ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יחזקאל חיים נגד הסעות שמשון אשקלון בע"מ :

לפני: כבוד סגן הנשיא השופט צבי פרנקל
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים נוסן הנגבי

התובע:
יחזקאל חיים, (ת.ז.-XXXXXX744)
ע"י ב"כ: עו"ד יקיר טמם ומיה פילוסוף

-
הנתבעת:
הסעות שמשון אשקלון (1999) בע"מ, ( ח.פ.-512795626)
ע"י ב"כ: עו"ד מיכאל שרביט

פסק דין

1. התובע הועסק בנתבעת כנהג הסעות מיום 11.3.10 ועד ליום 22.3.17. התובע התפטר בשל הגיעו לגיל פרישה. ביום 15.6.17 הגיש התובע תביעתו כנגד הנתבעת בסך כולל של 524,530 ₪ בגין הפרשי פיצויי פיטורים; הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות; הפרשי הפרשות לפנסיה; פדיון דמי חופשה ופיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן- חוק הגנת השכר).

טענות התובע

2. התובע טען שהוא הועסק במשרה מלאה, משך שעות רבות בכל יום, כאשר הוא העמיד עצמו לרשות העבודה בין הימים ראשון עד חמישי, לכל הפחות מהשעה 5:45 ועד השעה 18:00. כמו כן הועסק יומיים בשבוע עד השעה 20:00 ויום בשבוע עד השעה 21:00 ומהשעה 22:30 ועד השעה 1:00. כמו כן בימי שישי הועסק מהשעה 5:45 ועד השעה 15:00. לטענתו שהה בכל יום בהפסקה של 3/4 שעה. לתמיכת בגרסתו צירף התובע העתק דוחות נסיעה לשנים 2016-2017 (נספח א בתצהיר התובע). בכתב תביעתו טען כי מידי יום בשעה 10:00 קיבל סידור עבודה המסדיר את נסיעותיו לאותו היום מהשעה 16:00 וחלק מהנסיעות שנקבעו למחרת (סעיף 6 בכתב התביעה). בתצהירו הצהיר שהסידור הסדיר נסיעות מהשעה 12:00 ועד לשעה 10:00 למחרת (סעיף 5 בתצהיר) סידור העבודה לא כלל את כל הנסיעות אותן ביצע. בנוגע ליום שישי, קיבל את סידור העבודה מבעוד מועד לפיו היה עובד בין השעות 5:45-8:30 בין השעות 11:00- 15:00 (סעיף 8 בתביעה). בימים ראשון עד חמישי, רוב הנסיעות התבצעו בשעות 5:45-8:30, 12:00-16:00, כאשר בין אותן השעות נדרש להיות צמוד לרכב ההסעות ולהיות זמין לביצוע הסעות כפי שדרשה הנתבעת. בתצהירו הצהיר כי בהתאם לאופי העבודה והסיכום בין הצדדים יצא התובע לאיסוף/ פיזור כ-15 דקות מראש או כ-40 דקות מראש, תלוי במקום הנסיעה (סעיף 11 בתצהירו).

3. בסעיף 7 בתביעתו טען בגין נסיעות אותן ביצע בין השעות 5:45 ועד השעה 16:00, היה מקבל שכר יסוד בסך 5,175 ₪; בגין נסיעות אותן ביצע מהשעה 16:00 ועד השעה 20:00 או מאוחר יותר היה מקבל "פרמיה בגין נסיעות מיוחדות" ובגין נסיעות אותן ביצע מהשעה 22:30 ועד השעה 1:00 היה מקבל "פרמיה בגין נסיעות מיוחדות". בסיכומיו טען כי שכר היסוד שולם לו בגין נסיעות שבוצעו עד השעה 14:00, כאשר בין השעות 14:00 עד 16:00 לא שולם לו שכר. תשלום הפרמיה נעשה על מנת לתמרץ את העובדים אשר לא אהבו לבצע נסיעות לאחר השעה 16:00 (סעיף 7 בתצהיר) הנתבעת לא שילמה לו תשלום בגין עבודה בשעות נוספות ולא חשפה בפניו את אופן חישוב "הפרמיה" בגין "הנסיעות המיוחדות" שהתבצעו בכל יום, מעבר לשעות הרגילות. בתצהירו הצהיר כי פנה אל הנתבעת בבקשה לשלם לו שעות נוספות בגין נסיעות אותן ביצע לאחר השעה 16:00, אולם הנתבעת מסרה לו כי החוק לא מחייב אותה לשלם ובגין זאת היו הרבה ויכוחים בעניין (סעיף 7 בתצהיר). בשל גילו, חשש לעזוב את מקום העבודה. ביום 22.2.17 הודיע בכתב לנתבעת אודות הפסקת עבודתו בשל הגיעו לגיל פרישה (נ'3 בתצהיר). לטענתו תוספת הפרמיה אותה קיבל מידי חודש בחודשו באופן עקבי היוותה חלק משכרו ויש לקחת אותה בחשבון במסגרת שכרו הקובע. כמו כן קיבל כמעט מידי חודש 200 ₪ בונוס, ללא צורך בעמידה בתנאי כלשהוא ועל כן, יש להכליל אף אותו במסגרת שכרו הקובע. לאור האמור, העמיד התובע את שכרו הקובע על 6,679 ₪ (5,175 ₪ שכר יסוד+ 200 ₪ בונוס+ 1,304 ₪ ממוצע תוספת הפרמיה ב-12 חודשים האחרונים להעסקתו). כן טען שתלושי השכר אינם משקפים את העבודה בפועל, אשר התבצעה תחת פיקוחה של הנתבעת באמצעות GPS, אשר חלקן מתועדות בדוחות הנסיעה שצורפו לתצהירו. לטענתו, חלק מן הנסיעות לא מופיעות בדוח הנסיעה, אלא בדוחות GPS, שלא נמסרו לידו. כל שהמציאה הנתבעת הוא דוח ריכוז נסיעה לחודשים ינואר ופברואר בכל שנה, ללא צירוף המסמכים המקוריים (סעיף 27 בתצהיר).

4. בתביעתו עתר לתשלום הפרשי הפרשות לפנסיה- בשל העובדה כי ההפרשות לפנסיה בוצעו על בסיס שכר היסוד בלבד (5,175 ₪), טען התובע להפרשים בסך של 6,002 ₪ וזאת מחודש 8.10 ועד לחודש 3.17 בהתאם לאחוזי ההפרשות אשר נקבעו בצו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק משנת 2008; הפרשי פיצויי פיטורים- גובה הפיצויים שהיה על הנתבעת לשלמו עמד על 46,753 ₪ (6,679 ₪ *7 שנים) וזאת בקיזוז הכספים שבקופה (17,976 ₪) והכספים אשר שולמו לתובע בתלוש שכרו לחודש 3.17 (16,685 ₪). אשר על כן, על הנתבעת לשלם הפרשים בסך 12,092 ₪; פדיון דמי חופשה- שכרו היומי של התובע לטובת תשלום דמי חופשה שולם על בסיס 207.96 ₪, כאשר לפי שכרו הקובע בסך 6,675 ₪, עמד שכרו היומי על 287 ₪ ועל כן ישנם הפרשים בסך של 4,320 ₪ (80 ₪ הפרש* 18 ימי חופשה בשנה* 3 שנים); הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות- בגין ביצוע עבודה בשעות נוספות אשר לא שולמו תובע עתר התובע לתשלום 482,116 ₪ וזאת לאחר קיזוז 3/4 שעה של הפסקה והשעות הנוספות אשר שולמו לתובע במסגרת תלושי שכרו. לחילופין וככל ובית הדין יכיר בפרמיה כתשלום על חשבון השעות הנוספות, עתר התובע לתשלום 340,278 ₪ (סעיף 26 בתביעה). בסיכומיו טען כי תחשיב השעות הנוספות צריך להיעשות מהשעה 14:00 ובתוך כך, פורטו שני חישובים. האחד, לשעות 14:00-16:00 והשני, מהשעה 16:00. בהתאם לאמור טען להפרשים בסך 488,663 ₪ (לפי שכר יסוד+ בונוס + פרמיה) או 379,260 ₪ (לפי שכר יסוד+ בונוס) או 366,282 ₪ (לפי שכר יסוד); פיצוי בגין אי עריכת תלוש שכר כדין- 20,000 ₪.

טענות הנתבעת

5. מדובר בכתב תביעה מופרך, הטענות המובאות בו עלו אך לאחר סיום יחסי העבודה, כאשר במהלכן, התובע מעולם לא טען אותן. אף במכתב סיום העסקתו לא טען התובע כל טענה בדבר הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות לכאורה וטענות אלה נולדו אך במסגרת כתב התביעה. הנתבעת נוהגת באותה מתכונת העסקה של נהגים כבר 15 שנה במסגרתה הם מקבלים שכר בין אם עמדו לרשות העבודה ובין אם לא. התובע הועסק כנהג הסעות במשרה חלקית ומספר שעות מצומצם , עליהן קיבל שכר מלא בין אם עבד ובין אם לא. כך, במהלך הימים א'- ה' הועסק בדרך כלל בין השעות 6:00-8:00, לאחר מכן היה התובע חופשי לעשות כרצונו משך כ-5 שעות. פעם בשבוע היה התובע משובץ בשעה 13:00 ובשאר השבוע בשעה 14:00 עד השעה 16:00, כאשר פעמיים בשבוע הועסק עד השעה 17:00. ביום שישי היה תובע מועסק בדרך כלל בין השעות 6:30-8:00, לאחר מכן היה חופשי לעניינו ,עד 11:30-14:00. התובע היה מקבל בכל יום באמצעות אפליקציה סידור עבודה לאותו היום ולמחרת.

6. שכר היסוד של התובע עמד על 4,625 ₪ עד ל-5,175 ₪. בשנת 2015 הוכנו הסכמי העסקה לכלל העובדים אולם התובע סירב לחתום עליו (נספח 1 בכתב ההגנה). נוכח מצוקת עובדים בענף ההיסעים, הנהיגה הנתבעת נוהג מטיב עם נהגים המעוניינים בכך ולפיו בגין נסיעות שיבוצעו לאחר השעה 16:00 התווסף לשכר הנהג שליש מתמחור הנסיעה שבוצעה. כך גם בנוגע לנסיעות שבוצעו מהשעה 14:00, ביום שישי. רכיב זה מותנה בביצוע הנסיעה ואינו מהווה חלק משכרם. עוד החליטה האסיפה הכללית של הנתבעת להעניק לעובדים בונוס בסך 200 ₪, אם וכאשר עובד עבר את רף 15,000 ק"מ (סעיף 7.5 בכתב ההגנה) (בסעיף 17 בתצהיר תוקן ל-15,000 ₪). התובע לא נדרש להיות צמוד לרכב ההסעות ולהיות זמין לביצוע הסעות, כנטען על ידו. בין הזמנים אשר הוגדרו לטובת ביצוע הסעות, היה התובע חופשי לעשות כרצונו ואף ביצע נסיעות פרטיות. סידור הנסיעות נקבע מראש והתובע לא נדרש להיות כונן, כך שאין לקחת את זמן ההפסקות כזמן העבודה. התובע היה מודע לאופן חישוב שכרו. התובע היה מגיע למשרדי הנתבעת עם ואוצ'ר של נסיעות אותן ביצע ובסוף חודש היה מקבל פלט על הנסיעות שלו לאותו החודש בצירוף תשלום שליש על כל נסיעה העומדת בקריטריונים, אחרת היה מתלונן בזמ ן אמת ומסרב לבצע נסיעות מסוג זה. למעשה, התובע קיבל מלוא שכרו כדין. במעט הפעמים כאשר התובע עבד מעל ל-8 שעות הוא קיבל שעות נוספות וזאת כמשתקף מתלושי שכרו. נוכח האמור לעיל, טענה הנתבעת כי אין לראות בפרמיה ובבונוס אשר שולמו לו, כחלק משכרו הקובע ועל כן, יש לדחות את תביעותיו לתשלום ההפרשים השונים. עוד בנוגע לשעות הנוספות, טענה הנתבעת כי מדובר בת ובע חסר תום לב קיצוני, אשר יש בכך כדי לדחות את התביעה, בשים לב לתקופת העסקתו של התובע בת 7 שנים, במהלכן, לא התלונן על דבר כאמור (סעיף 23.4 בכתב ההגנה), עוד יש בהשתהותו כדי לזעזע את חוסנה הכלכלי של הנתבעת. ככל והתובע יעמוד על תביעתו, יש לקבוע כי חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951 (להלן- חוק שעות עבודה ומנוחה) אינו חל על התובע, משלא ניתן לפקח על עבודתו. לחילופין, יש לחשב את השעות הנוספות אך משכרו הבסיס של התובע. הנתבעת צירפה אל תצהיריה דו"ח ריכוז נסיעות ואופן חישובם ביחס לחודש ינואר במהלך השנים 2012-2017, המלמדים כי התובע קיבל כספים שלא מגיעים לו (נספח 5 בתצהירי הנתבעת). עוד טענה הנתבעת כי ככל ותתקבל תביעת התובע יש לקזז את השעות בהן היה בהמתנה מבלי שעמד לר שות העבודה וכן את שווי השימוש שעשה התובע לענייניו הפרטיים, מבלי לקבל רשות הנתבעת, בהתאם לדוחות GPS (סעיף 26 בכתב ההגנה).

דיון והכרעה

7. שתי שאלות עיקריות עומדות להכרעתנו בתיק זה. האחת, האם יש לר אות בתוספות הבונוס והפרמיה ששולמו לתובע כחלק משכרו הקובע? ואם התשובה חיובית- לקבוע את הפרשי שכרו והזכויות הסוציאליות הנתבעות על ידו השנייה, ה אם הועסק התובע במסגרת העסקה שכללה עבודה בשעות נוספות ואם התשובה חיובית- האם אלו שולמו לו כדין?

שכרו הקובע של התובע

8. שכרו של התובע כלל שכר יסוד, שנלקח בחשבון לטובת חישוב זכויותיו הסוציאליות, כעולה מתלוש שכרו (נספח ב' בתצהיר התובע) זה עמד בתחילה על 2,988 ₪ ועלה במהלך השנים עד לסך של 5,175 ₪, אלא וכאמור חלוקים הצדדים ביניהם על אודות מהות רכיב הבונוס והפרמיה ששולמו לתובע והאם יש לראותם כחלק משכרו הקובע.

על פי הפסיקה מהותה של "תוספת" לשכר עבודה לא תיגזר מאופן כינויה, מן הטעם שהכינוי אינו מעיד בהכרח על מהות הרכיב. המבחן לסיווגה של תוספת הוא מבחן ה'תנאי או הגורם'. כלומר, אם מדובר בתשלום המותנה בהתקיימותו של תנאי או של גורם ממשי, יסווג התשלום כ'תוספת', אולם אם מדובר בתשלום המכונה 'תוספת' אך במהותו הוא שכר יסוד, ייכלל אותו תשלום במשכורת הקובעת. עוד נקבע שנטל ההוכחה מוטל על כתפי הטוען שהתוספת היא חלק משכר היסוד ( ראו פסק דינה של השופטת קרן כהן בסע"ש 56217-11-15 שלי שליט קרת נגד וואן שירותי תוכנה (1997) בע"מ (9.9.18).

9. על בסיס האמור ייבחנו התוספות ששולמו לתובע, אשר לטענתו יש לראותם כחלק משכרו הקובע.

10. רכיב הבונוס- ביחס לרכיב הבונוס טען התובע כי הבונוס אשר עמד על 200 ₪, שולם לו כמעט מידי חודש בחודשו ללא כל תנאי ואילו הנתבעת טענה כי סך זה שולם אך אם עבר התובע את סך ה-15,000 ₪ בחודש, שביצע הרכב וכתמריץ לנהגים. מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי משנת 2010 ועד לשנת 2017 אכן שולם לתובע בונוס בסך של כ-200 ₪ לחודש, אלא שבחינת תלושי השכר ילמדו כי סך זה שולם לתובע במהלך 32 חודשים מתוך כ-85 חודשי עבודה. כך לדוג מא בשנת 2017- לא שולם לתובע בונוס; בשנת 2015- שולם הבונוס רק בחודש יולי; בשנת 2013- שולם הבונוס רק במסגרת חמישה חודשים (1,2,6, 16,12) ועוד. כמו כן, הן ב הודעת התובע בדבר סיום העסקתו (נספח ב' בתצהירו) והן במסגרת תביעתו לא התלונן התובע אודות אי תשלום רכיב הבונוס מידי חודש בחודשו ואף לא תבע הפרשי שכר בגין אי תשלום רכיב הבונוס, באותם החודשים בהם לא שולם הבונוס כאמור (53 חודשים), נתון המלמד כי אף התובע לא ראה בבונוס כחלק משכרו 'הרגיל'. די בנתון זה ללמדנו כי אין לראות ברכיב הבונוס כרכיב אשר יש לראותו כחלק משכרו הקובע לכל אורך תקופת העסקתו, שכן התובע לא הרים הנטל המוטל על כתפיו להוכיח שהבונוס הוא חלק משכרו.

11. רכיב פרמיות- בסעיף 7 בכתב התביעה טען התובע כי נסיעות אותן ביצע מהשעה 16:00 ועד השעה 20:00 או מאוחר יותר היה מקבל "פרמיה בגין נסיעות מיוחדות" ובגין נסיעות אותן ביצע מהשעה 22:30 ועד השעה 1:00 היה מקבל "פרמיה בגין נסיעות מיוחדות". בסעיף 6 בתצהיר טען התובע כי עם תחילת העסקתו הוסכם כי ככל ויבצע נסיעות נוספות לאחר השעה 16:00 הוא יתוגמל בתשלום נוסף המכונה בתלוש "פרמיה", וזאת כתמריץ לנהגים לבצע נסיעות אחר הצהריים. תוספת הפרמיה שולמה מידי חודש בחודשו באופן עקבי ועל כן, היוותה חלק מהשכר הקובע. לטענת הנתבעת כאמור, הפרמיה שולמה בהתאם לנוהג מיטיב אותו הנהיגה הנתבעת נוכח מצוקת עובדים בענף ההיסעים ולפיו בגין נסיעות שיבוצעו נהגים מעוניינים, לאחר השעה 16:00 התווסף לשכר הנהג שליש מתמחור הנסיעה שבוצעה. כך גם בנוגע לנסיעות שבוצעו מהשעה 14:00, ביום שישי. רכיב זה מותנה בביצוע הנסיעה ואינו מהווה חלק משכרם.

עיון בתלושי שכרו של התובע ילמדו כי אכן, מידי חודש שולמה לתובע פרמיה בסכומים משתנים. לטענת התובע הפרמיה שולמה לו כחלק משכרו בעבור עבודתו הרגילה והקבועה (סעיף 15 לתצהירו), עם זאת בסעיף 6 לתצהירו הצהיר התובע כי הפרמיה שולמה לו בגין נסיעות לאחר השעה 16:00 בימים א'- ה' ולאחר השעה 14:00 ביום ו' כתמריץ, משום שעובדים לא אהבו לבצע נסיעות באותן השעות וזאת ללא קשר לגמול בגין עבודה בשעות הנוספות. בעניין זה העיד התובע כדלקמן:

"ש. ז"א לשיטתך תשלום הפרמיה היה מותנה בעבודה שתעשה משעה ארבע וולא מקבל פרמיה על היום רק משעה ארבע ואילך זה נכון?
ת. כן זה נכון.
ש. התשלום היה מותנה אם לא היית עושה ולא היית מקבל?
ת. ברור .
ש. תאמת לי כי פנית אל הנתבעת בדרישה לדעת איך מחשבים את תשלום הפרמיה?
ת. פניתי לרואה חשבון שהייתה אז וביקשתי לדעת את רכיבי הנסיעות.
ש. למי פנית?
ת. לכנרת, הייתי מגיש לה את האישורים".
(עמ' 7, שורות 13-21- ההדגשות אינן במקור-צ"פ)

"ש. לא יכולת לחשב ולבוא בסוף החודש לנתבעת ולהגיד לי, אתה מעביר שוברים בכל סוף חודש מה יש שם?
ת. הנסיעות.
ש. ובתמורה מה אתה מקבל?
ת. פרמיה.
ש. איך זה עובד?
ת. אני מגיש את השוברים והפקידה רושמת ומכניסה למשכורת ואני לא יודע בדיוק כמה זה".

(עמ' 9, שורות 28-32, עמ' 10 שורות 1-2- ההדגשות אינן במקור-צ"פ ).

12. עדותו של התובע סותרת את טענתו לפיה הפרמיה אשר שולמה לו מידי חודש, היוותה חלק משכרו הקובע ושולמה לו לכאורה ללא כל תנאי. עדותו של התובע עולה בקנה אחד עם גרסתו בתצהיר ובכתב התביעה (בשונה מטענתו בסיכומים) ומלמדת כי הפרמיה שולמה כתמריץ לנהגים שהסכימו לעבוד בשעות חריגות (בשונה מן השעות הרגילות) כאמור לעיל. עיון בטופס ההודעה לעובד (נספח 1 לתצהיר הנתבעת) קובע כי משרתו המלאה של התובע עומדת על 8 שעות ביום ובגין זאת ישולם לו שכר בסיס ומעבר לכך שולמה לו פרמיה. אמנם בעדותו העיד התובע בתחילה כי מסגרת עבודתו הייתה "מרבע לשש ועד לשש בערב וגם עד שמונה בערב" (עמ' 6 שורות 12-13), אולם בהמשך אישר התובע כי אחרי השעה ארבע אלה היו שעות חריגות (עמ' 6, שורות 17-18) וכי שכר הבסיס שולם בגין 8 שעות עבודה ביום (סעיף 6 בסיכומי התובע). עוד איש ר התובע כי בסיכום תנאי העסקתו, שמסר לו מר מסיקה כי לאחר השעה ארבע ישנן עבודות חריגות (עמ' 7 שור ות 1-2). דהיינו, הפרמיות ששולמו לתובע בגין ביצוע נסיעות לאחר השעה 16:00, יש לראותן כתשלום מיוחד בגין עבודה נוספת ומעל היקף המשרה המלאה המוסכמת.

משעבד התובע באותו מקום עבודה מעל להיקף המשרה המלאה המוסכמת, כל עבודה נוספת "אצל אותו מעביד נחשבת כעבודה מחוץ למשרה אחת, כגון שעות נוספות וכו..'" ואין להביאה בחשבון פיצויי פיטורים "..היוצא מן הכלל הוא, שתי עבודות (משרות) נפרדות אצל מעביד אחד. אז זכאי העובד לפיצויי פיטורים בגין כל עבודה (משרה), זאת כאשר העבודות לא נעשו על פי חוזה עבודה אחד, במסגרת אותה התקשרות בין הצדדים וב"מפעל" אחד".(ראו דב"ע נא/211,207 -3 בית החולים נוה יצחק בע"מ - בג'יבה (רחל) גואלי פד"ע כ"ד 454, 456 בסעיף 13); ע "ע 736/06 יעקב סויסה נגד להקת מחול בת שבע, מיום 7.10.2008)- להלן- 'פסק דין סויסה'). בענייננו, מדובר בעבודה נוספת מעבר להיקף המשרה המוסכמת, במסגרת אותה ההתקשרות בין הצדדים ובאותו מקום עבודה (וראו לעניין זה אף חישובי התובע בסיכומיו אשר עותר לתשלום בגין העבודות אותן ביצע לאחר השעה 16:00 כשעות נוספות). בפסק הדין סויסה, נדון עניינו של מנהל טכני אשר היה משתכר בשכר יסוד ומקבל שכר נוסף בגין ביצוע פעולות זהות לעבודתו, מעבר למספר פעולות מינימאליות שקבעו הצדדים ושם נקבע כי "זהו בדיוק המקרה, בו אין להכליל אותה תוספת במשכורת הקובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. אני סבור, כי את צורת עבודת המערער על פי הסכם העבודה ניתן גם לדמות לעבודה על פי נורמה בסיסית קבועה, שכל תשלום בגין עבודה נוספת מעל הנורמה הוא בבחינת פרמיה, שאינה מהווה רכיב שיש להביאו בחשבון במשכורת הקובעת לשם חישוב פיצויי הפיטורים" (ההדגשות אינן במקור- צ"פ). אף בענייננו, הפרמיה אשר שולמה לתובע, שולמה בגין נסיעות אותן יבצע מעבר לנורמה, דהיינו מעבר לשמונה שעות, כאשר זו כונתה בתלוש השכר 'פרמיה' ובנסיבות אלה, יש לקבוע כי הפרמיות אינן נכללות בשכרו הקובע.

13. עדותו של התובע המובאת לעיל, לפיה בסוף כל חודש הציג שוברי נסיעות לפקידה והיא הייתה פועלת "להכניסם" למשכורת, יש בה כדי לחזק את גרסת הנתבעת ולפיה מדובר בתוספת משתנה, התלויה בתנאי ואין לראות בה כחלק משכרו הקובע. עוד בעניין זה נפנה אל עדותו של התובע אשר אישר כי שכרו עמד על 5,555 ₪ ועת נשאל מדוע טען בתביעתו כי שכרו עמד על 6,676 ₪, לא ידע להשיב (עמ' 11, שורות 10-13).

14. אין בידנו לקבל טענת התובע לפיה יש לראות בתוספת ששולמה לו "כעמלה" ועל כן יש לראותה כחלק מהשכר הקובע (סעיף 20 בסיכומי התובע). התובע לא הרים הנטל המוטל על כתפיו להוכיח כי מהותה של הפרמיה היא עמלה הלכה למעשה. שכרו של התובע לא נקבע מלכתחילה כשכר, אשר יכלול רכיב הפרמיה, או מורכב מפרמיות וזאת בדומה לדוגמא לאיש מכירות. כפי שהעיד התובע, הפרמיה שימשה כתמריץ לנהגים המעוניינים לבצע נסיעות חריגות, שכן הנהגים לא אהבו לבצע את אותן הנסיעות (סעיף 6 בתצהיר התובע).

15. לאור האמור לעיל, הגענו למסקנה לפיה אין לקחת החשבון את רכיב הפרמיה, ששולם לתובע, כחלק משכרו הקובע.

הפרשי פיצויי פיטורים

16. משטענת התובע לפיה שכרו הקובע כלל את רכיב הפרמיה והבונוס, נדחתה- דין תביעת התובע ברכיב זה להידחות.

הפרשי הפרשות לפנסיה

17. משטענת התובע לפיה שכרו הקובע כלל את רכיב הפרמיה והבונוס, נדחתה- דין תביעת התובע ברכיב זה להידחות.

פדיון דמי חופשה

18. משטענת התובע לפיה שכרו הקובע כלל את רכיב הפרמיה והבונוס, נדחתה- דין תביעת התובע ברכיב זה להידחות.

הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות

19. לטענת התובע כאמור, העסקתו כללה עבודה בשעות רבות בכל יום, משך שישה ימים, כאשר הוא מעמיד עצמו לרשות העבודה בין הימים א'-ה', לכל הפחות מהשעה 5:54 ועד השעה 18:00, כאשר ובהתאם למובא לעיל בחלק מן הימים הועסק עד לשעות הלילה ובימי שישי הועסק מהשעה 5:45 ועד השעה 15:00. בכל יום שהה בהפסקה בת 3/4 שעה. לטענת הנתבעת, התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת תביעתו להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות. התובע מעולם לא התלונן על אי תשלום שכר בגין עבודה בשעות נוספות, כאשר בכ ל מקרה העסקתו הייתה בכל יום משעה 6:30 ועד השעה 8:00 ומהשעה 11:30 ועד השעה 14:00 ובחלק מהימים היה משובץ עד השעה 16:00 ולעיתים גם 17:00, כאשר בין אותן השעות היה חופשי לעשות כרצונו. בגין הנסיעות אשר ביצע התובע לאחר השעה 16:00 שולמה לתובע פרמיה כתוספת בגין עבודה בשעות נוספות (סעיף 29 בסיכומי הנתבעת). אל תצהירה, צירפה הנתבעת דו"ח ריכוז נסיעות ביחס לחודש ינואר לשנים 2012-2017, המפרט את שעות נסיעותיו של התובע, לרבות יעדי נסיעות. לאור העובדה כי התובע הסתפק בדו"ח האמור, לא פעלה הנתבעת להמציא ריכוזי הנסיעות למשך 7 שנים (סעיף 8 בסיכומי הנתבעת), בשים לב לכך כי התובע לא הגיש כל דרישה לגילוי מסמכים. כן טענה הנתבעת להרחבת חזית בסיכומי התובע, ביחס לגרסה עובדתית חדשה אשר הועלתה על ידו בנוגע למסגרת העסקתו (סעיף 10 בסיכומיו). לחילופין, טענה הנתבעת כי אין להחיל את חוק שעות עבודה ומנוחה, שעה שלא ניתן היה לפקח על עבודתו של התובע כאמור.

20. ממכלול הראיות והעדויות אותן שמענו, הגענו למסקנה כי התובע הועסק שעות נוספות בגינן לא שולם לו שכר כדין, אולם לא בהיקף ובסכומים הנטענים על ידו. התובע צירף אל תצהירו (נספח א') דוחות נסיעה לשנים 2016-2017, אשר מפרטים אך את שעת ההתחלה ויעדי נסיעה, מכאן שלא ניתן לקבוע ממצאים על הדוחות האמורים. במסגרת גרסתו העובדתית הראשונה, אשר הובאה במסגרת כתב תביעתו טען התובע כי ביום שישי, היה עובד בין השעות 5:45-8:30 ובין השעות 11:00- 15:00 (סעיף 8 בתביעה) ובימים א'- ה' רוב הנסיעות התבצעו בשעות 5:45-8:30, 12:00-16:00, כאשר בין אותן השעות נדרש התובע להיות צמוד לרכב ההסעות ולהיות זמין לביצוע הסעות כ פי שדרשה הנתבעת. גרסה זו לא נזכרה במסגרת סיכומי התובע. עוד מעיון בסיכומי התובע עולה כי בניגוד לגרסה העובדתית אותה מסר הן בכתב תביעתו, הן בתצהירו והן בעדותו, הציג התובע גרסה עובדתית חדשה ולפיה משרת ו התחלקה לשלושה: משרת בסיס- מהשעה 6:00 ועד השעה 14:00 בגינה שולם שכר יסוד, שעות הצהריים- משעה 14:00 ועד השעה 16:00 בגינה לא שולם לתובע שכר ושעות הערב- משעה 16:00 ואילך, בגינה שולמה לתובע הפרמיה, אלא שגרסה זו לא נזכרה קודם לכן ואף סותרת את הגרסה העובדתית אותה מסר התובע, אשר השתנתה מעת לעת. כך, בעדותו העיד התובע תחילה כי השעות החריגות היו לאחר השעה 16:00 ולאחר מכן היה מדובר בשעות נוספות (עמ' 6, שורה 17), אלא שבהמשך אותה עדות מסר התובע כי העבודה הרגילה הייתה מהשעה שש " ועד השעה שש בערב, שמונה, תשע" (עמ' 6, שורות 22-23). עוד במסגרת תביעתו טען התובע כי מתכונת העסקתו הייתה מחולקת עד השעה 16:00 ומהשעה 16:00 (סעיף 6 בכתב התביעה).

הנתבעת צירפה אל תצהיריה כאמור דו"ח ריכוז נסיעות לחודש ינואר במהלך השנים 2012-2017, אשר לדידה משקף את שעות העסקתו של התובע. בעניין זה נציין כי ביום 8.1.18, הוגשה בקשה מטעם התובע במסגרתה התבקשה ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית וזאת לאור פניה שנעשתה אל הנתבעת לקבלת דוחות איכון לכל תקופת העסקה, דוחות יום עבודה ודוחות פרמיה. ביום 16.3.18 התבקשה ארכה נוספת להגשת תצהירי עדות ראשית וביום 26.3.18, הוגש תצהיר מטעם התובע. התובע לא פנה אל בית הדין בבקשה למתן צו לגילויים של אותם הדוחות, אשר לטענתו לא מסרה לו הנתבעת. כל שטען התובע ב סעיף 27 לתצהירו הוא כי הנתבעת המציאה לב"כ דו"ח ערוך על ידה או על ידי מי מטעמה בשם "ריכוזי נסיעות". לא ברור מדוע לא פנה התובע לקבלת צו מתאים, כפי שפנה אל בית הדין בבקשה לארכה, עת לא קיבל לידו את המסמכים אותם ביקש, או שהדוח אינו מפרט את כל הנסיעות שהיו (עדותו של התובע בעמ' 10, שורה 24). נתון זה בצירוף השינויים המהותיים אשר נמצאו בגרסאות העובדתיות אותן מסר התובע, מטילות ספק ביחס להיקף תביעתו ברכיב זה.

21. תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (סעיף 26ב(א) בחוק שעות עבודה ומנוחה, קובע כי "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו...". בע"ע 47715 -09-14 עוזי ריעני נגד אליאסי שיווק בע"מ,שי אליאסי 29.3.2017 סוכמה דעת הרוב שניתנה בע"ע 15546-05-11 שמעון בוסקילה נ' נתיבי מעיין אביב בע"מ מיום 24.02.2015 ולפיה: "..והרציונל החברתי המונח ביסוד תיקון 24 - כי כאשר העובד עמד בנטל הראשוני של מתן גרסה עובדתית, והמעסיק לא ערך רישום כנדרש של שעות ההעסקה, הרי שכבר בנקודת זמן זו - הסמוכה לתחילת הדיון - עובר נטל השכנוע לכתפי המעסיק. נטל זה ימשיך לרבוץ עליו אם תמצאנה בתום הדיון כפות המאזניים מעויינות, ואזי מכוח היפוך נטלי השכנוע תוטל על המעסיק החבות לתשלום שעות נוספות.
9. עם זאת, יש להבהיר כי "אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גרסתו". עוד נקבע כי "על מנת ששאלת השעות הנוספות תהיה 'שנויה במחלוקת' נדרש כי תהיה גרסה עובדתית של העובד הנתמכת בעדות (לרבות תצהיר) שתעמוד לפני בית הדין, וכי העובד יוכל להחקר עליה" (ראו: סעיף 48(ג) בפסק דין בוסקילה- לעיל). בסעיף 10 בפסק הדין ריעני קבעה השופטת חני אופק-גנדלר : "לטעמינו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין- בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות - קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) - כפי שהרחבנו לעיל - הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע".

22. לא השתכנענו שהתובע עמד בנטל הראשוני של מתן גרסה עובדתית ביחס לכל השעות הנוספות הנטענות על ידו. יתרה מכך, עיון בדו"ח ריכוז הנסיעות שהציגה הנתבעת מלמד כי השעות אשר פורטו שם מתיישבות יותר עם גרסתו של התובע, כפי שנטענה בסעיף 8 בכתב תביעתו. כמו כן לא מצאנו ממש בטענות התובע ולפיה זכאי הוא לתשלום בגין כל השעות בהן לדבריו היה זמין לעבודה. בעניין זמינות של התובע והעיסוקים הפרטיים אותם עשה במהלך יום העבודה, העיד התובע כדקלמן:

"ש. ועבדת משעה שש בבוקר עד השעה שש בלי הפסקות?
ת. לא היו, הסדרן אמר לי שאני צריך להיות סדרן כל הזמן מרבע לשש ועד ארבע. זמין להיות באוטו, ליד האוטו, גם הייתי בסופר הקפיץ אותי והלכתי".

(עמ' 7, שורות 10-12)
ש. אם היית צריך ללכת לבנק היית הולך?
ת. אם היה לי זמן הייתי הולך, גם קניות לפעמים ואם היה מקפיץ אותי הייתי עוזב הכל בין לקחת את הסידורים אם הייתי צריך ללכת למוסך לא תמיד היה לי זמן.
ש. את הדברים שלך יום יום היית עושה בשעות האלה?
ת. כן, עשיתי את הדברים שלי אך אם היה מקפיץ אותי הייתי מגיע.
ש. שאתה טוען שעבדת מעל 70 שעות שבועיות זה לא באופן תדיר, אתה לא עובד רצוף יש ימים שהקפיצו אותך אבל לא יושב בתוך הרכב או בתחנה 70 שעות?
ת. הוא אומר לי שכל היום אני צריך להיות זמין"
...
ש. למעשה, תאשר שכן היו מקרים ולא משנה כמה שהתפנית לעיסוקים הפרטיים שלך בשעות היום אם לא היו הקפצות בין לבין זה נכון?
ת. אמרו לי כל הזמן תהיה זמין אני צריך לדעת מתי יקפיצו אותי?

(עמ' 10 שורות 25-32, עמ' 11, שורות 14-18)

23. בע"ע 1089/02 ברנע – "בזק"-החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (13.10.2004). קבע בית הדין הארצי כי "מקור הזכות לדמי כוננות הוא חוזי. בהסכם, רשאים הצדדים לקבוע את תנאי מתן הזכות, לרבות היקפה ותחומיה. להיקף הזכות לדמי כוננות יש משמעות תקציבית. אילולא התנאי המסייג את היקף הזכות, אפשר שלא הייתה מוענקת הזכות כלל. הפה שהתיר במקרה זה את תשלום דמי הכוננות, הוא גם הפה שגדר את תחומה. מבחינה זו יש לתת תוקף מלא לסייג, כל עוד אינו גורע מזכויות, להן זכאי עובד מכח משפט העבודה המגן, שעליהן לא ניתן להתנות. כל זכות אחרת שמקורה בהסכם, ואין חובה שבדין לתיתה לעובד, אפשר להתנות עליה ולהגבילה".
בנוגע לעובדים שנדרשו לשהות במקום העבודה נפסק כי "לא די בעצם דרישת המעסיק מהעובד לנכוח במקום העבודה כדי להגדיר את כל שעות שהייתו כשעות עבודה (אם כי זהו שיקול שיילקח בחשבון בין שאר השיקולים), ואף לא די בהפקת תועלת כלשהי על ידי המעסיק מעצם שהותו של העובד במקום העבודה, אלא יש לבחון אם אכן בוצעה 'עבודה' על ידי העובד במהלך השעות שבמחלוקת, בהתאם למאפייניו של מקום העבודה ומהות המשרה בה הוא מועסק. בחינה זו אינה בחינה טכנית אלא מהותית ונעשית על פי מכלול נסיבות המקרה, הן מהיבט מקום העבודה והן מנקודת המבט של העובד עצמו. מהיבט של מקום העבודה עלינו לבחון בין היתר מה עיקר פעילותו של ה'מפעל'; האם הצורך לשמו נדרשת שהות העובד במקום הוא להגשמת תכליתו של מקום העבודה ככזה; ומהי התועלת המופקת למעסיק מאותן שעות שהייה. מנקודת המבט של העובד עלינו לבחון בין היתר עד כמה מוגבל היה לעשות כרצונו במהלך השעות שבמחלוקת, עד כמה נדרש לשינוי מאורח חיים רגיל, האם במהלך שעות ה'שהייה' נדרש להפעלת אותם כישורים לשמם נשכר כוח עבודתו מלכתחילה ובהם הוא עושה שימוש בשעות עבודתו ה'רגילות', והאם נדרש במהלך שעות ה'שהייה' להשקעת משאבים פיזיים, קוגניטיביים או נפשיים בהתאם למאפייני משרתו...." ( פסק דינה של השופטת סיגל דוידוב-מוטולה בע"ע 29712-08-13 חנדז'י – אחוזת רעים, עמותה רשומה , (21.8.2016).

בין השעות בהן שובץ התובע להסעות, לא נדרש הוא לשהות במקום מסוים. כמו כן וכפי שהעיד התובע, ב אותן שעות היה התובע פנוי לעסקיו, עד ההקפצה הבאה. התובע לא הוכיח בפנינו כי תדירות ההקפצות הייתה כזו אשר מנעה ממנו זמן חופשי, באופן אשר יש לקבוע כי במהלך כל השעות הרבות הנטענות על ידו, עמד לרשות העבודה. לא נוכל להתעלם מכך כי הגם תביעתו ברכיב זה אשר הועמדה על למעלה מ-400,000 ₪, הוא לא הלין על אי תשלום שעות נוספות במשך שבע שנות העסקתו, אף לא במסגרת מכתב הפרישה אותו הגיש אל הנתבעת. כמו כן, התובע לא הגיש תצהיר או זימן לעדות מי מעובדי הנתבעת, אשר יש בגרסתם כדי לתמוך בטענתו ולפיה שעות הכוננות, מזכות אותו בתשלום שכר. ההלכה בנוגע לאי הבאת ראיה או הזמנת עדים אשר יש בהם כדי לשפוך אור על הנסיבות ששנויות במחלוקת ולתמוך בגרסתו של אותו צד ידועה ומחדלו של התובע בעניין זה פועל לחובתו. אשר על כן, אין לראות בשעות הכוננות להם טוען התובע, כשעות המזכות בשכר.

24. לאור כל המפורט לעיל, בחישובינו לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, הסתמכנו על דוחות ריכוז הנסיעות שהציגה הנתבעת לשנים 2012-2017, המלמדים כי התובע הועסק במסגרת של שעות נוספות.

לא מצאנו לקבל טענת הנתבעת לפיה לא יכולה הייתה לפקח על התובע ועל כן, חוק שעות עבודה ומנוחה לא חלק על התובע. בעניין זה נפנה אל דו"ח ריכוז הנסיעות, שהציגה הנתבעת, המלמד אודות פיקוח על שעות עבודתו של התובע. בעניין זה אישר מר מסיקה כי לרכבו של התובע הותקן GPS אשר אפשר לדעת זמן נסיעותיו (עמ' 15, שורות 12-22). כמו כן וכעולה מתלושי שכרו של התובע, בחלק מן החודשים שולמה לתובע תמורה בגין עבודה בשעות נוספות ועל כן, דין טענת הנתבעת להידחות. כמו כן, לא מצאנו לקבל טענת הנתבעת לפיה הפרמיה היוותה תשלום בגין עבודה בשעות נוספות. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע היה מודע לכך כי תשלום הפרמיה היה תחליף לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות ואף ההסכם אותו הציגה, אינו קובע דבר לעניין זה. כמו כן, וכעולה מתלושי שכרו של התובע, נהגה הנתבעת מעת לעת לשלם לתובע גמול בגין עבודה בשעות נוספות, נתון אשר מחזק את העובדה כי הפרמיה לא שולמה בגין עבודה בשעות נוספות. אשר על כן, אין לראות בפרמיה אשר שולמה כתמורה בגין עבודה בשעות נוספות ואין לקזזה מן הסכומים אשר יובאו להלן.

25. בהתחשב בעבודה בימי שישי, שבת ועבודת לילה, הגענו למסקנה כי התובע הועסק כאמור במסגרת של שעות נוספות. בעדותו של מר מסיקה עלה כי בכל יום היה על התובע לבצע סריקה לרכב ולבדוק כי הכל תקין ורק לאחר מכן לצאת לנסיעה, כאשר האיתורן מלמד רק על שעות הנסיעה של הרכב (עמ' 16, שורות 31-32). עדות זו עולה בקנה אחד עם סעיף א' בפרק נהלי העבודה בהסכם העבודה שצרפה הנתבעת, המלמד כי בסיום כל יום עבודה על הנהג לבצע סריקה של הרכב. אשר על כן, בנוסף לשעות הנסיעה המפורטות בדו"ח, התרשמנו כי התובע עמד לרשות העבודה משך 20 דקות, לטובת היערכות לנסיעה.

26. לאור האמור לעיל, נמצאו הנתונים הבאים:

א. בהתאם לדוח ריכוז השעות לחודש 1/17 נמצא כי התובע הועסק 15.72.99 שעות נוספות בערך של 125% ו- 1.48שעות נוספות בערך של 150%;
ב. בהתאם לדוח ריכוז השעות לחודש 1/16 נמצא כי התובע הועסק 10.43 שעות נוספות בערך של 125% ו- 2.31 שעות נוספות בערך של 150%;
ג. בהתאם לדוח ריכוז השעות לחודש 1/15 נמצא כי התובע הועסק 11.66 שעות נוספות בערך של 125% ו-0.98 שעות נוספות בערך של 150%;
ד. בהתאם לדוח ריכוז השעות לחודש 1/14 נמצא כי התובע הועסק 30.84 שעות נוספות בערך של 125% ו- 13.93 שעות נוספות בערך של 150%;
ה. בהתאם לדוח ריכוז השעות לחודש 1/13 נמצא כי התובע הועסק 23.51 שעות נוספות בערך של 125% ו- 12.54 שעות נוספות בערך של 150%;
ו. בהתאם לדוח ריכוז השעות לחודש 1/12 נמצא כי התובע הועסק 34.33 שעות נוספות בערך של 125%, 16.37 שעות נוספות בערך של 150%, שעתיים נוספות בערך של 175% ו-1.41שעות נוספות בערך של 200%.

27. משהנתבעת לא הציגה את מלוא הנתונים ביחס לכל חודש בחודשו, ערכנו ממוצע בין שש ת החודשים האמורים, אשר לפיו קבע נו את מתכונת העסקתו של התובע בשעות נוספות למשך כל תקופת העסקתו וזאת על בסיס שכרו האחרון- 30.19 ₪ (ללא תוספת הבונוס או הפרמיה וזאת לאור קביעתנו לעיל) וכדלקמן:

א. 21.08 שעות נוספות בכל חודש בערך של 125%* 37.61 ₪ = 792.81 ₪;
ב. 7.95 שעות נוספות בכל חודש בערך של 150%* 45.28 ₪= 359.97₪;
ג. 0.33 שעות נוספות בכל חודש בערך של 175%* 52.83 ₪ = 17.43 ₪;
ד. 0.23 שעות נוספות בכל חודש בערך של 200%* 60.32 ₪ = 13.87 ₪.

28. סך הכל זכאי התובע בכל חודש להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 1,184.08 ₪. התובע הועסק מיום 11.3.10 ועד ליום 22.3.17, דהיינו 84.24 חודשים. אשר על כן, במהלך כל תקופת העסקתו היה זכאי התובע לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 99,746.89 ₪. בתביעתו טען התובע לקיזוז 8,129 ₪ אשר שולמו לו כשעות נוספות במהלך תקופת העסקתו.

29. אשר על כן, זכאי התובע להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 91,617.89 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי והצמדה מיום 1.9.15 (אמצע תקופת העסקה) ועד ליום התשלום בפועל.

פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר

30. לאור קביעתנו לעיל לפיה התובע לא הוכיח כי רכיב הבונוס והפרמיה אשר שולם לו, הם רכיבים פיקטיביים, דין תביעת התובע ברכיב זה להידחות.

טענת קיזוז

31. בכתב הגנתה העלתה הנתבעת טענת קיזוז, במסגרתה התבקש בית הדין להורות כי מכל סכום שיפסק לזכות התובע, ככל וייפסק, יש לקזז את השעות הרבות בהן היה בהמתנה מבלי שעמד לרשות העבודה על פי תחשיב שיוגש בהמשך ההליך וכן את שווי השימוש שנעשה על ידו ברכב לטובת עניינו הפרטיים (מבלי לקבל את רשות הנתבעת) ובהתאם לדוחות GPS שיוצאו בהתאם (סעיף 26 בכתב ההגנה). בעניין זה יובהר כי הנתבעת לא הוכיחה ולא כימתה את טענת הקיזוז האמורה ועל כן- דין טענת הקיזוז להידחות.

סוף דבר

32. לאור כל שפורט לעיל, דין התביעה להתקבל באופן חלקי – הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 91,617.89 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי והצמדה מיום 1.9.15 (אמצע תקופת העסקה) ועד ליום התשלום בפועל.

33. לאור תוצאת פסק הדין לעומת סכום התביעה (524,530 ₪) כל צד יישא בהוצאותיו.

34. פסק דין זה ניתן בהרכב של שניים בהתאם להחלטה מיום 4.10.18.

35. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ט, (06 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור- מעסיקים
מר נוסן הנגבי

צבי פרנקל, שופט
סגן נשיא


מעורבים
תובע: יחזקאל חיים
נתבע: הסעות שמשון אשקלון בע"מ
שופט :
עורכי דין: