ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אגודת ב.ס.ט-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נגד לבן ניהול רפתות בע"מ :


בפני כבוד ה שופט דניאל קירס

המבקשת

אגודת ב.ס.ט-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד חיים אייזנקוט

נגד

המשיבות

1. לבן ניהול רפתות בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד יעקב בטש, עוה"ד יונתן אבישר

2. ח.ג.י חברה לייצור ושיווק חקלאי בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד יוסף מ. קפלן, עוה"ד יובל דובב

החלטה

1. המבקשת היא אגודה חקלאית שבבעלותה רפת הכוללת מכסת חלב, מתקנים, ציוד ואינוונטר חי. בין המבקשת למשיבה 1 (להלן: לבן) נחתם הסכם ביום 4.7.2014 לענין ניהול הרפת ומכסת החלב על ידי לבן. ביום 15.2.2017 נחתם בין לבן לבין המשיבה 2 (להלן: ח.ג.י) הסכם המסדיר תשלום חוב ל-ח.ג.י, והזמנת מזון להאכלת הפרות והעגלות ברפת והספקתו. פרץ סכסוך בין המבקשת ללבן. לאחר ניהול מספר הליכים משפטיים, שלושת הצדדים כרתו הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין במסגרת ת"א (שלום נצ') 12009-12-17, בפני כבוד השופטת הבכירה ר' נדאף. לתיאור מפורט של הסכם הפשרה ראו החלטתי מיום 26.8.2018 ב-ת"א (שלום נצ') 20628-08-18 אגודת ב.ס.ט – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' לבן ניהול רפתות בע"מ (להלן: הבקשה הקודמת לצו מניעה וההחלטה בבקשה הקודמת לצו מניעה, בהתאמה).

2. לאחר חתימת הסכם הפשרה, הגישה המבקשת את הבקשה הקודמת לצו מניעה, בין היתר למניעת פעולות גבייה בנוגע לשיקים שמסרה למשיבות במסגרת הסכם הפשרה. זאת, בטענה שהמשיבה 1 (להלן: לבן) הפרה את הסכם הפשרה, בשורה של הפרות יסודית, וכי כתוצאה מכך זכאית המבקשת לבטל את הסכם הפשרה.

3. הבקשה הקודמת לצווי מניעה נדונה , כאמור, בפני. בהחלטה בבקשה הקודמת לצו מניעה קבעתי כי המבקשת לא הצביעה על זכות לכאורה בענין הפרה יסודית נגד לבן. אמנם נקבע כי המבקשת הצביעה לכאורה על הפרת הסכם הפשרה בידי לבן , בכך שלבן לא מסרה לה חשבונית על סך 550,000 ₪ (פס' 17 סיפה להחלטה בבקשה הקודמת לצו מניעה) וחשבונית על סך 1,725,750 ₪ (שם, פס' 19); וכן בכך שלבן לא הסירה שיעבוד מטרקטור מסוג "קובוטה" ולא העבירה את רישום הבעלות בו על שם המבקשת ( שם, פס' 27).

עם זאת, נקבע בהחלטה בבקשה הקודמת לצו מניעה כי הפרות לבן בענין אי-מסירת החשבוניות ובענין הטרקטור אינן לכאורה הפרות יסודיות המקנות זכות לבטל את הסכם הפשרה (שם, פס' 21 ו-פס' 27). עמדתי על כך שהמבקשת לא טענה כלל להפרת חוזה בלתי יסודית לפי סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, וממילא לא טענה לרכיבי היסוד העובדתי לפי סעיף 7(ב) בענין מתן ארכה לתיקון הפרה, או בענין היותו של הזמן שבמהלכו לא תוקנה ההפרה זמן החורג מזמן סביר בנסיבות הענין בראי טענה לביטול חוזה (שם, פס' 32).

בענין ח.ג.י, קבעתי בהחלטה בבקשה הקודמת לצו מניעה כי מאחר והמבקשת לא הצביעה על זכות לכאורה בענין הפרה יסודית נגד לבן, אינני נדרש להכריע האם למבקשת זכות לבטל את החוזה כולו, לרבות ביחסיה מול ח.ג.י, עקב הפרה יסודית של לבן ( שם, פס' 36).

המבקשת טענה בבקשה הקודמת לצו מניעה שורה של טענות בנוגע להתנהלותה של לבן לפני חתימת הסכם הפשרה; בהחלטה הנזכרת הפניתי לסעיף 7.8 להסכם הפשרה בו ויתרה המבקשת מ פורשות על טענותיה לגבי העבר (שם, פס' 32).

4. בחלוף כשלושה חודשים מההחלטה בבקשה הקודמת לצו מניעה, הגישה המבקשת את הבקשה שבפני, שוב לצווי מניעה זמניים בענין מניעת גביית שיקים שמסרה במסגרת הסכם הפשרה ולצו עשה זמני לביטול הליכי גבייה שכבר בוצעו. בבקשה הנוכחית, טענה המבקשת כי ההחלטה בבקשה הקודמת לצו מניעה היתה מוטעית אולם היא החליטה שלא לערער עליה. המצהיר מטעם המבקשת מר מרדכי פליבה הצהיר:

"לאחר דיון בצו המניעה, בית המשפט התעלם לצערי מחומר ראיות שהובא לפתחו, וביטל את הצו, במחשבה כי ההפרות אינן יסודיות!!!

החלטתי שלא לערער על ההחלטה, היות וממילא כתב התביעה לא הוגש, והייתי זקוק לזמן לגבש עמדה סופית לגבי גורל ההסכם. מאז חלפו 3 חודשים, המשיבה 1 [לבן] נעלמה לחלוטין, והמשיבה 2 [ח.ג.י] החלה בפעולות גבייה נגד [המבקשת]...." (פס' 16 לתצהירו של מרדכי פליבה מושא הבקשה דנן; ההדגשה הוספה).

המבקשת טענה בבקשה הנוכחית כי משחלפו שלושה חודשים נוספים מאז ההחלטה בבקשה הקודמת לצו מניעה זמני (ותשעה חודשים מהמועד שהיה על לבן לקיים את ההתחייבויות בהסכם הפשרה בענין העברת חשבוניות והעברת בעלות בטרקטור) , ומאחר ו-ח.ג.י פתחה בהליכי גביה נגד המבק שת בגין סירובה לפרוע את השיקים – הליכים המאיימים לטענת המבקשת ל פגוע בתפקוד הרפת ואספקת המזון לבעלי החיים – קמה זכותה של המבקשת להגיש בקשתה המחודשת בשנית.

5. נוכח טענת המבקשת בבקשה הנוכחית לפיה הפרות לבן בענין העברת חשבוניות ובענין הטרקטור לא תוקנו ועבר זמן סביר , וכתוצאה מכח כיום היא זכאית לבטל את הסכם הפשרה (על ויתור המבקשת בו על טענות בענין העבר), היא העלתה שוב בבקשה הנוכחית גם טענות בענין התנהלותה של לבן לפני מועד חתימת הסכם הפשרה.

6. המבקשת טוענת בבקשה הנוכחית כי הליכי הגביה מנבאים א סון על יכולתה להזמין מזון מספקים חיצוניים ולשלם את הוצאותיה השוטפות של הרפת.

חוסר ניקיון כפיים בבקשה נגד לבן

7. לבן טענה בתשובתה לבקשה הנוכחית, כי דין הבקשה להידחות בין היתר מאחר שהמבקשת הגישה את הבקשה הנוכחית בחוסר ניקיון כפיים. כפי שאבאר כעת, דע תי כדעתה.

8. כאמור, המצהיר מטעם המבקשת הצהיר כי בית המשפט ביטל, בהחלטה בבקשה הקודמת לצו מניעה, את הצו הזמני שהוצא תחילה במעמד צד אחד במסגרתה; כי המבקשת החליטה לא לערער; ואילו לבן "נעלמה לחלוטין". המבקשת טענה, כי נוכח חלוף כשלושה חודשים נוספים מאז מתן ההחלטה מבלי שהפרות לבן תוקנו, היא זכאית כיום לבטל את הסכם הפשרה.

9. מה רבה היתה הפתעתי, עת קראתי, בתשובת לבן לבקשה הנוכחית, את מכתב בא כוח לבן לבא כוח המבקשת עו"ד חיים אייזנקוט – שהוא בא כוח המבקשת הן בבקשה הקודמת לצו מניעה הן בבקשה הנוכחית – מיום מתן ההחלטה בבקשה הקודמת (2 6.8.2018) בשעה 16:43, בו כתב בא כוח לבן לעו"ד אייזנקוט:

"בהזדמנות זו אתה או מרשתך מוזמנים למשרדנו לצורך קבלת החשבוניות המדוברות" (פס' 7 לנספח 2 לתשובת לבן לבקשה דנן).

ראו הודעה נוספת של בא כוח לבן לעו"ד אייזנקוט, מה יום למחרת, שאף העתקה צורף לתשובת לבן לבקשה הנוכחית:

"...חשוב לנו מאוד שתדע כי דלת משרדנו פתוחה עבורך בכל שעות העבודה הרגילות ותרגיש בנח להגיע, רק מדגיש כי רצוי לתאם מראש כדי להימנע מהמתנה במזכירות שעלולה להיות מעט עמוסה לפעמים" (נספח 3.2 לתש ובת לבן).

10. המבקשת לא גילתה בבקשתה כי לבן פעמים הזמינה אותה לבוא וליטול לידיה את החשבוניות מושא הפרת לבן בענין חשבוניות. המצהיר מטעם המבקשת כאמור הצהיר כי לאחר מתן ההחלטה בבקשה הקודמת לצו מניעה זמני , לבן "נעלמה", ולא סתם נעלמה אלא נעלמה "לחלוטין". המבקשת טענה בדיון בבקשה הנוכחית, כי לבן היתה מחויבת לשלוח את החשבוניות למבקשת, וכי אין בהזמנת המבקשת לבוא מצפון הארץ למשרדי ב"כ לבן בתל אביב משום עמידה בהתחייבותה בענין זה. דא עקא, שאין זכר לטענה כזו בבקשה שבפני . אין זכר בבקשה שבפני לטענה לפיה הזמנת המבקשת ליטול את החשבוניות ממשרד ב"כ לבן אינה משום עמידה בהתחייבותה של לבן, שכן המבקשת כלל לא גילתה לבית המשפט בבקשתה שהיתה הזמנה כזו.

11. אי-גילוי העובדה שלבן הזמינה את המבקשת ליטול את החשבוניות חורה במיוחד לאור דברים אלה, בהודעה הנזכרת של ב"כ לבן אל ב"כ המבקשת עו"ד אייזנקוט מיום 27.8.2018, בה נכתב:

"...אדגיש כי אם וככל שמרשתך תנקוט בהליכים נוספים או אחרים הנוגעים לסעד הזמני שהתבקש או להסכם הפשרה הנובע ממנו אזי שהיא נדרשת לצרף עותק מלא של מכתבינו (זה ומיום 26.8.18 ) אחרת לא תוכל לטעון כי הנהגה בתום לב..." (נספח 3.2 לתשובת לבן, פסקה שלישית מלמטה).

12. המבקשת – אינה טוענת כי תכתובת זו מזויפת או לא הגיעה לידי עו"ד אייזנקוט. למקרא תשובת לבן לבקשה דנן, המבקשת אף לא ביקשה להגיש תצהיר נוסף בנוגע להתכתבות זו. חלף זאת, עו"ד אייזנקוט , טען כבא כוח המבקשת בסיכומים – בסיכומים ולא בעדות (בין לאחר קבלת רשות לפי כלל 36 לכללי לשכת עורכי הדין, התשמ"ו-1986 בין בכלל) – כי אי גילוי התכתובת ובה הזמנות לבן ליטול את החשבוניות היתה טעות אישית שלו, בכך שהוא שכח את התוכן המצוטט לעיל בהודעותיה של לבן עת הכין את הבקשה הנוכחית מטעם המבקשת (פרוטוקול 9.12.2018 ע' 49 ש' 8-9).

13. די לשם דחיית טענות אלה, בכך שמדובר בטענות עובדתיות אשר לא בוססו בעדות או בראיה אחרת.

14. אך בבחינת למעלה מן הנדרש, אפנה לטענת ב"כ ח.ג.י לענין זה בסיכומיו:

"...הם [המבקשת] מנסים לשדר פה כל הזמן שצריכים את החשבוניות וה[ן] דחופות כי צריך להתקזז בהם מ המע"מ והם ניזוקו לאחר שלא קיבלו אות[ן], מה יש לב"ה המבקשת לענות לכל זה, נאמר פה יש התכתובות מ26.8.2018 שמזמינים אותו בוא החשבוניות נמצאות במשרדנו תבוא תיקח. החשבוניות דחופות אני מניח שמר פליבה אמר לעו"ד שלו תביא את החשבוניות צריך להתקזז [ב]מע"מ, וב"כ המבקשת אמר ששכח מהמכתב הזה. זה רציני? אפשר לקבל טענה כזו? בהקשר לטעות של תום לב, חודשים שהחשבוניות מוכנות יושבות במשרד ב"כ המשיבה 1 וב"כ המבקשת אומר ש[כ]חתי" (פרוטוקול 9.12.2018 ע' 60 ש' 20-25).

אף בהתעלם מדחייה בהעדר עדות או ראיה, של הטענה לפיה עו"ד אייזנקוט שכח את ההזמנות לבוא ולקחת את החשבוניות, הדה של טענת ב"כ ח.ג.י בענין מידת השכנוע של טענת השכחה בנסיבות המתוארות – אינו ההד של טענה מופרכת.

15. אולם (ואף דברים אלה הם בבחינת למעלה מן הצורך מאחר והטענה בדבר שכחת ה הזמנה לא גובתה בכל עדות או ראיה), אף אם אניח לצורך הדיון, כי אי- הגילוי לבית המשפט של התכתובת שבה לבן הזמינה אותה לבוא ולקחת את החשבוניות , נבע מכך שעו"ד אייזנקוט – בכתיבת בקשה זו לצווים זמניים במעמד צד אחד שהאחת מהטענות המרכזיות בה היא שלבן לא תיקנה את ההפרה בענין מסירת החשבוניות – שכח את ההזמנות הללו, אין בכך כדי להועיל למבקשת אל מול הטענה בדבר חוסר ניקיון כפיים. ראו דברים אלה של כבוד השופט א' מצא ב-רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 442-441 (2001) :

"הנני מוכן ומזומן לקבל את הסברו של בא-כוח המבקשים שהמחדל שלא לפרט בבקשה לסעדים זמניים את כל העובדות המהותיות שהיו ידועות למבקשים ושלא לצרף אליה את כל המסמכים הנחוצים, לא נבע מכוונה להטעות את בית-המשפט..., אלא היה פרי טעות בתום-לב של מי שטיפל בתיק במשרדו ושתואר על-ידיו כ'פרקליט צעיר חסר ניסיון'....אך בקבלת ההסבר האמור אין כדי להועיל למבקשים. הלכה מיוסדת היא כי '...מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט'....חובה זו, המוטלת על בעל-הדין המבקש, אינה מותנית בגילו, בכישוריו או בניסיונו המקצועי של מי מבאי-כוחו. אמנם נראה כי מן הבחינה ההיסטורית נגזרת חובה זו ממידות תום-הלב וניקיון הכפיים שבהן חייב לעמוד כל תובע סעד שמקורו בדיני היושר. אך תום-הלב שעליו מדובר כאן אינו תום-לבו ה'סובייקטיבי' של תובע הסעד, לא כל שכן של פרקליטו, אלא שורת תום-הלב במובנה האובייקטיבי, שהפרתה אינה נמדדת רק במעשה זדוני אלא עשויה להתבטא גם ב'עצימת עיניים' ואף במחדל רשלני, לבדוק כראוי את העובדות....".

אכן, המבחן בענין אי-גילוי עובדות רלוונטיות בבקשה לסעד זמני הוא מבחן אובייקטיבי; ואי-גילוי שתי הזמנות של לבן למבקשת לבוא ולקבל את החשבוניות, בבקשה לסעדים זמניים שטענה מרכזית בה היא שהמשך הפרתה של לבן בענין אי-מסירת החשבוניות, תוך שלבן "נעלמה", "לחלוטין", מזכה את המבקשת בביטול הסכם הפשרה, הינו אי גילוי יסודי וחמור, היורד לשורש הענין.

וברי כי טענת המבקשת ( מטבע הדברים לראשונה בדיון בבקשה כי היא לא גילתה את התכתובת), לפיה לבן היתה חייבת לשלוח לה את החשבוניות חלף הזמנתה לקחת אותן, אין בה כדי להפוך את שתי ההזמנות לעובדות בלתי רלוונטיות שהיא לא היתה חייבת לגלות לבית המשפט בבקשתה. מדובר בעובדות רלוונטיות ואף מרכזיות, שחובה היתה על המבקשת לגלות לבית המשפט (ולאחר גילויין, היא היתה רשאית לטעון שההזמנות אינן בבחינת מילוי החובה למסור את החשבוניות).

16. המבקשת ביקשה עוד לטעון, לראשונה בדיון בבקשה הנוכחית , כי המסמכים שהוצגו, בנספחים לתשובת לבן לבקשה, כהעתקי החשבוניות מושא הסכם הפשרה, אינם העתקים של חשבוניות המקור (שהוגשו בדיון בבקשה דנן כ-מש/8). שכן , מו פיע על פני ההעתקים שצורפו לתשובת "לא לשימוש"; בהעתקה של אחת מהחשבוניות שמה וכתובתה של לבן כמנפיקה החשבונית, המופיעות במקור, אינן מופיעות בהעתק; ובהעתק מאחת מהחשבוניות כתוב "לא לשימוש לצרכי מס". גם בכך אין בכך כדי לרפא את העדר ניקיון הכפיים של המבקשת באי-גילוי ההזמנות של לבן לבוא ולקחת את החשבוניות. כאמור בענין שפר, מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט.

17. אף לשיטת המבקשת בסיכומיה בבקשה שבפני, "[]נושא תום הלב בבקשות לסעד ביניים, למעשה עיקר העיקרים" (פרוטוקול 9.12.2018 ע' 47 ש' 31). אכן כך. "ניתן ללמוד גזירה שווה על השפעת העלמת עובדות על דחיית הבקשה מהמקרים שהיו בפני בג"צ. מי שפונה לבית-המשפט בס עד של יושר צריך להביא בפניו מיד בבקשתו את מכלול העובדות הידועות לו, בשלמותן ולא בחצאי אמיתות ורבעי אמיתות. עתירה הפגומה בכגון דא, תידחה על הסף מטעם זה בלבד, אפילו יתגלה במהלך הדיון כי קיימת בעיה משפטית, אשר יתכן כי מן הראוי לדון בה" (אליהו וינוגרד צווי מניעה 96 (מהדורה שניה 2008)(להלן: וינוגרד)). לאור האמור לעיל, הבקשה לצווי זמני נגד המשיבה 1 לבן, נדחית מפאת חוסר ניקיון כפיים.

חוסר ניקיון כפיים בבקשה נגד ח.ג.י

18. ההפרה הנטענת של הסכם הפשרה בענין החשבוניות היא כאמור, הפרה נטענת של המשיבה 1, לבן. אולם, לפי שיטת המבקשת, עם ביטול הסכם הפשרה מול לבן עקב המשך הפרת הסכם הפשרה בידה , הסכם הפשרה כולו מבוטל, גם ביחסים של המבקשת עם המשיבה 2 ח.ג.י. נוכח טענה זו של המבקשת לפיה המשך ההפרה בידי לבן גוררת זכות לביטול החוזה גם נגד ח.ג.י, חוסר ניקיון הכפיים של המבקשת בבקשתה זו בנוגע להפרה הנטענת של לבן בענין חשבוניות, הוא חוסר ניקיון כפיים באותה מידה בבקשתה זו נגד ח.ג.י.

19. כאן המקום לציין את טענות המבקשת וח.ג.י, זו נגד זו, בענין חוסר ניקיון כפיים בנוגע לעניינים נוספים. בסעיף 5(א) החלטה מיום 26.11.2018 בה הוצא צו מניעה זמני במעמד צד אחד בבקשה הנוכחית , נקבע כי צו המניעה הזמני יפוג מאליו אם לא יוגשו בתוך 3 ימים אסמכתאות להמצאה למשיבות , בין היתר של כתב התביעה והבקשה לציווי זמני "על נספחיהם". ביום 29.11.2018 הגישה המבקשת תצהיר מוסר של המצהיר בבקשה, מר מרדכי פליבה, לפיו המציא "עותק מלא" של כתב התביעה ושל הבקשה לצו מניעה לידי ח.ג.י. ביום 30.11.2018 הגישה ח.ג.י בקשה לקבוע כי הצו הזמני פקע, מאחר ו בניגוד לאמור בתצהיר זה, ובניגוד להוראות בית המשפט בסעיף 5(א) להחלטה הנזכרת, המבקשת המציאה את כתב התביעה ואת הבקשה לציווי זמני ללא הנספחים שלהם. נקבע דיון ליום 2.12.2018 (לפני הדיון בעיקרי בבקשה שבפני) על מנת שהמבקשת תעביר לידי ח.ג.י, לעיני בית המשפט, העתק כל המסמ כים שהיה עליה להמציא לידי ח.ג.י. באותו דיון, ובתחילת בדיקת המסמכים, נמצא כי גם בהעתק שהביאה המבקשת לדיון לשם מסירה לח.ג.י חסרים עמודים. ח.ג.י טענה לאור כל זאת כי המבקשת פעלה בחוסר תום לב גם בענין ההמצאה אליה.

20. המבקשת טענה באותו דיון כי אי-המצאת הנספחים היתה טעות בתום לב, ואילו ח.ג.י היא שפועלת בחוסר תום לב. שכן עולה מעיון במערכת "נט המשפט" כי ב"כ ח.ג.י עיין בבקשה לצו מניעה זמני ובכתב התביעה כבר ביום 27.11.2018, כשלושה ימים לפני שח.ג.י הגישה את הבקשה בענין אי-המצאת הנספחים; וכאשר הנספחים ממילא עמדו בפני ב"כ המשיבה 2 ב"נט המשפט" כאמור, הגשת הבקשה להכריז כי צו המניעה פקע, אשר גררה את הדיון הדחוף לצורך מסירה של המסמכים לעיני בית המשפט, היתה בגדר חוסר תום לב:

"ב"כ המבקשת: במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני זה יום אחד לאחר ההחלטה שם רואים שחברי [ב"כ ח.ג.י] הכניס יפוי כח....אתה כבר יודע שיש בקשה וצו, ואתה יודע שחסר פה נספחים, היות ופתחת לעצמך את כלי ההסתכלות אתה משלים את הפגם אם אתה פועל בתום לב, אתה יכול לומר לי שלא קיבלת את הנספחים ותבקש לשלוח אותם, או שחברי ממתין כדי לקבל, הוא מסתכל על ההליכים...חברי צופה בכל ההחלטות, בכל התגובות, בכל הפע' שאני עושה יושב ומחריש על נושא הנספחים, אתה רוצה לחייב אותי בהוצאות כאשר אתה פועל בחוסר תום לב.

ב"כ המשיבה [2]: קודם כל אפשר לבדוק מתי זה עלה לנט, ומתי יכלנו לראות את זה בנט, לא ראינו את זה 3 ימים לאחר מכן, לכן נכנסו כמה פעמים, וחיפשנו את ההחלטה.
מעבר לכל זה, הנט לא מחליף את ההחלטות, בימ"ש קבע שיש לבצע מסירה מלאה כדין, אם זה היה בנט זה לא מחליף את ההחלטות..." (פרוטוקול 2.12.2018 ע' 11 ש' 2-13).

21. לאור טענות אלה, הוחלט כי הצדדים רשאים להביא לדיון (העיקרי) בבקשה לציווי זמני ראיות בשאלה האם, במועדים שבהם רשום כי ב"כ ח.ג.י צפה בבקשה לצו מניעה זמני (על נספחיה), הוא אמנם היה יכול לצפות בתוכנה. הוריתי כי מזכירות בית המשפט תסייע בידי הצדדים בפניותיהם בענין זה. מהודעות מזכירות שהוצאו בתיק בימים 4.12.2018 ו-6.12.2018 עלה, כטענת המבקשת, כי במועדים שבהם רשום שב"כ ח.ג.י עיין ב בקשה לציווי זמני, קובץ הבקשה (הכולל את נספחיה) היה פתוח לשני הצדדים, כך ש ב"כ ח.ג.י יכול היה לצפות בתוכנו. זאת, לעומת ההחלטה מיום 26.11.2018 בה הוצא צו מניעה זמני במעמד צד אחד, שהוגדרה כפתוחה בפני המבקשת בלבד. בדיון (העיקרי) בבקשה לציווי זמני ביום 9.12.2018 , טען ב"כ ח.ג.י כי בטיעוניו בדיון ביום 2.12.2018 הוא טען רק שההחלטה מיום 26.11.2018 – להבדיל מהנספחים לבקשה לציווי זמני – לא היתה ניתנת לצפייה, והוא אישר לראשונה באופן ברור כי הוא אמנם ראה את הנספחים לפני הדיון ביום 2.12.2018 (פרוטוקול 9.12.201 8 ע' 56 ש' 29). אף אם ניתן , אולי, לפרש את דברי ב"כ ח.ג.י המצוטטים לעיל מהדיון ביום 2.12.2018, שנאמרו בתשובה לטענת ב"כ המבקשת שהוא צפה בנספחים ב"נט המשפט", כטענה שרק ההחלטה (להבדיל מנספחיה הבקשה) היתה בלתי ניתנת לצפיה, דעתי היא כי על רקע מה שטען ב"כ המבקשת סמוך לפני כן, דברי ב"כ ח.ג.י הותירו רושם די ברור שהוא טוען כי גם הנספחים לבקשה לציווי זמני היו חסומים בפניו.

22. אם כך, אזי בנוגע לטענות ח.ג.י לפיהן בא כוחה לא הצליח לצפות בנספחים במערכת "נט המשפט", ח.ג.י לוקה בחוסר תום לב. אולם אף אם אניח זאת, אין בכך כדי לגרוע מהמסקנה ש דין הבקשה לציווי זמני דנן של המבקשת להידחות מפאת חוסר ניקיון כפיים, גם כלפי ח.ג.י. מבלי להקל ראש, כמובן, בחובתו של כל אדם לנהוג בתום לב ולהימנע מהטעיית בית המשפט, גילוי כל העובדות הרלוונטיות בפני בית המשפט היא בראש ובראשונה חובה של הצד המבקש סעד זמני במעמד צד אחד , שהפרתה, כשלעצמה, עלולה להוביל לדחיית הבקשה. "אם שני הצדדים חטאו בחוסר נקיון-כפיים –יתחשב בית המשפט בעיקר בחטאיו של המבקש, ואין מקום לאזן או לקזז התנהגות אחת מול השניה" (וינוגרד, בע' 63). אף אם אאזן בענייננו, האיזון אינו גורע מהמסקנה שדין הבקשה לציווי זמני להידחות מפאת חוסר ניקיון כפיים. הרושם שהותירה ח.ג.י לפיה בא כוחה לא היה יכול לצפות בנספחים לבקשה ב"נט המשפט", שאינו נכון, יש בו אולי כדי להביא לדחיית טענת ח.ג.י ש נוכח אי-ביצוע המצאה כדין של נספחי הבקשה לציווי זמני, הצו פקע מאליו ביום 29.11.2018; התנהלותה ח.ג.י בענין זה עלולה להשליך על נושא ההוצאות; אולם אין בה כדי לבטל את התוצאה המתבקשת מכך שהמבקשת הגישה את הבקשה לציווי זמני במעמד צד אחד תוך אי-גילוי עובדות הנוגעות ללב ליבה של עילתה הנטענת. כאשר צד מגיש בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד תוך הטעיית בית המשפט בענין עובדות ליבתיות, אין בהטעיית בית המשפט בידי יריבו בשאלה אם יכול היה לצפות בנספחים ש המבקש לא המציא לו בניגוד להחלטת בית המשפט, כדי להציל את הבקשה לציווי זמני מדחייה מפאת חוסר ניקיון כפיים.

23. המבקשת ו-ח.ג.י ייחסו זו לזו גם חוסר תום לב בנוגע לטענת המבקשת בדיון ביום 2.12.2018 לפיה היא שלחה הודעה לב"כ ח.ג.י לפני אותו דיון. ח.ג.י טענה בדיון ביום 9.12.2018 כי המבקשת שלחה את ההודעה בכוונה לכתובת דוא"ל של עורך דין במשרד שאינו מטפל בתיק זה. המבקשת טענה כי ח.ג.י טוענת טענה בחוסר תום לב כי הכתובת המדוברת היא הכתובת היחידה המופיעה באתר המרשתת של משרד עורכי הדין של ב"כ ח.ג.י . ב"כ ח.ג.י הראה בטלפון נייד במהלך הדיון כי כאשר לוחצים על שמו של ב"כ ח.ג.י יוסף קפלן באתר, ניתן לראות את כתובת הדוא"ל הפרטנית שלו. ח.ג.י אף טענה כי ב"כ ח.ג.י עו"ד יוסף קפלן התכתב עם ב"כ המבקשת בעבר. ב"כ המבקשת הציע להראות בטלפון הנייד שבחודש נובמבר לא קיבל כל הודעה מעו"ד יוסף קפלן; כאשר ח.ג.י טענה כי מדובר בהתכתבות מחודש אוגוסט לא הציע ב"כ המבקשת להראות את ההודעות בטלפון מחודש אוגוסט. עוד טענה ח.ג.י כי כתובת הדוא"ל של עו"ד יוסף קפלן מופיעה בתכתובת דוא"ל בין לבן והמבקשת (ראו פרוטוקול 9.12.2018 ע' 61-62) . עיון בנספח 2 לתשובת לבן בבקשה זו מעלה כי טענה זו של ח.ג.י, נכונה. לא מצאתי, לאור המתואר, כי המבקשת הצביעה על חוסר תום לב נוסף אצל ח.ג.י בטענת ח.ג.י בדבר שליחת ה ודעה לעורך דין במשרד ב"כ ח.ג.י שאינו מטפל בת יק.

24. סיכום ביניים: דין הבקשה לציווי זמני דנן להידחות מפאת חוסר ניקיון כפיים גם כלפי המשיבה 2.

מעבר לנדרש: זכות לכאורה

25. כאמור דין הבקשה להידחות מפאת חוסר ניקיון כפיים. בבחינת למעלה מן הנדרש, אתייחס להלן גם לנושא הזכות-לכאורה.

א. מסירת החשבוניות

26. כפי שכבר צוין, בהחלטה מיום 26.8.2018 בה דחיתי את הבקשה הקודמת לצו מניעה, עמדתי על כך שהמשיבה 1, לבן, לכאורה הפרה את הסכם הפשרה בכך שלא מסרה למבקשת את החשבוניות שבנדון, אולם לכאורה אין מדובר בהפרה יסודית. על בסיס הבקשה הנוכחית הנוספת לציווי זמני במעמד צד אחד שבפני שהוגשה בחודש 11.2018, בה הצהיר המצהיר מטעם המבקשת כי לאחר אותה החלטה לבן "נעלמה לחלוטין", מובן היה , לכאורה ועל סמך הבקשה במעמד צד אחד, שלבן, שכבר מיודעת מהחלטה מיום 26.8.2018 כי אי-מסירת החשבוניות למבקשת מהווה הפרה של הסכם הפשרה, לא עשתה דבר גם בחודשים שלאחר אותה החלטה כדי לתקן את ההפרה. ראינו לעיל, כי המבקשת לא גילתה לבית המשפט כי לבן לא "נעלמה לחלוטין", אלא הזמינה אותה, פעמיים, לבוא ולקבל את החשבוניות. כפי שיפורט כעת, תוכנה של התכתובת בין לבן לבין המבקשת בנושא ההזמנה להגיע למשרדי ב"כ לבן כדי לקבל את החשבוניות, משליכה לא רק על שאלת ניקיון הכפיים שבגינה יש לדחות את הבקשה כאמור לעיל, אלא גם על גוף שאלת הזכות-לכאורה.

27. לבן טענה בתשובתה לבקשה הנוכחית :

"...נוכח קיומן של ראיות...המהוות הזמנה מצד המשיבה 1 למבקשת לקבל את החשבוניות בכל עת, סבורה המשיבה 1 כי יש להורות על דחיית הבקשה על הסף....ואולם, גם לגוף העני ין דין הבקשה להידחות, בין היתר...[כי היא] אף סירבה בפועל לקבל את החשבוניות מאת המשיבה באופן בו היא מנועה מלטעון לכל הפרה מצד המשיבה 1 בוודא הפרה יסודית" (סעיפים ד' ו-ה' בע' 2 לתגובת המשיבה 1).

כפי שיפורט להלן, טענה זו מקובלת עלי בנוגע לסוגיית החשבוניות .

28. המבקשת טענה (לראשונה בדיון שכן היא לא גילתה את התכתובת לבית המשפט) , כי חובתה של לבן לא היתה אך לאפשר לה לקבל את החשבוניות תוך הזמנתה לבוא ולקחת אותן, אלא, חובתה של לבן היתה לשלוח אותן אליה. טענה זו, לכאורה נכונה, (מדובר בין היתר בהתחייבות החוזית של לבן בהסכם הפשרה – "תמסור לבן לבסט חשבונית" (סעיף 6.1 להסכם הפשרה נספח א' לבקשה); שכן צד המחויב בהתחייבות חוזית לבצע פעולה צריך לבצע אותה ולא רק לאפשר את ביצועה . אלמלא תוכן התכתובת בין המבקשת ולבן, אותה לא גילתה המבקשת לבית המשפט, עצם אי-שליחת החשבוניות בידי לבן לידי המבקשת במשך מספר חודשים לאחר ההחלטה מיום 28.6.2018 בה נקבע כי לבן לכאורה מפרה את הסכם הפשרה בענין החשבוניות, היה עשוי להקים למבקשת זכות-לכאורה לבטל את הסכם הפשרה (או חלקו) . אולם, כפי שיפורט, בתכתובת, הציגה המבקשת מצג כלפי לבן לפיו לא ההזמנה לבוא ולקחת את החשבוניות – להבדיל ממשלוח החשבוניות – היא הגורם לאי-הסכמתה להיענות להזמנה. ובנסיבות אלה, טענה מצד המבקשת בבקשה לסעדים זמנים (שכלל לא נטענה בבקשה שכן היא לא גילתה את התכתובת), לפיה הזמנה לבוא ולקחת את החשבוניות (חלף שליחתן) מהווה אי-תיקון ההפרה חוזית המוביל לזכותה לבטל את הסכם הפשרה, מהווה לכאורה הפעלת זכות חוזית על ידי המבקשת שלא בתום לב.

29. כפי שכבר צוין לעיל , בא כוח לבן כתב ל עו"ד אייזנקוט בא כוח המבקשת ביום מתן ההחלטה בבקשה הקודמת לצו מניעה ביום 26.8.2018, "בהזדמנות זו אתה או מרשתך מוזמנים למשרדנו לצורך קבלת החשבוניות המדוברות" (פס' 7 למכתב לבן, נספח 2 לתשובת לבן). תשובתה של המבקשת לא היתה, שאין מקום להזמין אותה לקחת את החשבוניות מאחר שחובתה של לבן היא לשלוח את החשבוניות אליה ולא להזמינה לקחת אותן ממנה. תשובתה של המבקשת היתה אחרת. המבקשת כתבה ללבן כי היא הוכלת להגיש בר"ע ובקשה לעיכוב ביצוע בין היתר על ההחלטה מיום 26.8.2018 בה בוטל צו המניעה הזמני (הקודם), וכתבה ללבן:

"תודה רבה על הצעתך להגיע ולקבל את החשבוניות לאחר שהחל ההליך המשפטי, מרשתי תכלכל צעדיה ותפעל כפי הבנתה. לעת הזו מרשתך לבן, לא רק שעברה עבירות מעמ חמורות, אלא שלא מסרה את החשבונית למרשתי ובמועד.
לאחר הגשת כתב התביעה אני סבור שכל צד יעריך את המעמדו המשפטי וסיכוייו.
כפי הזמנתך את מרשתי לקבל את החשבונית העלומה באיחור של 6 חודשים ולאחר התחלת הליך משפטי, הרי שמרשתך לבן מוזמנת לקבל את רכושה...נשוא התשלומים והסכם הפשרה" (הודעת דוא"ל של המבקשת, נספח 3.1 לתגובת לבן).

עינינו הרואות: בדברים אלה נותנת המבקשת ללבן להבין שהסיבה לאי-היענות להזמנה לבוא וליטול את החשבוניות היא שכבר החלו הליכים משפטיים בין הצדדים, כי המועד למסירת החשבוניות כבר חלף, וכי נוכח רצונה של המבקשת להביא לביטול הסכם הפשרה ולהגיש בקשת רשות לערער על ביטול צו המניעה הזמני (הקודם) , במקום להיענות להזמנה לקחת את החשבוניות (בבחינת המשך קיום הסכם הפשרה), מזמינה המבקשת את לבן לבוא וליטול את הנכסים שלבן מסרה במסגרת הסכם פשרה (בבחינת ביטול הסכם הפשרה והשבה (חלקית) ).

לא נעלם מעיני, בהקשר לטענה שטוענת המבקשת היום בענין חובתה של לבן לא רק לאפשר נטילת החשבוניות אלא לשלוח אותן אליה, כי המבקשת כתבה במצוטט לעיל כי לבן לא מסרה את החשבוניות "ו"במועד. כלומר, לא רק שלא מסרה אותן במועד, אלא – לא מסרה אותן. באות ו' הזו, אין כדי לשנות מהרושם הברור העולה מהתשובה המצוטטת של המבקשת, לפיה לאו השאלה אם באותו שלב לבן תשלח או שמא המבקשת תבוא לקחת , היא המחלוקת בין הצדדים בענין החשבוניות.

בשולי הדברים אוסיף כי טענת המבקשת בסיכומיה לפיה סיבה נוספת לעמידתה על שליחת החשבוניות להבדיל מהיענות להצעה ליטול אותן ממשרדי ב"כ לבן היא שהמבקשת אינה מאמינה שלבן הפיקה חשבוניות אמת, אף היא אינה משתקפת בהודעה זו. לא נעלם מעיני כי ב"כ המבקשת רשם כי החשבונית "עלומה", אולם ממילה זו אין מבינים באופן סביר, או קרוב לסביר, כי המבקשת עומדת באמירה זו על שליחת החשבוניות חלף הזמנה ליטול אותן.

30. כפי שכבר צוין, ביום 27.8.2018, היום למחרת אותה התכתבות , לבן שוב הזמינה את המבקשת לבוא ולקבל את החשבוניות (נספח 3.2 לתגובת לבן). וגם הפעם, משיבה המבקשת להזמנה לבוא ולקחת את החשבוניות תוך העלאת טעמים לאי-קבלת ההזמנה, שאין עניינם החובה של לבן לשלוח אותן חלף הזמנה לבוא ולקחת אותן (אלא: טענה לפיה לבן נמנעה מאופן מכוון מלהוציא את החשבוניות במועד מאחר והיא הבינה לאחר חתימת הסכם הפשרה שלא יוותרו לה כספים לתשלום מסים ולכן התחמקה מקיום התחייבויו תיה; טענה לפיה למבקשת זכות לבטל את הסכם הפשרה; וטענה לפיה המבקשת עומדת להגיש בקשת רשות ערעור). המבקשת הפנתה לכך שהיא כתבה באותה הודעה "אילו סבר המחוקק כי הוצאת חשבונית במועד ומסירתה למשלם היא עניין של מה בכך, היה לכך ביטוי בחוק ובפסיקה, דומני שהמצב הוא הפוך" (ההדגשה במ קור). לטענת המבקשת, דברים אלה רומזים על כך שלבן צריכה למסור את החשבוניות חלף הזמנתה של לבן לקחת אותן. אני דוחה את הטענה. קריאת ההזמנות למבקשת לבוא ולקחת את החשבוניות, ושתי התשובות, מעלה הסברים של המבקשת לאי-היענות להזמנ ות, ועמידה על משלוח החשבונית חלף הזמנה למשרד ב"כ לבן כדי לקחת אותן, אינה אחד מהם.

המבקשת הפנתה עוד לדברים בהודעה ששלחה לה לבן (נספח 3.2 לתשובת לבן), לפיהם "למזלה של מרשנתו, הצד השני בעסקה (בסט וחבריה) היה ועודנו כה חסר תום לב, כך שיש יסוד יותר מסביר להניח שנזכה שם לאוזן קשבת, מה גם שסירובך בפועל לקבל את החשבונית כבר מסייע בנושא". המבקשת שואלת – בסיכומי התשובה – האם סירבה אי פעם לקבל חשבונית? מה שלא טענה המבקשת בתשובה לדברים אלה (בתכתובת אותה לא גילתה כאמור לבית המשפט), היא, שיש לשלוח את החשבוניות אליה חלף הזמנתה לבוא ולקחת אותן. היא לא טענה בתכתובת כי יש לשלוח את החשבוניות חלף הזמנה לקחת אותן, לא בכלל, ולא תוך ציון העובדה לה היא טענה בדיון, לפיה לבן היתה מוסרת לה חשבוניות בעבר ברפת (כאשר המצהיר מטעם לבן טען כי זאת מאחר ואז לבן היתה נוכחת ברפת והפעילה אותה). חלף זאת וכמפורט לעיל, טענה המבקשת באותה תכתובת שורה של טענות לאי-ההיענות להזמנה, שלאורן לבן היתה רשאית להניח שלא השאלה מי או מה יבוא כעת למי, מהווה הסיבה לסירוב להזמנתה.

31. אף אם המבקשת צודקת בטענתה לפיה חובתה של לבן לא היתה אך לאפשר לה לקבל את החשבוניות אלא לשלוח אותן למבקשת באופן אקטיבי – טענה שהיא כלל לא טענה בבקשתה מאחר שהיא לא גילתה את התכתובת אלא פשוט טענה כי לבן "נעלמה לחלוטין" – נוכח הדב רים שהמבקשת כתבה ללבן בתכתובת המפורטת לעיל בענין הסיבות לאי-היענותה להזמנה לבוא לקחת אותן, לבן היתה רשאית להבין כי השאלה אם המבקשת תבוא כעת לקחת את החשבוניות או שמא החשבוניות תבואנה כעת למבקשת, אינה המחלוקת בין הצדדים. ואם כך, הגשת בקשה לציווי זמני במעמד צד אחד בטענה לז כות לבטל את הסכם הפשרה כי בהזמנת לבן לבוא ולקחת את החשבוניות, חלף שליחתן, לא היתה משום תיקון ההפרה בענין החשבוניות, מהווה לכאורה הפעלה בחוסר תום לב של זכות חוזית. כטענת לבן, גם לגוף הענין, משמעות התכתובת היא כי המבקשת לא תישמע בטענה להפרה בענין אי-מסירת החשבוניות לאחר ההחלטה מיום 26.8.2018 אשר תזכה אותה לבטל את הסכם הפשרה. מאחר והפעלת הזכות החוזית בענין מסירה (חלף הזמנה ליטול) את החשבוניות מהווה לכאורה הפעלת זכות בחוסר תום לב, המבקשת אינה מצביעה בענין החשבוניות על זכות לכאורה לביטול הסכם הפשרה המצדיק ה ציווי זמני. לא כלפי לבן, וממילא לא כלפי ח.ג.י על דרך ביטול הסכם הפשרה כולו עקב הפרה של לבן.

32. כאן המקום לציין כי בדיון ביום 9.12.2018 הגישה לבן את החשבוניות מושא הסכם הפשרה לבית המשפט (מש/8) והצהירה על הסכמתה שהמבקשת תקבל אותן (ע' 65 ש' 19-21) . על מנת למנוע מחלוקת עתידית בנוגע לחשבוניות המקור הנטענות אשר הוצגו בדיון, החלטתי כי החשבוניות ייסרקו לתיק וכי המבקשת רשאית ליטול אותן מהמזכירות. למען הסר ספק הנני קובע בזאת (כפוף לטענה אם תטען כי נפל פגם בחשבוניות מקור נטענות אלה), כי בכך מילאה לבן, במעמד הדיון ביום 9.12.2018, את ההתחייבות החוזית בהסכם הפשרה למסור את החשבוניות לידי המבקשת.

ב. אי-הסרת השיעבוד בטרקטור ה"קובוטה" ואי-רישומו על שם המבקשת

33. בהחלטה מיום 26.8.2018 בה נדחתה הבקשה הקודמת לצו מניעה, קבעתי כי לבן לכאורה מפרה את הסכם הפשרה בכך שהיא לא הסירה את השיעבוד בטרקטור מסוג "קובוטה" מושא הסכם הפשרה ולא העבירה את רישום הבעלות בו על שם המבקשת. עם זאת נקבע באותה החלטה, כי המבקשת לא הצביעה על זכות-לכאורה בענין בהפרה יסודית של הסכם הפשרה בענין זה. שכן המבקשת הצהירה בהסכם הפשרה כי היא מצא ה את הטרקטור תקין ומתאים לצרכיה; כך שניתן לכאורה לעבוד ברפת עם הטרקטור; ועל כן לכאורה אין באיחור בהסרת שיעבוד ממנו כדי להוות הפרה יסודית – הפרה כזו, שאילו מתקשר סביר היה רואה אותה מראש הוא לא היה מתקשר בחוזה (שם, פס' 27).

34. בבקשתה הנוכחית, טענה המבקשת כי לבן נמנעה מלתקן גם את ההפרה הזו של הסכם הפשרה. בעדותו של המצהיר מטעם לבן, מר יותם רז, עלה כי אין מחלוקת על כך שאותה הפרה לא תוקנה. מר רז העיד כי כל התשלומים אמנם בוצעו, אולם חברת ההחכר (" הליסינג") שלטובתה רשום השיעבוד, ביצעה העברת בעלות לחברת החכר אחרת, וזאת חלק מהבעיה (פרוטוקול 9.12.2018 ע' 39 ש' 19-20). אין כל טענה כזו בתצהירו של מר רז, הטענה הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית, ועל כן נקודת המוצא היא שאין ללבן הסבר מניח את הדעת לאי-תיקון ההפרה בענין הטרקטור.

35. מר רז, המצהיר מטעם לבן, טען בחקירתו הנגדית להשוואה בין ערך הטרקטור (50,000 ₪ לטענתו) לבין ערך הסכם הפשרה (על סך 3-4 מיליון ₪ לדבריו – פרוטוקול 9.12.2018 ע' 39 ש' 19-24). לטענת המבקשת הטרקטור הוערך בהסכם הפשרה בסך של כ-120,000 ₪ (שם, ש' 25-26). ההפרה בענין הטרקטור הי א כאמור, לכאורה, הפרה בלתי יסודית, עליה חל סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, לפיו זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות העניין היה ביטול החוזה בלתי צודק. לבן לא טענה בענין המבחנים השונים בשאלה אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק (וראו גבריאלה שלב ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות – לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 637-628 (2009)). כך או כך, כאמור דין בקשת המבקשת להידחות מפאת חוסר ניקיון כפיים. אעיר, רק בבחינת למעלה מן הצורך, שאף אילו המבקשת היתה נמצאת ראויה לקבל סעד זמני בבקשה זו, על בסיס זכות-לכאורה לביטול חוזי עקב ההפרה בענין הסרת השיעבוד על הטרקטור והעברת רישום הבעלות בו, לאור סעיף 7(ג) לחוק הנזכר, ומאחר וענין מכר הטרקטור ניתן לכאורה להפרדה מיתר הסכם הפשרה, ממילא לא היה מקום ליתן ציווי זמני להגבלת גביית השיקים שמסרה המבקשת אלא בסך המשקף את ערך הטקרטור.

טענות נוספות שנטענו בבקשה הקודמת לצו מניעה

36. לקראת סיום אציין, כי המבקשת חזרה בבקשה זו על טענות שנטענו בבקשה הקודמת לצו מניעה זמני, כגון טענות בענין התקופה לפני שנחתם הסכם הפשרה. טענות אלה נותחו בהרחבה ונדחו בהחלטה בבקשה הקודמת לצו מניעה זמני מיום 26.8.2018, אולם בבקשה זו אינני מפנה לאותה ה נמקה כב סיס לאי-מתן ציווי זמני בבקשה הנוכחית. כאמור, הבקשה הנוכחית נדחית מפאת חוסר ניקיון הכפיים של המבקשת.

הערות נוספות בענין תום לב המבקשת

37. אוסיף, בבחינת למעלה מן הנדרש, שכן די באמור לעיל כדי להגיע למסקנה שדין הבקשה להידחות מפאת חוסר ניקיון כפיים: הצדדים הסכימו כי כל המסמכים מהבקשה הקודמת לצו מניעה זמני יהיו ראיות במסגרת בקשה זו. אני רואה רלוונטיות בציטוט הדברים הבאים מההחלטה בבקשה הקודמת, בענין תום לבה של המבקשת בעצם ניהול ההליכים לסעדים בדבר ביטול הסכם הפשרה:

'אעיר.. בבחינת למעלה מן הנדרש, כי לא מצאתי את טענות המשיבות בענין חוסר תום לב בהגשת בקשה זו כטענות חסרות בסיס. הסכם הפשרה נכרת עת לבן החזיקה ברפת מכוח הסכם הניהול בין בעלת הרפת ב.ס.ט לבין לבן. העסקה בהסכם הפשרה היא, שב.ס.ט רוכשת מלבן את כל שיש ללבן בקשר לרפת, בתמורה כספית הכוללת תשלום ל-ח.ג.י. לשם פרעון חובות, ו'מוציאה' את לבן מהרפת. ב.ס.ט הגישה בקשה זו לצו מניעה זמני בטענה שתגיש תביעה לביטול הסכם הפשרה והסכמים קודמים. אם יבוטל הסכם הפשרה, ואלא אם יבוטלו גם הסכמים קודמים, משמעות הדבר היא השבה הדדית למצב לפני הסכם הפשרה, קרי, בין היתר, השבת ההסכם בין ב.ס.ט ללבן לניהול הרפת בידי לבן על כנו. אולם ראו את עדותו של מר פליבה מטעם ב.ס.ט בענין זה:

"ש. כשאתה אומר שאתה מודיע על ביטול הסכם, זה אומר שאתה מחזיר הכל ללבן והם מחזירים לך את הכסף.
ת. לא. אמרתי משהו חשוב. יש הסכם עקרונות שקבענו עליהם בשיחה מה הולך להיות, בשביל להגיע למספרים האמיתיים יש צורך לשבת עם יותם לראות מה יש הלכה למעשה ברפת ואז אפשר לדעת כמה פרות בדיוק מה הנזקים ואיזה ציוד ורכוש אני מקבל. זו הנקודה היחידה שאני צריך להסביר. הוא לא יקבל חזרה את הרפת שלי לאחר הרס כזה גדול" (ע' 11 ש' 25-30).

ב"כ לבן עו"ד יעקב בטש טען בסיכומים:

'מה שעלה באופן בולט בעדותו [של מר פליבה] הוא שהוא הודה למעשה שהמטרה שלו בביטול ההמחאות היתה להביא את הצדדים שוב לשולחן כדי לפתוח אותו ולהשיג תנאים טובים יותר. לא כל סיבה אחרת. זה לא קשור לטרקטור, זה לא קשור לחשבוניות, זה קשור לרצון חסר תום הלב שלו, לקחת ענין טכני כמו איחור בהוצאת חשבונית ולמנף אותו כדי לשפר את מצבו ההסכמי. זה כל הסיפור. גם אפשר להבין מעדותו מה אומד דעתו' (ע' 49 ש' 18-22).
....

בסיכומיו טען ב"כ ב.ס.ט עו"ד אייזנקוט:

'...מו"מ שהחל בין הצדדים נשוא הסכם הפשרה נשוא בקשה זו, החל על רקע ...תביעתה של המשיבה 2 [ח.ג.י] שהתוצאה המסתברת ביותר ההגיונית ביותר שככל שישאר העיקול [על זכויות לבן] על כנו, לבן סיימה את יכולתה להחזיק ברפת מכל היבט אפשרי אין לה אשראי יש ל[ה] עיקולים על בנקים, יש עיכוב יציאה מהארץ נגד יותם, יש עיקול על כספים שמגיעים ישירות לבסט מתנובה עבור לבן, ולמעשה בכך הסתיימה ההיסטוריה של לבן מכל היבט אפשרי. אף על פי כן, והיות והמבקשת ידעה כי מצב הרפת מצוי במצב כזה שהתנהלות משפטית ארוכה עשויה להסתיים בבחינת הניתוח הצליח והחולה מת, להציע מתווה שבו ניתן יהיה להטיב מצד אחד עם מי שהיתה אמורה להיות ספקית המזון לעתיד עבור בסט (המשיבה 2), ולגרום לכך שללבן יהיה כדאי לסיים את ההליך המשפטי ולא לצבור נזקים גדולים יותר.... (ע' 45 ש' 28 – ע' 46 ש' 4).

דברים אלה של ב"כ ב.ס.ט מתיישבים בעיני דווקא עם טענת המשיבה 1 בענין המניע ביסוד התנהלותה של ב.ס.ט: בשלב ראשון, לקבל לידיה את הרפת בחזרה ויהי מה. כפי ש-ב.ס.ט עצמה טענה בבקשה – 'בכל מחיר' (פס' 33). בכל מחיר – ואלו כבר המלים שלי – לרבות חתימה על הסכם פשרה הכולל הצהרות מאד מפורשות לפיהן היא בדקה את כל הנכסים לרבות האינוונטר החי, מצאה אותם תקינים בריאים ומתאימים לצרכיה ולפיהן היא מוותרת על כל טענה לפגם לרבות פגם נסתר; ובשלב שני, כאשר הרפת כבר בידיה, להעלות שלל טענות העומדות בניגוד חזיתי למה שהיא התחייבה בהסכם הפשרה" (ההחלטה מיום 26.8.2018 ב-ת"א (שלום נצ') 20628-08-18, פס' 45).

דומה, למרבה הצער, כי דברים אלה יש בהם כדי להתיישב עם הגשת הבקשה הנוכחית שטענה מרכזית בה היתה בענין המשך הפרת לבן בענין חשבוניות, תוך אי-גילוי לבית המשפט שתי הזמנות מפורשות של לבן לבוא ולקחת את החשבוניות.

סיכום

38. הבקשה נדחית. צו המניעה הזמני בהחלטה מיום 26.11.2018, ככל שלא פקע מאליו נוכח המצאה פגומה, מבוטל בזאת.

39. המבקשת תשלם למשיבה 1 שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪.

40. הנני מזכה את המשיבה 2 בשכר טרחה מופחת נוכח התנהלותה בנוגע לשאלה אם היא צפתה כבר ביום 27.11.2018 בנספחי הבקשה לציווי זמני. המבקשת תשלם למשיבה 2 שכר טרחת עורך דין בסך של 7000 ₪.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ט, 11 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

דניאל קֵירֹס, שופט


מעורבים
תובע: אגודת ב.ס.ט-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ
נתבע: לבן ניהול רפתות בע"מ
שופט :
עורכי דין: