ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קבוצת עדי השקעות 2008 בע"מ נגד אמנון שמע :

בפני כבוד ה שופטת שרון צנציפר הלפמן

תובעת

קבוצת עדי השקעות 2008 בע"מ
באמצעות עו"ד יצחק פסטרנק
נגד

נתבעים

1.אמנון שמע
2.עופרה שמע
באמצעות עו"ד יהונתן שרעבי

פסק דין

לפני תביעה לתשלום שכר התובעת בגין עבודות שיפוצים שביצעה עבור הנתבעים, ותביעה שכנגד, לפיצוי הנתבעים בגין הפרת חוזה והנזקים שנגרמו להם כתוצאה מכך.

הצדדים והרקע העובדתי

התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: התובעת) היא חברה קבלנית לביצוע עבודות בניין. מר עזרא יהודה הוא מנהלהּ של התובעת (להלן: מנהל התובעת).

הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: הנתבעים) הם בני זוג ובעלי משק במושב סתריה. הנתבעים ביקשו לשפץ מבנה קיים במשק (להלן: הבית).

ביום 30.7.2015 התקשרו הצדדים בחוזה לביצוע שיפוץ יסודי של בית הנתבעים (להלן: החוזה; נספח א' לכתב התביעה). עבודות השיפוצים כללו על פי ה חוזה: פירוק ופינוי, בנייה ושלד, איטום, גג רעפים, תקרת גבס, עבודות חשמל, אינסטלציה, טיח, עבודות ריצוף, חיפוי ושיש, עבודות צביעה והכנה למיזוג. בסעיף יא.1 לחוזה נקבע כי העבודה תסתיים תוך פרק זמן של כחמ ישה חודשים ללא פיתוח חוץ. בסעיפים יא.8 ו-יא.9 לחוזה נרשם כי ה"מחיר קומפלט לביצוע העבודה לפי מפרט זה 339,000 ₪" וכי המחיר אינו כולל מע"מ. הנתבעים ט וענים כי בפועל, הוסכם שעלות השיפוץ תהא 500,000 ₪, שמתוכם 100,000 ₪ ישולמו במזומן. מאחר שאין חולק כי התובעת הוציאה חשבוניות בגין כל הסכומים ששולמו לה על ידי הנתבעים עד להפסקת העבודות (עמוד 20 לפרוטוקול, שורה 35), לא מצאתי מקום להידרש לסוגיה זו.

התובעת החלה בעבודתה ביום 1.8.2015.

ביום 28.10.2015 שלח מנהל התובעת לנתבעים הודעת דואר אלקטרוני שכותרתה "אישור עבודות נוספות", הכוללת רשימת עבודות נוספות ועלותן (נספח ד' לתצהיר מנהל התובעת , להלן: הודעת אישור העבודות הנוספות).

ביום 29.10.2015 נערכה פגישה בין הצדדים, במהלכה הם דנו בחיובים בגין העבודות הנוספות, שנכללו בהודעה שנשלחה לנתבעים ערב קודם לכן. הנתבעים אישרו בחתימתם את העבודות הנוספות הכלולות במסמך במעמד הפגישה ומנהל הנתבעת יצא לדרכו. מעט לאחר מכן, התקשרו אליו הנתבעים ו ביקשו לחזור בהם מהסכמתם. לאחר שיחה טלפונית זו, הודיע מנהל התובעת לנתבעים בהודעת דואר אלקטרוני נוספת מאותו יום (29.10.2018, שעה 21:37) כי התובעת מפסיקה את עבודתה בביתם לאלתר ומפנה את כל הציוד השייך לה ממגרשם (להלן: נספח ה' לתצהיר מנהל התובעת).

עד למשלוח ההודעה על הפסקת העבודות , עבדה התובעת בבית הנתבעים במשך כשלושה חודשים. אין חולק כי במהלך פרק זמן זה, שילמו הנתבעים לתובעת סכום כולל של 144,500 ₪ (123,504 ₪ בתוספת מע"מ).

טענות הצדדים

הצדדים מתארים בכתבי טענותיהם ובעדויותיהם את מערכת יחסי העבודה ביניהם באופן שונה וקוטבי.

התובעת טוענת כי בתקופת ההתקשרות, הנתבעים הקשו עליה את ביצוע העבודות ואת קיום התחייבויותיה בהתאם לחוזה, תוך שהם מבקשים ממנה שוב ושוב לבצע עבודות פירוק ובנייה שלא הופיעו בתכנית האדריכלית. שינויים חוזרים אלה, גרמו לתובעת לשיבוש בלוח הזמנים ולעבודה ניכרת שלא תומחרה בחוזה. משהצטברו העבודות הנוספות, כך נטען, פנתה התובעת לנתבעים בבקשה "ליישר קו" ולהסדיר את התשלום בגינן. ואולם, הנתבעים פטרו את מנהל התובעת בלך ושוב ובאמירות כגון "יהיה בסדר", "אנו נסתדר", ולא ניאותו להסדיר את התשלום. על רקע התנהלות זו, כך טוענת התובעת, נוצר משבר אמון סופי. התובעת הגיעה למסקנה כי לא ניתן לדרוש ממנה לעמוד בהתחייבויותיה בהתאם לחוזה, כשהנתבעים דוחים את מועד התשלומים המגיעים לה. לאור האמור, הודיעה התובעת לנתבעים על ביטול ההתקשרות עימם ופינתה את האתר.

בתביעתה, מפרטת התובעת את ההוצאות הישירות שנשאה בהן בביצוע העבודות עד להפסקת ההתקשרות עם הנתבעים, בסך של 185,259 ₪ בתוספת מע"מ. הרווח הקבלני בביצוע העבודות, כך נטען, עומד על סך של 37,052 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעים שילמו לתובעת סך של 123,504 ₪ בתוספת מע"מ. בהתאם לכך, עותרת התובעת לתשלום היתרה – בסכום כולל של 121,454 ₪.

הנתבעים מצדם מתארים את מערכת יחסי העבודה עם התובעת באופן שונה לחלוטין. מנקודת מבטם, יחסיהם עם מנהל התובעת במהלך תקופת ההתקשרות היו סבירים ביותר, הם עמדו בתשלומים בהתאם למוסכם ושילמו סכום כולל של 144,500 ₪. הנתבעים סבורים כי המשבר שנוצר הוא פועל יוצא של רצון התובעת, לאורך כל תקופת ההתקשרות, "לגזור עליהם קופון" ולהרוויח רווח קל באמצעות הבאת קבלני משנה לעבודה בבית. התובעת, כך נטען, ביקשה "'לסחוט' מהם ביצוע עבודות נוספות במחיר מופקע וזאת בניסיון להעצים את רווחיה על גבם ותוך ניצול בלתי הוגן של לחץ הזמנים בו עמדו" (סעיף 21 לכתב התביעה שכנגד). משהתברר למנהל התובעת כי הנתבעים לא יבצעו את העבודות הנוספות באמצעותו, אלא בכוונתם להביא בעלי מקצוע מטעמם, הוא נוכח כי "אין סיכוי שיעמוד בזמנים וכי 'הקופונים' שתכנן 'לגזור' על גבם של הנתבעים לא ייכנסו לכיסו" (סעיף 17 לכתב התביעה שכנגד). מטעם זה, העלתה התובעת טענות בדבר עבודות חריגות ו"חיפשה דרך פשוט 'לפוצץ' את העסקה ולהשתחרר מן ההתקשרות, מה שעשתה לבסוף תוך הפרה בוטה של ההסכם" (סעיף 21 לכתב התביעה שכנגד). לשיטת הנתבעים, התובעת הפרה את החוזה הפרה יסודית בכך שהפסיקה את עבודתה בבית באופן שרירותי וללא כל סיבה הגיונית, תוך שהיא גורמת להם נזקים כבדים. על רקע האמור, הוגשה התביעה שכנגד.

במסגרת התביעה שכנגד, הבהירו הנתבעים כי השיפוץ נעשה תוך שהם נתונים בסד זמנים לחוץ, שכן מכרו את הבית בו התגוררו במושב והיו אמורים לפנותו ביום 31.12.2015. הנתבעים ה ודיעו למנהל התובעת כי מועד סיום העבודה הוא קריטי עבורם. לשיטתם, התובעת ניצלה בחוסר תום לב את מצבם וסברה כי בשל סד הזמנים האמור, הם יסכימו לכל תוספת. התביעה שכנג ד נתמכה בחוות דעת מומחה של מהנדס הבניין ז'ק סודאי (להלן: המומחה), שביקר בבית מיד לאחר עזיבת התובעת את האתר, ה עריך את עלות העבודות שבוצעו בפועל על ידי הנתבעת עד סוף חודש אוקטובר וקבע כי התובעת ביצעה רק 18% מן העבודות הכלולות בחוזה . בתחילת חודש נובמבר 2015, התקשרו התובעים בהסכם עם קבלן אחר (להלן: הקבלן הנוסף). בהתאם להסכם עם הקבלן הנוסף, שילמו הנתבעים עבור השלמת העבודה של התובעת סך של 500,000 ₪ וכן 50,000 ₪ בגין עבודות נוספות (סעיף 30 לכתב התביעה שכנגד). לאור האמור, תובעים הנתבעים את נזקיהם כדלקמן: סך של 144,500 ₪ שנאלצו לשלם ביתר עקב החלפת התובעת בקבלן הנוסף; סך של 32,000 ₪ (8,000 ₪ לחודש) עבור דמי שימוש ראויים לפרק זמן של ארבעה חודשי עיכוב שנגרם בעטיה של התובעת, בהשלמת העבודה ומסירת הבית כשהוא ראוי למגורים; סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות מעבר דירה פעמיים, לדירה שהתובעים נאלצו לשכור לפרק זמן של ששה חודשים. ההובלות, כך צוין, בוצעו באמצעות משאיות של חברה שבשליטת הנתבע ועובדיו; סך של 10,000 ₪ שהופחתו מתשלום התמורה שאמורים היו התובעים לקבל עבור בית מגוריהם בגין האיחור במסירה; סך של 20,000 ₪ בגין נזק כללי, טרדה ועוגמת נפש וביטול זמן כתוצאה מהצורך להחליף קבלן שיפוצים באמצע ביצוע העבודה. התביעה שכנגד הועמדה על סך של 216,500 ₪.

האם החוזה בוטל כדין?

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים על רקע התשתית העובדתית שהונחה בפני, הגעתי למסקנה כי התובעת זכאית הייתה לבטל את החוזה עם הנתבעים בגין התנהלותם . התובעת הוכיחה כי הנתבעים ביצעו את השיפוץ ללא ליווי צמוד של אדריכלית וללא פיקוח. כפועל יוצא, במהלך תקופת ההתקשרות, ביקשו הנתבעים לבצע שינויים החורגים מן הסביר. עוד הוכח, כי התובעת ביצעה לבקשת הנתבעים עבודות נוספות, אך לא קיבלה בגינן תשלום עם דרישתה. נוכח התנהלות זו, מנהל התובעת ביטל את החוזה כדין . הכל כמפורט להלן.

השינויים

מנהל התובעת עמד בחקירתו על השינויים שנדרש לבצע, בין השאר בקיר הדרומי של חדר השינה, בקיר הדרומי של הסלון ובקיר המערבי (סעיפים 8.4-8.3 לתצהירו). כך, תיאר הוא בחקירתו כי אחד הקירות נבנה ארבע פעמים. תחילה, בנתה התובעת את הקיר בהתאם לתוכנית האדריכלית ופתחה בו חלון אחד. או אז:
"סיימנו את זה, לקוחות הגיעו ושינו את זה וביקשו לבדוק אפשרות לפתוח שתי חלונות ולא אחד, ולהזיז את החלון שפתחנו. תיקנו את זה. סגרתי חלק מהחלון שפתחתי, שברנו עוד פעם את הפתח לחלון שהם ביקשו וסגרנו את הסידור הזה והמשכנו לעבוד, והגיעה פעם שלישית, שהאדריכלית הגיעה ואמרו שזה לא מסתדר עם המידות, ואז אני בניתי להם קונסטרוקציית עץ על החלון כדי להמחיש להם איך זה נראה, כי האדריכלית רצתה 2 והם רצו 1, ולא היה ברור מה הם רוצים ולא רצינו להרוס שוב, ובהתאם לאותה פגישה שינינו את מה שהם ביקשו, בהתאם גם לתוכניות החשמל שהם ביקשו. אז הגיע הלקוח ביחד עם בנו והחליט שאינו רוצה רק טלוויזיה בקיר הזה אלא גם בקיר ממול, ואז הם הבינו שאין להם מקום לטלוויזיה הגדולה שהם רוצים ואז צריך לשנות שוב את הקיר. ואז בפעם החמישית הגיעה שוב האדריכלית וככה התנהל הפרויקט הזה..." (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 9 ואילך).

מנהל התובעת הבהיר בחקירתו כי השינויים לא הסתכמו בשבירת בלוקים אלא –
"זה גם לשבור חגורות בטון... היינו צריכים לפתוח חלון גבוה יותר ובמקום אחר... ואטמנו את החלון הקיים" (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 10-1).

באופן דומה, תיאר מנהל התובעת את השינויים שנדרש לבצע בקיר אחר כדלקמן:
"ת. התבקשתי לעשות שני דברים: לפרוץ בלוק בקיר הבטון סומן בוורוד, על פי התוכניות החלונות היו בקיר המזרחי, הלקוחות באו ואמרו שזה לא מתאים שם.
ש. אז סגרת את החלון בקיר המזרחי ופתחת חלון בקיר הדרומי?
ת. כן. זה קיר בטון. הדבר השני: החלון בקיר הדרומי השני, החלון הזה בתחילת הדרך היה צריך להיות חלון כיס... בפגישה שנערכה הם רצו חלון גדול, המשמעות של החלון הגדול, כיוון שאני בניתי את החלון יחד עם קורת בטון מעל, המשמעות היא בעצם שאני צריך לשבור את זה, כי הם רוצים חלון גדול. מה שהייתי צריך לעשות מלבד השבירה, להעתיק את קורת הבטון לתקרה כדי שתהיה סיומת לחלון הזה, אבל אי אפשר היה להצמיד את החלון לתקרה כי יש שם גג קיים וצריך לעשות את קורת הבטון כדי להצמיד את החלון הגדול אליו...
ש. אז היית צריך לשבור קירות 5 ופשוט להגדיל את החלון?
ת. לא. לשבור קירות 5 ולשבור את קורת הבטון, ולצקת קורת בטון חדשה" (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 33-19).

מנהל התובעת הסביר כי השינויים שנתבקשו היו בבחינת "יוצא דופן... ברגע שמגיעים מסודר ויש אדריכלים, מהנדס ומפקח, אז לא עושים שינויים כי הכל ידוע מלכתחילה, אבל פה זה עבודה מתגלגלת" (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 26-22). כן הוסיף הוא והבהיר בחקירתו כי השינויים המתוארים לא בוצעו בשלב הראשון של העבודה. לדבריו: " זה לא היה בשלב הראשוני, אלא בשלבים מתקדמים, כי הספקתי כבר לבנות את הקירות הפנימיים שסימנתי בשרטוט בכתום" (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 11-10. ליתר השינויים ראו את חקירת מנהל התובעת במלואה, בעמודים 17-14 לפרוטוקול, ואת ת/1 – המדגים את השינויים שבוצעו).

לבסוף, הסביר מנהל התובעת כי על רוב השינויים לא ביקש תשלום (עמוד 13 לפרוטוקול , שורה 28 ואילך). הטעם לכך, כך הבהיר מנהל התובעת, הוא ש"ברגע שקבלן נכנס למערכת יחסים מקצועית עם לקוחות, יש בסיס אמון. ברגע שקבלן יבוא לבקש כסף על כל מה שהוא עושה, מערכת היחסים תתקלקל, לכן אני נמנע מלבקש על התוספות האלה, עד שעוברים את הגבול" (עמוד 13, שורות 34-31). עוד ציין הוא כי "בשיחות בינינו ברור שעלו שאני מבצע עבודות ושינויים מעבר להסכם, בעל הבית פטר אותי ב'אל תדאג, לא תצא מקופח'. מה שבסופו של דבר לא קרה" (עמוד 15, שורות 16-15).

הנתבע לא הכחיש את השינויים הנטענים, אך לשיטתו, מדובר היה בשינויים מינוריים. כך הצהיר הוא כי:
"רוב השינויים שביקשנו היו שינויים קלים, שהתבקשו בשלב בניית השלד... במהלך השוטף של העבודה, עד למחלוקות בעניין האלומיניום, כשאני או אשתי פנינו למר עזרא ובקשנו לשנות מיקום או גודל של חלון, שאלנו אותו האם השינוי מעכב את ביצוע העבודה והאם הוא כרוך בתשלום נוסף. מר עזרא השיב בלאו על שתי השאלות, תשובות שבנסיבות העניין לפי מיטב הבנתנו נראו סבירות מאד, שכן היה מדובר בשלב התחלתי של העבודה, כשהזזת מיקום של נקודת חשמל או קיר פנימי קטן, אינה מעלה ו/או מורידה את היקף העבודה ועלותה. למרות זאת, בכל בקשה שכזאת (ולא היו הרבה), תמיד אמרנו למר עזרא אם דרוש תשלום עבור השינוי, נא הודע לנו ואנו נשלם" (סעיפים 15 ו-16 לתצהיר הנתבע).

הנתבע אישר בחקירתו כי חלק מהשינויים נתבקשו על ידי האדריכלית, לאחר שהתובעת כבר ביצעה את העבודה על פי התוכנית שהיו בידיה. הוא תיאר כי האדריכלית:
"...הייתה, הסתכלה, ואמרה לא פה, כדאי שתשים אותו פה ואולי בגודל כזה או כזה. אמרנו לה, אנחנו לא רוצים להטריד אותו בכל מיני שינויים, חייבים לגמור בזמן, היא אמרה, מה אתם מדברים, זה לשבור כמה בלוקים ולשים כמה בלוקים, זה עולה 400-300 ₪, תנו לו..." (עמוד 31 לפרוטוקול, שורות 10-5).

הנתבע אישר כי האדריכלית ליוותה את הפרויקט "פחות או יותר, לא בצמוד" (עמוד 30, שורה 35, עמוד 31, שורות 3-1).

עוד אישר הוא כי בחר משיקולים כלכליים שלא להיעזר בשירותי מפקח וכי הדבר היה בעוכריו:
"העסקה כולה הייתה 500,000 ₪. המפקח דרש 70,000 ₪ וזה מרכיב גדול מדי מכלל העסקה וזה הופך את הפיקוח ללא משתלם. בדיעבד אני מודה שטעיתי" (עמוד 30 לפרוטוקול, שורה 24).

לאחר שנתתי דעתי לעדויות בעלי הדין, שוכנעתי כי התובעת אכן נדרשה לבצע שינויים רבים, החורגים מהסביר, אשר גרמו לה להוצאות ולביטול זמנה. הנתבעים בחרו משיקולים כלכליים שלא להיעזר בליווי צמוד של אדריכלית ואף ויתרו על שירותי פיקוח. כפועל יוצא, נתבקשה התובעת לבצע שינויים בשלב מתקדם של העבודה , לאחר שהתובעת כבר ביצעה את העבודה בהתאם לתוכנית האדריכלית. אין בידי לקבל את טענת הנתבעים לפיה מדובר היה בשינויים מינוריים. השינויים שנתבקשו – " לשבור כמה בלוקים ולשים כמה בלוקים", "לשנות מיקום או גודל של חלון" או להזיז "קיר פנימי קטן" – היו כרוכים , בין השאר, ב העתקת חגורת בטון ויציקתה מחדש ובאיטום פתחים שנפערו . אין מדובר בתיקונים קלים גרידא. אמנם, התובעת לא ביקשה תשלום בגין שינויים אלה, ואולם אין בכך כדי ללמד שמדובר היה בשינויים זניחים. מקובלת עלי עדותו של מנהל התובעת לפיה אי דרישת התשלום נבעה מרצונו הכּן לקדם את העבודה במועדים שנקבעו ולשמור על יחסים טובים עם לקוחותיו, הנתבעים. לאור האמור, יש לקבל את טענת התובעת לפיה התנהלותם המתוארת של הנתבעים היוותה נדבך משמעותי בהחלטתה להודיע על ביטול החוזה .

העבודות הנוספות

מנהל התובעת תיאר בתצהירו ובחקירתו את נקודת השבר ביחסיו עם הנתבעים: בקשתו לקבל תשלום בגין עבודות נוספות שביצע והתחמקות הנתבעים מתשלום בגין עבודות אלה. מנהל התובעת פירט כי ביקש מן הנתבעים תשלום בגין עבודות חשמל נוספות שבוצעו לבקשתם, בסכום של 30,020 ₪, אך אלה פטרו אותו ב"לך ושוב" (סעיף 15 לתצהיר מנהל התובעת; סיכום עבודות החשמל מיום 22.10.2015 צורף כנספח ג' לתצהירו). עוד פירט הוא כי "לאחר אין ספור ניסיונות ומשהבנתי בתום יום העבודה (בתאריך 28.10.2015) כי הנתבעים מהתלים בי, עמדתי על הסדרת התשלום בעבור עבודות נוספות שנערכו לבקשת הנתבעים. בהודעת דוא"ל מיום 28.10.2015 ששלחה התובעת [ההודעה בדבר אישור עבודות נוספות, נספח ד' לתצהיר], פירטה את העבודות הנוספות שבוצעו ואת החיובים בגינן – כשנדרש אישור בעבור התשלום בגינן. ביום 29.10.2015 נערכה פגישה ביני לבין הנתבעים תוך שאני עובר עם הנתבעים על כל סעיף וסעיף ותוך שהנתבעים מנהלים עמי (למגינת לבי) משא ומן על כל פרט ופרט. בסיומה של הפגישה, הנתבעים אישרו (בחתימת הנתבע 1 על גבי פלט הודעת הדוא"ל (נספח ד') את החיובים הנוספים שמגיעים לתובעת בעבור עבודות נוספות כמפורט להלן..." (סעיפים 18 ו-19 לתצהיר מנהל התובעת). מנהל התובעת הוסיף ותיאר כי "לא חלפה לה אך שעה" והנתבעים יצרו עמו קשר טלפוני וביקשו שלא לכלול את רכיב המע"מ בעבודות אספקת והתקנת חלונות האלומיניום, שנכללו בנספח ד' האמור. משסירב מנהל התובעת לכך, ביקשו הנתבעים לגרוע את עבודות האלומיניום מן העבודות הנוספות. מנהל התובעת הסכים לכך, אלא שאז "הרחיבו הנתבעים את דרישתם וביקשו שלא לכלול מע"מ על עבודות נוספות אחרות, מה שיצר משבר אמון סופי" (סעיף 20 לתצהיר מנהל הנתבעת. הדגשה במקור).

הנתבעים סבורים כי השבר נוצר כתוצאה מהודעתם למנהל התובעת על ביטול עבודות חלונות האלומיניום. לשיטתם, כאשר הלה הבין שלא יקבל עבודות נוספות: "הוא התרגז מאד... מפה נוצר שבר, כי הוא הבין שעכשיו לא יקבל יותר עבודות חוץ... מפה נוצר המשבר... כל העסקה התפוצצה בגלל אי כדאיות בעסקה לו, כי הוא רצה לגזור קופונים... על כל עסקה הוא היה אמור לגזור קופון וכנראה קופון שמן, וכשהבין שנבדוק כל עסקה לגופה, ולא יהיו קופונים שם, בנוסף לזה קצב ההתקדמות לא היה נראה באופק שהוא הולך לסיים בזמן, החליט לעזוב והשאיר אותנו בהלם... אמרנו למה? אפילו על החשמל לא אמרנו שלא נשלם" (עמוד 32 לפרוטוקול, שורות 30-27 ו עמוד 33, שורות 26-21).

בלב המחלוקת עומדות עבודות החשמל שפורטו בנספח ג' והעבודות הנוספות שפורטו בנספח ד'. יש לבחון אם דרישת התובעת לתשלום בגין עבודות אלה הייתה לגיטימית, שאז שומה היה על הנתבעים לשלם בגין עבודות אלה, שמא הועלתה דרישה זו מאחר שהתובעת "חיפשה דרך פשוט 'לפוצץ' את העסקה ולהשתחרר מן ההתקשרות", כטענת הנתבעים (סעיף 21 לתביעה שכנגד).

לעניין עבודות החשמל הנוספות, אין חולק כי בסעיף 8 לחוזה בין הצדדים נקבע כי "במידה ויהיו שינויים למפרט תהיה תוספת/קיזוז לפי המחירון הבא...". בהמשך לאותו סעיף נקבעו מחירים לעבודות חשמל שונות כדלקמן:
"נק' מאור/שקע/ TL/TV 220 ₪ למ"ר
נק' כח ישירות לארון 450 ₪ למ"ר נק' הכנה 160 ₪ למ"ר התקנת גופי תאורה 100 ₪".

אין חולק גם כי הנתבעים נפגשו עם קבלן החשמל מטעם התובעת בבית, עברו עמו בין החדרים, סימנו את נקודות החשמל שיש להתקין והלה פעל על פי הנחייתם.

התובעת העבירה לנתבעים את החשבון בגין העבודות שבוצעו (נספח ג'), אלא שהנתבעים סברו שמדובר בתוספת לא סבירה של תשלום.

מנהל התובעת נחקר בעניין זה כדלקמן:
"ת. ...עבודות החשמל הם לא הסכימו לשלם למרות שדרשתי.
ש. מתי דרשת לשלם?
ת. אחרי שסיימתי את השלב הראשון של עבודות החשמל, הוצאתי סיכום עבודות (נספח ג' לתצהיר). ההסכם שלנו מדבר על כך שיש מספר נקודות בבית שצריך לבצע ויש מחיר פאושלי.
ש. מתי ביקשת מהם והם לא שילמו?
ת. אחרי שסיימתי את השלב הזה של העבודה ניגשתי אליהם הביתה ואמרתי להם אלה הדברים, אז הם אמרו איך יכול להיות (מפנה לנספח ג') שבצענו כל כך הרבה עבודת חשמל? טענתי בפניהם שזה מה שהם ביקשו, ומי שביקש את העבודה בפועל זה הם, הם ביקשו מהחשמלאי לבצע את העבודה, והם יכלו לראות את מספר הנקודות שהם ביקשו לעשות, ואז אמרו שלא, איך יכול להיות שהגדלנו ב-50 אחוז את עבודות החשמל. אני אמרתי להם שיכול להיות שהיו מגיעים לפּי 5 וזה על פי בקשתם, אף אחד לא כפה עליהם ולא תכנן להם, אלא מי שסימן בפועל לחשמלאי איפה לשים את נקודות החשמל זה אתם. אני לא הייתי מעורב בשיחה עם החשמלאי, אני אמרתי לו מה שהם מבקשים הוא יעשה. ואז התחיל וויכוח מאוד קשה על זה שהם לא רוצים לשלם את הכסף של החשמל.
ש. איזה סכום ביקשת?
ת. 30,020 ₪" (עמוד 18 לפרוטוקול, שורות 23-9).

בחקירתו הבהיר מנהל התובעת כי "לא היה דיון בכלל על מועד התשלום, הייתה כפירה בתשלום עצמו, בזה שבצעתי עבודה נוספת והם לא רצו לשלם לי. ישבתי אצלו במטבח עם אשתו והבן שלו והם לא היו מוכנים לשלם שקל עבור עבודות החשמל האלה, לא היה דיון על תנאי תשלום" (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 12-9. ראו גם בעמוד 22, שורות 35-31 ועמוד 23, שורות 8-1).

הנתבע תיאר את הדברים מנקודת מבטו. לדבריו:
"אנחנו הלכנו עם החשמלאי למקם את הנקודות, לא לבקש תוספות ... המחלוקת הייתה על החשמל... הוא אמר שבשלב הזה אני צריך לשלם 30,000 ₪ ובסופו של דבר נגיע לסך של 60,000 ₪. אמרתי לו, אם חרגנו כל כך הרבה, למה לא יידעת אותנו בשלב החריגה הראשוני? מדוע אתה מודיע עכשיו שחרגנו ב-60,000 ₪, זה לא 2,000 ₪. הוא אמר, אתה צודק, אל תשלם. אתה רוצה שאני אפרק את הנקודות מהקירות וזה? אמרתי לא, אני לא רוצה שתפרק מהקירות, אני לא לא רוצה לשלם, אבל זו חריגה מוגזמת, בכל ההצעות שקיבלנו לא הגענו לסך של 30,000 ₪... אני לא אמרתי שאני לא רוצה לשלם, אמרתי לו תמשיך, נמשיך לדון בזה, לא נקפח אותך, נעשה משהו, אבל תמשיך... אם היה יושב איתי היינו מגיעים לאיזה תשובה, לא אמרתי לו לא, אמרתי נדון בהמשך" (עמוד 31 לפרוטוקול , שורה 27; עמוד 32, שורות 35-32; ועמוד 33, שורות 8-1).

הנתבע נחקר בעניין זה כדלקמן:
"ש. כל מה שנעשה בפועל בחשמל יחושב לפי תנאי התוספות שבהסכם?
ת. החשמל הוא בתוך העסקה. אני לא יודע איך סופרים את נקודות החשמל. למשל, שתי נקודות אחת ליד השני זה נחשב לנקודה וחצי. יש דבר שנקרא נקודת כוח, שזה דבר אחר. עד עכשיו לא יודע מה זה. בהסכם אין בכלל נקודות מזגן. איך אתה נותן הצעה בלי מזגן, מה זה בית בלי מזגנים? ההסכם היה מכשיל.
ש. אתה רצית לחסוך עלויות של מפקח, אתה שכרת אדריכלית ואמרת שהייתה מעורבת, אתה רוצה להגיד שלא דיברת איתה איפה ממקמים נקודות חשמל? זה לא העבודה שלה?
ת. גם היא הייתה שם, אבל עדיין איפה שמים מיטה בחדר שינה, אנחנו צריכים להסתכל. אם המיטה ככה, הנקודות ככה.
ש. את התכנון הזה אתה עושה עם הקבלן או האדריכלית?
ת. אנחנו הלכנו וסימנו את זה במקום. האדריכלית הייתה שם.
ש. אתה ואשתך סימנתם את המיקומים בפועל, את הנקודות שרציתם שיחצבו ויקובעו בקירות?
ת. מיקמנו את הנקודות...

ש. האם אתה סבור שאתה יכול להתמקח על מחיר של ביצוע תוספת לאחר הביצוע וכאשר הבסיס לחישוב התמחור של התוספת נסגר מראש?
ת. אם יש תוספת הוא אמור להגיד לי לפני שהוא עושה אותה, מה תוספת של 60,000 ₪ זה בסדר? למה הוא לא בא ואמר לי שיש תוספת, זה לא דבר זניח.
ש. עזרא החליט על התוספת או אמרת לו לעשות?
ת. אני בהחלט לא אמרתי לו, אני הלכתי עם החשמלאי לסמן את הנקודות ואני יודע שיש לי מעל הסביר. בשום שלב לא נאמר לי שאני חורג בחשמל, הוא בא עם הפצצה, הוא בא בסוף ואמר שיש חריגה בשמיים...

ש. נקודות החשמל מופיע בהסכם בצורה מאד ברורה וגלויה ולא מתחכמת וזה עניין של מתמטיקה, של איקס כפול ווי, ולא היה מקום של תדהמה אם אתה סימנת איפה לעשות?
ת. לא. אני לא יודע איך סופרים את נקודות החשמל, איפה זה עם כוח ואיפה בלי.
ש. אבל אמרת קודם שהיית עם האדריכלית כמה פעמים?
ת. האדריכלית מסמנת לנו את הנקודות, לא אמרה איפה נקודות כוח ואיפה לא. אם הייתי כזה מומחה, הייתי רואה שאין נקודת חשמל אחת למזגן והייתי שואל מה אין מזגנים בבית?...

ש. אני מפנה אותך למסמך מיום 22.10.2015 [נספח ג'] אתה מכיר את המסמך הזה?
ת. עכשיו כן. בזמן אמת הוא עשה את התוספות בלי להגיד לי. הוא לא אמר לי בכלל שיש תוספות...
ש. האם נראה לך הגיוני שבמקום שיש אפס בהסכם ובוצע, לא משנה כמה בכלל, האם לא ברור לך שזה עולה כסף בנפרד?
ת. לא. אני שלמתי גלובלי על החשמל והוא אמר שיש מעל הסביר..." (עמוד 31 לפרוטוקול, שורות 34-30; עמוד 32, שורות 8-1; עמוד 34 לפרוטוקול, שורות 32-25; עמוד 35, שורות 35-24 ועמוד 36, שורה 1).

אין בידי לקבל את טענות הנתבעים וטרוניותיהם לעניין עבודות החשמל שבוצעו. בחוזה שבין הצדדים הוגדר מספר מסוים של נקודות חשמל . "היקף עבודות החשמל" – כך נרשם במפורש בחוזה – הוא "כפי שמופיעים בתוכנית אדריכלית" (סעיף ה.3 לחוזה) . בנוסף, נקבע בחוזה מנגנון חישוב ברור לתוספת נקודות חשמל (סעיף יא.8 לחוזה). הנתבעים הם שסימנו לקבלן עבודות החשמל היכן למקם את נקודות החשמל ואף הסתייעו באדריכלית מטעמם לשם כך. מנהל התובעת כלל לא נכח בבית בעת סימון נקודות החשמל על ידי הנתבעים. ככל שהנתבעים ביקשו להסתפק במספר נקודות החשמל שנקבע בחוזה, בהתאם לתכנית שהוכנה על ידי האדריכלית מטעמם, היה עליהם לוודא כי הם מסמנים את מספר נקודות החשמל שנקבע בחוזה . משבחרו הם לסמן, בלוויית האדריכלית מטעמם, נקודות חשמל ללא הגבלה, אין להם להלין אלא על עצמם. משנקבע בחוזה מנגנון ברור לתמחור העבודות, הטענה לפיה היה צורך בבדיקה ובבירור חשבון זה אינה נהירה ואין לקבלה. לא למותר להוסיף בהקשר זה, כי במועד דרישת התשלום מן הנתבעים (ביום 22.10.2015), כבר שילמה התובעת מכיסה לקבלן עבודות החשמל בגין ביצוע עבודתו (חשבונית מס 0546 מיום 11.10.2015 ). הנה כי כן, משביצעה התובעת עבודות חשמל נוספות והעבירה לנתבעים את דרישת תשלום בגינן, בסך של 30,020 ₪, כשהחישוב נערך לפי מספר נקודות החשמל שבוצעו בפועל ובהתאם למחירון שנקבע בחוזה בין הצדדים – שומה היה על הנתבעים לשאת בתשלום זה ללא ויכוח ומיקוח .

הדברים יפים אף לעניין העבודות הנוספות שכבר בוצעו, אשר נכללו בנספח ד'. הנתבע תיאר בחקירתו כי "על השינויים בתשלום ניהלנו משא ומן והגענו להסכמות, הוא בא עם הצעה כתובה שהיא תוצאה של הסכמות... על הדף שחתמנו עליו והתחרטנו" (עמוד 29 לפרוטוקול , שורות 22-20). עוד הסביר הוא כי לאחר החתימה על מסמך התוספות: "אני גיליתי את המע"מ, וכאשר גיליתי אחרי עשר דקות ובכל מקרה לא נגרם נזק, רציתי תוספות והתחרטתי" (עמוד 30, שורות 20-19). אף אם נקבל את טענת הנתבעים לפיה רשאים היו לשנות את דעתם עשר דקות לאחר החתימה על נספח ד', ולוותר על ביצוע חלונות האלומיניום על ידי התובעת, הרי שלא היה מקום לניהול משא ומתן נוסף לעניין התשלום בגין יתר העבודות, שכבר בוצעו ואושרו בחתימת הנתבעים.

מן המקובץ עולה כי גם אם לתחושתם הסובייקטיבית של הנתבעים, לא נפל פגם בהתנהלותם, הרי שבפועל, התנהלות זו הקימה לתובעת את הזכות לבטל את ה חוזה עימם. במהלך תקופת ההתקשרות, ביקשו הנתבעים לבצע שינויים החורגים מן הסביר. בנוסף, התובעת ביצעה לבקשת הנתבעים עבודות נוספות – עבודות שנקבע בגינן מנגנון תשלום מוגדר בחוזה וכן עבודות שהתשלום בגינן אושר בחתימת הנתבעים. הנתבעים לא שילמו לתובעת בגין עבודות אלה עם דרישתה. צירופם של אלה, הוביל את מנהל התובעת להודיע כדין על ביטול החוזה. ברי כי אין לראות בפעולתו זו משום הפרה "שרירותית וללא כל סיבה הגיונית" של החוזה.

בשולי פרק זה, מצאתי לנכון להעיר כי אף לאחר ש שקלתי את מכלול טענות הנתבעים, לא מצאתי כל נפל פגם בהתנהלות התובעת. היפוכם של דברים הוא הנכון. התרשמתי כי מנהל התובעת, באמת ובתמים, ביצע את השינויים שנתבקשו, אשר הכבידו על התובעת, מתוך רצון לשמר את היחסים הטובים עם הנתבעים. זאת ועוד, תרעומת הנתבעים על רצון התובעת "לגזור קופון" מעבודתם של קבלנים חיצוניים, אינה ברורה. התובעת התנהלה בהגינות אף בעניין זה , תוך שהיא מבהירה לנתבעים את האינטרס שלה בהבאת קבלנים חיצוניים, באופן גלוי, ברור ומפורש. הנתבע עצמו מסר כי "בהסכם הראשוני הוא [מנהל התובעת] אמר לנו שיש עבודות שלא בהסכם, הוא יביא קבלן שייתן הצעה והוא גוזר קופון של 15%, אבל הוסיף שאנחנו לא נפגע, כי הוא מצליח להביא קבלנים ולהוריד להם את המחיר, כך שבסופו של דבר לא נשלם יותר והוא גם יפקח עליהם שיעשו עבודה טובה" (עמוד 32 לפרוטוקול, שורות 23-20). לנתבעים ניתנה , אפוא, האפשרות לבחור בקבלנים מטעם התובעת או להביא בעלי מקצוע מטעמם . לא זאת אף זאת, דומה כי הסכום שהנתבעים שילמו בסופו של דבר לקבלן הנוסף בגין השלמת העבודות, מלמד שהמחיר שסוכם עם התובעת מלכתחילה היה סביר והוגן, ואינו משקף את אותו רצון להתעשר מ"רווח קל ללא עבודה" (לקבלן הנוסף שולם סך של 500,000 ₪, לאחר שהתובעת עבדה בבית הנתבעים שלושה חודשים וביצעה, להערכת המומחה מטעמם, עבודות בשווי 91,954 ₪ ). לבסוף, לא למותר להעיר כי הנתבעים בחרו שלא להביא עדים רלבנטיים מטעמם – האדריכלית, שיכולה הייתה לשפוך אור על ההתנהלות מול התובעת, והקבלן הנוסף, שיכול היה להעיד על העבודות שבוצעו עד לסיום ההתקשרות עם התובעת. אי הבאת עדים אלה אומרת אף היא דרשני.

על רקע קביעות אלה , ייבחנו להלן הסכומים הנתבעים.

התביעה

התובעת העמידה את תביעתה על סך של 121,454 ₪. נטען כי נשאה ב הוצאות ישירות ב גין ביצוע העבודות, עד להפסקת ההתקשרות עם הנתבעים , בסך של 185,250 ₪ בתוספת מע"מ וכי הרווח הקבלני עומד על 37,052 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעים שילמו לתובעת סך של 123,504 ₪ בתוספת מע"מ. לפיכך, כך נטען, יתרת התשלום עומדת על סך של 103,807 ₪ ובתוספת מע"מ – סך של 121,454 ₪.

הנתבעים כפרו בחיוב הנטען. לכתב הגנתם צירפו הנתבעים חוות דעת של המומחה מטעמם , מהנדס הבניין סודאי . במסגרת חוות דעתו, נתבקש המומחה לערוך אומדן של עלות העבודה שבוצעה על ידי התובעת עד לתאריך הבדיקה ביום 2.11.2015 (ימים ספורים לאחר שהתובעת עזבה את האתר). המומחה קבע בחוות דעתו כי התובעת ביצעה עד למועד זה עבודות בסכום כולל של 91,954 ₪ בלבד, וכי ביצעה רק 18% מן העבודה. מאחר שהנתבעים שילמו לתובעת סכום השווה ל-29% מן התמורה, נטען כי אין מקום לחיובם בסכום הנתבע וכי התובעת היא שצריכה להשיב לנתבעים את הסכומים ששולמו ביתר.

התובעת לא הגישה חוות דעת נגדית. בתצהיר העדות הראשית של מנהל התובעת, ציין הוא כי "כקבלן בניין מתחילת שנות התשעים וכמי שמעורב אישית בפרויקט כמנהל התובעת", אין הוא מסכים למסקנות המומחה, תוך פירוט הטעמים לכך (סעיף 34 לתצהיר). בנוסף, הפנה מנהל התובעת למחירון "דקל", המקובל בענף הבנייה, ופירט את עלויות העבודות שבוצעו בהתאם למחירון זה (סעיף 35 לתצהיר).

אין בידי לאמץ את מסקנותיו של מומחה הנתבעים. בחקירת המומחה התברר כי הוא לא התחשב בעבודות החוזרות ונשנות שנעשו במקטע כזה או אחר (עמוד 24 לפרוטוקול, שורות 7-1), הגם שהוכח כי שינויים אלה בוצעו לבקשת הנתבעים. עוד התברר כי המומחה הסתמך באופן מוחלט על ההסכם ולא בדק את מצב הדברים בפועל. בין השאר, המומחה לא התייחס לעבודות מסגרות שבוצעו על ידי התובעת, שכן אלה לא נכללו בהסכם המקורי (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 30-26); המומחה לא נתן ביטוי למטרז' היציקות שנעשה בפועל על ידי התובעת (עמוד 27 לפרוטוקול, שורות 14-10); בכל הנוגע לסוגיה עיקרית השנויה במחלוקת בין הצדדים – מספר נקודות החשמל – הסתבר כי המומחה לא ספר את נקודות החשמל שבוצעו בפועל בבית:
"ש. ...גם לפי הגרסה של הנתבעים אני אומר לך שיש 81 נקודות בפועל?
ת. תקרא את ההסכם בו כתוב 64.
ש. אתה עשית לפי ההסכם, אך בפועל אתה לא ספרת בשטח את הנקודות, כי יש 81 נקודות בפועל?
ת. לפי ההסכם כתוב 64, כך כתבתי" (עמוד 25 לפרוטוקול, שורות 12-8).

הערכותיו של המומחה גם אינן מתיישבות עם החשבוניות שהציגה התובעת בדבר הוצאות שהוציאה בפועל. כך למשל, העריך המומחה את עבודות החשמל שבוצעו ב-10,593 ₪ בעוד שהוכח כי התובעת שילמה לקבלן החשמל מטעמה סך של 35,100 ₪ (חשבונית מס/קבלה 0546 לא.ש. חשמל ושיפוצים כלליים, בגין "עבודות חשמל מושב סטריה (משפחת שמע)" מיום 11.10.2015).

על זאת יש להוסיף כי תשובותיו של המומחה בחקירתו לא הניחו את הדעת. כך למשל, נתבקש המומחה להסביר כיצד הגיע למספרים בהם נקב ולא עלה בידיו ליתן הסבר:
ש. אני רוצה שתראה לי בחוות הדעת את הפירוט שהביא אותך לנקוב בשיעור 30 אחוז?
ת. אמרתי שהניסיון שפירטתי הביא אותי לנקוב ב-30 אחוז. אני לא ניתחתי את המצב. אני מתקן את דבריי, השיקול שלי מהניסיון שלי, הגעתי למסקנה של 30 אחוז.
ש. אני מפנה לסידורי 60, עמוד 8, תסביר לי כמה עולה לעשות ערכה של פיגומים סביב הבית?
ת. זה כבר הרבה זמן, לא זוכר, פעם היה 100 ₪ למטר.
ש. הרי בדקת את הבית, אמרת 100 ₪ למטר פיגומים. כמה מטר יש פה?
ת. מה זה שייך, אני צריך להיכנס לתוכניות ולראות, אני לא זוכר...
ש. כמה עולה למטר מריחת חומר שחור?
ת. אני חוזר על המנטרה שלי, לא ניתחתי את המצב, אלא הערכתי את הדברים לפי ניסיוני...
ש. אתה בדקת עם מטר מה שהוא עשה?
ת. לא" (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 25-1).

לאחר חקירתו של המומחה, נותר הרושם כי המומחה אינו יודע להסביר כיצד להגיע לסכומים בהם נקב, לא ערך בדיקה בשטח ולא התייחס לעבודות הנוספות שבוצעו לבקשת הנתבעים ואשר לא ניתן להן כל ביטוי בחוות דעתו. לאור האמור, אין מקום להסתמך על חוות דעת זו.

אין בידי לאמץ גם את הערכות מנהל התובעת באשר לתמחור העבודות שבוצעו. אמנם, מומחה הנתבעים אישר שימוש במחירון "דקל" (בעמוד 27 לפרוטוקול, שורה 19), ברם, על אף ניסיונו של מנהל התובעת, עדותו אינה יכולה להחליף חוות דעת מומחה.

לאור האמור, מצאתי לנכון לבחון את זכאותה של התובעת לתשלום בהתאם לראיות שהוצגו בפני.

אין מחלוקת כי הנתבעים שילמו לתובעת עד ליום 26.10.2015 סך של 144,500 ₪ בהתאם לדרישת התובעת, עבור עבודות שבוצעו עד לאותו מועד. הנתבעים כופרים ברישום ביומן העבודה וסבורים כי "יומן עבודה זה יכול היה להירשם גם לאחר הגשת התביעה באופן מותאם לתביעה, לכן ערכו הראייתי הוא אפסי" (סעיף 32 לתצהיר הנתבע) . בחינת יומן העבודה אל מול חשבוניות התשלום שהוצגו (נספחים ב' ו-ו' לתצהיר מנהל התובעת) מעלה כי כל הסכומים המצוינים בחשבוניות, מופיעים ביומן העבודה. כך: ביום 12.8 נרשם ביומן העבודה כי נעשה שימוש ב-4 משאיות פינוי פסולת בניין (התשלום נרשם ביום 6.10), ובהתאמה הוצגה חשבונית מס 10108 על סך 4,800 ₪ של יריב דהן עבודות עפר בע"מ; ביום 1.9 נרשם ביומן העבודה תשלום של 3,500 ₪ + מע"מ למסגר, בהתאמה לחשבונית מס 0381 למסגריית דניאל; ביום 21.9 נרשם ביומן העבודה סך של 1,660 ₪ + מע"מ בגין בטון, בהתאמה לחשבונית מס 648921 של תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ; ביום 7.10 נרשם ביומן העבודה תשלום על סך 12,700 ₪ + מע"מ, בהתאמה לחשבונית מס 1966 של האוזר אסף (הזמנה 517); ביום 11.10 נרשם ביומן העבודה תשלום של 30,000 ₪ לחשמלאי, בהתאמה לחשבונית מס 0546 לא.ש. חשמל ושיפוצים כלליים; ביום 26.10 נרשם ביומן העבודה תשלום על סך 15,450 ₪ + מע"מ בגין משאיות פינוי אשפה, בהתאמה לחשבונית מס 10122 של יריב דהן עבודות עפר בע"מ; ביום 28.10 נרשם ביומן העבודה תשלום על סך 2,400 ₪ + מע"מ בגין משאית פינוי פסולת, בהתאמה לחשבונית מס 10148 של יריב דהן עבודות עפר בע"מ; ביום 28.10 נרשם ביומן העבודה תשלום על סך 440 ₪ למוצאות, בהתאמה לחשבונית מס 6285441 של מוצאות. סך כל הקבלות שהוצגו, שאותן ניתן לקשור באופן ברור לשיפוץ מושא התביעה, עומד על סך של 90,988 ₪ (ללא מע"מ).

מנהל התובעת הסביר בעדותו כי העלויות אין מסתכמות בחומרים. לדבריו: "באותו יום יש גם שירותים כימיים בחוץ, יש להם עלויות, יש מנהל עבודה, יש פועלים, ויש עלויות נוספות" (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 25-23). בנוסף, פורטו ביומן העבודה ובתצהיר מנהל התובעת הוצאות שונות כגון: שכר הפועלים, אשר בהתאם ליומן העבודה עמד על סך של 49,750 ₪ בגין שלושת חודשי העבודה ותשלום ללשכ ת התעסוקה הפלסטינאית, אשר עמד בהתאם ליומן העבודה על סך של 17,070 ₪ (ראו גם את סעיף 7 לתצהיר מנהל התובעת) . אכן, הוצאות אלה לא גובו במסמכים (לא צורפו תלושי שכר של העובדים), אך אף אם לא הוכח שיעורן המדויק, ברי כי אכן הוצאו סכומים בגין הוצאות אלה (לחקירת מ נהל התובעת בעניין זה ראו בעמוד 21 לפרוטוקול, שורות 34-32). מנהל התובעת אף הצהיר כי התובעת זכאית לרווח קבלני בגין העבודות שבוצעו, בשיעור 19% מסכום הפרויקט.

הנה כי כן, החוזה בין הצדדים קבע סכום גלובלי בגין ביצוע כל העבודות. בהעדר חוות דעת, לא ניתן לקבל את התביעה במלואה בהתאם לחישובים שערכה התובעת בדבר הוצאותיה הישירות. עם זאת, די בנתונים שפורטו לעיל, כדי לקבוע שהסכום ששילמו הנתבעים (144,500 ₪) היווה תמורה הולמת, לכל הפחות, בגין העבודות שביצעה התובעת בביתם עד לאותו מועד על פי החוזה.

לאור האמור, יש להמשיך ולבחון אם יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת בגין העבודות הנוספות שביצעה עבור הנתבעים , ואשר לא שולם בגינן. לעניין זה הוכח, במידה הדרושה בהליך אזרחי, כי התובעת ביצעה את עבודות החשמל שפורטו בנספח ג'. נתתי דעתי לכך שהמחיר בחוזה בגין עבודות החשמל כולל את האביזר הסופי, אשר לא הותקן על ידי התובעת. מנהל התובעת נחקר בעניין זה והבהיר כי "עובדתית, עבודות החשמל בוצעו במלואם למעט האביזר הסופי. זאת אומר, הכל: צנרת החשמל בוטנה בקירות וברצפה, החוטים הושחלו, ובעצם עבודת החשמל בוצעה למעט אביזרים. לא יותר מזה" (עמוד 20 לפרוטוקול , שורות 14-12). מנהל התובעת לא נחקר בעניין עלות האביזרים הסופיים (לחקירתו ראו את עמוד 19 לפרוטוקול , שורות 3-1 ועמוד 20, שורה 1 ואילך). בשים לב לכך שעבודות החשמל בוצעו כמעט במלואן ובשים לב להוצאות הנוספות שהוציאה התובעת, ששיעורן לא הוכח במדויק ועל כן לא נפסק פיצוי בגינן – יש לקבוע כי התובעת זכאית לסך 30,200 ₪ בצירוף מע"מ בגין עבודות החשמל, בהתאם לפירוט בנספח ג'.

בנוסף, זכאית התובעת לתשלום בגין העבודות הנוספות שבוצעו, בהתאם לאישור הנתבע על גבי נספח ד': 6,160 ₪ בצירוף מע"מ בגין פירוק ופינוי גג סלון; 1,900 ₪ בצירוף מע"מ בגין דלת הרחבת פתח ממ"ד ותיקוני טיח; ו- 5,920 ₪ בגין עבודות חשמל בהתאם למכתב הנתבעים מיום 25.10.2015 (לעניין עבודות החשמל הנזכרות, מנהל התובעת הבהיר בחקירתו כי מדובר בעבודות שבוצעו מעבר לאלה שפורטו בנספח ג' – עמוד 18 לפרוטוקול , שורות 25 ואילך; עמוד 19, שורה 13. לשאלת בית משפט, הציג מנהל התובעת את ת/4 – תוספות לחשמל שהוסכמו בין הצדדים בסך 5,920 ₪).

סך הסכומים שלא שולמו לתובעת עומד על 44,180 ₪ ובצירוף מע"מ – 51,690 ₪.

שיעורם של יתר ההוצאות והסכומים הנטענים (עלות עבודה, הוצאות נלוות) לא הוכח. מאחר שמדובר בנזק מיוחד, אשר ניתן היה להוכיחו באמצעות נתונים מדויקים, לא נפסק פיצוי נוסף.

התביעה שכנגד

בהתאם לקביעותי שלעיל, דין התביעה שכנגד להידחות. למעלה מן הנדרש אציין בתמצית כי לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין ראשי הנזק הנתבעים במסגרת התביעה שכנגד . ברי כי אין מקום להשבת מלוא הסכום ששולם לתובעת בגין העבודות שביצעה, ואף לשיטת מומחה הנתבעים, השלימה התובעת 18% מן העבודה. אף לעניין ראשי הנזק הנובעים מן העיכוב הנטען בהשלמת השיפוץ – אין לקבל את טענות הנתבעים. הנתבעים טוענים לעיכוב בן ארבעה חודשים במסירת הבית, ברם מן ההסכם עם הקבלן הנוסף עולה כי הלה החל לעבוד כשבועיים לאחר שהתובעת פינתה את האתר. הקבלן הנוסף אמור היה לסיים את עבודתו ביום 15.2.2016, לאמור כחודש ומחצה בלבד לאחר המועד המשוער שנקבע בחוזה עם התובעת ("כחמישה חודשים"). והנה, בחקירתם של הנתבעים התברר כי הם קיבלו צו הפסקת עבודה למשך חודש וחצי מאחר שהחלו בבנייה ללא היתר (עמוד 38 לפרוטוקול, שורות 16-14). עוד מסר הנתבע בחקירתו כי "בינתיים, בדרך עשינו שינויים, בנינו בריכה והיה צריך להכניס אותם לתכנית השינויים והאדריכלית אמרה אל תגיש את זה... האדריכלית אמרה שנגיש את תכנית השינויים עם כל השינויים. היא הגישה עכשיו" (שם, שורות 20-18). בנסיבות אלה, אין כל מקום לפיצוי בגין עיכוב נטען, בן ארבעה חודשים.

סוף דבר

התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית . התובעת הוכיחה כי ביטלה את החוזה עם הנתבעים כדין בגין התנהלותם. נמצא כי במהלך ביצוע העבודות, ביקשו הנתבעים לבצע שינויים החורגים מן הסביר, כי התובעת ביצעה לבקשת הנתבעים עבודות נוספות וכי הנתבעים לא שילמו לתובעת בגין עבודות אלה עם דרישתה. עוד נקבע כי התובעת זכאית לתשלום בגין העבודות הנוספות שביצעה. בהתאם לכך, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 51,690 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך-דין בסך 8,000 ש"ח והוצאות משפט שהוציאה התובעת.

הסכומים ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ט, 07 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קבוצת עדי השקעות 2008 בע"מ
נתבע: אמנון שמע
שופט :
עורכי דין: