ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין Sorn Seetanit נגד פרחי ספיר בע"מ :

בפני כבוד ה שופט משה טוינה
נציג ציבור (עובדים) מר ישראל עמישי
נציג ציבור (מעסיקים) מר גבריאל דנה

התובע:

Sorn Seetanit

נגד

הנתבעים:

1.פרחי ספיר בע"מ
2.פנחס חדד
3.חדד רפאל

פסק דין

1. פסק דין זה עניינו בתביעה שהגיש מר Sorn Seetanit (להלן: "התובע") אזרח תאילנד, נגד פרחי ספיר בע"מ (להלן: "הנתבעת") וה"ה פנחס ורפאל חדד (להלן: "הנתבע 1" "הנתבע 2" בהתאמה).

2. בקצירת האומר, בתביעה מושא פסק דין זה, טען התובע לקיומם של יחסי עובד מעסיק בינו לבין הנתבעים מיולי 2008 ועד ליום 17.1.2016. על פי התביעה, לאורך תקופת הקשר לא שילמו הנתבעים לתובע שכר וגמול בגין העסקה בשעות נוספות, כמתחייב מהוראות חוק שכר מינימום תשמ"ז-1987 (להלן: "חוק שכר מינימום"); וחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה"). התובע הוסיף כי לאורך העסקתו נמנעו ממנו זכויות נלוות, לרבות זכויות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות; וכי עם סיום הקשר לא שילמו הנתבעים לתובע פיצויי פיטורים. על רקע זה ביקש התובע לחייב את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לו את הסכום של 317,980 ₪ הנתבע ברכיבי התביעה השונים.

הצדדים:

3. כמצוין לעיל, התובע הוא אזרח תאילנד אשר נכנס לישראל ביולי 2008 באשרה המתירה לו לעבוד בחקלאות לתקופה של חמש שנים.

4. על פי כתב ההגנה, הנתבעים הם המחזיקים והמפעילים של שטחים חקלאיים במושב ברכיה.

התביעה:

5. על פי כתב התביעה עבד התובע אצל הנתבעים מיום 12.7.2008 ועד ליום 17.1.2016. לגרסתו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בעקבות תאונת עבודה שאירעה לו עת שנפל תוך כדי החלפת כיסוי של חממה מגובה של כ-3.5 מטר; ושבר את ירך ימין.

6. כן נטען בכתב התביעה כי בעקבות התאונה פונה התובע לבית החולים ובסיום הטיפול הרפואי הראשוני, ביקש לחזור לתאילנד. בנסיבות הללו טוען התובע, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים המבוססים על שכר המינימום נכון לינואר 2016 ולתקופת ההעסקה שתחילתה ביוני 2008 וסיומה בינואר 2016, בסכום כולל של 34,952 ₪ (להלן : "התביעה לפיצויי פיטורים").

7. בתביעה טען התובע כי לאורך תקופת הקשר לא שילמו לו הנתבעים שכר מינימום וגמול בגין העסקה בשעות נוספות, כמתחייב מהוראות החוק (חוק שכר מינימום וחוק שעות עבודה ומנוחה). בהתאם ביקש התובע לחייב את הנתבעים בהפרשי שכר אשר לטענתו מבוססים על מסגרת העסקה של 26 ימי עבודה בחודש בממוצע ו-100 שעות נוספות שעבד מידי חודש, בסכום כולל של 191,541 ₪ (להלן: "תביעת השכר").

8. כמצוין בתביעה, טוען התובע כי לאורך תקופת העסקתו לא נהנה מזכויות נלוות; ובהתאם יש לחייב את הנתבעים לשלם לו דמי פדיון חופשה בסך של 12,400 ₪, דמי הבראה בסך של 5,292 ₪ וזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות – מענק שנתי בסך של 16,320 ₪, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לפנסיה בסך של 23,711 ₪, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לקרן השתלמות בסך של 4,008 ₪, תוספת ותק בסך של 5,256 ₪ ודמי חגים בסך של 24,500 ₪. (להלן: "התביעה לזכויות נלוות").

9. בנוסף ביקש התובע לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויי הלנת שכר/פיצויי הלנת פיצויי פיטורים וכן הפרשי הצמדה וריבית לפי העניין, על הסכומים שתבע ברכיבי התביעה השונים.

תשובת הנתבעים:

10. לגרסת הנתבעים יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בספטמבר 2013, בעקבות עזיבתו של התובע את המשק. בנסיבות הללו טוענים הנתבעים, כי אין בסיס לתביעת התובע לפיצויי פיטורים ולרכיבי התביעה הנתבעים בגין התקופה שלאחר ספטמבר 2013.

11. כן טוענים הנתבעים כי בתקופה שהתקיימו יחסי עובד מעסיק מיולי 2008 ועד ספטמבר 2013, שילמו הנתבעים לתובע את מלוא זכויותיו כחוק; ובכלל זה, שכר מינימום, גמול בגין העסקה בשעות נוספות וזכויות נלוות. על רקע זה טוענים הנתבעים כי אין בסיס לתביעה מושא פסק דין זה.

12. כן חולקים הנתבעים על הסכומים הנתבעים ברכיבי התביעה השונים והעלו בנוסף טענת התיישנות המתייחסת לזכויות שגובשו שבע שנים לפני הגשת התביעה וטענת התיישנות ביחס לתביעת התובע לדמי פדיון חופשה אשר לטענת הנתבעים התיישנה בשל העובדה כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בספטמבר 2013.

דיון והכרעה:

13. את הדיון בתביעת התובע מבקשים אנו להתחיל בבירור שאלת זהות המעסיק, תקופת ההעסקה ונסיבות סיום הקשר. משם נפנה לדיון ברכיבי התביעה השונים בסדר הבא: נפתח בתביעת התובע לפיצויי פיטורים, משם ניגש לבירור תביעת השכר ונסיים בתביעה לזכויות נלוות.

שאלת זהות המעסיק, תקופת ההעסקה ונסיבות סיום הקשר:

14. בכתב ההגנה הודו הנתבעים כי העסיקו את התובע יחד ולחוד. לעניין זה מבקשים אנו לצטט מתוך סעיף 14 לכתב ההגנה ולפיו: "הנתבעים העסיקו את התובע בעבודות חקלאיות על פי ומכוח היתר להעסקת עובדים זרים... (הדגשה שלי-ט.מ)".

15. בתצהירי עדות ראשית שהגישו הנתבעים 2 ו-3, טענו אלה כי התובע הועסק על ידי הנתבע 2 והפנו לתלושי השכר ולדיווחים לביטוח לאומי שבהם מוגדר הנתבע 2 כמעסיקו של התובע.

16. מעבר לעובדה כי הטענה בתצהירי הנתבעים לפיה הועסק התובע באופן בלעדי על ידי הנתבע 2, עומדת בסתירה לכתב ההגנה, יש בראיות שלפנינו סימנים נוספים המעידים על העסקה במשותף של התובע על ידי הנתבעים כולם:

א. בתצהירו אישר הנתבע 3, כי נתן הוראות לעובדים באותם מקרים בהם הנתבע 2 לא נכח. כן אישר הנתבע 3 בעדותו, כי הוא שדאג לפינויו של התובע לקבלת טיפול רפואי ביום 17.01.2016; וביקר את התובע בבית החולים ובמהלך שהייתו בשיקום בבית לווינשטיין.

ב. השטחים החקלאיים שמפעילים הנתבעים בתחומי מושב ברכיה, מעדות הנתבע 3 עולה כי כלל העובדים שמעסיקים הנתבעים מתגוררים במתחם אחד.

ג. על פי עדות הנתבע 2, התובע הגיע לישראל באמצעות הנתבעת, חברת פרחי ספיר בע"מ. על פי עדות הנתבע 3, הנתבעת היא שדאגה לרכישת ביטוח רפואי לתובע, לאחר ספטמבר 2013.

ד. לא הובאו כל ראיות שי בהן כדי לתמוך בטענת הנתבע 3 לפיה פעילותה של הנתבעת מתמקדת ומצומצמת לאספקת שירותי כוח אדם, טענה שעלתה בעדויות הנתבעים 2 ו -3. לא הובאו כל ראיות שיש בהן כדי לתמוך בטענת הנתבע 3, לפיה הקשר היחיד שיש לו לתביעה שלפנינו – הוא היותו עובד שכיר בנתבעת 1. אין בפנינו ראיות המעידות על הפרדה בפעילות החקלאית של הנתבעים בינם לבין עצמם.

ה. במציאות שבה הפעילות של הנתבעים מתרחשת בתוך תחומי מושב ברכיה, מבלי שהוצגו עדויות כלשהן לעניין ההפרדה בפעילות החקלאית (כדוגמא למשל, אישורים מהאגודה השיתופית שיש בהם כדי להעיד כי פעילות הנתבע 2 היא נפרדת מפעילות יתר הנתבעים); כאשר העובדים הזרים מתגוררים באותו מתחם וכאשר הנתבע 3 מאשר כי נתן הוראות לתובע (עובד נתבע 2 לגרסתו); ובשעה שהקשר בין התובע לנתבעת נמשך גם מעבר לתקופה שבה הוצאו תלושי השכר על ידי הנתבע 2 ועם הנתבע 3 – יש לראות בנתבעים כמעסיקים במשותף של התובע, באופן שהנתבעים חבים יחד ולחוד בחובות הנובעים מהעסקתו של התובע.

17. לקראת ספטמבר 2013 הסתיימה התקופה בה היה רשאי התובע לעבוד בישראל כחוק מכוח האשרה שהנפיקה לו הרשות ביולי 2008, מועד הגעתו לישראל.

בספטמבר 2013 דיווח הנתבע 2 על התובע כמי שנטש את מקום העבודה.

החל מספטמבר 2013 אין רישומים על העסקתו של התובע כעובד הנתבעים או מי מהם.

על רקע זה טענו הנתבעים, כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בספטמבר 2013.

18. מנגד עומדות העובדות הבאות:

האחת, לאורך התקופה שמספטמבר 2013 ועד לינואר 2017, הוסדרה זכותו של התובע לביטוח רפואי באמצעות הנתבעת 1.

השנייה, התובע נפגע בינואר 2016, בשטח שבחזקת הנתבעים. כאמור התובע פונה לקבלת טיפול רפואי על ידי הנתבע 3. ברישומים הרפואיים מצוינת כתובתו של התובע בישראל – פרדס רימונים 46 ברכיה.

19. בעדותו הסביר הנתבע 3 את נוכחות התובע בשטח שבחזקת הנתבעים, בהיותו של התובע מפעיל "קזינו" אשר הוזהר שלא להגיע למשקי הנתבעים והגיע לאזור במסגרת פעילותו הבלתי חוקית. בהקשר זה סיפר הנתבע 3 בעדותו:

"... התאילנדי הזה הוזהר לא להיכנס, הוא עשה קזינו, שתיה, זה היה עבריין. היה מגיע בשבתות בלילה, המשק הזה גדול, הבית נמצא פה, 100-150 מטר הקרוואן שלהם, אין שליטה על זה. פעם אחת ראיתי בחורה שם, תבין מה היה שם, קזינו כל סוף חודש היה מגיע כמו שעון וקבוצה משחקים קזינו, אני בעטתי כמה פעמים בשולחן שיצאו החוצה, זה היה בחצר שלי".

הנתבע 3 הסביר כי דאג להוצאת הביטוח הרפואי לתובע, בשגרת הפעילות של הנתבעת. בהקשר זה סיפר הנתבע 3 בתשובה לשאלת ב"כ התובע כי:

"פרחי ספיר כמו שאמר לך אחי, הייתה מביאה עובדים זרים לארץ. אחי קיבל עובד זר, הרבה חקלאים קיבלו. פרחי ספיר גם הייתה עושה ביטוח רפואי לכל עובד זר שהחקלאי היה מבקש ופרחי ספיר עושה. העובד התאילנדי שאתה מדבר עליו, הוא ביקש מאחד העובדים של פרחי ספיר שיעשו לו ביטוח ואני הסכמתי. התאילנדי נתן לי כסף ועשיתי לו ביטוח. תן לי כסף ואעשה לך ביטוח".

20. לטעמנו, הכף נוטה לקבלת גרסת התובע ולפיה יחסי עובד מעסיק בין הצדדים התקיימו עד לינואר 2016 (כולל) ולעניין זה נימוקנו הם כדלקמן:

א. הסבירות שהתובע יהיה מעורב בתאונה במועד מקרי שבו פקד את משקי הנתבעים, איננה גבוהה.

ב. כך גם, היגיון החיים איננו תומך בטענה לפיה הסכים הנתבע 3 להוצאת ביטוח רפואי עבור התובע, בשעה שהוא מגדיר את התובע כ"עובד עבריין" ומבקש כביכול מהתובע שלא להתקרב למשקי הנתבעים.

ג. במציאות שבה מועסק עובד זר לאחר שפג תוקף אשרת השהייה והעבודה של העובד הזר בישראל, אין לתמוה להעדר ביטוי ברישומי המעסיק להעסקתו של עובד זר שכזה. רישום שיש בו כדי לבסס עבירה פלילית שנעברה על ידי המעסיק. לפיכך, היעדר רישומים המעידים על העסקתו של התובע בישראל בשירות הנתבעים בתקופה שלאחר ספטמבר 2013, איננה צריכה להיזקף לטובת גרסת הנתבעים לפיה הסתיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים בספטמבר 2013, בנטישת התובע את המשק.

ד. יש להניח כי ככל שאכן יש ממש בגרסת הנתבעים לפיה לא עבד התובע בשירותם בתקופה שמספטמבר 2013 ואילך, היה בידי הנתבעים להביא עדויות, לרבות עדויות של עובדים אחרים שיש בהם כדי לתמוך בגרסה זו. עדויות כאמור לא הובאו והתובע אף לא נחקר על ידי הנתבעים בעת חקירתו הנגדית, בסוגיה זו (סוגיית העסקתו על ידי הנתבעים בתקופה שלאחר ספטמבר 2013). הימנעות זו מהבאת עדים ומחקירת התובע פועלת לחובת הנתבעים.

ה. לאור האמור לעיל, מקובלת עלינו גרסת התובע לפיה יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בינואר 2016.

21. המסמכים הרפואיים שהוגשו לבית הדין מעלים כי התובע נחבל ביום 17.1.2016 ונזקק לניתוח לאיחוי שבר בירך ימין. בעקבות החבלה אושפז התובע בבית חולים ברזילי, עד ליום 22.1.2016 ועבר הליך של שיקום בבית החולים לוינשטיין, שאותו סיים ביום 24.3.2016. אין מחלוקת כי התובע לא חזר לעבודה לאחר החבלה. מכאן עולה כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בעקבות האירוע התאונתי מיום 17.1.2016.

22. לסיכומו של פרק זה, התובע הועסק על ידי הנתבעים יחד ולחוד, החל מיולי 2008 ועד לאמצע חודש ינואר 2016. יחסי עובד מעסיק בין הצדדים הסתיימו בעקבות התאונה שאירעה לתובע ביום 17.1.2016.

על רקע האמור לעיל, ניגש לבחון את תביעת התובע ברכיביה השונים, ונפתח בתביעת השכר.

התביעה לפיצויי פיטורים:

23. משמצאנו כי יחסי עובד מעסיק בין הצדדים החלו ביולי 2008 והסתיימו באמצע ינואר 2016 בעקבות תאונה שבה שבר התובע את ירך ימין, נדרש לטיפול רפואי דחוף ולתקופת שיקום ארוכה - זכאי התובע לפיצויי פיטורים בנסיבות סיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים.

24. בהתאם ועל בסיס שכר המינימום נכון לחודש ינואר 2016 - 4,650 ₪ וביחס לתקופת העסקה שמיולי 2008 ועד ינואר 2016 (91 חודשים), זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסכום של 35,262 ₪.

25. לטעמנו, המחלוקת שבין הצדדים בעניין תקופת העסקה ונסיבות סיום העסקה איננה מחלוקת שבתום לב לאור המאמץ שעשו הנתבעים להסתיר ולהתכחש לתקופת העסקה של התובע בשירותם, המסתיימת בינואר 2016.

עם זאת ובשים לב לסמכות הנתונה לבית הדין בקביעת שיעורם של פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שבמסגרתה על בית הדין להתחשב בין היתר במשמעויות קביעת הפיצוי על עיסוקו של המעסיק - הרינו מעמידים את שיעוריי פיצויי הלנת פיצויי פיטורים שנפסקו (35,262 ₪), בגובה של 15% לשנה החל מיום 01.02.2016.

תביעת השכר:

26. בתמצית טען התובע כי לאורך תקופת הקשר לא שילמו הנתבעים לתובע שכר מינימום כחוק. באופן זה טען התובע כי "במשך תקופת העסקתו הצטברו הפרשי שכר מינימום בגובה הפרש בין השכר המגיע כחוק לבין מה ששולם בפועל".

התובע הוסיף כי עבד בממוצע 100 שעות עבודה נוספות בחודש בגינן שילמו הנתבעים לתובע תמורה הנמוכה, מהתמורה לה הוא זכאי כחוק בגין העסקתו כאמור; תמורה הנגזרת מערך שעה על פי חוק שכר מינימום, וגמול בגין העסקה בשעות נוספות בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

על רקע זה ביקש התובע לחייב את הנתבעים בתשלום שכר והפרשי שכר בסכום כולל של 191,541 ₪.

27. את הדיון בתביעת התובע להפרשי שכר מבקשים אנו לקיים על יסוד העובדות הבאות:

א. לאורך תקופת הקשר שולם לתובע שכר בין 4,000-5,000 ש"ח לחודש.

ב. התובע הועסק במתכונת עבודה משתנה באופן שלא ניתן להעריך את היקף העסקתו בשעות נוספות על בסיס מתכונת העסקה קבועה. בהקשר זה די לנו שנאמר כי גם לטענת התובע, היו שינויים במסגרת העסקה בין קיץ לחורף; ובעדותו, הודה בשינויים במספר שעות העבודה ביום בהתאם לצורכי העבודה. כך נשאל התובע והשיב:

ש. האם ידע לך להתחיל לעבוד בשעה 08:00?
ת. כן היה.
ש. גם ב-:09:00?
ת. לא היו הרבה פעמים שהתחלתי לעבוד ב-09:00, אבל בתקופה של החורף כן יצא לי.
ש. יצא לך לצאת מוקדם למשל ב-14:00, 15:00?
ת. כן. היה".

ג. על פי טענת התובע, שילמו הנתבעים לתובע שכר בהתאם לסיכום שבין הצדדים והמפורט בכתב התביעה. עם זאת, אין בידינו נתונים המתייחסים לשכר ששולם לתובע בפועל מדי חודש.

ד. אין לתת אמון בדוחות הנוכחות שהציגו הנתבעים לכתב ההגנה ולתצהיריהם וזאת מהנימוקים הבאים:

1) דוחות הנוכחות שהציגו הנתבעים הם דוחות נוכחות ידניים אשר אינם חתומים בחתימת אישור של התובע. מכאן שדוחות נוכחות אלה אינם עומדים בדרישות חוק שעות עבודה ומנוחה המתייחסות לרישום נוכחות ידני יומי. לעניין זה, מבקשים אנו להפנות לסעיף 25 (א)(א1)(2) ולפיו:

"לא בוצע רישום בפנקס כאמור בפסקה 1 באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים – ייחתם הרישום מדי יום בידי העובד".

2) על פי עדות התובע, שכרו שולם על בסיס רישום שניהל והציג לנתבעים בסוף החודש; וכך העיד התובע:

"שאלת בית הדין: איך נעשה החשבון בישראל לגבי השכר שמגיע לך?
ת. לפי מה שעבדתי פה – 8 שעות קיבלתי 140 ₪. יש גם שעות נוספות, כל שעה 20 ₪.
ש. היה לך דוח שעות?
ת. כן. אבל לא נמצא אצלי. אחרי שקיבלתי את המשכורת שלי כל חודש המעסיק קרע את זה."

גרסה שאושרה על ידי הנתבע 2 כי רישום הנוכחות נעשה על ידי העובד, התובע בענייננו:

"ש. מי היה רושם דוחות נוכחות לעובדים?
ת. הוא היה רושם, התאילנדי מביא לי את שעות העובדה ואני הייתי רושם".

לא יכולה להיות מחלוקת כי דוחות הנוכחות שהציגו הנתבעים אינם אותם דוחות נוכחות, עליהם העידו התובע והנתבע 2 ועל בסיסם שולם השכר לתובע.

בנסיבות הללו, על מנת להקנות אמינות לאותם דוחות נוכחות שהציגו הנתבעים, היה על הנתבעים להציג את דוחות המקור כך שניתן יהיה להסיק כי דוחות הנוכחות שהוצגו תואמים את דוחות המקור – דבר זה לא נעשה בענייננו.

כך גם, לא הובא עורך הדוחות שעל פי עדותו של הנתבע 2, הוא בנו.

צורת הרישום והתוכן של דוחות הנוכחות (רישום שכולו בכתב יד אחיד, במתכונת אחידה) עומדים בסתירה לגרסת הנתבע 2, לעניין אופי העסקה. כך, דוחות הנוכחות כולם מדווחים על מתכונת העסקה קבועה שאיננה משתנה ולפיה הועסק התובע מדי יום בין השעות 06:00-14:30 (כך באוגוסט 2008 וכך בדצמבר 2008). זאת בניגוד לגרסת הנתבע 2 על אופי העבודה משנשאל והשיב:

"ש. כמה פעמים קוטפים מלפפון?
ת. פעם ביום, יש גידולים שקוטפים אותם בבוקר, יש גידולים אחר הצהריים מהבוקר, בחממות חם ואי אפשר לעבוד בצהריים, לכן עובדים משעה 06:00 עד 10:00 ועוד פעם משעה 14:00 עד 16:00 ולפעמים משעה 16:00 עד 18:00".

מכאן עולה כי דוחות הנוכחות שצירפו הנתבעים הן דוחות פיקטיביים ועצם צירופם מלמד כי לא ניתן לתת אמון לגרסת הנתבעים ככל שזאת לא נתמכת בעדות אובייקטיבית חיצונית.

ה. בהעדר דוחות נוכחות מהימנים, אין לקבל את תלושי השכר שהנפיקו הנתבעים וצירפו לתצהיריהם כמשקף את השכר לו זכאי התובע; והזכויות הנלוות להן הוא זכאי וכביכול נהנה מהן בנוסף לשכר.

28. על רקע העובדות לעיל, מבקשים אנו לבחון את תביעת התובע להפרשי שכר על יסוד העקרונות הבאים:

א. בשעה שמודה התובע כי בפועל שולם לו שכר שבין 4,000-5,000 ₪ לחודש, שהוא ככלל גבוה משכר המינימום לאורך התקופה מושא התביעה, תביעת השכר שלפנינו במהותה תביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות.

ב. אין בידינו לקבוע מתכונת העסקה וממנה לגזור את מספר השעות הנוספות בחודש שעבד התובע. בנסיבות הללו, ובהעדר רישום שעות ופנקס שכר כנדרש על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, נטל ההוכחה שהתובע לא עבד בהיקף של עד 60 שעות נוספות בחודש הוא על הנתבעים. בנטל זה לא עמדו הנתבעים ולעניין זה די להפנות לחוסר המהימנות של דוחות הנוכחות שהציגו כמפורט בפסקה לעיל.

ג. יוצא מכאן כי התובע זכאי לתשלום גמול בגין העסקה בשעות נוספות בהיקף של עד 60 שעות נוספות בחודש בסכום שייגזר משכר המינימום נכון לחודש הרלוונטי ובהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וזאת לתקופה מפברואר 2009, מועד כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר. במאמר מוסגר נוסיף כאן כי ביחס לתקופה שלפני כניסתו לתוקף של תיקון 24, אין בידינו לפסוק הפרשי שכר בגין העסקה בשעות נוספות משאין בידינו דוחות נוכחות ומסגרת העסקה שממנה ניתן לגזור את מספר השעות הנוספות שעבד התובע מדי חודש.

ד. בהעדר נתונים לגבי השכר ששולם לתובע בפועל, הפרשי השכר להם זכאי התובע בגין העסקה בשעות נוספות הם לכל הפחות בגובה ההפרש שבין שכר המינימום החודשי נכון לחודש עריכת החישוב ובתוספת גמול בגין העסקה בשעות נוספות של 60 שעות נוספות בחודש - לבין הסכום בסך של 5,000 ₪ שהוא השכר המקסימלי שהעיד התובע כי קיבל.

29. על פי העקרונות האמורים זכאי התובע להפרשי שכר בגין העסקה בשעות נוספות כמפורט בטבלה המצורפת כנספח א' לפסק דין זה – סכום בסך של 74,099 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממחצית התקופה בגינה נפסקו הפרשי השכר, דהיינו מיום 01.07.2012.

התביעה לזכויות נלוות

30. משמקובלת עלינו גרסת התובע לפיה התמורה ששילמו הנתבעים לתובע היא תמורת עבודתו בלבד (ימי עבודה ושעות נוספות) נגזרת מכך המסקנה כי לתובע לא שולמו זכויות נלוות להן הוא זכאי מכוח עבודתו בנתבעת ובהתאם להוראות הדין.

31. על בסיס האמור מבקשים אנו לבחון את תביעת התובע לזכויות נלוות הכוללת את הרכיבים הבאים: דמי פדיון חופשה; דמי הבראה; זכויות מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות – מענק שנתי; הפקדות לקרן פנסיה; הפקדות לקרן השתלמות; תוספת ותק; דמי חגים. ברכיבי תביעה אלה נדון להלן:

32. כידוע, נטל ההוכחה הוא על המעסיק הטוען לניצול זכות העובד לחופשה על פי חוק. כאמור בענייננו רישומי הנוכחות ותלושי השכר שהוצגו בפנינו אינם מבטאים את מציאות העסקתו של התובע. פנקס חופשה המפרט את ימי החופשה בשכר שניתנו לתובע – לא הוצג.

בהתאם, יש לקבל את טענת התובע לפיה לא ניצל את זכותו לחופשה במהלך הקשר ולפיכך, זכאי התובע לדמי פדיון חופשה המתייחס למכסת ימי החופשה על פי חוק בשנה האחרונה לעבודתו ובשלוש השנים שקדמו לה. בהתאם, זכאי התובע לדמי פדיון חופשה בסכום של 9,858 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.02.2016, על פי החישוב הבא:

התובע עבד 6 ימים בשבוע ומכאן ששכרו היומי של התובע, בהתבסס על שכר המינימום נכון לשנת 2016 עמד על סך של 186 ₪ .

בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית תשי"א – 1951, נכון למועד סיום הקשר, חודש ינואר 2016, היה התובע זכאי למכסת ימי חופשה של 18 ימים עבוד שנת 2013, 21 עבוד שנת 2014 ו-22 יום עבור שנת 2015 – סה"כ 61 ימים (במאמר מוסגר נציין כי מאחר והתובע עבד במהלך השנה האחרונה לא יותר מ-16 ימים ומאחר שעל פי חוק חופשה שנתית אין צבירה של פחות מיום חופשה, לא צבר התובע ימי חופשה בשנת 2016).

מי שמועסק על בסיס יומי ועל בסיס שכר המינימום, היה התובע זכאי לדמי חופשה (בהתאם לדמי פדיון חופשה) ביחס ל-61 ימי חופשה בסכום של 9,858 ₪.

33. על פי ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה שעניינו הזכות לקצובת הבראה לעובד המועסק בישראל, זכאי התובע עם סיום הקשר בין הצדדים לדמי הבראה המתייחסים לשנתיים האחרונות להעסקתו.

כפי שאמרנו, לא שילמו הנתבעים לתובע דמי הבראה; ומכאן שזכאי התובע לדמי הבראה המתייחסים לשנתיים האחרונות להעסקתו במהלכם, היה זכאי לדמי הבראה בהיקף של 7 ימים בכל שנה.

נכון לחודש ינואר 2016, גובה השתתפות המעסיק בדמי הבראה עמד על סך של 378 ₪. מכאן שזכאי התובע לדמי הבראה בסכום של 5,292 ₪ בצירוף הפרדי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.02.2016.

34. בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף החקלאות, עובד יומי כדוגמת התובע זכאי למענק של 4 ₪ לכל יום עבודה.

משלא שולם לתובע המענק, זכאי התובע לתשלום המענק המתייחס ל -7 השנים האחרונות להעסקתו (סה"כ 84 חודשי עבודה); שבמהלכם עבד בממוצע 25 ימי עבודה בחודש (כמי שעובד 6 ימים בשבוע) ובהתאם, זכאי התובע למענק בסך של 8,400 ₪ לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית תקופת הקשר בגינה נפסק המענק, דהיינו מחודש יולי 2012.

35. על פי צו ההרחבה בענף החקלאות, חייב המעסיק להפקיד משכרו הכולל של העובד 6% לטובת פנסיית יסוד וככל שלא עשה כן, זכאי העובד לפיצוי בגובה הפקדות המעסיק לקרן פנסיה. בשים לב למגבלות ההתיישנות, זכאי התובע לפיצוי בגובה ההפקדה שהיה על המעסיק להפקיד מדי חודש על בסיס שכר המינימום. על פי הטבלה המצורפת לנספח א' לפסק דין זה, היה על הנתבעים להפקיד לזכות התובע סכום כולל של 20,926 ₪ לטובת רכישת זכויות פנסיה לתובע, בהתבסס על שכר המינימום עבור התקופה שמפברואר 2009 ועד לסיום הקשר. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה, דהיינו מחודש יולי 2012.

36. ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות מחייב את המעסיק להפקיד כספים בקרן השתלמות אישית של כל עובד. זכות זו שבהסכם הקיבוצי לא מקבלת ביטוי בהוראות צו ההרחבה שלפיהן, על המעסיק "להפריש לקרן הביטוח אחוז אחד משכרו היומי הכולל.. של העובד לטובת קרן ההשתלמות ומלגות לפועלים חקלאיים ובניהם בע"מ". ההפקדות בקרן ההשתלמות ומלגות לפועלים חקלאיים איננה מצמיחה זכות אישית לתובע. לפיכך, אין התובע זכאי לפיצוי ככל שהפרו הנתבעים את חובתם להפריש תשלומים לקרן השתלמות ומלגות לפועלים חקלאיים על בסיס השכר ששולם לתובע. אשר על כן, התביעה לעניין זה נדחית.

37. נספח ב' לצו ההרחבה בענף החקלאות תחת הכותרת "תנאי נלווים לטבלאות השכר" מתייחס לשכר לעובד החודשי, ובין היתר זכותו של עובד חודשי לתוספת ותק: התובע שלפנינו, עלפי גרסתו, הוא עובד יומי מששכרו משולם על בסיס יום עבודה ושעות נוספות שעבד מדי יום, ככל שעבד. מכאן, שהתביעה לתוספת ותק המסתמכת על הוראות צו ההרחבה דינה להידחות בהעדר עילה.

38. נודה כי לא ירדנו לסוף דעתו של התובע בתביעתו לדמי חגים אשר מערבת בין תשלום גמול בגין עבודה ביום החג ותשלום דמי חגים המבוססת על זכותו של עובד יומי לדמי חגים. בעניין זה יש לציין כי:

ככל שטוען התובע כי עבד ביום חג ולאור זאת הוא זכאי לגמול בגין עבודה ביום חג השווה ל-175% מערך שעה רגילה , בעוד ששולם לו שכר רגיל – תביעה שכזו הינה תביעה לשכר, לכל דבר. בהתאם, על התובע להצביע על אותם ימי חג שעבד בשכר רגיל, ובגינם הוא תובע גמול בגין עבודה ביום החג. בענייננו, אין בראיות התובע כל התייחסות לימי חג שבהם עבד עבורם הוא מבקש גמול על עבודה ביום חג.

ככל שטוען התובע כי הוא זכאי לדמי חגים, דהיינו לתשלום בגובה שכר עבודה יומי המשולם לעובד ששכרו משולם על בסיס יומי אשר לא עבד ביום חגו – על התובע להצביע להתקיימות התנאים בהן מותנית הזכות לדמי חגים ואלה מחייבים את התובע בין היתר להצביע על יום החג בגינו נתבע הגמול תוך התייחסות לשאלה האם יום החג חל בשבת ואם לאו. במקרה שלפנינו, לא הצביע התובע על אותם ימי חג שבהם לא עבד ועבורם הוא זכאי לתשלום דמי חגים.

אשר על כן, התביעה לתשלום דמי חגים נדחית.

סוף דבר:

39. לאור המקובץ, על הנתבעים לשלם לתובע יחד ולחוד את הסכומים הבאים:

א. פיצויי פיטורים בסכום של 35,262 ₪ בצירוף פיצויי הלנ ת פיצויי פיטורים כאמור בפסקה 24 לפסק דין זה.

ב. הפרשי שכר בסכום של 74,099 ₪.

ג. דמי פדיון חופשה בסכום של 9,858 ₪.

ד. דמי הבראה בסכום של 5,292 ₪.

ה. מענק בסכום של 8,400 ₪.

ו. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה 20,926 ₪.

ז. לסכומים המפורטים בסעיפים קטנים ב-ו יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק כמפורט בגוף פסק הדין.

40. משהתקבלה התביעה, ישלמו הנתבעים (יחד ולחוד) לתובע שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.

41. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ט, 13 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

נציג עובדים-
מר ישראל עמי שי

משה טוינה, שופט

נציג מעסיקים –
מר גבריאל דנה

נספח א'

חודש
שכר מינימום חודשי
שכר מינימום לשעה
50 שעות נוספות לפי ערך 125%
10 שעות נוספות לפי ערך 150%
שכר מגיע
שכר ששולם
ההפרש
פבר-09
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
מרץ-09
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
אפר-09
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
מאי-09
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
יונ-09
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
יול-09
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
אוג-09
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
ספט-09
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
אוק-09
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
נוב-09
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
דצמ-09
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
ינו-10
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
פבר-10
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
מרץ-10
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
אפר-10
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
מאי-10
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
יונ-10
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
יול-10
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
אוג-10
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
ספט-10
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
אוק-10
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
נוב-10
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
דצמ-10
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
ינו-11
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
פבר-11
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
מרץ-11
₪ 3,850
₪ 21
₪ 1,294
₪ 310
₪ 5,454
₪ 5,000
₪ 454
אפר-11
₪ 3,890
₪ 21
₪ 1,307
₪ 314
₪ 5,511
₪ 5,000
₪ 511
מאי-11
₪ 3,890
₪ 21
₪ 1,307
₪ 314
₪ 5,511
₪ 5,000
₪ 511
יונ-11
₪ 3,890
₪ 21
₪ 1,307
₪ 314
₪ 5,511
₪ 5,000
₪ 511
יול-11
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
אוג-11
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
ספט-11
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
אוק-11
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
נוב-11
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
דצמ-11
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
ינו-12
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
פבר-12
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
מרץ-12
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
אפר-12
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
מאי-12
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
יונ-12
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
יול-12
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
אוג-12
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
ספט-12
₪ 4,100
₪ 22
₪ 1,378
₪ 331
₪ 5,808
₪ 5,000
₪ 808
אוק-12
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
נוב-12
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
דצמ-12
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
ינו-13
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
פבר-13
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
מרץ-13
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
אפר-13
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
מאי-13
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
יונ-13
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
יול-13
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
אוג-13
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
ספט-13
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
אוק-13
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
נוב-13
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
דצמ-13
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
ינו-14
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
פבר-14
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
מרץ-14
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
אפר-14
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
מאי-14
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
יונ-14
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
יול-14
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
אוג-14
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
ספט-14
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
אוק-14
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
נוב-14
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
דצמ-14
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
ינו-15
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
פבר-15
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
מרץ-15
₪ 4,300
₪ 23
₪ 1,445
₪ 347
₪ 6,092
₪ 5,000
₪ 1,092
אפר-15
₪ 4,650
₪ 25
₪ 1,563
₪ 375
₪ 6,588
₪ 5,000
₪ 1,588
מאי-15
₪ 4,650
₪ 25
₪ 1,563
₪ 375
₪ 6,588
₪ 5,000
₪ 1,588
יונ-15
₪ 4,650
₪ 25
₪ 1,563
₪ 375
₪ 6,588
₪ 5,000
₪ 1,588
יול-15
₪ 4,650
₪ 25
₪ 1,563
₪ 375
₪ 6,588
₪ 5,000
₪ 1,588
אוג-15
₪ 4,650
₪ 25
₪ 1,563
₪ 375
₪ 6,588
₪ 5,000
₪ 1,588
ספט-15
₪ 4,650
₪ 25
₪ 1,563
₪ 375
₪ 6,588
₪ 5,000
₪ 1,588
אוק-15
₪ 4,650
₪ 25
₪ 1,563
₪ 375
₪ 6,588
₪ 5,000
₪ 1,588
נוב-15
₪ 4,650
₪ 25
₪ 1,563
₪ 375
₪ 6,588
₪ 5,000
₪ 1,588
דצמ-15
₪ 4,650
₪ 25
₪ 1,563
₪ 375
₪ 6,588
₪ 5,000
₪ 1,588
ינו-16
₪ 4,650
₪ 25
₪ 1,563
₪ 375
₪ 6,588
₪ 5,000
₪ 1,588

₪ 74,099


מעורבים
תובע: Sorn Seetanit
נתבע: פרחי ספיר בע"מ
שופט :
עורכי דין: