ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ד"ר איגור פיירברג נגד מדינת ישראל משרד הבריאות והממונה על השכר :

לפני:

כבוד השופטת אירית הרמל
נציג ציבור (עובדים) גב' אורנה רזניק
נציג ציבור (מעסיקים) מר נדב חג'בי

התובע
ד"ר איגור פיירברג
ע"י ב"כ: עו"ד גדעון רובין
-
הנתבעת
מדינת ישראל משרד הבריאות והממונה על השכר
ע"י ב"כ: עו"ד יוסף מנצור

פסק דין

1. לבית הדין הוגשה תביעת דר' איגור פיירברג (להלן: "התובע") כנגד מדינת ישראל (משרד הבריאות ומשרד האוצר – אגף הממונה על השכר). התובע מבקש כי בית הדין יורה למדינה לשלם לו מענק בגין התמחות ב"מקצוע במצוקה".

רקע כללי
2. ביום 25.8.2011 נחתם הסכם קיבוצי בין ממשלת ישראל, שירותי בריאות כללית והסתדרות מדיצינית הדסה לבין הר"י (להלן: "ההסכם הקיבוצי", "המדינה" ו"הר"י" בהתאמה). בו ביום - 25.08.18, חתם הממונה על השכר על מכתב הממוען אל יו"ר הר"י, כותרתו "מענקים לפריפריה ולמקצועות במצוקה". למכתב צורף מסמך שכותרתו: "מענקים מותנים לעידוד עבודה במקצועות במצוקה ובפריפריה" (להלן: "מסמך המענקים") על פי האמור בו, אמור היה לשמש בסיס לחוזר שיפורסם על ידי הממונה על השכר באוצר (נספח 3 לכתב התביעה). במסמך המענקים נכתב, בין השאר, כי רופא שיתמחה 4, 5, 6 שנים במקצוע במצוקה ו/או בפריפריה יקבל הלוואה בסך 300,000 ₪, שתהפוך למענק בתום התקופה ככל שימלא אחר התנאים שהוגדרו בסעיף 11 למסמך (סעיפים 1, 11-9 למסמך). מטרת מתן המענק המותנה היתה לעודד רופאים להתמחות במקצועות בהם יש מחסור ברופאים ( להלן: "מקצועות במצוקה") וכן בפריפריה - מענק בגין עבודה בפריפריה אינו רלוונטי לדיוננו כאן.

3. הקריטריונים לקביעת הזכאות למענק הוגדרו תחילה בסעיף 11 למסמך המענקים, כדלקמן:
קריטריונים לקבלת המענק המותנה
רופא אשר יעמוד בתנאים המצטברים הבאים, יהיה זכאי לקבלת המענק המותנה:
הרופא התחיל התמחותו/התמחות-על החל מיום 1.1.2011.
ההתמחות /התמחות-על היא במקצוע במצוקה כמפורט בסעיף _____ להסכם זה. [כך במקור, ללא מספר הסעיף]
הרופא מתחייב לעמוד בתנאים שנקבעו בכתב ההתחייבות לעבודה בפועל במקצוע המצוקה אצל המעסיקים.
למתמחה במשרה חלקית, מועדי העמדת המענק המותנה הוא כדלקמן: לאחר שנתיים- ישולם חצי מהמענק המותנה, ובתום ארבע שנים ישולם החצי האחרון של המענק המותנה זאת בכפוף לקבוע להסכם).
בכפוף לקריטריונים שייקבעו על ידי הועדה המשותפת מידי תקופה, ניתן יהיה, מעת לעת, לקבוע את גובה המענק המותנה, זאת בהתאם למידת המצוקה במקצוע.

4. ביום 14.9.11 שלח הממונה על השכר מכתב לבעלי תפקידים במערכת הבריאות כותרתו: "מענקים לרופאים במקצועות במצוקה לרבות בפריפריה". (להלן: " המכתב לצדדים"). במכתב ניתנו הוראות ביחס למענקים שיוענקו לרופאים מתמחים במקצועות במצוקה ובפריפריה וצורף אליו מסמך המענקים הנ"ל (נספח 4 לכתב התביעה).

5. בסעיף 4 למסמך המענקים נקבע כי יוקמו ועדות משותפות, להר"י ולכל אחד מן המעסיקים החתומים על ההסכם. תפקיד כל ועדה משותפת יהיה לקבוע את הקריטריונים לזכאות לתשלום המענק, לגובה התשלום ולאופן חלוקתו. בסופו של דבר הוקמה ועדה משותפת אחת לכל המעסיקים ולהר"י (להלן: "הוועדה המשותפת", סע' 11 לכתב ההגנה).

6. ביום 19.12.11 התקיימה ישיבתה הראשונה של הוועדה המשותפת ובה נקבע, בין השאר, "מעבר ממצוקה למצוקה – אין זכאות" (נספח 11 לתצהיר התובע – המסמך הוגש כל תוכנו מושחר למעט המשפט שצוטט לעיל). בישיבה שנייה, ביום 09.02.12, התקיים דיון נוסף בשאלת הזכאות של מי שעבר מהתמחות במקצוע מצוקה אחד לאחר. נבחנו מקרים חריגים לכלל, נערך דיון ובמסגרתו הר"י ביקשה לקבל חוות דעת משפטית בטרם תינתן עמדתה בנושא (נספח 12 לתצהיר התובע – גם מסמך זה מושחר ברובו).

7. בישיבה מיום 16.02.12 של הוועדה המשותפת בה נדונו מקרים חריגים, התעוררה מחלוקת בין הר"י והמדינה כנציגת המעסיקים. הצדדים היו חלוקים בנוגע למגבלות שיש להטיל על מעבר ממקצוע במצוקה אחד למשנהו.
הצדדים מסכימים כי מטרת המענקים היא לעודד מתמחים להתמחות במקצועות במצוקה ובפריפריה. ואף מסכימים כי יש לתת את המענק באופן שלא יעודד טלטלות במערכת ומעבר של רופאים מהתמחות במצוקה אחת לאחרת. עמדתה של הר"י היא שמניעת המעבר בין מקצועות במצוקה, נועדה למנוע החלשה מכוונת ומודעת של המקצוע הננטש על ידי רופאים שהחלו את ההתמחות לפני מתן המענקים, אך אינה רלוונטית במקרים בהם המעבר בין המקצועות במצוקה אינו גורם לטלטלה - לדוגמא כאשר ההתמחות הראשונה הופסקה בלי קשר למענק. לדידה של המדינה, מניעת המעבר בין מקצועות במצוקה, נועדה למנוע שינויים דרסטיים במערכת, בזבוז משאבים בהכשרה מיותרת, ומניעת מעבר רק על מנת לקבל את המענק (נספחים 12, 13 , 14, 15 לתצהיר התובע).

8. ביום 06.06.12 ניתנה חוות דעתו של עו"ד רמי אבישר, מהלשכה המשפטית במשרד הבריאות (נספח 13 לתצהיר התובע). בחוות הדעת נכתב שהמענקים נועדו לעודד מעבר לפריפריה וכניסה למקצועות במצוקה. עם זאת יש למנוע תמריץ למעבר ממקצוע למקצוע תוך גרימת "שינויים דרסטיים במערכת". נכתב, שגם כאשר מעבר כאמור נעשה בתום לב, יש בו משום פגיעה במטרות לשמן ניתן המענק. עו"ד אבישר העלה ספק בנוגע ליכולתה של הוועדה לבחון את תום הלב של מי שעבר ממקצוע במצוקה אחד לאחר ועל כן יש להשאיר את שיקול הדעת של הוועדה לסטות מן הכללים רק במקרים קיצוניים. לא פורט בחוות הדעת מהם 'מקרים קיצוניים' ולא הוסבר איזה מקרה עשוי להיחשב ככזה.

9. כשלוש שנים מאוחר יותר, במכתב מיום 7.5.15 (נספח 15 לתצהיר התובע) העלתה המדינה הצעה לפיה, בין היתר, מי שפתח פנקס התמחות לפני יום 31.12.2009 במקצוע אחד, הפסיק את ההתמחות עד ליום 31.12.2010 ושינה את יעד ההתמחות החל מיום 1.1.2011, יהא זכאי למענק, ואילו מי שהחל התמחות במקצוע במצוקה ביום 01.01.10 או אחריו, הפסיק את ההתמחות במצוקה והחליף אותה באחרת לאחר 01.01.11 לא יהיה זכאי לקבל את המענק. המדינה הדגישה במסמך זה כי הצעה זו מותנית בכך שהר"י לא תתמוך בתביעות של רופאים שאינם זכאים לפי החלוקה שהוצעה ו"תעמוד מאחורי החלטות שהתקבלו בוועדה המשותפת".
בהתאם להצעת המדינה, ככל שהיתה מיושמת, לא היה התובע זכאי למענק. כך או כך, הר"י, שהסכימה עקרונית להצעת המדינה, התנגדה להתניה לגבי תמיכה בתביעות ולכן לא הושגה הסכמה בעניין זה בוועדה המשותפת.

10. עדים וראיות - התובע מסר תצהיר ותצהיר משלים ונחקר בחקירה נגדית לפנינו. מטעם המדינה מסר תצהיר והעיד עו"ד הרולד בר, מנהל תחום בכיר שכר ויחסי עבודה במשרד הבריאות (להלן: "עו"ד הרולד בר"). לבית הדין הוגשו מסמכים רבים כנספחים לכתבי הטענות, לא נמנה אותם אלא נפנה אליהם לפי העניין.
הוגש גם פרוטוקול דיון טלפוני של ועדת המענקים מיום 12.12.17 בעניינו של התובע, הדיון נערך בעקבות הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה בדיון ביום 18.10.17.

11. העובדות הרלוונטיות לעניינו של התובע כפי שהן עולות מן העדויות והמסמכים:
א. דר' פיירברג, בעל תואר MD מאוניברסיטת פרם מדיקל , ברוסיה. עלה ארצה בשנת 2011 והוא מוסמך לעסוק ברפואה בישראל החל מחודש מרץ 2013 (סע' 6 לכתב התביעה). טרם עלייתו ארצה שימש דר' פיירברג כמנהל מחלקת טיפול נמרץ בבית החולים העירוני בפרם (סע' 4 לתצהירו).
ב. ביום 01.05.13, החל התובע התמחות ופתח פנקס התמחות במקצוע במצוקה (הרדמה) בבית החולים קפלן (להלן: "קפלן").
ג. ביום 25.11.13 הגיש התובע בקשה למענק מצוקה בגין התמחותו במקצוע הרדמה וחתם על התחייבות לתקופה של חמש שנים. לא שולם לו מענק בגין התמחותו זו.
ד. ביום 17.02.14 קיבל התובע מכתב סיום העסקה עליו חתם דר' איתן חבר, סגן מנהל המרכז הרפואי קפלן (נספח 4 לתצהירו).
ה. ביום 28.02.14 הסתיימה תקופת עבודתו של התובע בבית החולים קפלן (סע' 7 לכתב התביעה). הצדדים חלוקים האם פוטר מתפקידו או התפטר ממנו, אין חולק כי עובר לפיטוריו נערכו עם התובע מספר שיחות בנוגע לתפקודו בהתמחות (נספחים 1, 2, 3 לתצהיר משלים) וראו להלן סעיף 15.
ו. ביום 04.03.14 החל התובע לעבוד כמתמחה בגריאטריה בבית החולים שמואל הרופא. גריאטריה הוגדרה כאחד מן המקצועות במצוקה במסמך המענקים.
ז. ביום 12.03.14 הגיש התובע בקשה, שנייה, למענק התמחות במקצוע במצוקה בגין ההתמחות החדשה וחתם על התחייבות לתקופה של 4.5 שנים.
ח. ביום 11.10.15 נדחתה, על ידי עו"ד הרולד בר, בקשת התובע למענק בגין מקצוע הגריאטריה כיוון שעבר ממקצוע במצוקה אחד לאחר, בהתאם להחלטת ועדת המענקים על פיה מתמחה שעבר ממקצוע במצוקה אחד לאחר לא יהיה זכאי למענק. (נספח 6 לכתב התביעה, נספח 6 לתצהיר התובע).
ט. ביום 12.12.17 קיימה ועדת המענקים דיון טלפוני בעניינו של התובע וזאת בעקבות הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה בדיון בבית הדין ביום 18.10.17. גם בדיון זה נדחתה בקשת התובע בנימוק שעניינו אינו שונה מעניינם של רופאים אחרים שעברו ממקצוע אחד לאחר ולא קיבלו מענק.

דיון והכרעה
מה מעמדו של מסמך המענקים ?
12. לטענת המדינה "מסמך המענקים" הוא מסמך חד צדדי, הוא אינו נספח להסכם הקיבוצי ואין מעמדו כמעמד הסכם קיבוצי (סע' 6 כתב הגנה, סע' 6 לתצהיר עו"ד בר, סע' 2, 6-5 סיכומי מדינה). שאלת מעמדו של מסמך המענקים עלתה בהליכים קודמים, והיא אחת מן השאלות שנדונות בימים אלה בבית הדין הארצי בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בב"ש וראו גם פסק דינה של חברתי, כבוד השופטת נעים דיבנר סע"ש 28493-09-15.

13. אין חולק שהמסמך נחתם במועד חתימת ההסכם הקיבוצי (25.08.11). המסמך נפתח במילים: "הוסכם בין הצדדים...", בסעיף 11.3 נכתב: "ההתמחות היא במקצוע במצוקה כמפורט בסעיף _____(לא פורט א.ה.) להסכם זה " [ההדגשה הוספה]. עוד, במסמך נכתב כי תוקם ועדה משותפת להר"י ולמעסיקים – מובן כי ועדה משותפת יכולה לקום רק אם קיימת הסכמה. לא נטען בפנינו, מדוע נחתם מסמך נפרד מן ההסכם הקיבוצי, אך מנוסח הדברים ומן הנסיבות ברור שמדובר במסמך המבטא הסכמות בין הצדדים ואין הוא "מסמך חד צדדי". מן העבר השני ברור שאין הוא חלק מן ההסכם הקיבוצי – הצדדים בחרו לנסח מסמך הסכמות נפרד מן ההסכם הקיבוצי. מצאנו כי אין אנו נדרשים להכריע בשאלת מעמדו של המסמך, האם מסמך דו צדדי או חד צדדי. המסמך לכל הפחות, מבטא התחייבות מנהלית, והחלטה להעניק או שלא להעניק מענק היא החלטה מנהלית אותה יש לבחון על פי כללי המשפט המנהלי.

14. ראו לעניין מעמדה של התחייבות מנהלית את אשר נפסק ב-ע"א 2553/01 ארגון מגדלי ירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, נט(5) 481 (2005): "מה טיבו של ההסכם שבפנינו? האם מדובר ב"חוזה" או שמא ב"הבטחה מינהלית" גרידא? המערערים טוענים כי בחוזה עסקינן. המשיבה, לעומתם, סבורה כי ההסכם הוא בבחינת הבטחה מינהלית חד-צדדית. ניתנת האמת להיאמר כי ההבחנה בין זה (החוזה) לבין זו (ההבטחה המינהלית) אינה משמעותית כבעבר. הטעם העיקרי לכך הוא שהפסיקה הכירה בתוקפה של ההבטחה המינהלית, ובד בבד התנתה הכרה זאת בתנאים הדומים בעיקרם לאלה שעומדים ביסוד תוקפו של החוזה. כך קבעה הפסיקה כי על-מנת שתהא הבטחה מינהלית מחייבת, נדרש כי המבטיח התכוון ליתן לה תוקף משפטי מחייב, וכי היא מפורשת די הצורך (ראו בג"ץ 321/75 סאי-טקס בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה [1]; והשוו לדרישות גמירות-הדעת והמסוימות שבחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; וכן ראו א' שטיין "הבטחה מינהלית" [40]). ומנגד קבעה הפסיקה כי התחייבות חד-צדדית יכול שתיחשב במשפטנו כחוזה (ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל [2], בעמ' 595; פ' לרנר ההתחייבות החד צדדית [29], בעמ' 87, 135). כך נצטמצם לו הפער שבין החוזה לבין ההבטחה המינהלית – הן מבחינת המהות הן מבחינת הנפקויות – וגם בענייננו אינני סבור כי לסיווג זה משמעות מכרעת."
לאור האמור, נבחן להלן את ההחלטה שלא להעניק לתובע מענק לאור כללי המשפט המנהלי.

האם התובע פוטר מן ההתמחות ב"קפלן"?
15. לטענת התובע הוא פוטר מקפלן, המדינה טוענת כי אין מדובר בפיטורים – התובע התפטר מיוזמתו (סע' 31 לסיכומיה) על פי עדות עו"ד בר התובע "לא בהכרח פוטר" (ע' 14 ש' 23-18). להלן השתלשלות העניינים שקדמה לסיום עבודת התובע בקפלן, כפי שפורטה לפנינו ולגביה אין מחלוקת:
א. ביום 24.12.13 ערך דר' פרישקו וירג'יל, מנהל מחלקת הרדמה וחדרי ניתוח בבית החולים קפלן, שיחת משוב עם התובע, בה נאמר לו שאם עד תום שנה "לא יצליח להגיע ליכולת תפקוד סבירה כמתמחה בהרדמה" יצטרכו להחליט על הפסקת עבודתו (נספח 1 תצהיר משלים).
ב. בחלוף חודש בלבד, ביום 22.1.14 המלץ דר פרישקו, במכתב לדר' איתן חבר, סגן מנהל המרכז הרפואי, על הפסקת עבודתו של התובע במחלקת הרדמה והפנייתו למקצוע אחר שיכול להתאים ליכולותיו. (נספח 2 לתצהיר המשלים).
ג. ביום 6.2.14 פנה התובע לבי"ח שמואל הרופא: "אני דר' איגור פיירברג ת.ז XXX מבקש לבדוק אפשרות לשבץ אותי להתמחות בגריאטרי" (נספח 4 לתצהיר המשלים).
ד. דואר אלקטרוני ששלח דר' חבר ביום 17.02.14, מפרט כי בראיון שערך פרופ' שטגר עם התובע הוחלט שאין הוא מתאים להתמחות בפנימית ב'. התמחות בפנימית לא התאימה גם לתובע ו"סוכם עם דר' פיירברג על סיום העסקתו בקפלן בסוף פברואר 2014" (נספח 3 לתצהיר משלים).
ה. ביום 23.2.14 הוגשה בקשה של שמואל הרופא לזרז את הליכי קליטתו בגלל מצוקת רופאים.
ו. יום 28.02.14 היה יום עבודתו האחרון של התובע ב"קפלן".
ז. ביום 04.03.14 החל התובע את עבודתו בבית החולים "שמואל הרופא".

16. המדינה מפנה את בית הדין אל סתירות ואי דיוקים בעדותו של התובע. אכן ישנם בעדותו אי דיוקים אך מצאנו כי משקלם של אי דיוקים אלה אינו גדול. ממילא יש להעדיף ראיות שבכתב - תיעוד השיחות שנערכו עם התובע ב"קפלן" - על פני זכרונו של העד בנוגע לאירועים שהתרחשו כארבע שנים קודם לכן. גם את העובדה שהתובע לא התלונן על העדר שימוע ב"קפלן" אין לזקוף לחובתו. התובע שהיה עולה חדש בעת התרחשות האירועים, פעל על מנת למצוא עבודה חדשה, ספק אם היה מודע לזכויותיו וגם אם היה מודע להן ייתכן שבחר שלא לפעול כנגד בית החולים קפלן משיקולים שלא הוצגו לנו.
נפנה את תשומת הלב לפרוטוקול הדיון הטלפוני של הוועדה המשותפת, שם נכתב כי עבודתו של התובע בקפלן הסתיימה בשל "אי התאמה", משמע התובע לא יכול היה להמשיך לעבוד בקפלן וסיום העבודה לא היה מבחירתו. האמור סותר את עמדת המדינה כאילו התובע התפטר מרצונו.
17. לאור המסמכים שהוצגו בבית הדין, מצאנו לקבל את עמדת התובע כי הוא פוטר מבית החולים "קפלן" ולא התפטר. תחילה, פוטר התובע מן ההתמחות ב"הרדמה" אך לא מבית החולים. בשלב זה, נבחנה האפשרות שהוא יתמחה ב"פנימית", אולם אפשרות זו נדחתה על ידי שני הצדדים ועל כן הסתיימה העסקתו ב"קפלן". העובדה שהתובע לא הסכים להתמחות ב"פנימית" אינה מובילה למסקנה שהוא התפטר, ממילא מנהל המחלקה הפנימית סבר שהתובע אינו מתאים להתמחות בה, כך שלעמדת התובע בנושא לא היה משקל ועבודתו בקפלן היתה מסתיימת כך או כך בשל החלטת בית החולים. גם העובדה שהתובע פעל למציאת התמחות אחרת לאחר שיחתו עם דר' פרנישקו ולא המתין להשלמת הליך פיטוריו, אינה מלמדת שהוא התפטר. התובע העיד כי הבין מן השיחות שהוא מפוטר, המסמכים שהוגשו ומתעדים את השיחות והראיונות שהתקיימו בהמשך בבית החולים קפלן, מעידים כי הבין את הדברים נכונה.

18. אנו קובעים כי התובע פוטר מן ההתמחות בבית החולים קפלן. כעת נפנה לבחינת ההחלטה שלא להעניק לתובע את המענק למתמחים במקצועות במצוקה.

19. כאמור, עלינו לבחון את החלטת הוועדה המשותפת לאור הכללים של המשפט המנהלי. הלכה היא כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, כל עוד לא נפל בשיקול הדעת פגם היורד לשורשו של עניין וכל עוד ההחלטה עומדת בדרישות המשפט המינהלי, וביניהן סבירות ומידתיות (ראו ע"ע 428/08 מדינת ישראל נ' מרלין כהן מרדכי, (16.1.2006), ע"ע 451/06 סלימאן יוסף ברקאת נ' משרד החינוך, התרבות והספורט ואח', (16.10.2006).
"חופש הבחירה המינהלי פועל במתחם הסבירות. בתחום זה לא יתערב בית המשפט ולא יחליף את שיקול הדעת המינהלי בשיקול-דעתו הוא [...] קיומו של 'מתחם סבירות' מניח קיומן של מספר אופציות. אשר כולן סבירות, ואשר הרשות המינהלית רשאית לבחור ביניהן, ללא התערבות של בית המשפט [...] אפילו אני סבור, כי פלוני טועה בהחלטתו, ושאני הייתי מחליט אחרת, אין פירושו של דבר, כי החלטתו היא בלתי סבירה" בג"ץ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, 443 (1980); ראו גם: בג"ץ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר, פסקה 11 (26.11.2012); בג"ץ 5853/07 אמונה תנועת האישה הדתית הלאומית נ' ראש הממשלה פ"ד סב(3) 445, פסקאות 19-18 לפסק הדין של השופטת א' פרוקצ'יה (2007); בג"ץ 7542/05 פורטמן נ' שטרית, פסקה 17 (11.2.2007)). עוד הוטעם, כי "אין לבטל מעשה מינהלי בשל סטייה של מה בכך מסטנדרד ההתנהגות הסבירה [...] או סטייה בעניין שולי [...] כדי שסטייה מסטנדרד ההתנהגות המקובל על רשות מינהלית סבירה תביא לביטול המעשה המינהלי, יש צורך בסטייה מהותית, היורדת לשורש העניין" (עניין דפי זהב בע"מ , בעמודים 444-443)" (בג"ץ 3758/17 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הנהלת בתי המשפט, (20.07.17)).

19. האם החלטת המדינה בענייננו היא כזו המצדיקה התערבות בית הדין בה? לטעמנו התשובה לשאלה זו היא בחיוב כפי שנפרט להלן.

סבירות ההחלטה " מעבר ממצוקה למצוקה – אין מענק"
20. ככלל, החלטה שלא לתת מענק למתמחים שעברו ממקצוע במצוקה אחד לאחר היא החלטה סבירה. ההחלטה התקבלה סמוך לפני 01.01.12 ונועדה למנוע מעבר של מתמחים מהתמחות במצוקה שכבר החלו בה, להתמחות במקצוע במצוקה חדש על מנת לקבל מענק – מהלך שיגרום לאי יציבות מערכתית. נזכיר כי המקצועות במצוקה הם כאלו שמערכת הבריאות מתקשה לגייס אליהם מתמחים.

21. לטענת התובע ההחלטה לאסור מעבר ממקצוע במצוקה אחד למשנהו מבלי שנאסר מעבר של מתמחים ממקצוע שאינו במצוקה למקצוע במצוקה, היא החלטה מפלה. שכן מתמחה שהחל התמחות ויעבור ממקצוע שאינו במצוקה (להלן: "מקצוע מבוקש") למקצוע במצוקה יקבל את המענק להבדיל מחברו שהתחיל התמחות במצוקה ועבר לאחרת. אמנם בעיית ההשקעה בהכשרת המתמחה, שיורדת לטמיון בעקבות מעבר באמצע התמחות, רלוונטית גם במעבר ממקצוע מבוקש למקצוע במצוקה. אך את המקום שהתפנה , במקצוע מבוקש, לא יתקשו לאייש.
הרציונל שבבסיס ההחלטה לתת מענק היה למשוך רופאים למקצועות במצוקה ולא לעורר תנועה פנימית בין מקצועות במצוקה. על כן ההחלטה היא החלטה סבירה.

22. אלא מאי? ההחלטה הגורפת שאינה מאפשרת כל דיון במקרים חריגים היא החלטה פגומה מן הבחינה המנהלית.
"...הלכה היא שכאשר מוענקת לרשות המינהלית סמכות, חלה עליה חובה מתמשכת לשקול את הצורך בהפעלתה. כנגזרת מכך, הרשות אינה יכולה להתחייב מראש שלא לשנות את עמדתה. בנוסף, כאשר הרשות מגבשת מדיניות כללית, עליה לבחון האם ראוי ליישם אותה בשים לב למערכת העובדות בכל מקרה" (פיסקה 29 וההפניות בה, בג"ץ 3758/17 הנ"ל).

23. עו"ד בר השיב בחקירה נגדית:
"ש: אני מבין את המילים שינה יעד כמעשה שבוחר לעשות הרופא עצמו. שינה יעד אומר שאני התמחתי במקצוע במצוקה למשל לפני שנת 2011 ובחרתי בעצמי ללכת להתמחות בהרדמה ועכשיו רק כדי לזכות במענק אני עובד לגריאטריה. אני אומר לך שזו הייתה הכוונה של משרד הבריאות. זה הפירוש הנכון של המילים מקצוע במצוקה. הכוונה שלך הייתה למנוע ניצול לרעה של עניין המענקים. איך מי שפוטר שינה יעד?
ת. אני מבין מה אתה אומר, אני הייתי בוועדה, אתה לא היית. ההחלטה הייתה כפי שהצגתי אותה בתצהיר שלי בסעיף 14 בו הצגתי מדוע התקבלה ההחלטה. לא ירדו ולא הגיעו לצורך העניין להחרגה של אירועים. כאשר יודעים שהמקצוע מחייב יש חשיבות בהשקעה בלימוד המקצוע והגעה לרמה גבוהה. לכן החשיבה הייתה בבסיס המשאב הוא מצומצם, התקציב מצומצם ואתה מפנה אותו לאנשים הכי טובים. לא הייתה חשיבה על הפרט אלא חשיבה מערכתית והעובדה היא שגם בטופס ההתחייבות יש המלצה להנהלה שעושה זאת מתוך ראיה אירגונית. כאשר התקן של הרופא המתמחה מאויש ע"י האדם הטוב ביותר זה גם תורם למערכת לפעול באופטימיזציה של כוח אדם ושל המשאבים..." (ע' 12 ש' 19-6, ההדגשות הוספו).

24. המדינה טוענת בסיכומיה "החלטת הוועדה המשותפת מיום 19.02.2011... ...בנוגע למעבר ממקצוע במצוקה אחד למשנהו הינה כללית ולא יכולה לתת מענה למקרים פרטניים" (סע' 27 לסיכומי המדינה).

25. עמדתה זו של המדינה נוגדת את ההלכה, על פיה רשות מנהלית אינה רשאית לכבול את עצמה באופן שיימנע ממנה להפעיל שיקול דעת. טענתה של המדינה על פיה אין לבחון מקרים חריגים שגויה. החלטה גורפת כפי שנתקבלה אינה משאירה לרשות המנהלית מקום להפעיל שיקול דעת.
נזכיר כי סוגיית הענקת מענק למי שעבר ממקצוע במצוקה אחד למשנהו הועלה על ידי הר"י כבר בישיבת הוועדה המשותפת ביום 16.02.12. עו"ד בר בחוות דעתו מיום 06.06.12 (נספח 13 לתצהיר התובע) כתב כי יש להשאיר שיקול דעת לסטות מן ההחלטה רק במקרים קיצוניים, אולם לא נקבע מהם אותם סוגי מקרים קיצוניים בהם תהיה מוצדקת חריגה מן הכלל. וכך עומדת לפנינו החלטה מנהלית קשיחה ללא כללים המאפשרים גמישות ובחינת מקרים שונים לגופם.

26. לכאורה ניתן היה לראות במכתב מיום 07.05.15 הסכמה של המדינה לבחון מקרים חריגים, שהרי המדינה הסכימה לשנות את הכלל (בתנאים מסוימים שהר"י לא הסכימה לקבלם) כך שמועד החלפת ההתמחות יהווה שיקול בהענקת מענק. אלא שגם הצעה זו, של המדינה, אינה מאפשרת בחינה של מקרים חריגים בקרב מתמחים שהחלו התמחות במצוקה ביום 01.01.10 והלאה, ושינו את התמחותם לאחר 01.01.12. כך שגם לאחר הגמשת העמדה, המדינה לא הציעה בחינה של מקרים חריגים – לדוגמה החלפת מקצוע התמחות בנסיבות שאינן תלויות במתמחה.

27. כאמור, קביעה גורפת על פיה אין כלל בחינה של מקרים חריגים אינה סבירה וסותרת את ההלכה. לא זו אף זו, עמדתה זו של המדינה, עומדת בסתירה לפעולותיה. הרי הוועדה המשותפת דנה במקרים פרטניים שונים, והמדינה הסכימה, במסגרת ההליך כאן, לבחון את ענינו של התובע והוועדה המשותפת קיימה דיון טלפוני בעניינו.

28. המדינה בסיכומיה טוענת כי הענקת מענק גם למי שעובר ממצוקה למצוקה עלולה לגרום למתמחים לנהוג בדרכים מדרכים שונות כדי לעבור ממקצוע במצוקה אחד למשנהו (סע' 39), טענה שמוטב היה לא להעלות. ראשית יש בה כדי להטיל דופי במתמחים. שנית, במועד בו נכתבו הדברים, סוף שנת 2018 כבר נצבר הניסיון וכבר ידוע כי החלפת התמחות במצוקה אחת באחרת לא היתה חזיון נפוץ. לא רק המדינה משקיעה משאבים בהכשרת המתמחה, המתמחה גם היא או הוא משקיעים מאמץ רב בהכשרתם ולא בקלות דעת תוחלף התמחות אחת באחרת. גם טענה כאילו לא ניתן לבחון תום לב של מי שהחליף התמחות אין לה במה להיאחז, יש לבחון את נסיבות החלפת ההתמחות באמצעות ראיות שיוצגו לוועדה.

29. עוד לטענת המדינה הזכות למענק לא עוגנה בהסכם קיבוצי ולא בחוזה האישי של התובע אלא במסמך המענקים הקובע קריטריונים לקבלת המענק וכי הוועדה תקבע קריטריונים נוספים (סע' 4 לסיכומיה), אלא שקריטריונים לבחינת חריגים לכלל "ממצוקה למצוקה אין מענק" לא נקבעו וממילא לא נבחנו בעניינו של התובע.
אנו קובעים כי הכלל " מעבר ממצוקה למצוקה – אין מענק" הוא כלל סביר אך נפל פגם בכך שלא נקבע כיצד יש לבחון מקרים חריגים לכלל ובטענת המדינה כאילו אין לכלל חריגים. כך שקביעתה של המדינה סבירה אלא שהיא עומדת בסתירה לכללי מנהל תקין בכך שלא הוגדרו חריגים ודרך לבחינת חריגים, נפנה כעת לבחינת ענינו של התובע.
לא נשקלו שיקולים אישיים של התובע
30. התובע הגיש בקשה למענק לאחר שהחל להתמחות בבית החולים שמואל הרופא . בקשתו נדחתה במכתב מיום 11.10.15 שהופנה אל מנהלת משאבי אנוש בבי"ח שמואל הרופא, וזו לשון המכתב:
" מהנתונים ששלחת ליחידתי עולה , כי דר' פיירברג החל התמחות בבי"ח קפלן בתאריך 1.5.13 במקצוע הרדמה. הרופא שינה מקום התמחות בתאריך 4.3.14 ליחידתך, בה שינה את התמחותו לגריאטריה.
בתום עבודת מטה הוחלט, כי מכיוון שדר פיירברג שינה יעד התמחותו ממקצוע מצוקה אחד למשנהו, אינו זכאי למענק" . על המכתב חתום עו"ד הרולד בר – מנהל תחום בכיר שכר ויחסי עבודה במשרד הבריאות.
מן המכתב עולה כי הוועדה לא התייחסה לעובדה שהתובע פוטר מעבודתו ב"קפלן", נראה כי המידע כלל לא עמד בפניה עת ניתנה ההחלטה שלא לתת לתובע את המענק. מדובר ביישום דווקני של ההחלטה "מעבר ממצוקה למצוקה – אין מענק" בלי כל התייחסות לנסיבותיו של התובע.

31. בדיון בפנינו ביום 18.10.17 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה:
"לפנים משורת הדין המדינה מסכימה לבחון את עניינו של התובע במסגרת וועדת חריגים של המדינה (משרדי האוצר והבריאות). הוועדה תדון לאחר שתעיין בכתבי הטענות, ולאחר שיוצגו בפניה נסיבות (צ"ל: סיום) העסקתו של התובע מביה"ח שמואל הרופא ומביה"ח קפלן השייך לשירותי בריאות כללית.
לצורך זה התובע נותן לנתבעת אישור לקבלת העתק מתיקו האישי בשירותי בריאות כללית וכן מכל מסמך אחר הקשור להעסקתו שם.
לא יתקיים בוועדה שימוע בעל פה או בכתב.
אין בהסכמה זו משום הסכמה לדון באופן דומה בתיקים אחרים.
העתק התיק האישי ומסמכי שמואל הרופא יועברו ישירות לב"כ הנתבעת אשר יעביר העתק לב"כ התובע וזאת לאחר שיינתן צו לביה"ח קפלן. "

32. בעקבות כך נערך, בטלפון, דיון שני בעניינו של התובע, סיכומו הוגש לבית הדין. מצאנו לצטט את החלטת הוועדה הטלפונית במלואה:
"לאחר עיון במסמכים הרלוונטיים לבחינת הבקשה, הוועדה לא מצאה לנכון לשנות מהחלטתה בדבר אי זכאותו של דר' פיירברג למענק בגין מקצוע במצוקה. נמצא כי ענינו של פיירברג אינו חריג, ואינו שונה ממקרים אחרים בהם לא אושר מענק לרופאים אשר עברו ממקצוע במצוקה אחד למקצוע במצוקה אחר. גם בנסיבות ענינו של דר' פיירברג אין הצדקה לסטייה מכלל בסיסי זה אשר נקבע בוועדה. לעניין זה אין בעובדה כי סיום העסקתו של דר' פיירברג בבית החולים "קפלן" מסיבת אי התאמה כדי להביא לסטייה מן הכלל האמור"

33. בהחלטה זו, וכפי שציינו לעיל, המדינה ממשיכה וטוענת כי התובע לא פוטר, ולכל הפחות שלא הוכיח שפוטר (סע' 36-32 ו-39 לסיכומים). בפרוטוקול הוועדה לא צוין כי התובע פוטר אלא שעבודתו הסתיימה בשל "אי התאמה" - לשיטת המדינה, כפי שעולה מסיכומיה אין פירושו שפוטר. משמע גם בהתכנסותה הטלפונית לדון בעניינו של התובע , החזיקה אותו כמי שהתפטר מההתמחות ולא פוטר ממנה.
יתרה מכך, אין הסבר מי הם ה'אחרים שלא קיבלו מענק', האם גם ה'אחרים' עברו ממקצוע במצוקה אחד לאחר בנסיבות שלא היו תלויות בהם? האם פוטרו מן ההתמחות הראשונה? או אולי היו אלה נסיבות אחרות שלא תלויות בהם? האם הרופאים האחרים שלא קיבלו מענק עברו ממקצוע במצוקה אחד לאחר במטרה לקבל את המענק? כמה זמן נמשכה ההתמחות הראשונה שלהם בטרם החליפו אותה? כל מידע לא נמסר.

34. השתכנענו שנסיבותיו האישיות של התובע לא נשקלו. העובדה שהתובע פוטר לא נשקלה, לא בוועדה הראשונה שכלל לא ידעה מה הן נסיבות סיום העסקתו בקפלן ולא על ידי הוועדה השנייה שהרי עמדת המדינה כפי שעולה מסיכומיה היא שהתובע התפטר. לא נשקלה העובדה שהתובע פוטר מ"קפלן" לאחר עשרה חודשי עבודה בלבד, ושעשרת החודשים בהם התמחה ב"הרדמה" בקפלן לא נגרעו מתקופת ההתמחות שלו ולא העניקו לו כל הטבה או הקלה, הוא ביצע התמחות מלאה בגריאטריה גם היא מקצוע במצוקה. לא נשקלה גם העובדה שלא נמסר לתובע שהחלפת התמחות תפגע בזכאותו לקבל מענק – עניין שנרחיב לגביו בהמשך.
עו"ד בר אף העיד כי גם לו נקבע שהתובע פוטר, לא היתה משתנה ההחלטה – לשאלת בית הדין השיב כי ההחלטה לא היתה משתנה אף אם התובע היה מפוטר: "לא. כי הכלל הוא כלל" ( ע' 18 ש' 25-24).

35. לא הובהר מדוע פיטורים בשל אי התאמה, אינם אחד מאותם מקרים קיצוניים המצדיקים מתן מענק למתמחה – ונזכיר ההלוואה הופכת למענק רק למי שסיים את ההתמחות במקצוע במצוקה. ייתכן שאדם יימצא לא מתאים במקום אחד (הרדמה בקפלן לדוגמא) ויימצא מתאים בהתמחות אחרת (גריאטריה בשמואל הרופא) ותכלית המענק תתממש.
על מנת שהחלטה מנהלית תעמוד במבחני הסבירות על הרשות לשקול את השיקולים הרלוונטיים ולתת משקל הולם לכל אחד מהם, בענייננו לא נשקלו כלל השיקולים הקשורים בנסיבות אישיות של התובע. בנוסף מעיון בהחלטה לא עולה כי חברי הועדה שקלו את האמור בכתבי הטענות של הצדדים.

ההחלטה "מעבר ממצוקה למצוקה – אין מענק" לא פורסמה 36. כללי המשפט המנהלי קובעים בין השאר כי יש ליתן פומביות להחלטות הרשות, דיני העבודה קובעים חובת גילוי של תנאי העבודה, בענייננו - בסעיף 4 למכתב לצדדים (נספח 4 לכתב התביעה) נכתב:
"על מנת להוציא את הפועל את ההסדר בעניין המענקים, ולמקסם את התועלת הגלומה בו לרופאים ולציבור הרחב, יש להביא לידיעת מנהלי המוסדות וכן הרופאים המתמחים, לרבות בהתמחות על, והסטז'רים המועסקים בבתי החולים אשר שוקלים את מסלול ההתמחות ואת מקום ההתמחות, את עיקרי ההסדר בעניין המענקים"

37. בישיבתה הראשונה של הוועדה המשותפת נקבע הכלל על פיו "מעבר ממצוקה למצוקה – אין מענק" ניתן לקבוע כי כלל זה לא פורסם כנדרש (וראו לעניין זה עדות עו"ד בר ע' 17 ש' 25-14) ולא הובא לידיעת התובע ,אשר גילה את דבר קיומו של הכלל רק ממכתב הדחייה שקיבל (סע' 15, 84-74 לסיכומי התובע). המדינה לא טוענת כי הנוהל פורסם, חלף זאת טענה כי הר"י ידעה על הנוהל (סעיף 26 לכתב ההגנה). ראשית העובדה שהר"י ידעה על הנוהל אינה פוטרת את המדינה מפרסומו בקרב המעסיקים והמתמחים. שנית, המדינה טוענת כי "מסמך המענקים" הוא מסמך חד צדדי ככזה לא ברור מדוע לשיטתה הר"י היתה אמונה על פרסומו ולא היא.

38. העובדה שהר"י ידעה על החלטה זו אינה מעבירה את החובה לפרסם את דבר קיומו אל כתפיה. החובה לפרסם את דבר הנוהל מוטלת על כתפי המדינה הן כמעסיקתם של חלק מן המתמחים והן בכובעה כריבון. המדינה לא טענה בפנינו כי הביאה לידיעת כלל המתמחים את ההחלטה מיום 19.12.11 לפיה לא יוענק מענק למתמחה שיעבור ממקצוע במצוקה אחד למשנהו, אי הפרסום של הכלל מהווה 'תקלה מנהלית' נוספת. נזכיר כי קיומו של מענק למתמחים במקצוע במצוקה פורסם. מתמחים כלכלו צעדיהם לאור הידיעה שיקבלו מענק אם יבחרו במקצוע במצוקה. מסקנתנו היא שמסמך המענקים לא פורסם בקרב המתמחים.

39. לא נטען כי הוא פורסם בכל יחידות משאבי אנוש בכל בתי החולים המעסיקים. נציין כי מנהלת משאבי אנוש מבית החולים שמואל הרופא, העבירה את בקשת התובע לקבלת מענק ואף חתמה עליה (נספח 6 לתצהיר התובע). אמנם מנהלת משאבי אנוש לא העידה בפנינו ולא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שלא ידעה על הכלל, אך העובדה שהעבירה את בקשת התובע למענק על אף שידעה שהוא התמחה כבר במקצוע במצוקה מרמזת כי גם היא כמותו, לא ידעה על ההחלטה השוללת זכאותו של מי שעבר ממקצוע במצוקה אחד לאחר.
40. בהקשר זה מצאנו להתייחס גם לכך שהתובע הגיש את הבקשה השנייה למענק ביום 12.03.14 החלטת המדינה התקבלה כשנה וחצי מאוחר יותר ב 11.10.15, זהו פרק זמן ארוך במידה לא סבירה, וגם זה נזקף לחובת המדינה שכן תרם להסתמכות התובע . מדובר בפרק זמן ארוך בו התובע ממשיך בהתמחותו במקצוע במצוקה. תקופה כה ארוכה אינה סבירה, בוודאי כאשר מדובר בנושא שאינו מהמסובכים וניתן לתת לתובע תשובה ואף תשובת ביניים כלשהי.

41. כך או כך, הכלל הקובע שמעבר ממצוקה למצוקה שולל את הזכאות למענק לא פורסם כנדרש. אי פרסום המגבלה פוגע באינטרס ההסתמכות של המתמחים. והוא פגם מנהלי נוסף.

42. לטענת התובע הכלל שקבעה הוועדה מפלה בין רופא לרופא (סע' 64-59 לסיכומיהם), רופא שעבר ממקצוע מבוקש למקצוע במצוקה יהיה זכאי למענק ואילו רופא שעבר ממקצוע במצוקה אחד לאחר, לא יהיה זכאי לו. מצאנו כי מדובר בהחלטה סבירה. המדינה ביקשה לעודד מתמחים לבחור במקצועות במצוקה (ובפריפריה) ובו בזמן ביקשה למנוע ממתמחים שכבר החלו התמחות במקצוע במצוקה לעבור למקצוע אחר על מנת לזכות במענק. לטעמנו אין מדובר באבחנה פסולה כשלעצמה.

הענקת המענק לתובע עולה בקנה אחד עם מטרות הענקתו ולכל הפחות אינה סותרת אותן 43. מניעת המעבר ממקצוע במצוקה אחד לאחר נועדה, כך על פי המדינה למנוע "זעזועים" במערכת, לא לעודד מעבר בין מקצועות שמוביל לבזבוז משאבים, למנוע מעבר שכל מטרתו לקבל את הבונוס. (מכתבו של המשנה לממונה על השכר באוצר מיום 7.05.15 - נספח 15 לתצהיר התובע ).

44. הענקת מענק לתובע כאן אינה סותרת מטרות אלה, ה"זעזוע" למערכת, ככל שהיה כזה נגרם על ידי פיטוריו של התובע ולא בשל בחירת התובע להתמחות במקצוע במצוקה אחר. ההשקעה שהושקעה בעשרת חודשי התמחות התובע ב"הרדמה" ירדה לטמיון בשל פיטוריו ובלי קשר לבחירת התובע. התובע לא יצא נשכר מן המעבר, ההתמחות השניה לא קוצרה וגם השקעתו בעשרת החודשים שעשה ב"קפלן" ירדה לטימיון כמו השקעת המדינה. התובע בחר בשני מקצועות במצוקה, המעבר ממקצוע במצוקה אחד לאחר לא נעשה "רק על מנת לקבל את המענק" אלא בשל פיטוריו.

45. מתן המענק לתובע עולה בקנה אחד עם המטרה – לעודד רופאים להתמחות במקצוע במצוקה. לאחר שפוטר יכול היה התובע לבחור במקצועות שונים אך הוא בחר להתמחות במקצוע במצוקה. נזכיר כי בטרם עלייתו ארצה היה התובע מנהל מחלקת טיפול נמרץ (סע' 4 לתצהירו).

46. נזכיר כי התובע החל את התמחותו הראשונה ב"הרדמה" לאחר 01.01.12 כך שהיה זכאי לקבל מענק לו השלים אותה. אין מדובר במתמחה אשר החל התמחות לפני בוא המענקים לעולם והחליף התמחות על מנת לזכות במענק – מצב אותו ביקשה הוועדה למנוע. מלכתחילה בחר התובע להתמחות במקצוע במצוקה ואילולי פוטר היה נהנה מן המענק. הענקת המענק לתובע עולה בקנה אחד עם מטרת המענק.

עוללות
47. שני הצדדים מפנים בסיכומיהם לפסקי דין שניתנו בענייניהם של רופאות ורופאים שלא קיבלו את המענק. כל אחד מן הצדדים מוצא בפסקי הדין עיגון לעמדתו. מצאנו כי העניין לפנינו שונה מכל אחד מפסקי הדין האחרים. בעניינה של דר' אריסוב נקבע כי הוועדה קיימה דיון בעניינה ואף נתבקשה חוות דעת משפטית בעניינה (כפי שניתן ללמוד מן הציטוט בסעיף 49 לסיכומי המדינה) – בעניננו, קבענו כי לא נערך דיון בנסיבותיו האישיות של התובע. בעניינו של דר' רוחוביץ הגיעו הצדדים להסכם פשרה שלא הוצג בפנינו וממילא דר' רוחוביץ התמחה בין 2003-2008, לפני בוא המענקים בפנימית והתמחה בתחום נוסף נדרש אחרי 2011, ועניינו שונה מן העניין כאן. בעניינה של דר' רבייב הרופאה לא מילאה את התקופה המזכה במענק – קרי לא עמדה בתנאי לעמידה בו ועל כן נדחתה תביעתה, הדבר אינו זהה לענייננו בו לא נטען שהתובע לא השלים את תקופת העבודה המזכה במענק.

48. התובע מצדו מפנה בהרחבה לפסק הדין בעניינו של דר' רשאפ,. נזכיר כי דר' רשאפ הפסיק התמחותו עוד בטרם בא לעולם הסכם המענקים ועבר להתגורר בחו"ל. מאוחר יותר שב ארצה להתמחות במקצוע במצוקה. המסכת העובדתית בעניינו אינה דומה לזו של התובע.

49. המדינה מבקשת כי בית הדין ישקול את השפעות הרוחב שמתן המענק לתובע יוביל להן (סע' 63, 63 לסיכומיה) אלא שלא פירטה מה הן אותן השפעות רוחב כבדות משקל? כמה מתמחים עברו ממקצוע במצוקה אחד לאחר שלא ביוזמתם והשלימו את ההתמחות במלואה? מה המשמעות הכספית של אותן השלכות רוחב משמעותיות? לא פורט. אין די באמירה כללית שלפסק דין תהיה השפעה, יש לפרט מהי אותה השפעה, אין די בטענה כללית. וראו לעניין זה גם את האמור בע"א 2553/01 ארגון מגדלי הירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, (13.01.05).

50. עוד העלתה המדינה טענות בנוגע לתקציב המענקים, לעובדה שהוגדל ונוצל במלואו. טענות אלה נדחות שכן לא נאפשר למדינה להימנע מדיון עניני בזכותו של אדם, התובע כאן, ולאחר מכן לטעון בבית הדין שהתקציב להעניק זכות נוצל. לטעמנו היה התובע זכאי למענק במועד בו הגיש בקשתו. הוועדה המשותפת הייתה רשאית – כך בהתאם להחלטות – לשנות את גובה המענקים בהסכמה, משלא עשתה כן הרי שאין היא יכולה להיבנות כעת ממחדלה.

סיכומו של דבר
51. הגענו למסקנה כי התובע זכאי למענק - אין חולק שהתובע עומד בתנאים לקבלת מענק, הוא החל התמחותו לאחר 1.1.12, הוא התמחה במקצוע במצוקה - גריאטריה, התחייב להשלים את ההתמחות, התובע חתם על התחייבות כנדרש בסעיף 11.3 למסמך המענקים ולדבריו בסיכומו גם סיים את ההתמחות – בחודש ספטמבר 2018 (סע' 33 לסיכומיו).

52. לטענת המדינה יש לשלול מן התובע את המענק משום שהוא עבר ממקצוע במצוקה אחד למשנהו והדבר נוגד את האמור במסמך המענקים. אלא שהתייחסות למסמך המענקים לבדו אינה מציגה את התמונה כולה. הוועדה המשותפת, דנה במקרים חריגים ואף אישרה מענקים לרופאים בודדים שהחליפו התמחות אחת באחרת.

53. השתכנענו שבעניינו של התובע לא נשקלו כלל שיקולים אישיים בוועדה הראשונה. בדיון השני שנערך לאחר החלטת בית הדין שוב לא קיימה הוועדה דיון ראוי אלא חזרה על החלטה תוך ציון סתמי: "אין בעובדה כי סיום עבודתו של דר' פיירברג בבי"ח קפלן מסיבת אי התאמה כדי להביא לסטייה מין הכלל האמור". מדוע אין בכך כדי להשפיע על ההחלטה? סתמה ולא פירטה ובפרט שנראה כי פעלה תחת ההנחה שהתובע התפטר ולא פוטר.

54. בהליך המנהלי נפלו מספר פגמים, על אף שההחלטה לא להעניק מענק למי שעובר ממקצוע במצוקה אחד למשנהו היא החלטה סבירה והנימוקים לה ראויים, הרי שלא נקבעו קריטריונים לבחינת חריגים. הקשיחות שהמדינה מבקשת לייחס לכלל, ללא כל אפשרות לסטות ממנו, אינה מתאימה להליך מנהלי תקין. הניסיון, שלא צלח, להגמיש את הכלל בהצעת המדינה מיום 7.5.15, לא פטר את בעיית החריגים שהצבענו עליה. ההחלטה לא פורסמה כנדרש והתובע לא ידע על קיומה - החלטה שנעשתה על מנת לכוון בחירתם של מתמחים צריך שתפורסם ולא כך היה. עניינו האישי של התובע לא נדון כנדרש, נסיבותיו האישיות לא נשקלו לא בהחלטה הראשונה לדחות בקשתו ואף לא בדיון השני שנעשה לאחר הסכמת הצדדים כאן.

55. לטעמנו החלפת מקצוע מצוקה אחד באחר בשל פיטורים בשל "אי התאמה" נופלת בגדרי "מקרים קיצוניים" שהוזכרו בחוות הדעת של עו"ד בר (נספח 13 לתצהיר התובע). נזכיר: התובע החל התמחות במקצוע במצוקה, משפוטר לאחר עשרה חודשים בלבד, בחר להתמחות במקצוע אחר גם הוא במצוקה. לו השלים התמחותו הראשונה היה זכאי לקבל את המענק. עשרת החודשים לא נגרעו מהתמחותו השנייה. התובע המתין לתשובת הועדה הראשונה כשנה וחצי. הדיון השני של הוועדה המשותפת, הניב החלטה לא מנומקת כנדרש, שבה לא נשקלו שיקולים הנדרשים ולא ניתן להבין כי הועדה עיינה בכתבי הטענות שכן לא התייחסה במפורש לאמור בהם ולאור עמדת המדינה כי אין לשקול שיקולים אישיים אלא רק מערכתיים, מצאנו כי אין טעם להחזיר את ענינו של התובע לדיון ב'סיבוב שלישי' בוועדה.
ככל שהתובע אכן סיים את מלוא תקופת ההתחייבות למענק כאמור בסעיף 33 לסיכומיו, התובע זכאי לקבל את המענק המותנה בסך 300,000 ₪ בגין ההתמחות בגריאטריה, מקצוע במצוקה. בגין 200,000 ₪ ישולמו ריבית והצמדה מחודש ספטמבר 2014 ועד התשלום בפועל ובגין סך 100,000 ₪ ישולמו ריבית והצמדה מחודש ספטמבר 2016 ועד למועד התשלום בפועל.

56. הלכה היא כי רק במקרים קשים וחריגים ייפסק פיצוי בגין עגמת נפש (ראו דב"ע נג/3-99, משרד החינוך, מדינת ישראל נ' דוד מצגר פד"ע כ"ו 563). לא שוכנענו כי בענייננו יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש, בפרט שזכה במלוא תביעתו. משכך, התביעה לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

57. לאור תוצאת ההליך תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 15,000 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ט, (12 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. (ע)גב' אורנה רזניק

אירית הרמל, שופטת

נ.צ. (מ) מר נדב חג'בי


מעורבים
תובע: ד"ר איגור פיירברג
נתבע: מדינת ישראל משרד הבריאות והממונה על השכר
שופט :
עורכי דין: