ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריה ברוך נגד כלל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופט ויסאם חיר

תובע

אריה ברוך

נגד

נתבעת

כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו לביתו של התובע עקב הצפת מי גשם. במועדים הרלוונטיים לאירוע, הבית היה מבוטח על ידי הנתבעת, בין היתר, מפני נזקי הצפה או שיטפון ממקור מים חיצוני.
רקע
בתחילת חודש ינואר בשנת 2013 ירדה כמות גשם משמעותית, כ- 170 מ"מ תוך ימים ספורים, שגרמה להצפה ניכרת בחצר ביתו של התובע. מי גשמים שנקוו ברחוב גלשו לחצר הבית, נלכדו בחצר ומפלס המים המשיך לעלות עד להצפת הבית ( להלן: "האירוע"). עקב האירוע נגרמו נזקים למבנה הראשי בו מתגורר התובע וכן ליחידת דיור משנית, המצויה בחצר ביתו. נטען, כי מדובר בבנייה חדשה, יוקרתית בסטנדרט בנייה גבוה במיוחד.
הבית היה מבוטח אצל הנתבעת שנים רבות לרבות במועד באירוע נשוא התובענה. על כן, התובע הודיע לנתבעת על קרות האירוע והאחרונה שלחה שמאי מטעמה, מר רועי לוין ( להלן: "שמאי הנתבעת"), שקבע כי הפיצוי לו זכאי התובע בגין נזקיו עומד על סכום של 15,135 ₪. הנתבעת הכירה בכיסוי הביטוחי ושילמה לתובע את הסכום הנ"ל עוד לפני הגשת התביעה. בהמשך, התובע פנה שוב ושוב לנתבעת וטען, כי סך נזקיו עולים על הפיצוי שניתן. הנתבעת שלחה את השמאי פעם נוספת ובעקבות הביקור הנוסף של שמאי הנתבעת, נקבע על ידו כי יש לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ נוספים בגין נזקיו ( בסיכום טענותיו התובע ציין, כי הסכום הנוסף בסך של 1,000 ₪ שולם לידיו רק בתאריך 10.5.15, בעיכוב ניכר של מעל שנה לאחר הגשת כתב התביעה שבכותרת).
בעקבות כך, התובע נאלץ להביא מומחה מטעמו אשר קבע, כי כלל נזקי ההצפה עומדים על סך של 63,581 ₪ ( כולל מע"מ וכולל 30% תוספת בגין עלות קבלנים מזדמנים).
התובע הגיש תביעה כספית על סך 163,137 ₪, לאחר קיזוז התשלום הראשון מאת הנתבעת בסך 15,135 ₪. בכתב התביעה עתר התובע לפיצוי כספי בגין מספר רכיבים ובכלל זה עלות תיקון הנזקים בהתאם לחוות דעת מומחה מטעמו, עלות תיקון נזקים נוספים שלא נכללו בחוות הדעת, פיצוי בגין עוגמת נפש והחזר הוצאות משפט.
כאמור, הנתבעת הודתה בכיסוי הביטוחי ובחבותה מכוח הפוליסה ומשכך עיקר המחלוקת הינה בשאלת גובה הפיצוי לו זכאי התובע.
ראיות הצדדים
התובע הגיש מטעמו תצהיר עדות ראשית החתום על ידו, אליו צורפו מסמכים רבים ובכלל זה חוות דעת המומחה מטעמו, מר גיל גלעדי, וכן תצהיר עדות ראשית מטעם מר מוחמד זרזור.
הנתבעת הגישה מטעמה תצהיר עדות ראשית של השמאי מר רועי לוין ממשרד שמאות לוין את בוטנסקי בע"מ וכן חוות דעת מומחה מטעם מר לוין. מצהיר זה לא התייצב לעדות ובהתאם לבקשת הנתבעת, התצהירים הוגשו להוכחת עצם קיומם ולא להוכחת תוכנם ( ראו, פרוטוקול הדיון, עמוד 24 שורות 21-28).
לאור הפער בין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, בית המשפט מינה את מר דן ברלינר, מהנדס ושמאי מקרקעין, לשמש כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה מטעם בית המשפט הגיש חוות דעתו, לפיה עלות הנזקים עקב האירוע עומדת על סך של 29,404 ₪ ( לא כולל מע"מ). כן, צוין על ידי המומחה, כי נדרשת עבודת פיקוח בסך של 2,000 ₪.

המומחה מטעם בית המשפט התייצב למתן עדות בבית המשפט ונחקר על ידי שני הצדדים. המומחים מטעם הצדדים לא העידו ולא נחקרו בבית המשפט ( ראו, הסכמת הצדדים שגובשה בפרוטוקול הדיון מיום 29.12.16 וכן החלטה מיום 11.1.17).
דיון והכרעה
כאמור, עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשיעור הנזק.
בסיכום טענותיו, הלין התובע כנגד חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט וביקש לדחות אותה ואת חוות הדעת מטעם הנתבעת ולהעדיף על פניהן את חוות דעת המומחה מטעמו. בנוסף, ביקש התובע לפסוק לטובתו פיצוי בגין מספר רכיבי נזק שלא נכללו בחוות דעת המומחה מטעמו וכן פיצויים בגין עוגמת נפש ודיור חלופי. למען הנוחות, להלן נדון ברכיבי הנזק בהתאם לדרישת התובע כמפורט בסעיף 62 לסיכום טענותיו.

(סעיף 62( א) לסיכומי התובע)- פיצוי בגין הנזקים בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם התובע כאמור, התובע ביקש לדחות את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט וכן את חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת ולהעדיף את חוות דעת המומחה מטעמו, מר גיל גלעדי.
התובע טען, כי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט הוכנה ברשלנות ובאופן לא מקצועי. לגישתו, חוות הדעת אינה סדורה, אינה עקבית ולעתים נעדרת התייחסות למחלוקות קונקרטיות. בנוסף, נטען, כי עובדתית הוכח כי חלק מנזקי ההצפה תוקנו טרם ביקורו של המומחה מטעם בית המשפט, אך עובדות אלו לא באו לידי ביטוי בחוות הדעת ומשכך אין למומחה מטעם בית המשפט יתרון כלשהו על פני המומחים שראו במו עיניהם את הנזקים ואף תיעדו אותם. נטען, כי המומחה לא פירט בחוות דעתו את רשימת כל המסמכים שהוגשו לעיונו מטעם התובע ובייחוד תצהיר העדות של מר מוחמד זרזור, במהלך ביקורו לא תיעד ולא צילם את הנזקים שטרם תוקנו, לא ביצע מדידות ולא ערך רישום כלשהו עת היה במקום. לטענת התובע, מחדלים אלו של המומחה משליכים בעניין האמון והמשקל שיש לתת לחוות הדעת.
לאחר שבחנתי את כלל הראיות והתרשמתי מחוות הדעת כמו גם מעדותו של מר ברלינר שנחקר על ידי שני הצדדים, מצאתי כי בנסיבות העניין יש לקבל את ממצאיו ומסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט, כמפורט בחוות דעתו.
לא אחת עמד ביהמ"ש העליון על חשיבותו של מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש ועל מעמדו המיוחד. בהקשר זה נפסק לא אחת, כי:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן. (ראו, ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן בע"מ נ' רבי ( 23.4.1990) וגם: ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002)).
יחד עם זאת, הכלל הוא כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות שבמחלוקת, כאשר " חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט היא רק אחת מן הראיות העומדות לפני בית המשפט, ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים" (ראו, ע"א 5509/09 מסארווה נ' מסארווה (23.2.14) . בית המשפט רשאי לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעמו ולהגיע למסקנה שונה, כאשר עולה ממכלול הראיות שמסקנת המומחה הושתתה על עובדה שגויה, או כאשר התשתית העובדתית עליה היא נשענת אינה מהימנה. (ראו, ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח(2) 583 (2004).
בענייננו, מצאתי כי אין הצדקה לסטות ממסקנותיו של מר ברלינר, המומחה מטעם בית המשפט. יוער, כי התובע אף העלה טענה בדבר חשש לניגוד עניינים מצד המומחה. כבר ייאמר, כי טענה זו נטענה בעלמא ללא כל ביסוס ועדיף היה אילולא נטענה.

ולגופו של עניין. בעדותו בבית המשפט, המומחה אישר קבלת כל המסמכים שנשלחו אליו על ידי התובע, אישר כי ראה מסמכים אלו ועיין בכל החומר שקיבל ( פרוטוקול, עמוד 5, שורות 27-28, 33-34). מעיון בת/1 ובת/2 (המכתבים שנשלחו למומחה על ידי בא כוח התובע) עולה, כי תשובת המומחה שכל המסמכים המוזכרים על ידי התובע חוסים תחת ההגדרה " כתב התביעה על נספחיו" (פרוטוקול, עמוד 5, שורה 15) הינה סבירה והגיונית. בנוסף, המומחה הסביר, כי לאחר סיור בבית מצא כי התכניות תואמות ועל כן ערך את החישובים על פי התכניות ( פרוטוקול, עמוד 7 שורות 24-25) וכן הסביר כי ערך את הרישומים שלו במשרד מיד לאחר הביקור במקום וכן כי לא צילם בגלל הזמן שחלף והעובדה כי הביקור בבית נערך כשנתיים לאחר אירוע הנזק ( פרוטוקול, עמוד 8, שורות 20-27). תשובותיו של המומחה היו כנות ואמיתיות ושיקפו את פעולותיו כפי שבוצעו על ידו. המומחה לא ניסה להתחכם ולא ניסה ליתן תשובות בניסיון להסתיר מחדל כזה או אחר. תשובותיו היו משכנעות ולא מצאתי כי יש בדברים שהועלו על ידי התובע כדי להשפיע על מסקנות חוות הדעת או כדי להביא למסקנה כי המסקנות התבססו על מידע שגוי או בלתי אמין.
התובע טען, כי בוצעו תיקונים לחלק מנזקי האירוע ולדבריו שילם עבור תיקונים הללו, טרם ביקור המומחה מטעם בית המשפט בבית. בהקשר זה, אין בידי להתעלם מטענת הנתבעת, כי לא הוצגו ראיות או קבלות כלשהן מצד התובע המעידות על עצם ביצוע התיקונים או על גובה התשלום בגין אותם הנזקים, כך שאין בטענות אלו לצייר מצב עובדתי, לו טוען התובע.
יתרה מכך, התובע טען, כי המומחה מטעם בית המשפט לא ערך בחוות דעתו אבחנה בין נזקים שתוקנו על ידי התובע לפני מועד ביקור המומחה בבית לבין נזקים שטרם תוקנו. במסגרת המענה לשאלות ההבהרה שנשלחו למומחה מטעם התובע, השיב המומחה כי אף שראה שחלק מהנזקים תוקנו על ידי התובע, לא הוצגו בפניו אסמכתאות וקבלות בדבר גובה עלות התיקונים. בעדותו בבית המשפט, המומחה ציין כי בחוות דעתו כלל נזקים שתוקנו וגם נזקים שטרם תוקנו ( ראו, פרוטוקול, עמוד 8, שורות 33-36).
כאמור, בעדותו בבית המשפט התובע העיד כי חלק מהנזקים לבית תוקנו על ידו טרם ביקור המומחה מטעם בית המשפט לצורך עריכת חוות דעתו. בהקשר זה, עדותו של התובע היתה לא חד משמעית, הוא השתמש במילים כמו " אולי" (ראו, עמוד 18, שורה 19-20) ו- "יכול להיות" (ראו, עמוד 19, שורה 17). התובע מספר סכומים שונים לביצוע אותה עבודה, לא זכר מי הקבלן שעשה אצלו את העבודה וציין, כי " למיטב זיכרוני הוא מאכסאל, לא משוכנע, היו לי כמה אנשי מקצוע. אני חושב מוחמד..." (ראו, עמוד 18, שורות 1-4). התובע לא הציג כל אסמכתא מכל סוג שהוא, להוכחת ביצוע תיקונים בבית על אף שהתבקש לכך גם במהלך החקירה נגדית. בהקשר זה, אין צורך לחזור למושכלות יסוד, ששעה שהנזק תוקן בפועל יש להוכיח עלות התיקון בפועל ולא להסתפק בהערכת מומחה שהינה בבחינת אומדן.
זאת להדגיש, כי בחוות דעת המומחה מטעם התובע, המידע אודות התיקונים שכבר בוצעו נמסר מפיו של התובע ללא הצגת אסמכתאות מתאימות וזאת רק לעניין תיקון הרובה במרפסת.
אדגיש שוב, כי המומחה מטעם בית המשפט ציין בעדותו, כי חוות דעתו כוללת את הכל, נזקים שכבר תוקנו ונזקים שטרם תוקנו.
לאור האמור לעיל ולאחר עיון בחוות הדעת מטעם הצדדים ובחוות הדעת מטעם בית המשפט ולאחר שמיעת עדותו של המומחה מטעם בית המשפט וחקירתו הנגדית על ידי שני הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מקום לדחות את מסקנותיו של המומחה מטעם בית המשפט ואין מקום להיעתר לבקשת התובע להעדיף על פניה את חוות הדעת מטעם התובע.
לאור על האמור לעיל, אני פוסק לתובע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו בעקבות האירוע בהתאם למפורט בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בסך כולל של 26,000 ₪ (נזקים למבנה דירת מגורים ומבנה משני בחצר).

לסכום המפורט לעיל יש להוסיף את הסכומים הבאים:
סכום של 200 ₪ בגין פינוי פסולת וניקיון לכל הבית. בחוות דעתו, המומחה מטעם בית המשפט העריך עולת ביצוע רכיב זה בסך 1,000 ₪. אולם, בתשובותיו לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו על ידי התובע וכן בעדותו בבית המשפט המומחה אישר כי יש להגדיל סכום זה ב- 200 ₪. המדובר בעניין שבמומחיות ועל כן אני מאמץ את דבריו של המומחה ופוסק סך נוסף של 200 ₪, מעבר לסכום שננקב בחוות הדעת.
סכום השווה ל- 15% בגין תוספת עבור ביצוע העבודות על ידי קבלנים מזדמנים. התובע ציין בסיכומיו, כי המומחה מטעם בית משפט התעלם בחוות דעתו מהעובדה, כי את העבודות יבצעו קבלנים מזדמנים. מומחה מטעם בית המשפט בחקירתו הנגדית ציין, כי תוספת אותה מבקש התובע בגין רכיב זה, והיא בשיעור של 30% מופרזת ומוסיף, כי יכול להיות כי תהיה עלות נוספת בשיעור של 10% עד 15%. ( ראו, פרוטוקול, עמוד 11, שורה 15-18). לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובשים לב לעובדה כי עסקינן בעניין שבמומחיות, מצאתי כי נכון וראוי לפסוק תוספת בשיעור של 15% בגין רכיב זה, קרי, סכום של 3,000 ₪.
סכום של 2,000 ₪ בגין פיקוח הנדסי. המומחה מטעם בית המשפט ציין בחוות דעתו, כי נדרש פיקוח הנדסה בשעת תיקון נזקי האירוע. העריך, כי עלות עבור פיקוח זה הינה בסך של 2,000 ₪. והתובע ביקש על כך סך של 3,768 ₪. בעניין זה מצאתי, כי אין מקום לחרוג מקביעת המומחה מטעם בית המשפט. יצוין, כי הסכום הנ"ל הינו אף בגין פיצוי ברכיב של בטלה וחוסר נוחות.
לסיכום חלק זה, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בסך כולל של 31,200 ₪ ( נכון למועד מתן חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (9.11.15) בתוספת מע"מ כחוק.
הנתבעת טענה, כי אין מקום לפסוק מס ערך מוסף שכן התובע לא הציג חשבוניות מס ובמצב כזה אין הצדקה לדרוש תוספת מע"מ. בשים לב לעובדה, חלק הארי של העבודות טרם בוצע ( ראו, סעיף 3 לסיכומי התשובה מטעם התובע) ולאור הצהרת התובע בעדותו, כי אף שאין בידו חשבוניות מס הוא שילם מחיר הכולל רכיב מע"מ ( ראו, פרוטוקול, עמוד 19, שורות 29-31), מצאתי כי יש מקום לפסוק את רכיב המע"מ כחוק.
סעיף 62( ב) לסיכומי התובע- רובה אפוקסית במרפסת התובע טען, כי במרפסת הדיור הראשית ביצע עבודת החלפת רובה וחידושה לרובה אפוקסית בגודל של כ- 82 מ"ר, טרם ביקור המומחה מטעם התובע בבית. המומחה מטעם התובע העריך את עלות עבודה זו בכ- 8,200 ₪ ( לא כולל מע"מ). יצוין, כי בראש נזק זה התובע ביקש פיצוי בסך 8,000 ₪ בלבד הואיל וזהו הסכום אותו שילם בפועל.
הנתבעת התנגדה לפסיקת פיצוי בגין רכיב זה. לטענתה, התובע לא הציג קבלה או חשבונית המוכיחה כי שילם מחיר זה, לא לבית המשפט ולא למומחה מטעמו. לגישתה, כל נושא רובה מסוג אפוקסי איננה רלוונטית. לא הוכח שנדרש להשתמש ברובה מסוג זה. המומחה מטעם בית המשפט השיב לשאלת בא כוח התובע כי איננו יודע כמה עולה רובה אפוקסי עבור דירת מגורים ( פרוטוקול, עמוד 11, שורה 6) והתובע לא הציג מחירון לחומר זה.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את זכאותו לפיצוי בגין רכיב זה ברמה הנדרשת בהליך אזרחי. עלותה של העבודה ברכיב זה נכללה בחוות דעת המומחה מטעם התובע באופן כללי ללא הצגת אסמכתאות ( בשים לב לעובדה כי התיקון כבר בוצע) ומבלי לנמק את הצורך בשימוש ברובה מסוג זה. המומחה מטעם בית המשפט אישר, כי המדובר ברובה יקרה יותר ( ראו, פרוטוקול, עמוד 11, שורה 8) ובשום מקום לא הוצגה כל ראיה הן לעצם ביצוע העבודה והיקף עלותה והן לעצם הצורך בשימוש ברובה מסוג זה.
זאת ועוד, המומחה מטעם בית המשפט נשאל על ידי בא כוח התובע בדבר התייחסותו לתיקון הרובה במרפסת דירת המגורים. תשובת המומחה היתה, כי סעיף 1 לחוות דעתו מתייחס לדירת המגורים והוא כולל בעיקר את המרפסת ( ראו, פרוטוקול, עמוד 10, שורות 33-36 וכן תשובה מספר 3 לשאלות ההבהרה מטעם מר ברלינר).
לאור האמור, הגעתי למסקנה כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.
סעיף 62( ג) לסיכומי התובע- ביצוע שליכט על כל היקף הבית עקב האירוע נגרם נזק לקירות החיצוניים של הבית. ההצפה ועליית מפלס המים גרמו לכתמי בוץ על גבי הקירות החיצוניים של הבית בגובה של עד כ- חצי מטר.
בהקשר זה, השמאי מטעם הנתבעת ציין בחוות דעתו מיום 20.1.13, כי נמצאו " כתבי בוץ שנותרו עקב ההצפה אותם ניתן לנקות בלחץ מים".
המומחה מטעם התובע ציין בחוות דעתו מיום 16.12.13, כי השליכט בקירות החיצוניים נפגעו עקב הבוץ בגובה של כ- 50 ס"מ מגובה הקרקע. צוין, כי עקב אופיו הנקבובי של השליכט, קשה להסיר את הבוץ. נקבע, כי יש לנקות עם מים בלחץ בשטח כולל של 30 מ"ר. המומחה הוסיף, כי " באם הבוץ לא מוסר, יש לבצע שליכט חדש. ביצוע השליכט יצור הבדלי גוונים בין חדש לישן. יש לבצע שליכט על קירות/חזיתות שלמות על מנת ליצור גוון אחיד". הודגש, כי התמחור בחוות הדעת לא כלל עלות זו אלא רק את תיקון הנזק הישיר.
המומחה מטעם בית המשפט מנה ליקוי זה במסגרת רשימת הליקויים הרלוונטיים למבנה דירת המגורים. המומחה ציין, כי העבודה הנדרשת הינה " שטיפת קירות חיצוניים בלחץ מים להסרת כתמי בוץ". לפי קביעת המומחה, העלות הכספית בגין העבודה הנ"ל הינה בסך של 6,000 ₪.
בסיכום טענותיהם, הצדדים נחלקו ביניהם חזיתית. התובע טען, כי ניקוי באמצעות לחץ מים לא מועיל ויש צורך לבצע עבודת שליכט ואילו הנתבעת טוענת כי ניקוי כזה מספיק ואין צורך בהחלפת השליכט. בנוסף, הצדדים נחלקו אף באשר לגודל השטח לגביו יש לבצע את העבודה. התובע טען, כי הוכח באמצעות העד זרזור כי לא ניתן לנקות את הבוץ בלחץ מים וכן כי נגרם נזק לשליכט. משכך, יש לבצע שליכט בכל המקומות בהם יש בוץ שגרם נזקים לשליכט ועל מנת ליצור גוון אחיד בהיקף הקירות אין מנוס אלא לבצע שליכט על היקף כל קירות הבית. מנגד, הנתבעת גורסת, כי זוהי דרישה מוגזמת מדי בהתחשב בכך כי כתמי הבוץ הינם על גבי שטח של 30 מ"ר לכל היותר ובכלל מדובר בנזק אסתטי שאינו מצדיק הוצאה כספית ניכרת.
להשלמת התמונה יצוין, כי לאחר חוות דעת המומחה מטעם התובע, התובע הזמין את מר מוחמד זרזור לצורך ביצוע ניקוי בלחץ מים, אך ללא הצלחה. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם מר זרזור בעניין העבודה שביצע. מר זרזור נחקר נגדית על ידי הנתבעת.
עדותו של מר זרזור הייתה אמינה, לא ניכר פגם בעדותו, תשובותיו היו הולמות, רלוונטיות לשאלות ונראה מאמץ של העד להשיב נכונה ובמידה מקצועית על השאלות. אציין עוד, כי לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת לפיהם בשל היכרות מוקדמת בין התובע לבין מר זרזור ( עקב עבודות בניה קודמות) עדותו של מר זרזור הינה עדות מוטית עד כדי מתן עדות לא נכונה לטובת התובע.
בסעיף 8 לתצהירו מציין מר זרזור, כי " לא ניתן לפיכך לנקות את כתמי הבוץ ועל כן לפי מיטב הבנתי וניסיוני יש לבצע שליכט חדש על גבי כל היקף המבנה". צודקת הנתבעת בטענתה, כי קביעה זו מהווה מסקנה ועדות סברה שאינה בתחום מומחיותו של מר זרזור ומשכך משקלה של אמירה זו כמשקל נוצה. מנגד וכמפורט לעיל, החלק בעדותו הנוגע לפעולות שהוא ביצע בעצמו, לצורך ובמסגרת ביצוע משימת הניקוי בלחץ מים, מהווה עדות ישירה של מר זרזור אודות פעולות שביצע בעצמו וככזה מהווה עדות קבילה.
מעדותו של מר זרזור עולה, כי הוא אכן ניסה בפועל לנקות את כתמי הבוץ, אשר ניתזו לקיר החיצוני של בית התובע. בעדותו, תיאר מר זרזור את הפעולות שביצע לצורך ניקוי הקירות החיצוניים באמצעות לחץ מים וסיכם כי לא הצליח במשימה. העד הסביר, כי הפסיק את ניסיון הניקוי באמצעות לחץ המים שהפעיל, לאחר שהחלו להופיע סימנים על הקיר והחלו להתגלות סיכויים לנזקים גדולים ממה שישנם על אותו הקיר, בין היתר, השליכט שעל הקיר החל להתפרק בעקבות לחץ המים, אותו הגביר לאחר שנכח לדעת כי לחץ מים ברמה נמוכה איננה מועילה בניקוי כתמי הבוץ.
כפי שציינתי, עדותו של מר זרזור הייתה אמינה וניכר כי ניסה להשיב נכונה ובמידה מקצועית על השאלות. מנגד, מסעיף 3 לתצהיר מר זרזור עולה, כי העד משמש כקבלן טיח וצבע משנת 2006. לא הובאה בפני בית המשפט כל עדות בעניין ניסיונו של העד בביצוע עבודות דומות לניקוי שליכט צבעוני באמצעות לחץ מים, לא הובאה ראיה בדבר מידת מיומנותו של מר זרזור בביצוע עבודות מעין אלו, כמה עבודות כאלו ביצע בעבר, וכדומה. עובדת היותו של העד קבלן טיח וצבע אינה מכשירה אותו כמיומן בביצוע עבודות ניקוי בלחץ מים ובעניין זה אין הבדל בין מר זרזור לבין כל אדם אחר מן השורה. בניגוד לטענת התובע, המומחה מטעם בית המשפט אישר, כי עיין בתצהירו של מר זרזור בעת הכנת חוות דעתו ( ראו, פרוטוקול, עמוד 5, שורה 34 ועמוד 7, שורות 8-12) ואף על פי כן לפי דעתו המקצועית ניתן לנקות את כתמי הבוץ באמצעות לחץ מים.
לעניין ביצוע שליכט על כל היקף הבית, המומחה מטעם בית המשפט ציין לא פעם במהלך חקירתו הנגדית, כי נראה לו מוגזם לבצע שליכט לכל הבית, שעלויות פעולה זו ניכרות, כאשר מדובר בכתם שהינו בהיקף קטן יחסית להיקפו של כל הבית, היקף של כ- 30 מ"ר, כשהיקף כל הבית מהווה כ- 180 מ"ר. הנתבעת הסכימה למסקנתו זו של המומחה ואף הוסיפה את הטענה כי המדובר רק בעניין קוסמטי.
כאמור לעיל, המומחה מטעם התובע קבע, כי יש לנקות עם מים בלחץ בשטח כולל של 30 מ"ר. בהמשך ציין, כי " באם הבוץ לא מוסר, יש לבצע שליכט חדש. ביצוע השליכט יצור הבדלי גוונים בין חדש לישן. יש לבצע שליכט על קירות/חזיתות שלמות על מנת ליצור גוון אחיד" (ראו, חוות דעת המומחה מטעם התובע, עמוד 8). המומחה מטעם בית המשפט אישר בעדותו, כי לפעמים קשה להגיע לגוון אחיד בעת תיקון שליכט ( ראו, פרוטוקול, עמוד 7 שורה 28 ו- 33) אך סייג את הדברים ובמענה לשאלת ב"כ התובע " אז כן יהיה צורך לבצע שליכט בכל היקף הבית" השיב המומחה " אני חושב שזה מוגזם אבל כדאי לעשות כמה ניסיונות" (עמוד 7, שורה 30) ובמענה לשאלה חוזרת מטעם בא כוח התובע בעניין זה השיב, כי " יכולה להיות גישה כזו. אני חשבתי שזה מוגזם" (עמוד 7, שורה 35).
מחד, גוון לא אחיד ושוני בגוון הוכר במספר פסקי דין כליקוי המחייב תיקון ( ראו, ת"א ( ב"ש) 923/85 שיכון עובדים בע"מ נ' עזית חברה לבנין ולפתוח בע"מ [ פורסם בנבו], (25.11.90), ת"א ( ראשל"צ) 50919-11-15 רונית סיבוני נ' יולי איילת דגן [ פורסם בנבו], (7.7.18), ת"א ( חי') 58949-11-12 זאב חורי נ' עלמי נאטור חשמל בע"מ [ פורסם בנבו] (25.07.16)). הדברים מקבלים משנה תוקף עת עסקינן בבית הבנוי בסטנדרט בניה מאוד גבוה ( ראו, סעיף 3 לתצהיר התובע וכן עמוד 3 לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט).
מנגד, עצם קיומו של ליקוי, שמהותו גוון לא אחיד, בעוצמה המצדיקה מתן פיצוי, הינו עניין עובדתי הטעון הוכחה. מהעדויות שהוגשו בתיק ניתן לומר כי, לכל היותר, הוכח כי קשה להגיע לגוון אחיד. כאן עולה השאלה, האם די בקביעה זו כדי להצדיק פסיקת פיצוי בה בעת שלא הוצג בפני בית המשפט כי נעשה ניסיון לתקן את השליכט וכי התוצאה שהתקבלה, מבחינת הבדל גוון, הינה בעוצמה המצדיקה הענקת פיצוי כספי בסכום משמעותי, כמבוקש על ידי התובע. בהקשר זה יודגש, כי לא בכדי ציין המומחה מטעם בית המשפט כי " כדאי לעשות כמה ניסיונות" (ראו, פרוטוקול, עמוד 7, שורה 30). לא מן הנמנע כי בעקבות תיקון השליכט תתקבל תוצאה טובה עד כדי שהבדל הגוון יהיה עניין זניח וקוסמטי בלבד. עוד יש לזכור, כי החלק שהוכתם הינו החלק התחתון של הקירות החיצוניים ולא ברור האם חלק זה בולט ברמה המצדיקה חידוש השליכט בחלק שהוכתם, לא כל שכן בכל היקף הקירות החיצוניים של הבית.
יצוין, כי אין בידי להתעלם מעדותו של מר זרזור, ממנה עולה כי בעת ניסיון שטיפת כתמי הבוץ באמצעות לחץ מים, נגרמו ועלולים להיגרם נזקים לשליכט. עניין זה אושר על ידי המומחה מטעם בית המשפט אשר ציין, כי "... אם משום מה יתברר שיש נזק לשליכט שמחייב החלפה, אז מדברים על משהו כמו 25 מ"ר גובה" (ראו, עמוד 6, שורה 33-34). כאמור, ניסיונות כאמור לא בוצעו ולא ברור איזה היקף של השליכט ניזוק או יינזק במהלך שטיפת השליכט באמצעות לחץ מים. העבודה שבוצעה על ידי מר זרזור הינה חלקית ובוצעה במספר נקודות מצומצם.
בנוסף לאמור לעיל, הנתבעת הוסיפה וטענה, כי היה על התובע להקטין את הנזק ותחת זאת, בפועל, התובע הגדיל את הנזק בשעה שהחל לטפל בבעיה בשיהוי של כשנה לאחר האירוע. התובע טען, כי העיכוב בטיפול בעניין זה נבע משיקולי תקציב והיה לו סדר עדיפויות מסוים, כגון לשלם את הכסף שחסך לטובת טיפול מניעתי על מנת לוודא שמקרה כזה לא יחזור בעתיד.
אף אם אני מוכן לקבל את הטענה כי לעתים התובע נדרש לפעול בהתאם לסדרי עדיפויות, אין בהסבר שניתן כדי להבהיר מדוע לא בוצע ניקוי בלחץ מים לקירות החיצוניים אלא בחודש ינואר 2014, ורק לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם התובע. זאת, על אף שבחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת נכתב כי נדרש לבצע פעולה זו. זאת, בייחוד לאור העובדה כי התובע כן מצא לנכון לבצע תיקונים אחרים בבית.
לשאלות בא כוח הנתבעת, המומחה מטעם בית המשפט ציין בעדותו בבית המשפט, כי " מקרה כזה עדיף לעשות את העבודה כמה שיותר מהר" (ראו, פרוטוקול, עמוד 13, שורה 7) והוסיף כי "... ככל שחולף הזמן עלויות התיקונים יכולות לגדול ( ראו, עמוד 13, שורה 10).
באיזון בין השיקולים השונים הרלוונטיים לעניין זה, מצאתי כי ראוי לפסוק סכום פיצוי כללי על דרך האומדנא בגין נזק צפוי לשליכט שנגרם עקב כתמי הבוץ או שייגרם במהלך שטיפתו באמצעות לחץ מים.
בתצהיר עדותו הראשית ציין התובע, כי לצורך ביצוע שליכט בכל היקף הבית ( כ- 180 מ"ר) נדרש סכום של 54,150 ₪. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לסתור נתון זה ולא חקרה נגדית את התובע בעניין זה. בהתחשב בהיקף השליכט שהוכתם על ידי הבוץ ( כ- 30 מ"ר), נראה כי בגין הצורך לעשות תיקונים לשליכט עקב שטיפתו בלחץ מים ראו לפסוק פיצוי על דרך האומדנא בסכום כולל של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. פיצוי זה הינו בנוסף לעלות שטיפת קירות חיצוניים בלחץ מים, כפי המפורט בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
סעיף 62( ד) לסיכומי התובע- פחת ריצוף עקב החלפת רובה בחוות דעת המומחה מטעם התובע צוין, כי יש להחליף את הרובה הקיימת בסלון ובמטבח, במבנה הראשי, בשטח כולל של 52 מ"ר וכי בתמחור יש לקחת בחשבון 10% פחת ריצוף עקב פגיעה בריצוף. המומחה מטעם בית המשפט לא התייחס כלל לעניין הפחת האמור בחוות דעתו. בעדותו בבית המשפט מסר המומחה, כי בעבודת רובה לא צריך להיות פחת של ריצוף. בא כוח התובע לא סתר מסקנה זו. בסיכום טענותיו, התובע לא הרחיב טיעון בסוגיה זו למעט הכללת דרישה זו ברשימת הנזקים שמתבקש פיצוי בגינם.
הנתבעת מתנגדת לפיצוי בגין רכיב זה בהיותה דרישה מוגזמת שאין לה בסיס ראייתי על פי חוות דעת המומחה בית המשפט.
עדות המומחה מטעם בית המשפט לא נסתרה על ידי התובע. משכך, מצאתי כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.
סעיף 62( ה) לסיכומי התובע- תיקון נזקים שנגרמו למיטלטלין בסעיף 62( ה) לסיכומים, התובע עתר לפיצוי בגין עלות תיקון נזקים שנגרמו לפריטים הבאים: מקרר, תנור, מכסחת דשא, 2 ארונות, תיקון דלתות פלדלת וחרמש חשמלי בסך כולל של 7,604 ₪.
מומחה בית המשפט העריך נזקים אלה בסכום כולל של 4,404 ₪. הערכת המומחה בסוגיה זו לא נסתרה. לאחר בחינה, מצאתי כי אין מקום לסטות ממסקנת המומחה בסוגיה זו.
יצוין, כי בהתאם לקביעת מומחה מטעם בית המשפט, עלות תיקון דלתות פלדלת ותיקון ארון תחתון מטבח משני כלולים בעלות התיקון מבנה משני חצר ( ראו, עמוד 3 לחוות הדעת).
לאור האמור, ברכיב זה יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בסך 4,404 ₪.
סעיף 62( ו) לסיכומי התובע- דיור חלופי ( עלות חדר במלון)
התובע ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 7,000 ₪ בגין דיור חלופי לו יזדקק עקב העבודות הנדרשות בבית. זאת, בהסתמך על האמור בסעיף 3 לפוליסת הביטוח, תחת כותרת המשנה " אובדן שכר דירה" (ראו, נ/3, עמוד 5). התובע ציין, כי אמנם על פי פוליסת הביטוח, המבוטח רשאי לקבל דירה דומה לדירתו אלא שבפועל, הסיכוי שהתובע ימצא דירת מגורים דומה לדירתו למשך פרק זמן קצר בן 7 ימים הוא סיכוי אפסי ולכן בלית ברירה ייאלץ התובע להתגורר במלון במשך תקופת התיקונים. לגישת התובע, אין ספק כי גם שהיה בבית מלון יכולה להיחשב כהוצאה בגין אובדן שכר דירה או הוצאה בגין שכר דירה שהוצאה בפועל.
מנגד, הנתבעת טענה, כי מבחינה עובדתית התובע לא התגורר במלון וכן כי המדובר בדרישה מופרזת לכל הדעות. נטען, כי התובע בחקירתו אישר, כי לא יצא מביתו וכי בפוליסה רשום שכר דירה ולא מלון. הנתבעת הוסיפה, כי בעניין זה יש להסתפק בסכום של הערכה אובייקטיבית, בהתאם להמלצת המומחה מטעם בית המשפט, אשר העריך את הפיצוי בגין רכיב זה של הנזק בסך של 2,000 ₪.
עיון בנוסח סעיף 3 לפוליסת הביטוח הרלוונטית לענייננו, מעלה כי רשום בצורה מפורשת " שכר דירה" ואף רשום כי המבוטח רשאי לקבל דירה דומה לדירתו. לשון סעיף 3 לפוליסת הביטוח מפורשת וברורה. פרשנות לפיה דירה כוללת אף חדר בבית מלון הינה פרשנות רחבה שעל פניו חורגת מפוליסת הביטוח, כפי שזו הוגדרה עת נערכה הפוליסה ונקבעה הפרמיה בגינה. זאת, בייחוד לאור הבדלי העלויות בין דירה לבין חדר בבית מלון. זאת ועוד, התובע נקב בסכום של 7,000 ₪ מבלי לצרף כל אסמכתא או הצעת מחיר מטעם בית מלון ספציפי. לא ברור כיצד חישב התובע את הסכום האמור, באיזה בית מלון מדובר? מהי רמת בית המלון? איזה שירותים כלולים במסגרת העלות המבוקשת, וכו'.
לאור האמור, מצאתי כי בנסיבות העניין, הערכתו של המומחה מטעם בית המשפט הינה סבירה והוגנת. משכך, אני פוסק לתובע פיצוי בגין דיור חלופי בסך של 2,000 ₪.
סעיף 62( י) לסיכומי התובע- פיצוי בגין עוגמת נפש התובע ביקש לחייב את הנתבעת בסכום של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אי נוחות, אובדן שעות וימי עבודה, סבל, אובדן הנאה, ו"בזבוז זמן" שנגרמו לתובע כתוצאה מהצורך לעסוק בנושא מול הנתבעת, עקב התנהלותה חסרת תום הלב של הנתבעת שבאה לידי ביטוי גם בסירובה לשלם את הסכום הנוסף שנקבע על ידי השמאי מטעמה. התובע לא טען, כי פיצוי בגין עוגמת נפש כלול בפוליסת הביטוח אלא עתר לפיצוי מכוח הדין הכללי עקב התנהלות חסרת תום לב מצד הנתבעת.
הנתבעת ביקשה לדחות את דרישת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש בנימוק, כי פריט זה לא מופיע בפוליסה שאינה מכסה נזק נפשי. עוד נטען, כי לא צורפה חוות דעת רפואית להוכחת מצבו הנפשי של התובע.
אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בדבר הצורך בהגשת חוות דעת רפואית לצורך הוכחת הזכאות לפיצוי בגין עוגמת נפש. כמו כן, אין בידי לקבל את הטענה כי יש לדחות את דרישת התובע בשל העובדה כי פריט זה לא מופיע בפוליסת הביטוח. אין המדובר בפיצוי מכוח הפוליסה אלא בפיצוי הנובע מהדין הכללי והתובע עתר לפיצוי כאמור לא עקב מקרה הביטוח אלא עקב התנהלות הנטענת של הנתבעת בשלב שלאחר אירוע הנזק. עיון בסעיף 35 לתצהיר התובע, פסקה אחרונה, עולה כי הפיצוי מתבקש עקב הצורך לפנות לנתבעת פעמים רבות, הצורך להמתין לביקורו הנוסף של השמאי, העיכוב בתשלום הפיצוי הנוסף בסך 1,000 ₪ בהתאם לקביעת השמאי, הצורך לזמן מהנדס בניין לצורך קבלת חוות דעת, היעדר היכולת לבצע את כל התיקונים עקב אי העברת כספי הפיצוי הראויים בזמן, הצורך לנהל הליכים משפטיים והגשת התובענה דנן ובכלל זה מימון הייצוג המשפטי, מראה הבית והצורך לדחות מבקרים ואורחים, וכן התנהלות חסרת תום לב מצב השמאי, אשר באה לידי ביטוי בניהול משא ומתן בשם הנתבעת שלא כדין, נמנע מפירוט ליקויים בתוך פנים הבית אף שתיעד אותם.
לאחר עיון בטענות התובע, מצאתי כי דרישת הפיצוי גבוה מבחינת שיעור הנזק וחלק מטענותיו ימצאו את מקומן תחת רכיב אחר שעניינו הוצאות משפט ( לדוגמא, הצורך להגיש הליכים לרבות מימון הייצוג המשפטי, הצורך לקבל חוות דעת מהנדס וכו'). בנוסף, המומחה מטעם בית המשפט המליץ על מתן פיצוי בסך של 2,000 ₪ בגין פיקוח הנדסי כאשר העריך כי אובדן שעות וימי עבודה כלולים במסגרת פיצוי זה ( ראו, חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בעמוד 5, ס"ק ט').
בנוסף, יש לזכור כי הנתבעת הכירה מידית בכיסוי הביטוחי והעבירה את סכום הפיצוי בהתאם לחוות דעת השמאי הראשונה ללא כל דיחוי.
לאחר בחינת טענות התובע כמפורט בסעיף 35 לתצהיר העדות הראשית מטעמו, מצאתי כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש על דרך האומדנא בסכום כולל של 7,000 ₪.
סעיפי פיצוי שונים
בסעיף 62 ( ז') עד ( י"ג) (למעט ס"ק י') לסיכום טענותיו, עתר התובע להחזר הוצאות שונות שנגרמו לו עקב ניהול ההליך. לגבי מרבית הסעיפים, הצדדים נחלקו בעמדותיהם. להלן נבחן בקצרה סעיפים אלה.
סעיף קטן ( ז) לסיכומי התובע- התובע ביקש החזר הוצאות אשר שולמו על ידי התובע בגין חוות דעת המומחה מטעמו בסך של 2,360 ₪.
הנתבעת אינה חולקת על דרישה זו.
משכך, אני פוסק לתובע את הסכום של 2360 ₪ בגין סעיף זה.
סעיף קטן ( ח-ט) לסיכומי התובע- התובע ביקש את עלות חלקו של התובע בשכרו של המומחה מטעם ביהמ"ש בגין חוות הדעת בסך של 3,000 ₪ ובנוסף ביקש את עלות שכרו של המומחה מטעם בית המשפט בגין עדותו בביהמ"ש בסך של 1,755 ₪.
הנתבעת טענה, כי גם היא שילמה סכום זהה על פי החלטה בית המשפט בכתב המינוי של המומחה. משכך, הוצאות שני הצדדים נחלקו בחלקים שווים ואין כל הצדקה לשינוי ההחלטה. הנתבעת הוסיפה, כי היא הודתה בכיסוי הביטוחי ולכן אין מקום לדרישת התובע בסעיף זה. לעניין שכר המומחה בגין עדותו בבית המשפט, הנתבעת טענה, כי התובע ביקש לזמן את המומחה לחקירה ועל כן מוטלת עלות התשלום עליו.
אכן, לאחר הגשת כתב התביעה הנתבעת לא חלקה על קיומו של הכיסוי הביטוחי, אך אין לכך השלכה לעניין דרישת התובע בשני פריטים אלה. התובע ביקש לזמן את המומחה מטעם בית המשפט לחקירה בשל המחלוקת בין הצדדים לעניין גובה הנזק. זו גם הסיבה בגינה מונה המומחה מטעם בית המשפט. בסופו של יום, עמדת המומחה כללה פיצוי גבוהה יותר ממה שהנתבעת הכירה בהתאם לחוות דעת המומחה מטעמה. על כן, על הנתבעת לשאת בתשלום הוצאותיו של התובע בגין שני הסעיפים יחדיו, בסך של 4,755 ₪, וכך אני פוסק.
סעיף קטן ( י"א) לסיכומי התובע- התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי עונשי בגין הפרת הוראת ס' 27 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 מכוח סמכות בית המשפט לפי סעיף 28 א' לחוק הנ"ל. אין להיזקק לטענה זו, מאחר ושקלתי התנהלות זו של הנתבעת, עיכוב כספי פיצוי נוספים על סך של 1,000 ₪, במסגרת הפיצוי בגין ראש נזק " עוגמת נפש".
סעיף קטן ( י"ב) לסיכומי התובע- התובע ביקש לחייב את הנתבעת בסכום אגרת בית המשפט ששולמה בגין ניהול ההליך.
הנתבעת הביעה הסכמה עקרונית לתשלום אגרת בית המשפט אך בהתאם לסכום שייפסק ( התוצאה הסופית) ולא בהתאם לשווי התביעה. לגישת הנתבעת, התביעה שהוגשה היתה מוגזמת, על סך של 178,722 ₪ ובניכוי סכומים ששולמו או שלא היו במחלוקת על סך של 162,137 ₪.
לאור הפער הגדול בין סכום התביעה לתוצאה הסופית, אני מחייבת את הנתבעת בהחזר מחצית האגרה הראשונה בלבד, כשהיא צמודה ונושאת ריבית כחוק מיום ההוצאה ועד התשלום הפועל.
סוף דבר
לסיכום, לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש על ידי הצדדים ובעדויות שנשמעו בבית המשפט, אני מקבל חלקית את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לבית התובע בסך כולל של 27,469 ₪ (43,604 בניכוי הסכום שכבר שולם על ידי הנתבעת בסך 16,135) בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק מיום מתן חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (9.11.15) ועד מועד התשלום בפועל.
פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 7,000 ₪.
הוצאות משפט בסך כולל של 11,000 ₪ ( ברכיב זה נכלל גם הוצאות משפט כלליות לרבות בקשה מספר 4 ( סעיף 62( י"ג) לסיכומי התובע).
שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ט, 06 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אריה ברוך
נתבע: כלל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: