ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרון דהן נגד סובחי דרוויש :

בפני כבוד ה שופט אמיר סלאמה

תובעים

1.שרון דהן
2.אילן דהן

נגד

נתבע

סובחי דרוויש

פסק דין

האם ביצע הנתבע עבור התובעים עבודות בניה במסגרת הסכם קבלנות שנכרת בין הצדדים?

האם חייב הנתבע בפיצוי התובעים בגין עלות תיקון ליקויים שהתגלו ביחס לעבודות שביצע, וכן בגין ירידת ערך שנגרמה עקב כך לנכס שבבעלות התובעים?

אלה השאלות העיקריות העומדות להכרעה בתובענה זו.

כללי

1. התובעים, בני זוג, הם בעלי בית מגורים המצוי בעיר טירת הכרמל.
לטענתם, בשנת 2014 הם ביקשו לשפץ את ביתם, בעיקר ע"י הוספת שטח בנוי, ולשם כך שכרו את שירותיו של הנתבע, כקבלן אשר אמור לבצע את העבודות בהתאם לתוכנית עבודה וכתב כמויות שהכין עבורם מהנדס בניין .
התובעים טוענים כי הנתבע התחייב לבצע את העבודות כקבלן, וכי סוכם שתמורת ביצוע העבודות הוא יקבל כ- 300,000 ₪.
לטענת התובעים, העבודות עליהם סוכם לא בוצעו ע"י הנתבע באופן מקצועי, ולאחר סיומן התגלו ליקויים רבים ביחס אליה.
התובעים ביקשו פיצוי המשקף את עלות תיקון הליקויים בעבודת הנתבע, בסך 190,439 ₪ (בהתאם לחוות דעת מהנ דס מטעמם); פיצוי בגין ירידת ערך שנגרמה לנכס בסך 66,890 ₪ (בהתאם לחוות דעת שמאי) ; ופיצוי בגין נזק לא ממוני והחזר הוצאות מומחים.
בסך הכל העמידו התובעים את תביעתם על 269,329 ₪.

2. טענת ההגנה העיקרית שהועלתה במסגרת כתב הגנתו של הנתבע היתה, שלא נכרת חוזה קבלנות בינו לבין התובעים, וכי הוא לא ביצע עבודות בבית התובעים כקבלן, אלא כעובד פשוט שקיבל שכר מסוג "יומית".
כתב ההגנה מכיל הכחשות כלליות בעניין יתר טענות התובעים, לרבות ביחס לחוות דעת המומחים מטעמם, ואולם טענת ההגנה העיקרית היתה, כאמור, הכחשה גורפת של טענת התובעים בדבר קיום יחסי קבלנות בין הצדדים.

3. בתיק התקיימו שתי ישיבת קדם משפט, אליהם התייצבו גם בעלי הדין עצמם, והשיבו לשאלות בית המשפט.
במסגרת קדם המשפט הראשון, ואף שהנתבע לא הגיש חוות דעת מומחים מטעמו, הוחלט למנות מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת היקף הליקויים הנטענים בביית התובעים, ואולם מינוי זה בוטל בהמשך , לאחר שהנתבע לא שילם למומחה את חלקו בשכרו.

4. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, כאשר מטעם התובעים הוגשו תצהירים שלהם, ומטעם הנתבע הוגש תצהיר שלו ותצהיר של עד מטעמו (מר שאדי חליל).

5. ביום 10.12.18 התקיימה ישיבת הוכחות בה נחקרו התובעים והמומחים מטעמם, וכן הנתבע והעד מטעמו.
בתום הישיבה סיכמו הצדדים את טענותיהם על פה.

דיון והכרעה

6. לאחר שמיעת הראיות ושקילת טענות הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה ברובה .

הפלוגתאות שטעונת הכרעה

7. שלוש הם הפלוגתאות הטעונת הכרעה, כעולה מטיעוני הצדדים לאחר שמיעת הראיות:

א. האם נכרת בין הצדדים חוזה לביצוע עבודות בניה בקבלנות, והאם ביצע הנתבע את העבודות בבית התובעים בתור קבלן, בהיקף שנטען מפיהם.

ב. האם מוטלת על הנתבע אחריות לליקויים המצויים כיום בבית התובעים?

ג. ככל שהתשובות לשאלות הנ"ל היא חיובית, מהו היקף הנזק שהוכח ע"י התובעים?

8. נדון בסוגיות אלה לפי הסדר הנ"ל.

האם ביצע הנתבע עבודות כקבלן

9. הלכה למעשה, זו היתה המחלוקת העיקרית בין הצדדים למן השלב הראשון של ההליך שלפניי , ולכל אורכו.
התובעים טענו בתוקף, שהנתבע נשכר על ידם כקבלן לביצוע עבודות בניה בהיקף רחב (כ- 300,000 ₪); כי במשך חודשים ארוכים הוא ביצע, באמצעות עובדים שלו, את העבודות הנדונות ; וכי תמורת זאת שולמו לו מאות אלפי שקלים.
הנתבע הכחיש את טענות התובעים מכל וכל; הוא טען שנשכר ע"י התובעים כעובד פשוט; כי בסך הכל עבד במקום כשבועיים שלושה; וכי קיבל מהתובעים, לכל היותר, סך של 11,000 – 12,000 ₪ (ראו עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת קדם המשפט מיום 14.2.18).
ניתן לומר שהפער בין גרסאות הצדדים בענין זה היה גדול מאוד, ואף תהומי.

10. לאחר שמיעת הראיות מצאתי, כי התובעים הוכיחו, במידה העולה בהרבה על הנדרש במשפט אזרחי, כי גרסתם בנדון היא הנכונה.
להלן נימוקי לכך.

11. ראשית, התובעים , שמסרו דברים בפניי בשתי ישיבות קדם המשפט, ונחקרו בישיבת ההוכחות, הותירו רושם חיובי ביותר, ואמינותם ניכרה היטב.
התובעים מסרו, הן בתצהיריהם, והן בחקירתם, עדות לגבי אופן ההתקשרות עם הנתבע, כאשר הם מסבירים שהנתבע נשכר כקבלן לבצע עבודות בהיקף רחב, בהתאם לכתב כמויות שהכין מהנדס מטעמם (בשם גרזוזי).
התובעים מסרו בתצהיריהם פירוט ארוך למדיי לגבי שלבי העבודה השונים שהם עברו ביחסים מול הנתבע, לרבות קשיים שהתגלו לאורך הדרך (בין היתר בשלב יציקת עמודים, עת נדרשה התערבות המהנדס מטעמם).
כמו כן, הפנו התובעים להסכמים בכתב עם הנתבע (אליהם אדרש בהמשך), ולראיות נוספות.

12. כאמור, מצאתי את עדותם של השניים כאמינה ביותר.
בהקשר זה, לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבע לפיה אין ערך לעדותם, הואיל וניכר מתצהירי העדות הראשית שלהם כי הם נערכו בידי בא כוחם, בין היתר בשים לב לזהות הניסוח של התצהירים, ולכך שהתצהירים נחתמו במעמד אחד.
אכן, ניכר שתצהירי העדות הראשית של התובעים נערכו כמסמך "משפטי" בידי בא כוח התובעים (אחת מהרעות החולות של תצהירי עדות ראשית, כידוע במקומותינו), ואולם אין בכ ך כהוא זה כדי לגרוע מהרושם החיובי שהותירו התובעים בפניי.
בהקשר אחרון זה אוסיף, כי התובעים אישרו, והדבר דווקא עומד לזכותם בכל הנוגע למהימנות, כי התצהירים אכן היו מוכנים עת הגיעו למשרד בא כוחם, וכי הם חתמו עליהם האחד בנוכחותו של השני, ואולם הם הסבירו, והסבריהם היו משכנעים, שהתצהירים משקפים היטב את גרסתם, וכי הם קראו את התצהירים בטרם חתמו עליהם.

13. לא נעלמה מעיניי העובדה כי מדובר בעדותם של שני בעלי דין, שהם בעל ואשה, כאשר בנדון חל סעיף 54 לפקודת הראיות.
אלא שבמקרה דנן יש טעמים למכביר לקבלת גרסתם, כפי שיפורט מייד.

14. שנית, עובדת היותו של הנתבע קבלן (להבדיל מעובד "פשוט", כפי שטען), מבוססת בהודאת חוץ שמסר הנתבע לפני תחילת ההליכים בפני.
מתברר כי במהלך ביצוע העבודות, היו לאחת השכנות של התובעים טענות ביחס לעבודות שבוצעו, והיא אף נקטה כנגד התובע מס' 2 בהליך משפטי במסגרת ת"א 53312-01-15, בו ביקשה לקבל צו עשה מסויים ביחס לעבודות אלה.
במסגרת זו התקיימה ביום 29.1.15 ישיבה בפני כבוד השופט רמזי חדיד, אליה התייצב, בי ן היתר, הנתבע שלפניי , בופרוטוקול אותו דיון (נספח ח' לתצהירי התובעים) נרשמו מפיו הדברים הבאים: "יש 3 בתים משותפים, אני הקבלן, פירקתי את כל הגג. עכשיו הגג 111 מ"ר ואני אמור לצקת את כל הגג, ואצלה יש פתח, זה לא מעניין אח"כ".
זאת ועוד. בין התובעים לבין אותה שכנה ננקטו לאחר מכן הליכים לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, במסגרתם הגיש ו התובעים "הצהרה" בכתב, שניתנה בשם הנתבע (נספח ז' לתצהירי התובעים), בה צויין, מפי הנתבע, כי הוא "קבלן הבניה" של התובעים, כאשר ההצהרה מסתיימת בחתימה המו פיעה תחת שמו של הנתבע.

15. בפנינו ראיות העולות כדי הודאת חוץ של הנתבע, לפיו הוא היה "קבלן", ולא עובד פשוט.

16. הנתבע אישר בחקירתו לפניי שהוא התייצב בפני כבוד השופט חדיד בישיבה מיום 29.1.15, אלא שלטענתו השופט הוציא אותו מהאולם בטרם הספיק לומר דבר, והוא הכחיש את הדברים שנרשמו מפיו בפרוטוקול. יצוין כי הכחשה זו אינה עולה בקנה אחד עם הגרסה שמסר הנתבע בנדון בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 17(ב)), שם טען כי "ככל שנאמרה המילה "קבלן" הכוונה היתה למי שביצע את העבודות נושא המחלוקת בין התובעים לשכנתם ואין הכוונה לקבלן במובן של התובעים".
אשר לאותה הצהרה עליה נחזה הנתבע כחתום, הכחיש הנתבע את חתימתו (כפי שעשה ביחס למסמכים אחרים שהוגשו בהליך, ועל כך בהמשך).
תשובותיו של הנתבע בנדון היו רחוקות מלשכנע, בלשון המעטה.
במיוחד אמורים הדברים ביחס להכחשתו את הדברים שנרשמו מפיו בפרוטוקול הישיבה מיום 29.1.15, הכחשה שסבירות הנכונות שלה היא קלושה, שוב בלשון המעטה. בהקשר זה אף ביקש הנתבע, בכדי לשוות להסבריו אמינותו, לבדוק את "מצלמות" בית המשפט בכדי להוכיח את טענתו, אולם מצאתי את דבריו אלה כפוגמים עוד יותר במהימנות הגרסה.
גרסתו של הנתבע ביחס לשתי ההודאות הנ"ל היא ביטוי לחוסר המהימנות הבולט שאפיין באופן כללי את עדותו לפניי, ועל כך מייד.

17. שלישית, כעת מגיעים לסוגיית אמינות גרסתו של הנתבע ושל מהימנותו לפני, ובעניין זה צר לומר כי מצבו של הנתבע היה בכי רע.
עדותו של הנתבע בחקירתו הנגדית היתה חסרת כל אמינות; היא התגלתה כעדות מתחמקת, מבולבלת וחסרת היגיון, וזאת לכל אורכה ורוחבה.
תקצר היריעה מלסרוק את כל התהיות, התמיהות, חוסר ההיגיון והסתירות שהתגלו ביחס לעדותו של הנתבע לפניי, ולהלן יובאו רק עיקרי הדברים.
עת נשאל התובע כיצד הגיע לתובעים, הוא מסר שעבד ליד מקום מסויים, שם עבר התובע מס' 2 במקרה, ראה אותו מבצע את עבודתו וכך הכיר אותו. אלא שבי שיבה מיום 14.2.18 מסר הנתבע דברים שונים בתכלית ביחס לנקודה ז ו, עת אמר כי "אני עבדתי אצל דודו שלו שבוע והוא הביא אותי לשם" (עמ' 1, שורה 12).
כאשר נשאל הנתבע מה היה בדיוק תפקידו אצל התובעים, השיב כי "לבנות ככה, עבדנו שבועיים חודש ככה, כל יום בעיות משטרות. הוא יכול לבדוק שזה אמת אני לא חתמתי ולא כלום, אני לא יודע לקרוא ולכתוב." התשובה היתה תמוהה, ועת נתבקש הנתבע להסביר למה התכוון כאשר טען שהוא לא חתם השיב: "זה היה על מה שהיה על מה שדיברתי. לא יודע".
בשלב זה החל ב"כ התובעים לעמת את הנתבע עם דברים שנ טענו בכתב הגנתו, כמו גם דברים שנאמרו בעדות העד מטעמו שנחקר לפניו, ובנקודה זו החל הנתבע לבקש תרגום לערבית של השאלות; טען שהוא אינו מבין את השאלות; מסר תשובות שלעיתים היו חסרות פשר; ועוד כהנה וכהנה, כפי שיוכל כל המעיין בפרוטוקול לראות (וראו דוגמה את עמודים 35-36).
למתבונן מהצד יכול היה להתקבל רושם שהנתבע סובל מקשיי שפה והבנה (כפי שטען בא כוחו), אלא שאין המצב כך, הואיל והתרשמתי מהנתבע, במהלך שתי ישיבות קדם משפט בהם נכח ומסר דברים בשפה העברית, כי אין לו כל קושי בשפה העברית, וכי אין לו כל קושי להבין שאלות שמופנות אליו, ולמסור גרסה סדורה ומובנת ביחס לשאלות אלה.
אובדן היכולת להבין את השאלות ואת השפה העברית, "תקף" את ה נתבע בדיוק עת נחקר חקירת שתי וערב ע"י ב"כ הנתבע, ונדרש להסביר סתירות שעלו בגרסה שמסר, ולא בכדי, שכן ברור היה שאובדן היכולת להבין כמו גם קשיי השפה שצצו בפתאומיות, נבעו מרצונו של הנתבע להתחמק ממתן הסברים כאמור.
יש לציין כי לאחר שהערתי לנתבע במהלך החקירה ביחס לאובדן של יכולתו להבין את השפה העברית, התעשת הנתבע ושב ולהבין את השאלות בעברית.
אלא שגם לאחר מכן המשיכה מגמת מסירת תשובות מבולבלות, מעוררות תהיות וחסרות פשר, כפי שניתן להיווכח מהמשך פרוטוקול חקירתו.
בין היתר נשאל הנתבע האם קרא את חוות הדעת שהוגשו מטעם התובעים וכך השיב : "אני מבקש תרגום. אחרי שביהמ"ש מתרגם לי את השאלה אני משיב: שכן, ראיתי. לא, בעצם לא ראיתי אותם. אין לי מושג. בעצם, כן ראיתי אותם כשזה נשלח בדואר" (עמ' 37 לפרוטוקול ). בהמשך טען הנתבע כי לא קרא את חוות הדעת שהוגשו מטעם התובעים בהליך שלפניי; כי אין לו מושג מה כתוב שם; וכי הדבר כלל לא עניין אותו (שם).
זאת ועוד; עת נשאל ה נתבע האם בתצהירו מופיעה הגרסה לפיה הפסקת העבודה אצל התובעים היתה על רקע הגעת משטרה למקום עקב התנגדויות של שכנים (כפי שטען בחקירתו הנגדית) , השיב: "כן. מה? לא הבנתי" (למתעניין נ אמר כי הגרסה אינה מופיעה שם).
כך גם כאשר התבקש הנתבע להסביר כיצד יש בידי ב"כ התובעים מסמך מחברת "רדימיקס" בה הוא מופיע כבעל מספר של קבלן לצורכי הזמנה (בשים לב לגרסתו שהוא מעולם לא עבד כקבלן) , השיב הנתבע "תבדוק אם יש. לא יודע. אני לא מתעסק איתם. אני אתבע אותם. אני לא באתי על כזה. אין לי חשבון בנק. איך זה יכול להיות. אני אתבע אותם על זה."

18. כאמור, תקצר היריעה מלתאר את כל התהיות שהתגלו בעדותו של הנתבע, ואולם התוצאה הסופית נותרה חד משמעית – לא ניתן היה לתת כל אמון בעדות הנתבע או בגרסה אותה מסר.

19. רביעית, אשר לעד מטעם ה נתבע, מר חליל, זה מסר בתצהירו שהוא עבד עם הנתבע בדירת התובעים כעובד פשוט, וכי גם הנתבע היה עובד פשוט כמוהו, וקיבל שכר "יומית".
בחקירתו הנגדית התגלה מר חליל כמי שבא "לדקלם" את הגרסה האמורה, וזאת הוא עשה באופן בלתי משכנע (בין היתר אפנה לכך שהעדות נמסרה כשניכר על העד, שישב לאורך עדותו בשילוב ידיים, שמעמד מסירת העדות אינו נוח לו, בלשון המעטה).
כך למשל, כאשר נשאל העד, בשאלה הראשונה שהופנתה לו, מה המקצוע שלו, השיב "הייתי בתור עובד שם", ביטוי לדקלום הגרסה אותה בא למסור בבית המשפט (עמ' 31 לפרוטוקול ).
חרף העובדה שהעד הגיע לדקלם גרסה לפיה הנתבע היה עובד פשוט, עלתה מתשובותיו, במספר הזדמנויות, גרסה המתיישבת דווקא עם גרסת התובעים.
כך למשל , כאשר נשאל העד מי אמר לו להגיע לבית התובעים, השיב: "סובחי (הנתבע – א.ס.) היה צריך עובדים והלכתי איתו, אמרתי לו מי משלם לי, הוא אמר אילן ( התובע מס' 2- א.ס.)" (עמ' 31 לפרוטוקול).
כאשר נשאל העד מי נתן לו הוראות עבודה השיב: "סובחי והמהנדס (מטעם התובעים – א.ס.) אני לא עושה מהראש שלי, יש תוכניות והכל" (עמ' 32 לפרוטוקול).
כאשר נשאל מי הזמין את משאית הבטון השיב "אני לא יודע, סובחי והמהנדס היו שם. היו מזמינים הכל" (עמ' 32 לפרוטוקול)
כאשר נשאל העד האם הציוד איתו עבד באתר הובא על ידי הנתבע השיב "אני לא יודע".
כאשר נשאל האם ידוע לו מהי התמורה שקיבל הנתבע השיב כי אינו יודע (עמ' 33 לפרוטוקול).
עוד ראוי לציין בנדון כי העד אישר שהנתבע היה נוכח בעת שבוצעו יציקות בטון באתר, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם עדות הנתבע שטען שכל עבודתו במקום הסתכמה בפירוק גג.
הנה כי כן, אף שהעד מטעמו של הנתבע הגיע בכדי לדקלם גרסה לפיה הנתבע היה עובד פ שוט, הוא מסר בחקירתו הנגדית פרטים שעולים בקנה אחד עם גרסת התובעים, ושאינם מת יישבים עם היות הנתבע עובד פשוט.

20. חמישית, התובעים הציגו הסכמים בכתב ( נספח א' לתצהיריהם), אחד מודפס והשני בכתב יד, אשר הוגדרו בכותרת שלהם כהסכמי עבודה עם "סובחי הקבלן".
התובע מס' 2 הסביר בחקירתו, כי עת נשכרו שירותיו של הנתבע, מתישהו בחודש נובמבר 2014, נחתם איתו הסכם קבלנו ת, אשר נלקח על ידו, ולאחר מכן לא הושב בטענה שאבד או אז, כך מסר התובע, הודפס הסכם, בו הוגדר הנתבע, שנקרא בהסכם "סובחי", כקבלן המתחייב לבצע עבודות בהתאם לכתב הכמויות ותוכניות עבודה.
לטענת התובעים, רק הנתבע חתם בשלב ראשון על ההסכם, ובהמשך הוא הוסיף מספר חתימות, כאשר בכל פעם בה קיבל תשלום צויין גובה התשלום; תאריך קבלתו; והנתבע אישר קבלה ע"י חתימה ליד פרטים אלה .
בהמשך, כך מסרו התובעים, היה צורך בהרחבת העבודות, ובנקודה זו נערך הסכם בכתב יד, אשר לדברי התובע היה בגדר תוספת להסכם, ובו פורטו עבודות "לקדימה" ו- "לאחורה" (הכוונה בקדמת הבית ומאחוריו), וכן נכלל בו פירוט של תשלומים נוספים ששולמו לנתבע וחתימות של הנתבע ליד התשלומים.

21. הנתבע התכחש מכל וכל להסכמים הנ"ל, וטען שהחתימות עליהן אינן שלו, אלא זוייפו, ככל הנראה בידי התובעים.

22. מצאתי את עדות התובעים ביחס להסכמים הללו (כמו גם עדותם בכלל) כאמינה, בעוד שאת עדותו של הנתבע בנדון, לרבות הכחשת החתימות המופיעות עליו, התקשיתי לקבל.
אכן, לא הוגשו חוות דעת גרפולוגיות ביחס לחתימות, ואולם מסמכים אלה משתלבים במארג הראיות הכולל שהציגו התובעים, כאשר למהימנות עדותם ביחס להסכמים, ולחוסר מהימנות הנתבע ביחס אליהם, יש גם יש משקל ראייתי.
זאת ועוד, עת נדרש התובע להתייחס, בהזדמנות הראשונה, להסכמים, במסגרת ישיבת קדם המשפט מיום 14.2.18, כך בחר להתייחס לנושא: לשאלת ביהמ"ש – הוא עשה את ההסכם והכל. אני לא מזהה את החתימות שלי. אלה לא החתימות שלי. הוא עשה את הכל."
הנה כי כן, הנתבע אישר תחילה שהתובע "עשה את ההסכם", ומייד לאחר מכן טען שהוא אינו מזהה את החתימות שלו על ההסכם.

23. ב"כ הנתבע היה מלא כרימון בטענות כלפי ההסכמים.
ביון היתר טען שההסכמים נעדרי מסוימות; שאין בהם פרטים מזהים של הנתבע ושל הנכס; שהם אינם חתומים ע"י התובעים, גם לשיטתם; וכי התובעת לא היתה נוכחת במעמד עריכת ההסכמים, כפי שאישרה בעדותה.
אלא שאין משקל של ממש לטענות אלה.
הנתבע מלכתחילה הכחיש שהוא היה קבלן, ומעולם לא טען להיעדר מסויימות ביחס להסכם שנכרת מול התובעים, הסכם שאת עצם קיומו הוא הכחיש.
אף אין נפקות לכך שההסכם אינו חתום ע"י התובעים, שכן אין הכרח שהסכם יהיה חתום ע"י שני הצדדים, ובנדון היתה מקובלת עלי עדות התובע לפיה הוא ערך מסמך מתוך מטרה לחייב את הנתבע, ולא נתן דעתו לעניין חתימתו הוא על ההסכם.

24. כאמור, המסקנה אליה הגעתי לפיה בין התובעים לנתבע נכרתו יחסי קבלנות, הנסמכת על מארג שלם של ראיות, ולא רק על ההסכמים, כאשר אציין, בכדי להפיס את דעתו של הנתבע, כי ניתן גם ניתן היה להגיע למסקנה זו אף ללא ההסכמים הנדונים.
ההסכמים הללו מתווספים כחלק נוסף במארג הראיות, שאינו מותיר ספק בכך שהנתבע ביצע עבור התובעים עבודות בקבלנות.

25. ששית, שורת ההיגיון והשכל הישר עולים בקנה אחד עם המסקנה שהנתבע היה קבלן.
לא יכולה להיות מחלוקת של ממש בכך שהתובעים ביצעו בביתם עבודות בניה רחבות היקף בשלהי 2014 ובמהלך שנת 2015, בעלות של מאות אלפי שקלים.
ברי כי מאחורי ביצוע עבודה בהיקף שכזה עומד בדרך כלל גורם מבצע עיקרי, וגם אם יש מספר מבצעים לעבודה שכזו, אחד או אחדים מהם יהיו גורמים עיקריים מבחינת תרומתם בביצוע העבודה.
קשה להלום, בלשון המעטה, שהתובעים בחרו בתובע, שלשיטתו היה עובד פשוט שקיבל מהם לכל היותר אלפי שקלים בודדים, בכדי לטפול עליו את האחריות להיותו הקבלן שביצע את העבודה.
שהרי, אם התובע לא היה הקבלן המבצע אלא עובד פשוט, מדוע לא הגישו התובעים תביעה כנגד אותו גורם מבצע?! אין כל היגיון (לפחות לא ביחס לחומר הראיות שהונח לפניי) בכך שהתובעים זנחו גורם שביצע את העבודה רחבת ההיקף, ואשר שלשל לכיסו מאות אלפי שקלים, ונטפלו דווקא לעובד פשוט שביצע עבודה מצומצמת.
השכל הישר ו שורת ההיגיון עולים בקנה אחד עם גרסת התובעים לפיה הנתבע היה הקבלן המבצע של הפרויקט, בניגוד לגרסתו של הנתבע.

26. בשולי חלק זה של פסק הדין יוער, כי אין ממש בטענת הנתבע לפיה התובעים כשלו בהבאת עדים רלוונטיים.
לטענת הנתבע, התובעים יכולים היו להביא עדים אשר יעידו שהנתבע ביצע עבור אותם עדים , בהזדמנויות אחרות, עבודות כקבלן, ובמיוחד אמורים הדברים ביחס לאביה של התובעת מס' 1, אשר נטען על ידי התובעים שהנתבע ביצע עבורו עבודות כקבלן, ואשר נטען עוד לגביו כי היה נוכח במעמד הסיכום עם הנתבעים.
התובעים נשאלו בחקירתם מדוע לא הביאו את אבי התובעת מס' 1 למתן עדות, והסבירו כי לא ראו בכך צורך, לאור סברתם שיש בידיהם די ראיות להוכחת הטענה.
לצד העובדה שמצאתי את עדותם של התובעים בנדון כמשכנע, הרי שגם אם תאמר שניתן היה להביא למתן עדות את אבי התובעת, מאסת הראיות שנסקרה לעיל, מובילה למסקנה חד משמעית שהנתבע ביצע עבודות בקבלנות עבור התובעים, וטענה בדבר אי הבאת עד כזה או אחר אינה יכולה לשנות ממסקנה זו.
כך גם ביחס לטענת הנתבע בדבר אי הצגת אסמכתאות ביחס לשיקים שלטענת התובעים נמסרו לנתבע כחלק מהתמורה המוסכמת.

27. סיכומם של דברים, הוכח, ברמה העולה על הנדרש במשפט אזרחי, כי העבודות מושא התביעה בוצעו ע"י הנתבע בתור קבלן שנשכר ע"י התובעים לביצוען.

אחריות

28. לטענת הנתבע בסיכומיו , לא הוכחה אחריותו לליקויי הבניה עליהם מבוססות חוות דעת המומחים מטעם התובעים.
ב"כ הנתבע טען, כי בנדון אין לתובעים אלא להלין על עצמה, מאחר והם לא דאגו לקיום פיקוח מתמשך מטעמם במהלך ביצוע העבודות, ומכיוון שהם לא גרמו לכך שהנתבע יפסיק את ביצוע העבודות לאחר שהבחינו, לשיטתם, שהוא מבצע עבודה לא מקצועית, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם נטל הקטנת הנזק המוטל עליה ם.

29. לא מצאתי ממש בטענות הנתבע בנדון.

30. תחילה יצוין כי טענות אלה נטענו, הלכה למעשה, בחצי פה, כאשר המעיין בכתב ההגנה מטעם הנתבע יבחין, כי ליבת הגנתו מבוססת על הטענה לפיה הוא לא היה קבלן מבצע וכי הוא כלל לא ביצע את העבודות שיוחסו לו ע"י התובעים.

31. אלא שגם לגופם של דברים לא היה ממש בטענה.
משקיבלתי את גרסת התובעים, לפיה הנתבע לקח על עצמו לבצע, כקבלן ראשי, את העבודות רחבות ההיקף בהתאם לתוכנית עבודה וכתב כמויות שהוצגו בפניו, הוטלה עליו האחריות לבצע עבודות אלה באופן מקצועי וסביר.
ככל שסבר הנתבע, כבעל מקצוע סביר, שאין ביכולתו לבצע את העבודה ללא פיקוח הנדסי או אחר, היה עליו להפנות את תשומת לבם של התובעים, שהם הדיוטות בתחום זה, ומשבחר הנתבע לקחת על עצמו עבודה רחבת היקף כמתואר , תוך שהוא משלשל לכיסו מאות אלפי שקלים, אין הוא יכול, עת התגלו ליקויים בעבודה שביצע, להיבנות מהטענה שהיתה חובה מצד התובעים לדאוג לפיקוח צמוד לכל אורך הפרויקט.

32. יצויין, כי אין בחומר הראיות שהונח לפניי כל אינדיקציה לכך שהליקויים מושא התביעה נובעים מכשל בתכנון, כאשר מעיון בחוות הדעת שהוגשו מטעם התובעים, כמו גם מעדות התובעים, עולה כי הכשלים נובעים דווקא מליקוי בביצוע, דבר המוטל לפתחו של הקבלן המבצע, הוא הנתבע כאמור.

33. אין גם ממש בטענת הנתבע לפיה התובעים לא הקטינו את נזקם בכך שלא הביאו להפסקת עבודתו לאחר שגילו כי היא מבוצעת באופן לא מקצועי.
בהקשר זה העיד התובע מס' 2, ועדותו בנדון היתה משכנעת, כי הבעיות העיקריות החלו להתגלות בשלב שלאחר יציקת היסודות והגג (עמ' 28 לפרוטוקול), שהיה שלב מתקדם יחסית בפרויקט, כאשר לא היתה לתובעים אפשרות של ממש באותה נקודת זמן להפסיק את העבודות, וזאת בחלוף חודשים מתחילת הפרויקט, ולאחר ששילמו לנתבע סכומי כסף בהיקפים גדולים.
כך או אחרת, הנתבע (אשר כאמור טען לכל אורך הדרך שהוא היה עובד פשוט והכחיש את עצם ביצוע מרבית העבודות לגביהם התגלו ליקויים), אינו יכול להיבנות מהטענה שהתובעים היו צריכים להורות לו להפסיק לעבוד, לאחר שגילו שעבודתו אינה מקצועית.

34. סיכומה של נקודה, אחריותו של הנתבע לליקויים מושא התביעה הוכחה כדבעי, ואין בסיס ממשי לייחס לתובעים תרומה כלשהי בנדון.

שיעור הנזק

35. התובעים הסתמכו על שתי חוות דעת מומחים מטעמם:

חוות דעת הנדסית של מהנדס הבניין מיכאל ולדמן, בה נקבע שנמצאו על ידו ליקויים בעבודות שבוצעו ע"י הנתבע, אשר עלות תיקונם עומדת על 146,492 ₪ (כולל מע"מ).
חוות דעת שמאית של מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין מר יוסי לזר, בה אמד המומחה את ירידת הערך לנכס עקב הליקויים בעבודת הנתבע, בסך של 66,890 ₪.

36. הנתבע בחר שלא להגיש חוות דעת נגדיות.
בסיכומיו טען ב"כ הנתבע, כי הדבר נבע הן מהעובדה שהנתבע לא ביצע את העבודות מושא חוות הדעת ואינו אחראי להן, והן מפאת קשיים כלכליים.

37. חרף העובדה שהנתבע בחר שלא להגיש חוות דעת מטעמו, החלטתי, בישיבת קדם המשפט מיום 14.2.18, למנות מומחה מטעם בית המשפט לצורך קבלת חוות דעת בעניין היקף הליקויים בבית התובעים ולגבי עלות תיקונם.
אלא שהנתבע לא שילם את חלקו בשכר המומחה (החלק האחר הוטל על התובעים) , לאחר שטען כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו זאת (אעיר בקצרה כי הטענה נסמכה על דברים שמסר הנתבע בישיבת קדם משפט, ולא נתמכה בראיות של ממש) .
על רקע זה ביקשו התובעים למחוק את כתב ההגנה של הנתבע, ובישיבה מיום 30.5.18 החלטתי שלא לעשות כן, הואיל ולא הוכח קיומן של נסיבות קיצוניות המצדיקות נקיטה בסנקציה של מחיקת כתב הגנה.
בד בבד, מינוי המומחה מטעם בית המשפט בוטל (לאחר שהתובעים מסרו כי אין ביכולתם לשאת במלוא שכר המומחה מטעם בית המשפט, מה עוד שאין הצדקה לעשות כן, לאחר שהם נשאו בעלויות מומחים מטעמם, ולאחר שהנתבע לא טרח להגיש חוות דעת נגדיות).

38. בישיבה מיום 10.12.18 נחקרו המומחים מטעם התובעים על ידי ב"כ הנתבע, אשר העלה בסיכומיו טענות ביחס לחוות הדעת שניתנו על ידם, כפי שיפורט להלן.

א. חוות הדעת בתחום הנדסת בניין

39. חוות דעת זו נערכה ע"י המהנדס ולדמן ביום 5.10.16, לאחר שביקר בבית התובעים ביום 29.2.16.
מדובר בחוות דעת ארוכה ומפורטת, בה התייחס המומחה בנפרד לכל הליקויים שנמצאו על ידו, וזו תמצית הדברים:
בחדרי שינה ובמבואות הכניסה לנכס התגלו סדקים , אשר עלות תיקונם עומדת על 8,500 ₪ (סעיף 1.1 לחוות הדעת).
התגלו מספר סדקים בקירות חיצוניים, שעלות תיקונם עומדת על 2,500 ₪ (סעיף 1.2 לחוות הדעת)
תקרת המטבח בוצעה באופן "עקום", ועלות תיקון הדבר עומדת על 1,350 ₪ (סעיף 1.3 לחוות הדעת)
עמודי בטון של פרגולה חיצונית הותקנו שלא בהתאם לתוכנית, באופן היוצר ליקוי אסתטי (סעיף 1.4). המומחה ציין כי הליקוי אינו ניתן לתיקון כיום, והוא המליץ לפצות את התובעים בפיצוי כספי בשל כך (כפי שנקבע בהמשך בחוות דעת שמאית).
בוצעה צביעה לקויה של מלבן וכנפיים של חלון הדף בממ"ד, ועלות התיקון של הדבר עומדת על 400 ₪ (סעיף 2.1 לחוות הדעת).
דלת הכניסה לממ"ד לא ננעלת באופן הרמטי; סף הדלת בולט ויוצר מפגע בטיחותי; מלבן הדלת נצבע באופן לקוי; ועלות תיקון ליקויים אלה עומדת על 7,500 ₪ (סעיפים 2.2 עד 2.4).
המומחה סבר שיש לבצע בדיקת תקינות קירטת הבטון באזור דלת הממ"ד, על רקע טענות התובעים לכך שהנתבע החליף את מלבן הד לת באופן לקוי.
לא בוצע "שפכטל" בקי רות פנים, בניגוד לכתב הכמויות, ועלות הביצוע היא 7,500 ₪ (סעיף 3.1 לחוות הדעת).
לאחר סיום ביצוע "השפכטל" כאמור, יש לצבוע מחדש את הקירות ואת התקרה, בעלות 3,500 ₪ (סעיף 3.2 לחוות הדעת).
על פי דו"ח חברת "איזוטופ", הטיח בממ"ד אינו תואם את דרישות התקן, ועש לבצע טיח מחדש בעלות של 5,500 ₪.
לאחר הנמכת סף מלבן דלת הכניסה בממ"ד, יהיה צורך בהנמכת הריצוף בכל שטח הממ"ד, כאשר הריצוף בתחתית דלת הממ"ד לא הושלם, ועלות הביצוע בנדון היא 3,150 ₪.
לא בוצע מעבר מדורג בכניסה האחורית לבית, ובמדרגות המובילות לכניסה האחורית נעשה חיפוי עץ במקום חיפוי שיש שהיה מתחייב מכתב הכמויות, כאשר עלות תיקון ליקויים אלה עומדת על 1,200 ₪.
קיימים ליקויים הקשורים בתחום מניעת רטיבות, כאשר בגג המבנה לא בוצעה הגבהה בקצה הגג ו כן "רולקות" לצורך איטומו; בגג הותקנו יריעות "ביוטומניות" לא משוריינות, בניגוד לתקן; ועלות תיקון כל הליקויים הללו עומדת על 34,000 ₪.
עקב אי ב יצוע הגבהות בטון להתקנת ציוד (דוד שמש, מדח סי מזגנים וכו'), בניגוד לתקן הישראלי, יש צורך ב תיקון שעלותו 1,500 ₪
במעבר ליציאה אחורית בקיר הגובל עם חדרי שינה בוצע חיפוי לקוי של לוחות גבס, ועלות התיקון עומדת על 400 ₪.
נמצאו ליקויי אינסטלציה (סעיף 7 לחוות הדעת), בעלות כוללת של 2,275 ₪.
נמצאו ליקוים בתחום החשמל (סעיף 8 לחוות הדעת), לרבות סתמיה בשרוול המונעת התקנת אינטרקום, אי התקנת מכסה פנימית בלוח החשמל, אי התקנת מכסה לקופת הארקה, ועוד, והעלות הכוללת של התיקון בעניין זה עומדת על 2,700 ₪.
נמצאו ליקויים בחיפויי קיר בתחתית חלון חדר השירות, בחיפוי קירות חדר הרחצה (אריחים רבים בולטים ושקועים, כפי שמודגם בתמונה שצילם המומחה), ועלות תיקון הנ"ל עומדת על 5,875 ₪.
ציפוי קירות החוץ נעשה באופן לקוי, כאשר קיימת טלאים בולטים לעין, חוסר "שליכט" צבעוני ועוד, כפי שמודגם בתמונות שצי לם המומחה, ועלות תיקון הנ"ל הוערכה ב- 12,500 ₪.
לא בוצעו טיח ו- "שליכט" בחלק החיצוני של גדר בנויה מסביב למגרש, ועלות התיקון בנדון עומדת על 9,500 ₪.
ספי חלונות בוצעו מאבני ציפוי מחוספסות ולא חלקות, דבר שלא מאפשר ניקוז מים מספי החלונות באופן תקין, ועלות תיקון הנדון עומדת על 3,750 ₪.

40. לסיכום, המומחה העריך כי עלות תיקון כל הליקויים שנמצאו עומדת 113,825 ₪; כי לסכום יש להוסיף עלות פיקוח הנדסי בסך 11,382 ₪ ומע"מ, וכך התקבל סך שך 146,492 ₪.
עוד ציין המומחה שהערכת העלויות מבוססת על הנחה שעבודות התיקון יבוצעו ע"י קבלן ראשי אחד, וכי במידה ויבוצעו העבודות ע"י קבלנים מזדמנים, יש לצפות לעלייה של 25%-30% בעליות.
עוד צויין כי לצורך ביצוע עבודות התיקון לא ניתן יהיה להתגורר בדירה בין 10-12 ימים.

41. המומחה מר ולדמן נחקר בחקירה נגדית קצרה ע"י ב"כ הנתבע . חרף משכה הקצר, ניתן היה להתרשם באופן חיובי ממר ולדמן וממקצועיותו.

42. עיקר טענתו של ב"כ הנתבע כלפי חוות הדעת ההנדסית, נגע לאופן הערכת עלות התיקונים כפי שנקבע ע"י המומחה בחוות דעתו.
המומחה לא נשאל על עצם קיומם של ליקויים, ועדותו בנדון ממילא לא נסתרה, כך שהטרוניה של הנתבע נותרה, הלכה למעשה, לגבי הערכת עלות תיקון הליקויים.

43. לא מצאתי ממש בטענות הנתבע בעניין הערכת מומחה התובעים את עלות התיקונים.
מר ולדמן השיב בחקירתו (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 16-17), כי חלק מרכיבי ההערכה נעשה לאחר עריכת סקר שוק שערך עם קבלנים, וחלק נעשה על פי הידע והניסיון האישי שלו.
בשים לב לאי הצגת חוות דעת נגדית מטעם הנתבע; לרושם החיובי שהותיר המהנדס, אשר הסביר שביצע את ההערכה על פי סקר שוק ועל פי ניסיון אישי; ולכך שעיון בהערכה של המומחה אינו מגלה, על פניו, סכומים מופרזים או בלתי מתקבלים על הדעת; מצאתי כי עדותו של המומחה בנדון לא נסתרה, והערכת העלויות כפי שנמסרה מפיו הוכחה במידה הנדרשת במשפט אזרחי.
מסקנה זו אינה משתנה גם נוכח טענת הנתבע לפיה המומחה לא נסמך על מחירון "דקל", מחירון שממילא לא הוצג על ידי הנתבע, אשר לא טרח להציג כל ראיה סותרת מטעמו בעניין הערכת עלויות התיקון.
אוסיף בנדון כי הנתבע לא העלה טענות לגבי עלות הכרוכה בפיקוח הנדסי על עבודות התיקון , וגם קביעתו של מומחה התובעים בנדון לא נסתרה.

44. יש לקבל אפוא את הערכת המומחה בעניין שיעור עלות התיקונים, כאשר לא תילקח האפשרות של הוספת 25%-30% לעלויות בשל ביצוע ע"י קבלנים שונים.
יחד עם זאת, יש לשנות סעיף אחד בהערכה, זה העוסק בתיקון הליקוי בדלת הממ"ד, וזאת כפי שעלה מחקירת מר לזר, וכפי שיו בהר להלן.

ב. חוות הדעת בתחום השמאות (ירידת ערך)

45. התובעים הגישו חוות דעת שמאית לאומדן ירידת ערך המקרקעין עקב הליקויים מושא התביעה.
חוות הדעת, מתאריך 22.1.17, נערכה ע"י מר יוסי לזר, מהנדס ושמאי מקרקעין, ועל ידי מר יוסי אוזן, שמאי מקרקעין, והיא חתומה על ידי שניהם.

46. גם חוות דעת זו היא ארוכה ומפורטת (ומלווה בשרטוטים ותמונות) , ולאחר שנסקרו בה נתונים כללים, לרבות מצב הזכויות במקרקעין, תיאור סביבת הנכס, תיאור הנכס, והמצב התכנוני, נקבעה ירידת הערך בהתאם לכל סעיף ליקויי בנפרד , כפי שיפורט להלן:

קירות עקומים (סעיף 8.1 לחוות הדעת) – נמצאו קירות עקומים, בניגוד לתקן הישראלי (כפי שנמצא ע"י המהנדס ולדמן). צויין כי הליקוי בולט לעין, ומהווה פגיעה חזו תית.
בהקשר זה נקבע כי לא קיימת כדאיות לבצע פעולת תיקון מלאה (קרי יישור של קירות), ומכאן שתיגרם ירית ערך לנכס, שחושבה כנגזרת של עלות תיקון תיאורטי, בסך 10,000 ₪ (סעיפים 8.1.1 ו- 8.1.2 לחוות הדעת) .

עמוד במעבר מפינת האוכל (סעיף 8.1.3) – נמצא עמוד עקום (כפי שמצא המהנדס ולדמן), באופן בולט לעין, מנוגד לתקן, ומהווה פגיעה אסתטית.
נקבע כי אין כדאיות לבצע פעולת תיקון מלאה לעיקום, וירידת הערך חושבה כנגזרת של עלות תיקון תיאורטי, בסך 1,000 ₪.

חדר שינה ילדים (סעיף 8.1.4) – נמצא קיר עקום, באופן בולט לעין, המהווה פגיעה אסתטית ואף יוצר מגבלת שימוש בחדר.
נקבע שאין כדאיות לבצע פעולת תיקון מלאה, וירידת הערך, שהוערכה ב- 4,000 ₪, נגזרה מעלות תיקון תיאורטי.

קיר עקום במסדרון (סעיף 8.1.5) – נמצא קיר עקום, שבולט לעין, אשר אין כדאיות לתקנו באופן מלא, ואשר ירידת הערך שהוערכה בגינו – 4,000 ₪ - נגזרה מעלות תיקון תיאורטי כפי שהוערך על ידי המומחה.

דלת ממ"ד (סעיף 8.2) – דלת הממ"ד נפתחת אל תוך הפרוזדור, ובדרכה חוסמת את המעבר . נקבע כי מהלך פתיחת הדלת יוצר מגבלה בטיחותית. עוד נמצא כי רוחב המסדרון במקום הוא 80 ס"מ, בעוד שהרוחב על פי התכנון המקורי היה אמור להיות 90 ס"מ, וכי כאשר הדלת נפתחת קטן הרוחב ל- 73 מ"ר.
המומחה סבר שיש לבצע תיקון ע"י החלפת הדלת בדלת הזזה, בעלות של 7,000 ₪, דבר אשר יצריך הסרת משקוף וביצוע התאמות (בעלות נוספת של 2,200 ₪, מה שיביא לסך עלויות תיקון של 9,200 ₪), כאשר במצב זה בעיית הבטיחות תיפתר, אך הפגיעה ברוחב המסדרון תיוותר.
התוצאה הסופית היא שגם לאחר פתרון הבעיה הבטיחות, יישאר שטח המסדרון קטן מהמתוכנן; במקום שהוא ישמש שטח עיקרי הוא מהווה "שטח שירות", וירידת הערך בנדון הוערכה בסך 5,940 ₪.
יש לציין כי המומחה לזר הבהיר בחקירתו הנגדית, כי ככל שהפתרון שהוא מציע (החלפת הדלת בדלת הזזה) יאומץ, לא יהיה צורך בפתרון שהציע בנקודה זו המהנדס ולדמן, וכי אם הפתרון שהוא מציע לא יאומץ, מידת ירידת הערך תהיה גדולה יותר ממה שהוא אישר (5,940 ₪).
מצאתי את דבריו של המומחה לזר בנקודה זו משכנעים, ומצאתי שיש מקום לאמץ את הפתרון שהוצא מציע, באופן שיחסוך את הצורך בעלות שהציע המהנדס ול דמן בנקודה זו, ובה בעת יקטין את מידת ירידת הערך עקב הליקוי באזור זה של הבית.

ליקוי בעמודי הפרגולה (סעיף 8.3) – מחוץ לבית נבנתה פרגולה, אשר בקצ ותיה יש שני עמודים.
אף שעל פי התכנון המקורי העמודים היו צריכים להיות בקצות הפרגולה, באופן העובר, לרוחב הפרגולה , באופן מלא מקצה אחד למשנהו, בפועל נבנו העמודים, משום מה, כשביניהם מרחק הקטן ממלוא רוחב הפרגולה עצמה, באופן היוצר ליקוי אסתטי בולט (כפי שנראה בתמונה שצורפו לחוות הדעת), ואף יוצר מגבלת שימוש מסוימת, כפי שנקבע בחוות הדעת השמאית כזכור, המהנדס ולדמן העריך שאין כדאיות לתקן את הליקוי, ומידת ירידת הערך בנדון הוערכה ע"י המומחה בסך 14, 000 ₪.

לאחר סקירת ירידת הערך בגין כל אחד מהליקויים הנ"ל, נקבע כי שקיימת פגיעה במוניטין, המתווספת לירידת הערך בגין כל אחד מהליקויים בנפרד, וזאת עקב ריבוי הליקויים (סעיף 8.5.2 לחוות הדעת).
הפגיעה במוניטין כאמור הוערכה בסך 15,200 ₪ (1% משווי הנכס).

במסגרת חוות הדעת אושרה גם ירידת הערך בגין עצם הידיעה של קונה פוטנציאלי לכך שיידרש פרק זמן של חודש ימים לביצוע כל התיקונים בנכס, דבר שייכנס למכלול שיקוליו ויביא לכך שמחיר הנכס יפחת, כאשר הפחתה זו הוערכה ב- 3,550 ₪, שווה ערך לעלות שכירות חודשית באזור (סעיף 8.4 לחוות הדעת).

47. ודוקו. בחוות הדעת השמאית נקבעה ירידת ערך ביחס לליקויים שאין כדאיות לתקנם, מתוך הנחה שליקויים אלה לא יתוקנו (למעט לעניין דלת הממ"ד, כפי שפורט לעיל), וברי כי אין בנדון כפל פיצוי, שכן התובעים אינם מפוציבור עלות תיקון הליקויים והן עבור ירידת הערך שנגרמת כתוצאה מהם.

48. המומחה מר לזר נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבע.
מר לזר התגלה כעד מקצועי מאוד, והרושם שהותיר במהלך עדותו היה חיובי בהחלט (יצויין כי מר לזר ציין בעדותו כ- 90% מחוות הדעת שהוא נותן הן בתור מומחה מטעם בתי המשפט).

49. הטרוניה העיקרית (ולמעשה היחידה) של הנתבע ביחס לחוות הדעת נגעה לכך שהמומחה האחר החתום עליה, השמאי מר אוזן, לא התייצב למתן עדות.
לשיטת הנתבע, אשר ביקש תחילה "להוציא" את חוות הדעת מהתיק (בקשה שנדחתה בהחלטה שניתנה בישיב ת ההוכחות), אין כל משקל לחוות הדעת עקב אי התייצבותו של השמאי אוזן, אשר היה אמון על הערכה של מרכיב מהותי (כך לשיטת הנתבע) בחוות הדעת, זה הנוגע לכימות שווי הנכס עצמו, ממנו נגזרה מידת ירידת הערך.

50. לא מצאתי ממש בטענות הנתבע בנדון.
השמאי אוזן אכן חתום על חוות הדעת, והוא השתתף בעריכתה, כפי שהעיד המומחה לזר, ואולם האחרון הבהיר כי לאחר שנעשתה פניה ראשונה של התובע למר אוזן, ומשהובהר כי ירידת הערך הפוטנציאלית היא בגין ליקויים הנדסיים, תחום שלמר לזר יש יתרון בו לאור היותו מהנדס בניין לצד היותו שמאי מקרקעין , ביקש מר אוזן מהמומחה לזר להשתתף בעריכת חוות הדעת, וכך היה.
המומחה לזר העיד, כי הוא ביקר בעצמו בנכס (ביחד עם מר אוזן), ערך בעצמו מדידות וראה במו עיניו את הליקויים, וכי הוא העריך את שיעור ירידת הערך בגין הליקויים, שהיו באופיים הנדסיים, תחום שממילא מצוי במומחיותו.
עוד הבהיר מר לזר כי חלקו של השמאי אוזן בחוות הדעת נגע בעיקר להערכת שווי המקרקעין (בין היתר ע"י מציאת נתונים, כגון עסקאות מקרקעין באזור), לצורך הערכת שווי המקרקעין, וכי בכל מקרה הוא בדק בעצמו את ההערכה ביחס לכל רכיב בחוות הדעת, וכל המופיע שם הוא על דעתו.

51. עולה אפוא שהמומחה לזר היה מעורב בכל רכיב ורכיב של עריכת חוות הדעת.
הוא ביקר במקום, ביצע בעצמו מדידות, והממצאים המצויינים בחוות דעת מבוססים על ידיעתו האישית ועל מומחיותו .
זאת ועוד, ביחס לקביעת שיעור ירידת הערך, התברר כי ההערכה בוצעה על ידו, היות וירידת הערך נבעה מליקוים הנדסיים, כאשר להבדיל ממר אוזן, מר לזר הוא בעל מומחיות בהנדסת בניין, וברי שהערכתו בנדון היא בעלת משקל רב יותר.
אכן, למר אוזן היה חלק גדול יותר באיסוף נתונים לצורך קביעת שווי המקרקעין, ואולם הערכת שווי המקרקעין, כפי שמופיעה בחוות הדעת, היתה על דעתו של המומחה לזר ובהתאם להערכתו הוא, כאשר כזכור המומחה לזר הוא גם שמאי מקרקעין במקצועו.
מכאן, שאי התייצבותו של מר אוזן לחקירה אינה פוגמת במשקל חוות הדעת בכלל, וביחס לרכיב הערכת שווי המקרקעין בפרט (רכיב לגביו לא הציג הנתבע ראיה נוגדת או סותרת) .
למעלה מהצורך יצויין, כי לא נטען שהנתבע ביקש מפורשות את התייצבותו של מר אוזן לחקירה, כאשר ממילא לא הוגשה מטעם הנתבע הודעה לפי תקנה 130א' לתקנות סדר הדין האזרחי.

52. משהוברר כי אין ממש בטענה היחידה, הלכה למעשה, שהעלה הנתבע ביחס לחוות הדעת השמאי, ניתן היה לסיים כאן את הדיון בנדון.
המומחה מר לזר לא נחקר, באופן ממשי, על קביעתו בעניין עצם קיומה של ירידת ערך ביחס לכל ליקוי וליקוי שפורט בחוות הדעת; הוא לא נחקר ביחס לשיטה ששימשה אותו להערכת מידת ירידת הערך (למעט לעניין דלת הממ"ד, עליה הורחב לעיל); הנתבע לא הציג חוות דעת מטעמו בסוגיות הנדונות; וב"כ הנתבע לא העלה בסיכומיו טענות ביחס לעניינים אלה .

53. חוות הדעת של המומחה לזר, וההערכות שבה, לא נסתרו אפוא על ידי הנתבע.
חרף זאת, וחרף העובדה שחוות הדעת ככלל היתה מפורטת, מנומקת, וסדורה, כמו גם עדותו של המומחה לזר בפניי, מצאתי שלא לאשר שני רכיבים בחוות הדעת, אף שהנתבע לא העלה טענות מפורשות בנדון:

לא השתכנעתי בדבר קיום הצדקה להוסיף לפיצוי בגין ירידת הערך שנגרמה בגין כל אחד מהליקויים בנפרד , פיצוי נוסף (15,200 ₪) בגין פגיעה במוניטין המשקף את עצם קיום מכלול של ליקויים.
הנתבע לא שאל את מר לזר בנדון, ובסיום חקירתו אני הפניתי אליו שאלה, אולם נוכח תשובתו של מר לזר (עמ' 16 לפרוטוקול), לא שוכנעתי שיש הצדקה לפיצוי נוסף שכזה.

לא מצאתי הצדקה לפסוק פיצוי נוסף בגין ירידת ערך בסך 3,550 ₪, המיוחסת לשיקול של קונה פוטנציאלי בשים לב לכך שיידרש פרק זמן של חודש ימים לתיקון הליקויים בבית.
בנדון אציין כי לא מצאתי הצדקה לפצות את התובעים בגין הצורך בתיקון הבית (כפי שנעשה לעיל) , ובד בבד לפצותם בגין ירידת ערך היוצאת מהנחה שהבית לא יתוקן במועד מכירתו ל אדם אחר.

54. סיכומם של דברים, יש הצדקה לפצות את התובעים ברכיבי חוות הדעת של המומחה לזר, למעט אלה הנוגעים לפגיעה במוניטין ולהפסדי שכירות.
אשר לרכיב המתייחס לדלת הממ"ד (15,000 ₪), חלק מרכיב זה (9,200 ₪) הוא למעשה עלות תיקון, ועלות זו "תחליף" את העלות שהעריך המהנדס ולדמן בחוות דעתו בנוגע לדלת הממ"ד (7,500 ₪ בסעיף 2.2 לחוות דעת ולדמן), כאשר "היתרה" בחוות דעתו של מר לזר בעניין זה, בסך 5,940 ₪, היא בגין ירידת ערך שתיוותר גם לאחר החלפת דלת הממ"ד .
בשים לב להערות אלה, הפיצוי בגין ירידת הערך לה זכאים התובעים עומד על 38,940 ₪.

ג. עוגמת נפש

55. התובעים ביקשו פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שהיתה מנת חלקם עקב התנהלות הנתבע.

56. אכן נראה כי לתובעים נגרמה עוגמת נפש, בשים לב לעדותם, אותה מצאתי אמינה, ובשים לב לכך להיקף ומהות הליקויים שנותרו בבית ם, כאשר לתוצאה סופית שכזו התובעים לבטח לא יחלו, קל וחומר בשים לב להיקף הכספי הרב שהושקע על ידם בעבודות אלה.

57. עם זאת, הפיצוי שייפסק לתובעים בגין ראש נזק זה יועמד על 5,000 ₪ לשניהם יחדיו, ולא כפי שהתבקש על ידם.

הערה טרם סיום

58. לטענת הנתבע, התנהלות התובעים לקתה בשיהוי רב, מהמועד בו היה ידועים להם הליקו יים (לאחר סיום העבודות בביתם ), דבר שהביאם לשלוח ביום 30.3.16 מכתב דרישה לנתבע, באמצעות עורך דין, לבין המועד בו הוגשה תביעה זו, בחודש יולי 2017.

59. אין ממש בטענת הנתבע בנדון.

60. התובעים הסבירו, כי הם פנו במכתב הדרישה האמור במסגרת "שירות" שסיפקה חברת "הדס" (בה עבד המהנדס ולדמן), אשר שילמה עבור פניה שכזו, וכי רק לאחר שעבר זמן שנדרש לצורך ווידוי קבלת המכתב בידי הנתבע, וכן הזמן שחלף בו המתינו התובעים לנתבע שמא יתקן את הליקויים, הוגשה התביעה.
הסברם של התובעים בנדון היה מניח את הדעת.
אציין כי הפניית ב"כ הנתבע לכך שחוות דעתו של מר ולדמן ניתנה חודש אוקטובר 2016, כשבעה חודשים לאחר משלוח מכתב ההתראה האמור, דווקא עולה בקנה אחד עם גרסת התובעים ולא מחלישה אותה, כפי שניסה לרמוז.
שכן, ביקורו של מר ולדמן בנכס היה ביום 29.2.16; סביר כי חלק משיטת העבודה של חברת "הדס" בה עבד מר ולדמן היתה לשלוח בשם לקוחותיה מכתב דרישה לאחר שו וידאה עצם קיום ליקוים אך בטרם הוכנה חוות דעת (שמ עלה מן הסתם את העלויות של לקוחותיה), ורק לאחר שמכתב זה (שנשלח בסוף מרץ 2016) לא נענה, הוכנה חוות הדעת.

61. כך או אחרת, לא הוכח, ולו במעט, שהתקיים כאן אותו שיהוי קיצוני, המעיד על ויתור מצד התובעים על זכותם לפיצוי, באופן המונע מהם את הפיצוי חרף קיומה של עילה כדין , כפי שהוכח לפניי.

סוף דבר

62. לאור האמור לעיל, יש לחייב את הנתבע לפצות את התובעים בסכומים הבאים:

א. עלות תיקון ליקויים – 148,481 ₪ ( מדובר בסך הנזק שאושר על ידי מר ולדמן, כאשר ברכיב הנוגע לדלת הממ"ד- סעיף 2.2 לחוות הדעת – הוחלף הסכום שאישר מר ולדמן - 7,500 ₪ - בסכום של 9,200 ₪, בהתאם לפתרון שהציע המומחה לזר כמבואר לעיל . הדבר מביא לעלות בסך של 126,907 ₪ (כולל עלות פיקוח הנדסי) , לה יש להוסיף מע"מ).

ב. ירידת ערך – 38,940 ₪

ג. עוגמת נפש – 5,000 ₪

63. אני מחייב אפוא את הנתבע לשלם לתובעים סך של 192,421 ₪.
לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 14,000 ₪; החזר מחצית ראשונה ושניה של האגרה; החזר שכר טרחת מומחים כנגד הצגת חשבוניות/קבלות; והחזר שכר מומחים בגין עדותם בישיבה מיום 10.12.18 (כנגד הצגת חשבוניות/קבלות).

64. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים (החזר שכר המומחים כמפורט לעיל ישולם בתוך 30 ימים מהעברת חשבוניות כאמור לידי ב"כ הנתבע ), אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.

65. המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים ותפעל לסגירת התיק.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ט, 12 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שרון דהן
נתבע: סובחי דרוויש
שופט :
עורכי דין: