ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמוליק רובין נסיעות ותיירות בע"מ נגד מקסים קולסניקוב :

לפני כבוד השופט רז נבון

התובעת:

שמוליק רובין נסיעות ותיירות (1998) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעל שטסל-יודוביץ/ עו"ד עמית באום

נגד

הנתבע:

מקסים קולסניקוב
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל אביב

פסק דין

עניינה של תובענה זו, בשלושה שיקים- ע"ס 20,000 ₪ כל אחד, אשר נמשכו ע"י הנתבע לפקודתה של התובעת (זמ"פ 28.4.17; 28.5.17; 28.6.17) ואשר חוללו על ידו לאחר שניתנה על ידו הודעת ביטול.

השיקים המחוללים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל; הנתבע הגיש התנגדות והתיק הועברה לבית משפט השלום בתל אביב , שם ניתנה לנתבע רשות להתגונן מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים (החלטת כבוד הרשמת קרן כ"ץ - 28.2.18).
א. תמצית טענות התובעת -
התובעת הינה חברה שעוסקת בתיירות.
בחודש פברואר 2017 גילתה התובעת, כי אחת מעובדות החברה הוותיקות, גב' ילנה ג. (להלן: " ילנה") ביצעה מעשי גניבה מקופת החברה, בדרך של ביצוע הזמנות פיקטיביות אשר את תמורתן היא שלשלה לכיסה. המדובר במעילה נטענת בסך של כ- 180,000 ₪.
ילנה, הייתה בזמנים הרלוונטיים, בת זוגו של הנתבע- מקסים קולסניקוב (מזה 12 שנה).
נטען, כי ילנה הודתה במעשה הגניבה, סיפרה כי עשתה כן לצורך עמידה בתשלומי המשכנתא שנטלה יחד עם הנתבע ולצורך מחייה שוטפת. ילנה התנצלה וביקשה לפצות ולהשיב לחברה את הכספים שגזלה.
לצורך כך ביקשה ילנה להיפגש עם נציגי החברה בניסיון להסדיר את המחלוקת. ביום 19 בפברואר 2017 התקיימה פגישה בדירתם המשותפת של הנתבע ושל ילנה, אליה הגיעו מר אסף רובין, מנכ"ל ובעלים של התובעת (להלן: "אסף") אליו הצטרפה גב' אנה לנין הממונה הישירה של ילנה (להלן: "אנה") .
הפגישה נקבעה לשעות הבוקר, כאשר ילנה, אמה ואחיה נכחו בפגישה, וכעבור זמן קצר הגיע לפגישה הנתבע, בלוויית בנו.
לאחר דין ודברים בין הצדדים הוסכם, כי הנתבע ישלם סך של 100,000 ₪ ו אילו היתרה, בסך של 80,000 ₪ תשולם על ידי ילנה, בדרך של קיזוז משכרה. בהמשך בירור התיק טענה התובעת, כי סכום המעילה עומד על כ- 400,000 ₪ (ולא על 180,000 ₪).
הוסכם, כי הנתבע ימסור חמישה שיקים ע"ס 20,000 ₪ כ ל שיק; הוא ירד לרכבו, חזר עם פנקס המחאות ורשם לפקודת התובעת חמישה שיקים (כאשר הובהר, כי אם ייטול מהבנק הלוואה, יושבו ההמחאות כנגד תשלום מלוא הסכום ).
כל השיקים בוטלו. המחאה אחת הוגשה לביצוע בלשכת ההוצל"פ ובעקבות האמור שולם הסכום; שלוש המחאות טרם שולמו ועניינם נדון בהליך זה; המחאה אחת נוספת מצויה בידי התובעת וטרם הוגשה לביצוע.
ב. תמצית טענות הנתבע -
במסגרת התנגדותו טען הנתבע (להלן גם: " מקסים"), כי מעולם לא היה לקוח של התובעת, ולא קיבל ממנה שירות כלשהו.
ברישא להתנגדות טען הנתבע , כי אין הוא יודע כיצד הגיעו השיקים לידי התובעת, אלא שבהמשך ההתנגדות, תאר הנתבע את נסיבות המסירה.
לדבריו, ביום 19 בפברואר 2017, חזר לביתו וגילה להפתעתו את אסף ביחד עם ילנה, כאשר ילנה נמצאת בסערת רגשות. אסף האשים את ילנה, כי זו מעלה בכספים בסך של 60,000 ₪. אסף דרש לקבל את סכום הגניבה, בצירוף 40,000 ₪ פיצוי עבור עוגמת נפש.
אסף טען, כי אם לא יקבל את הסך של 100,000 ₪ שביקש, הוא ידאג לגבות את הכספים באמצעים אחרים.
הנתבע גורס, כי לנוכח הבריונות והאיומים, סערת הרגשות של ילנה והעובדה שבחדר ליד ישנו ילדים קטנים, מסר הנתבע 5 שיקים לאסף (שלושה מהם נדונים בהליך דכאן) כאשר הראשון שבהם משוך ליום 28.3.17. מסירת השיקים נעשתה למניעת התדרדרות המצב ומפאת הפחד שהיה נתון בו לרבות ביחס לבת זוגו וילדיו.
לאחר עזיבתו של אסף את הדירה, סירבה ילנה בת זוגו לדבר על שאירע; אלא שבדיעבד נודע לנתבע, כי אסף וילנה ניהלו לטענתו רומן ורקחו מזימה לצורך הוצאת כספים מהנתבע. על פי הנטען ילנה לא כפרה בדברים וטענה, כי אם יבטל את השיקים היא תאמר, כי הוא היה שותף לדבר הגניבה, ובהמשך אף דרשה ממנו לעזוב את דירת המגורים.
לטענת הנתבע, השיקים הוצאו ממנו בדרכי רמייה, שקר, כפייה, איומים ומצג שווא ובוטלו כדין בסמוך לאחר מכן (ביום 6 במרץ 2017), תוך שהנתבע מגיש תלונה במשטרה כנגד אסף.
ג. המסגרת הדיונית -
בתיק התקיימו שתי ישיבות מקדמיות (בחודש אפריל ובחודש יולי 2018), כאשר הצדדים ניהלו גם הליך גישור שלא צלח. בין לבין גם החליף הנתבע את בא כוחו.
על ידי הצדדים הוגשו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת, הוגשו תצהירים של אסף, ילנה ואנה. מטעם הנתבע, הוגש תצהירו שלו. הוגשה גם חוות דעת חוקר פרטי, שלא נחקר על תצהירו לאחר שלא התייצב לדיון.
התיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 1 בנובמבר 2018. במהלך הישיבה העידו העדים והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
ד. דיון והכרעה -
ד.1. המסכת העובדתית אשר התחוורה-
בטרם אבחן את טענותיהם המשפטיות של הצדדים, אפרוש את מסכת העובדות אשר התחוורה בתיק זה ביחס לנושאים שבמחלוקת. יש מקום לפתוח בתיאור עובדות אלה שהתחוורו, בשים לב לכך, כי התיאור העובדתי אצל שני הצדדים לוקה בחסר בנקודות מסוימות:
מקסים וילנה היו בני זוג משך כ-12 שנים. ילנה הועסקה משך שנים רבות אצל התובעת, בסניף בת-ים. הנתבע טען, כי הם לא היו נשואים-טענה זו לא הופרכה.
הפגישה - ביום 19 בפברואר 2017 בשעות הבוקר– התייצב אסף בביתם של מקסים וילנה, כשהוא מלווה ב מנהלת של ילנה במקום העבודה–אנה. המדובר בפגישה שתואמה עם ילנה, ובפגישה נכחו גם אמה ואחיה. לפגישה הצטרף בשלב מאוחר יותר מקסים, שהגיע מלווה בבנו.
האם הפגישה תואמה מבעוד מועד עם מקסים ? – התשובה לכך הינה לטעמי שלילית.
בסעיף 12 לתצהירו, טען אסף, כי פגישה זו "נקבעה ותכוננה גם מראש, גם עם הנתבע, שידע היטב על מטרתה והרקע לה" [ההדגשה במקור] . מקסים כופר בידיעה מוקדמת על קיומה של הפגישה וטען שלא ידע, כי אסף מגיע לביתו.
במחלוקת עובדתית זו, מקובלת עליי עמדתו של מקסים, זאת בשים לב לכך, כי בדיון אשר התקיים ביום 19 ביולי 2018 הודה אסף, כי לא ידע בהכרח שמקסים יהיה נוכח בפגישה זו, לאמור (עמ' 7 לפרוטוקול): "מנהלת ישירה תיאמה פגישה בביתם בשעות בוקר 11:00 לערך, הגעתי עם אנה, האימא דוברת עברית, רציתי שהדברים יהיו ברורים, בפגישה נכחו האם, ואח שלה, ואני ואנה. לא ידעתי בהכרח שהנתבע יהיה שם, הוא הגיע עם הבן הגדול שלו כבן 20 לערך" [ההדגשה אינה במקור] .
היינו-גרסתה של התובעת, לפיה מדובר היה בפגישה שתוכננה ונקבעה מראש עם הנתבע, הסתב רה להיות לא נכונה וגרסאות התובעת בעניין זה הן סותרות, כך שלא ניתן ליתן בהן אמון. שוכנעתי, כי מדובר היה בפגישה שאליה נקלע מקסים מבלי שזו תואמה עמו, תוכננה עמו, או סוכמה עמו קודם לכן.
החוב הכספי הנטען - של ילנה או גם של מקסים ? – בס' 12 לתצהירו של אסף נטען, כי הפגישה נקבעה ותוכננה גם עם מקסים, "לצורך סיום הפרשייה וסילוק חובם של הנתבעים על דרך השבת הכספים אשר ניטלו" [ההדגשה אינה במקור].
מעבר לעובדה, כי ילנה אינה נתבעת בהליך זה (או בכל הליך אחר) , כך שהשימוש במילה "הנתבעים" הינו שגוי הסתבר, כי החוב (ככל שקיים) בשל מעשה המעילה היה חוב של ילנה.
אסף, הבעלים של התובעת הבהיר, כי מקסים לא היה מעורב במעשה המעילה הנטען (ישיבת הוכחות, עמ' ש' 17-18): "ש. תסכים איתי שמקסים לא מעל בכספים של החברה שלך? ת. לא, הוא לא עבד אצלי". גם הטענה לפיה מקסים נהנה מהכסף שנלקח שלא כדין מהתובעת, לא הוכחה.
מהלך הפגישה ותוצאותיה-
הפגישה ביום 19 בפברואר 2017 שאליה נקלע מקסים הסתיימה, שעה שאסף יצא את ביתם של מקסים וילנה, כאשר בידיו 5 שיקים משוכים ע"י הנתבע לפקודת התובעת , ע"ס 20,000 ש"ח כל אחד- 100,000 ₪ בסך הכל. השיק הראשון נמשך ליום 28 במרץ 2017 והשיקים הנוספים לחודשים העוקבים לאחר מכן (כל השיקים הללו חוללו-שלושה נדונים בתיק זה).

התובעת מצדה מתארת באמצעות אסף (בתצהירו) , מהלך פגישה רגוע ולא טעון- כך בעמ' 7 לישיבת ההוכחות מציין אסף, כי "השיחה התנהלה בשקט, הוא הגיע עם הבן שלו הגדול בן 22, התיישבנו בסלון אמרתי לו אתה יודע מה קורה פה, הוא אמר כן אני מודע והוא שאל אותי איך אנחנו סוגרים את העניין...".
בס' 12 לתצהירו, ציין אסף, כי: "הנתבע מצידו היה נכון לשלם והשגותיו היחידות היו לעניין גובה התשלום: הנתבע התעקש כי עליו להשיב רק חלק מהסכום בסך 100,000 ₪ בו עשה שימוש".

גם ילנה מתארת בתצהירה, שניתן בתמיכה לטענות התובעת, שיחה שהתנהלה ברוח טובה ובאווירה עניינית, בגדרה טען מקסים שהוא השתמש רק בסך של 100,000 ₪ מתוך ה- 180,000 ₪ אשר ניטלו.

הנתבע מצדו מתאר תמונה שונה לגמרי – לדבריו (ס' 14 לתצהירו) הבהיר אסף, כי אם לא יקבל סך של 100,000 ₪, הוא ידאג לגבות את הכספים באמצעים אחרים. בס' 16 לתצהיר מייחס מקסים לאסף בריונות ואיומים. בישיבה המקדמית ביום 30 באפריל 2018, תאר מקסים את שארע באופן הבא (עמ' 2): "קודם כל כשהגעתי הביתה, זה היה כמו סרט, היא בוכה, הוא מבקש כסף, אני שואל על מהו, הוא אומר זה גניבה. שאלתי אם יש מסמכים, אמר שכן. אמר תביא חמישים אלף נפתור את הבעיה. אחרי זה חמישים אלף, ואחר כך ביקש מאה. נתתי לו 5 שיקים שלי, רק שיצא מהבית ".

עוד ציין מקסים בעמ' 21 לישיבת ההוכחות, כי: "אחרי זה אסף מתחיל לדבר על הכסף, שמתחיל לאיים, שאם אתם לא תשלמו את הכסף אני עושה לכם צרות בשביל אלנה ובשבילך שאתה גם מעורב בזה. שיכול ללכת למשטרה ולעשות נזק גדול. וזהו. התחיל לחכות מה נעשה. מהפחד הלכתי למטה, להביא שיקים".

הכרעה – אינני סבור, כי הפגישה התנהלה בשקט ובשלווה או באווירה רגועה כפי שטוענת ילנה . נהפוך הוא. מקובלת עליי גרסתו של מקסים, לפיה הגיע לדירה וראה את בת זוגו בוכה. גרסה זו בדבר בכי עולה גם בקנה אחד עם עדותה של עובדת התובעת אנה לנין, שציינה, כי לאחר חשיפת מעשה הגניבה בכתה ילנה כל הזמן, לאמור: "היא ספרה לי ואני לא ידעתי גם, אני לא בהנהלת חשבונות, שהיא לקחה כסף מהחברה, בכתה כל הזמן"[ההדגשה אינה במקור].

על כך שלא היה מדובר בפגישה שלווה ורגועה ניתן היה ללמוד גם מתצהירו ומעדותו של אסף שתיאר את שהטיח במקסים ובילנה באותה הפגישה:
בס' 19 לתצהירו טוען אסף, כי השיקים ניתנו: "לאחר שניתנה לשניים הזדמנות לשקול את החלופות על חומרתן הפלילית וההשלכות המתבקשות". בעמ' 8 לישיבת ההוכחות הסביר אסף את האמור בס' 19 הנ"ל לפיו: " הבהרתי להם מה המשמעויות של גניבה ממעביד"; "אמרתי להם אם הם מבינים שהם גנבו ממעביד שזו עבירה פלילית ואני יכול לגשת למשטרה".
עוד ציין אסף (עמ' 7 לישיבת ההוכחות), כי: " אמרתי לו הנה תראה את הקטלוג של האוטו החדש שלך ועם זה קנית את האוטו עם הכסף שלי. הוא שאל אותי אם הוא יכול לשלם לי בתשלומים הוא רצה 10 תשלומים וסיכמנו על 5 תשלומים".

משמע- השיחה "הרגועה והשלווה" הסתברה להיות שיחה שאליה נקלע מקסים; במסגרתה צפה בבת זוגו בוכה ומואשמת בגניבה; מעסיקה של ילנה יושב בסלון ביתו ודורש לקבל כספים בחזרה שאחרת תהיה מעורבת המשטרה; האשמות בדבר גניבה אינן מיוחסות רק לילנה אלא מוטחות גם במקסים עצמו תוך שניתנת גם לו האפשרות לשקול "את החלופות על חומרתן הפלילית וההשלכות המתבקשות"; המעסיק גם קושר בין הרכב שרכש מקסים לפירות מעשה המעילה.

מה לך אפוא שיחה רגועה ושלווה יותר מזו .....

על המשמעויות המשפטיות של ההתנהלות האמורה אעמוד בהמשך.
"רומן ורקיחת מזימות" – במסגרת ההתנגדות טען מקסים, כי בדיעבד הסתבר לו שילנה ואסף ניהלו ביניהם רומן ורקחו מזימה לצורך הוצאת כספים שלא כדין ממנו.
לטענות אלה שהעלה מקסים בדבר קשר רומנטי כלשהו בין אסף לבין ילנה לא נמצאו כל תימוכין, ולא הובאה אפילו בדל ראייה על מנת לתמוך בטענה מעין זו. בישיבת ההוכחות חזר בו למעש ה מקסים מטענה זו וכך גם בסיכומים.
אכן הסתבר, כי מספר שבועות לאחר מסירת השיקים נקטה ילנה בהליכים משפטיים ונפרדה ממקסים, שאף טען שכבר בסוף השבוע שלאחר מכן ילנה "זרקה עלי את הבגדים בסלון"- דא עקא שלא הוכח, כי סיום הקשר בין ילנה לבין מקסים קשור באסף בצורה כלשהי. המדובר בטענות בעלמא.

מעילה בכספי התובעת; האמנם? - הסיבה למפגש בביתם של מקסים וילנה הייתה טענת התובעת, לפיה גנבה ילנה 180,000 ₪ מידי התובעת והדבר נחשף.

בסעיף 8 לתצהירו של אסף, אשר נחתם בחודש יוני 2018 נטען, כי מדובר בגניבה בסך של 180,000 ₪, אלא שבישיבת ההוכחות (עמ' 4 שורה 15), טען אסף שמדובר בסך של כמעט 400,000 ₪, וכי ילנה נתפסה ב- "בשתי פעימות".

לתצהירו של אסף צורף דו"ח הזמנות שבוטלו ואשר התמורה בגינם ניטלה לטענת התובעת ע"י ילנה בסך של 93,730$.
ייאמר בקצרה על אופן ביצוע המעילה הנטענת , כי – על פי הנטען ילנה הייתה מקבלת הזמנת תיירות לחופשה בחו"ל; היא הייתה פותחת הזמנה במחשב ו משייכת אותה ללקוח עסקי שנוהג לשלם באשראי; התובעת שראתה כי ההזמנה משויכת ללקוח עסקי, שילמה לספק שהנפיק כרטיס טיסה; ילנה מצדה העבירה ללקוח את כרטיס הטיסה, ואת ההזמנה מחקה לאחר מכן ממערכת המחשב . בדרך זו – שלשלה לכאורה ילנה כסף מזומן לכיסה -העבירה ללקוח כרטיס טיסה ששולם ע"י התובעת, אך את התמורה בגינו לא העבירה לידי התובעת.

במסגרת סיכומיו, מעלה מקסים תהיות האם בכלל בוצעה גניבה ע"י ילנה-זאת חרף תצהירה ועדותה המאשרים את נטילת הכספים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי אותם סברתי אף אני, כי רב הנסתר על הגלוי ביחס לטענות לפיהן נטלה ילנה שלא כדין כספים מקופת התובעת, וזאת לנוכח העובדות הבאות אשר התחוורו:
לא הוגשה כנגד ילנה תלונה למשטרה.
לא ננקטו הליכים אזרחיים כלשהם כנגד ילנה, גם כאשר מקסים ביטל את השיקים בחודש מרץ 2017.
לא מומש שטר חוב שעליו חתמה ילנה בקשר עם נטילת הכספים.
ילנה המשיכה להיות מועסקת אצל התובעת לאחר גילוי מעשה הגניבה לפחות פרק זמן של למעלה משנה (נזכיר- הפגישה בבית של מקסים וילנה הייתה בחודש פברואר 2017).
רק בישיבה מיום 19 ביולי 2018 ציין אסף (עמ' 7), כי "הגברת לא עובדת אצלנו כבר חודשיים". בתצהיר משלים מטעמו מיום 29 באוקטובר 2018, ציין אסף, כי ילנה הפסיקה את עבודתה אצל התובעת ביום 30 באפריל 2018.
התובעת מצדה הבהירה, כי באמצעות המשך העסקתה של ילנה, היא גבתה ממנה מידי חודש בחודשו סך של 2,500 ₪ באמצעות ניכוי שכרה, המדובר לדעתי בהתנהלות שקשה לקבל אותה ולהסבירה.
המשך העסקת עובדת אשר ביחס אליה נטען, כי גנבה סך של כ- 400,000 ₪ -זאת במשך למעלה משנה ממועד גילוי הגניבה, היא פשוט בלתי מתקבלת על הדעת ומעוררת תהיות למכביר. כיצד ניתן ליתן אמון בעובד שגנב לכאורה סכום משמעותי שכזה?!
בס' 15 לסיכומיה ציינה התובעת, כי העדיפה להמשיך ולהעסיק את ילנה על מנת להבטיח את שליטתה בהחזר החוב דרך שכרה. טענה זו מוקשית בעיני. הדעת נותנת, כי עובד שמעל בכספים (בהיקף עצום) לא יכול לשוב ולעבוד כרגיל אצל המעסיק, ולבטח שאין להשאירו, כדי להוסיף ולשלם לו כספים ותוך כדי לקזז בגין המעילה.
ישנן דרכים רבות לגבות חוב מעובד שמעל, הודה בכך וחתם על שטר חוב- המשך העסקתו כאילו לא היה דבר מעלה תהיות למכביר, באשר לבסיס הטענות של המעסיק.
אלא שבכך לא סגי; לאחר שבישיבה המקדמית מחודש יולי 2018 טענה התובעת, כי ילנה הפסיקה את עבודתה אצל התובעת, שכר הנתבע שירותים של חוקר פרטי, אשר איתר את ילנה בחודש אוגוסט 2018 במשרדי התובעת ואף מסר לה פרחים (תוך צילום המסירה- נ/1). אפשרתי לתובעת להתייחס לדברים ובקשר לכך הוגשו תצהירי אסף וילנה שציינו, כי זו הגיעה למשרדי החברה מספר פעמים בחודש אוגוסט 2018, על מנת לסייע לעובדים במערכת ממוחשבת שרק היא הכירה אותה. דא עקא שבמהלך עדותה של ילנה הסתבר, כי גם בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2018, היא הוסיפה להגיע למשרדי החברה התובעת. המדובר בהתנהלות לא ברורה; התנהלות שמעלה תהיות האם אכן ניטלו כספים שלא כדין, שכן לא מתקבל על הדעת, שכף רגלו של עובד שסרח בהיקפים שכאלה, תוסיף לדרוך במשרדי החברה. חוסר ההיגיון כאן זועק והתחושה הלא נוחה לא נותנת מנוח.
על כל אלה אוסיף את העובדה, כי טענת נטילת הכספים שלא כדין לא גובתה בדו"ח חשבונאי כלשהו, אשר נותן תוקף לממצאי הגניבה ככל שנתגלו. לא הובא גם אף עד מטעם התובעת על מנת שיאשש את טענת הגניבה, הגם שטענת מקסים בדבר מצגי שווא הייתה ברורה.
כנספח "1" לתצהירו של אסף הובא דו"ח פנימי לא סופי בדבר הזמנות שבוטלו וכסף שנלקח כביכול ולא הושב , אלא שמדובר בדו"ח חסר לטעמי, שאיננו מגלה את זהות הלקוחות אשר שילמו כספים במזומן לילנה, קיבלו כרטיסים ונהנו משירותים ללא תשלום. על מנת להוכיח טענה בדבר מעילה בסך של 400,000 ₪, יש צורך בפירוט מסודר יותר, מבואר עם ראיות ותימוכין. את זאת לא עשתה התובעת. הדו"ח שצורף הוא סתמי וחסר.

משמעות האמור הינה אם כן, כי רב הנסתר על הנגלה לטעמי. הגם שילנה מודה בנטילת כספים, והגם שהתובעת מלינה על נטילת כספים מקופתה (תחילה 180,000 ₪ ואח"כ סך של 400,000 ₪ במצטבר), לא הובאו לפניי ראיות מספקות לכך, וודאי שלא אוכל לקבוע, כי ניתן ליתן אמון בגרסתה של התובעת בעניין זה.

עוד אוסיף, כי בסרטון של החוקר הפרטי אשר הוגש לתיק, ואשר צולם בחודש אוגוסט 2018, שנה וחצי לאחר האירוע הנטען, ניתן להבחין בילנה במשרדי התובעת כשהיא נינוחה ומחויכת, לאחר שעובדות אחרות אצל התובעת מפנות את החוקר (שהתחזה לשליח עם זר פרחים) לילנה ואינן מציינות ולו לרגע שהיא אינה עובדת אצל התובעת.

ביטול השיקים ופנייה למשטרה - ביום 9 במרץ 2017 בשעה 08:52 (18 יום לאחר הפגישה), התייצב מקסים בתחנת משטרת מרחב איילון, והגיש תלונה בקשר עם הפגישה אשר התנהלה בביתו. לדבריו מדובר היה בתלונה כנגד אסף. המדובר בתלונה שכפי הנראה נסגרה, ואולם מלוא הפרטים בקשר לכך אינם לפניי.
במקביל, ביטל מקסים את השיקים, והודיע בכתב לאסף על ביטולם. מכתב הביטול אינו מצוי בתיק בית המשפט, ואולם אסף אישר בעדותו (עמ' 9 לישיבת ההוכחות), כי קיבל מכתב כאמור ואף ציין, כי השיב למכתב (גם מכתב התשובה לא הוגש לעיוני).
מקסים הסביר בעדותו, כי התייעץ באותו יום עם עורך דין, אך ציין שעורך הדין לא הסביר לו את הדברים בצורה ברורה, שכן היה צריך לארגן כסף (לשכור שירותי עו"ד).
על משמעות פנייה למשטרה וביטול השיקים אעמוד בהמשך.
סיכום ביניים –
מקסים, קצב במקצועו שהעיד על עצמו, כי משכורתו הינה 6,000 ₪ בחודש מגיע לביתו ביום 19 בפברואר 2017; הוא פוגש את בת זוגו ומעסיקה שיושב בסלון הבית ודורש לקבל כספים בגין גניבה של בת הזוג במקום עבודתה, שאחרת מוסברות למקסים החלופות שינקטו כנגד בת הזוג וגם כנגדו, שכן הגניבה מיוחסת גם לו.
מקסים יורד לרכבו, מביא פנקס שיקים ומושך שיקים ע"ס 100,000 ₪ לפקודת התובעת, רק על מנת שהפגישה תסתיים.
לאחר שנרתם וסייע לבת הזוג (במקרה או שלא במקרה), מבקשת בת הזוג להיפרד ממקסים, והוא מוצא עצמו נתון בהליכי גירושין.
בסמוך לאחר מכן מקסים מבטל את השיקים שמשך ומגיש תלונה למשטרה.
התובעת מצדה שאינה מקבלת ממקסים כספים כלשהם לנוכח ביטול השיקים, בוחרת לנהל הליכים משפטיים רק מול מקסים, בעוד שבת הזוג ממשיכה להיות מועסקת במשך למעלה משנה לאחר מכן אצל התובעת, ולא ברור מהו מעמדה הנוכחי אצל התובעת והאם אכן הפסיקה לעבוד שם. בת הזוג מתייצבת לצד התובעת במסגרת ההליך דנן על מנת להביא לחיובו של מקסים בתשלום חוב, אשר כשלעצמו לא הוכח כדבעי. זהו אפוא המסד העובדתי.
אבחן להלן את טענותיהם המשפטיות של הצדדים, בשים לב לממצאים העובדתיים אשר נקבע על ידי לעיל.
ד.2. פגמים ברצון - כפייה -
במסגרת ההליך דנן, עסקינן בשני צדדים קרובים לשטר.
מעת שכך, יש לבחון את חבותם של הצדדים על פי עסקת היסוד, שכן הלכה פסוקה היא, כי "בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי שטר, עומדת להם גם כנגד חבות על פי חוזה". ר' דנ"א 258/98 צמח ויקטור נ' רחל שלשבסקי, פורסם בנבו (3.12.1998).
דינו של השטר (השיקים אשר נמסרו בהליך דנן) כדין חוזה, ומקסים זכאי אפוא, להעלות כנגד פרעון השיקים את מלוא הטענות אשר עומדות לו מכוח היחסים החוזיים בין הצדדים, בגינם ניתן השיק. ר' רע"א 1417/07 שלמה נרקיס נ' מאי –י.ד. שירותים בע"מ ואח', פורסם בנבו (8.7.2007).
עסקת היסוד בענייננו בין מקסים לבין התובעת באמצעות אסף, היא מתן סך של 100,000 ₪ ע"י מקסים, ובתמורה ניתנה שתיקת התובעת – הימנעות מנקיטת הליכים ופנייה למשטרה בתלונה כנגד ילנה ומקסים והימנעות התובעת מלנסות וליטול לידיה את רכבו של הנתבע (באמצעים אזרחיים) .
במסגרת ההליך דנן, מעלה הנתבע טענה בדבר כפייה, אשר מכוחה היה רשאי לבטל את השיקים (לבטל את ההתקשרות החוזית). סבורני, כי במקרה חריג זה, דין טענותיו של מקסים להתקבל.
המסגרת הנורמטיבית -
סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובע כדלקמן:

"(א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.
(ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה."
גבריאלה שלו, בספרה דיני חוזים- החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2005) (להלן: "גבריאלה שלו") עמדה על כך, כי הכפיה החוזית האמורה בס' 17 טעונה פירוש רחב, ככוללת כל פגיעה בגופו של אדם, בנכסיו, בחירותו ובמעמדו החברתי או הכלכלי כדי לאלצו להתקשר בחוזה (עמ' 330). הכפיה השכיחה אינה דווקא כפייה של פגיעה פיזית ואלימות, אלא פגיעה מעודנת יותר, המכוונת כלפי נכסיו או מעמדו של האדם.
השאלה האם הופעל לחץ פסול העולה כדי כפייה תלויה במכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה – ר' לעניין זה, דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים כרך ב (1992) בעמ' 898 (להלן: " פרידמן כהן"). פרידמן כהן עמדו על כך, כי הכפיה יכולה לשלול את הרצון החופשי, או לגרוע מיכולת זו.
עוד יש לציין ביחס לכפייה, כי אין צורך שזו תהיה יסודית (היינו שלולא הכפייה לא היה אותו אדם מתקשר בהסכם), אך כן יש צורך בהוכחות קיומו של קשר סיבתי בין הכפייה לבין ההתקשרות בהסכם. המדובר למעשה בשלושה יסודות: התקשרות חוזית, כפייה וקשר סיבתי בין ההתקשרות לבין הכפייה. ר' ע"א 784/81 ישראל שפיר נ' מרטין אפל, פ"ד לט (4) 149 (להלן: "פס"ד שפיר").
כאן המקום להוסיף ולציין, כי הפסיקה הכירה גם בכפייה כלכלית כטעם המצדיק ביטולו של הסכם. בע"א 8/88 שאול רחמים נ' אקספומדיה בע"מ פ"ד מג 4) 95, 99 (1989), עמד בית המשפט על כך, כי הכפייה הכלכלית משמעה שימוש באיום מפתיע שהנזק המקופל במימושו הינו חמור ביותר, אשר עיתויו הוא דווקא זה בו יהיה הצד השני חשוף ופגיע, עד כדי שיסכים להתקשר בהסכם. על מבחני הכפייה הכלכלית, ר' גם ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד בע"מ, פ"ד מח (5) 705 (1994). אמות המידה להכרה בכפייה כלכלית כפי שנקבעו בפסיקה הן אמות מידה מכבידות.
מן הכלל אל הפרט -
במקרה אשר התברר לפניי, והגם שטענת הכפייה אינה טענה פשוטה להוכחה לטעמי (לנוכח עקרון חופש החוזים שבעיני יש ליתן לו עדיפות בדר"כ), ניתן להצביע על כפייה במספר היבטים שונים.
בראש ובראשונה, עסקינן בכפייה שאינה כלכלית. התחוור להנחת דעתי, כי ההתקשרות-קרי משיכת השיקים ע"י מקסים, הייתה בראש ובראשונה פועל יוצא של איום לפנות למשטרה ולנקוט בהליכים פלילים – ר' עדותו של אסף:
"הבהרתי להם את המשמעות של גניבה ממעביד"; "אמרתי להם אם הם מבינים שהם גנבו ממעביד שזו עבירה פלילית ואני יכול לגשת למשטרה"; "לאחר שניתנה לשניים הזדמנות לשקול את החלופות על חומרתן הפלילית וההשלכות המתבקשות" (מהמילה חומרתן הפלילית אני למד, כי דובר גם על איום במאסר).

דברים אלה נאמרו כאמור, במסגרת פגישה מפתיעה (ביחס למקסים) , שבה מצא עצמו מקסים בביתו שלו, מול בת זוגו הבוכייה, והמעסיק שלה המטיח בה ובו טענות בדבר גניבה; דורש לקבל כספים שאחרת יפנה למשטרה וייגרם להם נזק. המדובר בסיטואציה לא פשוטה כלל ועיקר , והאיום בנקיטת הליכים פליליים הופנה כאמור גם כלפי מקסים באופן ישיר.
הוראות סעיף 17 (ב) לחוק החוזים קובעות, כי אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינם בגדר איום, כך שיש לבחון האם בנסיבות העניין "האזהרה" במימוש הזכות נעשתה בתום לב.

בע"א 784/81 (פסה"ד בעניין שפיר הנזכר לעיל), דן בית המשפט העליון במקרה דומה שעה שגם שם לאחר פגישה מפתיעה חתמו קרובי המשפחה על הסכם לתשלום כספים שהם עצמם לא חבים. בפסק הדין קבעה השופטת שטרסברג כהן, כי התקשרות בעקבות איום לפנות למשטרה ולנקוט בהליכים פליליים נוגדת את האינטרס הציבורי, וכי איום בנקיטת הליכים פליליים המופנה לקרוביו של חשוד, מהווה לחץ שיש בו כדי לפסול את התחייבותו של הקרוב, לאמור (עמ' 155) :

"ייאמר עוד, כי ההתקשרות בעקבות איום לפנות למשטרה ולנקוט הליכים פליליים נוגדת את האינטרס הציבורי, שאין הליכים פליליים צריכים לשמש נושא להסדרים כספיים ולמסחר בין אדם לחברו (ע"א 152/59).
סוף דבר, סברותני, כי בענייננו נחתמה ההתחייבות תוך כפייה. האזהרה בפנייה למשטרה נעשתה שלא בתום לב, הדרוש הן לגבי עצם קיום הזכות (שקיומה לא הוכח) והן לגבי אמצעי הגשמתה של הזכות; לפיכך ביטול ההתחייבות נעשה כדין".

ובעמ' 156:

"איום בנקיטת הליכים פליליים, המופנה לקרוביו של החשוד, מהווה לחץ, שיש בו כדי לפסול התחייבותו של הקרוב".

דומני, כי המקרה שלפנינו אף מטריד יותר מהעניין שנדון בפסה"ד בעניין שפיר, שכן כאן האיום בפנייה למשטרה הופנה לא רק כלפי ילנה, אלא גם כלפי בן זוגה מקסים.

אינני סבור, כי האיום בפנייה למשטרה נעשה במקרה דנן בתום לב וזאת בשל הטעמים הבאים: 1) האיום בנקיטת הליך פלילי שמופנה כלפי קרוב משפחה הוא פסול 2) האיום הישיר שהופנה כלפי מקסים בנקיטת הליך פלילי היה איום שווא שכן הוא לא היה שותף למעשה הגניבה (כך לפחות לפי הראיות המונחות כיום בתיק).
הלכה למעשה-מצא עצמו מקסים נתון לאיום שינקטו נגדו הליכים פלילים שעשויים להביא למאסרו בשל מעשיה של בת זוגו, אשר יוחסו גם לו. רכיב תום הלב נשלל במקרה דנן, שעה שלא הוכח לי כאמור בראיות כלשהן, כי היה מקום לייחס למקסים את מעשה הגניבה ולהטיח בו את הדברים שהוטחו בו בזמן הפגישה.
סוגיית האיומים (בהיבט האזרחי ולא הפלילי) והכפייה מתחדדת לטעמי בנוסף, גם מעיון בנספח "1" לתצהירי העדות הראשית של ילנה (נספח "2" לתצהירו של אסף). המדובר במסמך שעליו הוחתמה ילנה יום לאחר הפגישה (ביום 20 בפברואר 2017) , ובמסגרתו היא (ולא מקסים!) נדרשה לבין היתר להצהיר (במסמך שלא נוסח על ידה-אלא נוסח כפי הנראה על ידי יועצים משפטיים), כי אף גורם לא איים או כפה על מקסים ליתן את ההמחאות, לאמור:

מדוע היה צורך להחתים את ילנה על מסמך כזה יום לאחר הפגישה? מדוע לא הוחתם עליו מקסים יום לאחר הפגישה, אם מאן דהוא ביקש לאשר ולאשש את הטענה שמקסים חתם על המסמך שלא מתוך איום או כפייה. נדמה אפוא, כי החתמת המסמך ותוכנו, מחזקים את טענתו של מקסים בהקשר זה. הדעת נותנת, כי לאחר פגישה רגועה ונינוחה כפי שתיארה התובעת, לא היה צורך בהחתמתה של ילנה על מסמך מעין זה. הכנת המסמך, ההחתמה הבהולה יום לאחר הפגישה ותוכן הדברים מלמדים לטעמי על כך שגם לתובעת היה ברור, כי הוצאת השיקים ממקסים לאחר הפעלת לחץ שגרע משיקול דעתו, והדברים מחדדים לטעמי את הקשר הסיבתי בין משיכת השיקים ע"ס 100,000 ₪, לבין הכפייה שנעשתה.
עוד יוער, כי במסמך זה נדרשה ילנה להצהיר בנוסף את הדברים הבאים:

דא עקא, שבמהלך עדותה של ילנה הסתבר, כי המלל שנכתב אינו משקף את המציאות, שעה שעדה זו הבהירה, כי התקבלו בגין הדירה באילת תשלומי שכירות בסך של 2,300 ₪ ואילו המשכנתא ששולמה על דירה זו עמדה על 1,300 ₪, כך שלטענה לפיה הכספים אותם נטלה ילנה, שימשו לתשלומי משכנתא עבור דירה משותפת ששייכת למקסים, פשוט אין על מה להיסמך, עת כיסו תשלומי השכירות את המשכנתא.

האמור מלמד אפוא, כי ילנה הוחתמה על מסמך למחרת היום, שעה שהתובעת הבינה (ייתכן לאחר התייעצות משפטית, שכן נראה כי מסמך זה נוסח ע"י בעל השכלה משפטית), כי נסיבות מתן השיקים עשויות להקים לתובעת קושי.

בשולי הדברים אציין, כי במסמך זה אין כל טענה (כפי הנטען כיום), לפיה ידע מקסים על הפגישה מבעוד מועד. תחת זאת נטען, כי הוא הצטרף לפגישה והציע מיוזמתו לשלם (לדברים שנאמרו אם לא ישלם - אין התייחסות במכתב זה):

אלא שבאמור לעיל אין די. השתכנעתי, כי לצד האיום בנקיטת "הליכים פליליים" לצד הרמת קול, הבהיר אסף למקסים, כי הרכב שלו נרכש כפועל יוצא ממעשה הגניבה והטיל למעשה מורא על מקסים, כי יבולע גם לממונו ולרכב שכפי הנראה רכש (ר' למשל את דברי אסף בעדותו: "ואמרתי לו הנה תראה את הקטלוג של האוטו החדש שלו ועם זה קנית את האוטו עם הכסף שלי"; "כמו שלא עיקלתי לו את הרכב החדש שהוא קנה בכספים שהוא ואשתו גנבו ממני").
אלמנט זה עולה לטעמי כדי כפייה כלכלית. לנוכח העובדה, כי מדובר היה בפגישה שלא תואמה מבעוד מועד עם מקסים, המדובר היה בלחץ כבד שחותר לטעמי תחת חופש הרצון של מקסים.
גרסתה של התובעת בדבר פגישה נינוחה, שלאחריה התנדב מקסים לשלם סך של 100,000 ₪ שאף ביקש לייחס אותו לחלקו בגניבה (היינו הודה בגניבה – ס' 12 לתצהיר אסף) אינה מתקבלת על הדעת לנוכח ההתנהלות אשר הסתברה בפועל.
שהרי, אם היה מודה מקסים בגניבה, הייתה התובעת מחתימה אותו על מסמך כלשהו, כשם שעשתה מול ילנה.
ודוק: אם היה מודה מקסים בכך שגנב סך של 100,000 ₪– מדוע הדברים לא מצאו ביטוי במסמך כלשהו? לכך אין מענה וכל אלה הביאו אותי שלא ליתן אמון בגרסת התובעת בעניין זה.
לטעמי גם במבחן אובייקטיבי, וכאשר מחילים את מידת הסבירות וההגינות, מדובר בכפייה כלכלית.
זאת ועוד- לעיתים נבחנת הכפייה הכלכלית, על רקע קיומו של חוב קיים עובר לפגישה, כאשר המחלוקת הינה האם גבייתו הייתה תוך כדי כפייה אם לאו.
ואולם, בכל הנוגע למקסים – הרי שעד למועד הפגישה עם אסף, לא היה בנמצא חוב קיים של מקסים שאותו היה מקום לגבות ממנו ולא הופנתה כלפיו דרישה כלשהי . אלא שבסוף הפגישה, יצא נציג התובעת עם שיקים שנמשכו ע"י מקסים בסך של 100,000 ש"ח . היינו, המסקנה המתבקשת הינה, כי מדובר ביצירת חוב על ידי התחייבות שנעשתה בכפייה.
למען הזהירות יוער, כי אפילו לא היה מיוחס החוב למקסים באופן אישי, הרי שלנוכח העובדות אשר תיארתי לעיל אינני סבור, כי גם החוב עצמו של ילנה הוכח להנחת דעתי.

האם בוטלה ההתקשרות בתוך זמן סביר?
סעיף 20 לחוק החוזים, קובע, כי:
"ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפייה" [ההדגשה הוספה].
במקרה דנן, כעבור כ-18 יום בוטלו השיקים, הוגשה תלונה למשטרה ונשלח מכתב לתובעת בקשר לכך.
האם מדובר בזמן סביר? התשובה הינה חיובית.
הפסיקה הכירה בשיהוי של ימים וחודשים לצורך מתן הודעת ביטול – ר' ע"א 7663/11 דדון נ' חדד [פורסם בנבו] (29.4.2013) ; ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פ"ד נח(5) 193 (2004)
(נשלחה הודעת הביטול שנתיים לאחר חתימת ההסכם).
ראו גם: ע"א 3230/14 פלוני נ' קיבוץ מעברות אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית (פורסם בנבו, 7.9.15); ע"א 1955/13 עופר מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 11.9.14).
במקרה אשר לפנינו מקובלת עליי טענתו של מקסים, לפיה ניסה לברר את הדברים מול ילנה (שכן אין ספק שהוא ביקש גם לסייע בידה בדרך מתן השיקים) אשר לאחר מספר ימים החלה בהליך פרידה מולו; כי הוא פנה לקבלת ייעוץ משפטי אך היה צריך לגייס כסף לכך, וכי בנסיבות דנן פרק זמן של 18 יום הוא סביר.
יוער, כי במסגרת טענותיה, עמדה התובעת על כך, כי מקסים יכול היה להסיר את הכפייה במספר הזדמנויות עוד באותו היום של הפגישה (19 בפברואר 2017), שעה שירד למטה ליטול שיקים מרכבו. לגבי דידה, הוא יכול היה להתקשר למשטרה, לשוחח עם שכנים, לא לשוב לדירה ועוד.
בכל הכבוד – אינני יכול להסכים לטענה זו של התובעת שמקפלת בתוכה למעשה הנחה בדבר כפייה פיזית שאינה רלוונטית למקרה דנן. מקסים חשש מהאיום של התובעת בפנייה למשטרה או בנקיטת הליכים משפטיים, ומשכך לא עשה דבר במעמד הפגישה, גם אם ירד לרכבו להביא שיקים.
ד.3. טענות הנתבע בדבר כישלון תמורה –
במסגרת ההתנגדות נטען, כי "המבקש מעולם לא היה לקוח של המשיב, לא הזמין ולא קיבל שום שירות מן המשיב". דין טענה זו להידחות.
ככל שהשיקים ניתנו מתוך רצון לפרוע את חובה של בת זוגו באותה העת, הרי שמקסים לא ציפה לקבל תמורה כלשהי מהתובעת, ולעובדה שלא היה לקוח שלה, אין כל נפקות או משמעות.
בע"א (י-ם) 2174/01 פיצה הום בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו - 26.11.01) עמד בית המשפט המחוזי על כך, כי: " גם השאלה האם השטרות נועדו לכיסוי חובו של המושך או של צד שלישי אינה מעלה ואינה מורידה, שכן תמורה לשטר אינה חייבת להתקיים דווקא בין הצדדים הישירים לו (ש' לרנר דיני שטרות (תשנ"ט) 249 וכן 255-253) ".
משמע – די בכך שהנתבע משך שיקים לפקודת התובעת, על מנת לפרוע את חובה של ילנה בקשר עם מעשה המעילה הנטען , כדי להקים חזקת תמורה ולדחות את טענת כישלון התמורה.
אלא שבמקרה דנן, טוענת התובעת בתצהירו של אסף (ס' 12), כי השיקים ניתנו למעשה לצורך תשלום חלקו של מקסים במעשה הגניבה (לפי בקשתו של מקסים), וצודק הנתבע בס' 3- 7 לסיכומיו שעה שהוא טוען, כי טענות התובעת התמקדו בהמשך ההליך בשימוש אישי בכספים בסך של 100,000 ₪, כך שלמעשה התובעת טוענת לקשר ישיר של מקסים למעשה הגניבה וקושרת את הסך שניתן לגניבה ולחלקו של מקסים בגניבה.
ככל שזו הטענה של התובעת, הרי שלא הובאו ראיות להוכיח כי מקסים קשור ישירות במעשה הגניבה, וכי זה היה חלקו במעשה הגניבה. מעת שכך, רשאי היה מקסים להעלות טענת כישלון תמורה (ס' 29 לסיכומיו) - ודין הטענה להתקבל.
ד.4. הטעיה -
עוד יש לציין, כי מצאתי גם ממש בטענותיו של הנתבע ביחס לטענת הטעיה, לפיה אסף גרם למקסים לסבור, כי הוא נושא באחריות למעשיה של ילנה או כי הוא אחרי למעשי המעילה באופן אישי, כל זאת שעה שהלכה למעשה לא נמצאו לכך כל תימוכין.
ודוק- "אמרה טרום חוזית כוזבת, המתארת אירוע שבעבר או עובדה שבהווה, היא אפוא הצהרה אשר בהיותה כוזבת היא מבססת את עילת ההטעיה" (ספרה של גבריאלה שלו הנזכר לעיל, בעמ' 311).
מעת שכך, שעה שטעותו של המתקשר (מקסים) נגרמה על ידי הצד השני (אסף), רשאי הטועה לבטל את החוזה בשל הטעיה המעוגנת בסעיף 15 לחוק החוזים. בנדון דידן, ישנה התקשרות; ישנו קשר סיבתי בין המצגים שהוצגו למקסים לבין ההתקשרות; ישנה טעות במתן השיקים, וישנה גם הטעיה הנוגעת לנסיבות מתן השיקים.
ד.5. הערות נוספות לפני סיום-
אין באמור בקביעות בתיק זה, כדי לחסום את התובעת, אם זו סבורה, כי נגזלו ממנה כספים לתבוע בתביעה כספית את כל המעורבים בדבר (לרבות ילנה ומקסים) או לנקוט בכל סעד משפטי אחר המוקנה לה על פי כל דין. בתיק זה- שדן רק במישור היחסים שבין התובעת לבין מקסים, הדברים לא הוכחו כנדרש. התמונה העובדתית המלאה אינה פרושה לפניי.
היעדר אחיזה כשורה - בס' 6 לסיכומיה טענה התובעת (ללא הנמקה וללא פירוט), כי היא אוחזת כשורה בשיקים. אינני סבור, כי עסקינן באוחזת כשורה בשים לב לכך, כי מדובר בצדדים קרובים לשטר. למען הסדר הטוב יוער, כי בע"א 1886/97 זאב יהודה נ' פנינה זלמה, פ"ד נג 132 (1) 136 עמד בית המשפט העליון על כך, כי אחיזה כשורה דומה לקנייה בשוק הפתוח, וכי היא דורשת ריחוק בין הקונה (אוחז כשורה) לבין הבעלים (המושך). מטעם זה מוצדק שלא להעניק לנפרע מעמד של אוחז כשורה. יוער, כי בהתאם לפסה"ד האמור, הקרבה והריחוק נקבעים מקשר משפטי ישיר בין הצדדים והמבחן הינו פונקציונאלי. אציין, כי גם לפי המבחן הפונקציונאלי, עסקינן בצדדים קרובים לשטר (ר' למשל את ס' 19 לסיכומי התובעת, אשר מייחסת לצדדים ניהול משא ומתן שלאחר נמשכו השיקים).
אלא שגם אם היה מדובר בצדדים רחוקים לשטר, לא הייתה התובעת אוחזת כשורה בשים לב להוראות סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, בשים לב לכפייה שהסתברה, שלאחריה לא הוכח שניתן ערך בתום לב.
הבאת עדים - ניתן לייחס לשני הצדדים אי הבאת עדים שהיו יכולים לשפוך אור על המפגש בביתם של ילנה ומקסים; אסף בתצהירו ציין, כי בפגישה נכחה אמה של ילנה ואחיה – אלא שאלה לא זומנו למתן עדות. מקסים מצדו לא זימן את בנו הבגיר שהתלווה עמו לאותה הפגישה (עלה עמו לדירה ). לעניין זה יוער, כי בסמוך לשמיעת הראיות ולאחר הגשת התצהירים הציע בא כוחו של מקסים לזמן את אותו בן להעיד אלא שהתובעת התנגדת לכך (ובצדק –לנוכח העיתוי והשיהוי).
יחסי השיתוף בין מקסים לבין ילנה - הצדדים עסקו רבות בשאלה האם מקסים וילנה ניהלו משק בית משותף אם לאו. מקסים טען שהשיתוף ביניהם היה מצומצם ביותר ונשען על תקציב נפרד, ואילו התובעת בחנה בחקירתה הנגדית רזולוציות של רכישת נייר טואלט והשימוש בו. טענות אלה חסרות רלוונטיות בעיני, וודאי מעת שלא שוכנעתי במעשה המעילה עצמו. הטענות גם חסרות רלוונטיות בעיני שע ה שאסף הבהיר שמקסים לא היה שותף למעשה המעילה הנטען ולא הוכח בהליך זה, כי נהנה ביודעין מכספים שהושגו שלא כדין מקופת התובעת.

ה. סוף דבר -
דין התביעה להידחות, ודין תיק ההוצל"פ להיסגר. ככל שנגבו מכוח תיק ההוצל"פ כספים יש להשיבם בתוך 10 ימים ממועד קבלת פסק הדין, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה על פי דין.
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 1,500 ₪ וכן בשכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאחרת הם יישאו הפרשי ריבית והצמדה על פי דין.
המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' טבת תשע"ט, 09 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שמוליק רובין נסיעות ותיירות בע"מ
נתבע: מקסים קולסניקוב
שופט :
עורכי דין: