ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ישראל זינגר נגד נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ :

המבקש:
(נתבע 2)

ישראל זינגר

נגד

המשיבה:
(התובעת)
נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ

החלטה

1. לפני בקשת המבקש, מר ישראל זינגר, ראש עיריית רמת גן לקבוע, כי הוא חסין מפני תביעה בגין האירועים נשוא התובענה, וזאת בהתאם להוראות סעיפים 7 א ו-7ג לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), ובהתאם להורות על דחיית התביעה כנגדו, ועל תיקון כתב התביעה כך שיוגש כנגד עיריית רמת גן ולא כנגדו באופן אישי.

2. המשיבה הגישה כנגד המבקש ונתבעת נוס פת ( להלן: "דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ"), תביעה כספית על סך של 3,046,261 ₪, בגין נזקים כלכליים שנגרמו לה, לטענתה, בגין הצורך לשנע עפר וחול מזוהמים מהשטח הסמוך לתחנת הדלק אותה מפעילה חברת דלק.
נטען, כי הזיהום שנגרם בסביבת תחנת הדלק, התאפשר עקב הימנעותו של המבקש, במסגרת תפקידו כ"רשות הרישוי" להפעיל סמכויותיו באופן ראוי ולבצע פיקוח נאות, וכן בשל מתן רישיון עסק על אף זיהום הקרקע המתמשך.

יצוין, כי חברת דלק הגישה כתב הגנה, וכן תביעה שכנגד על סך של כ-2.1 מיליון ₪ כנגד המשיבה והמשיבה התגוננה מפני התביעה שכנגד ושלחה הודעת צד ג' כנגד ס.ס. הקמת המקטע המערבי - שותפות מוגבלת.

3. בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי גם אם המעשים המיוחסים לו בכתב התביעה נכונים, אף כי הוא מכחיש אותם, הרי שעומדת לו חסינות סטטוטורית בהתאם להוראות סעיפים 7 א ו-7ג לפקודה, משנעשו, לכאורה, אגב מילוי תפקידו הציבורי כראש עיריית רמת גן וראש רשות הרישוי, ומשלא הועלתה כלפיו כל טענה לפעולות שנעשו בזדון, ביודעין או בשוויון נפש, או כי מדובר במעשים המקימים אחריות אישית, יש להעניק לו החסינות הקבועה ולהפנות הטענות אל העיריה.
עוד נטען, כי המעשים המיוחסים נעשו על ידי ראש רשות הרישוי, סמכות אותה האציל המבקש למנכ"ל העירייה ( נספח א' לבקשה), וכי רישיון העסק ניתן לתחנת העסק עוד בשנת 2001, שנים לפני כניסתו לתפקיד.

4. מנגד, טוענת המשיבה, כי החסינות המעוגנת בסעיף 7 א לפקודה אינה רלוונטית במקרה דנן, שכן הטענות כנגד המבקש אינן מיוחסות כנגד פעולות שביצע בכובעו כראש העיר, דהיינו כ"עובד ציבור", אלא כנגד הסמכות המנהלית המופעלת מכוח הדין באמצעות המבקש , כראש רשות הרישוי המקומית.
לטענתה, המבקש הוא הרשות המנהלית עצמה, וזאת מכוח סעיף 5( א) לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-19689, הקובע כי "רשות הרישוי לעסק טעון רישוי היא בתחום רשות מקומית - ראש הרשות המקומית או מי שהוא הסמיכו לכך".
עוד נטען, כי החסינות המעוגנת בפקודה נועדה ליתן חסינות אישית ולא חסינות לרשות עצמה, גם אם הרשות מוגדרת כראש העיר. מדובר בחסינות שניתנת לעובד ציבור תחת כובעו האישי ולא תחת כובעו הציבורי כרשות מנהלית.
מעבר לאמור נטען, כי אין לקבל את הטענה לפיה התביעה צריכה להיות מוגשת נגד ראש העיר הקודם מאחר ובעת כהונתו ניתן רישיון העסק, שכן חלה חובת פיקוח גם לאחר מתן הרישיון.
אשר להאצלת הסמכות למנכ"ל העירייה, נטען כי אין לה תוקף מאחר ולא פורסמה, ובכל מקרה ההאצלה היא של הסמכות הביצועית אך לא של האחריות המנהלית.

לחילופין, ביקשה המשיבה, כי בית המשפט יאפשר לה לצרף את עיריית רמת גן ומנכ"ל העירייה, מר משה בודאגה, כנתבעים.

5. בתשובה לתגובה, טען המבקש, כי אין כל בסיס לטענת המשיבה, כי הוא נתבע כרשות מנהלית ולא כאדם פרטי ועל כן לא חלה החסינות, ואין מקום לפרשנות המשיבה לפיה למעשה בכל הנוגע לפעולותיו של ראש העיר בעניין רישוי עסקים אין הוא זכאי לחסינות, לעומת פעולותיו בתחומים אחרים. לטענתו, לאור סעיף 126 לפקודת העיריות, ראש העיר פועל כשלוח של העירייה בכל פעולותיו, וכך גם בתפקידו כראש רשות הרישוי. לאור כל זאת, נטען כי גם בכל הנוגע לפעולות שביצע המבקש כראש רשות הרישוי חלה חסינות מכוח סעיף 7 א לפקודה.

לטענת המבקש ההבחנה שעושה המשיבה בין " כובעיו" השונים שגויה מיסודה שכן ההתייחסות לפעילות בכובעו כרשות מנהלית אינה רלוונטית בהליך הנוכחי מאחר ומדובר בבחינה של אחריות נזיקית ולא בבחינה של אחריות מנהלית. לטענתו, קבלת " תורת הכובעים" כפי שמוצגת על ידי המשיבה על הליכים נזיקיים תרוקן מתוכן את מוסד החסינות ותחטא לרציונאליים שנקבעו בפסיקה ( רע"א 775/11).

עוד טוען המבקש, כי התביעה כוונה במקורה כנגדו באופן אישי, וכי אין לקבל את טענת המשיבה כי הכוונה הייתה לתבוע את המבקש כראש רשות הרישוי.

באשר לטענה בדבר האצלת הסמכות למנכ"ל העירייה, טוען המבקש, כי מדובר בהעברת סמכות לפי סעיף 5 לחוק רישוי עסקים, ולא בהאצלה, ועל כן אין גם לקבל את טענות המשיבה בעניין זה.
דיון והכרעה

6. סעיפים 7 א ו-7ג לפקודה מסדירים את סוגיית ההכרה בחסינות של עובד ציבור, וקובעים כדלקמן:

"7א. (א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.
(ב) אין בהוראות סעיף קטן ( א) כדי לגרוע מאחריותה של המדינה או של רשות ציבורית לפי סעיפים 13 ו-14 ולפי כל דין.
....
7ג. (א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7 א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7 א.
(ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7( א), תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7 ב(ב) בשינויים המחוייבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו – תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית".

7. מחוקק המשנה הסדיר את ההליכים הקשורים להגשת בקשה להכרה בחסינות במסגרת תקנות הנזיקין ( אחריות עובדי ציבור), תשס"ו-2006 (להלן: "התקנות"). בהקשר זה יצוין, כי במקרה דנן מדובר בבקשה להכרה בחסינות של עובד הציבור, כאשר כלל לא ברור האם המשיבה, כמתחייב מתקנה 2( ב) לתקנות לרשות המקומית, הודיעה על הגשת התביעה והאם התקיימו מלוא הוראות התקנות, ומשכך גם לא ניתן לדעת מה עמדת הרשות לגבי הבקשה, עמדה שיכולה הייתה להיות לה השפעה על ההכרעה בבקשה שבפניי.
ואולם, אף אחד מהצדדים לא טען זאת, ומכאן, ולאור התוצאה הסופית כפי שיפורט להלן, לא מצאתי להידרש לכך, אלא לבחון הדברים לגופם.

8. עיון בפקודה, בתקנות ובפסיקה הרלוונטית, ובכלל זאת פסק הדין שניתן בהרכב מורחב על ידי בית המשפט העליון ב-ע"א 1649/09 פלקסר נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל ( פורסם בנבו, 11.8.14) (להלן: פס"ד פלסקר), מלמד, כי ככל שמדובר בבקשה של עובד רשות ציבורית להכיר בחסינות שבסעיף 7 א לפקודה, על בית המשפט לבחון האם מתקיימים תנאי החסינות הקבועים בסעיף 7 א מבחינה עובדתית ( דעת הרוב בפס"ד פלסקר), וזאת גם אם הרשות הציבורית תומכת בבקשת העובד או אם היא שהגישה את הבקשה להכרה בעצמה ( זאת בניגוד למצב ביחס לעובדי מדינה, לגביהם ככל שהמדינה הודיעה כי היא מכירה בחסינות, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לדחות התובענה נגד עובד המדינה).

יצוין, כי המדובר בחסינות דיונית, כאשר המשיבה תוכל להיפרע מהרשות, ככל שתביעתה הנזיקית תתקבל. החסינות נועדה ליתן מענה כנגד הפעלת לחצים בלתי ראויים וכנגד הרתעת יתר של עובד הציבור במילוי תפקידו מחשש לתביעות אישיות שתוגשנה נגדו.

9. בענייננו המחלוקת העיקרית הינה האם המעשים הנטענים נעשו על ידי המבקש במסגרת תפקידו השלטוני כעובד ציבור, ומשכך הוא עשוי להיות זכאי לחסינות, בהתקיים התנאים שבפקודה, או שמא פעל בכובעו כרשות מנהלית ועל כן החסינות כלל אינה רלוונטית.
יודגש, כי בשונה ממקרים רבים, בעניינו, למעשה לא נטען כי המבקש ביצע הפעולות בכוונת זדון, כך שככל שייקבע כי מתקיימת הרישא לסעיף 7 א, הרי שהמבקש יהיה זכאי לחסינות.

10. לאחר שהפכתי בטענות הצדדים, בדין ובפסיקה, מצאתי לקבל את הבקשה, ולדחות את עמדת המשיבה לפיה המבקש אינו זכאי לחסינות משפעל כרשות מנהלית ולא בכובעו כעובד ציבור.

11. המדובר בתביעת נזיקין, במסגרתה טענה המשיבה כנגד המבקש, כי בשל מחדליו הוא אחראי, ביחד ולחוד עם חברת דלק לנזקים שנגרמו לה.
בראשית כתב התביעה הוגדר המבקש כ"ראש עיריית רמת גן, מר ישראל זינגר". בתיאור הצדדים הוגדר המבקש כראש עיריית רמת גן, המשמש כרשות הרישוי, לפי סעיף 5( א)(1) לחוק רישוי עסקים.
עיון בטענות שהועלו במסגרת כתב התביעה כנגד המבקש מלמד, כי מדובר בטענות אישיות כנגד המבקש, על כך שלא מילא את תפקידו כראש רשות הרישוי, ומשכך חייב הוא בפיצוי אישי.
במצב דברים זה המסקנה המתבקשת היא, כי המעשים המיוחסים למבקש הינם מעשים הקשורים לתפקידו הציבורי כראש רשות הרישוי, תפקיד אותו הוא ממלא אך ורק מתוקף תפקידו כראש עיריית רמת גן, כעולה מסעיף 5( א)(1) לחוק רישוי עסקים.

לא מצאתי לקבל את טענת המשיבה, כי התביעה מופנית למעשה כנגד " הרשות המוסמכת" או הסמכות המנהלית בה נושא המבקש ומשכך אין רלוונטיות לחסינות שבסעיף 7 א לפקודה. הטענות מועלות כנגד המבקש בגין מעשים ו/או מחדלים שעשה כרשות הרישוי ו במעשים שנעשו במסגרת תפקידו הציבורי. ההבחנה שמנסה המשיבה לעשות הינה הבחנה מלאכותית.
רשות הרישוי, על פי חוק, הינה ראש הרשות המקומית, דהיינו, תפקיד אותו ממלא ראש העיר אך ורק מתוקף תפקידו זה, ויש להחיל את תנאי החסינות מפני תביעות נזיקין גם על מעשים שהוא עושה במסגרת תפקידו זה.
הרציונליים העומדים בבסיס מתן החסינות לעובד ציבור מובילים למסקנה כי בהתקיים התנאים הקבועים בפקודה, יש להעניק חסינות גם למעשים ו/או מחדלים שנעשו על ידי עובד ציבור במסגרת תפקיד זה, שאחרת יהיה חשוף ראש רשות הרישוי לתביעות אישיות בגין כל מעשה שעשה במסגרת תפקידו ומטרת החסינות למנוע איומים ואילוצים של מי שנושא בתפקיד ציבורי לא תתקיים.

12. מעבר לנדרש, והגם שהדבר לא נטען, בנסיבות כפי שעולה מכתבי הטענות שהוגשו, לא הוכח כי מעשיו או מחדליו של המבקש נעשו בכוונת זדון, ביודעין או בשוויון נפש, ומשכך לא חל החריג לחסינות, כאשר הלכה היא כי הנטל בעניין זה הינו על הטוען לו, דהיינו התובע ( פס"ד פלסקר).

13. לאור כל האמור, הבקשה להכרה בחסינות לפי סעיף 7 א לפקודה מתקבלת, והנני מורה על דחיית התובענה כנגד המבקש.

ניתנת למשיבה הרשות, ככל שהיא חפצה בכך, לתקן את כתב התביעה ולהוסיף כנתבעת את רשות הרישוי / עיריית רמת גן.
כתב תביעה מתוקן יוגש תוך 10 ימים מהיום.

המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ט, 12 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ישראל זינגר
נתבע: נת"ע נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ
שופט :
עורכי דין: