ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסעד כנאנה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת רויטל טרנר
נציגת ציבור (עובדים) גב' ויולט ח'ורי
נציג ציבור (מעסיקים) מר אריה להב

התובע
אסעד כנאנה
ע"י ב"כ: עו"ד פיירו ניקולא

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב גולן

פסק דין

  1. לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בכתפו – קרע בגיד, כפגיעה בעבודה, על דרך המיקרוטראומה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב] תשנ"ה-1995.
  2. התובע עבד החל מיום 1/8/1990 בפנצ'רית בני משה ביטון בע"מ. על פי כתב התביעה, עבודתו כללה עבודה עם מכשירים שונים, לצורך תיקון גלגלים תוך ביצוע תנועות סיבוביות, פירוק ברגים ותיקון תקרים, עבודה שכללה לטענתו הפעלת כוח פיזי בידו השמאלית – ידו הדומיננטית, לאורך כל שעות היום.
  3. עוד טוען התובע כי במהלך השנים הרגיש חולשה ביד שמאל והכאב החמיר ואף כלל תחושת נימול ואובחן שיש לו קרע בגיד. התובע טוען כי תנאי עבודתו, השימוש במכשירים השונים והתנועות השונות שנדרש לבצע במסגרת עבודתו, כפי שפורטו לעיל, במשך תקופה ארוכה גרמו לליקוי – קרע בגיד, ולכן מבקש להכיר בפגיעתו כתאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה.
  4. הנתבע דחה את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בנימוק כי לא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב ביצוע עבודתו לפי הלכת המיקרוטראומה, אשר הביאו לקרע בגיד בכתף. כמו כן טען הנתבע בכתב ההגנה כי אין כל קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לליקוי הנטען והוא תוצאה של מצב תחלואתי טבעי ו/או של גורמים אחרים אשר קשורים בעבודתו.
  5. יצוין, כי התובע ניסח את תביעתו ותצהירו תוך שימוש בטענה כי תביעתו הינו למחלת מקצוע, אולם מטענותיו עולה כי למעשה הוא מבסס את דרישתו על פי תורת המיקרוטראומה.
  6. ביום 12.11.18 התקיים דיון הוכחות בתיק, ובמהלכו נחקר התובע על תצהירו. מטעם הנתבע העיד מר ביטון אליהו, מנהל הפנצ'ריה בתקופה הרלוונטית.

טענות הצדדים בתמצית
7. לטענת התובע, במסגרת עבודתו עסק בתיקון פנצ'רים ונדרש להפעיל כוח על הכתף, כך למשל בעת שימוש בכף לשחרור הטבעת מן הגלגל , ובפעולת ה שחזה, שהיתה אורכת כ-15 דקות ולפעמים תוך ביצוע תנועה סיבובית, וכי פעולות אלו הובילו בסופו של יום לקרע בכתף.
8. מנגד, טוען הנתבע כי התובע לא הרים את נטל הראיה לקיומה של תשתית עובדתית למיקרוטראומה, שכן עבודתו של התובע היתה מגוונת ביותר ורק לעיתים נדרש, למשך פרק זמן קצר ביותר, להפעיל כוח כלשהו עם יד שמאל. עוד טוען הנתבע כי מרבית עבודתו של התובע הייתה ברכבים פרטיים (להבדיל ממשאיות ורכבים כבדים) ובמסגרת עבודה זו לא נדרש לבצע תנועות חוזרות ונשנות עם הכתפיים ובפרט בכתף שמאל.
דיון והכרעה
9. לאחר ששקלנו את מלוא טענות הצדדים ואת העדויות שנשמעו לפנינו ולאחר שעיינו במלוא המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאנו כי לא עלה בידי התובע להוכיח קיומה של תשתית עובדתית לביסוס עילת המיקרוטראומה. נפרט טעמינו להלן.
מסגרת נורמטיבית
10. הלכה פסוקה היא כי הכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה מחייבת הוכחה של שלושה יסודות: "הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי ( היסוד השני) ומנגנון הפגיעה ( יסוד השלישי)" (עב"ל 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – נוח , ניתן ביום 22.12.14).
11. אשר לתנועות החוזרות ונשנות נקבע כי " התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא " זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר בגוף". כמו כן, על התנועות לחזור ולהישנות " בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533 (2000)). עוד הובהר בפסיקה כי תדירותן של התנועות "אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו" (עב"ל 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 20.12.07). כמו כן, נקבע כי " יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה" (עב"ל 1012/00 שבח - המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 28.7.02). דהיינו, פעולות אשר חוזרות על עצמן במהלך יום העבודה, אך מורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו המבוצעות במהלך יום העבודה ( עב"ל 1554-08-14 אוחיון - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 7.9.15).
12. באשר לדרכי ורמת ההוכחה הנדרשת במקרים בהם הפגיעה בעבודה מבוססת על תורת המיקרוטראומה, נפסק כי הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי באותו עניין מוטל על המבוטח, וכן נפסק כי " לצורך יישום תורת המיקרו-טראומה נדרשת רמת הוכחה מוגברת של הקשר הסיבתי, שכן אין קיימות החזקות המקובלות לעניין מחלת מקצוע ואין חלה התשתית העובדתית העומדת בבסיס הוכחתה של תאונת עבודה במתכונתה המסורתית" (עב"ל 744/08 המוסד לביטוח לאומי - עזרן, ניתן ביום 27.01.11).
מן הכלל אל הפרט
13. מעדות התובע עולה כי עבודתו היתה מגוונת מאוד. אמנם התובע עסק בתיקון פנצ'רים, ועל כך אין מחלוקת, אך מדובר היה בפעולות רבות ומגוונות ושלבי עבודה שונים (כדוגמת הרמת הרכב על ידי ג'ק, פתיחת ברגים, פירוק הגלגל, הוצאתו והבאתו למכונה, הרמה למכונה, חילוץ הגלגל מהטבעת באמצעות כף, שיוף הצמיג , הדבקה של אזור התקר , הורדת הגלגל מהמכונה, החזרתו לרכב וחיבור וסגירת הברגים), שבוצעו על רכבים שונים (פרייבטים, עגלות, מקצרה, טרקטור, מלגזה וכו '), ובשיטות שונות (ידני/בעזרת מכונות).
14. לטענת התובע, ביצע שתי פעולות מרכזיות עם ידו השמאלית אשר מהוות בסיס למיקרוטראומה : תנועה סיבובית בשעה שפירק ברגים ושייף את החלק המתוקן בגלגל, וכן הרמה והורדה של הזרוע בעת שימוש בכף/ג'נט לצורך פירוק הגלגל מהטבעת עליה הוא מורכב.
15. הנתבע הגיש סרטון אשר צולם במוסך בו עבד התובע, אולם התובע אינו מצולם בסרטון אלא עובד אחר. הסרטון עוקב אחר פעולת תיקון תקר בגלגל, ואכן מתעד את הפעולות אשר תוארו גם על ידי התובע, אולם מעדות התובע עולה כל הפעולות המתועדות בסרטון אינן רלוונטיות להבנת עבודתו שכן הסרטון מראה כיצד מתוקן פנצ'ר ברכב פרטי, ואילו לטענת התובע, "אני כמעט לא עבדתי פרייבטים" (עמוד 6 שורות 15-19 לפרוטוקול וכן עמוד 9 שורה 3 לפרוטוקול), ולכן גם אם לכאורה ניתן לזהות פעולה חוזרת ונשנית בסרטון (שכאמור התובע אינו מצולם בו) אין היא רלוונטית לדבריו של התובע להבנת עבודתו.
16. בעדותו של התובע התגלו סתירות. כך למשל, בחקירתו הראשית, טען התובע כי בשנים האחרונות הוכנס למוסך מכשיר אשר מבצע את פעולת פירוק הגלגל מהטבעת (עמ' 7 שורות 7-8), ואילו בחקירה הנגדית טען כי כל התיקונים נעשים באופן ידני ולא באמצעות מכשיר (עמ' 8 שורות 21-22). כמו כן, התובע טען כי עבודת השיוף לוקחת 3 דקות לגלגל (עמ' 9 שורות 13-14), כאשר לטענת המעסיק התובע תיקן כ-15 צמיגים ביום, כך שעבודת השיוף נמשכה במצטבר כ-45 דקות ביום, ואילו התובע טען כי עבודתו עם האבן המשחיזה נמשכה "שעות" (עמ' 9 שורות 24-25).
17. מעבר לכך, התובע חזר וטען בעדותו כי כמעט ולא עבד על רכבים פרטיים אלא על רכבי משא ורכבים חקלאיים (עמוד 8 שורה 15 לפרוטוקול, עמוד 9 שורה 3 לפרוטוקול), כאשר לפי עדותו פעולת שחרור הגלגל מו הטבעת ברכבים מסוגים אלו לא נעשתה בעזרת שימוש בכף והפעלת לחץ עם הזרוע, אלא במכשיר חשמלי אשר ביצע בעצמו פעולה זו (עמ' 7 שורה 1) . מר ביטון אישר אף הוא כי ברכבים אליהם התייחס התובע בעדותו לא נעשתה עבודה ידנית רבה (עמ' 10 שורות 16-21):
"ש. תתאר לנו את אופן תיקון פנצ'רים ב-20% של המשא חקלאי ת. מפרקים את הגלגל מהמשאית, שמים אותו על המכשיר ואז המכשיר עושה את הכול ברובו, הוא משחרר ומפרק מה שצריך זה רק להוציא את האבוב ולתקן ולהחזיר חזרה ולהרכיב אותו.
ש. מאיזה שנה המכשיר קיים?
ת. אולי כבר 40 שנה, הוא מתקדם קצת בעוד כפתורים, העיקרון הוא אותו עיקרון."
18. מר ביטון אישר אומנם כי התובע ביצע פירוק ידני של גלגלים גדולים של טרקטורים, אולם מדובר היה לדבריו בחלק מזערי מעבודתו של התובע (עמ' 10 שורות 22-28).
19. יצוין, כי בניגוד לתובע, מר ביטון טען בעדותו כי התובע תיקן גלגלים של מכוניות פרטיות, ולא רק של כלי רכב כבדים, אולם גם מעדותו של מר ביטון לא ניתן היה ללמוד על תמונה ברורה ועקבית ביחס לאופן או תדירות ביצוע הפעולות הנטענות. כך למשל, מר ביטון ציין כי התובע תיקן בממוצע 12-15 גלגלים ליום, כאשר בשאלון למעסיק השיב מר ביטון לשאלה " כמה זמן במשך היום מבצע העובד כל פעולה?" כך: "משתנה לפי עבודה (לפי רכבים שנכנסים)" וכן ציין כי בין פעולות ההרמה מבצע התובע גם פעולות של סידור הפנצ'ריה. מר ביטון נשאל גם בחקירתו לעניין משך הזמן הדרוש לשחרור הגלגל מהטבעת באמצעות הכף (התנועה אליה מתייחס התובע בתביעתו) (עמ' 13 שורות 17-24):
"ש. התייחסת לעניין של שחרור בכף ואם אני מבינה נכון זה לא הפעלה של כוח?
ת. יש קצת כוח שמפעילים
ש. וכמה זמן זה נמשך עבור כל צמיג?
ת. כמה דקות
ש. כמה צמיגים יש לתובע ביום עבודה? הכוונה לפרייביט ת. 20-25 גלגל ביום, יש עוד שלושה עובדים זה לא רק הוא.
ש. כמה אתה מעריך שהוא עצמו?
ת. בערך 15 בממוצע."

20. במילים אחרות, התנועה שעניינה שימוש בכף מתבצעת לאורך כל היום, כאשר במצטבר היא לוקחת כשעה לערך מיום עבודתו של התובע. עוד יודגש, כי את פעולת פתיחת הברגים בגלגל, טרם פירוקו מהרכב, ביצע התובע באמצעות מכשיר חשמלי.
21. זאת ועוד, מעדות התובע עולה כי בפנצ'ריה עובדים נוספים (4 או 3) (עמוד 8 שורה 1) כך שהעבודה מתחלקת ביניהם, כאשר על פי עדויות הצדדים, כל עובד ביצע את שרשרת הפעולות הנדרשת להחלפת פנצ'ר בעצמו, זאת בניגוד למצב שבו כל עובד היווה חוליה אחת מתוך שרשת הפעולות הנדרשת להחלפת פנצ'ר (עמוד 8 שורה 3-5 ) כך שתדירות ביצוע כל פעולה הלך ופחת ובנוסף אף ציין התובע כי "רציתי להעיר שהיה מביא עובדים שהם לא יודעים כלום, אני לימדתי אותם את העבודה והיו עוזרים לי במקום שאני אצא פעמיים אז זה היה מתחלק" (עמ' 8 שורות 24-25) ומכך ניתן ללמוד כי לפחות בחלק מן הזמן, נעזר התובע בעובדים אחרים כך שלא ברור כלל מהי תדירות ביצוע הפעולה על ידי התובע עצמו.
22. לפיכך, מצבור הראיות שהובאו בפנינו אינו מצביע על דפוס פעולה אחיד החוזר על עצמו, בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן משמעותי במהלך יום העבודה. בפועל, התמונה העולה מעדותו היא כי מספר הפנצ'רים שתיקן השתנתה מיום ליום בהתאם לכמות הרכבים שהגיע: " מה שמגיע זה מה שאני עושה" (עמ' 8 שורה 8) (וכך טען גם בשאלון למבוטח " לפי כמות הרכבים שמגיע") וכפועל יוצא מכך נטען כי תדירות ביצוע הפעולות השתנה ותיקון הגלגל ארך פרקי זמן שונים "יש גלגל שלוקח חצי שעה, יש גלגל שלוקח 20 דקות וגם 10 דקות זה תלוי בגודל" (עמ' 8 שורות 9-10), כאשר לפי דברי התובע קיימים לא פחות מ-50 גדלים של גלגלים. פעול ות השיוף וה חילוץ בעזרת כף בוצעו בזמנים משתנים של המשמרת, כחלק ממכלול רב של פעולות שונות, באופן משתנה ולא עקבי, ולא ניתן לקבוע כי הן נעשו ברציפות, באופן חוזר ונשנה, ובפרק זמן משמעותי ביחס לכלל עבודתו .
23. בעדותו, חזר התובע והדגיש את שנות עבודתו הממושכות ואת הקושי הפיסי בביצוע העבודה במוסך. אכן, עבודתו של התובע היתה ככל הנראה עבודה פיזית קשה, אולם אין די בכך כדי להוכיח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה. כאמור, הוכחת תשתית כזו "מחייבת הוכחת ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה על פני פרק זמן משמעותי במהלך יום העבודה. במצב החקיקתי נכון להיום, אין די בכך שאדם ביצוע עבודה פיזית על מנת שתבחן שאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו לבין מצבו הרפואי, אלא נדרש שתתקיים תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה" (ב"ל (ת"א) 5766/09 דוד ברנס - המוסד לביטוח לאומי, מיום 1.6.2011). בהקשר זה נפסק בהלכת נוח, אשר אוזכרה לעיל, כי "אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" (ראו עוד בהקשר זה עב"ל (ארצי) 490/09 ספרוני - המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.11.2010).
סיכום
24. סיכומו של דבר, התובע לא עמד בנטל להוכיח תנועות חוזרות ונשנות בעבודתו שנמשכו על פני פרקי זמן רצופים. הוכח כי עבודת התובע היתה מגוונת וכרוכה בביצוע פעולות רבות, כאשר לאור העדות הבלתי קוהרנטית והעמומה של התובע, לא ברור כלל מהו משך הזמן שבו הוא נדרש לבצע את התנועות החוזרות ונשנות לטענתו כגון פעולת החילוץ בעזרת הכף ופעולת השיוף במסגרת עבודתו ובאיזה רצפים (אם בכלל) בוצעו פעולות אלו.
25. מהטעמים האמורים - התביעה נדחית.
26. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה טבת תשע"ט (13 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' ויולט ח'ורי
נציגת ציבור (עובדים)
רויטל טרנר, שופטת
מר אריה להב
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: אסעד כנאנה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: