ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמיל איסקילוב נגד ר.י. עיצוב וגמר פנים בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת שרה מאירי – אב"ד
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי מלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף רובנישטיין

התובע
שמיל איסקילוב
ע"י ב"כ: גב' מזל דמתי (איגוד מקצועי)
-
הנתבע
ר.י. עיצוב וגמר פנים בע"מ (רפאל גמר עיצוב ופנים)
ע"י ב"כ: עו"ד בנצי בן דוד

פסק דין

1. ביום 20.11.17 הגיש התובע כתב תביעה בדיון מהיר בו טען כי עבד אצל הנתבע בענף השיפוצים, כי חל צו ההרחבה בבנין ( להלן: "הצו") כי סוכם על שכר שעתי של 45 ₪ למ"ר/שכר יומי כ-450 ₪ (צורפו הודעות ווטסאפ, ת/1).
התובע עתר להפרשה לפנסיה (6.5%) ופ"פ (6%) לפי הצו החל מהחודש הראשון לעבודתו (2,879 ₪ נטו), חופשה (2 ימים , 900 ₪), יתרת שכר מרץ (6,041 ₪) שכר אפריל (10,141 ₪), סה"כ תביעתו 19,961 ₪.
[יצויין כי הודעות הווטסאפ שצורפו בשפה הרוסית, תורגמו (ע"י מאן דהוא) לעברית, אך אין לדעת תאריכן וכן יצויין כי באחת נרשם: "מרץ 4,850 ₪ בחשבון" ובהודעה אחרת: "צריך לשלם 16,841 ₪" (מה שעל פניו לא מתאים לסכומים הנתבעים) ].

2. בכתב ההגנה (28.12.17) נטען כי מדובר בחברה [רפאל ר.י. עיצוב וגמר פנים בע"מ (להלן: "הנתבעת")], שהעסיקה את התובע עד אפריל 2017, כי סוכם עם התובע על שכר קבלני לפי כמות המטרים שיבצע בחודש, כי יגיש כל חודש כמות המטרים שביצע ובהתאם ישולם שכרו . נטען כי הפרשה לפנסיה היא 6% ולפיכך, לחודש מרץ זכאי הוא ל-288.54 ₪ ולאפריל 331.56 ₪ ובהתאם, גם עבור פ"פ (סה"כ ב-2 רכיבים אלה 1,340.02 ₪); אינו זכאי לחופשה משקיבלה בתלוש אפריל ; שכר מרץ קיבל ( 4,809 ₪ בהעברה בנקאית) וקודם לכן מקדמה ע"ס 3,000 ₪ במזומן (שאת קבלתו אישר בהודעת ווטסאפ שצרף ).
סה"כ ביצע עבודה ע"ס 14,299 ₪ ומשקיבל לידיו 8,000 ₪, לאחר נכוי חובה, זכאי הוא להפרש בסך 6,013 ₪ בלבד.
חרף ניסיונות לפתור הסכסוך – ס רב התובע, בחות"ל.
הנתבעת צרפה חשבון, אישור בנק על הפקדה לתובע (ע"ס 4,809 ₪, 25.4.17) דף הודעות ווטסאפ ברוסית עם תאריכים, תלושי שכר ותמונות (עבודה שביצע התובע שנדרשה לתיקון ושהנתבעת שילמה לאחרים לביצוע התיקון) וחשבון סופי לחודשי העבודה (פברואר – אפריל).

3. ביום 19.3.18 התקיים דיון מוקדם ומשלא הושגה הסכמה נקבע להוכחות.
בדיון מ-12.6.18 משהוברר כי התובע אינו דובר השפה העברית ואף לא הבין האזהרה בטרם עדותו – לא היה מנוס אלא מדחיית הדיון .

ביום 17.7.18 התקיים בפנינו דיון הוכחות: התובע העיד לעצמו (באמצעות מתורגמנית). מטעם הנתבעת העיד מר רפאילוב ( להלן: "הנתבע").

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב (התובע-8.8.18; הנתבעת-13.9.18; סיכומי תשובה ב-19.9.18).
לצערנו עקב עומס רב, בהעדר קלדנית יוצא פסה"ד רק עתה.

4. העדויות -
בנגוד לנטען בתביעה, טען התובע בפנינו כי עבד 6 ימים בשבוע, כי עבד 12 – 13 שעות, יומיים מתוכם עבד רק עד 15:30 / 16:00 ובימי ו' עבד 8 או 9 שעות.
עוד טען כי הסיכום היה 50 ₪ לשעה, כי כך ביקש מאחר והוא עובד מהר יותר מעובד אחר.
בח.נ. טען כי מראש סוכם על עבודה בקבלנות, מחיר של מ"ר של עבודה . לא דובר על שעות עבודה. השכר הוא לפי תוצאה ולפי מטר בפועל.
כשנשאל אם סוכם מראש על 45 ₪ למטר (כטענתו בתביעה), טען כי סוכם על 40 ₪ למטר, ובהמשך, כשהיה צריך לעשות קרמיקה בשירותים, הנתבע עצמו בא ואמר שהמחיר עולה ל-50 ₪. זה היה במרץ. לא זוכר בדיוק מתי; ב-5 –15 למרץ; בטוח שלא זה ב - 1 במרץ (עמ' 11 שורות 12 – 17) .
כך עלה כי בנגוד לטענות ב"כ התובע, חוברת ובה רישומי התובע ודאי לא יכלה להיות מוצגת ב "כתב ההגנה" וממילא, לא היה מקום "להתנגדות"; ומנגד, משאכן לא הוצגה בתביעה, וכלל לא הועלתה טענת עובדה בנדון בתביעה בהתייחס ל שעות העבודה של התובע (או לתשלום לפי שעות עבודה; או כי כך "סוכם") – בדין התנגדה הנתבעת לשינויי החזית שנטענו.
התובע טען כי כל יום הוא חוזר מהעבודה ורושם בחוברת וכי מעולם לא פנה לנתבעת עם רישומיו. הנתבעת יכלה לראות העבודה או למדוד. הנתבע בא כל יום והסתכל על עבודתו.
היתה התחשבנות על פברואר, על מרץ ואפריל לא היתה, רק כשנפגשו (לאחר סיום העבודה), באוקטובר 2017, ב-19.10.17.
רשם רק שעות ותאריכים. הנתבע שלח אותו לעשות היקף זה בגודל 160 מ"ר. עשה, מדד והגיש למשכורת. עשה 14 או 15 מ"ר כל יום, זה תלוי. עבודות שונות. הסכום שונה לחלוטין; אם היה עושה רק קרמיקה הסכום היה שונה.
לטענתו, בפברואר עם נסיעות, היה זכאי ל-3 ,000 ₪, במרץ 10,850 ₪ ובאפריל 10,141 ₪. בנגוד לטענתו, בחוברת לא רשם כלל פרוט בחודש מרץ של עבודתו, מטראז', קרמיקה, חיתוכים וכו' .
על פברואר – אמור להיות; לא בטוח; לא זוכר בדיוק אבל אמור להיות; לא יכול לעשות עם המחברת שלו חישוב מדוייק של כמה מטרים עשה וכמה ₪ כל מטר.
לא זוכר כמה מ"ר עשה, בסה"כ, אצל הנתבע. רשום בווטסאפ. זה יותר מ-200 מ"ר.
עוד עלה מעדותו כי בפועל אינו יכול להשיב מהו הקף העבודה שביצע עבור הנתבעת, חרף רישומיו במחברת. לטענתו זה רשום בווטסאפ . בתמונות שהציג יש תאריכים מתי צולמו וזה יותר מ-200 מ"ר. בסוף כל יום ובסוף כל שבוע – לא אמר לנתבע כמה מ"ר ביצע. כשהוצגו לו תמונות (של עבודה ובה שברים ופגמים) השיב שזו לא עבודתו, לא עבד שם, עבד רק בשירותים. זו לא עבודה שלו.
4 התמונות שצילם התובע, צולמו ביוני 2018 ("א"). את עבודתו ביצע טוב, אף אחד לא תיקן את עבודתו. יכול להיות שמישהו שבר הקרמיקה אחרי שעזב. בהודעתו מ-10.9.17 רשם בווטסאפ לנתבע כל הרישומים והמדידות שביצע, גם טיח שביצע בשירותים. יש גם תמונות ויש גם וידאו שצילם (שלא הוגש).
הנתבע אמר לו לשבת כדי להתחשבן רק בסוף העבודה. כשהתקומם למה לא שילמו לו עבור מרץ, זה היה ב-20.4.17.
שלח לסרגיי, זה היה ב-1.5.17. לא שלח את זה ליורי אלא לסרגיי, כי סרגיי היה מנהל.
הנתבע העיד כי בטרם החל התובע לעבוד סוכם על 40 ₪ לעבודת קרמיקה, לעבודת תיקון (משהו שלא שייך אליו) זה לפי שעה.
בטבלה שצורפה להגנה, חושב המגיע לתובע לפי מדידות שביצע התובע. חיתוכים של קרמיקה ושל קופסאות ביקורת זה קומפלט בעבודה (במחיר למ"ר עבודה).
משכורתו של התובע היא לפי ביצוע העבודה ולא לפי שעה; בהתאם הוציא משכורת ולכן גם חייב לשלם לו פנסיה. אף פעם לא בדק כמה זמן התובע עבד. היה על התובע לסמן העבודה שעשה ולהגיש לו . עצר עבודתו של התובע לפני סוף אפריל, כי במשך חדשיים לא הצליח לקבל מהתובע המטרים שהוא עשה. התובע לא רצה לומר; בנספח א' לא חישב העבודה של התובע, אלא רשם לפי מה שטען התובע והוא מסכים לזה. לא יכול לבדוק כמה כל אחד עשה.
החישוב שביצע: ניקיון בדי רה זה 35 ₪. נסיעות קיבל, למרות שעובד בקבלנות. קיבל 3000 ₪, שהתובע אישר שקיבל (למרות שלא הספיק לדווח לרו"ח שלו). במרץ עבד לפי 40 ₪, שזה מחיר סטנדרטי וזה יוצא 1,468 ₪. קרמיקה חיפוי רשם התובע לפי מה שהיה סוגר איתו, 45 ₪ למ"ר. טיח, שפכטל, שפשוף לא היה צריך לעשות, ועל זה הוא דורש 146 שעות ל-60 מ"ר, כשבשבילו עבודה כזו עולה 45 ₪. על התיקונים שילם לעובדים אחרים.
בח.נ. השיב כי התובע עבד אצלו בקבלנות; בתלוש רשום 20 יום, כי צריך, כי התלוש היה 5,000 ₪. לא יכול סתם לרשום בתלוש סכום. השכר לפי מטרים שביצע יצא 5,090 ₪, זה שעושה בקושי 7-8 מ"ר ביום, בא ב-07:00 ויוצא ב-15:00, זה לא עניינו.
כשנטען בפניו כי התלוש לא מתאים לדו"ח, זה 4,809 ₪ השיב כי עבודות הקבלנות שביצע לפי מטרים שנתן זה 5,000 ₪ ברוטו, מה שצריך לנכות צויין בתלוש.
לגבי תלוש אפריל 2017 (שהופק ב-17.12.17, אחרי הגשת התביעה), השיב כי בהתחלה היה לתובע עובד. כשעובדים בקבלנות לא יודע במדוייק כמה מגיע לו על העבודה ולכן שחרר לו 5,000 ₪. כך גם נכון שנתן לו מפרעה ב-3. 17, זה לא משכורת.
התובע לא בא אליו לעבוד כשכיר (בשלב זה משום מה "עבר" הנתבע לשאול השאלות, שנענו ע"י ב"כ התובע).
עם זאת, הוברר כי ב-27.9.17 כתב התובע לנתבע כי ביצע 72 מ"ר הגם שהפסיק עבודתו באפריל. מוכן לשלם על מה שנשאר לשלם, אך לא מוכן לשלם גם על המטרים וגם על השעות.
בבנייה לא עובדים לפי שעות אלא לפי מ"ר ואם עבד (התובע) 12 שעות ועשה 7 מ"ר זו בעיה שלו (התובע) . נכון שהתובע עבד בקבלנות, כך טען גם התובע, לא יודע כמה מטרים ביצע התובע, מה שרשם מקובל עליו. כשהופנה לרישום התובע במרץ בדבר חיתוכים 30 מ"ר ו-146 שעות, השיב: זה לא מה שעושים, זה קומפלט. התובע היה צריך לקבל כמו שמופיע בטבלה לפי המטרים, 5,079 ש"ח למרץ, על קרמיקה בשירותים. אם שירותים 36 מ"ר זה לא יכול להיות 57 מ"ר, בגלל שיש בשירותים חיתוכים קטנים הוסיף לו 5 ₪. אין דבר כזה שירותים 57 מ"ר. יש שם 36 .7 מ"ר.

5. ולהכרעתנו –
א. לא נוכל שלא לציין, ומצרים אנו כך לומר, כי לא נחה דעתנו מהתנהלות התובע בהליך המשפטי ככלל ובדיון ההוכחות בפרט:
התובע הגיש תביעתו בייצוג.
לא ניתן במהלך הליך משפטי לטעון טיעוני עובדה, כש העובדות הנטענות מטעמו לא נטענו ולא נזכרו כלל בכתב הטענות שהגיש .
דיון הוכחות אין מטרתו לבנות "יש מאין" מערכת עובדות, על בסיסה יהא על בית הדין להכריע בסכסוך, אלא להעיד בפני ביהמ"ש על עובדות שנטענו, המבססות כתב הטענות הרלוונטי.
כך גם אין יכול צד להתייצב בביהמ"ש באופן שאינו יודע השפה המדוברת ובלא שידאג למתורגמן מבעוד מועד.
עוד יש להזכיר: בא כוח (עו"ד או מזכיר איגוד מקצועי), הוא גורם מסייע בלבד ואין הוא מעיד או משיב, תחת הצד שאותו הוא מייצג!
כך גם, לא ניתן להגיש נספחים לכתב טענות ללא תאריכם.

ב. אין חולק כי הצדדים לא השכילו לנהל כדבעי את מערכת יחסי העבודה ביניהם: אין חולק כי הסכימו על עבודה בקבלנות; אין חולק כי משהתובע אינו קבלן עצמאי – נדרש כי יקבל שכרו כשכיר; אין חולק כי מדובר בעבודת שיפוצים (ומשכך, אין יכול ל היות חולק כי צו ההרחבה בענף הבנין חל על יחסי הצדדים); אין חולק גם כי אין בפנינו מסמך אחד ברור המבסס סיכום שהושג בין הצדדים טרם החל התובע בעבודתו, ובכל ל כך, אף לא – מיהו המעסיק.
בהקשר זה נציין כי התובע שהגיש תביעתו כנגד עוסק, כנגד הנתבע, בסיכומיו "קיבל על עצמו" כי מעסיקתו היא הנתבעת.

אין חולק כאמור כי הנתבעת לא השכילה ליתן לתובע הודעה על תנאי עבודה, כחובתה. דא עקא, תנאי עבודתו של התובע כעולה מטענות הצדדים, וכך שוכנענו, סוכמו ביניהם כעבודה בקבלנות, לפי סכום מסויים למ"ר של עבודה.

לא שוכנענו כי סוכם בין הצדדים על תשלום יומי או תשלום לשעה. בפועל, התובע בעדותו לא טען כי סוכם על שכר (כלשהו) ליום או לשעת עבודה.
מנגד, לא שמענו מהתובע בתביעתו כי לא קיבל תלושי שכרו, או כי לא קיבל שכרו לפברואר.

אין חולק כי התובע קיבל בפועל סך 3,000 ₪ (ככל הנראה לעבודתו בפברואר ) – ובהקשר זה נציין כי לא נסתרו חישובי הנתבעת כאמור בנספח א' להגנתה או טענתה כי התובע אישר כי קיבל את כל המגיע לו בשכרו לפברואר.

בפועל, לא שוכנענו מעדות התובע או מטענותיו, כשכאמור בעדותו סתר מחד ואישר מאידך את טענות העובדה שבתביעתו; כשמנגד, כנגד הנתבעת עומדת החזקה שבחוק הודעה לעובד . בשוקלנו כל שבפנינו, שוכנענו כי הצדדים סיכ מו על עבודה קבלנית, על סך של 40 ₪ למ"ר עבודה, כי הקף העבודה הוא כמפורט בנספח א' להגנה וכי בפועל, לא הוכיח התובע אף לא טענה מטענותיו (ואין כוונתנו לרכיבים הנלווים לשכר והמחוייבים בדין כהפרשות, חופשה , או עצם העובדה כי לא שולם לו שכר אפריל עד היום).

שוכנענו כי סוכם על עבודה קבלנית לפי 40 ₪ למ"ר עבודה וכי התובע ביצע עבודות ריצוף. שוכנענו כי לא סוכם על שכר לפי שעה או יום עבודה.
שוכנענו גם כי לא סוכם על תשלום נפרד לתיקונים או על תשלום נפרד לחיתוכים. לא נעלם מעינינו כי הנתבע אישר כי משמדובר היה בעבודות חיתוכים בשירותים, משמדובר בחתכים קטנים (לשטח קטן) הוסיף לו 5 ₪ (למטר). שרותים זה 36.7 מ"ר ולא 57 מ"ר. עוד טען כי לא סוכם על תשלום לתובע לעבודות תיקונים וממילא, לא נדרש לכזו. עדותו בנדון לא נסתרה, ונפנה לכך כי את חישוביו אכן ביצוע לפי 40 ₪ למ"ר, כשהוסיף 5 ₪ למ"ר (לעבודת התובע במרץ 2017).

איננו מקבלים טענת התובע בסיכומיו כביכול יש להחיל לענייננו הוראת סעיף 5א לחוק הודעה לעובד, שהרי עיקר תפקידו של התובע לא היה במחלוקת ומנגד, התובע לא ממש טען כי סוכם על עבודה לפי שעות, או על שכר לשעה.
לא נעלם מעינינו כי הנתבעת ציינה בסיכומיה כי תלושי השכר הוצאו רק באופן פורמאלי, וזאת בהמשך לטענתה כי התובע הועסק כקבלן ולא כשכיר וכי הדבר נבע משהתובע לא המציא חשבוניות על עבודותיו. יחד עם זאת, התובע לא עתר בתביעתו לסעדים לפי חוק הגנת השכר או חוק הודעה לעובד.

ג. שכר עבודה
אין בפנינו גרסה של התובע – ודאי לא בתביעתו – כי סוכם בטרם החל בעבודתו כי זכאי הוא לתשלום (מסויים) בגין עבודות טיח וכיוצ"ב (ובהקשר זה , אף לא נהירים חישוביו לשכ"ע שעתר לו).
על כן, נדחית תביעתו ליתרת שכר עבודה עבור חודש מרץ.
עם זאת, משחדלה הנתבעת כאמור לסכם עם התובע שכרו באופן ברור ומשמנגד, בנספח א' מצויין פירוט שכר לו זכאי התובע אף לשיטת הנתבעת, הרי באשר לחודש מרץ 17', מופיע בנספח א' סה"כ ברוטו של 5,079 ₪ ובתלוש השכר 5,000 ₪ בלבד (ברוטו), הרי על הנתבעת להשלים לתובע בצרוף תלוש את הסך של 79 ₪ (ברוטו).
באשר לחודש אפריל, משלא שוכנענו כי שולם לתובע "מפרעה" ע"ס 3,000 ₪ עבור חודש אפריל (משעסקינן לטעמנו בתשלום עבור העבודה בחודש פברואר) , זכאי התובע לתשלום שכר עבודה לחודש אפריל 2017 ע"ס 5,526 ₪ (נטו), כמופיע בתלוש השכר.
לא נעלם מעינינו כי בתלוש אפריל שולם בגין נסיעות פעמיים ומשאין תשלום נסיעות בחודש מרץ רואים אנו סכום זה כשייך לחודש מרץ.
עוד ראוי להוסיף כי אכן לפי נספח א' להגנה, עולה לכאורה כי התובע זכאי לסכום גבוה יותר מהמופיע בתלוש, יחד עם זאת משאין חולק כי הסכום המופיע בתלוש לא שולם, מצאנו להורות כי ישולם הסכום שבתלוש משאין בפנינו הסבר בעדויות הצדדים לחישוב שנעשה באפריל.
(במאמר מוסגר נציין כי משלא הוכח כי בהסכמת הצדדים היה על התובע לשאת בעלויות התיקונים שבוצעו לאחר שסיים עבודתו, מחד ומאידך, אף לא הוכח כי זה מה ששילם הנתבע, בחרנו לפעול ע"פ האמור בתלוש השכר).
סכומי השכר ישולמו בצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום 01.05.17 ועד התשלום בפועל וזאת משאין חולק כי מחלוקת כנה בין הצדדים משבפועל קשה היה לקבל גרסה ברורה וסדורה מהתובע.

ד. ימי חופשה
אין חולק בין הצדדים כי התובע זכאי ל- 2 ימי חופשה.
התובע עתר ל- 900 ₪ ואילו הנתבעת הוסיפה לשכר עבור חודש אפריל 17', את רכיב החופשה, ע"ס 432 ₪ (להבנתנו, 2 ימים X 8 שעות X שכר מינימום שעתי מעוגל) .
ראוי לציין כי לשיטת הנתבעת (סעיף 7 לסיכומיה), בהתאם לחישוביה להפחתת שכרו של התובע , התובע זכאי לשכר של 350 ₪ ליום, הרי שאף לצורך פדיון חופשה , יחושב יום חופשה לפי 350 ₪ ליום.
ע"כ זכאי התובע להשלמת פדיון חופשה ע"ס 268 ₪ (700-432 ) בצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום 01.05.17 ועד התשלום בפועל.

ה. הפרשות לקרן פנסיה
אין חולק כי התובע החל לעבוד בחודש 02/17, על אף שלא הוצא תלוש שכר בחודש זה; גם לגרסת הנתבעת מוסכם (נספח א') כי תחילת עבודתו היה בחודש פברואר, על כן אף הזכאות להפרשות יחושבו מחודש פברואר 17'.

בהתאם לסעיף 25 לצו, זכאי התובע להפרשות בגובה 6% לפיצויים ו- 6% לתגמולים.

על כן, הנתבעת תשלם ברכיב זה את הסכומים המפורטים להלן:
עבור חודש פברואר 17' סך של 357 ₪ בצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום 01.03.17 ועד התשלום המלא בפועל.
עבור חודש מרץ 17' סך של 609.48 ₪ בצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום 01.04.17 ועד התשלום המלא בפועל.
עבור חודש אפריל 17' סך של 639.12 ₪ (שכרו ברוטו בניכוי נסיעות) בצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום 01.05.17 ועד התשלום המלא בפועל.

6. סוף דבר
חרף תוצאת ההליך מחד ומשהנתבעת הייתה מוכנה לשלם לתובע את המגיע לו ולהתחשבן כדבעי עמו ומאידך, משהתובע הותיר רושם מאוד לא אמין, לא הוכיח גרסתו ובעדותו לא הוכיח טענותיו שבתביעתו (תוך שינויי חזית) ומשנדרשה הנתבעת להתייצב לדיון פעמיים (ובשל מחדל התובע לא ניתן היה לשומעו) – לא מצאנו ליתן צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ט, (06 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. (עובדים) גב' אורלי מלי

שרה מאירי, שופטת -
אב"ד

נ.צ. (מעסיקים) מר יוסף רובנישטיין

נחתם ע"י נציגי ציבור ביום6.12.18.

קלדנית: צביה


מעורבים
תובע: שמיל איסקילוב
נתבע: ר.י. עיצוב וגמר פנים בע"מ
שופט :
עורכי דין: