ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליזה מור נגד מדינת ישראל :

לפני כבוד השופט עזריה אלקלעי
התובעת:
ליזה מור
ע"י ב"כ עו"ד מאיה אלדמע-קמחין.

נגד

הנתבעים:
1.מדינת ישראל
2.פקיד שומה-יחידה ארצית לשומה
3.אגף המכס והמע"מ
ע"י ב"כ עו"ד הגר אסף.

פסק דין

לפניי תביעה , שתחילתה בעתירה למתן פסק דין הצהרתי , המחייב את הנתבעים להצהיר מה עלה בגורל סך של 525,000 ₪ שלא תועדו בדו"ח פתיחת הכספת בבית התובעת, שניתן במסגרת פשיטה של נציגי הנתבעים בבית התובעת בעקבות חקירה בענייני מס שהתנהלה נגד בעלה של התובעת. עוד עתרה התובעת למתן הצהרה על זכותה לקבל את הסכום הנ"ל לידיה חזרה.
בהחלטה שניתנה במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 20.7.16, קבעתי כי למעשה מדובר בתביעה לסעד כספי, שהוגשה באצטלה של תביעה לסעד הצהרתי, ולפיכך, חייבתי את התובעת לשלם את סכום האגרה בהתאם לסכום התביעה.

טענות התובעת:
לטענת התובעת, הנתבעים או מי מהם, נטלו מביתה של התובעת בחודש פברואר 2013 סך של כ - 700,000 ₪ , שהם כספי פיצויים שקיבלה התובעת בגין תאונת דרכים שבה נהרג בנה, וזאת במהלך פשיטה של המשטרה בביתה של התובעת, אגב חקירה של רשות המיסים בעניין חשד לעבירות מס שביצע בעלה של התובעת.
לטענת התובעת, כל תכולת הכספת נלקחה על ידי נציגי יחידת יהלום ברשות המיסים, אולם הם לא תיעדו את מלוא הסכום שנטלו לידיהם, והוציאו תחת ידם דוחות תפיסה ודו"ח פתיחת כספת, שבו נרשמו סכומים נמוכים מהסכום שנתפס בפועל.
לטענת התובעת, בשנת 2009 נהרג בנה בתאונת דרכים ובעקבות התאונה קיבלה התובעת פיצויים בסך של 696,445 ₪ כיורשת יחידה של בנה. לדברי התובעת , היא העדיפה לשמור את חלק מכספי הפיצויים בכספת שבביתה, והיא ייעדה את הכספים להנצחת בנה ולעזרה רפואית לנכדתה הנכה.
בין השנים 2007 - 2012 עבדה התובעת בחברות קוסמטיקה ובמהלך שנים אלה חסכה את מרבית שכר עבודתה, כמו כן חסכה התובעת כספים מקצבאות ארבעת ילדיה , מכספים שק יבל בנה המנוח מהצבא, מחסכונות לפני הנישואים, כאשר בסה"כ צברה סכום של כ- 1,150,000 בש"ח ובמטבע חוץ. התובעת החזיקה את הכספים בכספת שבביתה, בה הוחזקו גם תכשיטים בעלי ערך. המפתח לכספת היה בידי התובעת בלבד.
בעת החיפוש בבית נשאלה התובעת אם יש כספת בביתה, וכשהשיבה בחיוב התבקשה למסור לחוקרים את המפתחות . החוקרים נטלו לידיהם את כל הכספים שהיו בכספת והותירו בה רק את התכשיטי ם, מבלי לשעות לטענת התובעת לפיה הכספים הם חסכונות שלה ולא של בעלה. בנוסף, תפסו החוקרים כספים נוספים שהיו בדירה והיו שייכים לבעלה.
החוקרים החתימו את התובעת על מסמכי תפיסת הכספים, אולם בשל מצבה הנסער, ההלם והלחץ שליווה את האירוע, כמו גם אירוע התמוטטות של בעלה שהובהל בהמשך לבית החולים, התובעת לא בדקה ולא קראה כנדרש את המסמכים שמילאו החוקרים והחתימו אותה, אשר בדיעבד התברר כי לא שיקפו את התכולה המלאה של הכספת.
בעלה של התובעת נעצר באותו יום. הוגש נגדו כתב אישום פלילי שבעקבותיו הוא הורשע ונדון לתשע שנות מאסר.
בדו"ח פתיחת הכספת שנרשם על ידי נציגי הנתבע 3, אגף המכס והמע"מ, מצוי ן כי בכספת היו הסכומים הבאים שערכם בש"ח במועד התפיסה הינו כ- 625,000 ₪:
395,100 ₪.
14,500 יורו.
42,456 דולר.
דו"ח פתיחת הכספת אינו משקף את הסכום המלא שהיה בכספת ביום התפיסה, ואשר עמד על 1,150,000 ₪.
קיים פער של 525,000 ₪ בין הסכום שהחזיקה התובעת בכספת לבין הסכום לפי הרישום שבוצע בדו"ח הנתבעים על פתיחת הכספת. כספים אלה שייכים לתובעת ונלקחו על ידי מי מנציגי הנתבעים.
בדיונים להארכת מעצר של בעלה של התובעת הצהיר ב"כ המדינה כי הסכום שנתפס בדירת התובעת ובעלה היה 1,500,000 ₪.
בדוחות התפיסה שרשמו הנתבעים על מלוא הכספים שתפסו בבית התובעת ובעלה מת ועד סכום כולל של כ - 850,000 ₪ בלבד.
קיים פער כספי של כ- 700,000 ₪ לערך בין הצהרות הנתבעים בהליכי המעצר, לפיה ן נתפסו בבית התובעת 1,500,000 ₪ לבין הרישום בדוחות הנתבעים המשק ף תפיסה של כ - 800,000 ₪.
בכספת היה במועד התפיסה סכום של 525,000 ₪ מכספי הפיצויים של בנה שלא תועד על ידי המדינה והתובעת זכאית להשבתו לידיה.

טענות הנתבעים:
התובעת הינה רעייתו של מר ג'קי מור, שהורשע ביחד עם אחיו, מר אבנר שפיר, בת"פ 7455-03-13, בעבירות שונות על חוק מע"מ ופקודת מס הכנסה, תוך גרימת נזק עצום לקופת המדינה.
במסגרת החקירה שנערכה נגד ג'קי מור ואחיו נערך חיפוש , בין היתר, בביתם של ג'קי מור והתובעת. בעת החיפוש נתפסו סכומי כסף גבוהים במזומן - בשקלים חדשים ובמט"ח , כעולה מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה , מסמכים אשר התובעת חתמה עליהם בזמן אמת.
כעולה מכתב התביעה ומצילום החיפוש שנערך בבית התובעת, התובעת נכחה בביתה במהלך החיפוש, היא שפתחה את הכספת לנציגי הנתבעים, היא זו שהוציאה את תכולת הכספת , ובנוסף, היא זו שנכחה ולקחה חלק במהלך ספירת הכספים - בין אלו שנתפסו בכספת ביתה, ובין אלו שנתפסו במקומות אחרים בבית (תקליטור ובו צילום החיפוש צורף לכתב התביעה).
לטענת הנתבעים, כל הכספים שנתפסו בביתה של התובעת נספרו מספר פעמים ונערך תיעוד מלא לספירת הכספים. הכספים שנתפסו הם כפי שמפורט במסמכי ספירת הכספים, נספח ו' לכתב התביעה.

דיון והכרעה:
בתביעה שלפניי, התובעת טוענת כי נציגי הנתבעים נטלו לידיהם מכספת ביתה כסף בגובה הסכום הנתבע והעלימו אותו מדוחותיהם, ולבסוף לא השיבו אותו לידיה מבלי לתת על כך כל דיווח ובניגוד לדין (סעיפים 33 ו- 35 לתצהיר התובעת).
משמעות הדבר היא, כי עלי להכריע האם טענתה זו של התובעת, כי במהלך חיפוש ותפיסת כספים שנערכו בביתה של התובעת, נלקחו שלא כדין, דהיינו - נגנבו , על ידי מי מהנתבעים כספים שהיו בכספת שבדירתה בסכום של 525,000 ₪.
הנטל להוכיח את הטענה האמורה מוטל על התובעת, והואיל ומדובר בטענה של גניבה, הרי שהנטל המוטל עליה הינו נטל הכבד יותר מהנטל הרגיל הנדרש לצורך הוכחה במשפט אזרחי .
בת"א (מחוזי חיפה) 461/03 קנדקו בע"מ נ' גילה אבן-פז (פורסם בנבו, מיום 23.8.09) נקבע:
"הגם שכאשר מדובר בסכסוכים אזרחיים יש לבחון את הראיות על פי מאזן ההסתברויות, כמקובל במשפט האזרחי, הרי שכמות הראיות ורף הראיות הנדרש לגבי טענה מעין פלילית נוסח זיוף, תרמית וגניבה ממעביד הוא גבוה יותר. קיימת זיקה בין חומרת הטענה לעוצמת ההוכחה הנדרשת להוכחת הטענה, ומקום בו מועלית טענת תרמית, גניבה ממעביד וזיוף, על בית המשפט לבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות [ראו, לדוגמא, ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 257 (1984); ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד לה(1) 701, 711 (1980); ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל נ' סנדובסקי, סעיף 5 לפסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן והאסמכתאות שם ([פורסם בנבו], 17.7.2003); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן ([פורסם בנבו], 3.2.2011); ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח, פ"ד מו(1) 589 (1986)]."
לטענת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, היא שמרה בכספת ביתה, סכום של 1,150,000 ₪ (סעיף 22 לכתב התביעה). כך גם נטען בסעיף 26 לתצהיר התובעת.
כפי שפורט בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבעים, מהלך החיפוש והתפיסה הוסרטו על ידי הנתבעים. כמו כן, ספירת הכספים תוע דה במסמכים שנחתמו כולם על ידי הנתבעת , שהיתה נוכחת בזמן החיפוש ואף שותפה לספירת הכספים.
לטענת התובעת, ביום 21.2.13 פנה עו"ד קלדרון בשמה ליחידת יהלום ולרשות מע"מ חיפה בדרישה להחזיר לה את מלוא הסכום שנתפס במזומן, בהיותו שייך לתובעת. אולם , לטענתה, מכתב זה לא זכה לשום מענה.
בחקירתה הנגדית הבהירה התובעת כי טענותיה מתייחסות רק לכספים שהיו בתוך הכספת, תוך שהיא חזרה ואישרה כי היא זו שפתחה את הכספת. כן, אישרה כי היא זו אשר הוציאה את תכולת הכספת (עמוד 5 לפרוטוקול שורה 6 ואילך).
בחקירתה הנגדית השיבה התובעת כי היא זוכרת שהוציאה מהכספת מעטפה של המשיכה של הסכום הגדול מהבנק, ואלה היו כספי התאונה של הבן שלה . לדבריה, היא מסרה את המעטפה לבחור שהיה מאחוריה, תוך שהיא הסבירה לו כי מדובר בכספים שהיא קיבלה בגין פטירת בנה (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 12-15) .
עוד השיבה התובעת בעמוד 5 לפרוטוקול, שורה 18 ואילך, כך:
"ש. את יכולה להגיד לי בדיוק מה הוצאת מהכספת?
ת. המעטפה הראשונה שיצאה זה היה בחלק העליון של הכספת מעטפה ארוכה עם מסמכים של חברת הביטוח, של ההפקדה לבנק והמשיכה מהבנק – הכל מתועד. עם הכסף בפנים. היה בפנים סכום של כמעט 700,000 ₪. המעטפה היתה בצבע חום, לשאלתך. את זה לא רואים בצילום. "
ובעמוד 6 לפרוטוקול משורה 3 ואילך:
"ש. ביום ה 4.12.13 מועד החיפוש בביתך . כמה כסף לטענתך היה בכספת?
ת. קודם כל במעטפה היה את ה 700,000 ₪ פחות כמה מאות שקלים. היה שם 450,000 ₪...
... היו שם בכל הכספת 1,150,000 ₪.
ש. אמרת לפני רגע ש 450,000 ₪ זה משכורות שחסכת.
ת. כן. לא נגעתי בה ן."
ובעמוד 8 לפרוטוקול החל משורה 1:
"ש. את יכולה להגיד לי כמה בדיוק?
ת. זה 600... [מעיינת במסמכים] 696,445 ₪. זה הסכום הגדול שנלקח , כמעט 700,000 ₪.
ש. מוקדם יותר אמרת לי כששאלתי אותך לסכום התביעה אמרת 525,000 ₪ ועכשיו את אומרת לי שחסר 696,445 ₪.
ת. בדיוק.
ש. את יכולה להסביר לי בבקשה?
ת. אני ישבתי עם עוה"ד שלי וגם שאלתי אותה את השאלה אז היא עשתה את החישובים שלה מזה שקיבלנו הרי חלק מהכסף היא תוכל להסביר את זה טוב יותר ממני , אבל הסכום האמתי הוא 696,000 ₪ זה מה שיצא במעטפה כל הסכום הזה.
ש. מתי בפעם הראשונה שמת לב והתלוננת או פנית שחסרים לך כספים?
ת. זה לא היה מיד האמת, זה היה אחרי כמה ימים , הייתי פשוט עוד בשוק וכשהם פשוט הלכו אני אספתי את כל הניי רת ומה שחתמתי ואני אפילו לא יודעת על מה חתמתי וחתמתי והכל נראה לי אמין ובסדר...
ש. מתי בפעם הראשונה פנית בקשר לכסף החסר?
ת. אני פניתי בזמנו... [מעיינת במסמכים] מקריאה מנספח י' לתצהירי. יש לי פה את הצילום שיק...
ש. יש טענה שלקחו לך כסף?
ת. יש פה טענה לגבי הכסף שחסר.
ש. איפה?
ת. הוא מפרט פה מה נלקח...
ש. איפה נאמר שהיו שם עוד כספים שנעלמו?
...
לשאלת ביהמ"ש מתי התברר לך לראשונה שהכספים שנספרו לא תואמים את הכספים ש היו בכספת?
ת. קודם כל אחרי כמה ימים אני פשוט הנחתי את כל המסמכים שחתמתי עליהם בתוך שקית.
לקח לי ימים להתאושש בעלי התאשפז ואח "כ נכנס לבית סוהר. הסתכלתי ואמרתי בסדר בתיק הם טעו פתאום אני מסתכלת אני רואה את כל הכספים ואיפה הכסף הגדול , הכסף של הבן שלי. אין לי את המסמך ואין לי דרך להוכיח את זה. עו ה"ד שטיפל בתיק של בעלי פניתי אליו כי בזמנו דיברתי איתו שיטפל בכל התיק ואמרתי לו שהסכום הגדול לא מופיע אצלי והוא אמר אני אנסה לבקש ביטול. אני בלב שלי אמרתי אולי זה כתוב איפשהו ועוד מדינה שאני אמורה הכל להאמין. הוא פנה ואמר אבל אין לו מסמך להוכיח את ה 700,000 ₪. אני רק סיפרתי לו שנעלמה לי מעטפה."
ובעמוד 10 לפרוטוקול שורה 20 ואילך:
"ש. אז את מאשרת לי שבכספת לא היו כל הפיצויים?
ת. לא. כאילו 690,000 ₪.
ש. אז לא היו 700,000 ₪?
ת. לא, זה גם לא מגיע ל 700,000 ₪, זה 696,000 ₪.
ש. איך היה מונח הכסף?
ת. בצורה ישרה כמו ניירת. הכנסתי כספים לתוך מעטפה של בנק קבוצות קבוצות. שם שמתי את הכל.
ש. בתחילת העדות שלך עכשיו אמרת שזה היה בתוך מעטפה חומה.
ת. נכון, בתוך מעטפה חומה של הבנק.
ש. מציגה לך דמויי שטרות מנייר בסך 600,000 ₪ בתוך מעטפה בכספת.
ת. תביאי מעטפה אני אסדר לך את זה.
ש. מפנה לסע' 1 ל כתב התביעה שלך את אומרת שנטלו לידיהם 700,000 ₪ מכספי הפיצויים ...?
ת. כמעט 700,000 ₪, כמעט.
ש. בסע' 38 לכתב הת ביעה את אומרת ש 525,000 ₪ חסרים.
ת. כן, זה החישוב ש...
ש. בנספח 8 לתצהיר הנתבע זה פרוטוקול הדיון מיום 4.3.15, עמ' 12, ש ' 14 את אומרת "פניתי... ואמרתי לה שלקחו לי 350,000 ₪".
ת. זה התחיל עם המשכורת שלי לפי מה שנראה לי כי אני לא הבנתי מה את אומרת עכשיו.
ש. בשלושה מקומות שונים ציינת שלושה סכומים שונים.
ת. לפי החישוב של השיקולים של עוה"ד שלי... היא יודעת כמה כסף לקחו לי כי אני אמרתי לה.
לשאלת ביהמ"ש: שאלה אותך עוה"ד שאת בשלוש הזדמנויות שונות אומרת שחסרים לך 3 סכומים שונים ולא מבוטלים. בפעם הראשונה אמרת שחסרים לך 350,000 ₪ לעו ה"ד הקודם שלך. זה נכון או לא נכון?
ת. נכון. כי היה עוד 350,000 ₪ בתוך הכספת.
ש. אמרת שחסרים לך 350,000 ₪ ולא יותר. למה?
ת. כשפירטתי אז ציינתי את הסכומים. 350,000 ₪ זה סך המשכורות שלי. אני לא זוכרת מהדיון ההוא, אבל כן פירטתי שחסר.
ש. היום אמרת בהתחלה בערך 500,000 ₪ 550,000 ₪?
ת. כי עוה"ד שלי אמרה לי ללכת על פירוט הסכומים. אני לא משקרת כבוד השופט . לי חסר הסכום של הילד.
ש. עכשיו אמרת לנו שה 350,000 ₪ זה המשכור ות שלך.
ת. כן.
ש. אבל את אומרת שחסר הכסף מהפיצויים.
ת. המשכורת הכל בסדר, זה היה בהליך משפטי וזה הסתדר. מה שחסר לי זה סכום הפיצויים של הבן שלי. כל יתר הכסף, הכל בסדר גמור.
ש. האם הפיצויים של תאונת הדרכים היו רק בכספת?
ת. רק בכספת. אמת.
לשאלת ביהמ"ש: אני רוצה להגיד לך שמה שאת אומרת זה בעייתי. סה"כ אמרת שהיה לך בבית 1,100,000 ₪. במשטרה כתוב שתפסו בס ה"כ 800,000 ₪ בערך. אז 800,000 ₪ ועוד מה שאת אומרת שחסר בכספת זה מיליון וחצי. תסבירי.
ת. אלה כספים שהיו מחוץ לכספת והמדינה לקחה.
ש. ביחד בכל הבית לדברייך היה 1,100,000 ₪. אמת?
ת. אמת.
ש. אם המשטרה עפ"י התפיסה של כסף שהם אומרים שהם תפסו בתוך הבית 800,000 ₪ תוסיפי ל 800,000 ₪ האלה 690,000 ₪ זה יוצא 1,490,000 ₪?
ת. זה הכסף שלי. אני לא משקרת פה. אותי גנבו...
ש. אשרי לי במהלך החיפוש לא טענת שחסר לך כסף.
ת. לא, בימים הראשונים לא טענתי . אמת. עוד לא קלטתי בכלל מה קורה."
ניתן לראות כי גירסת התובעת השתנתה מספר פעמים ולא היתה עקבית, כמו כן, לא היתה כל התאמה בין הסכומים שנקבה התובעת ביחס לכספים שהיו בכספת לטענתה טרם החיפוש.
לאור זאת, לא ניתן לקבל את גרסת התובעת, גירסה אשר השתנתה אין ספור פעמים במהלך חקירתה וכך גם בין כתבי הטענות השונים שהגישה.

האם התובעת מסרה מעטפה עם כסף לחוקר
כאמור, לטענת התובעת, היא מסרה מעטפה ובה למעלה מ- 690,000 ₪ לאחד מהחוקרים, ששמו אינו ידוע לה , וזאת עשתה לבקשתו, דבר ראשון לאחר פתיחת הכספת.
צפיתי פעמים רבות ברצועה הראשונה בתקליטור שהוגש כנספח 1 לתצהירי הנתבעים , מהנקודה בה מתחיל צילום הוצאת תכולת הכספת ע"י התובעת. הצילום מתחיל בדקה 2:11 (רצועה 2) כאשר דלת הכספת פתוחה, יש לציין כי רגע הפתיחה לא נראה בסרטון.
התובעת נראית כשהיא פונה לצלם בדקה 2:30 ומבקשת ממנו לא לצלם, כאשר אחד מהחוקרים מסביר לתובעת כי אלו הנהלים. התובעת לא נראית כשהיא מוסרת בשלב כלשהו מעטפה כלשהי למישהו מהחוקרים.
התובעת נראית בסרטון פונה בדברים לחוקר ואומרת לו: "אני אגיד לך משהו, יש פה חלק כסף שלי, פיצויים שהוצאתי, עבדתי כמה שנים בחברה הוצאתי את כל הפיצויים, יש פה כסף שקיבלתי על התאונה של הבן שלי ", דברים אלו נאמרו ע"י התובעת לחוקר בטרם החלה להוציא דברים מהכספת, כאשר היא מתייחסת במפורש בדבריה לכספי התאונה וכאשר מדבריה לא ניתן להבין כי כבר מסרה מעטפה עם כסף לחוקר זה או אחר.
החוקר משיב ואומר לתובעת "בואי נעשה ככה, תוציאי דבר דבר מה שיש ..." רק לאחר דברים אלה נראית התובעת מתחילה להוציא את תכולת הכספת פריט לאחר פריט, ולהסביר מהו כל פריט שהיא מוציאה. התובעת הסבירה כי יש תכשיטים של חמותה בקופסה, התובעת הוציאה מהכספת נרתיק פרחוני עם רוכסן, פתחה אותו ובתוך הנרתיק היה כסף זר וישראלי, התובעת אמרה שהכסף שלה ואח"כ פתחה את קופסאות התכשיטים והוציאה שקית שחורה מהכספת. במהלך כל ריקון הכספת החוקרים אינם נוגעים בתכולת הכספת.
החוקר נראה בודק את הכספת כדי לוודא אם היא ריקה. התובעת החזירה, בהנחיית החוקר, את קופסאות התכשיטים לכספת , ופתחה את השקית השחורה עם הכסף . לאחר מכן, החוקר ביקש מהתובעת לקחת במו ידיה את הכסף שבנרתיק ובשקית השחורה לקומה התחתונה לספירה, התובעת מצולמת כשהיא אוחזת את הנרתיק ביד אחת את השקית השחורה עם הכסף ביד השנייה ויורדת עם החוקר לקומה התחתונה.
זאת ועוד, טענת התובעת לפיה התבקשה ע"י אחד מהחוקרים (שאת שמו היא אינה יודעת) למסור לו את המעטפה עם כספי פיצויי התאונה, אותה הוציאה מהכספת מיד לאחר פתיחתה, היא טענה המהווה "המצאה מהזמן האחרון" ו"עדות כבושה" והופיעה לראשונה, רק בתצהירה שנחתם ביום 5.9.17, ארבע שנים לאחר החיפוש והתפיסה. טענתה זו של התובעת אינה מתיישבת עם הסרטון והדברים הנאמרים בו ע"י התובעת ויתר המצולמים.
כך, גם טענת התובעת בסעיף 21 בתצהיר , לפיה החוקרים " רוקנו את הכספת מכל הכספים שהיו בה", או כי " מסרה את תכולת הכספת לחוקר אחר" נסתרה והתבררה כמשוללת יסוד מהסרטון שבו צפיתי , אשר ממנו עלה בבירור כי רק התובעת היא זו שמוציאה דברים מהכספת במו ידיה, כשהחוקרים נמנעים מלגעת בתכולת הכספת, בכסף או בתכשיטים ורק מבקשים הסברים מהתובעת ביחס לתכולה. זאת ועוד , החוקרים עמדו על כך כי התובעת תוריד בידיה שלה את הכסף לקומה התחתונה שבה נספר הכסף.
לא האמנתי לתובעת כי מסרה מעטפה עם כסף לחוקר, ומכל מקום, טענה זו וודאי שלא הוכחה.

התובעת לא העלתה כל טענה על הכסף החסר מיד לאחר החיפוש ובמשך יותר משנה למרות שלדבריה של התובעת, הכספים שבמעטפה היו כספי הפיצויים מהתאונה של בנה המנוח, לא העירה התובעת דבר וחצי דבר בעניין חסרונה של אותה מעטפה עם תום ספירת הכספים.
לא רק שהתובעת לא העירה דבר לגבי חסרונה של המעטפה או בעניין חוסר של סכום כסף גדול שהיה בכספת, אלא שהתובעת חתמה על דו"ח פתיחת כספת, נספח 3 לתצהיר הנתבעים, כאשר בדו"ח זה נרשמו כל הסכומים שנתפסו בכספת. מתחת לפירוט הכספים מופיעה "הצהרת בעל הכספת" עליה חתומה התובעת ובה נרשם: "אני....מצהיר בזאת כי לא נגרם שום נזק לכספת ולתכולתה במהלך החיפוש וכן אני מצהיר כי לא חסר שום פריט מהכספת מלבד הפריטים אשר נתפסו ונרשמו בא.ב.ת מס 330262". התובעת חתומה גם על אישור בדבר תפיסה (א.ב.ת 330262) נספח 2 לתצהיר הנתבעים, שגם בו פורטו סכומים אלו.
בע"א 8837/05 נביל מרשוד נ' גואד תאופיק אל שורטי (פורסם בנבו, מיום 11.1.09) נקבע לעניין טענה בעל פה נגד מסמך בכתב, כדלקמן:
"סעיף 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני קובע כך: "תביעות הנוגעות לכל מיני התחייבויות, הסכמים, שותפות, קבלנות או הלוואה, שמקובל ונהוג לקבוע במסמכים והעולות על אלף גרוש, צריכות להיות מוכחות במסמך. טענה הנטענת נגד מסמך הנוגע לענינים האמורים, אפילו אם איננה עולה על אלף גרוש, צריכה להיות מוכחת על-ידי מסמך או על-ידי הודאתו או פנקסו של הנטען" (לנוסח זה, ראו ע"א 62/52 דיין נ' אבוטבול, פ"ד ט 1047, 1050).כעולה מלשון הסעיף, אין הוא מוגבל ל"רשימה סגורה" של סוגי מסמכים או עסקאות, אלא כל מה "שמקובל ונהוג לקבוע במסמכים" במשמע; יפוי כוח בלתי חוזר להעברת זכויות בדירה בא בודאי בכלל זה, ועל כן חל הסעיף על יפוי הכוח. חרף הנטען בערעור, לא הביאו המערערים ראיה של ממש, במסגרת החלופות הקבועות בסיפא לסעיף 80 (קרי, מסמך, או הודאתו או פנקסו של המשיב), לסתירת האמור ביפוי הכוח. טענתם העיקרית היא כי עקב רצונו לסייע למשיב, חתם אברהים על המסמך, מבלי להתעמק בתכנו, ואף שבניגוד לאמור בו, טרם קיבל תמורה; כן נטען, כי הסעיף הרלבנטי ביפוי הכוח מופיע בו אך משום שהוא נוסח סטנדרטי בטופס ששימש את הצדדים. אין דרכם של בתי משפט לקבל טיעונים ממין זה. באחת הפרשות נקבע כי: "משחתמו הצדדים על החוזה, עומדים הם בחזקתם שהסכימו לכל האמור בו, לשבט או לחסד. אם נגרוס אחרת ונסטה מעקרון ההסתמכות על תוכנו של החוזה כפי שנחתם, יהיו לכך תוצאות בלתי רצויות של אי-יציבות וחוסר ודאות" (ע"א 1/84 נתן נ' סטרוד, פ"ד מב(1) 661, 670 – המשנה לנשיא בן-פורת). ובפרשה אחרת: "המשיבים עשו עסקה וחתמו על חוזה אחרי שתנאיו הוסברו להם בנוסף על עצם קריאתו; הם אינם קטינים ואינם נתונים לאפוטרופסות כלשהי... אם בחרו לחתום על החוזה כמות שהוא אין בידם לבוא לבית-המשפט ולטעון שלא ידעו או לא הבינו על מה הם חותמים" (ע"א 544/78 בניני מ.י. גינדי ופיתוח בע"מ נ' אפללו, פ"ד לג(2) 9, 14, השופט אשר; וכן ראו ע"א 16/80 לולו נ' סלומון, פ"ד לז(4) 70, 73).דומה כי משחתם אברהים – בשם המערערים (ואין חולק כי היה נאמן עליהם) – על מסמך, בו אישר את קבלת מלוא התמורה בעד הדירה, לא בנקל יוכלו המערערים לשכנע כי הכספים לא שולמו. ברי, נוכח כל האמור, כי המערערים לא עמדו בנטל זה (בכלל זה, אף טענת הטעות או ההטעיה נטענה ללא ביסוס ראייתי)."
ההלכה האמורה חלה בשינויים המחויבים גם לענייננו.
אינני מקבל את טענת התובעת כי חתימתה על המסמכים והימנעותה מלהתייחס לכסף החסר בסיום הספירה, נבעו מהתרגשות ומלחץ . צפיתי ארוכות בתקליטור שתיעד את מהלך הספירה ולא התרשמתי כי התובעת הייתה כדבריה "בהלם מוחלט" ו"נסערת" מבלי שהיא הבינה על מה היא חותמת, כפי שטענה בתצהירה. כמו כן , לא התרשמתי כי התובעת אינה מודעת לנעש ה סביבה, או כי היא נרגשת עד כי נשכח ממנה החלק הארי של הכסף שהיה בכספת.
אציין כי התרשמתי מהצפייה בסרטון, כי התובעת היתה קרת רוח למדי והתנהלה באופן ענייני, תוך שליטה מלאה בנעשה, במשך מרבית הזמן, הגם כי יתכן שהייתה נרגשת; היא ספרה את הכסף בקור רוח, אמרה לחוקרים במפורש מה מקור כל סכום כסף שהיה בכספת, ואף אמרה לאחד החוקרים "אתה דומה לדודו טופז, אמרו לך". בנוסף, התובעת הכינה לעצמה קפה, ואף הציעה קפה לחוקרים. התנהלות מסוג זה אינה מעידה על הלם מוחלט או על סערת רגשות קיצונית עד כדי כך שהתובעת "תשכח" לציין באוזני החוקרים בסיום הספירה כי מסרה מעטפה ובה כמעט 700,000 ₪ לאחד מהם, וכי תכולת מעטפה זו, שמכילה את עיקר הכסף שנמצא בביתה לא נכללה בספירה.
התובעת טענה כי גילתה את חסרון הכסף מספר ימים לאחר החיפוש (עמ וד 8 לפרוטוקול ש ורה 30 ואילך) . חרף טענה זו, ובניגוד להתנהלות סבירה, הפעם הראשונה שבה הועלתה ע"י התובעת הטענה המתייחסת לחוסר כספים ולגניבתם לכאורה ע"י מי מהחוקרים היתה רק ביום 6.3.14, דהיינו, יותר משנה לאחר החיפוש והתפיסה, במכתבה של עו"ד קמחין, ב"כ התובעת, לפקיד השומה.
גם אם הייתי מקבל את הסברה של התובעת, לסיבה מדוע לא ציינה באוזני החוקרים עם תום ספירת הכספים שנתפסו בבית את דבר חסרונה של המעטפה עם הכסף, עקב "ההלם" ו"הלחץ" בו היתה נתונה, הרי שהתובעת לא העלתה את עניין חסרונו של הכסף , לכאורה , גם במכתבו של עו"ד קל דרון שנשלח לנתבעים ביום 21.2.13 (יותר משבועיים לאחר החיפוש), למרות שלטענתה גילתה את חיסרון הכסף מספר ימים אחרי החיפוש . במכתב עו"ד קלדרון נטען כי הכספים שנתפסו בבית שייכים לתובעת בלבד, מבלי לטעון דבר וחצי דבר בעניין חסרונו של סכום עתק של כ- 690,000 ₪ , טענה שמן הסתם הייתה מועלית במכתב כעניין עיקרי, אילו אכן היתה התובעת מגלה כי נגנב ממנה סכום כה גדול של כסף.
זאת ועוד, במהלך כל התקופה, ולמעשה, גם עד עצם היום הזה, לא מצאה התובעת לנכון להגיש תלונה למח"ש, או למשטרה, על גניבת הכספים לכאורה על ידי החוקרים, והתנהלות זאת של התובעת הינה תמוהה, בלתי סבירה ואינה מתיישבת עם התנהלותו של אדם שגנבו ממנו סכום של כ-700,000 ₪. ית רה מזאת, התנהלות זו מעוררת ספק רב בטענתה, לפיה, נגנבו ממנה כספים. אינני מאמין לטענת התובעת כי נמנעה להתלונן מאחר וחששה שמא יבולע לה או לבעלה כתוצאה מהתלונה.
טענת התובעת לעניין "היעלמות" הכספים וליתר דיוק גניבתם, משולה ל "עדות כבושה", שנטענה לראשונה למעלה משנה לאחר מועד החיפוש בבית התובעת. בספרו של כבוד השופט קדמי "על הראיות" (חלק ראשון) 2009 נכתב בעניין זה בעמוד 500 :
"ככלל, "עדות כבושה" היא עדות שהעד המוסר אותה בבית המשפט, כבש אותה בליבו על אף שהיא רלוונטית וברת משקל לעניין, ולא גילה אותה אלא בשלב מאוחר.. הכלל הוא: עדות כבושה ערכה ומשקלה מועטים ביותר משום ש"הכובש עדותו" חשוד מטבע הדברים על אמיתותה". זאת, כל עוד אין בפיו הסבר משכנע: על שום מה נכבשה העדות עת רבה."

סתירות בגרסתה של התובעת
גרסתה של התובעת נסתרה לאורך כל חזית טענותיה. התובעת שינתה פעמים רבות את הנתונים הכספיים עליהם הסתמכה. במכתבו של בא כוחה, עו"ד קלדרון , מיום 21.2.13, שנשלח בסמוך למועד הח יפוש, טענה כי סכום של 150,000 ₪ מתוך הכספים שנתפסו, מהווה סכום משכור ות. על סכום זה חזרה התובעת גם במכתב בא כוחה הנוכחית, עו"ד קמחין, מיום 6.3.14, בו נטען כי התובעת חסכה מעבודתה ומקצבאות ילדים סך של 150,000 ₪.
סכום המשכורות שטענה התובעת כי היה בכספת תפח באורח פלא מסך 150,000 ₪ לסך של 351,580 ₪ בסעיף 12 לתצהיר עדות ראשית של התובעת, בל א כל הסבר לשוני מהנטען במכתבים, כאשר על סכום זה (350,000 ₪) חזרה גם בחקירתה הנגדית בעמוד 11 לפרוטוקול ש ורה 15 וש ורה 20, ובעמוד 12 ש ורה 26 וזאת לאחר שבעמ וד 6 ש ורה 16 ואילך אמרה שסכום המשכורות היה 450,000 ₪.
כאמור, התובעת טענה כי הכסף היחיד החסר הינו כספי הפיצויים של בנה המנוח, שכולו היה בתוך מעטפה בכספת . בסעיף 11 לתצהיר טענה כי הכס פים היו מגולגלים במעטפה של הבנק בכספת בביתה. לעומת זאת, בחקירתה הנגדית בבית המשפט העידכסף היה מונח ב"צורה ישרה כמו ניירת" (עמוד 10 לפרוטוקול שורה 25).
מחקירתה הנגדית של התובעת התרשמתי כי התובעת לא ידעה באמת כמה כסף היה בביתה או בכספת.
התובעת טענה כי בכספת היה סכום של 1,150,000 ₪, בהמשך היא טענה כי זה הסכום שנמצא בבית כולו, לעומת זאת, טענת הנתבעים ובהתאם למסמכי הספירה, נספר בכספת סכום של 625,000 ₪ (כולל מט"ח), ואילו בבית כולו נספר סכום של כ-800,000 ₪.
לפי טענת התובעת כי נגנב ממנה סכום שהיה במעטפה בכספת בסך של 696,445 ₪ , הרי היה צריך להיות בבית סך של 1,490,000 ₪, (800,000 ₪ שנמצאו בבית לפי הספירה + 696,445 ₪ במעטפה שנגנבה) סכום העולה בהרבה על הסכום שהתובעת עצמה טוענת כי היה בביתה, (1,150,000 ₪). ולפיכך גם התחשיב האמור, סותר את טענת התובעת ואינו מתיישב איתה.
במהלך הקרנת חלקים מהסרטון בפניי באולם , ולאחר מכן כשצפיתי בו בלשכתי, ראיתי כי מדובר בכספת לא גדולה. ב "כ הנתבעים הכינה לצורך המחשה חבילות של גזרי נייר בגודל של שטרות כסף של 200 ₪ כ"א ואיגדה אותם בחבילות בסך הכל של 600,000 ₪ וזאת כדי להמחיש כי כמות כזו של כסף אינה יכולה להיכנס לכספת.
התרשמתי מההמחשה האמורה כי מדובר בכמות גדולה למדי של שטרות כסף בגודל שהוערך על ידי 15X15X30 ס"מ, כמות שטרות שלפי התרשמותי מגודל הכספת בסרטון, לא ניתן להכניס לתוך כספת בגודל זה , ובוודאי שלא בנוסף לתכולה שהוצאה מהכספת, שקית ניילון שחורה, נרתיק פרחוני ו- 4 קופסאות תכשיטים.

גרסת התובעת לפיה כספי פיצויי התאונה היו בכספת התובעת דבקה בגרסתה לפיה כל הכסף שקיבלה כפיצויים בעקבות התאונה של בנה היה בתוך השקית שהוצאה מהכספת, בעמוד 11 לפרוטוקול ש ורה 25 נשאלה התובעת:
"ש: האם הפיצויים של תאונת הדרכים היו רק בכספת?
ת: רק בכספת. אמת."
גירסת התובעת, בעניין היות כל כספי התאונה בכספת , נסתרה באופן חד משמעי מדבריה ב סרטון ברצועה מס' 9 בתקליטור (נספח 1 לתצהירי הנתבעים) דקה 17:31, סרטון שצולם עת ספרו החוקרים כסף שנמצא בקופסה שחורה בחדר של הבת מור, שם נשמעת התובעת אומרת ביחס לכסף שהוצא מהקופסה: "זה של הבן שלי, של חברת הביטוח שקיבלתי" ובהמשך ב רצועה 9 דקה 25:30, בהמשך מהלך ספירת הכסף שהוצא מהקופסה בחדר של מור (לא מהכספת) נשמעת התובעת אומרת פעמיים "זה הכסף של התאונה של אסי" ומאוחר יותר בדקה 29:00 לאותו סרט נשמעת מור אומרת: "בעקרון זה בגלל התאונה של אחי".
מהאמור בסרטון עולה כי טענת התובעת, לפיה כספי התאונה כולם היו בכספת , נסתרה גם היא.

אמינות הסרט שצולם
אינני מקבל את טענת התובעת לפיה צילום התפיסה אינו אמין.
לפי התרשמותי, הסרטון משקף נאמנה את מ הלך התפיסה והספירה, המצלמה ממוקדת כל העת בכסף, רואים כי ברגעים בהם התובעת עוזבת את שולחן הספירה, החוקרים אינם נוגעים בכסף וממילא לטענת התובעת הכסף נלקח על ידי אחד מהחוקרים מיד לאחר פתיחת הכספת ולא במהלך שעות הצילום הארוכות שלאחר מכן שביחס אליהן מעלה התובעת טענות .

הימנעות הנתבעים מזימון עדים
אין לקבל את טענת התובעת לפיה הנתבעים נמנעו מלזמן לעדות עדים נחוצים שהשתתפו בחיפוש. הנתבעים הביאו לעדות את מר אפי פירסט, שהינו ממונה מדור בכ יר בחקירות מכס ומע"מ בחיפה והצפון, שנכח בחיפוש והשתתף אישית בספירת הכסף. התובעת לא הזכירה בעדותה או בכתבי הטענות מטעמה את שמו של חוק ר זה או אחר שלו לטענתה מסרה התובעת את הכסף ולפיכך לא היה כל צורך לזמן כל עד נוסף מעבר למר פירסט, שהיה בקיא בכל פרטי האירוע.

משמעות אישורי משיכת הכספים במזומן ע"י התובעת בניסיון להוכיח את תביעתה, התובעת המציאה מסמכים המעידים כי במהלך השנים טרם החיפוש, משכה מחשבונה במזומן סכומים העולים על מיליון ₪, אלא שבעובדה זו אין כדי להוכיח את תביעת התובעת. מש יכת הכספים מהבנק אינה יכולה ללמד מה נ עשה בכספים שנמשכו או בחלק מהם מיום המשיכה ואילך , ואין באישורים כדי להוכיח כי התובעת לא עשתה בחלק מכספים אלו שימוש לצרכיה, ובווד אי שאין במשיכת הכספים כדי להוכיח את טענת התובעת בדבר גניבת הכספים בשעת החיפוש.
בעניין זה יש לציין כי התובעת העידה בפרוטוקול הדיון מיום 4.3.15 (בבית המשפט המחוזי), נספח 8 לתצהיר התובעת , כי היא זו ששילמה בעצמה את תשלומי המשכנתא, וכי היא ביצעה תשלומים נוספים ועשתה שימוש בכסף לצרכים שונים, דבר המוכיח כי התובעת עשתה שימוש בחלק מהכספים במזומן שהיו שברשותה.

דברי החוקר בדבר תפיסת 1.5 מיליון ש"ח
התובעת שמה את יהבה על דברי החוקר בהליכים להארכת מעצר של בעלה, לפיהם נתפס במהלך החיפוש סכום של 1,500,000 ₪ במזומן. לטענת התובעת , דברים אלו מוכיחים כי החוקרים תפסו בביתה 1,500,000 ₪ וכי חלק מהסכום נגנב.
מקבל אני את הסבר הנתבעת, ל פיו דברי החוקר בעניין תפיסת 1,500,000 ₪ במזומן התייחסו לתפיסה בפרשה כולה ולא דווקא בבית הנתבעת. דברים אלו נ אמרו בחקירתו הנגדית של המצהיר מטעם הנתבעות בעמוד 24 לפרוטוקול ש ורה 23 ואילך, וכן במענה לשאלון ששלחה התובעת ת/3.
מן הראוי לציין בהקשר זה את שצוין לעיל, כי גם לגרסת התובעת עצמה , לא היה בביתה הסכום של 1,500,000 ₪.

סוף דבר
לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, לא האמנתי לעדות התובעת. כאמור, עדותה נסתרה לאורך כל הדרך , היא היתה בלתי אמינה ובלתי עקבית בעליל.
העולה מהמקובץ, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה, ולפיכך אני מורה על דחיית התביעה.
התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 50,000 ₪.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ט, 11 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ליזה מור
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: