נתבעו דמי נסיעות בסך 29,568 ₪, לפי תעריף יומי של 32 ₪, בגין 924 ימי עבודה ( סעיף 4 ה' לכתב התביעה). נושא זה נשמט מתצהיר התובע ( עמוד 5 שורות 9-10).
לטענת הנתבעת, התובע קיבל דמי נסיעות בסך 20 ₪ ליום ( סעיף 10.3 לתצהיר עובד).
בתלושי השכר של התובע מצויין ששולם לו החזר הוצאות נסיעה. התובע לא הוכיח מה עלות דמי הנסיעה מביתו למפעל בו עבד ולאור הסכום ששולם לו, יש לדחות התביעה ברכיב זה.
ביטוח פנסיוני
28. התביעה ברכיב זה מבוססת על הטענה לפיה חלות על הצדדים הוראות צו ההרחבה בענפי התעשייה.
הנתבעת הכחישה את תחולת הצו וטענה שהעסיקה פחות מ-20 עובדים.
29. התובע לא הוכיח כי תחום עיסוקה של הנתבעת - ייצור מזרנים, נכנס בגדר רשימת הענפים הנקובים בתוספת השניה בצו ההרחבה בענף מלאכה ותעשייה זעירה ( י"פ 2641, תש"מ, 1.7.1980).
בנסיבות אלה חלות בעניינו הוראות צו ההרחבה לפנסיית חובה ( י"פ 6302, התשע"א, 27.9.11).
בהתאם להוראות הצו, התובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות בגין שכרו הרגיל ( לא כולל גמול בגין עבודה בשעות נוספות) בסך 7,682 ₪ ( דמי גמולים בשיעור 4.16% מהשכר בשנת 2012, דמי גמולים בשיעור 5% מהשכר בשנת 2013, והחל משנת 2014 - 6%).
30. סוף דבר – התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 נדחית.
התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 מתקבלת באופן חלקי ועליה לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א. פיצויי פיטורים בסך 9,541 ₪;
ב. תמורת הודעה מוקדמת בסך 4,056 ₪;
ג. פדיון הבראה בסך 34 ₪;
ד. דמי חגים בסך 1,772 ₪;
ה. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה בסך 7,682 ₪.
כל הסכומים המפורטים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.15 ועד התשלום בפועל.
לאור הפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק, הנתבעת מס' 2 תשא בהוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 4,000 ש"ח שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ט, (11 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

אסי מזרחי,
נציג ציבור (מעסיקים)

דגית ויסמן, שופטת


מעורבים
תובע: צחר צלאחאת
נתבע: סטארי נייט בע"מ
שופט :
עורכי דין: