ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איריס אבן נגד ליליאן בן שבת :

לפני כבוד השופטת איילת טופז-אחיעזר

התובעת:

איריס אבן

נגד

הנתבעים:

1.ליליאן בן שבת
2.יצחק יורם בן שבת
3.סקוריטס סוכנות בטוח בע"מ

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 16.10.17.

2. לטענת התובעת, בעת שרכבה עמד בצומת ינוב במופע אור אדום, רכב הנתבעים אשר נסע מאחוריה, לא הספיק לעצור ופגע ברכב התובעת מאחור. לכתב התביעה צורף טופס הודעה וחוו"ד שמאי בגין הנזקים שנגרמו לרכב בעקבות התאונה .

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו הודתה בפגיעה קלה מאחור, אך טענה שלא פגעה בחזית הרכב ולא הדפה את רכב התובעת אל עבר רכב אחר ומשכך ניסיון התובעת לתקן נזקים במוקד חזית הרכב, נעשה בתום לב שכן הם אינם קשורים לתאונה. בהתאם, הנתבעת העבירה לתובעת סך של 11,102 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לחלק האחורי של רכב התובעת.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה ה נהגת ברכב התובעת, שנסעה בנתיב הימני ואילו רכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי. בהגיעם לצומת הרמזור מופע האור היה כתום מהבהב בטרם מתחלף הוא לאדום. הנהגת בלמה את רכבה לאור מופע האור בר מזור ולאור עצירתה הרימה מבטה למראה והבחינה ברכב הנתבעים מאחוריה מבצע עקיפה לנתיב הימני, נתיב נסיעתה ודוהר לכיוונה. הנהגת מתוך אינסטינקט הסיטה הרכב ימינה לשול הדרך ולכן פגיעת רכב הנתבעים ברכבה היתה בחלקו השמאלי וכתוצאה מסטייתה והדיפתו היא פגעה במעקה בטיחות אשר היה מצוי בצד הדרך. לאחר התאונה הציע נהג הנתבעים שיחליפו פרטים בתחנת האוטובוס אשר מצויה בצד השני של הצומת והם נסעו לשם והחליפו פרטים. הנהגת טענה שהיה נהג יחיד ברכב והוא הנתבע 2, יורם וכי לא היה ברכב אדם נוסף צעיר. הנהגת הציגה בפני תמונות של מקום האירוע בו נראה מעקה בטיחות ותחנת האוטובוס בהמשך. הנהגת עומתה עם טופס הודעתה לחברת הביטוח שם ציינה שנהדפה ונגרמו לה נזקים. אך לא ציינה שנפגע בחלק הקדמי ממעקה בטיחות. הנהגת הסבירה שציינה טלפונית שנגרמו נזקים בכלליות, זו תאונה ראשונה שלה ובבטוח הסבירו לה ששמאי יעריך את נזקיה. הנהגת טענה שלא צילמה את המעקה ההרוס והחלפת הפרטים נעשתה בהמשך בתחנת האוטובוס וכי היא היתה יום לפני החינה לחתונתה ולכתוב את הפרטים לא עניין אותה. הנהגת טענה שההדיפה היתה עוצמתית וכי היא פנתה למיון ואף נעשה לה צילום רנטגן.

בעלה של הנהגת, העיד בפני שהגיע למקום רגעים ספורים לאחר התאונה. אשתו, חברתו באותם ימים, והנהג ה פוגע היו בתחנת האוטובוס. הבעל טען שהנהג היה בחור מבוגר בשם יורם ורק הוא היה במקום ולא היה נהג צעיר. הבעל טען שהבחין שהחלק האחורי של רכב התובעת ניזוק כתוצאה מהמכה ובחלק הקדמי הפגוש מנותק. הבעל טען שהנהגת הסבירה לו שהיתה במהלך עצירה והבחינה במראה ברכב הנתבעים שועט לעברה מנסה לעקוף והוא העיף אותה. הבעל טען שלא הלך לבחון את מעקה הביטחון ההרוס, שכן הם עמדו בתחנת האוטובוס מרוחקת משם וכי הם היו יום לפני החינה ועל כן זה הדבר האחרון שעניין אותו.

5. נהג הנתבעת העיד וטען שנסעו לכיוון קיבוץ העוגן והגיעו לצומת אשר איננה מוכרת לו היטב והם נסעו באמצעות אפליקציית וואיז, על כן הוא לא זוכר את מספר הנתיבים שיש במקום. הנהג הבחין ברכב התובעת עוצר ללא סיבה, ועל כן הסיט רכבו ופגע בה פגיעה מינורית בלבד. הנהג טען שנסע ברכב עם אביו שכן הם עובדים ביחד. לאחר התאונה הנהגת קראה לבעלה וכי אביו דיבר איתם, הוא נשאר לרוב ברכב לאחר התאונה למעט פעם אחת שיצא. הנהג נשאל באשר למיקום הנזק ברכבו וטען תחילה שמדובר בנזק בצד שמאל ואח"כ תיקן לימין. הנהג אישר שהנזק לרכב התובעת הינו בצד שמאל. כאשר נשאל כיצד עולים הנזקים בקנה אחד עם הדגמתו לפיה הרכבים נפגעו פגיעה אחורית קלאסית, השיב שאינו זוכר. הנהג לא זכר גם באיזה נתיב נסעו בעת התאונה ולא ידע מדוע הנהגת עצרה את רכבה. הנהג טען שמופע הרמזור היה ירוק או מהבהב רק זכר שברח שמאלה על מנת למנוע את הפגיעה.

אביו של הנהג טען שבנו הוא שנהג ברכב והם נסעו אחרי רכב התובעת שלפתע בלם וכתוצאה רכב התובעת קיבל מכה קטנה. לאחר התאונה שני הרכבים היו בנתיב השמאלי. האב ביקש שיפנו הצומת ועל כן הם המשיכו לנסוע חצו את הצומת והחליפו פרטים בתחנת אוטובוס. האב זכר שמדובר בצומת כניסה לקיבוץ שיש בו שלושה נתיבים והתאונה מתרחשת כשהם מצויים בנתיב השמאלי כתוצאה מהבלימה. האב טען שהם נוסעים בצומת זו רבות. האב זכר את מיקום הנזקים וטען שניסה לברוח ונתן לה מכה. יש לציין כבר עתה שהאב ציין כל פעם בגוף ראשון את מהלך הנסיעה והפגיעה ואז שינה וטען שהבן הוא שנסע, סטה וכו'.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובע ת ולפיכך, יש לדעתי לקבל התביעה ולחייב הנתבעות בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותה של ה נהגת ברכב התובעת והיא מהימנה בעיני. ה נהגת חזר ה בעקביות על גרסת ה לפיה עצרה רכבה במופע אור כתום מהבהב בנתיב הימני. הבחינה במראה ברכב הנתבעים עובר מהנתיב השמאלי לימני וממשיך לדהור לעברה, מאינסטינקט הסיטה רכבה ימינה לשול הדרך אך נהדפה בפינת רכבה מאחור לעבר מעקה הבטיחות. עדותה נתמכה בעדותו של בעלה שהבחין בנזקי הרכב בחלקו האחורי ובקדמת הרכב. כמו כן , חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה מעידה שלאחר התאונה תועדו נזקים בחלקו האחורי וקדמת הרכב. בנוסף, מיקומי הנזק, בחלקו השמאלי פינתי של רכבה עם חלקו הימני פינתי של רכב הנתבעים, מתיישבים אחד לאחד עם גרסת התובעת לפיה התאונה ארעה באופן שתיארה. קרי, כתוצאה מ ניסיון בריחה שלה ימינה לשול הדרך, ע"מ למנוע פגיעת רכב הנתבעים שדהר לעברה, כדבריה. בנסיבות אלה, גם אשם תורם לא ניתן לייחס לנהגת שכן בלמה את רכבה במופע אור מהבהב כחוק ולאחר שהבחינה ברכב הנתבעים עשתה כל שביכולתה ע"מ למנוע את התאונה, ע"י הסטת רכבה ימינה לצד הדרך אך לא הצליחה למנוע את פגיעת רכב הנתבעים ברכבה והדיפתו כתוצאה מכך אל עבר מעקה הבטיחות.

נעבור כעת לגרסת הנתבעים ממנה לא ניתן להיבנות כלל וכלל ואבאר. הבן, הנהג הנטען, לא ידע באיזה צומת מדובר, כמה נתיבים יש בצומת, סבר שרכבם נסע בנתיב הימני בעת התאונה. הבן טען עוד שהצומת איננה מוכרת לו וכי נעזרו בשירותי וואיז על מנת להתמצא במקום. גרסתו לא נשמעה מהימנה ואז עלה להעיד אביו ונתגלו סתירות ביניהם, אשר לא מותירות ספק באשר לשאלה מי נהג ברכב בפועל בעת התאונה, קרי שהאב הוא שנהג ועל כן עדות שניהם שקרית מן היסוד. האב טען בניגוד לבן שמדובר בצומת בעלת שלושה נתיבים המוכרת לו שהם נוסעים שם הרבה וכי ניתן לפנות שם לקיבוץ, האב העיד כפי שהעידה נהגת התובעת שרכבם נסע בנתיב השמאלי בעוד הבן טען שנסעו בנתיב הימני . כל אלה סותרים את עדותו של בנו ומספקים פרטים רבים יותר על מקום התאונה ואופן התרחשותה שכן נאמרים הם ממקור ראשון . אם לא די בכך, כאמור לעיל וכמשתקף בפרוטוקול הדיון האב ציין את אופן קרות התאונה מנקודת מבטו של הנהג וכל פעם שנתפס בקלקלתו תיקן עצמו וציין שהבן הוא שנהג: "טיפה ניסיתי כתוצאה מזה שהוא ניסה לבלום טיפה" (עמ' 9 שורה 6) "ש. ואצלה איפה הנזק. ת. בצד שמאל. כי אני ניסיתי לברוח ואז נתתי לה מכה כזאת. ש. לאן ניסית לברוח עם רכב גדול כמו שלך? ת. ניסיתי מה. ש. אתה ניסית לברוח? ת. הוא ניסה לברוח." (עמ' 9 שורות 24-29) . מכל האמור לעיל, עולה שגרסת הנתבעים אינה מהימנה וזאת בלשון המעטה ואין ליחס לא כל משמעות.

לפיכך, נותרים אנו עם גרסת התובעת ובהתאם לה היה על נהג רכב הנתבעים לנסוע כחוק, להאט רכבו בהתקרבו לצומת; לבלום את רכבו בהבחינו באור הכתום המהבהב; לבלום רכבו בפרט כשהבחין שרכב התובעת בולם. ולו היה נוהג במהירות סבירה ובולם כאמור, לא היתה מתרחשת התאונה. משלא עשה כן, הרי הוא האחראי הבלעדי לקרות התאונה.

באשר לנזקי התובעת בחלקו הקדמי של הרכב, משקיבלתי את גרסת התובעת באשר לאופן קרות התאונה, קרי סטייתה ימינה ע"מ למנוע את התאונה והדיפת רכבה מאחור ע"י רכב הנתבעים אל עבר מעקה הבטיחות וכתוצאה מכך פגיעה בחלקו הקדמי של רכבה, הרי שיש לקבל הנזקים בגין חלק זה. בפרט כאשר כאמור לא ניתן ליחס מהימנות לגרסת הנתבעים. לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבעת לפיה מדובר בהרחבת חזית ואין לי אלא לחזור על הנימוקים שפורטו בפרוטוקול במסגרת החלטתי לדחות בקשת הנתבעים, לפיה יש לתקן את כתב התביעה. ובקצרה: בכתב התביעה תואר שהרכב נהדף ע"י רכב הנתבעים מאחור. אלו הם פרטי התאונה. בטופס ההודעה תיארה התובעת את התאונה וטענה לנזקים כתוצאה מהדיפה זו. ובכך כיוונה לחוו"ד שצורפה המציינת נזקים הן בחלק האחורי והן בחלק הקדמי. יתרה מכך, הנתבעת היתה מודעת לטענה עובדתית זו לפיה נגרם נזק לחלק הקדמי, ואני מפנה לאמור בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים עצמם. יש להניח שהנתבעים אשר שיקרו ביחס לכל אשר התרחש בתאונה זו לא סיפרו גם למבטחם שהרכב נהדף למעקה הבטיחות. ברם, התובעת לא צריכה לפרט את כל אופן ההתרחשות, מספיק כידוע בתיקים מעין אלה, תיאור עובדתי כללי ונרחב כאשר הירידה לפרטים נעשית במהלך חקירת העדים.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, לשלם ל תובעת את יתרת סכום הנזקים ב סך של 4,476 ₪ בצרוף אגרת משפט בסך 748 ₪. סכומים אלה ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום 19.2.18 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן תשא הנתבעת 3 בשכר העדים.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ט, 06 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איריס אבן
נתבע: ליליאן בן שבת
שופט :
עורכי דין: