ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו בלסיאנו נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט תומר סילורה
נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

התובע
אליהו בלסיאנו
ע"י ב"כ: עו"ד צפריר איש-טוב
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד רועי הררי

החלטה

1. לפנינו תביעת התובע, להכיר בפגיעה מיום 6.10.2014 כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") וכן להכיר בפגיעה בעמוד שדרה גבי וצווארי כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.

2. ביום 3.2.2015 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה וביום 25.3.2015 נדחתה התביעה מן הנימוקים כדלקמן:

"הריני מצטער להודיעך, כי עלי לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מתאריך 7.10.2014, על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים הבאים:

על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד שכיר תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך."

3. ביום 22.6.2015 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין עמוד פגיעה גבי וצווארי בדרך של מיקרוטראומה. ביום 30.8.2015 דחה התובע את התביעה מן הנימוקים הבאים:

"אנו מאשרים שקיבלנו את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין ע"ש גבי וצווארי, אולם, לצערנו, עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים:
על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה היא תאונת עבודה או מחלת מקצוע.
"תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה למבוטח תוך כדי ועקב עבודתו/ עיסוקו במשלח ידו.
"מחלת מקצוע" היא מחלה, שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות, והמבוטח חלה בה עקב עבודתו/ עיסוקו במשלח ידו.
על פי המסמכים שבידנו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/ עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו לפגיעה בע"ש גבי וצווארי.
מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.
מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.
לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה. "

מכאן התביעה שלפנינו.

טענות הצדדים

טענות התובע

4. התובע, יליד 1959, עובד בחברת חשמל בתפקיד מפעיל במות הרמה במשך למעלה משלושים שנה.

5. במסגרת תפקידו, נדרש התובע לעמוד על הקרקע, מתחת לעמודי החשמל ולהשגיח כלפי מעלה לעבר העובדים אשר נמצאים בתוך סל ההרמה של המנוף ולוודא שאינם מתקרבים לקו המתח הגבוה, תוך כדי שראש מורם מעלה והוא מניע את צווארו מעלה ומטה ומצד לצד בצפייה אחר העובדים על קווי המתח.

6. התובע מרים את ראשו שעות רבות בזווית שאינה טבעית תוך כדי תנועות חוזרות ונשנות של עמוד השדרה הצווארי.

האירוע התאונתי הנטען

7. ביום 6.10.2014, עת עבד בעיר אילת, ביקש התובע להיכנס למשאית. תוך כדי העליה למשאית הרגיש התובע כאב חד ביותר בצווארו אשר הקרין ליד שמאל.

8. התובע המשיך לעבוד באותו יום. במהלך הלילה החמירו הכאבים ולפנות בוקר התעורר עם כאבי תופת, כשכל גופו מעוות לצד שמאל. התובע המשיך לעבוד חצי יום למחרת, למרות כאביו הרבים, מכיוון שהיה אמור לטוס חזרה לביתו במרכז הארץ.

9. לאחר נחיתתו פנה התובע לקופת חולים שם קיבל טיפול רפואי והופנה לביצוע צילום סי.טי צוואר וכתף ובדיקת רופא אורתופד. לאחר הצילום ביום 7.10.2014 אבחן הרופא האורתופד כי מדובר בפריצות דיסק חוליות צוואריות. ביום 12.10.2014 ביצע התובע CT ובו אובחן בין היתר " שינויים דיסקוגניים בע"ש צווארי כמתואר, בולטים יותר בגובה C5-C6 ו- C6-C7. קשריות באונה השמאלית של בלוטת התריס".

10. ביום 13.1.2015 פנה התובע לבדיקה נוספת ובה נתגלו הגבלות קשות בתנועות עמוד שדרה ורגישות בפרקוסיה עמוד שדרה. עקב כך, עבר התובע ביום 19.1.2015 ניתוח PERCUTANEOS DISCECTOMY.

11. התובע פנה לייעוץ רפואי מיד ובסמוך לתאונה. התובע לא ציין כי נפגע במהלך כניסה למשאית, אולם לא קיימת גרסה אחרת.

12. באשר לטענה כי מדובר בחשד לאירוע לבבי טוען התובע כי מדובר היה בחשד של הרופאה שנשלל לאחר ביצוע הצילומים, ובסיום הביקור הופנה התובע לאורתופד. כן בחקירתו מציין התובע כי אירוע זה לא דומה כלל לאירוע הקודם כחודש לפני (שם היה חשד לאירוע לבבי ובוצעו בדיקות א.ק.ג) ולא מדובר באותם כאבים.

13. לאור זאת, מבקש התובע לקבוע כי התאונה מיום 6.10.2014 הינה תאונת עבודה, וכן למנות מטעמו של בית הדין מומחה על מנת שיענה על השאלות:

13.1. מהי הפגיעה ממנה סובל התובע?
13.2. האם קיים קשר סיבתי בין הפגימה הרפואית ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו כפי שתוארו.

מיקרוטראומה

14. התובע עובד כמפעיל במות הרמה למעלה משלושים שנה, במסגרתו נדרש להתבונן כלפי מעלה לעבר העובדים כשראשו מורם והוא מניע את צווארו מעלה מטה ומצד לצד.

15. מתצהירו של התובע, מחקירתו אצל הנתבע ומעדותו בבית הדין עולה כי התובע עבד שעות ארוכות כשהוא עוקב אחר הנמצאים בגובה על סל ההרמה תוך כדי תנועות ראש והצוואר מעלה מטה ולצדדים. מדובר בסדרה של תנועות חוזרות ונשנות, במסגרתן נדרש התובע להניע את צווארו מאות פעמים על מנת לבצע את עבודתו.

16. התובע הציג גרסה עקבית וקוהרנטית באשר ליום עבודתו ולפעולות אותן נדרש לבצע בעבודתו. עדותו של העד עמוס ציון מחזקת את גרסתו של התובע. כן המכתב מאת חטיבת משאבי אנוש של חברת החשמל מציין כי מהות עבודתו של התובע הינה מעקב והשגחה על העובדים הנמצאים בסל ההרמה.

17. לאור זאת, מבוקש לקבוע כי התקיימו התנאים להכרה במחלת התובע כמחלת מקצוע ו/או על דרך של מיקרוטראומה, ולמנות מומחה רפואי מטעם בית הדין לקביעת הקשר הסיבתי בין המחלה לבין תנאי עבודתו של התובע.

עמדת הנתבע

אירוע תאונתי

18. התובע הציג שני מועדים שונים לאירוע התאונתי: בטופס התביעה ציין כי תאריך הפגיעה הינו 7.10.2014 בשעה 12:00 ובתצהיר עדות ראשית טען כי האירוע אירע ביום 6.10.2014, ובבית הדין טען כי האירוע התרחש בשעות הבוקר המוקדמות.

19. התובע בחר להתבסס על עדותו בלבד ולא העיד עדים נוספים שיתמכו בגרסתו, למרות שציין כי נכחו לידו מספר אנשים. הימנעות זו מלהביא עדים פועלת לחובתו של התובע.

20. בפנייתו הראשונה של התובע לטיפול רפואי, הוא לא הזכיר כי קרה לו אירוע בעבודה ולא ציין כי נכנס למשאית וכתוצאה מכך הרגיש כאב חד בצוואר. התובע לא קישר את האירוע לתאונה בעבודה גם בביקורו הרפואי מיום 7.10.2014, אז נקשרה תלונתו לאירוע לבבי שאירע חודש לפני כן. יש לראות בתיעוד הרפואי הראשוני כעדות מהימנה אשר פוגמת בגרסתו של התובע ומשמיטה את הבסיס לתביעתו.

21. לפיכך, לעמדת הנתבע, התובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי מיום 6.10.2014 או מיום 7.10.2014.

מיקרוטראומה

22. התובע לא הוכיח את קיומה תשתית עובדתית לפגיעה בגב ובעמוד השדרה על דרך המיקרוטראומה.

23. התובע העיד כי בשנים הראשונות לעבודתו היה מפעיל עגורן ונהג סמיטריילר, ואין מחלוקת כי העבודות שביצע בשנים האלה אינן זהות לעבודה כמפעיל במת הרמה.

24. מתשובותיו של התובע עולה כי גם עבודתו כמפעיל במת הרמה הינה מגוונת, למשל ביצוע בדיקה של הרכב בטרם נסיעה אל מקום העבודה. עוד טוען הנתבע כי התובע היה מתייצב לעבודה בגבעתיים ומשם נוסע לבצע את העבודה במקומות שונים (באר שבע, חדרה) ותמיד היה חוזר למקום העבודה בגבעתיים, ולכן לכל הפחות יש להפחית את זמני הנסיעה משעות עבודתו.

25. קיימים עוד עובדים אשר מצויים בשטח כך שהתובע אינו העובד היחיד שצריך להשגיח על העובדים המצויים על במת ההרמה, והוא רק מתבונן לכיוונה מעת לעת. אין בעדויות כדי להוכיח כי התובע אכן עסק במשך לפחות 6 שעות מדי יום בהתבוננות למעלה ולמטה.

26. התובע העיד כי הוא סובל מכאבים בצוואר עם הקרנה לצד שמאל רק מהאירוע הנטען והמוכחש מיום 6.10.2014 ולא במשך שנים רבות. די בכך כדי להשמיט את הבסיס לתביעתו על פי תורת המיקרוטראומה.

ההליכים בתיק

27. ביום 12.12.2016 התקיים דיון בפני חברתי כבוד השופטת (בדימוס) מיכל לויט, במסגרתו הוסכם כי התובע יגיש תצהיר לעניין תנועות חוזרות ונשנות בעבודה, והנתבע יבדוק מחדש את נושא המיקרוטראומה.

28. ביום 29.1.2017 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו; ביום 1.3.2017 הודיע הנתבע כי אין שינוי בעמדתו לעניין מיקרוטראומה. לפיכך נקבע התיק להוכחות. בהמשך, ביום 1.5.2017, הוגש תצהיר עדות ראשית של עד מטעמו של התובע, מר עמוס ציון.

29. דיון ההוכחות התקיים בפנינו ביום 7.5.2018, במסגרתו נחקרו התובע וכן העד מר ציון על תצהיריהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

תאונת עבודה

30. סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. הגדרתה של תאונת עבודה היא:
"תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

31. הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד ונזק או פגיעה מאידך. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות ההכרחיות לעילת התביעה ועל כן על התובע להוכיח עובדה זו (דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד, פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל, פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד, פד"ע ל"א 241).
32. על התובע נטל הראיה להוכיח, כי תוך כדי עבודתו אירע לו "אירוע תאונתי", ועליו להביא, בשלב הראשון, ראשית ראיה שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה הקושר את פגימתו בעבודה (דב"ע מז/90-0 צבי שפיר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז, 93). הראיה יכולה להיות ישירה, כזו המועלית על ידי המבוטח עצמו, וככל הנדרש – בסיוע של עדים אחרים אשר נכחו בעת התאונה.
33. בענייננו, התרשמנו כי לא הוכחה תשתית ראייתית מספקת להוכחתה של תאונת עבודה. התובע לא הביא עדים נוספים ואף לא את אשתו, אשר לפי גרסתו ראתה אותו יום אחרי התאונה ולקחה אותו לרופא. הימנעות זו מהבאת עדים נוספים פועלת לחובתו של התובע.
34. יובהר כי התביעה אינה נידחת בשל חוסר מהימנותו של התובע אלא בשל אי הרמת נטל ההוכחה הנדרש להוכחת קיומה של תאונה.
מיקרוטראומה
35. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה (עב"ל 57714-11-12 המוסד - אסתר נוח, 22.12.14).
36. על פי ההלכה הפסוקה, בכדי שיכיר בית הדין כי פגיעה כלשהיא, נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה צריך שיתקיימו שני תנאים (עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב פד"ע לה 529, 532):
"...האחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה - רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע...".

37. בהתאם לפסיקה הפעולות החוזרות והנשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, אלא ניתן לבודד פעולות מסוימות ממכלול הפעולות שמבצע העובד במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות (עב"ל 465/07 עופר יהודאי - המוסד, 30.12.2007).

38. עוד נקבע בפסיקה כי התנועות צריכות להיות זהות, אך אין צורך בזהות מוחלטת. לעניין תדירות התנועות החוזרות ונשנות, נקבע אומנם כי תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אך יש צורך בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מצטבר שיש בו לפגוע בכושר עבודתו של הנפגע.

מן הכלל אל הפרט

39. האם עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות בצווארו עד אשר גרמו לפגיעה ויחשבו כתאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה? נקדים ונאמר כי לטעמנו יש להשיב על שאלה זו בחיוב. נסביר מסקנתנו.
40. התובע תיאר בתצהירו את מתכונת עבודתו (סעיפים 7-8):

"... במסגרת עבודתי זו, אני עובד מתחת לקוי המתח ושולט על המנוף בעזרת קופסת שליטה אלחוטית ובבמות הרמה עם "סטיקים" אשר נמצאים ברכב למטה.
במהלך עבודתי, אני נמצא שעות רבות עם הרצפה ומתבונן כלפי מעלה לעבר העובדים אשר נמצאים בתוך סל ההרמה תוך כדי תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר למעלה ולמטה ולצדדים עד לרגע בו הם יורדים לקרקע"

ולאחר מכן הוסיף (סעיף 11) -

"כחלק מאחריותי, אני עוקב אחר העובדים הנמצאים על במות ההרמה ומוודא שאינם מתקרבים אל קויי המתח הגבוה תוך כדי תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר"

41. בחקירתו הנגדית חזר התובע על דבריו. התובע ציין כי הוא עובד בתפקיד במות הרמה בעשרים השנה האחרונות (עמ' 19 לפ' שורות 19-20) ותיאר את עבודתו ואת דרישותיה (עמ' 21 שורות 11-32). התרשמנו כי התובע ענה לשאלות בצורה אמיתית וכנה.

42. בנוסף לתובע, העיד מר עמוס ציון, מנופאי ומפעיל במה. מר ציון הצהיר כי התובע, כמוהו, "מצוי שעות רבות על הרצפה בעודו מתבונן כלפי מעלה ולצדדים לעבר העובדים תוך תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר עד לרגע שבו העובדים יורדים לקרקע" (ס' 6 לתצהירו, ההדגשות שלי –ת.ס). כן ציין כי במשך שעות העבודה הרבות הצוואר מתוח כלפי מעלה ואין לו מגן או תומך כלשהו.

43. בעדותו, חזר מר ציון ותיאר את עבודתו. כשנשאל מה פירוש להשגיח על העובדים, ענה:

"להשגיח זה שהראש לא מפסיק כמו רדאר להסתובב למעלה למטה אנשים נזהרים שלא יפלו כלים, שלא ייפול ציוד, שלא יהיה אנשים למעלה שעובדים שלא יתחשמלו אם יש לנו עבדה תחת מתח חי או עבודה רגילה " (עמ' 7 שורות 30-32, ההדגשות שלי –ת.ס).

44. כשנשאל העד האם הוא לא מסתובב ומשנה את מקום העמידה שלו השיב בשלילה (עמוד 10 שורות 32-33, עמ' 11 שורה 1-2), והסביר כי הוא "עומד באותו מצב על יד הכלי ומסתכל למעלה" (עמ' 11 שורות 3-4), והוסיף כי הוא נדרש להסתכל מעלה להשגיח על העובדים, וכי "90, 95 אחוז זה הרוב הזה למעלה ולמטה, למעלה ולמטה, הראש לא מפסיק להסתובב ויש כאבים בצוואר, יש כאבים" (עמ' 11 שורות 25-33).

45. התרשמנו מעדותו של העד ומצאנו כי יש בתיאוריו את פעולת הראש כדי להוכיח בצורה מדויקת ואמיתית חזרתן של פעולות זעירות שהובילו לפגיעה בצווארו של התובע.

46. ממכלול העדויות והמסמכים הרפואיים שהובאו בפנינו הגענו לכדי מסקנה כי התובע הוכיח קיומן של פגיעות זעירות בצווארו שכל אחת מהן גרמה נזק מזערי, עד שהתקבצות נזקים אלו הובילה לנזק ממשי בדמות פגיעה בעמוד שדרה צווארי וגבי של התובע. מצאנו כי פגיעות אלו זהות במהותן, שכן עבודתו של התובע הינה להשגיח על העובדים העולים על הבמה, ולכן נדרש להניע את ראשו מעלה מטה ולצדדים בפעולות מונוטוניות שחזרו על עצמן. יתר על כן, כיוון וזוהי מהות עבודתו של התובע, הרי שפעולות אלו בוצעו וחזרו על עצמן ברוב שעות עבודתו.

47. העובדה כי בדיקת הציוד וייצובו נעשית כל יום, עליה סיפרו התובע (עמ' 19 שורות 28-30) והעד (עמ' 8 שורות 29-33, ועמ' 9 שורות 1-10), אין בה לטעמנו כדי להוריד את הוכחת המיקרוטראומה בצוואר. כפי שהעידו, מדובר בפעולה קצרה הנמשכת בין עשר דקות לחצי שעה לכל היותר, פרק זמן זניח ביותר לעומת השעות הממושכות של עיקר העבודה בהפעלת במות.

48. טוען הנתבע כי אין זהות בין העבודה של התובע כמפעיל במת הרמה לבין עבודותיו הקודמות כמפעיל עגורן ונהג סמיטריילר. טענה זו אין בידנו לקבל. התובע עבד בעבודות אלו בשנים 1984-1994, ומאז, למעלה מעשרים שנה, הוא עובד כמפעיל במת הרמה. אנו סבורים כי מדובר בפרק זמן ארוך ומשמעותי בו יכול להיווצר פגיעה בדרך של מיקרוטראומה.

49. כן לא ראינו מקום לקבל את טענת הנתבע כי ביצוע בדיקת רכב טרם הנסיעה אל מקום העבודה מדי יום יש בה כדי להעיד על העבודה המגוונת שמבצע התובע; וכן את הטענה כי קיימים עובדים נוספים בשטח כך שהתובע איננו צריך להשגיח לבדו על העובדים המצויים על במת ההרמה. מעדויות שנשמעו בפנינו הגענו לכדי מסקנה כי עיקר עבודתו של התובע הינו צפיה והשגחה על הבמה והמצויים עליה. זו מהות תפקידו. העובדה כי התובע נסע אל מקום העבודה המשתנה, ביצע בדיקת רכב, וכי היו עובדים נוספים אשר נכחו במקום אין בהם כדי לפגום ממהות תפקידו כמפעיל הרמפה ומהתנועות אותן נדרש לבצע.

50. בנסיבות אלו אנו מורים על מינויו של מומחה לקביעת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בצווארו של התובע לבין תנאי עבודתו. העובדות שתוצגנה הן כדלהלן:

50.1. התובע מועסק בחברת חשמל מזה למעלה משלושים שנה.

50.2. בשנים הראשונות לעבודתו עבד התובע בתפקיד מפעיל עגורן ונהג משאית. החל משנת 1994 עובד התובע כמפעיל במות הרמה.

50.3. התובע עובד חמישה ימים בשבוע. משך יום עבודה הינו 11 שעות, כאשר העבודה כמפעיל במת ההרמה נמשך 7-8 שעות.

50.4. במסגרת עבודתו, מצוי התובע על הרצפה ומתבונן כלפי מעלה לעבר העובדים המצויים בבמת ההרמה, תוך כדי תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר למעלה ולמטה ולצדדים עד לרגע בו הם יורדים חזרה לקרקע.

50.5. יתר הפרטים כעולה מתיקו הרפואי .

סוף דבר:

51. אנו קובעים כי הוכחה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, ועל יסוד מסקנתנו זו ימונה מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום האורתופדי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין פגיעת של התובע בצווארו.

52. החלטה בדבר מינוי מומחה תינתן במסמך נפרד ותישלח לצדדים.

ניתן היום, ד' טבת תשע"ט, (12 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נ.צ. מעסיקים מר חיים הופר

תומר סילורה, שופט


מעורבים
תובע: אליהו בלסיאנו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: