ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרדכי שמקה נגד ניסים עגיל :

בפני כבוד ה שופטת אפרת הלר

בעניין: תיק 59883-06-16

תובע

מרדכי שמקה ת.ז XXXXX134

נגד

נתבע

ניסים עגיל ת.ז XXXXXX599

ובעניין: תיק 35773-07-17

תובע דוד עגיל ת.ז XXXXXX403

נגד

נתבע מרדכי שמקה ת.ז XXXXX134

פסק דין

בפניי שתי תביעות שאוחדו שעניינם פרסום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 ( להלן : "החוק")

תחילתו של ההליך הינו בתביעה אותה הגיש מר מרדכי שמקה נגד מר ניסים עגיל (להלן : "ניסים") במסגרת תיק 59883-06-16 (להלן: "התביעה הראשונה"). התביעה השניה הוגשה על ידי מר דוד עגיל (להלן : "דוד") כנגד הנתבע, מר מרדכי שמקה (להלן : "מרדכי") וזאת במסגרת תיק 35773-07-17 (להלן: "התביעה השניה").

ביום 31.10.17 ניתנה החלטה על איחוד הדיון בשתי התביעות.

המחלוקת בשתי התביעות הנ"ל הינן אמירות שלטענת התובעים מהוות הוצאת לשון הרע ואשר הופנו כלפיהם במהלך אירוע בחירות שהתקיים ביום 18.01.16 במושב דלתון, מקום מגורי הצדדים.

בנוסף, במסגרת התביעה השניה נטען כי ביום 08.05.2016 פרסם מרדכי הודעת וואטסאפ קבוצתית בגנותו של דוד שכללה ביטויים המהווים הוצאת לשום הרע.

אירוע הבחירות מיום 18.01.2016
כפי שעולה מכתבי הטענות, ביום 18.01.2016 התקיימו בחירות לצורך בחירת נציג המושב לאגודת "אוסם הגליל, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ". בבחירות אלו התמודדו מרדכי ודוד ושני מתמודדים נוספים.

מרדכי טוען כי בסופו של יום הבחירות ולפני ספירת הקולות התפרצו דוד ובנו ניסים אל תוך הקלפי בטענות לזיופים ו/או להטיית תוצאות הבחירות ועוררו מהומה במקום, דבר שחייב הזמנת משטרה לצורך השלטת הסדר.

דוד טוען כי עקב ניסיון העבר בהן נפסלו הבחירות בשל זיוף, חשש כי גם הפעם תוצאות הבחירות יזויפו. משכך, הוא הגיע לקלפי בלוויית בנו ניסים ודרש מיו"ר הקלפי הצבת משקיף מטעמו של כל מתמודד בזמן ספירת הקולות וזאת על מנת לשמור על טוהר הבחירות, דבר לו התנגד יו"ר הקלפי.

בעקבות ויכוח שהתפתח במקום, הוצאו הצדדים מחוץ לקלפי שם המתינו עם יתר בני משפחותיהם.

בתביעה הראשונה טען מרדכי כי בשל תסכולו של ניסים מניסיונו הכושל לפגיעה בניהול התקין של ספירת הקולות הוא החל להטיח ב מרדכי האשמות שונות ובין היתר קרא לו "גנב" ו – "גנב כבשים", אמירות עליהן חזר מספר רב של פעמים פני הנוכחים ששהו במקום. (להלן: "הפרסום הראשון")

לטענת מרדכי, מדובר באמירות שקריות אשר נאמרו בכדי לפגוע בו, להשפילו ועל כן הם מהווים הוצאת לשון הרע.

מרדכי טוען כי העניק לניסים מספיק זמן על מנת להתנצל על דבריו, אך הוא לא טרח לעשות כן .

מנגד טען ניסים כי לאחר שמרדכי התגרה באביו, דוד , וטען בפני הנוכחים במקום כי את רכושו הוא צבר מגניבת תערובת והוא השיב בתגובה: "זה עדיף מגניבת כבשים".

לטענת ניסים, דבריו נאמרו בתקופה בה החלה תופעה של גניבת כבשים ממגדלים במושב שאחת מהן יוחסה לאחיו של מרדכי. יחד עם זאת, לטענתו הוא לא כיוון את דבריו למרדכי או לאחיו אלא לתופעה הכללית של גניבת הכבשים.

ניסים טוען שהוא לא הוציא לשון הרע על מרדכי אלא הביע את דעתו שגניבת תערובת עדיפה על גניבת הכבשים.

עוד טוען ניסים כי מדרכי מעולם לא פנה אליו בדרישה שיתנצל על דבריו ופנה ישירות בתביעה לבית המשפט.

מנגד טען דוד בתביעה השניה אשר הוגשה על ידו, כי ביום הבחירות הטיח בו מרדכי : "גנב תערובת" ( להלן: "הפרסום השני").

לטענת דוד, הוא משמש כבעלים של עסק להובלת תערובת מזה כ- 40 שנה ויש לו מוניטין רב ולפיכך דברי מרדכי אשר הינם דברי כזב נועדו בכדי להכפיש את שמו, להעליבו ולפגוע בו, במשלח ידו ובפרנסתו.

מרדכי הכחיש כי האמירות הנטענות בפרסום השני נאמרו על ידו לדוד.

הודעת ה – " וואטסאפ" מיום 08.05.2016

בתביעה השניה טען דוד כי ביום 08.05.2016 פרסם מרדכי הודעה קבוצתית בקבוצת ה – "וואטסאפ" של המושב בשם "תרבות דלתון", בה חברים מאות מחברי המושב שלטענתו מהווה הוצאת לשון הרע, כלהלן:

" חברים יקרים
לאחר שנה וחצי של עשייה ללא לאות וללא פשרות מוצא אני חובה להעמיד דברים על דיוקם נוכח השמצות חסרות בסיס של מר עגיל אשר אינו רואה את טובת המושב לנגד עיניו.
בכל העת הזו מחרחר האיש מלחמה מנסה לזרוע פילוג תוך שימוש בשקרים חצאי עבודות אך ורק כדי להמשיך בדרך הקלוקלת בה נהג בהיותו חבר הוועדים האחרים.
ידיי וידי הוועד נקיות כל פעולה נעשתה כדין ואין לי אלא לגנות גינוי חריף את התנהלותו הנלוזה רודפת השררה וחסרת הכבוד כלפי מי שעושים עבור כל המושב בזמן קצר יותר מכל שנותיו בוועד. אני נחוש להמשיך ולפעול בכל הכוח למען קידום המושב עתידו ביטחונו ואיכותו. לא יפריעו לי דברי הבלע והשנאה להיפך מר עגיל זו התנהגות של אדם מגעיל אני קורא לה להפסיק לחבל בעבודת הקודש שנעשית ולפעול כמוני למען כולםםם ולא לאינטרס צר בוש לך בניסיון הפילוג ופעל למען אחדות במושב".

(להלן: "הפרסום השלישי")

לטענת דוד, פרסום זה נעשה לאחר שהוא מחה באסיפת ועד המושב כנגד התנהלות מרדכי כיו"ר הועד אשר נהג בהפקר בכספי האגודה וכן בעקבות בקשה למינוי חוקר שהגיש לרשם האגודות לצורך חקירת התנהלותו הנ"ל.

לטענתו מדובר בהודעה המכילה דברי שקר ונאצה בגנותו שמטרתה להכפישו, לרמוס את כבודו ולפגוע במשלח ידו ובפרנסתו.

מרדכי אישר את הפרסום הנ"ל אך טען שלא עשה כן על מנת לפגוע בדוד, אלא כדי להביא בפני חברי המושב את האמת ועל מנת להגן על פועלו ושמו הטוב וזאת לאחר שדוד נהג ליצור פרובוקציות בנוכחות תושבי המושב ולהטיל דופי בפועלו של מרדכי באמצעות הגשת תלונות סרק נגדו.

הראיות:

ביום 19.11.18 התקיימה ישיבת ההוכחות בפניי בה העידו מרדכי, דוד וניסים.

בנוסף, מטעם דוד העידו בניו, אלירן עגיל (להלן: "אלירן") ושי עגיל (להלן: "שי").

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את הצדדים בדיון אשר התקיים בפניי, עיינתי במוצגים שהוגשו לתיק ונדרשתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה הראשונה להידחות ודין התביעה השניה להתקבל ואפרט.

הפרסום הראשון
בתצהירו חזר מרדכי על הפרסום הראשון והעיד כי במהלך ההמתנה מחוץ לקלפי ניסים קרא לו "גנב" ו - "גנב כבשים", אמירות שלטענתו עליהן חזר ניסים מספר רב של פעמים בפני כל הנוכחים ששהו במקום.

עדותו של מרדכי הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין, אשר לטעמי לא הוכחה כדבעי.

בחקירתו הנגדית אישר מרדכי כי ביום הבחירות שהו עימו ליד הקלפי קרובי משפחה ואנשים נוספים מהמושב (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 11-13 , עמ' 10 ש' 31 - 32 עמ' 11 ש' 1 - 19). יחד עם זאת, מרדכי בחר שלא לזמ נם לעדות על מנת לתמוך בגרסתו בדבר האמירות הנטענות של ניסים.

אין טעם להכביר מילים לגבי החזקה הידועה כי הימנעות מהבאת עד או ראיה אמורה להיזקף לחובת הצד שנמנע לעשות כן בעניין האמור.
ראו ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף ( פורסם בנבו).

הימנעות מרדכי מהבאת עדים כלשהם לתמיכה בגרסתו בעניין הפרסום אותו מייחס לניסים פועל לחובתו, בהתאם לכלל של הימנעות מהבאת עד או ראיה, הפועלת לחובתו של בעל דין .

בהקשר זה טען ניסים כי מרדכי נמנע מהצגת סרטון אותו צילם באמצעות הטלפון הנייד שהיה ברשותו ואשר יש בו כדי ללמד על האירוע הנטען.

לא מצאתי לקבל טענת ניסים בעניין זה שכן לא הוכח שאכן האירוע צולם. לטענת מרדכי הוא צילם רק את האירועים בתוך הקלפי ולא מחוצה לו, ולא הוכח בפניי אחרת.

בנוסף, תשובות מרדכי בדבר מספר הפעמים בהם קרא לו ניסים " גנב" או " גנב כבשים", לא היו אחידות ונתגלו בהם סתירות, הפוגמות באמינות גרסת מרדכי לעצם אמירתם על ידי ניסים.

בעוד שבתצהירו העיד מרדכי כי הקריאות של ניסים לעברו נעשו מספר רב של פעמים, הרי שכאשר נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית, סיפק תשובה מתחמקת:

" אני מפנה אותך לסעיף 10 לתצהירך, אתה אומר שניסים קרא לך גנב כבשים, כמה פעמים הוא קרא לך ככה.
ת: לפחות 3 פעמים.
ש: 3 פעמים זה מספר רב של פעמים.
ת: כן.
ש: יכול להיות שאתה לא מעיד אמת ובמקום אחר אמרת שהוא קרא לך גנב כבשים רק פעמיים.
ת: יכול להיות שמה שאמרתי שזה היה פעמיים. לא זוכר, אני זוכר רק שזה לא היה פחות מפעמיים, כשהוא קרא לי גנב כבשים, אמרתי לו מה אמרת והוא חזר על זה שוב גנב כבשים, אם הוא אמר פעם נוספת לא זוכר.
ש: למה כל הסיפור הזה לא מופיע בתצהירך.
ת: כשאני רושם בתצהיר שהוא אמר גנב כבשים זה אומר שהוא חזר על הדברים פעמיים.
ש: אם אמרת שלוש זה לא נכון.
ת: יכול להיות שהוא אמר שלוש.
ש: פעם אחת אמרת שהוא קרא לך גנב כבשים פעמיים, פעם אחת אמרת שהוא קרא לך גנב כבשים מספר פעמים ובפעם השלישית אמרת שהוא קרא לך גנב כבשים מספר רב של פעמים, מה הגרסה הנכונה?
ת: אין גרסה נכונה, כל הגרסאות נכונות, מה שבטוח הוא קרא לי גנב כבשים אמרתי לו באותו רגע מה אמרת והוא חזר על הדברים אם יהיה המשך של עוד פעם, אני לא זוכר.
ש: אתה חושב שאין הבדל בין מספר רב של פעמים מספר פעמים ופעמיים, בעינך הכל מתנקז לפעמיים.
ת: בעיני מה שהיה זה מה שהיה, אין חשיבות יש חשיבות, אלה הדברים שנאמרו וזה האופי שזה נאמר" (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 13 - 21).

לטעמי, יש בסתירות שהתגלו בתשובה הנ"ל כדי לפגוע בגרסת מרדכי ובאמינותה.

גרסתו של ניסים לאירועים היתה שונה. לדבריו בתגובה להשתלחותו של מרדכי באביו, דוד כ- "גנב תערובת", הוא השיב לו : " זה עדיף מגניבת כבשים" כאשר לטענתו של ניסים דבריו לא כוונו למרדכי אלא נאמרו באופן כללי נוכח תופעת גניבת הכבשים שהתגלתה במושב אותה עת.

על עדותו זו חזר ניסים בחקירתו הנגדית כדלקמן:

"ש: תאשר לי שאמרת גניבת כבשים.
ת: לא אמרתי גניבת כבשים, אמרתי בתגובה למה שהתובע אמר לאבא שלי אתה צברת הון רב במשך השנים בגלל שאתה גונב תערובת, זרקתי לאוויר שזה עדיף מגניבת כבשים בגלל שהתובע אמר לאבא שלי שהוא צבר במשך שנים הון מגניבת תערובת אמרתי לאוויר אולי זה ציני שזה עדיף מגניבת כבשים כי באותה עת היה ביישוב מספר של גניבות כבשים שאחת מהם היתה קשורה לאחיו של התובע.
ש: למעשה לא אמרת זאת במקרה אלא במכוון.
ת: לא. אמרתי זרקתי לאוויר כציניות, הויכוח שלי לא היה עם התובע אין לי קשר עם התובע מאז שהייתי בגולני והוא נשר לא ראיתי אותו, אמרתי בתגובה לדברים שלו, חד משמעית כתגובה לדברים שלו.
ש: אני בא אליך ומטיח בפניך שאתה גנב תערובת במקום להתגונן במקום לבוא ולהסביר או לתקוף את האמירה אתה מחזיר באמירה מעליבה.
ת: אני לא מחזיר באמירה מעליבה, זה היה בציניות לאוויר זה עדיף מגניבת כבשים" (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 7-19)

מצאתי מקום ליתן אמון בגרסתו זו של ניסים אשר לא נסתרה בחקירה הנגדית.

לא זו בלבד, עדות ניסים נתמכה בעדותם ותשובותיהם של דוד, אביו ושני אחיו, אלירן ושי שנכחו במקום והיו עדים להתרחשויות במקום באותה העת.

עולה מן האמור כי מרדכי לא עמד בנטל הוכחת גרסתו בדבר הפרסום הראשון אותו הוא מייחס לניסים. גרסתו של מרדכי נותרה בגדר עדות יחידה שאין לה תימוכין.

למעלה מן הצורך אדגיש שלטעמי אין באמירת ניסים "זה עדיף מגניבת כבשים" שלטענתו בחקירתו הנגדית כוונה לאחיו של מרדכי וזאת נוכח הגניבות בהם הואשם, כדי להקים עילת תביעה בגין לשון הרע, לתובע, מרדכי , שעה שלא הוכח כי אמירה זו כוונה למרדכי.

הפרסום השני

דוד העיד בתצהירו כי באירוע הנ"ל, טען מרדכי בפני הנוכחים שהוא צבר את הונו מגניבת תערובת. על גרסה זו חזר דוד בתשובתו בחקירתו הנגדית והיא נתמכה בעדויותיהם של ניסים, אלירן ושי.

מנגד, מרדכי הכחיש בעדותו כי אמר את הדברים הנ"ל לדוד ( עמ' 14 לפרוטוקול ש' 26 -28).

משנשאל מרדכי מדוע לא זימן את האנשים שלטענתו שהו אותה עת מחוץ לקלפי לצורך חיזוק תשובתו הנ"ל השיב: "למה אני צריך להביא אותם?" ( עמ' 14 לפרוטוקול ש' 29-31) ובהמשך "לא צריך להביא עדויות, אמירה כזאת לא נאמרה. כל זה המצאה לאחר הגשת תביעה שלי כנגד דברים שניסים עגיל אמר" ( עמ' 15 לפרוטוקול ש' 4 -5).

שוב יצוין כי על אף נוכחותם של אנשים רבים באירוע הבחירות, בו נכחו הצדדים, לא פעל מרדכי לזימון מי מאנשים אלה והדבר פועל לחובתו.

מכל האמור, המסקנה הינה כי דוד עמד בנטל הוכחת הפרסום השני כאשר עדותו בעניין הייתה עדות אמינה בעיני ונתמכה כאמור בעדויותיהם של בניו.

הפרסום השלישי

בתצהירו חזר דוד והעיד על ההודעה אותה שלח מרדכי בקבוצת ה "וואטסאפ", שלטענתו מכילה דברי שקר ומטרתה הכפשתו, רמיסת כבודו ופגיעה במשלח ידו ובפרנסתו.

בחקירתו הנגדית מרדכי אישר כי שלח את ההודעה הנ"ל ( עמ' 18 לפרוטוקול ש'1 -7 וש' 19 -20 עמ' 19 ש' 11 -14) אלא שלטענתו הוא עשה כן על מנת להזים את גל השמועות והניסיונות לפגוע בשמו הטוב מצידו של דוד ולא על מנת לפגוע בו (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 15 – 31).

מכאן, דוד עמד גם בנטל הוכחת הפרסום השלישי המיוחס למרדכי.

עתה יש לבחון האם יש בפרסומים השני והשלישי משום הוצאת לשון הרע של מרדכי כנגד דוד ובאם עומדות למרדכי טענות הגנה כלשהן?

לשון הרע – כללי:

סעיף 1 ל חוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק"), קובע כי "לשון הרע" הוא פרסום אשר עלול:

"(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

סעיף 2 לחוק קובע:

פרסום לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

המבחן לפרשנות הפרסום לצורך בחינת השאלה האם הוא מהווה לשון הרע, הוא מבחן אובייקטיבי, דהיינו, "מהי לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מייחס למילים" (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג (2) 33).

בהקשר זה נקבע בפסיקה כי הפרסום יפורש על פי המשמעות המקובלת בציבור כולו ועל פי הבנתו של "האדם ברחוב", או "האדם הרגיל", ש"איננו המשכיל ביותר או האיש הירוד ביותר מבחינת התפתחותו" ( א' שנהר דיני לשון הרע 110 (1997) . זאת ועוד, משמטרת החוק היא למנוע פגיעה, אין חשיבות לדרך שבה הובן הפרסום על ידי הנפגע, וגם לא לדרך שבה הובן הפרסום בפועל על ידי מי שנחשפו לפרסום ( שנהר הנ"ל, בעמ' 111).

ומן הכלל אל הפרט;

דוד טוען שבפרסום השני ביקש מרדכי לפגוע בו, באמינותו ובמשלח ידו.

כבר עתה אדגיש שלטעמי יש בפרסום השני כדי הוצאת לשון הרע על פי החוק.

בפרסום זה יש כדי להשפיל את דוד, הן בפני הנוכחים ששהו אותה עת ליד הקלפי ולציירו באור שלילי, כמי שצבר את הונו, לכאורה, באמצעות גניבת תערובת.

אמירתו של מרדכי בפני קהל הבוחרים/הנוכחים שהתאספו ליד הקלפי יש בה משום פרסום כהגדרתו בסעיף 2.

אמנם לא הוכח בפניי כי היה בפרסום הנ"ל כדי לפגוע במשלח ידו של דוד, אך יחד עם זאת הרי שיש בפרסום זה כדי להשפיל את דוד ולבזותו בפני תושבי המושב, המקום בו הוא גר, אשר נכחו ליד הקלפי אותה עת.

אציין כי מלבד הכחשה כללית של מרדכי לפיה לא אמר את האמרה מושא הפרסום, דוד לא העלה כל טענת הגנה על פי החוק כנגד פרסום זה.

מכאן, אני קובעת כי יש הפרסום השני עונה להגדרת סעיף 1 (1) ו - (2) לחוק, ומהווה לשון הרע, שכן יש בה כדי להשפיל ולבזות את דוד בשל ההתנהגות שיוחסה לו על פי הפרסום.

באשר לפרסום השלישי, דוד טוען כי יש בפרסום זה כדי להשפילו ולפגוע בו ובפרנסתו.

עיון בתוכן הודעת הוואטסאפ מלמד כי זו מכילה את האמירות "מחרר מלחמה" (הטעות במקור - א.ה) , "מנסה לזרוע פילוג תוך שימוש בשקרים חצאי עבודות אך ורק כדי להמשיך בדרך הקלוקלת בה נהג" , "התנהלותו הנלוזה רודפת השררה וחסרת הכבוד" , "דברי הבלע והשנאה" , "מר עגיל זו התנהגות של אדם מגעיל".

לטעמי, יש בחלק מהביטויים בהם השתמש מרדכי בהודעה הנ"ל כדי הוצאת לשון הרע.

בתי המשפט הכירו במקרים של קללות וגידופים כלשון הרע. ראה ע"א 3245/04 עו"ד בננסון נ' פלד (פורסם בנבו) ובע"א 3085/00 ברפורוש נ' נביאי אברהם (פורסם בנבו) הוכרו מילים כגון "גנב", "שקרן" ו - "רמאי" כלשון הרע.

מסקירת הפסיקה, עולה, אם כן, כי השאלה האם קללות וגידופים מהווים לשון הרע, הינה תלוית נסיבות ונבחנת בהתאם לטיב ההתבטאות, קהל השומעים, זהות התובע והנתבע וההקשר בו נאמרו הדברים.

לטעמי, המקרה דנן, מהווה לשון הרע וזאת בשים לב לעובדה שההודעה הופצה בקבוצת הוואטסאפ של המושב, לה נחשפו אנשים החברים באותה קבוצה ועשויה הייתה לבזות את דוד בפני אותם אנשים.

כאשר מוטחות באדם טענות כגון מחרחר מלחמה, משתמש בשקרים, נוהג בדרך קלוקלת, התנהלותו נלוזה רודפת שררה וחסרת כבוד, דבריו הם דברי בלע ושנאה וכי התנהגותו הינה התנהגות של אדם מגעיל יש כדי לבזותו, להשפילו ולהציגו באור שלילי בפני הקהילה עליה הוא נמנה ובפרט בפני חברי המושב שנחשפו לאותה הודעה.

מרדכי טען להגנתו כי כל האמירות המיוחסות לו בהודעה לא נועדו לפגוע בדוד ואינן מהוות לשון הרע וכי עשה כן על מנת להגן על פועלו, עמלו לטובת המושב ועל שמו הטוב מפני ההשמצות של דוד (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 17).

משנשאל מרדכי אלו השמצות מצדו הביאוהו לפרסם את ההודעה השיב, החל ממכתבו של רשם האגודות שביקש התייחסות המושב לבקשה למינוי חוקר בדבר התנהלותו ועד להתנהגות דוד אשר מנסה לחבל בעבודתו ותפקודו של יו"ר האגודה (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 19 -20 , עמ' 20 ש' 10 וש' 23 -27).

ראשית, איני רואה כי יש בבקשת דוד למינוי חוקר משום השמצה מצדו של דוד. המדובר בבקשה לגיטימית לבדיקת התנהלות נטענת של דוד כלפי האגודה, גם אם בסופו של יום בדיקה זו לא הובילה למינוי החוקר המבוקש, כעולה מהחלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 17.06.16 אשר העתקה צורף לתצהיר מרדכי.

שנית, טענת מרדכי לפיה הודעה זו באה בעקבות התנהלות דוד אשר מנסה לחבל בפעילותו כיו"ר האגודה, נטענה בעלמא, לא הובאה ראיות לתמיכה בה ולא הוכחה.

מכאן, המסקנה כי הפרסום השלישי מושא ההודעה הנ"ל אינו חוסה תחת ההגנות הקבועות בחוק ככל ואין בפיו של דוד כל טענת הגנה כנגד פרסום זה.

הפיצוי:

סעיף 7א לחוק קובע פסיקת פיצוי לנתבע ללא הוכחת נזק, כלהלן:

"7א. (א) הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק; חיוב בפיצוי לפי סעיף קטן זה, הוא כפסק דין של אותו בית משפט, שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו.
(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.
(ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק.
(ד) לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת.
(ה) ....".

דוד עותר לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק וטוען שעל מרדכי לפצותו בכפל הסכום הסטטוטורי הקבוע בחוק, הסך של 100,000 ₪ מאחר, כך לטענתו, הפרסום נעשה על ידי מרדכי "בכוונה לפגוע" בו וזאת לפי סעיף 7א(ג) לחוק.

בהכרעה בשאלת גובה הפיצוי המגיע לנפגע יש לבחון את טיב הפרסום כשלעצמו, את התנהלות המפרסם ואת הפגיעה בנפגע.

בענייננו, קבעתי כי שני הפרסומים אותם פרסם מרדכי כנגד דוד הן עת כינה אותו "גנב תערובת" והן הפרסום בוואטסאפ, הינם פרסומי לשון הרע אשר יש בהם לבזות את דוד ולהשפילו בעיני הציבור.

פרסומי מרדכי כלפי דוד יש בהם כדי להטיל דופי בהתנהלותו וביושרו של דוד .

עם זאת, עסקינן בפרסומים אשר הינם ברף הנמוך יותר של לשון הרע.

בהתחשב באמור לעיל, מצאתי כי יש מקום לחייב את מרדכי לפצות את דוד בגין שני הפרסומים שהוכרו כלשון הרע נגדו בפיצוי מתון אותו אני מעמידה על סך של 5,000 ₪.

סוף דבר:

התביעה הראשונה נדחית.

הנני מחייבת את התובע בתביעה הראשונה לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח.

התביעה השניה מתקבלת. הנני מחייבת את מרדכי לשלם לדוד סך של 5,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

הסכומים שנפסק ו ישול מו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא ו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ט, 06 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מרדכי שמקה
נתבע: ניסים עגיל
שופט :
עורכי דין: